פורום נסיונות פעילים (עמוד 5531)

לא הצלחתי להבין מה הלך פה.. פותחים פורום או משהו? 

@יהדות=דרך חיים תייגת אותי שם ולא הצלחתי להבין..

היה עוד משו?(:

איזה כיף לי, אה?

לגמרי...

החלטתי

וזה דווקא לא כ''כ מבאס

אבל קשה

אוף

זה היה נכון?

אני מתוסכל כי אני לעולם לא אדע

תודה אלוקים שעזרת לי לבחור

שיהיה לי בהצלחה

שנה ראשונה שאני מרגישה משהו. שנה ראשונה שלי כדתיה אמיתית. אני באמת מחכה כבר לתפילות של ראש השנה ויום כיפור, לקושי להתפלל ולתפילה בכל זאת. לצום לא כי אני עצובה, אלא כי אני מתפללת.
אבל קודם כל- אלול. סליחות אני לא מצליחה, מה כן?
אז קודם כל, תשובה, ברור. ויש לי הרבה על מה. כאדם שחי שבוע כמאמין ושבוע ככופר, זה נחוץ.
אבל גם למידה תורנית, על מנת להרגיש את החיבור.
והקפדה על תפילה.
ולדעת שלא משנה מה כולם סביבי אומרים לי- אני מאמינה אמיתית! ואני לא אתפשר על כיסוי ראש, על חצאית בסיס או על שפה נקיה. לא משנה כמה קשה לי.
ולבכות, כי יומיים אחרי אני הולכת להופעה או לאיזו תל אביב, ומשהו בי אומר לי- ריעות, את לא צריכה את כל זה. את לא רוצה את כל זה. תשתחררי.
אבל אני כן, אני רוצה להיות קרובה אל אבא שלי, אל המלך שלי, אל מי שמכיר אותי הכי טוב ביקום הזה.
ואני כבר לא מדברת על הנקודה שלי, אבל מה זה משנה, כל עוד אני מדברת על נקודה כלשהי. כי באמת, באמת, באמת- קשה לי. זו לא איזו קלישאה. אני הולכת בתל אביב ורואה את הבימה והלב שלי משתוקק להציג שם את עצמי, בתנועות רחבות ובגדים חשופים.
ואני מסתובבת בחנויות בגדים, ואין בגדים צנועים ויפים, תאמינו לי הייתי בכולן, אני יש לי סטייל מיוחד, והלב שלי משתוקק לקנות את השמלה הזו, במחיר הנפלא הזה, בלי חצאית בסיס, אבל לא.
ואני מתה לאכול במסעדה הזו שכולם מדברים עליה, שהיא נראית כל כך חמה וביתית, שאתה זוכה לראות שם מפורסמים. ולא, כי היא כשרה, אבל בלי תעודה.
אבל אז בא אלוהים שלי ואומר לי: תראי, ריעות, הבימה הזו שאת כל כך משתוקקת אליה? את יודעת מה יקרה. את תציגי, וזה לא ייגמר שם. ובסוף אולי תהיי איזו קרן פלס, אבל זה כולל הכול, את יודעת.
והשמלה ההיא? הנה תראי איך חצאית בסיס מייפה אותה. לא כי ככה יאמרו בפריז, אלא כי ככה את מרגישה בלב. בת שלי באמת.
והמסעדה. המתחמקת, הפשרנית, הוותרנית. את לא רוצה להיות שם.
ואלו לא רק תירוצים, אני באמת מרגישה את זה. אני לא רק חושבת או יודעת את האמונה שלי, אני באמת מרגישה אותה.
אז הנה, אמרתי את זה. קשה לי, אבא, בלי מידת הרחמים שלך. אבל זה החודש הזה, שכולו מידת הרחמים, ואני מתכוונת לנצל את זה. אני מתכוונת להתפלל חזק, לבקר את ירושלים במקומות שהכי מסובכים לי, לבכות לא כי רע לי אלא כי אני רוצה אותך, אלוהים, בכל מאודי.

אני בת 18 וארבעה חודשים הערב. כבר לא ילדה. אני יודעת, יש לי קווים אישיותיים לא בשלים. אני יודעת, דרכי ההתמודדות שלי לא בוגרות ואני לא באמת "כבר לא ילדה".
אבל אני מתכוונת, באמת, להשתנות, להתגבר, ולהיות אדם דגול.

תודה על זה.

@נחל

מי שזוכר את זה: אז אני צריכה לעשות את זה.. - נסיונות פעילים

 

אז עבר יחסית בסדר.. לא עבדתי מדי קשה.

טיפה היה חופר.. כל היום היה טלפונים וסמסים בכל שעות היום. וגם עברתי מעל 90% את כמות ההודעות שאני יכולה לשלוח. וזה..טיפה מעצבן.. (תבינו שיש לי 1500 הודעות בחודש)

אבל...

יאללהה... היום ומחר... ויש הרבה בנות

@הכל משמים
קראתי את כל השרשור
יש שם המום דברים שאני צסכים....

לא פורקת בדרך כלל. פשוט כואב לי.

אח שלי יכול היה להיות בייניש מחר. כזה חתיך חמוד עם פאות וציציות ארוכות.

ולא. הוא בחר דרך שונה לחלוטין.. רחוקה מאד מישיבה, לצערי.

אז אח שלי התחיל עתודה. שזה חשוב מאד אבל עדיין קצת עצוב לי.

רציתי לראות את אח שלי בן ישיבה. באמת רציתי. אתם לא מבינים כמה צרם לי היום שוואלה הוא לא.

ויש זמנים שזה יותר כואב פתאום. כמו הרגע הזה שאת חושבת "יכולתי עכשיו לכתוב לו פתק בהצלחה עם שוקולד ולשים לו בתיק"

אבל יש גם זמנים שמחים. שפתאום הוא לא רב עם אמא על לשים כיפה. והוא שם כי הוא שם כיפה.

או שהוא מבקש ממני לסרוג לו כיפה. שתדעו לכם שכל עין בכיפה הזו מרגשת אותי.

או עוד דברים.

ועדיין. קשה לי. רציתי לראות אותו תלמיד חכם. כי הוא גאון.

זהו, תודה על המקום.

(ואנשים שמכירים אותי פה- שמרו על שקט. הוא לא אמור לדעת מזה.)

*הערה מאת המחברת: - נסיונות פעילים

תהני שם

@הכל משמים

ושוב פעם להתראות

את מי פוגשים?

@Admin יש סיבה שהסמיילי הצוחק הופך לבוחק?