פורום נסיונות פעילים (עמוד 2777)

ולחשוב שכבר עברה שנה... חני ז"ל.

אבל התעצמנו, והיה ממש מרומם.

 

 

ויאלה. אחרי חודש, חוזרים מחר לשגרה.

בהצלחה לנו.

 

 

לילה טוב ושבוע טוב.

ושאני לא רגועה

לילט

שילכו לעזאזל

איך עברה עליכם השבת?

שיר לשבת עם מילותיו של הרב זצ"ל, תהנו

@תכלית הכוסף

מה הדבר העיקרי שעשיתם השבת?

כמה זמן התאפקתי. יואו

שתינו יושבות

אחת ליד

השנייה

על אותה מיטה

 

ביחד

 

אבל רחוקות

אוהו, רחוקות.

 

אני שואלת

ומנסה

ומבקשת

נשמה שלי,

תני לי פתח

אל תוכך.

 

ולא.

היא לא מאפשרת

לא לי

ולא לאחר.

 

אני מעלה נקודות

שאלות

תהיות

מחשבות

אומרת לה-

תחשבי על זה.

 

היא עושה עם הראש-

כן.

 

מה כן?

 

קשה לי

קשה וכואב לראות אותה כך.

 

פעם זה לא היה ככה.

 

זה הזוי

וכואב

ואוף.

 

תגאל כבר ריבונו של עולם,

תגאל אותנו.

 

כמה החולי הזה 

מתפשט

נמצא מסביבנו

כל כך הרבה.

 

חבלי משיח

החושך הגדול

שבא לפני בוא האור העצום,

אבל.

 

אבל לנו זה קשה

וכואב 

וקצת נמאס.

 

ויש כבר יותר מדי אנשים להתפלל עליהם

וזה לא נגמר

או שנגמר,

נגמר.

 

עד בוא גואל.

 

ואני צריכה להאמין

אני לפעמים גם מצליחה אפילו

אבל,

לא תמיד.

 

ודי טאטע דייייייייי

 

כשדיברנו אז,

אמרתי כזה- די.

והיא אומרת-

די. באמת די. באמת באמת די. כבר דייי טאטע דיייי

 

 

(היא אמרה לי-

את מחושלת.

 

ותכלס,

כן.

 

אבל. זה כיווץ.

מה זה אומר מחושלת?

 

זה אומר שכבר חוויתי

פעם

פעמיים

שלוש

אלף

ושוב.

 

וקמתי.

בערך.

אני אקום.

 

אבל,

טאטע.

 

תן לי כח.

 

בבקשה.

 

אנחנו כבר לא יכולים בלעדיך.

 

תבוא כבר ותגאל.

 

אז אבא טוב כבר תרחם

על הבנים האהובים

וזכנו כבר לראות בשובך ציון ברחמים

תרחם על ישראל

ותביא את הגואל

שיראה כבר רק אותך

ואת גילוי כבוד מלכותך

 

טאטע.

אנחנו לא רוצים יותר מזה.)

מאת אור אסולין:
פעם אחת היה סניף.
והוא אהב ילד קטן אחד.
ופעמיים בשבוע הילד היה בא לסניף וצועק ניצנים עולה לה לה ומשתתף בערב שוקולד שהמסר שלו הוא אחדות עם ישראל. והילד אהב את הסניף.
והסניף היה מאושר.

אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעתים קרובות הסניף נשאר לבד.

ואז הילד בא יום אחד אל הסניף והסניף אמר לו "בוא ילד, תצעק מורל ותאכל שוקולד ותהיה מאושר".
"ערב שוקולד זה לתינוקות", אמר הילד, "אני כבר שישיסט. אני רוצה אידיאלים גדולים וחניכים קטנים לנסות עליהם את הרעיונות המטופשים שלי. בא לי לנגן השביל הזה מתחיל כאן ושכל הבנות יקשיבו ואם אפשר גם ללוות אחת מהן הביתה".
"לשוקולד אין גיל", אמר הסניף, "אבל יאללה - בוא תהיה מדריך ותעביר פעולות ויודע מה? קח גם מד"שית. בחורה אש, אני יודע מה אני מדבר".
אז הילד נהיה מדריך ונתן לחניכים שלו לאכול פסטרמה ואז טחן קינדר בואנו מול העיניים שלהם ואמר שהמסר הוא "איזהו גיבור הכובש את יצרו". הוא ניהל דיונים לתוך הלילה על שמירת נגיעה וניגן השביל הזה כולל הסולו של הפתיחה ושפך בקבוק שלם של גואש על המד"שית בלילה לבן.
הקומונרית עקמה את האף, אבל הסניף היה מאושר.

אבל הזמן חלף והילד גדל ולעתים קרובות הסניף נשאר לבדו.

ואז הילד חזר יום אחד והסניף שמח ואמר לו "בוא ילד, בוא תנגן בגיטרה לבנות ותעשה מלחמת גואש ותהיה מאושר".
"אני כבר אחרי מלחמות אמיתיות, קטן עלי מלחמת גואש", ענה הילד, "וחוצמזה התחתנתי עם המד"שית ואני פחות בקטע של פלירטוט אפלטוני עם טינאייג'ריות. אני צריך כסף לחיתולים".
"אין לי כסף", ענה הסניף, "משלמים לי בשוטף פלוס מאתיים ארבעים. אבל יודע מה? בוא תהיה קומונרית, הקודמת ברחה באמצע חודש ארגון ומעולם לא שבה. תקבל כמה גרושים ותהיה מאושר".
אז הילד נהיה קומונרית והעביר ישב"צ ואמר מדריכים ערוך המפקד והעיף הביתה חניכים שהלכו מכות במסע וצעק על מדריכים שפרצו בלילה למחוז כדי להדפיס צ'ופרים. והסניף היה מאושר.

אבל השנה נגמרה ולסניף הגיעה סוף סוף בת שרות נלהבת והילד הלך וגדל ולא חזר הרבה זמן.
ויום אחד הוא חזר והסניף הסתכל בו במבט עצוב ואמר לו "מצטער ילד, אין לי מה לתת לך. בוא - הנוער של היום זה כבר לא מה שהיה פעם, כל היום סטוריז וסנאפצ'ט".
"אני אפילו לא מבין את הסלנג שלך", אמר הילד.
"יסתכלו עליך מוזר אם תבוא לערב שוקולד".
"אני גם ככה משתדל לשמור קצת, אתה יודע", אמר הילד והכניס את הבטן ככל שהצליח.
"דוגרי? גם הערכים שלי הם כבר לא ממש הערכים שלך. סורי, נראה לי שכבר אין לך מה לחפש פה".

"אני לא צריך הרבה", אמר הילד, "רק מקום לזרוק בו את הילדים בשבת בצהריים".
"כחולבן ובזמן, כן?" הזכיר הסניף.
"קל", אישר הילד.
והסניף היה מאושר.

מקווה שיצא איזה משו הערב.

לא

לכתוב.
להתבטא.
להניח חלקים, של רגשות, מחשבות,
חוויות,
אמיתות,
כזבים,
פחדים,
עלבונות,
חיוכים,
פיסות פיסות של מעגלי חיים,
סתם מקום משלי,
שאפשר פשוט...
להיות.

מה כבר ביקשתי?
זה לא כזה גדול,
כמו.. לחיות..

אז אם רעיון לך או לכם,
אנא סברו את אזני,
שתפו דעתכם.

בנעימות, בחן,
ובכן,
חן חן.

סטרא אחרא.

 

 

 

(או יניח ברכה בביתך)

 

 

 

 

 

ולא, זה בכלל לא איש רע. אפילו טוב, מסכן.

 

ככה אנחנו קוראים לו.
תלתלים, שמן, מוזנח, וקצת מפחיד - ככה מזהים אותו.
איש מסכן ומבוגר שמידי פעם צץ משום מקום בשכונה שלנו. הרבה פעמים הוא נוחת אצלינו בבית בלי התראה מוקדמת, ואמא מכינה לו חביתה וסלט, שיאכל, המסכן.
הרבה פעמים הוא אומר לי בשפתו האילמת שהוא זוכר אותי מאז שהייתי קטנה. הוא כותב על קבלה של אוטובוס שהוא בודד וקוראים לו דני. הוא מראה לנו איך הוא מצייר, והוא מצייר יפה, המסכן.
הפעם הוא הגיע כשאבא ואמא לא היו בבית. הכנו לו תה והגשנו לו עוגה. הוא הוציא את העט שלו והתכתב איתי קצת על שוליים של עלון מזדמן.
מעניין מה הוא עושה בחורף כשקר בחוץ. מסכן.

כהגדרת הזמן והמקום, שכבר נוכחו למדי, שצדדי הקדושה הם הרבה גבוהות מהגדרת הזמן והמקום, כן גם כל הגדרות שבההוי', כמו למשל ששנים מרובים מאחד ושיש אינו אין ואין אינו יש, ג"כ מצד הגדרותינו הוא, והיינו שהטבע של ההוי' כולה להיות חי בהגדרות אלו. ואין אנו צריכים לומר שהגדרות אלו כבר קימים המה, ושכל השתדלותנו להשיגם בסדרם הנפלא והנורא, אלא שאנו אומרים שטבע ההוי' כטבע הזריעה, שאעפ"י שבכח הקרקע טמון ההשרשה לכל הגידולים האילנות והצמחים שמגדלת, בכ"ז הלא אך האדם הוא הזורע ומבלעדו לא תצא צמחה בפועל. כן גם כל ההגדרות שבההוי' דרוש הוא האדם לזרוע אותם במחשבתו ובמגמתו, והוא הוא המגדל ומצמח לכל אותם ההגדרות, וכיון שכל ההגדרות מהויות שלנו, לא נפלאת היא להבין מה שאנו אומרים שלא מכלל מוחלטי המציאות הנם, אלא דלא עדיפי מינן.

 

בזה נעמוד על כונת הרמב"ם בדבר השגחה פרטית, שאומר שגם היא "נידונית ושולטת לפי ערך המתיחס אלי". - כי באמת גם ענין ההגדרה הזאת, שהעלם ההשגחה עם השגחה פרטית הם שני דברים סותרים זא"ז, אם העלם אין השגחה ואם השגחה אין העלם, ג"כ אינו אלא מצד הגדרתנו, ומצד ההגדרה היותר עליונה גם זה אינו בכלל הסתירות. ועל כן ישראל עם קדוש, העדין יותר במערכת ההגדרות, רואה כבר איך שזה ההשגחה עצמה, המתדמית לשאר עמים להשגחה כללית והעלמת הפרטים, היא היא עצמה ההשגחה הפרטית והפרטי פרטית. דכן היא המדה שכל מה שהאדם יותר מצייר במחשבתו ההעלאה מההדרגות הרגילות הלא זורע ומהווה הגדרות יותר גבוהות ויותר רמות.

 

אמנם אם הסידור של כללות ההנהגה, יהי' עפ"י סדר ההדרגה היותר עליונה מטבע ההוי' כולה, יוכל לגרום אמנם חולאים גדולים, כי בזמן שמסלק עצמו מכל ההדרגה וצופה ומביט במה שלמעלה מכל האצילות הרי אינו מוצא גם אז את עצמו, ומי העובד? ומי החושב והעושה? - ועל כן הפלוסופיא של קנט עמדה הכן להרוס כל המוסריות ולהביא חורבן גדול לעולם.

 

ואמנם המחשבה הישראלית יורדות יותר עמוק, שגם אחרי שנסלק עצמינו מכל ההגדרות ונעלה למרום פסגת ההעלאה, אין זה מוחק לגמרי גם את ההגדרות שלנו. ואם אמנם מצד ההגדרות העליונות אין כאן זמן ומקום ושאר ההגדרות, אינו סותר אם נאמר אם יש זמן ויש מקום. מפני שגם הגדרה זו שהן אינו לאו ולאו אינו הן, הכל אך הגדרותינו החומרית הִנֶה. ועל כן אנו בני ישראל עם קדושו נוכל לאמר שהגדרותינו אינם מדומים לבד, אבל נוכל לאמר שהם אמת אביקטובי, ומ"מ אינו סותר לאמת אביקטיבי יותר גדול.

 

(הד הרים - קבוצת מכתבים מאת הרב ר' יעקב משה חרל"פ זצ"ל אל אאמו"ר הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, עמ' לז-לט)

 

@כוסף ליוסף!!

@נחמיה17

@קמנו ונתעודד

@מבשר שלום

 

אמנם עכשיו מוצאי היארצייט, אבל

 

אז ב26 במרץ יש יום חופש