פורום נסיונות פעילים (עמוד 5743)

הרב יהושע שפירא.
קובץ שיחות לימי הרחמים, התשובה והאהבה.

@just dance

@אביגיל~!

@גיבעוננח

@א"י הקדושה

@א"י השלמה!!

@א"י השלמהה

@א"י לנצח

@א"י שלנו לעד

@אהבת ישראל!!

@אוהב אותך ה

@אוהבת לאפות...

@אונמר

@אני והאני

@אקונה מטטה!!!

@בל"ח נואש

@בשמחה תמיד (:

@דסה

@דרשתי קרבתך!!!!

@המקדש השלישי בדרך

@העיקר הנשמה...

@חמדמדה

@יהדות=דרך חיים

@יהיה בסדר....

@ירא ורך לבב

@ירא שמים!

@ישתבח שמו!

@כי אין פיסבוק

@מאיר הר ציון

@מבסוטטט

@מייחלת לה'

@מישהי בעולם הזה

@מתיישב בנשמה

@נגרינסקי

@ניגונא

@נער מתבגרר

@סניורה

@עם הנצח!!

@עמירם

@פוסעת

@פיצית!!!

@פרוט

@פשוט להיות

@רוצה לעשות טוב!

@שושנה בין החוחים

@שקיעה

@תורה ועבודה
זה מבעמ וכולם מוזמנים חוץ מהם (:

נותן כלים תותחיים להדרכה
ומכירים בנות חדשות (הכי שאווה)

מוסיפים עוד סמינריונים של יום אחד.. צריך (ככה שמעתי פעם) 5 ימי הכשרה.. לאריאל יש רק סמינריון אחד בשנה אז זה בלתי אפשרי.. אולי מה ששמעת זה על בני שלהם יש גם סמינריון שלב ב ושמעתי שהם רוצים לעשות שלב ג..

באריאל צריך 3 סמינריונים, ואחד מתוכם זה נראלי טרום הדרכה.

ויש שלב ב ושלב ג..

הייתי שם שבוע שעבר

פאדיחות.. זה חדש נכון?

אין לי מושג כי עוד לא נכנסתי להדרכה.

@פוסעת @אוהבת לאפות...

שלב א- טרום הדרכה

שלב ב- לא הרבה זמן בהדרכה

שלב ג' - כמעט שנה בהדרכה.. זו בערך החלוקה
אני שלב ג'
ויאא

@פוסעת מי הייתה המדריכה שלך??

זה עצוב מידי..

אולי זה מצחיק גם? |תוהה|

אפשר באישי

כן

קניתי בד מקושקש כזה ויפה ברמות.

ועשיתי ממנו חצאית מזה יפה!

ואז גיליתי - שאינלי חולצה ללבוש איתו..

אמא שלי קנתה לי בד חלק כזה מתאים בול!

ותפרתי ממנו חולה

והמצאתי גיזרה כאילו משו מגניב כזה עם גומי בלמטה..

נכון נשמע יפה?

אז זהו שלא..

זה יצא כמו שק.

וכמו התלבושות ששוכרים להצגות סוף שנה..

כאילו משו כזה של מישי ענייה כזה בכפר..

נכון באסות?

למרות שתכלס זה יצא מצחיק

כבר חשבתי לתפור עוד כאלה ולהשכיר לתלבושות...

 

מה אני עושה?

@חמדמדה

@כל מי שיודעת לתפור..

@כל מי שלא יודעת לתפור..

לחצאית תקני חולצה מתאימה

ולחולצה אם תורידי את הגומי זה יהיה יותר טוב? או שאולי באמת תשכירי..

ב. אם אני יוריד את הגומי זה יראה יותר שק..

זה כאילו משו רחב שהגומי מכווץ

וזה בעיקרון אמור להיות יפה!

(יש כאלה חולצות של תמנון..)

 

לא נורא...

רוצה לשלוח תמונה של החולצה או החצאית או שניהם?

אני אגיד לך אם יש לחצאית חולצות..

אבל איך שולחים תמונה?

אבל אל תתייחסי לחולצה שאני לובשת, כי רק לרגע שמתי ת'חצאית..

וגם מה אכפת לי אם תגידי שזה מכוער..

ישלי טעם מיוחד שרק אני אוהבת

 

20170725132559

אממ וואו. באמת שאלה קשה.

תגזרי את זה הגזרה טובה שהיא תהיה על הגוף ולא רופף מידי ותתפרי שוב

ולשים חולצת בסיס?

לישון.. סרטים עצובים.. ספר על החורבן. ללמוד על בית המקדש.. חשבתי ממש ללמוד ולכתוב אחכ איזה תיאור מכול מה שלמדתי..

 

על השאלה השנייה אני צריכה לחשוב.

גם אם המשיח יגיע עכשיו עדיין נצום...
ולא, לא חושב שהמשיח יגיע עכשיו

האמת שהוא היה אתמול והיה גרוע.
את מכירה אותי מאיפושהו או סתם ככה זכרת? |חושב|

עוד לא

אא''כ...

(אהבתי את החתימה שלך)

(ותודה)

טמפרטורת התאדות

(לכל חומר יש טמפ' רתיחה משלו שמעליה הוא מתאדה)

חותם, ככה עושים את זה, באלגנטיות...

אותי לא מסתימים לעולם! תשננו את זה לעצמכם. לעולם!

סתמי

אני כזאת גם בלי המיץ

אהבת חינם זה טוב

כשאתה כמו כוס חמין!

המזגן כבר לא זמין!!!!!!

@המקדש השלישי בדרך

כל מילה נכונה!

אתה כתבת?

זה יפה בצורה מדהימה

זה מדהים

זה היה יום רגיל למדי. הלכתי למרכז העיר להביא כמה ארגזים.

הארגזים היו ממש כבדים, אז חיכיתי לחבר שיגיע לעזור לי.

ואני יושב לי על גדר כזאת מאבן, לא יודע מה אני עושה כ''כ בזמן הזה.

אני מסתכל סביבי, אנשים, מכוניות, זבל זרוק על הרצפה. שגרתי לגמרי ומשעמם.

ואז חשבתי- רגע. זה שהם שגרתיים אומר שהם משעממים? זה שזה משהו שאנחנו רגילים לראות ביומיום זה אומר שזה חסר עניין?

והבנתי שלא. דווקא בדברים הרגילים, היומיומיים נמצא הדבר החזק ביותר.

אנשים בדרך כלל מדחיקים את זה. מתעלמים בבוז.

אז כתבתי על זה. על הדברים שלא נכתבו.

הוצאתי מחברת ועט והתחלתי.

מהמם

עוד כמה שנות מחקר וכבר לא נצטרך את המחקר שלי

יש לך מזל שעוד כמה שעות ט' באב וצריך להרבות באהבת חינם

אבל עם כ''כ הרבה חסרונות

ואני אומר לעצמי: חאלס! למה אני לא יכול פשוט לתפוס את עצמי בידיים ולהשתפר?!

זה מתסכל בצורה לא נורמלית

בינתיים כמה שאלות לחשיבה:


כמו מי אני רוצה להיות? למה? מה מיוחד בו? איזה תכונה הייתי רוצה לעצמי ממה שאני מעריך אצלו?


מה אני רוצה?

מה הייתי רוצה להיות?
איפה אני רואה את עצמי בעוד x זמן?


האם הייתה לי הזדמנות בחיים שהשתמשתי בתכונה הזו?
גם אם "בקטנה.."..

להצליח את האירועים האלה?

אני יודע את כל העניין הזה של למצוא את הטוב. אני מודע לזה.

אבל יש בי דברים פחות טובים. ואני מנסה להשתפר בהם. ואני פשוט לא מצליח! זה פשוט לא הולך! כמה שאני מנסה ועושה כל מיני דברים שזה לא יקרה- זה קורה שוב!

אז למה למען ה' אני פשוט לא יכול פעם אחת לתופס את עצמי ולהצליח?!

אנחנו בציפייה.
אולי גבוהה ממה שאנחנו יכולים- ואולי הגיונית למה שאנחנו יכולים.



אבל הציפייה וההבנה שאנחנו צאיכים להגיע למשהו-היא חונקת. לא מאפשרת.
תאר לך שמכריחים מישהו לאהוב מאכל חריף ובכח לאכול ולומר שהוא שינה את טעמו ואוכל את כל האוכל הזה בהנאה...

אי אפשר נכון?
כי השינוי דרסטי. חד
הוא צריך איטיות. לאט לאט לחלחל.



קודם כל הבנה- מה טוב בי עכשיו?
למה אני רוצה להישתנוצ!? אול מ טוב לי ככה בימתיי?

ואולי אנסה לאט אט לשנות לכיוון הרצוי?


כמו שמעבר מנץיב לנתיב נעשה לאט תוך בדיקת הדרך והאפשרות.

יש בי הרבה דברים טובים, אבל זה לא המצב האידיאלי

מה טוב עכשיו? בך, בסביבה?


יופי.
איך נשכפל את הטוב שבך לעוד ץחומים?

*מה אתה רוצה להיות . בשאיפה.*

כמו כולנו

או להיות שיפוטי

אלא בגלל שהוא מפחד לצעוד קדימה והוא לא מפחד מהצעד הבא כי הוא יודע שהוא מסוגל

הוא מפחד מהצעד שאחריו שהוא לא יודע אם הוא יכול





באופן כללי לא חשוב מתי אדם צריך לדעת את האמת
הרבה פעמים האדם נשאר באיזור הנוחות שלו כי עושים לו חיים קלים מדי

וטיפולית
זה לא נכון ולא תמיד עוזר.



שינוי מובילים בחכמה.
רק ככה הוא יחזיק.

ופועל כמה נחמד לעשות עליך דיונים כאילו אתה בכלל לא כאן

פועל פנה כדי חבקש עיצה.
אני מהמקום המקצועי עונה.

את פי

ולכן שוקלים כל דבר לפני

המסל"ש בחלק גדול מהמידות בונה את דרך קנייתן על בסיס ההתרחקות מהרע שהיא יסוד קיומי באדם, כמו הבריחה מאש, ופחות על המשיכה לטוב, שהיא קניינית יותר. האדם מטבעו לא אוהב מאמץ, ואת הטבע הזה יש לשנות על ידי שימוש באינסטינקט הבריחה מהרע. אם לא חווים כמה הרע הוא רע, ההתרחקות ממנו חלשה יותר. הרב באורות התשובה מסביר כך את עוצמתיות התשובה של מי שהיה בחטא.
זה טוב שאתה כואב את חסרונותיך, וטוב שאתה רואה את הפכיהם בחברים שלך, זאת מהות החברה. אמנם ודאי שבכל אחד יש גרעין טוב בלתי ניתן להיפוך (כמעט), אבל מעליו יש את הטבע האנושי החומרי כולו שיש לקלף באיטיות ובנחישות. שימוש במשיכה לטוב, "עכשיו אני קצת טוב ואני רוצה להיות הרבה טוב" לא יצליח כי זאת משיכה חלשה יותר אצל מי שהטבע החומרי עדיין בעוכריו.
תכאב את החוסר, תאצור את הכאב, עד שקיטור הקנאה האצור בך ישתחרר ויתן לך את התנופה הנדרשת. זאת עבודת האדם. בהצלחה.

דברים מאוד יפים כתבתם.

אם יהיה לי זמן הערב יותר מאוחר/ מחר אז אגיב.

תודה רבה!

קרה לא פעם שהייתי בצבע של הקיר

לדעתי הצום כבר איבד עניין במשך הדורות...
בערב אולי כן מרגישים אבל וחורבן ומתחברים...
אבל ביום חצי מתים וחוץ מ"יחידי סגולה" לא כולם הכי מתחברים באמת למהות היום.
ישנים מלא ומנסים להעביר... לדעתי צום הוא כבר לא דרך אבל לחיבור אמיתי, זה רק סבל וכאבי ראש שלא נותנים להתחבר בכלל.
לא יודעת, הצום לא עוזר לי "להתעלות" או משו.
דווקא בהתוועדויות עם לימוד על בית מקדש וכאלה ישלי חיבור הרבה הרבה הרבה יותר וחזק

נפל לי מהר מידי..

החוכמה היא לדעת לבקש עזרה לצאת ממנו

זה כאב דוקר.
ממכר קשות.
שסוחט אותי.
(ברור שהוא קשור לכאב אחר..)

איך יוצאים ממנו??
ואני חושבת שבאיזה מקום הוא כן עושה לי טוב.. כי עובדה ששבוע שעבר היה לי שבוע יותר מיפן ממה שהיה לי אם היה לי שירים..

אני רואה את המוזיקה כתרופה.
בתקופות מסוימות בחיים שלי אפילו התירו לי לשמוע מוזיקה בשלושת השבועות (הערת סוגריים- שאף אחד לא ייקח את זה על עצמו. אתם לא מתקרבים למה שעברתי באותה תקופה). אין מה לעשות, מוזיקה היא החיים.
אבל תמיד יהיה מישהו שייקח את המוזיקה למקום של הכאב. למקום הלא טוב, החשוך, הממכר. זה לא אומר שצריך לוותר על מוזיקה. זה אומר ששירים ספציפיים עדיף לא לשמוע.

איך נפטרים מכאב? בעיניי, תעסוקה.

אני יענה על החלק השני..
הכאב הזה מרגיש לי כמו תרופה..
לא יודעת להסביר אתזה..
אם אני לא ישמע את השירים האלה יהיה לי מעפן כמו השבוע הקודם..
יכול להיות שזה לא טוב..
אבל זה ממכר קשות..
זה כאב לא מוסבר..

לפני שהגיע הכאב שגורם לכאב במוזיקה..

כמובן שבשתיהן יש רגעים טובים ורגעים פחות טובים, אבל לא סתם הגדירו את הטוב כטוב.
את יודעת להגדיר לעצמך מה טוב ומה לא?
את בודקת עם עצמך אם הכאב הזה טוב לך או מזיק לך?
אל תישארי עם הכאב לבד.

באיזה דברים?

הכאב הזה שחלק מהשירים גורמים לך, הוא באמת באמת טוב לך, או שזו שקיעה בכאב? (אני לא אומרת, שקיעה בכאב יכולה להיות מהנה מאוד)

אני חושבת שהרוב הגדול של השירים שאני אוהבת עושה לי אתזה..
ויכול להיות שגם (לא רק) בגלל זה אני אוהבת אותם.

זה לא משקיע אותי בכאב. זה גורם לי לכאב מסוים לא מוסבר כל כך..
אני מנסה עכשיו להסביר אותו גם לעצמי ואני לא מצליחה..

אולי כשאוכל לחזור לשמוע, תוך כדי שמיעה אצליח יותר להסביר מהו..
אבל לא בטוח..

כי זה בסדר להרגיש את זה. רק לא לשקוע בזה.

אני למשל כן יכולה לפעול תוך כדי.. נגיד אני כן שוטפת רצפה ותוך כדי שומעת את השירים האלה..

הכאב חוזר.
בכאב צריך לטפל מהשורש.
לפי דעתי..

את הכאב שלי אי אפשר לפתור. הוא טבוע בי. נכון, אפשר לטפל בו קצת ולהקל מעליי. אבל אי אפשר לפתור אותו. לכן צריך למלא את החיים. ליצור, לאהוב, להיות עסוקה. זה לא משכיח את הכאב, זה פשוט מרחיק אותו.

לטפל לא חייב להיות עי פיתרון לפעמים להשלים עם הכאב לדעת שהוא שם ונוכח בחיים גם עוזר
לא דוגלת בשיטת הבריחה זה מכניס אותי לאשליה שטיפלתי במה שמפריע לי.. כשבעצם לא ואז כשאני לבד עם עצמי זה חוזר בעוצמה גבוהה יותר.

אני אומרת את זה בתור אחת ש*יצאה* מדיכאון. הייתי בטיפול שלוש שנים וחצי. אצל שלוש מטפלות, עם סוגים שונים של טיפול. עם טיפול תרופתי. כאב תמיד יהיה.
החוכמה היא ללמוד לחיות איתו

הבעיה היא שאצלי תעסוקה לא עוזרת.
הכאב הוא קבוע.
גם אם לא כאב תמיד המחשבה על זה..

אני מגדירה יום שבו הייתי עסוקה כיון שבו לא הייתה לי דקה לנשום, מלבד מנוחה אחת מרוכזת. אם את שוטפת כלים ואז מתיישבת עם הפלאפון לחמש דקות ואז הולכת לסופר ושוב עם הפלאפון חמש דקות ואז כותבת בספר שלך ואז רבע שעה עם הפלאפון, זה לא להיות עסוקה. זה לייצר לכאב מרווחי זמן שבהם הוא נכנס.

לא משנה מה היה לפני או אחרי.
אני שוטפת כלים- תוך כדי המחשבה.
נגיד יום לימודים- גם..
זה כאב שלא מרפה.
כל דבר מזכיר..

לא לשכב במיטה או עם הספה מעבר לשעות שינה, כשאת שוטפת כלים- שירים יהודיים שמחים באוזניות (אני עד לפני חצי שנה לא סבלתי את השירים האלה. הכרחתי את עצמי חאהוב אותם כי ידעתי שהם טובים לי. היום אני מתה עליהם).
לשמח את עצמך כל הזמן. מותר להתפנק בטילון, לרקוד באמצע הסלון, לעשות דברים. זה לא בא בבת אחת. חודשים אחרי זו עדיין מלחמה.
אבל אלו החיים שלנו. כמו שאמרתי, כאב למיד יהיה. השאלה מה אנחנו עושים איתו.

אני שונאת את השירים האלה!
הם יכולים להוציא אותי מדעתי!
שירים שמחים בכללי אני לא אוהבת לשמוע עם עצמי..
עם חברות וזה סבבה.. אבל עם עצמי ממש לא..