שכתוב לידו הי"ד.
שנרצח על קידוש ה'. בארץ ישראל.
אז אני חלק מהיום הזה.
אני חלק ממנו.
אני חלק מארץ ישראל.
"זה לא שאפשר לומר שאני מיוחדת. מיוחדת זה לא להיות אחרת, זה להיות חלק. אבל אני שונה. אני אחרת."
קוראים לה רונה. היא בת שמונה עשרה וקצת. אי אפשר לומר שכיתה י"ב הייתה השנה הכי מאתגרת או מיוחדת שלה, אבל היא בחרה לספר דווקא אותה. אולי כי היא עברה בה שינוי, אולי כי היא הכי מתארת את המלחמה שלה.
רונה נלחמת בהכול. בעצמה, באחרים, בתפיסות עולם. אין בה שקט. אולי דווקא בגלל זה היא כל כך שונה, או מיוחדת, או דומה לכולם. שלא תדאגו, יש לה חברים. חבר. ידיד. אחד, בעצם. אבל מה זה משנה? יש לה הכול.
היא לא מיוחדת, היא שונה. ואולי לא?
יש מצב לקרוא אחר כך את הספר איכשהו?





נחלבקרוב אצלי הלוואי אמן
אבל למקסיקו..
וואי אני חולה עליהם!
על השפה
על הנופים שם
השירים
וואוו
![]()
לא מקנא...
אבל אני מסתפק בהעתק בכפר חב"ד...
שיח סוד
עשו לי מזה רע בקטע של הרסו מצברוח... זה כמו שמישהו שאוהב את מפלי הניאגרה יגיד שלשם מותר לטוס...
נחל
שיח סוד
נחל
שיח סוד
שיח סוד
שיח סוד
שיח סודאז תעזבי אותו כבר!

החיים
אלוהים
המציאות העכשווית
ועוד כמה.
ניסיונות...
וכשהכל מתערער.
וגם הלא נודע.
לגדול
אחריות
גאולה
חברה
הזדקנות
היי חברים!!
מוצש היום!! וזה אומר נדודי שינה, שיטוט באתרים, קריאת כתבות הזויות כמו מה מחזור השינה של העטלף
ו..אפשר גם לעשות מעשה טוב!!
אם אתם גם ככה מסתובבים פה ואתם גברים בני 18-25 אנא מכן תענו לנו חמש דקות על השאלון בנושא סלפי ותנו תגובה שעניתם. צריכות רק 40 בחורים נחמדים!
תודה
סלפיאבל בגלל שהן ענו הרבה הרבה יותר מהגברים היקרים אנחנו חייבות לאזן קצת את הפרופורציות של התגובות.
הלוואי ויענו עוד!
הרב בר שאול
יש שני סוגי אנשים.
אנשי החוץ- אדם שמרוכז בסביבתו ואינו מרוכז בעולמו הפנימי. לא ודע לעצמו ולא מברר שאלות לעומק.
איש החוץ רחוק מתשובה בגלל שהוא לא קרוב לנפשו ולא מרגיש את נפילותיו המוסריות.
איש הפנים - אדם המודע לעצמו. לאישיות שלו, למיוחדות שלו.מברר את שאלות חייו לעומק. הוא קשור לעולם בחוץ, מרגיש את סביבתו.
קרוב לתשובה, מרגיש את נפילותיו המוסריות ויכול לתקנן.
ויקטור פרנקל
כל אדם צריך לברר לעצמו את מטרת חייו, ייעודם ומשמעותם (אגדם מחפש משמעות...)
כמה שמשמעות החיים תהיה יותר ברורה לאדם, כך יהיה לו גם יותר כוח רצון לחיים עצמם ויכולת להתמודד עם האתגרים שניתנים לו.
הרב צייטלין
#הנשמה האלוהית מצויה אצל האדם, גורמת לו להרגיש חרטה ורצון לתיקון.
הנשמה היא המקור להרהורי תשובה.
#יש אנשים שמנסים להשתיק את הקול הפנימי ומנסים לשקוע בחומריות. אבל הקול הפנימי ממשיך לגרום להם לרגשות חרטה.
#כל אדם מרגיש צימאון, געגוע. זה לא נותן מנוח.
במבט שיטחי אדם יכול להתייחס לרצון הזה בצורה חומרית בלבד, אבל אחרי שהוא משיג את הוחסר הצימאון רק ממשיך.
הצימאון הוא לדברים רוחניים.
מהר"ל
#האדם צריך לעבוד כדילהוציא את אישיותו מהכח אל הפועל ויהיה ראוי לשם אדם.
שאר הנבראים-הם שלמים. כבר קיים בהם הפועל:
במלאכים- שלמות רוחנית
בנבראים גשמיים (חיות ושכאלה)- שלמות חומרית.
#שמו של אדם מרמז על תכונתנו המיוחדת. כמו אדמה המוציאה מהכח אל הפועל את הגידולים שצומחים בה (אני חושבת שאקרא לבן שלי אדם. הכי קרוב לאדמה).
שמה של הבהמה מרמז על אופיה- בה-מה. כל מה שיכול להיות בה כבר בה. אין לה אפשרות להתקדם.
#אדם שנפטר, אבל לא סיים להוציא את רוחניתו מהכח אל הפועל יכול לזכות לשכר- גן עדן, כאילו סיים הוציא את כוחו מכח אל הפועל. זאת בתנאי שמגמתו חיובית.
כל זמן שאדם בעולם הזה, הוא קשור לעולם החומר, ואינו יכול להגיע לשלמותו הרוחנית.
רק אחרי שנפרד מהחומר ונפטר יכול להגיע לשלמות רוחנית.
#כיון שנשמתו של אדם היא רוחנית אך קיימת בעולם גשמי, זה חיסרון. כל הבאסה.
הדרך למילוי החיסרון הוא על ידי תורה ומצוות.
הרש"ר הירש
#האדם הראשון לא התקלל קללה מהותית, הוא רק קיבלת פעילותשונה. עולם הזה במקום גן עדן.
בעצם-גם היום אדם יכול להגיע למילוי והשלמת יעודו. החטא הראשוון לא מונע זאת.
גם היום נברא כל אדם בטהרה, כמו אדם הראשון (היי למדתי ר"ת חדשים מואהאהאה)
הנצרות לאולם זאת סוברת שלאחר החטא הראשון, החטא מוטבע באדם ואדם חייב לחטוא. הרש"ר הירש אומר שזאת טעות לחשוב כך.
על פי תורת ישראל אדם יכול בחייו לקדש את החומר. להגיע לטהרה וקדושה ולהפוך את העולם הזה לגן עדן, ע"י מציאת האיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות, בין אדם לאדמה.
#בכל דור יכול אדם מישראל להגיע אל פסגת הרוח
(תחנה הבאה, הר האושר)
רמב"ם
כל דבר שנוצר ע"י אדם-מטרתו ברורה או ניתנת לבירור (פלאפון-לדבר, מגנום-לזלול, חולצות דרייפיט - להשוויץ)
לעומת זאת ישנם הרבה יצורים שמטרתם אינם ברורה לנו.
כל דבר שנברא ע"י הקב"ה נועדו לתועלת האדם ולשימושו. חלקם באופן ישיר (פרה - לאכול, תרנגול- להעיר אותנו) וחלק בעקיפין (מקק - ?????????)
לכל יצור בטבע יש תכונה ייחודית (דבורה- לעקוץ [סתם, דבש], עכביש - קורים) ולאדם תכונות רבות ומגוונות.
תכונתו המרכזית והמשעותית של האדם היא לברר בשכלו את האמת. כחלק מפיתוח הצד השכלי אדם צריך להיזהר לא לשקוע בחומריות מכיון שהיא מרחיקה אותו מללכת בדרך שכלו.
תכלית העולם וייעוד האדם- להיות חכם וטוב (רציתי להיות טוב)
אדם חכם- מברר בשכלו מה ראוי לעשות בעולם, לאיזו מטרה עליו לשאוף.
אדם טוב - עושה בפועל מה שראוי.
רמח"ל, מסל"ש
פרק א
#יסוד החיים הוא ע"י זה שמברר תחילה האדם לעצמו את תפקידו ןייעודו בעולם.
#חז"ל הורו לנו שייעודו של אדם הוא להתענג על זיו ה' ולקבל שכר רוחני בעולם הבא
#כדי להגיע אל השכר הטוב בעולם הבא צריך אדם לעמול ולקיים מצוות ה' בעולם הזה.
#רק הדביקות בה' היא הטוב האמיתי. נותנת לאדם הנאה אמיתית.
#בעולם הזה נמצא האדם במלחמה תמידית, מכיון שצריך להתגבר על התאוות החומריות ולעמוד בנסיונות.
פרק י"ט
#אדם שמקיים מצוות בעולם הזה כדי לקבל שכר בעולם הבא - זה לא רע, אך אין זו כוונה ראויה לשמה.
המצב הרצוי הוא שאדם עושה את כל מעשיוכדי להרבות את הטוב ואת כבוד ה' בעולם.
החסידות השלמה היא שאדם חושב על טובת כלל האומה ולא רק על טובת עצמו.
"לפחכך נברא האדם יחידי בשביל שיאמר בשבילי נברא העולם". יש חשיבותלכל אדם באשר הוא. לכל אדם יש חשיבות בהבאת גאולה לעולם.
הרב דסלר, קונטרס החסד
#הקב"ה נתן לאדם שני כוחות מרכזיים-
כוח הנתינה
וכוח הנטילה
כח הנתינה-
יכולת האדם לתת בלי לבקש תמורה.
כח הנטילה-
תאוות האדם לרכוש לעמו נכסים.
בכלל- מנהיגים ועמים.
בפרט- גניבה, רמח.
שני כוחות אלה, הם השורשי כל פעולות האדם. תמיד צריך לבחור באחד מהם.
לעיתים פועל אדם מתוך רצון לתת ולעיתים מתוך רצון לקבל.
בכל אדם יש ניצוץ מכוח הנתינה והוא נותן לאדם את הקשר עם משפחתו, את הכוח לפעול בצורה חיובית בעולם.
אם לא מפתחים כוח זה האדם יתן רק לסביבתו הקרובה.
תכלס - אדם קרוב לחברו כמה שהוא נותן לו.
אדם שנתת לו - אתה מחובר אליו.
עולם חסד יבנה
#הקב"ה ברא את העולם כדי לעשות עימנו חסד.
הקב"ה משפיע עלינו חסד בכל רגע ורגע מחדש.
אדם אגואיסט השקוע בנטילה יהיה אטום מבחינה רוחנית, לא יוכל להכיר בחסד ה'.
כשיראה חסד- יגיד שזה מעשה חומרני ואינטרסנטי מכיון שחסד אינו בעולם מושגיו.
כדי שאדם יראה חסד הוא צריך להיות הוא עצמו בעל חסד
תכלית העולם- פיתוח כוח הנתינה
וזו המשמעות השלישית של עוולם חסד יבנה- על ידי החסד שלנו אנו נותנים מקום לחסדו של הקב"ה לחול העולם
הרב קוק-
"בכל דרכיך דעהו: בכל דרך ובכל דבר שאתה עושה תהיה מחובר לקב"ה.
כאשר אדם ממוקד ומרוכז בפעולה שלפניו הוא עושה אותה באופן הכי שלם וראוי. אדם יכול להגיע לזה מתוך הבנה שהחיבור לו אל הקב"ה קיים דווקא דרך פעולה זו ולא במקום אחר
גם רוצים שתי מתכונות
והלו"ז עמוס כי לא ניגשים לחורף באולפנית הייחודית שלנו
תתמודדו
טוב אין לי כוח נדגל לה'
ואני מכיר את התופעה של לא לעשות חורף..
האדם שיוצר מתוך עומק רוחני - אינו מושפע מתוךהשפעות חיצוניטות
\אדם שיש לו נשמה של יוצר אינו יככוחל להסתפק בלימוד רגיל.
הגאולה תמיד מתקדמת
אחד מסימני הגאולה זה הקמת בצלאל. משל הילדה והבובה.
אמנות ה פתח לפרנסה ויכולת לפתח את הכשרון.
האמנות מיועדת כדי לבטא את הרגשות הרוחניים באדםהספרות ראויה לתאר את כל העוצמה באהבה בין איש לאשתו אך עליה להיזהר מהצד החומרי.
הרב ויינברג
הדת היא חלק מהחיים לכן אין סתירה בין אמונה לבין החיים.
אני קצת משקרת אבל סיימתי
ישבתי עם משפחה ששכלה את בנה שהיה לוחם, דיברתי עם אביו ואימו, ולא יכולתי שלא לבכות. זה היה כל כך מצער להיכנס לבית שכולו אנדרטה אחת גדולה, פינת הנצחה. כל פינה- תמונה של הבן. ליד כל תמונה- נר נשמה דולק. הבית כולו חשוך, אפוף בעצב ובשכול. אי אפשר היה להתעלם משק הדמעות שרוכן לו מתחת עיניהם החשוכות של אביו ואימו של הנופל. נראה שגם אם אספר שם בדיחה, כולם יבכו ממנה. יצאתי מהם, אחרי שיחה של שעה, עם כל כך הרבה מסקנות, עם כל כך הרבה צער. למרות שזה אייננו בן משפחתי, ולמרות שזה לא בן שכונתי. הרגשתי את הכאב כל כך קרוב, שלא יכולתי להתעלם ממני. כל יום מאז אותה פגישה חשוכה, נפגשתי איתם. לא, לא נפגשתי איתם במציאות. נפגשתי איתם בזיכרון, במחשבה, בדמיון. כל רגע הם ישבו אצלי בלב, כל רגע הדמעות שלהם נשפחו לי על הלחיים. כמה חשבתי עליהם, על ההורים שבנם כבר לו מגיע הביתה לסעודת שישי, שבנם כבר לו נכנס מסריח אחרי שבוע של פעולה בשטח, מביא נשיקה רטובה ומלוכלכת לאימו וחיבוק גברי לאביו. כל כך רחמתי על האימא שכבר לא תכבס את הבגדים לבנה, ועל האבא שלא יקפיץ את בנו, אהובו, לבסיס. כל יום, חשבתי על מה האבא ואימא האלה עושים עכשיו, מה הם מרגישים עכשיו ומה עובר להם בראש.
והנה, הגיע היום הזה, היום הכל כך עצוב הזה. שבו לא רק משפחה אחת בכה על בנם שאבד. 23,544 אבות ואימהות, אחים ואחיות ויותר מכל היתומים והאלמנות, מתייחדים עם גיבור משפחתם שנהרג במלחמה. גיבור משפחתם שנהרג בדמי ימיו כדי להגן על עמו ועל ארצו.
רק לנסות לדמיין יתומים, ילדים קטנים, בני שבע או שמונה שאימם מושיבה אותם על ברכה ומסבירה להם בדמעות לאיפה אבא הלך. למה הוא גיבור ולמה אבא שלנו לא יחזור יותר. לעולם
הנסיך הקטן.