אבאלה ואמאלה. זה באמת מרגש אותי בעוצמה מטורפת!
ו,אין לי כבר מילים, אחרי 35 שנה.
רק דמעות, של שמחה גדולה.
אע אעעעניצוץ.
ממשהוד444
מעניין מתי ילך לקברו של הרב מרדכי אליהו זצ''ליהודי תמיד
בקרוב ממש נראליהוד444
..ניצוץ.אחרונה
050רק הפעם.
שוב אני מקופלת בפשמיכה חומה,כאילו רוצה לעטוף את עצמי באדמה חומה וחמה ובטוחה,להתגונן מכל רעשי הרקע שעוטפים את הגלובוס בכזו אדיקות מתישה.
יציבות זה השם השני שרודף אחריי ואני עדיין טיפה בורחת מימנו, מפחדת לקחת אחריות על כזה שם גדול.
אילן שאל אותי היום מה זה יציבות ואני התפוצצתי בצחוק מולו ואמרתי לו,"מה שקורה פה עכשיו בחיים זה הנדנדה הכי גדולה,הכי היפך היציבות" והמשכתי להתעסק בלשמוע רחשי גלים דימיוניים מתוך אוסף הצדפים המוסתר שלי שכמעט כל יום מתחדש.אפילו הוא לא נח.
אילן רק התרצן ואמר-אני זה יציבות.
לא היה לי כוח להסתכל לאילן בעיניים אז נו שיהיה אילן,שיהיה יציבות.
זה לא כזה מגניב להגיע למקום יציב בעולם הזה.(או שכן?)
היום האופנה היא אחרי תפוס וברח ותפוס עוד וברח יותר רחוק ותפוס עוד מלא עד שתברח שוב וזהו.
אנשים מתעלמים מהיציבות אבל כל כך רצים אחר חיפושה.
הם לא מבינים שלפעמים התופסת שהם משחקים עם עצמם,היא היציבות הכי גדולה כי פה במשחק,הם התופסים והנתפסים ביחד.
מה הבעייה להחליט לשנות את כללי המשחק ולעמוד פשוט דום במקום בלי לזוז ולהחליט שזהו,מפה והילך אין תופסת אלא יש עמידת נוח כמו חיילים בצבא ששותקים ולא זזים לשום מקום?
זאת בעייה.החיים משעממים כשהיציבות נכנסת,כשמוצאים אותה ומפסיקים לרדוף אחרייה בנסיון למצוא אותה.
בלילה נפגשתי עם עמית,דיברנו על הא ועל דא ועל כל הדברים הכי משעממים ועמוקים בעולם שעם סיגריה ואערק ועוגיות עבאדי כבר נשמעים הרבה יותר נחמדים לאוזן.
היא עישנה ואני אכלתי,כמו שתמיד היא מעשנת וכמו שתמיד אני אוכלת ונגסתי בעוגיית עבאדי מעט קשה שכנראה עברה את זמן מחייתה מזמן אבל למי זה אכפת,העיקר אנחנו אנשים שהנה,אפילו באוכל מראים את חוסר היציבות ואת האכילה המהירה של חטוף עוגיות ושתה כוסות מים בכמה שיותר מהירות.
איפה הנחת של האוכל האמיתי,איפה הנחת של השנייה הזאת,
להתאפס,לנשום אוכל אמיתי של בית?
"תעצרי רגע",פקדתי עליה וגם אני עצרתי מנגיסת העוגייה המלוחה.
היא עצרה,כמו שהיא תמיד יודעת לעצור ותקעה בי מבט.
נהיה שקט נדיר.
"זהו,תמשיכי לעשן",צחקתי והמשכתי גם אני ללעוס מהעוגייה.
"רק רציתי לראות איך זה נראה שהעולם בדקת דומייה",התממתי למראה פניה השואלות והמשכתי להתכרבל לי בפשמיכה החומה,זאת שכל כך עושה לי אדמה וחום ואהבה ויציבות.
עייני התמלאו דמעות.
עמית הסתכלה עלי מבעד לענני הסיגריה,נראה שהתלבטה בינה לבין עצמה אם להגיד לי את מה שיושב לה על הלב בהקשר אלי.
"השתנת".היא פתאום קבעה ושאפה עוד מהמגולגלת שבידה, מציגה את הדמות הכל כך ערסית שבה.
"ממש".,הסכמתי איתה ושתקתי גם.
"השתנת אבל..בקטע אמיתי..זה מאידיאל עכשיו שאת לא נוגעת בסיגריות?",היא שאלה.
אני לא אוהבת שאלות כאלו.זה גורם לי להחליט מידי מהר מה העמדה שלי לגבי זה ולזרוק מילים ככה לחלל העולם בלי לחשוב באמת.
שתקתי מידי הרבה זמן,עשן הסיגריות התערבב לי עם כל המחשבות וריח האערק והזכרונות.
פתאום הכל היכה בי,כל הריחות והזכרונות והבריחות של פעם שכל כך עבדתי עם עצמי לשכוח ולדחוף אותם לפינות חדרי הלב ולא להעביר שם לעולם טיטוא או מעט ניקיון..פשוט להשאיר אותם שם,עד שהם יירכבו ויעלמו לבד.נונו,אז חשבתי שיעלמו.
עכשיו הכל חוזר אלי ואני כמעט מתפתה לשאיפת סיגריה ממכרת.
"עמית",אני עוצמת עיניים חזק ומתרכזת.
"תזיזי מימני את הסיגריות,זה לא טוב לי.זה מערער לי את המקום..זה שייך לפעם".
פלטתי את האידיאולגיה החדשה שלי לגבי סיגריות.
אני ממשיכה לעצום עיניים חזק והיא מזיזה את הסיגריה,מכבה אותה על הרגל שלה וסונטת בשקט,"מישהי התייצבה לי פה לגמרי."
.
יציבות זה השם השני שרודף אחריי ואני עדיין טיפה בורחת מימנו, מפחדת לקחת אחריות על כזה שם גדול.
אילן שאל אותי היום מה זה יציבות ואני התפוצצתי בצחוק מולו ואמרתי לו,"מה שקורה פה עכשיו בחיים זה הנדנדה הכי גדולה,הכי היפך היציבות" והמשכתי להתעסק בלשמוע רחשי גלים דימיוניים מתוך אוסף הצדפים המוסתר שלי שכמעט כל יום מתחדש.אפילו הוא לא נח.
אילן רק התרצן ואמר-אני זה יציבות.
לא היה לי כוח להסתכל לאילן בעיניים אז נו שיהיה אילן,שיהיה יציבות.
זה לא כזה מגניב להגיע למקום יציב בעולם הזה.(או שכן?)
היום האופנה היא אחרי תפוס וברח ותפוס עוד וברח יותר רחוק ותפוס עוד מלא עד שתברח שוב וזהו.
אנשים מתעלמים מהיציבות אבל כל כך רצים אחר חיפושה.
הם לא מבינים שלפעמים התופסת שהם משחקים עם עצמם,היא היציבות הכי גדולה כי פה במשחק,הם התופסים והנתפסים ביחד.
מה הבעייה להחליט לשנות את כללי המשחק ולעמוד פשוט דום במקום בלי לזוז ולהחליט שזהו,מפה והילך אין תופסת אלא יש עמידת נוח כמו חיילים בצבא ששותקים ולא זזים לשום מקום?
זאת בעייה.החיים משעממים כשהיציבות נכנסת,כשמוצאים אותה ומפסיקים לרדוף אחרייה בנסיון למצוא אותה.
בלילה נפגשתי עם עמית,דיברנו על הא ועל דא ועל כל הדברים הכי משעממים ועמוקים בעולם שעם סיגריה ואערק ועוגיות עבאדי כבר נשמעים הרבה יותר נחמדים לאוזן.
היא עישנה ואני אכלתי,כמו שתמיד היא מעשנת וכמו שתמיד אני אוכלת ונגסתי בעוגיית עבאדי מעט קשה שכנראה עברה את זמן מחייתה מזמן אבל למי זה אכפת,העיקר אנחנו אנשים שהנה,אפילו באוכל מראים את חוסר היציבות ואת האכילה המהירה של חטוף עוגיות ושתה כוסות מים בכמה שיותר מהירות.
איפה הנחת של האוכל האמיתי,איפה הנחת של השנייה הזאת,
להתאפס,לנשום אוכל אמיתי של בית?
"תעצרי רגע",פקדתי עליה וגם אני עצרתי מנגיסת העוגייה המלוחה.
היא עצרה,כמו שהיא תמיד יודעת לעצור ותקעה בי מבט.
נהיה שקט נדיר.
"זהו,תמשיכי לעשן",צחקתי והמשכתי גם אני ללעוס מהעוגייה.
"רק רציתי לראות איך זה נראה שהעולם בדקת דומייה",התממתי למראה פניה השואלות והמשכתי להתכרבל לי בפשמיכה החומה,זאת שכל כך עושה לי אדמה וחום ואהבה ויציבות.
עייני התמלאו דמעות.
עמית הסתכלה עלי מבעד לענני הסיגריה,נראה שהתלבטה בינה לבין עצמה אם להגיד לי את מה שיושב לה על הלב בהקשר אלי.
"השתנת".היא פתאום קבעה ושאפה עוד מהמגולגלת שבידה, מציגה את הדמות הכל כך ערסית שבה.
"ממש".,הסכמתי איתה ושתקתי גם.
"השתנת אבל..בקטע אמיתי..זה מאידיאל עכשיו שאת לא נוגעת בסיגריות?",היא שאלה.
אני לא אוהבת שאלות כאלו.זה גורם לי להחליט מידי מהר מה העמדה שלי לגבי זה ולזרוק מילים ככה לחלל העולם בלי לחשוב באמת.
שתקתי מידי הרבה זמן,עשן הסיגריות התערבב לי עם כל המחשבות וריח האערק והזכרונות.
פתאום הכל היכה בי,כל הריחות והזכרונות והבריחות של פעם שכל כך עבדתי עם עצמי לשכוח ולדחוף אותם לפינות חדרי הלב ולא להעביר שם לעולם טיטוא או מעט ניקיון..פשוט להשאיר אותם שם,עד שהם יירכבו ויעלמו לבד.נונו,אז חשבתי שיעלמו.
עכשיו הכל חוזר אלי ואני כמעט מתפתה לשאיפת סיגריה ממכרת.
"עמית",אני עוצמת עיניים חזק ומתרכזת.
"תזיזי מימני את הסיגריות,זה לא טוב לי.זה מערער לי את המקום..זה שייך לפעם".
פלטתי את האידיאולגיה החדשה שלי לגבי סיגריות.
אני ממשיכה לעצום עיניים חזק והיא מזיזה את הסיגריה,מכבה אותה על הרגל שלה וסונטת בשקט,"מישהי התייצבה לי פה לגמרי."
.
וואו יפה וחזקהוד444
זה פשוט ואוואהבה.
וזה עושה לי חשק להיות איתך. אוף.
וואוטונה(לא דג)
..רוצים משיח!אחרונה
עושה טוב לקרוא אותך.
תודה.
תודה.
גוזללללללללללללחסרת טאקט
חתוך את השמייםםרודף אהבה בימים
האהבה שלי זה לתקוע שניצל על מזלג ולשיר את השיר הזה בעודי מעיפה אותו לעיני כל האולפנה.
אחח
רק חבל על הבל תשחית של השניצלים שאפאחת לא נוגעת בהם אחרי זה.
אחח
רק חבל על הבל תשחית של השניצלים שאפאחת לא נוגעת בהם אחרי זה.
חסרת טאקטאחרונה
היי אני צריכה עידוד כדי ללכת להתחסן (לא לקורונה)משתמשת אנונימית
חיסון אחר ויש לי כבר טראומה מחיסון
ההורים שלי לוחצים עליי אני יודעת שחייב
אפשר עזרה או עידוד?
ההורים שלי לוחצים עליי אני יודעת שחייב
אפשר עזרה או עידוד?
קבלי חמאמין וזורע:)
חיזוק שלי
לכי זה חשוב וכמעט לא כואבאוריה מרדכי
תודהמשתמשת אנונימית
בהצלחה!טונה(לא דג)
בסוף הכל עובר!
תחשבי על חצי שעה אחר כך...
בהצלחה!!ציפור שיר.
זה אי ודייי
וזה עובר
וזה עובר
לא יודע אם זה באמת עובד אבליהודי תמיד
תחשבי על זה ככה אם זה יעבוד תרוויחי בריאות והכל אבל אם זה לא ולא תיקחי את תישארי בעולם עם כל האנשים שמתנגדים לחיסונים והאלה שלא מאמינים לכלום ויש להם מלא קונספרציות (מקווה שכתבתי נכון) והאם את באמת רוצה לחיות בעולם כזה?!
נ.ב.
סליחה על ה''איחור'' בתשובה
נ.ב.
מה זה נ.ב.??
זהילדה של אבא
נזכרתי בדבר/ במשהו..
גםהוד444
נזכרתי בסוף
שלשום התחסנתיקרובה
כולנו באותה סירה⛵
(העידוד פה זה הצרת רבים..)
(העידוד פה זה הצרת רבים..)
יאוצבע לחיים
לפני חודש נשכו אותי כלבי בר עם חשש קל לכלבת
הטיסו אותי לעשות חיסון מהר לפני שזה יתפרץ אבל זה שווה תכאב😣😶😮
תודה רבהמשתמשת אנונימיתאחרונה
לכל מי שהגיב עזרתם מאוד כבר יותר קל לי
תודה רבה
תודה רבה
טוב אז החלטתי סופיתשושיאדית
אני משוגעת.
זהו!!!!
העומס הזה הכריע את השפיות!!!!!!!!!!!
זהוווווווווווווו
זהו!!!!
העומס הזה הכריע את השפיות!!!!!!!!!!!
זהוווווווווווווו
ניצחון העומס על השכלLove the world
אני קרסתי לפניך
למרות שלא עשיתי כלום
😢שושיאדיתאחרונה
זה משחק כפולציפור שיר.
אלללה משחקי השףףףףף... אחזור מתישהוא... חכו לי.חסרת טאקט
לא מענינים בעליל...Love the world
חזרתיייייייייייייייייייייחסרת טאקט
רציני ראית? כאילו מה עובר?Love the world
האמת שגם משחקי הרעב משעממים
כן מה קרה? לשכוח מהחיים...חסרת טאקט
מותר, מותרLove the world
אה כאילו את תגידי לי מה מותר??חסרת טאקטאחרונה
אוף באלי למות מבכיLove the world
אבל מה לעשות.... החיים יבשו את הדמעות
את צריכה מישהו שילחש לך שהוא כאן?חסרת טאקט
החיים גורמים לנו לדחוק הכל ולנתק את הרגש...חסרת טאקט
זה מבאס, כי זה לא איך שהייתי רוצה שחיי יהיוLove the world
אל תדאגי זה יבוא...חסרת טאקטאחרונה
ואו היה לי שנץ איכותירודף אהבה בימים
אבל הכאב ראש לא עבר
שווה לךציפור שיר.אחרונה
אוי
השיר הזה ממש ממש פסימי ורשע:חסרת טאקט
"שתשאר צעיר לנצח":
זה בעצם אומר שאתה תמות בגיל צעיר ואז בעצם תשאר צעיר לנצח....
מתייגת (סתם כי בא לי שיגיבו לי)(וכי משעמם לי)
@שוגי! @Love the world @הוד444 @הולך בטל @מאמין וזורע
מוזמנים לתייג....
הוחמאתי.. גם אני וגם הפצלש שלצידי..Love the world
זה אני?מאמין וזורע:)
🤨
לא יא קוש קוש זה שוגייייחסרת טאקט
בדוק זה אנימאמין וזורע:)
יא טמבל אחד.... (מדברת דוגרי לגמרי)Love the world
אתה-מכיר-אותי-טוב-מידי??????????
א-ת-ה-?-?-?-?
אתה סגור על זה?
חחחחחחחהוד444
חחחמאמין וזורע:)
בטחח
עעעלללקקקLove the world
100%מאמין וזורע:)
אבל אני טמבל?מאמין וזורע:)
בואי לא נסחף..
אמרתי שאני מדברת רק דוגרי, ראש בקיר, אז הנה לךLove the world
וואלהמאמין וזורע:)
ת'אמת חשבתי על זה
הכי חכם להיות טמבל
קבלו את החתימה הבאה
הכי חכם להיות טמבל
קבלו את החתימה הבאה
לאיזה אחד משני החלקים אתה מתכוון?Love the world
וואי שוגי אני קוראת עכשיו שירה גאולה ומבינה למה את אוהבתחסרת טאקט
....
כל כך מתאים לךך
א5וי חיימשליLove the world
אחד הספרים לדעתי, מאוהבת קשההה
מה לא השתנה?מאמין וזורע:)
עכשיו שיניתי
למה לא משתנה?!מאמין וזורע:)
השתנה אבל יש לך שני חלקים בחתימה...חסרת טאקט
לא השתנהמאמין וזורע:)
אני רואה.
יאווו דןגרי דןגריLove the world
מה השיר לא מכירהוד444
יאאאארודף אהבה בימים
במעיינות בכיתה ז' עשינו עליו קולולם ביחד עם כמה טוב שנפגשנוו
ויותר הצבעים לא יצמיחו אדם מאדם, דם מדם.
שימור אותך האל
ויגשים משאלתך
שתעשה בשביל האל
והוא למענך
שתיגע בכל כוכב
ותטפס על כל שלב
שתישאר צעיר לנצח.
אוהוהו אוהוהו אוהוהו
כמה טובב כמה טוב שנפגשנוו
ויותר הצבעים לא יצמיחו אדם מאדם, דם מדם.
שימור אותך האל
ויגשים משאלתך
שתעשה בשביל האל
והוא למענך
שתיגע בכל כוכב
ותטפס על כל שלב
שתישאר צעיר לנצח.
אוהוהו אוהוהו אוהוהו
כמה טובב כמה טוב שנפגשנוו
וואלההוד444
הכוונה (בעיניי) היאאברהם כ"ץ
שאתה תמשיך להיות עם כוח של צעיר
עוד אופציה שלא יהיו לך דאגות כמו שלצעיר (ממש צעיר ממש ממש צעיר) אין דאגות
רוצה את ההסבר האמיתי?חסרת טאקט
נו...?אברהם כ"ץ
השיר הוא על מישהו שמת....חסרת טאקט
שאלה מכשילהאברהם כ"ץאחרונה
מפה לשם אני זוכר כמה מילים
כיפת ברזל-סרוגה
מפה לשם בלי שנבחין חלפו שנתיים רודף אהבה בימיםאחרונה
הרבה זמן לא היית פה
היום אבא שלי שמע אותי צוחקתחסרת טאקט
אז הוא שאל אותי אם הכל בסדר....
איזה חמודLove the world
אבא שלי תמיד אומר לי שהוא לא רואה אותי צוחקת
אז אני עונה לו שהשפם שלו מכוער ושיגלח אותו
ואז הוא נחנק מצחוק
אפשר הסבר מה חמוד?חסרת טאקט
שהוא שואל אותך, כאילו אבא! מה 'תה מערב?Love the world
ממממ כמדומני שלא הבנתי...חסרת טאקטאחרונה
אואה. דיכאון?אברהם כ"ץ
סתם צוחק😅😅🤣😆😆
היי לכולם!!!!שוגי!
@חסרת טאקט לבקשתך....
היייso
מזה פלצש שלהוד444
נו.... מה ניראה לך?שוגי!
fi tjkv ao gfahu hmt, nvtbaho ctbdkh,הוד444
גבלד אנגלית במקלדתהוד444
גוואלד יא קוש קושחסרת טאקט
מה שהיה רשום שם שם כן ומי שרוצה יתרגם תהמשךהוד444
חח יא קורעתתתתת אני לא בקשתי זאת..חסרת טאקט
אז סתם טרחתי..? נו באמת חסיLove the world
עצובבבב תגידי למשה למחוק ...חסרת טאקט
לעעעע אני אשמור את הפצלשית לימים קשיםLove the world
אבל השם הזה שמור רק לחברה הצעירה שלךךךחסרת טאקט
הצעירה מאוד! אני מבקשתLove the world
אוקעע נו זה מיוחד רק בשביליייחסרת טאקט
תישארי עם שוגי זה בעברית יותר טובהוד444
אוי איתךהיי לכולםם
היי🙄היי לכולםם
מה איתי באמת?Love the world
משהו טרח לבדוק...?
את בסדרהוד444
נס שאתה מעודכן...Love the world
וואלההוד444
כולם טורחים לקבוע...חסרת טאקט
תאמת התכבנתי בתור שאלההוד444
חסרת טאקטאחרונה
למה? למה? למה?ילדה של אבא
כי לשנוא הרבה יותר קל מלאהובLove the worldאחרונה
כנסו...אמרלד
וואו יפה..ילדה של אבא
אהבתי
אני לאהוד444
מה לא?ילדה של אבא
לא גוי?
לא יהודי?
לא מנשק מזוזות?
לא מברך?
לא אהבתי זה כזה לא יהודיהוד444
לא יהודי לנשק מזוזות?ילדה של אבא
לא יהודי להודות לה'?
לא יהודי לעשות את זה בחצות כמו הגויםהוד444
כאילו בידוק כמו הנשיקה בחצות בשנההוד444
אה.. צודק אוליילדה של אבא
אבל זה מראה את ההקבלה
שבזמן שהם חוגגים את השנה שלהם
אנחנו חוגגים את היותנו יהודים
אבל זה ממש חוקות הגוים לכן לא אהבתיהוד444אחרונה
*0אהבה.
נדמה כאילו החיים הם תרשים לא מדי מדויק של עליות וירידות, מין דופק כזה, עולה ויורד. ויורד ועולה, ונשאר.
הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. והשנאה העצמית, מוציאה אותו ממנו הרבה לפני שהוא יוצא מן העולם. הרבה לפני שהוא מבין מה המשמעות שלה.
אני רוצה להשתנות, להיות משהו שחלמתי, להיות משהו שהמח שתי מבין שהוא ראוי לחיים טובים.
היכולת האנושית להשתנות עם המציאות משנה את המציאות לטובתינו.
הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. והשנאה העצמית, מוציאה אותו ממנו הרבה לפני שהוא יוצא מן העולם. הרבה לפני שהוא מבין מה המשמעות שלה.
אני רוצה להשתנות, להיות משהו שחלמתי, להיות משהו שהמח שתי מבין שהוא ראוי לחיים טובים.
היכולת האנושית להשתנות עם המציאות משנה את המציאות לטובתינו.
את נסיכה.רק הפעם.
תודה על זה.ממש.
לב
לב
*0אהבה.
הגאולה של.
שחר נולדה ביום שבו לא היו ציפורים בשמיים, אבל זה בסדר, היא ממילא לא אוהבת ציפורים, רק פיות היא אוהבת. פיות ופיונים.
ליומולדת שש אמא קנתה לה פייה כזאת קטנה מחרסינה עם כנפיים בצבע ורוד חלש ומלאכי. שחר שמה את הפייה במדף העליון וקראה לה טינק. קיצור של טינקרבל, תמיד אמא קראה לה טינקלבל בגלל זה היא אומרת עכשיו שיש סיכוי שהיא אהבה מתישהו
כשהיה בה קסם של ילדים שמאמינים בקסמים.
בגיל שמונה טינק נפלה ונשברה ונשבר איתה חלק מהתמימות של שחר, שאז בכלל לא קראו לה שחר.
ואמא הפסיקה לקרוא לה טינק, כי היא כבר גדולה. ושחר אף פעם לא הבינה איך זה קשור ולמה ילדים שהם כבר גדולים לא אמורים לקבל קצת קסם. רק מילים ברורות. רק הוראות. מה לעשות מה לא לעשות. שחר רצתה חיבוק. שחר רצתה להיות טינק.
בחוץ היא הלכה ובנתה את שחר. שחר שלא אכפת לה מי מדבר אליה ואיך הוא מדבר ואיך הוא קורא לה ואם יש לו קסם במילים או לא. שחר שלא בוכה. שחר שלא רוצה אהבה. שחר שלא מקבלת אהבה. שחר שלא נותנת יותר שישברו לה את הלב.
אמא נהפכה להיות ייצור כזה רובוטי שעושה מה שהוא צריך לעשות.
בגיל שבע עשרה אחרי שהיא כבר מזמן שחר עם פרצוף חתום וחיוך ציני ומנתשא היא היתה מציירת בלילות פיונים מתחת לשמיכה, ובכל הפיונים שלה היה קסם. והיא ציירה אותם בעצימת עיניים. כי היא לא רצתה שהלב שלה יראה שיש עדיין דבר כזה שנקרא קסם. ובבוקר היא היתה קמה על צד שמאל ולא זוכרת בכלל שום דבר.
ובגיל שמונה עשרה היא גילתה את עטרה, ולעטרה היה קסם אמיתי. היא היתה בחורה שלימה שמורכבת מהמון קסם. ובדירה שלה היה שולחן שהיא בנתה ואוכל של בית ונרות. מלא נרות. והיה בו ריח של אנשים אמיתיים. והיא התמכרה. והיתה חוזרת רק בלילה הביתה לישון ולצייר פיונים.
ביומולדת של עטרה היא עטפה את כל הפיונים היו זרוקים לה מתחת למיטה וכתבה על הנייר עטיפה
לקסם
שבזכותה אני בדרך לאמונה
שיהיה לך רק טוב בחיים
טינק.
ובאמת שאין לי מושג מה נכתב פה עכשיו.
תודה על זה.רק הפעם.
תודה שכתבת עוד שחר.
..אהבה.
נראלי זה אחד הקטסטים הכי מוזרים שלי
זה לא נקרא שחר. אני צריכה לכתוב שחר.
..רק הפעם.
לא יודעת.
זה עשה לי טוב ועשה לי שחר בפנים.
זה עשה לי טוב ועשה לי שחר בפנים.
..אהבה.
שימחת..
..פשטות.
וואו.
תודה על זה. וגם על הקטע שם למעלה.
עשה לי משו בפנים.
תודה על זה. וגם על הקטע שם למעלה.
עשה לי משו בפנים.
תודה לך.אהבה.
אוי, זה נוגעעהיי לכולםם
כתבת יפה
חזק חזק חזקקהיי לכולםם
*0אהבה.
הגאולה של.
בליל הסדר הכל היה טוב פתאום, הלב נרגע והיה מלא אוכל ותאבון, באופן כללי התחיל להתהוות בי מין תאוות אכילה נפלאה שלא הכרתי. והיה סיפורים על חירות ועל יציאה מגלות ויציאה ממ"ט שערי טומאה, וקבלת התורה, וכולם שרו.
ותמיד כולם שרים אבל פתאום זה גם נשמע טוב, שירים של גאולה. גאולה זה מילת פלא.
ואחרי שעות שכבר האור נכבה והאנשים מצאו תעסוקות, האור הזה נהיה גדול עלי, והיה לי רעש בלב, ובחוץ היה שקט נינוח. ואני אומרת לעצמי, טינק. מה הולך? הכל בסדר. ואני ממשיכה להגיד הכל בסדר. הכל בסדר. הכל בסדר. אבל וואלה יש לי רעש לא ברור בלב. ואני קונטרול פריקית, ככה נולדתי, ועוד לא הזדמן לי לעבוד על זה.
ואני יוצאת למרפסת ונעים. ויש ריח של פסח. ויש ספר תהילים. ויש שמיכה. ואני מתעטפת בספר תהילים ושמיכה ולא פותחת תהילים. ופותחת את הלב, ופותחת את הרעש, ואני לא מבינה אותו. ואני בוכה. אני בוכה את כל הבילבול. את כל השינויים שהלב שלי עובר. את כל האהבה החדשה שהוא מקבל פתאום, את כל האור שנכנס בו. וזה מפחיד.
כל שינוי הוא מפחיד.
וטוב חדש הוא מפחיד.
ואני בוכה. הפצע נפתח והמוגלה יוצאת והשקט נרגע. ואני מתפללת. כמה שנים לא התפללתי. כמה שנים.
ואני מתחננת ממש. ממש מבקשת לצאת לחירות אמיתית. להרגיש את הלב. לא לפחד כבר. לא לפחד. לזכות לאהוב, יותר ויותר ובלי להפסיק.
כל האורות נכבו וכל האנשים הלכו לישון והלב שלי נרגע.
לפעמים כשאני מגיעה למצבים לא נעימים אני מקללת. ולפעמים אני צריכה להבין שהם התרופה שלי.
הגאולה שלי התחילה בדמעות של ליל הסדר.
וכל כאב הוא התחלה של משהו נפלא. ואני שיזכירו לי את זה.
בליל הסדר הכל היה טוב פתאום, הלב נרגע והיה מלא אוכל ותאבון, באופן כללי התחיל להתהוות בי מין תאוות אכילה נפלאה שלא הכרתי. והיה סיפורים על חירות ועל יציאה מגלות ויציאה ממ"ט שערי טומאה, וקבלת התורה, וכולם שרו.
ותמיד כולם שרים אבל פתאום זה גם נשמע טוב, שירים של גאולה. גאולה זה מילת פלא.
ואחרי שעות שכבר האור נכבה והאנשים מצאו תעסוקות, האור הזה נהיה גדול עלי, והיה לי רעש בלב, ובחוץ היה שקט נינוח. ואני אומרת לעצמי, טינק. מה הולך? הכל בסדר. ואני ממשיכה להגיד הכל בסדר. הכל בסדר. הכל בסדר. אבל וואלה יש לי רעש לא ברור בלב. ואני קונטרול פריקית, ככה נולדתי, ועוד לא הזדמן לי לעבוד על זה.
ואני יוצאת למרפסת ונעים. ויש ריח של פסח. ויש ספר תהילים. ויש שמיכה. ואני מתעטפת בספר תהילים ושמיכה ולא פותחת תהילים. ופותחת את הלב, ופותחת את הרעש, ואני לא מבינה אותו. ואני בוכה. אני בוכה את כל הבילבול. את כל השינויים שהלב שלי עובר. את כל האהבה החדשה שהוא מקבל פתאום, את כל האור שנכנס בו. וזה מפחיד.
כל שינוי הוא מפחיד.
וטוב חדש הוא מפחיד.
ואני בוכה. הפצע נפתח והמוגלה יוצאת והשקט נרגע. ואני מתפללת. כמה שנים לא התפללתי. כמה שנים.
ואני מתחננת ממש. ממש מבקשת לצאת לחירות אמיתית. להרגיש את הלב. לא לפחד כבר. לא לפחד. לזכות לאהוב, יותר ויותר ובלי להפסיק.
כל האורות נכבו וכל האנשים הלכו לישון והלב שלי נרגע.
לפעמים כשאני מגיעה למצבים לא נעימים אני מקללת. ולפעמים אני צריכה להבין שהם התרופה שלי.
הגאולה שלי התחילה בדמעות של ליל הסדר.
וכל כאב הוא התחלה של משהו נפלא. ואני שיזכירו לי את זה.
את כותבת ממש פלא.מוקצנת
תודה על זה.
..אהבה.
תודה לך.
ואוו אני ממש אוהבת את ההגיגים האלו.שושיאדית
שמחתי לעזוראהבה.
*0אהבה.
הגאולה של.
לנטעאל שלי יש עיניים כחולות וגדולות. כחולות כמו הרקיע ביום שהשמש מבקרת. ויש לו שיער בצבע של שדה חיטה. ויש לו לב שעשוי מהיהלומים ומכל המתנות הטובות שאני בטח לא ראויה לקבל.
ולנטעאל יש גומה אחת בלחי בצד שמאל. ויש לו לחיים אדומות. ויש לו חיוך של מלאך.
לנטעאל שלי יש ידיים פלואות והידיים הפלואות מלטפות.
ולי יש לב. כזה לב משומש. לב כזה שאפשר לתלות מודעה ביד 2. כמו מכונת כביסה בלי חלקים שמוכרים ביד 2. מכונת כביסה בלי כפתור הפעלה. או מכונת כביסה בלי מיכל למרכך. או מכונת כביסה בלי מכונת כביסה. ככה זה.
כשאני ראיתי את נטעאל ראיתי אותו. בגלל זה הוא אומר שהוא איתי. כי אני הייתי הבנאדם הראשון שראה אותו. לא רק עיניים כחולות וגומה בלחי אדומה בצד שמאל.
לנטעאל שלי היה אקדח. אמיתי של מבוגרים עם כדורי אש וכל זה. והוא היה ישן איתו וקם איתו והולך לרעות איתו את הצאן. והיה לנטעאל אולר כזה עם סכין חדה של מקצוענים. אבל לנטעאל שלי לא היה הגנה. לא היה לו ביטחון עצמי.
הוא היה מסתכל במראה ורואה עיניים כחולות וזהו.
הוא הרגיש שהכל חלול בו. שהוא כלום בעצם, רק עטיפה חיצונית של יופי.
בלילות הוא היה מלטף את האקדח שלו ובוכה.
כשאני ישבתי יום אחד עם קערה גדולה של פסטה, ונטעאל שאל אותי מה אני עושה, כאילו לא רואים. אמרתי לו, אני ממלאת את החלל. כי ההרגשה היא שאין כלום. שיש בי בור שצריך מהר מהר סיר פסטה.
ונטעאל הסתכל בי וחייך ואז צחק ושנינו צחקנו כמו טיפשים חיים ומדהימים עד שנגמר לנו האוויר.
ואמרתי לנטעאל שהוא מעצבן אותי. כי בסדר, מה אתה רוצה, כולנו חלולים קצת. וכולנו מלאים קצת ולכולנו חסרים דברים כמו היינו יד 2. אז מה.
ושאלתי אותו מה הוא חושב על הלב. והוא אמר לי מה הוא חושב. ומה שהוא אמר לי היה מאד חכם. אז שתקתי ואמרתי לו אתה רואה. תראה כמה אתה מלא.
מותר להרגיש חלל.
חייב להבין שזה לא רק חלל.
ונטעאל שלי הולך ומפנים את זה. מפנים את הלב החלול והמלא שלו. והביטחון הולך ועולה.
היום הוא יצא מהבית והאקדח נשאר על השידה.
ואני הלכתי להכין פסטה.
*0אהבה.
הגאולה של.
כשהמחשבות רצות לה מהר מדי, הלל יודעת שמשהו הולך להתפוצץ. משהו ישבר, יזרק או יתלכלך. הגוף והמחשבה צריכים להיות מאד מסונכרנים, וכשהם לא הכל מתבלבל לה בידיים.
יש שינויים שהם עוברים עליך ואתה לא שם לב. אתה ממשיך את החיים כרגיל, אתה נראה ומתנהג אותו דבר ויש שינויים שמטלטלים אותך מהשורש.
אצל הלל זה אותו דבר. כל שינוי הוא שינוי. וזה אומר שהכל מסתבך לה בידיים, עד שהשינוי מתקבע. או מתחלף.
לאבא של הלל קוראים מנגן, במלרע, תמיד יש לו איזה ניגון. לא סתם קוראים להלל הלל... וכשהלל מתבלגנת הוא מכין לה כוס תה ומתיישב איתה על הספה, והיא עוצמת עיניים, תמיד. כי זה עוזר לה לא לחשוב, והוא מנגן לה איזה ניגון, עד שהיא נרדמת. וכשהיא נרדמת הוא משכיב אותה ומביא לה שמיכה, ומנשק לה בלחי שלא צמודה לספה.
במקומות הכואבים ביותר שלך, אתה יכול לצמוח בצורה הכי גדולה ונכונה. זה כמו סדק בדלי של שואב מים, אומר מי השילוח הפלא, שיוצר שביל של פרחים מהבאר עד הבית. יש לך סדק. יש בך סדק. כמה נפלא אתה.
[פעם ראיתי שכתוב שבמקומות החרדים ביותר שלך, שם טמונה הצמיחה.
כי זה מכריח אותך להתמודד עם עצמך. ]
הפלא בהלל שהיא מודעת לפרחים שיש לה בראש.
ושהניגונים שאבא שלה משקה אותה, משקים את האהבה והביטחון שלה.
ומה עושה אדם שמטפח אהבה וביטחון ויש לו בלאגן בראש? מחפש תקווה.
והלל מחפשת.
כמה טובים פרחי הראש הגורמים לה למצוא תשובות בעומק האמת.
כמה טובה הלל כשתנגן ניגון לבת שלה שתמצא פרחים בראש.
כשהמחשבות רצות לה מהר מדי, הלל יודעת שמשהו הולך להתפוצץ. משהו ישבר, יזרק או יתלכלך. הגוף והמחשבה צריכים להיות מאד מסונכרנים, וכשהם לא הכל מתבלבל לה בידיים.
יש שינויים שהם עוברים עליך ואתה לא שם לב. אתה ממשיך את החיים כרגיל, אתה נראה ומתנהג אותו דבר ויש שינויים שמטלטלים אותך מהשורש.
אצל הלל זה אותו דבר. כל שינוי הוא שינוי. וזה אומר שהכל מסתבך לה בידיים, עד שהשינוי מתקבע. או מתחלף.
לאבא של הלל קוראים מנגן, במלרע, תמיד יש לו איזה ניגון. לא סתם קוראים להלל הלל... וכשהלל מתבלגנת הוא מכין לה כוס תה ומתיישב איתה על הספה, והיא עוצמת עיניים, תמיד. כי זה עוזר לה לא לחשוב, והוא מנגן לה איזה ניגון, עד שהיא נרדמת. וכשהיא נרדמת הוא משכיב אותה ומביא לה שמיכה, ומנשק לה בלחי שלא צמודה לספה.
במקומות הכואבים ביותר שלך, אתה יכול לצמוח בצורה הכי גדולה ונכונה. זה כמו סדק בדלי של שואב מים, אומר מי השילוח הפלא, שיוצר שביל של פרחים מהבאר עד הבית. יש לך סדק. יש בך סדק. כמה נפלא אתה.
[פעם ראיתי שכתוב שבמקומות החרדים ביותר שלך, שם טמונה הצמיחה.
כי זה מכריח אותך להתמודד עם עצמך. ]
הפלא בהלל שהיא מודעת לפרחים שיש לה בראש.
ושהניגונים שאבא שלה משקה אותה, משקים את האהבה והביטחון שלה.
ומה עושה אדם שמטפח אהבה וביטחון ויש לו בלאגן בראש? מחפש תקווה.
והלל מחפשת.
כמה טובים פרחי הראש הגורמים לה למצוא תשובות בעומק האמת.
כמה טובה הלל כשתנגן ניגון לבת שלה שתמצא פרחים בראש.
היי נחמד לראות שרשור כזה בתוך כל השינוינחמיה17
שהפורום הזה עובר
..אהבה.
תודה.
(האמת שהביך אותי לכתוב כאן, בגלל זה. אבל רק כאן נכתב לי, אז שיהיה גם במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.)
(האמת שהביך אותי לכתוב כאן, בגלל זה. אבל רק כאן נכתב לי, אז שיהיה גם במקום שאין אנשים השתדל להיות איש.)
*0אהבה.
הגאולה של.
אם היה לי מפתח הייתי קושרת לו חוט ואת החוט אלי, הייתי שומרת עליו חזק. חזק. והייתי פותחת איתו לבבות של אנשים שצריכים לפתוח את הלב וקשה קשה להם. הייתי נועלת רגעים מפחידים. הייתי זורקת אותם לים.
אם היה לי מפתח.
טל שאלה אותי במה אני עובדת, אמרתי לה, אני עובדת בלחיות. ובשאר הזמן אני עובדת בלעזור לאנשים לחיות גם. ואין תחושה טובה יותר מלתת לאדם יכולת לחיות עוד. להמשיך לנשום ולשאוף ולאגור רגעים של אהבה ואושר.
היא לא כל כך האמינה לי, ראו לה בעיניים הירוקות הגדולות שלא נצצו.
מיששתי את המפתח בדימיון שלי. הכל קורה בדימיון זה היופי של העבודה שנקראת לחיות.
סיפרתי לה איך זה מרגיש לראות בן אדם מת, ולב מת, ואז לרוץ אליו וליפול על הרגליים ושים עליו כף יד ועוד אחת ולרדת ולעלות, לנסות לחקות את הדופק שלו.
את יודעת מה זה לנסות לחקות דופק של אדם, אתה צריך להכנס למוד שלו, אתה חייב להבין מה הדופק שלו בחיים, איזה רגעים גרמו לו לרדת ואיזה רגעים גרמו לו לעוף, ומלא רעש מסביב ואנשים לחוצים. ואת צריכה להשתמש בכל הכח שלך, את לא יכולה להתייאש או להתעייף. ואז פתאום את מרגישה את הדופק שלו מתקרב אלייך. והוא נושם. והלב שלו נזכר באהובה הראשונה, או בילד הראשון שהוא יצר. ויש איש.
ואת נשארת שם ואת עפה באוויר.
וטל מסתכלת עלי, ואני רואה לה בעיניים נצנוץ. ואני מודה מאד לפתח שלי בדימיון.
ואז היא אומרת לי, תארי לך אם היה אפשר להחזיר דופק לנשמה שמתה מזמן. והנצוץ נכבה לה.
אפשר. אפשר.
מפתחות שפותחות לבבות בוודאי יכולות לפתוח נשמה. ובכלל הנשמה היא אינסופית.
והיא אומרת לי, די גפ, את מדברת שטויות.
ואני נשכבת לידה על הרצפה ושותקת
אני לא אומרת לה, כי היא לא רוצה לשמוע. אבל הנשמה אין לה סוף. הנשמה היא מתה כל יום, היא מתה כל רגע. היא מתה כי העולם עובר גיהנום. והעולם הוא אדם גדול. ואדם הוא עולם קטן וכולנו נמצאים בגיהנום הזה, אבל זה היופי בין הגוף והנשמה. הגוף מת פעם אחת ונגמר. הנשמה יכולה למות אלפי פעמים ולקום לתחייה.
וככל שהיא יותר מתה, היא יותר יודעת לחיות. מי שלא איבד לא יודע איך לקבל. ומי שאני היום זה לא מי שאני מחר. אז אני של היום מתה. ניחא. מחר נקום חדשים.
לב טהור ברא לי אלוה ים ורוח נכון
חדש
בקירבי.
אם היה לי מפתח הייתי קושרת לו חוט ואת החוט אלי, הייתי שומרת עליו חזק. חזק. והייתי פותחת איתו לבבות של אנשים שצריכים לפתוח את הלב וקשה קשה להם. הייתי נועלת רגעים מפחידים. הייתי זורקת אותם לים.
אם היה לי מפתח.
טל שאלה אותי במה אני עובדת, אמרתי לה, אני עובדת בלחיות. ובשאר הזמן אני עובדת בלעזור לאנשים לחיות גם. ואין תחושה טובה יותר מלתת לאדם יכולת לחיות עוד. להמשיך לנשום ולשאוף ולאגור רגעים של אהבה ואושר.
היא לא כל כך האמינה לי, ראו לה בעיניים הירוקות הגדולות שלא נצצו.
מיששתי את המפתח בדימיון שלי. הכל קורה בדימיון זה היופי של העבודה שנקראת לחיות.
סיפרתי לה איך זה מרגיש לראות בן אדם מת, ולב מת, ואז לרוץ אליו וליפול על הרגליים ושים עליו כף יד ועוד אחת ולרדת ולעלות, לנסות לחקות את הדופק שלו.
את יודעת מה זה לנסות לחקות דופק של אדם, אתה צריך להכנס למוד שלו, אתה חייב להבין מה הדופק שלו בחיים, איזה רגעים גרמו לו לרדת ואיזה רגעים גרמו לו לעוף, ומלא רעש מסביב ואנשים לחוצים. ואת צריכה להשתמש בכל הכח שלך, את לא יכולה להתייאש או להתעייף. ואז פתאום את מרגישה את הדופק שלו מתקרב אלייך. והוא נושם. והלב שלו נזכר באהובה הראשונה, או בילד הראשון שהוא יצר. ויש איש.
ואת נשארת שם ואת עפה באוויר.
וטל מסתכלת עלי, ואני רואה לה בעיניים נצנוץ. ואני מודה מאד לפתח שלי בדימיון.
ואז היא אומרת לי, תארי לך אם היה אפשר להחזיר דופק לנשמה שמתה מזמן. והנצוץ נכבה לה.
אפשר. אפשר.
מפתחות שפותחות לבבות בוודאי יכולות לפתוח נשמה. ובכלל הנשמה היא אינסופית.
והיא אומרת לי, די גפ, את מדברת שטויות.
ואני נשכבת לידה על הרצפה ושותקת
אני לא אומרת לה, כי היא לא רוצה לשמוע. אבל הנשמה אין לה סוף. הנשמה היא מתה כל יום, היא מתה כל רגע. היא מתה כי העולם עובר גיהנום. והעולם הוא אדם גדול. ואדם הוא עולם קטן וכולנו נמצאים בגיהנום הזה, אבל זה היופי בין הגוף והנשמה. הגוף מת פעם אחת ונגמר. הנשמה יכולה למות אלפי פעמים ולקום לתחייה.
וככל שהיא יותר מתה, היא יותר יודעת לחיות. מי שלא איבד לא יודע איך לקבל. ומי שאני היום זה לא מי שאני מחר. אז אני של היום מתה. ניחא. מחר נקום חדשים.
לב טהור ברא לי אלוה ים ורוח נכון
חדש
בקירבי.
..רק הפעם.
אבל את את.
את כזאת פשוט..אדם מחייה.
תודה על זה בובית.
זה עשה לי טוב לקרוא ועשה לי טוב למצוא אותי שם ולהתרגש מיזה שאני חיה.
אני אוהבת.
את כזאת פשוט..אדם מחייה.
תודה על זה בובית.
זה עשה לי טוב לקרוא ועשה לי טוב למצוא אותי שם ולהתרגש מיזה שאני חיה.
אני אוהבת.
..אהבה.
תודה על המילים שלך ועלייך פשוט.
(שימי לב
עלייך)
(שימי לב
עלייך)
..רק הפעם.
לב פשוט.
(שמה לב.בזכותך שמה לב יותר.באמת.
וכל כך תודי לעצמך עלייך ועל הפלא שלך.
את אשכרה מחייה אנשים ומחייה אותי.)
(שמה לב.בזכותך שמה לב יותר.באמת.
וכל כך תודי לעצמך עלייך ועל הפלא שלך.
את אשכרה מחייה אנשים ומחייה אותי.)
..טעטע איתי(:
וואווו אהבה מה זה.אבאלה.תודה ענקית על הדבר הזה.הייתי חייבת לקרוא את זה עכשיו.ככ ככ היה מדוייק לי.תודה ענקית וואי.את מיוחדת ככ.אבאלה.תודה תודה תודה.אפשר לשמור לי?ובכללי כל הדברים שאת כותבת פשוט עושים לי טוב בלב משו הזויי.תודה.תודה ענקית שאת קיימת כאן.
..אהבה.
כל כך כיף לקרוא שזה עשה טוב. ממש שימח אותי. את יכולה לשמור, ברור.
תודה רבה!
תודה רבה!
..טעטע איתי(:
ישש תודה מותק.לב גדול גדול.
*0אהבה.
עבר עריכה על ידי אהבה. בתאריך י"ג בטבת תשפ"א 11:17
.....שלייקס2020
מה המצב?
מצוייןשלייקס2020
..רוח סערה
פפ נערך
ברוך השםשלייקס2020
לא הבנתי את הניצלושאהבה.
*0אהבה.אחרונה
למה יש צורך לסכם כשמגיעים אל משהו שנראה סוף.
הרי אין דבר כזה סוף או התחלה, או אמצע. הכל יחסי למשהו שאולי עוד לא התרחש.
היום היו לי 2 מסקנות, אחת. הטובים מתים מהר והרעים חיים לנצח. סטטיסטית זה קורה לי בחיים.
לא ראיתי איש רע באמת שמת. ואולי הוא כבר לא היה רע כי היה מת.
שתיים. יש עניין לעורר אהבה. ויש עניין לתת לה נחת. לתת לה מקום לחיות לפני שהיא פורצת מעל פני השטח. אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפוץ. כשהיא תחפוץ היא תפרוץ ותעטוף ותהיה נוכחת.
לא צריך לדחוק בה.
קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. לכי, לכי תראי קצת משהו שישחרר לך את התודעה, כי היא תפוסה מדי באהבה ולא נותנת לה לפרוח, כמו סוגרת עליה.
צריך לעשות הפרדה בין לעורר ללשחרר.
צריך לדעת מי טוב ולשמור עליו. ומי רע ולשמור עלי .
ברח דודי
ברח ממני.
אני צריכה לתת לי זמן לשחרר אותי לאהבה.
הרי אין דבר כזה סוף או התחלה, או אמצע. הכל יחסי למשהו שאולי עוד לא התרחש.
היום היו לי 2 מסקנות, אחת. הטובים מתים מהר והרעים חיים לנצח. סטטיסטית זה קורה לי בחיים.
לא ראיתי איש רע באמת שמת. ואולי הוא כבר לא היה רע כי היה מת.
שתיים. יש עניין לעורר אהבה. ויש עניין לתת לה נחת. לתת לה מקום לחיות לפני שהיא פורצת מעל פני השטח. אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפוץ. כשהיא תחפוץ היא תפרוץ ותעטוף ותהיה נוכחת.
לא צריך לדחוק בה.
קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. לכי, לכי תראי קצת משהו שישחרר לך את התודעה, כי היא תפוסה מדי באהבה ולא נותנת לה לפרוח, כמו סוגרת עליה.
צריך לעשות הפרדה בין לעורר ללשחרר.
צריך לדעת מי טוב ולשמור עליו. ומי רע ולשמור עלי .
ברח דודי
ברח ממני.
אני צריכה לתת לי זמן לשחרר אותי לאהבה.
דוד המלך אומררב שמואל
דוד המלך אומר
בכל ספר תהלים הוא חוזר על הרעיון "ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהילתך פי יספר צדקתך כל היום תהילתך"
היה ראוי תמיד לספר גבורות ה'ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה ועושה כל היום
אלא בזמן ש"כי אלוהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה"
אז יש -למי- לספר, וראוי לספר.
בזמן שאין -למי- לספר - מוטב לא לספר.
אף על פי שיש -מה-.
אימתי "אהללה שם אלוהים בשיר ואגדלנו בתודה"
אימתי ש"ראו ענוים וישמחו דורשי אלוהים ויחי לבבכם"
וכן הוא אומר ""יאכלו ענוים וישבעו יהללו ה'דורשיו יחי לבבכם לעד... אכלו וישתחו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר""גם כל קוויך לא יבושו" "פדה אלוהים את ישראל מכל צרותיו"
בכל ספר תהלים הוא חוזר על הרעיון "ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהילתך פי יספר צדקתך כל היום תהילתך"
היה ראוי תמיד לספר גבורות ה'ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה ועושה כל היום
אלא בזמן ש"כי אלוהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה"
אז יש -למי- לספר, וראוי לספר.
בזמן שאין -למי- לספר - מוטב לא לספר.
אף על פי שיש -מה-.
אימתי "אהללה שם אלוהים בשיר ואגדלנו בתודה"
אימתי ש"ראו ענוים וישמחו דורשי אלוהים ויחי לבבכם"
וכן הוא אומר ""יאכלו ענוים וישבעו יהללו ה'דורשיו יחי לבבכם לעד... אכלו וישתחו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר""גם כל קוויך לא יבושו" "פדה אלוהים את ישראל מכל צרותיו"
החיים שלי קצרים מידי בשביל לחיות אותם בערך -אני :)
יש משפטים שהם וואו.
לשמוע את המחשבות שלי בשיר.
פשוט התחברתי בטירוף
אבל באמת שמתחת אלף מסיכות אני רק ילד עם עיניים בורקות בא אלייך בידיים ריקות
כןציפור שיר.אחרונה
זה באמת שיר טוב
רבותינבוכי הדור
אני קיים פה שוב