פורום נסיונות פעילים (עמוד 4322)

שיהיה יום מדהים!

שנזכה להארת ה' היום בפרט ובכלל יום בכלל.

 

העיקר תשמחו ותהיו עם חיוך על הפנים שיאיר את עולם כולו!

 

 

החדר שלו נקי
נשאר עוד חדר ומרפסת
ולסדר, אוי לסדר

שיש לסבתה קלנועית

עוד שבוע את רואה אותו שוב
עוד שבוע
אולי יותר ואולי פחות

אעאעאע
דייי עם הפרידות האלהה
זה גומר לי את הלב

לעזאזל

יאללה.
הבריאות. איכ.

נשארה השידה. ואז לנקות ולשטוף הכלהכל.
וואו, אני מותשת. מידי.

א. מה שלומך?
ב. כמה עולה פאה? אני נהיית קרחת מרגע לרגע.
@נחל

לאחרונה הגעתי למסקנה שאני משוגע.
תכלס, אין באמת אנשים שפויים.
אבל אני יותר משוגע משאר המשןגעים.
אני הנורמאלי אבל.
עברתי דרך ארןכה בחיי עד שהגעתי לכאן
אף אחד לא מכיר את הדרך הזו
מבחוץ אני נראה חלק מגניב מצחיק
כאילו לא מכיר רע
כאילו אכל תמיד בסכו"ם כסוף.
אבל זה לא נכון
אכלתי בידיים
או שנשארתי רעב
והכי גרוע.
לא סיפרתי.
לאף אחד.
אז כולם לא מבינים את השריטות
לא קולטים שיש פה צלקות
אני גם לא טורח להסביר
תחשבו מה שאתם רוצים.
במציאות שלי לדיעות של המשוגעים שסביבי
יש משקל פעוט מאוד
מעדיף להתעסק בלרפא את עצמי
מאשר בלהתבוסס ברכילויות
אז עצוב לי
כי אני לבד
והאמת, אני לא באמת רוצה עןד מישו לידי
אבל אני כן רוצה
לא יודע
משהו באמצע אני רוצה
מה נראלי אבל.
מזמינים דברים כאלה?..
אם זה מה שנכון זה גם מה שיקרה
שוין
הייתי יכול לכעוס על אלוקים.
להאשים אותו בנתוני הפתיחה שלי
להאשים בגירסה הישנה והשרוטה של תוכנת הנפש שלי.
אבל אף פעם לא עשיתי את זה
ואני גאה בעצמי
תמיד האמנתי שזה מה שטוב בשבילי.
זה מחזק אותי להזכיר את זה
כי הרבה אנשים שרק מדגדגים אותם קצת
כבר מתחילים לצעןק שאין אלוקים
והם שונאים אותו
אבל אני שותק
וזה יפה.
אני חושב שהבאג אצלי לא כזה גרוע
אני יודע לאהוב
יש לי רגשות
אמנם אני שרוט ממש
אבל נסבל אני חושב.



קפה וסיגריה
נצ'י נצ'


כי אני לא באמת מבין את הסרטים שאת אוכלת
לא באמת מבין אם את תמימה או חתיכת נוכלת
לא מבין באיזה שפה את מדברת
לא מוצא ת'דרך לשפוך את הלב על המחברת
ואת כל הדברים שרציתי להגיד ולא אמרתי
את כל הסודות שלא סיפרתי
החברים אומרים "עדיף שתתעלם אחי
תקשיב לברי, לב שבור זה לב שלם אחי"
איזה לב שלם ואיזה נעליים
אני זמר חצי אנונימי במוזיקת שוליים
ועד שמצאתי מישהי שתקבל אותי עם השריטות שלי
ואולי תחלים ת'צלקות שלי
אני פשוט בוחר לברוח לעזוב
למקום שיעשה לי קצת יותר טוב
מרוב שהקשבתי לך כבר לא הקשבתי לעצמי
ומרוב שאהבתי אותך שכחתי מי אני

אני אוהב תמילים שלו.
הןא לא זמר חסידי בכלל
לא מתאים לשמוע אותו
יש לו דיבור גס
אבל הוא מדבר את הלב שלו
בלי להתיפייף
אני אוהב את זה.
אולי לכבוד יא ניסן שזה עכשיו
נחליט שמפסיקים לשמוע אותו?
אולי
זה יהיה קשה.
אבל ה יעזור.
נראה
נתייעץ עם המשפיע
זהו
הלב שלי אטום כבר
נמאס לי לחשוב
אולי נפרוש לישון.
אני מפחד מהשינה
תמיד לפני שאני נרדם
עולה לי לראש כל הדברים
שכל החיים התאמצתי לשכוח
והם מנקרים כמו יתושים במוח של טיטוס
עוקצים
מגרדים פצעים ושופכים עליהם מי מלח
אין לי כח לזה
אולי עדיף להישאר ער עד הבוקר
או שאני אהיה גבר
ויאללה נתמודד עם הזכרונות?
לא יודע.
נראה.
ואז נחליט אם נחיה.


מקווה בשבילכם שלא סבלתם עד כה.

יאללה לישון..

אני כאן על הספה יושבת בוהה במסך וחושבת,

מה חסר ולמה? למה אין משהו שממלא?

יש בי איזה געגוע לעבר, געגוע לזמנים בהם הכל היה מופשט,

רצון לעשות, ליצור ובעיקר להרגיש שייכת,

להרגיש רצויה להיות כאן.

העולם מחכה לי, אני יודעת.

אני רק צריכה הזדמנות לפרוץ,

להגשים חלומות.

אומרים לי שאני בלחית, ישמצב 

אבל תכלס אני, זו אני ורק אני 

רק אני יודעת מה אני, מה צריכה,

מה טוב לי ורק לי.

 

אתה שם למעלה בורא עולם, תן בי כוח לעלות מעלה,

לא ליפול.

תאיר עיני.

 

 

 

 

 

 

 

אין יאוש בעולם כלל!

ישבנו בסלון בבית שלי לפני כמה שבועות, אני וחבר טוב שלי שלא אזכיר את שמו ישראל. ישבנו ודיברנו על הא ועל דא ובאיזה שהוא שלב הוא טען שמשעמם לו מידי.

"דקה, אני אביא לך משהו מעניין" אמרתי לו, וידעתי שאין מצב שאני מוצא משהו כזה. ישראל, מכיר הכל. כל ספר, כל שיר, כל עמוד פייסבוק, כל פרסומת בערוץ 7. ואני מדבר גם על האלה הזזות.

הלכתי לחדר והוצאתי לו ארגז מאובק מלא בעלונים. "קח, תקרא" אמרתי לו באדישות. הוא הנהן בחזרה והבין שאין לי חומר חדש בשבילו.

אבל ישראל הוא לא אחד שמעליב. הוא ישב ודיפדף בין העלונים, לראות אולי יש איזה מדור שהוא לא קרה. איזה 'אפרים' אחד. איזה קומיקס מעניין. איזה 'הכלב של אפרים'.

אבל לא. הוא זרק לאחורה עלונים בזה אחר זה כשהוא מפטיר: 'משעמם. משעמם.' בלי שאני אשמע, כמובן.

כבר התחלתי להתייאש, כשפתאום שמעתי ''אההה!'' רציני כזה שהייתי חייב להרים את הראש. ראיתי את ישראל מחויך כולו. הוא עלה על משהו.

פתחתי שמפניה, והתחלתי לשיר שירי ויקינגים כאלה נושנים. הוא הסתכל עלי. "לא, זה לא קשור אליך, תירגע יא מתלהב."

"אז מה קרה? כבר חמש שנים אני מכיר אותך וסוף סוף מצאת משהו חדש!!! מה מצאת, נו?" הייתי קצר רוח.

"אז ככה..." הוא לחש כממתיק סוד. "טא-טא-טא-טאם!" הוא הכריז והצביע על כותרת העלון "אוכל, כלבים, ומה שביניהם" מס' 249.

"כן, אני יודע שהם כותבים תאריך בלועזית. טפו." ירקתי ומחיתי את הרוק עם הרגל.

"לא, לא זה" הוא הראה לי מקרוב את העלון. מעל התאריך היה כתוב: 'מחיר: 48.90(גנבים). באילת: 39.40'.

"אתה מבין?!" הוא צעק לי באוזן. "אתה קולט מה קורה פה?!"

"שלמה לעזאזל במקום לגור באילת ולשלם 9.50 שקל פחות על עלון אנחנו גרים בפתח תקווה שהיא בכל מקרה עיר פח?"

"לא! לא הבנת את הנקודה!" הוא נעמד על שרפרף קטן. "השאלה הגדולה היא: למה באילת משלמים פחות!"

"צריך סימן שאלה בסוף, לא קריאה."

"למזלך הרב, יש כאן אדם נאור ומשכיל שיודע בדיוק מה התשובה." הוא הרים אצבע באוויר כמו מחוקק חוק. "באילת יש יותר עלונים מבשאר הארץ!"

"בראבו. מה זה קשור אלי?"

"תתבייש! עוכר ישראל! לא מעניין אותך מה קורה בשאר חלקי ארצנו הקדושה! טפו!" יריקה, מחייה עם הרגל.

"סליחה, סליחה, אתה צודק." התנצלתי. "עכשיו תסביר לי את התשובה שלך."

"אוקי." הוא המשיך בנאום. "הרי למה המחיר יותר זול? אין סיבה הגיונית. אז ההסבר הוא כזה: בכל מקום בארץ יש מספר מסוים של עלונים, ולכן המחיר בהתאם לכמות. אבל באילת- יש הרבה יותר עלונים ולכן ממוצע כל עלון עולה 9.50 שקל פחות!" הוא סיים, בעודו מצביע על לוח מחיק עמוס וצפוף במספרים.

"אז זה אומר שכדאי לעבור לאילת?"

הוא הסתכל עלי בפרצוף מחויך מקצה לקצה. "אז זהו, שלא! ביחס הכללי בסופו של דבר בגלל שהם קונים יותר עלונים- אז הם משלמים כמונו!" ישראל חייך חיוך ניצחון. 

ישבתי לרגע המום על הכיסא, מנסה לעכל את הדברים שנאמרו עכשיו.

אחרי דקה הטלפון שלו צלצל. הוא מילמל כמה דברים לא ברורים, סימן לי לשלום ויצא מהבית. 

קמתי מהספה. הסתכלתי על תמונת הכותל שהייתה לנו בסלון, וחשבתי על אילת. האמנם? האמנם יש יותר עלונים באילת?

ניערתי את עצמי. הלכתי למטבח ולקחתי מגב וסמרטוט. מישהו צריך לנקות את הסלון. את הרצפה, יותר נכון.

 

 

(עוד מאת המחבר- 

כדו - רגל - נסיונות פעילים

מעשה א/במיץ - נסיונות פעילים

וורייט - נסיונות פעילים

 כל תגובה שהיא מוזמנת בחום כאן או בפרטי).

 

 

 

אני משועמם חרוני

העולם הזה רע.
אני רע כמו העולם הזה.
יודע רק לפצוע לבבות.
אני שונא את עצמי.
למה זה טוב
לעזאזל
אני דפוק.
ילד קטן.
אןף.
דביל.
אני כן אוהב את עצמי.
אבל אין לי סבלנות לעצמי.
עצמי מתנהג בטיפשות.
בגלל שכואב כולם מעצבנים עכשיו
נזכר
רוצה להרביץ לעצמי.
דביל.
אני כאן לשבור
אין דבר שיעצור אותי
רק אני בעצמי
אבל אין לי כח
שוב שוקע לתוך עצמי
מרחם על כולם חוץ ממני
הערכה עצמית מחליאה.
אוף איתי.
נמאס לי כבר.
מבולבל
משוגע
מחורפן על כל הראש
אין לי את האומץ
אז אני עושה שטויות
מזיק לרוחניות שלי
די כבר
אין לי כח.

שתאמיני שאני מאושר
משהו בתוכי נשאר
מזכיר לי שעוד לא נגמר

עם* כל* הדודים המגניבים שלי וכל הבני דודים המגניבים שלי
עם שק"שים ומדורה ופויקה ושירה בציבור ומפוחיות והכל
אעעע


(והקטע הכי מגניב זה שמכל הגברים במשפחה יהיה אפילו יותר ממניין)