We accept the love we think we deserveריעות.
ברר. צמרמורתריעות.
שנה טובה אנשים!!פוסעת
גם לך!נשגבת מבינתךאחרונה
כמה מילים על אלול.פינג.
פעם שנאתי אלול.
פעם עד לפני שבועיים. אלול.
דרשות, סיפורים, להט, כעס.
כן, כעס.
רעה אחת. פושעת, חוטאת. התרחצי, היאך תעמדי בטינופך מול המלך?
עוד מעט המלך בא, עוד מעט המלך בא, ועד שיבוא, נו, תתרחצי כבר!
השבוע למדתי משהו חדש. למדתי שהאמונה שטבעה בנו גננת מפחידה, האמונה כי טרם ההתייצבות מולו יש להתנקות, זו אמונה שהיא גרועה הרבה יותר מטעות.
זוהי כפירה. זוהי דחיקת רגלי השכינה.
זוהי אמירה - אני פה. אתה שם. אני מסדר קודם כמה עניינים, ואז בא אליך, חכה, טוב?
לא. לא טוב. כי אתה פה, וגם הוא פה.
זה לא שעוד מעט המלך בא. המלך כבר פה.
בכל מקום שאני.
והנקודה היא שגם אם אני רוצה אני בכלל לא יכולה להתרחץ.
אני חושבת על זה רגע, מה זה תשובה? להחזיר משהו שבור לשלמותו הראשונית. וכי אפשר שיש בידיים שלנו אפשרות כזו? אנחנו אדירים כל כך עד שביכולתנו לתקן ולטהר עצמנו? איזו גאווה, איזו טעות.
כי לא. אין בידיים שלנו האפשרות לרחוץ עצמנו. אנחנו מלוכלכים עד היסוד. אנחנו שבורים עד היסוד ואי אפשר באצבעות שלנו להשיב את הרסיסים לקדמותם השלמה.
אז מה כן? מה האלול הזה בכלל? האלול זו הבקשה ממנו שיתקן.
כלומר. ההתייצבות. אותה התייצבות מורכנת ראש.
כמו תינוק, הוא אכל אוכל שאסור והתלכלך ממנו ואז התפלש בבוץ ובזוהמה, ואין, אין מוכתם ממנו בעולם.
באלול התינוק הזה בא לאבא. הוא הולך ברגליים הקטנות והיחפות שלו, מתרומם מהבוץ ונושא עיניים אל חרכי התריס שמעליו, רועד מקור ומלבד.
אבא, אבא שלי, הוא לואט, בוא!
ואז אבא בא.
התינוק עשה פסיעה, אבא עושה מאה. אלף שעות של ציפייה מאחורי שלבי התריס המושפלים חוצה אבא, אלף שעות ברגע אחד של ריצה לחצר. אבא מרים אותו, עיניו נוטפות דמעות אהבה וקירבה וגעגוע. כל כך הרבה זמן חיכיתי לך, הוא מלחש. והוא נושא את ילדו על כפיים אל האמבט, ואבא מנקה כל פיסת לכלוך, מסיר כל שכבת ריחוק, עוטף כל שריטה ומכאוב.
ואז תינוק של אבא נקי וטהור. יש לו ריח בראשיתי ועורו מבהיק וצח כביום היוולדו.
ואבא נושק לו ברוך. הכי ברוך שבעולם. ואבא ואהב אותו. הכי אוהב שבעולם.
וזה אלול. אלול הוא חיבוק.
ואווווטיפה של אור
אשרייך,חיזקת.
את לא מבינה כמה הצלת אותייעל
אין כמוך!
יאופוסעת
ומסדר תראש
תפיסה אחרת של אלול. תודנ
אהבתי!מהממם!מדענית
וואו.פרפר לבן.
איזה יופי, את מקסימה
אישיות
תדה.גלידת לימון
תודה
חלילית אלטאחרונה
השבוע האחרון של השנה...אחת מהעם הנבחר
הוא עבר מהר..יותר מידי מהר ותאמת בקושי עשיתי משהו...
ביום ראשון הלכתי לעיר העתיקה...מצאתי לעצמי שמה מקום שקט ופשוט שמתי שירים וחשבתי...
ביום שני עשיתי ביביסטר אה והיה שבע ברכות בלי הברכותבאולפנא
ביום שלישי רציתי לנסוע לנצרת אבל בסוף לא היה לי איך לחזור...
ברביעי ממש רציתי לנסוע לסיבוש אבל ממש!!ואפילו היה לי איך לנסוע הלוך חזור..ואבא שלי לא הסכים![]()
אז הלכתי לעיר העתיקה עוד פעם לאותו המקום וצילמתי מלא תמונות מהממות..![]()
אה והייתי גם בשוק ביום רביעי...
בחמישי היה הרקדה לכבוד שבע ברכות של יעלה שהייתה מדריכה שנה שעברה...
ואחרי הלימודים הלכתי לסניף והייתה פעולה והיינו כרגיל שלוש בנות...ואז שתיהן הלכו באמצע ואני מעיין ופדות חילקנו תפוחים בדבש באמצע הרחוב ובסוף התישבנו באמצע הרחוב ואכלנו מלא תפוחים בדבש....![]()
ואחרי זה הייתי עם הורים שלי בסופר...
קיצור קצת עצוב לי קצת שהשבוע האחרון בשנה היה כזה רגיל....
אלוקיייחרוזית
אה אה אה.... שנתת בי... טהורה היא...
אההאההתהה... יצרתה, אתה בראתה, אתה נפחתה בי..
ואתההה.... משמרה בקירבייי... אי...
אז ככה.כמו הירח.
לשלוח למורה ולרננה הודעה שכתבתי.
לכתוב עוד מכתב.
ללכת לדבר הזה.
לפחד ולא להגיד כלום.
ללכת לשם.
להספיד את החיים שלי.
ללכת לישון בהרגשה מפגרת.
לקום.
לארוז.
אני חושבת שאני לא מכירה עוד אדם שמוזיקה משפיעה עליו ככ עמוק בנפש. חודרת עד הכי בפנים והופכת שם הכל וסותמת את הפה שלא נשארות מילים ומטלטלת חזק ומורידה דמעות.
אני עדיין לא קלטתי מה שהיה.
היום אני ורננה שיחזרנו.
אשכרה. יש. לי. את. רננה. במתנה.
נס, פשוט נס. אין מילה אחרת.
אבא. תודה שלא לקחת אותה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.
היא כמעט מתה. אני נזכרת בדקות האלה וישלי צמרמורת. אבאלה.
פשוט נס.
אין לי אומץ לכלום.
וכוח.
והשבת הזאת תהיה קשה נפשית נורא.
שנתיים בלעדיו.
אופ.
והיום.
אני לא יודעת מה לחשוב.
אולי זה יהיה היום הגורלי בחיי.
די נמאס.
באמת שקצת אבוד מראש המאבק הזה.
חבל.
לאלחשובלאלחשובכמו הירח.
לישון כדי לשכוח.
שצריך להתנהג רגיל.
ולעשות כאילו הכל טוב.
כי מה.
היה טוב היום.
חבל שהסוף הורס.
ממ
אני רוצה שמישהו יאהב אותי כמו שאני אותו.
רבע לעשר זה עוד מלא זמן.כמו הירח.
נו.
לפחות דסי באה. יאי.
יאבאיאבאיאבאכמו הירח.
אני תוהה.
כאילו, באמת אף אחד לא יודע.
אני צריכה אותך פה איתי.
אוח.
אי וודאות אי וודאות.
לעזאזלכמו הירח.
אני לא יכולה לסבול את המתח הזה.
אעעע.
אופפפ.
כילו דאי, אלוהים.
איך אני אשרוד ראש השנה בלי לדעת מה איתי.
אופ.
אני רוצה תשובה עכשיו.
וזה ארוך לעזאזל
ועם צום.
אני נראלי כבר יעשה בצום.
מישו יכול להוריד לי מהלב את הלחץ הזה?
ובכללכמו הירח.
ואופ. לא באלי בכלל. אני יודעת שאני לא אהיה מסוגלת להכיל את השמחה כשהוא לא שם.
ה'
די
נמאס.
אני רוצה יום אחד נורמלי|לוחש|
אולי לא מגיע לי, אבל אני באמת חושבת שהגיע הזמן שתהיה שנה פחות גרועה.
אופ למה אני בוכה.
|בוכה|כמו הירח.
שנה בלעדיך.
עכשיו אבא סיפר לי.
אני לא מאמינה איזה בנאדם איבדנו.
אמאלה.
הזוי.
אופ.
היום הזה היה טעון מדי.
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. עם המעגל הזה של חולי-מוות-חולי-מוות.
(מעניין אם מישו שם לב.
מרגיש לי שלא)
(אני שמתי לב.)פרפר לבן.
רק להגיד שקראתי.
ולשלוח חיבוק מרחוק טוב?
אהובה אחת.
(אוי. לא זה)כמו הירח.
תודה
(אז מה כן?)פרפר לבן.
(לא חשוב)כמו הירח.
ממ. בטוח שלא חשוב?פרפר לבן.
אני לא יודעת.כמו הירח.
אני יסתכל תכף
פרפר לבן.
איזה מפגרת אני.כמו הירח.
אז למה.
-המון דברים שבאלי לכתוב ואני לא מעיזה-
איה.
..כמו הירח.
אני לא מאמינה ששיקרתי.
זה רק בגלל שאמא הייתה לידי.
אסוראסוראסור ילדה טיפשה.
את רוצה לחזור לחמישית?
ברור שלא.
אז למה את עושה אתזה לעצמך?
אח.
טיפשה.
><
בוקר.כמו הירח.
נגמר לי הכוח.
באמת עכשיו.
ובשבת אמורים להיות שמחים.
אני רוצה ילד.
באמת ובתמים.
כל הברך שלי כחולהכמו הירח.
אני צריכה את רננה עכשיו.
למה כולם רחוקים ככ.
אני ילדה מגעילה ככ.
הם מנסים, באמת שכן.
ואני מרחיקה אותם כמו מפגרת.
כפויית טובה. זה מה שאת.
פפ
את לא רגילה לזה.פרפר לבן.
וזה הכי הגיוני שבעולם.
באמת.
את לא כפוית טובה.
זה הכי הגיוני שיש.
אני כןכמו הירח.
אולי.פרפר לבן.
אבל זה הגיוני.
אמכמו הירח.
זה הגיוני. באמת.פרפר לבן.
ובואי נעבור מכאן לאנשהו פרטי..
זאת את שאמרת שעוד מעט תעני
כמו הירח.
כן, נכון.פרפר לבן.
פופ אני באה
הנה, באתי.פרפר לבן.
ועכשיו תבואי גם.
שהחורף לא יבוא לעולם|נחרד|כמו הירח.
הוא עושה אותי חולה ודכאונית ואופ.
קיץ נצחי. מושלם.
שמש חמה. אההע. וזה עושה אותי בריאה ומאושרת. שמש טובה בלי לחכות לתמורה.
בואו נפתח אגודה להדחת החורף מעונות השנה.
למה?מדעניתאחרונה
זה לשבת בכיתה עם סריג ענק וכוס תה ולהסתכל על המורה במבט של"לוידת מה איתך,לי כיף"
אחח..חורף חורף תהיה בריא
חורף זה פיגמה חורפית כזאת ושטיח בחדר עם חלונות סגורים ולשמוע את הגשם יאא..אני אוהבת
..מ"ג
ממ.יש לי סיכוי
אפשר לספר משו?
אני בבית עכשיו. וכיפלי נורא
והתגעגעתי כל השבוע
אבל זה שהתגעגעתי לא אומר שלא טוב לי שם
טוב לי ככ. ואני נהנית מכל רגע
ואני אפילו מתגעגעת ובאלי לחזור לכולם
אבל טובלי גם בבית
אני הולכת עוד מעט לירושלים
עם אחותי ויהיה לנו כיף
ואני לא יקנה מלא בגדים כי ישלי המון
וגם שלשום קניתי כבר
אז משו קטן
וממ. משפחה זה דבר מיוחד
את ואת! |צווח|פרפר לבן.
אני מתגעגעת. |לוחש|
גמאנייש לי סיכוי
מה שלומך ילדה?
ממ.פרפר לבן.
אני מניחה שסביר.
מה שלומך את?פרפר לבן.
ב"ה טוב
יש לי סיכוי
את יכולה לבוא רגע להודעות?פרפר לבן.
בואייש לי סיכוי
תודהפרפר לבן.אחרונה
ואת אומרת שאת זוכרת אותנו מחפשים את אותם הדבריםריעות.
עד מתי?ריעות.
בודד וכואב לי.
אני לא יכולה לחכות כבר
ואיך שהכול גדל במהירות. ועכשיו הזמן להירגע.
מה הקטע של הצורך לרצות?
שרפתי עכשיו חצישעה כדי לשמוע 'שלום, חבר'הנסיך הקטן.
שלום חבר
והוא לא באא
מעניין מי הצליח לגרום לעמוס עוז לשים כיפה
שמעון פרספיתה פיתה
זכרונו לברכהזית שמן ודבשאחרונה
אני לא כמוכם! היא צרחה בהיסטריה. אני לא מהגזע שידע את יוסף!ריעות.
אני לא בטוחה שזיהיתי את הציטוטקפיץ
אבל זיהיתי את הספר.
הספר הזה כל-כך כל-כך מדהים...
למרות שעכשיו מצחיק אותי מאוד כמה לא הבנתי כלום ממנו בפעם הראשונה
סדרת ספרי האסופית?ריעות.
אה. זה היה ברור שזה לא מהסדרהקפיץאחרונה
ולכן זה היה לי מוזר.
זה מוזרפסידונית
בדרך כלל כל אחד בטוח שרק הוא מהגזע הזה וכל השאר לא מבינים כלום.
עד שמגיע הרגע שאתה מרגיש דפוקריעות.
אה, אוקיי. אז זה המצב
פסידונית
יש לי סיכויקשה זה טוב :-)
...רב מג של מילים
איתנים,
נחושים,
נחושים להרעיד,
את עצמינו,
אותם.
שנינו נעים יחדיו במעגלים,
נוגעים
לא
נוגעים
מתקרבים ומתרחקים
חוששים
ופוחדים.
שנינו מסתירים את עצמינו
לא מפסיקים להסתיר
אנחנו פוחדים כל כך
מהצל של עצמינו
שאנחנו מעדיפים לא לצאת באור יום
פן יראנו
פן יחשפונו
את מי שאנחנו
באמת.
והפחד הזה,
הפחד המשתק הזה
הורס את כל חלומותינו
גודע את תקוותנו
וממוסס את אחרון שברי חיינו
במקום לחיות
אנחנו עסוקים בלשרוד
במקום לבכות
רק לשתוק
ולפעמים,
לפעמים נחשף איזה ניצוץ מאיתנו
מבליח בחשיכת הליל
מנצנץ באפילה
ואזי
אנו שובים ועוטים על עצמינו
את שמיכת הצללים
שבים אל החושך
אל הקול האילם
והאלמוות
במקום היחידי
בו אני חשים מוגנים
כי אחרי שכבר פגענו בעצמינו
מי יכול לפגוע בנו עוד...?!
אנחנו שונים
וכל כך דומים
אולי זאת הסיבה שמעולם לא הסתדרנו
שנינו שואפי מסגרת
אך נחושים לעד להורסה
לנתצה לרסיסים
שיביעו כאב אינסופי
את כאב חיינו
שנינו איתני טבע,
טבע דומם.