פורום נסיונות פעילים (עמוד 6284)

השידורים עברו בשלום.

 

אני לקחתי ללב.

סיפורים כואבים ועצובים.

עם השנים והגיל מסתבר שזכיתי להכיר בעצמי חלק מאלו שהיו ואינם. אחת מהן אפילו אמרה פעם שאני מכור שצריך עזרה מקצועית.

my only sunshine

you meke me happy when skies are grey

youll never know dear

how much i love you

so please dont take my sunshine away

אצלנו בחטיבה

שמסקרנים אותי ממש

אחלה עבודה על הסקרנות יש לי כאן

שחר. אתה מכיר אותי? אף פעם לא נפגשנו. לא דיברנו אחד עם השני.
אני מכירה את הזיכרון שלך.

הגעתי לאלב"ש יום לפני השלושים שלך. לא ידעתי יותר מידי. לא ידעתי שמרים מהצוות היא אחותך. לא זיהיתי מתי זה אתה ומתי זה חגי או איל בתמונות.
בתוך כל השנתיים שהדרכתי באלבש התחלתי להכיר אותך יותר.
את הבדיחות השחורות, את התמונות, את הסיפורים.
זוכרים אותך במעשים. באחד המסעות שיר הכניסה אבנים לתיקים של כולם רק כי אתה היית עושה את זה.

הייתי בבית שלך המון. ישנתי במיטה שלך. קראתי את כל הפוסטים עלייך, את החוברות זיכרון.
הייתי באזכרה הראשונה ובאזכרה השנייה. במרוץ שלך.

אני מכירה את עמיחי, אחיין שלך. אתה לא פגשת אותו.
אני מכירה את שבות. אתה לא. אני יודעת שדרור נולדה. אתה לא.

אני לא מכירה את הקול שלך, אבל יודעת שהיית הברמן תמיד בפורים, גורם לכולם לשתות.
אני לא ראיתי אותך אף פעם, אבל יודעת שיום אחד עלית על הגג של הישיבה והפכת חלק מהרעפים בשביל שיהיה כתוב שם את המחזור שלך.
אני גם יודעת שהיית העובד הצעיר ביותר במטע אי פעם
ושכתבת את השם שלך בכל מקום, רק כי סוף סוף למדת לכתוב
הבאת קילו גומי לכל מסע, אפילו שאסור.
קראו לך חמוצי, כי היית עושה פרצוף, אבל רץ ראשון לעשות מה שצריך.

זה די מוזר להיות בבית שלך. להגיע לשם לפחות פעם בשבוע שנה שלמה, ולא להכיר אותך בכלל.

אני לא יודעת אם אני מכירה אותך.
אבל אני יודעת שהייתי רוצה להכיר אותך
תבוא להגיד שלום.

אמא שלך, נעמי, אומרת לנו לא לנסות להיות שחר, ללמוד ממך תכונה אחת. אני לא מכירה את התכונות שלך מההכרות, רק מהסיפורים. אבל אני לומדת ממך- לא לוותר לעצמי. לאהוב.
שחר במותך ציוות לי את האמונה בעצמי.

שלא יודעים להעריך את הזמן של הלקוחות שלהם


אם הייתי מאחרת בשתי דקות אבוי לי.
עכשיו אני מחכה כבר 9 דקות.....

על הקשר המוזר בין החילוניות לארץ ישראל והשימוש במסורת ובתנ''ך למרות הסתירה הברורה בין זה לכפירה בהם אפשר לכתוב ספרים שלמים,

אז בלי לעשות את זה ומבלי להתייחס לשאלות כמו השימוש ביום השואה וכו' כהצדקה להחזקה בארץ (שכן או שלא על חשבון עם אחר) במקום או במקום רק בתורה - הרי לכם דוגמה קטנה שתפסה את עיניי זה מכבר ונזכרתי בה לאחרונה:

 

אומרים ישנה ארץ / שאול טשרינחובסקי

 

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ רְ וַת שֶׁמֶשׁ...
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ?
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?
 
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ
עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,
שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת
צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.

 

אַיָּם: אוֹתָהּ אֶרֶץ,
כּוֹכְבֵי אוֹתָהּ גִּבְעָה?
מִי יַנְחֵנוּ דֶּרֶךְ
יַגִּיד לִי הַנְּתִיבָה?

 

אוּלַי כְּבָר אֵינֶנָּה?
וַדַּאי נִטַּל זִיוָהּ.
דָּבָר בִּשְׁבִילֵנוּ
אֲדֹנָי לֹא צִוָּה.

 

 

אומרים ישנה ארץ (נוסח שני. נכתב לכבוד ועידה של ארגון 'החלוץ') / שאול טשרינחובסקי

 

אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ רְ וַת שֶׁמֶשׁ...
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ?
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?
 
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ
עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,
שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת
צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.

 

"שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!
שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים,
אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"
 
עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,
אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי"

 

(שלמה ארצי בביצוע לנוסח הראשון)

 

 

זה אולי מתאים יותר לפורומים אחרים אבל הפורום הזה הוא אחד האהובים עלי אם לא הכי אז זכיתם

היה טקס טוב..

מעניין מה אני אעשה מחר..אולי הר הרצל

חייב איזה משו משמעותי..טוב בעז"ה..

לא להיט

עוד לא התחיל הטקס והתחילו הפחדים, איך אני עומדת לעבור את זה
והנה עכשיו אני במיטה, עם עיניים אדומות ולחיים רטובות וזה בסדר לבכות, זה בסדר לבכות
בטקס עמדנו והקריאו את כל הנופלים בני העיר עכו. הרגליים מתחילות לכאוב ואני שמה לב שאנחנו רק באות א. כמה שמנות, כמה פרצופים, כמה משפחות, כמה זוגות עיניים שהישירו מבט למצלמה עם חיוך חובק עולם
ובאיזשהו שלב שלא היה לי אחפה להניח את הדממעות הרמתי את הראש למעלה והסתכלתי על השמיים
וראיתי את הירח. ה' באייר, תחילת חודש, מה שאומר שהירח חסר בצורת בננה. או ערסל, תלוי איך מסתכלים על זה
והרגשתי שכל הפרצופים שעברו לי מול העיניים יושבים עכשיו שם על הערסל ומסתכלים עלינו
גם משה היה שם. ואבשי וצ׳יקו ואבנר ונועם וליאל והחבר ההוא של יצחק והבחור שגר בשכונה. כולם כולם הצטופפו שם (בכל זאת 23,544 נשמות זה לא מעט) אולי גם נדנדו רגלים, מסתכלים עלינו. נמצאים איתנו מרחוק
והכוכבים הם בעצם הדמעות שלהם כשהם רואים כמה כואב לנו כשהם לא פה והם רק רוצים לשלוח מנשהו שיזכיר
יש לנו שושנה בכוכבים. והיא צוחקת
וזה בסדר לבכות
זה בסדר לבכות
יש מי שאוהב אותי.

בס"ד

 

 

שירהשירהשירהשירהשירהשירהשירהשירהשירהשירהשירהשירהשירה

 

nuzr kh ntus

unv guaho go zv gfahu?

tbh na,bv kyucv tu x,o gucr, gus ,eupv nuzrv?

tbh nv avut mrhl atvhv cachku?

knv tbh yurj, kf,uc ctbdkh,?

ffk vbrtv zv re hsrci fnv kerut t, zv chu,r rmhbu,

to kt vhh,h rumv ahrtu kt vhh,h nprxn, fti

tbh nbhjv anavu ch rumv ah,tnmu em, cachkh

zv vupl tu,h auc knhavh anje, ctbaho?

tukh

tbh kt husg,

thi kh njacu, gnueu, nhsh

tpar tukh kvtaho t, juxr vahbv

tukh tjrh ahbv vdubv tjzur kvhu, ahrv

chb,hho tbh vfk tck kt nna tbh

tu fph atvcbu kunr pgo

wzv eruc zv khsw |ja msh mrp,h|

|btbj|

tbh mrhfv khaui

knv tbh kt habv?

uknv t,o tbaho nuzrho gshhi eurtho? vhh,o tnurho kvchi cakc vzv athi pv auo scr ngbhhi

fnv zni ,,bu k,gkukho nyupaho kayu, cfo?

tukh t,o naugnnho

tbh kt natahnv tu,fo to fi

x,o tbh nrdhav atbh kt cshue vsrl vyucv chu,r kvgxe, tbaho

yuc tbh nbhjv ash

אחרי עקיצה כואבת של חברה.
אחרי יום מעייף ומעצבן בבצפר.
אחרי גערה לא במקום ממורה.
אחרי פגיעה מאבא.
ועכשיו יום הזיכרון.
הפוצוץ הזה שמתרכז בבכי כואב.
גורם לי צמרמורת.
אני רוצה לצעוק
רוצה לכאוב
רוצה לתת לדמעות החנוקות לצאת בלי בושה.
והם יוצאות..מטיילות לי על הפנים כאלו זה ביתם
אני רוצה לצעוק
ושמישן יעטוף אותי ויגיד לי שזה כואב וזה יעבור
ואני רוצה את אמא
עכשיו.
😭😭😭😭😭😭

שוקו עם אגו בבוקר
סנדוויץ בחצות היום או לפני בעצם
שוקו עם אגו בערב

כרגע תה עם חלב ושני תמרים.

זה לא כזה הרבה אוכל לעומת האנרגיות שהוצאתי היום

זוכרים אותם, בוכים. אך בד בבד גלגלי החיים ממשיכים לנוע.
לא עוצרים ולו לשניה אחת.
זהו תפיקדנו.
לזכור. לחבק ולנחם. אך
להמשיך. לבחור בחיים. לשמוח.
כי; במותם ציוו לנו את החיים.

אני באזור תחנה מרכזית ירושלים.

פתאום אני מגלה שאני בנאדם אחר..
בנאדם שחושב אחרת, מרגיש אחרת, ומתנהג אחרת..
לא בטוחה שאני אוהבת את כל ההתנהגות שזה גורר.. כי אני לא באמת שולטת בעצמי. וכל החוסר טקט הזה לא מתאים לי.. אבל השינוי הזה טוב לי. פתאום אין את הדבר הזה שישב שנים על הלב.. פתאום נקי ורגוע.
ושמתי לה לזה עכשיו כי פתאום לא בכיתי בטקס כמו תמיד. אלא פשוט אמרתי שאנחנו חייבים גאולה. חייבים. ואם אנחנו ככ חייבים אז היא פשוט תגיע עכשיו, עוד שניה.. אז אין מה לבכות בכלל.

ואז אני קולט את אביתר בנאי יושב מחוץ לישיבת ההסדר ומדבר עם מישהו...

אין עליו!

@תן חיוךךך