פורום נסיונות פעילים (עמוד 4931)

הייתי אמור לעשות משהו לחניכים שלי בצהריים אבל אז גיליתי שהם בטיול,אז דחיתי אותו ליום אחר...אחרי הטיול היה אמור להיות להם דגלנות והייתי צריך לשמור עליהם אבל מסתבר שהיה לאוטובוס פנצר אז לא היה דגלנות....סוף סוף שחזרו מהטיול היה צריך להיות צביעת קירות אמאמא שגיליתי רבע שעה לפני הצביעה שאין חשמל בסניף!!!!וכל זה אחרי שלא עשיתי כלום היום!!!!ה לא אהב אותי היום!!!

קמנו שישי על הבוקר נסענו שעותתת הרבה ישנתי במעבר הגענו לרמת הגולן הפרשת חלה הביאו מישהי מגניבה שעושה חלות בצורות מגניבות והיא עשתה והיינו אמרות ללמוד רק על ידי ראייה אבל לא ראיתי כלום כי ישבתי רחוק לא משנה אחרי זה ראינו סרטון שעשו במיוחד בשבילנו הדברים שנאמרו היו חזקים ממש ממש אחרי זה היה לנו פעילות עם המדריכה רחל הודיה שיתפה אותנו שהיא עברה הטרדה היה קצת מבהיל ולא הבנתי בכלל באיזה מובן הטרדה כאלו האם איזה ערס טמבל זרק מילה או יותר בכל מקרה לא משנה החברות הטובות שלה יצאו איתה להירגע אחרי זה התארגנו התלבשתי ממש ממש יפההה ואז תפילה החזן לא היה סגור על עצמו לא משנה סעודה ואז שיחה עם אדם כל כך חכםםם אני בשוקק היה לי ממש ממש מעניין להקשיב לו משם המורה ניסתה לעשות פעילות היה קורע ואז הלכנו לחדרים כרמל עשתה את מה שחיכיתי שיהיה הרבה זמן היא עידכנה אותנו מה איתה ואם החבר מבאס הם נפרדו בכלל חשבתי שהם התחתנו היא התייעצה לגבי זה ניסתי לעזור הצלחתי היא סיפרה שפתרתי לה דיכאון של3חודשים אז שמחתי ואז קלטתי שכבר4לפנות בוקר אז הלכתי לישון בוקר קמתי כבר9מסתבר שהמורה ניסתה להעיר אותי4פעמים פדיחה התארגנות ארוחה שיחה משעממת הלכתי שחנוש עם יובי ואז למדתי עם המורה קצת ןאז פעילות עם רחלי ואז סעודה שלישית ונגמרה שבת

האמון שלנו בעצמינו הוא דבר בסיסי. בסיס להכל.
אנחנו צריכים להאמין שאנחנו מסוגלים, שיש דרך לעלות מהמדרון שנפלנו אליו.
ולפעמים אנחנו צריכים מישהו שיבוא וינער אותנו, שיבוא וידחף אותנו למעלה בכוח. כי אנחנו חושבים שאנחנו לא מספיק חזקים לבד, או כי אנחנו צריכים מישהו להישען עליו כי התעייפנו מלהילחם בעצמינו לבד.
ולא תמיד אנחנו מוצאים את השביל. אנחנו הולכים לאיבוד, דורכים על קוצים ונפצעים מהם, מחליקים בנחל ומשתפשפים על הסלעים. ואז, כשאנחנו כבר פצועים לגמרי, מגיע הזמן לטפס. להבריא.
ואז אנחנו צריכים להילחם בעצמינו. לגרום לנו להאמין שאנחנו מסוגלים. שאפשר עוד לרפא את הפצעים והשריטות. וגם אם תישאר צלקת, היא זו שתזכיר לנו מה לא לעשות בפעם הבאה. היא זו שבזכותה נזכור מה עברנו ומאיזה שפל הצלחנו לטפס.
וזה מתסכל, זה מאוד מתסכל. הדרך למעלה ארוכה, וכל הזמן אנחנו מחליקים אחורה, בחזרה למקום שממנו ברחנו. צעד קדימה ושניים אחורה. צעד קדימה ושניים אחורה. אבל אנחנו בכל זאת מתקדמים.
ובתוך כל העלייה הזאת, בתוך כל הסיפור הזה, אנחנו צריכים לזכור להאמין בעצמינו.
העולם הזה מסובך, ללא ספק.

(מרגול)

חיכיתי כל הלילה שם בתחנה, הבטחת כי תשוב וכבר חלפה שנה. שחר הפציע, הוא לא הגיע, מתי, מתי תשוב אלי. אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו. נתתי לו כל שאהב, רקמתי לו בחוט זהב. אשמור לי למשמרת את אהבתי, הוי נערי מתי תשובה אל ביתי. זר שושנים קלעתי מפרחי גני, עטרת ותפארת לראש חתני. שחר הפציע הוא לא הגיע, מתי, מתי תשוב אלי. אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו. נתתי לו כל שאהב, רקמתי לו בחוט זהב. אשמור לי למשמרת את אהבתי, הוי נערי מתי תשובה אל ביתי.

חיכיתי כל הלילה שם בתחנה, הבטחת כי תשוב וכבר חלפה שנה. שחר הפציע, הוא לא הגיע, מתי, מתי תשוב אלי. אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו. נתתי לו כל שאהב, רקמתי לו בחוט זהב. אשמור לי למשמרת את אהבתי, הוי נערי מתי תשובה אל ביתי. זר שושנים קלעתי מפרחי גני, עטרת ותפארת לראש חתני. שחר הפציע הוא לא הגיע, מתי, מתי תשוב אלי. אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו. נתתי לו כל שאהב, רקמתי לו בחוט זהב. אשמור לי למשמרת את אהבתי, הוי נערי מתי תשובה אל ביתי.

חיכיתי כל הלילה שם בתחנה, הבטחת כי תשוב וכבר חלפה שנה. שחר הפציע, הוא לא הגיע, מתי, מתי תשוב אלי. אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו. נתתי לו כל שאהב, רקמתי לו בחוט זהב. אשמור לי למשמרת את אהבתי, הוי נערי מתי תשובה אל ביתי. זר שושנים קלעתי מפרחי גני, עטרת ותפארת לראש חתני. שחר הפציע הוא לא הגיע, מתי, מתי תשוב אלי. אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו. נתתי לו כל שאהב, רקמתי לו בחוט זהב. אשמור לי למשמרת את אהבתי, הוי נערי מתי תשובה אל ביתי.

חיכיתי כל הלילה שם בתחנה, הבטחת כי תשוב וכבר חלפה שנה. שחר הפציע, הוא לא הגיע, מתי, מתי תשוב אלי. אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו. נתתי לו כל שאהב, רקמתי לו בחוט זהב. אשמור לי למשמרת את אהבתי, הוי נערי מתי תשובה אל ביתי. זר שושנים קלעתי מפרחי גני, עטרת ותפארת לראש חתני. שחר הפציע הוא לא הגיע, מתי, מתי תשוב אלי. אבק דרכים בתלתליו, אנא אלי שמור נא עליו. נתתי לו כל שאהב, רקמתי לו בחוט זהב. אשמור לי למשמרת את אהבתי, הוי נערי מתי תשובה את ביתי.

אלה ששמים סימן קריאה אחרי ה"חחח"

 

@המקדש השלישי בדרך

אוצר שלי

שעון מעורר לשבע

בדיוק הסברתי למישי למה ככ נכון לי ללמוד תורות של רבנו.. וכמה חסידות זו עבודת ה' הכי מתוקה שיש... יצא לי משפט כזה חמוד.. נואש:" כנראה שהנשמה שלי עטופה בכ"כ הרבה ג'יפה וקליפות שרק התואות של רבי נחמן יכולות לקלף אותן בלי להכאיב"... בדיוק עכשיו סיימתי עוד תורה של רבנו! אשרינו שזכינו להתקרב לרבנו!
תסכימי איתי?
@אין@אין על רבנו!
@אש קודש

מושגים נפוצים בתרגום חופשי-
"אין לי כח"= זה לא מעניין אותי.
"אין לי זמן"= אני לא מוצא בזה חשיבות מספקת.
"משעמם לי"=אני לא מחובר למה שאני עושה.
"אני בודד" = אני לא מחובר למה שאני מרגיש.














על פי פרמידת הצרכים של מאסלו, קצת אחרי האכילה שתיה והקשר עם בן/ת הזוג מגיע המימוש העצמי.
בשפיץ של הפרמידה. כאילו הכל מוביל רק אליו. כל התנאים הפיזיים, הצרכים הגופניים תפקידם לשרת את המימוש העצמי.
יחד עם השפה, מימוש עצמי הוא מותר ברור של האדם מהבהמה.
זה הגורם אושר של האדם, וגורם הצער שלו.
גורם החיים- למצוא פרנסה, למצוא בן זוג.
גורם מוות- לצאת להרפתקאות מסוכנות, להילחם.
הוא גם תלוי לגמרי בבחירה של האדם, שלא כנו רפלקס של אכילה של שתייה, המימוש עצמי תלוי לגמרי בנו, אנחנו בוחרים את הדרך, אנחנו מחשבים מה היעד הכי מועדף, ואנחנו הכי מתוסכלים כשזה נחסם.
האמירה הזאת זה חידוש. למה?
כי פעם חשבנו עם דגש על בית-ספרנו הדגול, שיש שתי אופציות, או שאתה חרוץ, או שאתה עצלן. וזהו!
אתה שולט בחומר? אתה מתרכז? אתה מרותק? =אתה חרוץ.
אתה לא מתעניין? אתה מרחף? אתה עסוק בדברים אחרים? =אתה עצלן

כאילו החיים הם איזה מעמסה כבדה וחיצונית לך ואם אתה בחור טוב אתה מתגבר עליהם ונלחם ואם לא אז אתה ילד רע.
וזה לא ככה. ההוכחה הכי טובה לזה זה כמה אנחנו אוהבים להתאמץ בשביל משהו שקשור אלינו.
השמיניסטים, שזרקו כל השנה ולא הצליחו לקום תפילה אחת בזמן, פתאום שורפים לילות בצילום עוד סצנות להכתרה, דוגרים על המחשב לערוך את המצגת, כאילו אין מחר.
הילד בן שלוש, שלא מסוגל לשבת רגע אחד כשאומרים לו, משתולל מרביץ והופך את הבית.
פתאום פוער אליך עיניים חצי שעה רצוף כשאתה מסביר לו משהו שאיכשהו הוא מבין שכדאי לו לדעת. נגיד איך בונים בית, או שולחן מעץ, או למה הרמזורים בצומת מתחלפים. אבל באמת. הוא קולט תוך שניה שמסבנים אותו ומנסים להשתיק אותו פשוט. הוא לא ייתן לאףאחד לצמצם אותו, ואם לא יפתחו אותו הוא ינסה להתפתח לבד, לא אכפת לו כמה נזק הוא גורם...

תראו אותנו, איזה כיף לנו להתאמץ עם הכשרונות שלנו, אין לנו כח לרבע שעה לשיעורי בית, אבל על השיר שאנחנו כותבים אנחנו נשב שעות ונשפצר,
למה? כי זה אנחנו.
ואותנו אנחנו אוהבים.
ומה שלא אנחנו שיתפוצץ.
ואל תפחידו אותנו עם להסתדר בחיים, כי הדבר היחיד שמפחיד אותנו בחיים זה לא להיות אנחנו. עם כל השאר כבר נסתדר.

וחרפנתם לי תמוח

 

 

 

פורשת

קבלו אות קלון וכישלון.

 

@גבעוננח(שתמיד נזכור אותך בהזדמנות תזכיר לי כמה)

@כמעט בלי ראש... את אמרנו צריכה להיות בריאה ואנחנו צריכות להיםגש....

 

 

ואתה ששיתפת פעולם עם הזוממים להרע @גיבעוננח

יושבות בחדר מחשבים ומדברות אחת עם השניה בפורום....