..זית שמן ודבש
חבל שקראתי את זה
..זית שמן ודבש
אני כאן בגלל ששם לא היה לי טוב.
אז עכשיו זה פורום "ניסיונות לא פעילים"?אברהם יאיר שטרן
..זית שמן ודבשאחרונה
פעם היה יותר פעיל. מאז חלה הדרדרות.
יש למישהו פרקים מלאים של בת השוטר?צריך
בבקשהאמרלד
*🤯 בת השוטר עונה 1 🤯*
תקציר הסדרה:📝
דנה בת ה-17 (ליאנה עיון), נערה פרועה ובתם של זוג שוטרים, היא העדה היחידה לרצח שהתרחש בבית ספרה.
כשהרוצח נמלט מהכלא היא נלקחת במסגרת ”התכנית להגנת עדים” להסתתר בבית משפחה חרדית אדוקה. הנערה החילונית נאלצת להעמיד פני חרדית, אך נוכחותה בבית מטלטלת את עולמם של בני הנוער במשפחה.
#קישור_תיקיה 1↙️
בת השוטר עונה 1 • סרטים וסדרות בדרייב • הועלה ע"י אליהו ואורי – Google Drive
#קישור_תיקיה 2↙️
בת השוטר – Google Drive
▪️◼️🍁 צפייה מהנה 🍁◼️▪️
תודהצריך
יש לך גם את עונה 2?אני לא אני
לא..אמרלד
היי יש לך בבקשה או את כל הסדרה עונה 1רותי תותי שוקו
שלום 👋ꭥ
יש מצב שמישהו מקפיץ קישור לדרייב תקין של בת השוטר?מני מניאחרונה
כל עונה או אפילו כמה פרקים שיש..
רוצה את זה להורדה דחוף עבור אחת בחופשה כפויה..
אין לה טלגרם ויוטיוב
תודות אלופים!!!!!!!!!!!!
בת השוטרדיאנה14
..זית שמן ודבש
אסור לי לכתוב על זה
אשמח לנסות לסכם שיעור יפה ששמעתישִׁירָה
ואולי כך הישיבה שלי פה גם לא תהיה לבטלה אלא לתועלת
ואולי גם כך הדברים ישארו לזכרון גם על הדף וגם בזכרון שבתאי המח.
ובכן.
פרשת פנחס היא המשך של סוף פרשת בלק.
והקב"ה מבטיח פה לפנחס ברית כהונת עולם. וזה קצת קשה כי פנחס נולד לפני שניתנה הכהונה לאהרון ולבניו. כהן זה לא קשור למעשים של האדם, אלא לסגולה.
אז איך פנחס נהיה כהן, הרי הוא נולד לפני כן? איך בעקבות המעשה שלו הוא נהיה כהן? הדבר הזה הוא "לא חוקי".
הדבר הזה צריך הבנה.
בסוף פרשת בלק יש פרשה קשה מאוד. עמ"י אחרי 40 שנה של תורה של שכינה, ומה שקורה זה דבר מביש מאוד. מגיעות בנות מואב ויחל העם לזנות ויצמדו לבעל פעור...
זה כל כך מאכזב. מה הועילו 40 שנה במדבר אם הם שוב חוטאים, אם זה מה שיצא בסוף? לא למדנו כלום?
אחכ יש דבר שעוד יותר קשה לקרוא.
משה רבינו מוכיח את העם, אומר לה' לדון אותם. ואז מגיע זימרי עומד נגד משה נגד כל העדה. מביא מדיינית בכזו חוצפה. ומשה בוכה. כולם בוכים.
איזה חוסר אונים.
משה שעמד בעגל, שהשקה את העם. עומד פה חסר אונים.
עד שמגיע פנחס והורג את שניהם. (חזל אומרים שהחוסר אונים של משה הוא בשביל שיגיע פנחס.)
אני חושב שהחטאים האלה הם לא חטאים שנובעים מהמדבר, אלא הם חטאים ששייכים לעמידה על הגבול של ארץ ישראל.
עמ"י במדבר חי באופן פלאי אבל מוזר, קודם כל כי הוא מאוד בודד, הוא לא מחובר לעמים בכלל, דבר שני הוא חי חיים מאוד נעלים. כל בוקר יש מן, ושליו, משה רבינו מלמד תורה, לא הולכים לעבודה. כולם בכולל. חיים מאוד נעלים , משהו "לא נורמלי".
ועכשיו עמ"י על סף הכניסה לארץ.
על סף הכניסה לחיים נורמלים. חיים רגילים. עם בארצו. חי חיים טבעיים. והאתגר שלו כמובן לא להיות עם רגיל אלא להיות עם ה'.
מביא גאולה לעולם כולו בזה שהוא חי בתוך העולם.
הריח של ארץ ישראל הוא מבלבל. אנשים אין להם כח למדבר. ואז מגיעות המואביות.
הם רואים, נחמדות. מה כמה נהיה עם לבדד? כמה אפשר לחיות בגטו? רוצים לחיות. רוצים חיים. מה רע ליצור קשר עם עמים אחרים?
40 שנה היינו לבד. עומד פה נשיא, ראש בית אב, אדם מכובד, אנשים אומרים משה תבין אנחנו לא יכולים יותר עם המדבר. כבר אי אפשר לשאת את המסע של חיי המדבר.
יש עוד נקודה. היחס לתאוות. (הם אומרים) למה זה כל כך גרוע? למה זה כל כך נורא? רוצים לחיות. יש לנו אפשרות לחיות. משהו לא בסדר? אתה צר עין ברצון שלנו לחיות (להנות)?
40 שנה היינו הצודקים, חיינו חיי אמת, עכשיו די אין לנו כח אנחנו רוצים לחיות.
הטענה שהם באים איתה- היא הטענה שמגיע גם לנו לחיות. להיות בפתיחות, לא רק תורה, גם תאוות. זה לא אשת איש...
זה משהו מאוד מאוד כואב וקשה. כאילו מה, לא למדנו כלום? מה עם התורה?
ייגענו.
אפשר להבין את המצוקה. באמת יש משהו לא בסדר הרגיל של החיים... לכן גם קשה למשה לענות להם. משה רבינו הוא איש של אמת.
עזוב אותנו תן לנו לחיות. עם לבדד סגפנות... ולמשה רבינו אין תשובות כל כך.
אתה בא למישהו: בא אני אוכיח לך שהתורה מן השמים. הוא אומר: עזוב לא מעניין אותי. אני רוצה לחיות. תן לי לחיות.
וזאת הסוגיה שלנו. גם אנחנו פה במובן מסויים אחרי 40 שנות מדבר, אחרי 200 שנות גלות.. עמ"י היה בגטו, חי חיי קדושה מאוד פרושים. לא נתנו לו לחיות. גם אחרי 2000 שנה יש כאן אמירה של בא נהיה נורמליים, תן לנו לחיות. החיים הם ראויים להיות. תן לנו לחיות.
זה שתי שפות שונות. יש שפה של אמת של צדק של מוסר, ויש שפה של חיים, אני רוצה לחיות. עזוב אותי מלהיות צודק.
זה שיח מאוד מודרני קיומי של היום. לא מעניין אותי, אני רוצה להיות אני. לא רוצה שיגידו לי מה לעשות.
ואז באמת יש פה בעיה, מה התשובה לדבר הזה?
השפה של משה זאת שפה של אמת של צדק של נצח.
וזאת שפה אחרת לגמרי. מה באמת התשובה לדבר הזה?
וכאן מופיע פנחס. עם הרומח. והורג את זמרי ואת כזבי. וזה לא משה שעושה את זה.
אומרים חזל, שפנחס בא למשה ואמר לו, (הרי אין ציווי הריגה על מי שבא על גויה) לא לימדתנו רבינו שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו?
מי שבועל ארמית הוא לא נידון בבית דין, אבל יש התר להרוג אותו.
מי שחם ליבו ומקנא לה'- מותר לו להרוג אותו.
אמר לו משה (בארמית...והתרגום: ) מי שמביא את האיגרת הוא יבצע אותה, בקיצור: בכבוד.
ואז פנחס לוקח והורג אותם.
בעצם יש פה תורה מיוחדת שהיא לא באה מבית הדין, היא לא באה ממשה, היא באה דווקא מהשטח.
דווקא מי שהוא חם, בשעת מעשה, הוא עושה. אבל זה לא בא מהמשפט המסודר, זה משהו שבא מהתעוררות מלמטה.
למה זה ככה? למה זה חייב להיות ככה?
אני חושב, שפנחס במובן הזה, הוא דומה לזימרי.
שניהם מהדור הצעיר. הם מדברים באותה שפה.
זימרי אומר: אני רוצה לחיות. משה אומר: זה לא אמיתי, זה לא צודק...
זימרי אומר: זה לא צודק שאנחנו לא נחיה.
זה שפה של חיים.
ופנחס, הוא לא בא מהספר, הוא בא מהלב. מה הוא אומר?: זה חיים?? זה לא "לא צודק", זה לא חיים! זה איכס. זה החיים של עם ישראל?
הוא מקנא, מה זה מקנא? מישהו שהוא בא מפנים. הוא בא בשם החיים.
זה לא חיים שראויים להיות.
החיים האלה לא ראויים להיות.
לא כואב לי מה שכתוב בספרים.
גם אני רוצה לחיות! השאלה היא מה הם החיים? זאת השאלה. מה זה אומר לחיות. והאלטרנטיבה שאתה מציג היא חיים טמאים, היא כיעור. היא לא חיים.
משה זה לא השפה שלו בכלל. משה הוא "תורה מן השמים" ודווקא פנחס הוא מהדור שהולך להכנס לארץ, הוא כהן משיח מלחמה, הוא מקנא לכבוד ישראל, לכבוד קדושת ישראל.
ובשם החיים עצמם הוא בא ואומר-
אני מסכים איתך. אבל איזה חיים אנחנו רוצים? אלה החיים שאנחנו רוצים?
זה חיים שיביאו עושר? זה חיים שיש בהם משהו מעבר לרגע? אלה חיים שיגרמו לנו להתפורר...
החיים שלנו זה ה'- ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום.
הוא חוזר למשה מנקודה אחרת לגמרי, לא מנוקדת האמת אלא מנקודת החיים, מההכרה שאין חיים שהם לא דבוקים באמת.
זו לא אמירה חדשה, זה פנים חדשות לאמירה של משה.
וההמשך המרתק עוד יותרשִׁירָה
זה דבר מעניין, אולי יסביר לנו קצת איך יכול להיות מישהו שלא היה כהן ועכשיו נהיה כהן?
אז אהה
לאהרון היו ארבעה בנים שנמשחו. שני בנים מתו כי הקריבו אש זרה אשר לא ציווה. מה בעצם הם עשו? עשו משהו מהלב שלהם.
גם השמות שלהם- נדב, התנדב. אביהוא, כמו נפשי איויתיך. איווי, משהו שצומח מלמטה. אבל אלעזר- ה' עוזר, ואיתמר, בארמית איתמר- מה שכתוב בספר.
זה הבסיס לדבר ה'.
אבל יש נשמות כאלה שהן בוערות, הן רוצות להתנדב. הן מוסיפות מעצמן. זה בעיה.
מצד אחד זו מעלה נפלאה, אדם שלא אומר מה חובתי ואעשה. הלב שלו בוער. זה התכלית של כל התורה. שאנחנו מעצמנו נתעורר לעבוד את ה'.
מצד שני זה בעייתי מאוד, כי יסוד היהדות זה להקשיבל דבר ה'.
לכן הנשמות האלו- בקרוביי אקדש, הן פרצו את הגבול. עשו את אשר לא ציווה ה' ולכן הם מתו. ובנים לא היו להם. ובעצם אין לזה המשך.
לא יכול להיות שלא יהיה המשך לאש הזאת! להתעוררות הזאת שבאה מלמטה! ללב שכוסף. מצד שני צריך שהכל יהיה על פי התורה.
ואז מופיע פנחס. פנחס הוא כמו נדב ואביהוא בזה שהוא עושה מהלב. אבל הוא מתייעץ עם משה. הוא לא מתחיל ממשה, הוא מתחיל מהלב.
הוא בא למשה, זה בסדר? לימדת אותנו שכן. כן.
זה בעצם החיבור של הלב לתורה.
כי הבסיס זה התורה, אבל התורה היא לא רק האמת והצדק, אלא היא החיים שלנו. החיים עצמם מתעוררים אל התורה.
זה מופיע בזוהר, שכיוון שחסר לנו נדב ואביהוא איפה זה הושלם? בפנחס. סוד הנשמות. בעצם פנחס ממשיך את נדב ואביהוא, הם אלה שמבקשים לחבר את הקדושה לחיים.
לראות את הקדושה לא כמטלה חיצונית, אלא כחיים השלמים. כדרך הנכונה לראות את החיים מצד החיים עצמם.
אם נמשיך את זה. יש גם את אליהו. פנחס הוא אליהו גם אליהו היה כהן ונשמתו של פנחס ממשיכה באליהו.
ואליהו הוא קנאי. וגם הוא לא מתחיל מהציווי. הוא מתחיל מלמטה. הוא מקנא לכבוד עם ישראל.
הקב"ה מקפיד עליו קצת. בסופו של דבר הוא ננזף.
הנקודה הזאת של הקנאות שהיא לא באה מהספר, מהכתוב, אלא באה מבערת הלב, היא המשך האור של פנחס שזה המשך האור של נדב ואביהוא שהוא גם כן נגנז כי עמ"י לא יכול לעמוד באש הזאת של הקנאות. אז הוא נגנז אבל הוא חשוב מאוד.
ומתי הוא חוזר? באחרית הימים.
הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה הגדול והנורא.
הוא שייך לסוד המשיחי. לתקופת המשיח.
איך הוא ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם?
יש דבר מאוד מעניין: אליהו בגימטריה בן, אז הוא שייך לאבות או שייך לבנים? הוא שייך לבנים. הוא לא בא בשם הספר.
הוא כמו פנחס, אומר לאחאב- אני עוכר ישראל? אתה עוכר ישראל! זה נקרא לאהוב את ישראל? להביא את הבעל?
זה לא לעבור על דבר ה' (בוודאי שזה לעבור על דבר ה'), אלא זה לקבור את ישראל. להפוך את ישראל להיות עוד עם.
הנקודת מוצא של אליהו לא מתחילה מהאמת, היא מתחילה מהחיים.
ולכן במובן הזה הוא משיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
כי האבות הם שייכים לספר, מעבירים מדור לדור את המורשת, והבנים הם מבקשים לחיות, רצונות, שאיפות תאוות.
ויש בעיה בשיח בינהם. כי הם מדברים בשפת האמת והמסורת והמחוייבות, והם מדברים בשפת העושר, החיבור, החוייה, המשמעות... זה שפות שכביכול לא נפגשות.
אבל הן כן נפגשות. כי בעומק, איזה משמעות יש לחיים אם לא באמת? אם לא בנצח?
אבל צריך מישהו ששייך לחיים כדי שיגלה את זה.
ולחיינושִׁירָהאחרונה
דמויות כאלה כמו פנחס ואליהו, נדב ואביהוא, ככל שהן מבררות את עצמן הן מהוות איזה גשר, איזה בירור לדור כזה.
יש שאלה שנשאלת בתנך הרבה פעמים, איך יכול להיות צדיק ורע לו רשע וטוב לו?
קושיא קשה, מדוע דרך רשעים צלחה?
חסידים אומרים אין קושיא בכלל. צדיק טוב לו רשע רע לו.
אה מה, יש לו וולוו, וילה. נהה זה טוב לו? בסדר.. יש לו בשביל מה לקום בבוקר? יש לו דבקות בהשם?אין לו. אז הוולוו וכל זה זה טוב לו?
והצדיק, נכון יש לו קצת מחלות קצת עניות, אז מה, זה שטויות הוא דבוק בהשם! יש לו עושר נצחי.
יש כמה תחומים שוליים...אבל זה שולי.
הבירור הזה אולי שייך לבירור משיחי. איך שהאמת והחיים הם בעצם אחד. האמת היא בשורת החיים. ולחיים אין שום מקום אלא באמת.
ככל שהדבר הזה יתברר ליצר הרע לא יהיה מקום. זה בירור מאוד עמוק ומאוד חשוב.
מה השיח של האדם כשיש לו ניסיון? יש לו איזה חשק איזו תאווה לעשות עבירה
ואז בא היצר הטוב אומר לו, זה אסור ה לא מרשה... אפשר לתאר את זה ככה.
בא היצר הרע אומר ליצר הטוב, אתה צודק, אבל מה עם החיים? אני רוצה לחיות. קצת שקט. נדבר אחכ.
בעצם השיחבין יצר הטוב ליצר הרע זה השיח בין האמת והצדק לבין החיים.
אבל בעומק זה לא נכון! כי זה לא חיים!
אתה רוצה לחיות! אבל זה חיים?
בחוץ זה מתוק אבל בפנים זה מר. זה ריק זה חלול. אתה רוצה חיים?
זה הצגה של היצר הרע. כי באמת איזה חיים יש? אין שם חיים. אין שם בשורה.
ככל שזה יותר מתברר החיבור הזה של האמת והחיים, שזה בירור כפול (כי הבנים מבקשים חיים והאבות נושאי האמת והצדק)
החיבור בין החיים, ככל שיותר מבררים את זה, איזה חיים יש אם לא באמת.
האמת היא החיים.
ה' הוא מקור החיים, לא מקור החובות. החובות זה רק הדרך שבה מתגלה..
אדם מקבל חוברת תווים- מה זה כל החובות האלה? אני לא רוצה! אני רוצה מהלב! אני רוצה מעצמי! שימו בצד.
אז מה יהיה? זה צורם. יוצא זיוף.
זה כאילו חובות אבל זה חוקי חיים. זה חוקים של מנגינה של חיים.
בגלל שאנחנו רחוקים ז נראה לנו חובה שבאה עלינו.
אז אליהו הואזה שבא לחבר, זכרו תורת משה עבדי ואז הנה אנכי שולח.. התפקיד שלו לחבר בין הבנים לאבות.
הוא עצמו בן אבל הוא דבוק לגמרי בתורת האבות. לכן יש לו יכולת לאחות את הקרע.
מה שאפשר להראות פה, שיש הקבלה בין סוף המסע שלנו במדבר לסוף המסע שלנו במדבר העמים.
וכמו שהמעבר בין הגלות לארץ ישראל, מעבר בין תקופה שהיינו מאוד מצומצים והתכנסו בעיקר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ושם היתה יותר קבלת עול והכנעה לקב"ה ולאמת, לבין משבר גדול שנוצר פה, במאה שנים האחרונות.
והמשבר הזה נובע משני דברים. א למה לנו להיות עם לבדד? למה להיבדל? למה החומה? ו-ב מי אמר שיצרים זה דבר רע?
יצר הרע זה לא דבר חדש, יצר הרע הוא מלך זקן וכסיל. בכל הדורות היו חטאים והיה יצר הרע.
אבל יש ייחוד בדור הזה- מי אמר שיצר זה רע? תמיד יצר הרע היה רע. היום- מה רע? אני עושה רע למישהו?
בעצם מנסים לעקור את הרע מהיצר. מה יש לי גוף מה רע... מה אני צריך להחביא את עצמי? מה רע בזה? מי אמר שיצר זה רע? זה חוקים מפעם...
וזה משבר נוראי. האמת זה מה שהיצר מדבר. היצר הוא לא רע.
ואנחנו מתבלבלים מה אומרים להם?
אם יש יצר הרע- אפשר לדבר איתו. אבל אם היצר הוא לא רע? ולמה הוא לא רע? זה החיים שלי, אני רוצה לחיות.
יש כאן בירור חדש.
הבירור שצריך לברר הוא לא מה זה יצר הרע. מה שצריך לברר זה- מה זה החיים.
האם באמת החיים הם התאוות? אולי התאוות שהם נראים חיים, הם עושקות את החיים?
הצדיקים לא חיים פחות מהרשעים.
הצדיקים גם רוצים לחיות. ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים!
זה הבירור היום בדורות האלו.
ככל שיותר ויותר יש מאיסה מלשמוע דברים קיצוניים, יותר נטבע אצל כולם הבירור הזה שהקדושה היא בשורת חיים.
חזל אומרים, לשעבר תורה נתתי לכם. לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם. וזה תורה של משיח. ההבנה איך כל ההגבלות של התורה הם תווים של מנגינה של חיים.
וזה לימוד גדול. אף פעם אי אפשר להבין הכל, תמיד יש ענווה כלפי הקב"ה. אבל להתחיל להרגיש.
זה משבר שמחייב בירור מחדש. להביא תורה של משיח שהיא תרה של חיים. זה הבירור שצריך לברר, ופנחס, אליהו, הם פורצי דרך. זה מורכב אבל זאת הדרך היחידה.
אם רוצים גאולה צריך אליהו הנביא- מצד אחד כולו קדושה מצד שני כולו חיים.
הוא בא מצד הבנים. תורת הבנים. הוא בא בשם החיים.
כמו ששאלו את החפץ חיים איפה זה כתוב? הביע על הלב ואמר, כאן.
כמו אברהם אבינו, שכליותיו היו הרבנים שלו.
לראות איך התורה מבשרת חיים. זה בירור שצריך להתברר בתוכנו.
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה
היום יש תהיות.
תהיותשִׁירָה
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
תהיות נוספותשִׁירָה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
תהיות נוספות נוספותשִׁירָה
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משה
קוראים לזה מובחנות
ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
לא צריך "הכשרה"משה
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
הנה אמרת לעצמך את האמתמשה
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
להבנתי את המציאותמשה
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה
כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)
ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.
ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.
כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?
אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.
אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......
אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.
פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה.
בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?
בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.
אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.
ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.
אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.
ובכלללללל
אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?
אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.
((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.
ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.
והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!
ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))
אני חושב שאני מסכיםמשה
לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.
צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.
שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.
(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).
אגב,
אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.
איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?
ובכןשִׁירָה
לא שאני יודעת במה בדיוק אתה עובד, חוץ מזה שפעם היו פונים אליך עם כל הבעיות
דעה עצמאית לא פופולרית ובא לא נפתח אותה לדיון ארוך כי באמת לא יקרה מזה כלום וזה לא יזיז שום דבר
למשל- שכל הימניים האידיאליסטים וכל האלה שמתנדבים למילואים למרות שיש להם 6 ילדים ועברו את ה40 וכו וכו שכולם היו מסרבים פקודה
שכולם היו אומרים אנחנו לא מסכנים את החיים שלנו ונכנסים לעזה כשאלה ההנחיות, כשאנחנו פה שבועיים מתייבשים בהתארגנות ובינתיים הם שם מחביאים את החטופים
שאומרים לנו להכנס לבתים או אנארף מה (אני באמת לא מעודכנת בדיוק מה היו ההנחיות. רק יודעת שהן הזויות ולא הגיוניות בעליל)
אז אם כולם היו משתמטים, אולי זה היה נראה אחרת.
אבל מה אנחנו, הדתל, הימני, אוהב העם והארץ, האידיאליסט, המוסר נפש, מה אנחנו עושים?
מוכנים למות ולהסתכן ולהכנס לגוב האריות, גם כשאין שום שכל מאחורי ההחלטה! רק לשם אהבת העם והארץ. (ואחכ גם מתגאים בזה כמובן. ופה אני לא מתכוונת לזלזל. ממש לא מזלזלת!!!)
הלוואי שזאת היתה מלחמת מצווה אמיתית (פה זה כבר חצי משפט ששמעתי בפודקאסט) ואז ההנחיות היו על פי התורה ולא לפי אמות מידה של מוסר מערבי לא צודק בעליל ועם פחד מאיזה נשיא אמריקאי שמי הוא בכלל שיגיד לנו איך לתקוף.
ארר העצבים. זה לא עושה טוב לדבר על הדברים האלה.
העולם יותר מורכב מאיך שאת מציגה אותומשה
זה אכן עלה בדם. אבל כשזה קרה, זה הפסיק לעלות בדם.
אם לא נילחם באוייב אז האוייב יכבוש וירצח ויאנוס אותנו. אין הרבה ברירה.
אז הדעה שלך די פופולארית 😃 נדמה לי. ולכן דברים השתנו.
ברור שאנחנו צריכים להילחם באויב זאת לא השאלהשִׁירָהאחרונה
השאלה היא האם אנחנו מקבלים הוראות מאנשים עם דעות משובשות שמקשיבים לאומות העולם ול"מוסר" מערבי ולנשיא אמריקה או שאנחנו מקבלים הוראות מדעת תורה ויוצאים למלחמה להשיב כבוד מלכות ה' למקומו ולא רק להגן על הקיים ולהחזיר חטופים חיים ואז למות כשמחלצים אותם..
זה לא משהו שאפשר לפטור ע"י דיבורים בעלמא ולכן אני לא מדברת את הדיבורים האלה בעולם בדרך כלל
זה שינוי כללי שצריך להיעשות והוא כולל הרבה תחומים
אבל כנראה שזה חלק מההסתר פנים שיש לנו
כי אם ה' היה רוצה הוא לא היה נותן למשאיות סיוע לעבור לעזה
אבל אנחנו עדיין בגלות
יש לנו עוד הרבה מה להתפלל ועוד הרבה מה לפעול כדי שנזכה להיגאל גאולה שלימה
אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
את עובדת במקום של גברים דוסים?משה
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה
כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו
אז דיברנו
ושאלתי
והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב
ואמרתי שיענה מה שהוא חושב
והוא הסביר
והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך
וניסיתי להבין ככל יכולתי
בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת
ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה
ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר
אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית
ואולי זה גם האופי
ושוב הקשתי
ושוב ניסה לתרץ
אז בסדר נו הבנתי
אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה
גל החוםזית שמן ודבש
סליחה אחותיזית שמן ודבש
בקרוב באיראןזית שמן ודבשאחרונה
אמן
מישו יכול להעלות לי קישור למפוצלים בדרייב?אונמר
או כולם
עוד מעט אני אשלחנער מתבגרר
מצאתי אותו. תודה.אונמר
יש לך מושג איך קוראים לשני ולשלישי?
מורדים ונאמניםמתכווננת
ויש לך את זה אולי בדרייב?אונמר
תודה.אונמר
למה חסר את פרק 2?מיכל פוטריס
אני יכול גם גישה?אני אוהב אמתאחרונה
..זית שמן ודבש
קירשנר רצחה את אלברטו ניסמן
פעם היה פההמפוזר מהכפר
הרבה יותר מעניין
איפה כולם???
..זית שמן ודבשאחרונה
הלכו
התבלבלתיאיגנוטוס פברל
כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית?
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?