פורום נסיונות פעילים (עמוד 7163)

ואת יכולה הכל.
רק שנראה לי שלחיות בסרט זה לא משהו שכדאי כל כל לעשות...

נתייג אותך שתיקראי?

אבל אולי אני אהיה אנונימית אז נחשוב עליך...

 

למה? לפחות אתה באשליות.

אשליות מתנפצות.

|סמיילי מנשק|
כנל

כיף לך בכללל

מגובה רב

למה??

לצערי

את מוזמנת.

אפילו אני התרגלתי כבר

להסביר כאילו

אני סתם מפונקת,

וזו לא באמת בעיה.

למרות

שזה אמיתי לא פחות,

רק כואב, 

אבל זה בא בצורה,ובכותרת שאנשים

לא מסוגלים להבין

רק מאחורי מסך..

(מקווה שלא נפגעת או משו,תודה על הרצון הטוב.)

כולם צריכים מישהו מציאותי.
אחרת היינו משתגעים.

אני מוכנה אפילו להסתכל על הפלאפון בשבילך |נדיב|

ולא ממין הזכר
(כן כן,יש לי הרבה בקשות היום )
ותודה על הרצון.

אבל צריך להתפשר לפעמים, את יודעת. בכל אופן לדבר בטלפון זה אנושי יותר מלהתכתב מול מסך...

אני צריכה שיסתכלו לי בעיינים.

את מוזמנת לבוא אם את רוצה..
ונו, יש לך את האנשה הנחמדה,
ובטח עוד חברות זמינות יותר מהאנשים כאן, לא?

אני בדכ לא מדברת על דברים כאלה עם חברות שלי.
כמה שהם חמודות,והן באמת חמודות.

לא נותר לי אלא לאחל לך הצלחה במציאת האדם המתאים.
ובאמת אם את רוצה את יכולה לפגוש אותי ולדבר איתי, למרות שאת גדולה ממני בממש הרבה. אני יכולה כל ערב כמעט

ואמן.

אם אני נחשב.

ואולי לא.

בס"ד

 

המ

ימים קשים עוברים על כוחותינו

ואתמול עשיתי ממש הצפה הצפתית והוצפתי רגשית אז אני בהתאוששות

מה איתך?

גם את בהצפה?
הו, ממש הצפה הצפתית.
הלוואי יעבור מהר ובטוב.

גם אני בהצפה.
עוד מנסה לעכל כמה דברים.

פפ

בס"ד

 

אני פה עכשיו

שפה?
בכל אופן
בכלל התכוונתי ששתינו נדבר, ולא רק אני
)

גם היא לבד

הייתי מנסה לשלוח לך מכתב מגניב עם חברות אבל נראה לי שזה לא ילך.

|תוהה|





אוף
אני מתגעגע לסמיילים בווטספ😢

זו הרגשה איומה לפעמים

לכתוב לכתוב לכתוב
אני מתגעגעת. מאוד מאוד מאוד. יותר מדי.
אנשים הולכים.
ויש לי חרדת נטישה בטירוף. ככה.
כי בחיים אפחד לא היה לי לתמיד. ואפילו האנשים שאמורים להיות קבועים בחיים מזמן כבר נאבדו לי

ספרתי השבוע 5 פעמים של כמעט מוות שלי. זה די הרבה בהתחשב בגיל הקטן הזה.
היי. אני פה בנס.
אופס. לא הייתי אמורה להזכר בזה.

מחדש.
אם אנשים מסויימים מתים ואני באופן מפתיע פה עדיין, אני אמורה להיות אדם יותר טוב ממה שאני.
שיהיה.
אני משתדלת
איזה כיף שמחר אין קאוצינג.
ויש סימולציה. אבאאא
בהצלחה לנו.

והציור מהמם.

@ריעות.
הנה הברברת המדוברת

לא יודעת אם זו אהבה
אם זו שנאה,
אם זה בכלל רגש שאפשר להגדיר במילה אחת.
זה פשוט גועש בתוכי, הופך את הבטן, דופק לי בראש.
נראה לי שזו עירבוביה של מיליונים של רגשות, כולם עוצמתיים באותה מידה, ולכן אין אחד שגובר על הכל כך שאוכל לומר, הנה, עכשיו זו שנאה; או, אני אוהבת עכשיו ממש.
הם מנסים לגבור אחד על השני, אבל אי אפשר, כולם חזקים, כל אחד חזק יותר מכולם, אבל כולם חזקים יותר מכולם ואי אפשר להרגיש ככה. אי אפשר להתמסר לרגש שצף, כי איך אפשר להתמסר להמון רגשות בו זמנית? זה כמו שאי אפשר להאכיל שלושים ילדים בבת אחת כי יש לנו רק שתי ידיים.
אוף, מי בכלל מבין למה אני מתכוונת.

האמת הכואבת.










(חשבתי על זה והכחשתי)

וואו זה הזוי
מכמה וכמה חודשי אירגון לא יצאתי אפילו עם סימני צרידות, וזה...
פתאום
קטע מוזר

בס"ד

 

לא הדרך שלה

לא פתחה דלת

כי דלתה נעולה

כציפור שאחרה את מסע הנדוד

נח ראשה בין כנפיה

נח ראשה בין כתפיה

ועיניה דומעות

נח ראשה בין כנפיה

נח ראשה בין כתפיה

ועיניה תועות

 

עוד תראי את כל הדרך

עוד תלכי בה היא שלך

גם אם לא תהיה תמיד קלה

הביטי ותראי

את כל הדרך

תקבעי את מסלולה

תעברי את כל הדרך כולה

 

לא מצאה כוח

לא היה כוח בה

לא מסתור נח

לרפא כאבה

כציפור שאחרה את מסע הנדוד

נח ראשה בין כנפיה

נח ראשה בין כתפיה

ועיניה דומעות

נח ראשה בין כנפיה

נח ראשה בין כתפיה

ועיניה תועות

 

לא פגשה רע

לא מצאה את אישה

באישון לילה

לא ידעה את נפשה

כציפור שאחרה את מסע הנדוד

נח ראשה בין כנפיה

נח ראשה בין כתפיה

ועיניה דמעות

נח ראשה בין כנפיה

נח ראשה בין כתפיה

ועיניה תועות

 

(ואני לא אשתף פעולה במשחק הזה)

בס"ד

 

מעל המגדלים

היונה פורשת כנף

היונה דואה במרחב

ועיניה כלות

 

גבוה

כמו הענבלים

עם עלות היום היא הומה

ועם רדת ליל בדממה

אברותיה קלות

 

הלאה

הלאה

על המים מרחפת עוד היא מחכה

גבוה

מעל הרי גלבוע

מעל המגדלים

הדרך ארוכה 

 

(אני מפחדת שאהיה נחמדה ואפגע)

(אני מפחדת שגם היא תשנא אותי)

(אני מפחדת להישאר שוב לבד)

(אני

אני

וזה מפחיד כל כך)

שרשור שירים?

בס"ד

 

כמה עצבים

באיזה רחמים גדולים אני מפנק אותי

כולם סובלים מאהבה מאוד

תתחנני אלי היום

בלילה

תבכי

עלי

הרבה

 

כמה שקשה אני תמיד מרגיש

שזה עוד כלום שיש הרבה יותר נמוך

אני נבהל ובורח

אני לא יודע להיות שמח

גם לא להיות עצוב

 

עולם קשוח

אני יכול עליו

רק עם כוח רק בבעיטות למוח

שישרף הכל בלחש

תתחנני אלי

תתחנני אלי

 

עולם קשוח אני יכול עליו

לך עם כוח

לך על בעיטות למוח

שישרף הכל בלחש

תתחנני אלי

תתחנני אלי

 

לחלון שלך

הייתי מנגן

עם גיטרה ופרחים דמעות וגשם

 

(ברור שכן ככה זה תמיד)

(אני חושבת שאני מצליחה להתעלם!)

(הנאושות שהדיבורים האלה דורשים)

(אני רוצה לדמיין איך כל זה היה נראה אילו רק

אבל זה לא יקרה יותר

זה קרה ואני מגיעה למקומות האלה)

(אני לא רוצה שישמרו עלי

אבל אולי הם היו שומרים אם היו יודעים)

(הפעם לא נחזור לסיבוב נוסף)

שכמה שהוא גדול
ככה הוא
מדויק
ככה הוא
כואב.

תגידי מה יוצא לך מזה,
להיות דורס בלי מצוקים לדאות
ומהלילה איזה חלום יעוף?
איזה ניצוץ יאיר משאלות של גוף.

אל תפחדי להיות שלך
אל תהססי לרצות לבנות
אותך.

גשר של שהות מתנדנד
מעל נהר של החלטות גדולות.
זוג עיניים,
שתי ציפורים יפות.
את המראות להיות,
להיות.
להסתכל ולברוח.
אולי זה לא זמן מתאים להאמין-
שגם מזה אפשר
לשוב ולפרוח.

דיברתי כבר יותר מדי מילים ולא התחלתי
רשמתי מיליון שירים לא את כולם הקלטתי
חלמתי אלף חלומות לא את כולם הגשמתי
ראיתי ים של מקומות לא בכולם נשארתי
לא התאקלמתי כמו כולכם אחרי ששוב מעדתי
אני נשארתי עם עצמי ולא ממש אכפת לי
למרות שכן אכפת לי כואב להיות לבד
הייתי אומר מפחיד אפילו מי יסדר את הברדק
תחושה חוזרת של מחנק אוויר חוסם ריאות
יורק תחושות שלי על המייק שומר על הזיכרונות
כי לך תדע מחר הכל כבר ישכח
הזמן ירוץ כמו עד היום ולאף אחד לא אכפת
מי ינגב את הדמעות שלך ? אם לא אתה?
מי ישמור על הסודות שלך ? שלא תפגע ?
תגיד אתה את התשובה נו בטח זה היה צפוי
גם אני מחפש את התשובות שלי בתוך עולם הזוי

לפעמים רק מחממת אותי ההרגשה הפשוטה שעוד יש לי תקווה
יש לי מוזיקה ביט ומילים אז אפשר לשחרר עוד פריקה

לפעמים רק מחממת אותי ההרגשה הפשוטה שעוד יש לי תקווה
יש לי מוזיקה ביט ומילים אז אפשר לשחרר עוד פריקה

חוויתי טראומות קשות נפלתי התאוששתי
עשיתי מעשים רעים ועל כולם שילמתי
היו לי חברים טובים היום כבר לא אכפת לי
כי גם אני הייתי פעם חבר וגם עזבתי
תשכח מכל הסיפורים שמספרים לך ילד
העולם מלא בחרא ושקרים תטרוק את דלת
אם בפנים אז טוב יותר אל תתבייש
תזכור אתה פה בשבילך אל תכבה את אש
כי לא נותרה כל כך ברירה זאת השגרה
מרוב הטקסטים אין יותר מקום אצלי במגירה
וזה מושך אותי להיות יותר ראלי ב'מסרים שלי
כשאני רואה את ההורים שלי סובלים פה בארצי
אני מאז ומתמיד נחשבתי לא נורמאלי
חיים לקחו אותי למקום מוזר תודה נראה לי
תודה לאלוהים שרק נתן תקווה לרשום
ברוך השם כשאני קם בבוקר יש אוויר לנשום

מילים לשיר ילד רחוב - האור והצל - סאבלימינל והצלהאור והצל
(2002) ילד רחוב
סאבלימינל והצל
מילים: הצל, סאבלימינל ורוי אדרי
לחן: סאבלימינל ורוי אדרי
קיים ביצוע נוסף לשיר זה

זה סיפור על ילד רחוב שלא למד לאהוב
למד רק ללכת מכות ולגנוב
כי אין כבר אנשים טובים באמצע הדרך
ההיפך - היום הורגים בשביל כסף
מחלה שממכרת לנייר
כשיש לך הרבה אתה נהיה מאושר
אבל את הפירוש לזה שכחת מזמן
אתה נרקומן על קאש מזומן
סחוט נראה כאילו אין בך עוד מיץ
מזריק עוד צ'ק ואיזה שקל אל הכיס
הכל פתאום נראה אותו דבר
מכרת ת'חיים ש'ך בשביל גודל של מספר
וכלום לא נשאר
פשוט רצית עוד ולא ידעת למה
שהיה לך כבר הרבה מאוד רצית פי כמה
שטרות מקיר לקיר, מתחת לשטיחים
ושבחוץ נהיה קריר קפאת מבפנים

סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון
עוד לילה ללא נחת, מחפש מקום
סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון (לא יכול לישון)
עוד לילה ללא נחת, מחפש רק לאהוב

עוד פרחח בדאווין של תותח
בעולם לא מוצלח לשרוד הוא מוכרח
על כתף אחת שטן, על כתף שניה מלאך
לא נוכח, הוא נוצח, שישים ותשע מהפך
במכנס מחזיק אקדח מוכן לפעולה
חי באשליה, יותר נכון בהשאלה
לא נותנים לך - תקח, מרביצים לך - תרצח
שש עשרה מלאו לנער הבלתי מנוצח
טיפש חשב שהוא יחיה לנצח
הוא לא ציפה לקבל ת'כדור במצח
דקירות ודמעות, בתי קברות, סיוטים בלילות
ילדות של החבר'ה זונות
כולם חמומי מוח, משחקי כוח
עוד בן נוער נקטף שרק התחיל לפרוח
אל תגיד חבל, עוד ילד קרימינל
גמרת ת'אוניברסיטה של החיים עם תואר ז"ל

סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון
עוד לילה ללא נחת, מחפש מקום
סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון (לא יכול לישון)
עוד לילה ללא נחת, מחפש רק לאהוב

ל"טמעים" עם עיניים גדולות אין בנות
אין כסף, אין איפה לחיות ואין קלאס
זהב על הצוואר - "שופוני יא נאס"
וכל העולם תופס ממך דיסטאנס
השמיים הם הגבול וכמה שתקפוץ 'תה לא תגיע
אבל בגדים מחבלים מוריד בלי להזיע
הרי לכל דבר יש מחיר
אפילו לחיים, רק תראה מזומנים
אני אמרתי זה לא מונופול, אתה תיפול
במחלה הזאת לא נלחמים באקמול
פתאום קורים דברים משונים
דלת חורקת, צעדים, אורות מהבהבים, אתה בסורגים!
כסף קל קיים רק בסרטים, בפנטזיות
ולעיתים גם בעולם הפשע
השריטה שלך נהייתה ממש פצע
קוראים לה תאוות בצע

סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון
עוד לילה ללא נחת, מחפש מקום
סוגר עוד יום בפחד, לא יכול לישון (לא יכול לישון)
עוד לילה ללא נחת, מחפש רק לאהוב

קוף רואה - קוף עושה, תתפוס מחסה
תשקול צעדים טוב לפני מעשה
תזהר, לא לחטוף כדור לראש ילד
תשתחרר חמור, אל תהיה כבד, עקשן כמו פרד
זה חשוב, תחשוב שוב לפני שתשוב
חבל שזה יהיה סתם עוד סיפור עצוב
כי פעם 'תה למעלה, פעם 'תה למטה
שלא תגמור עם פרצוף מרוח על בלטה
כי מדליק מי שמקליק ת'מחסנית ראשון
"הוא מת?" לא! בכלא עד יומו האחרון
הוא שאקל שץ, ערס, גבר תותח
סע יא טמבל, ברח, לא תנצח ת'אקדח
הוא חשב שיש לו גב אבל הגב תפס זנב
הרים רגליים, טס, ברח, אותו עזב
תפנים, כולם יודעים שיש לך ביצים
רק אל תגמור כמו סרט פורנו על הפנים..

אישה חרסינה
מירי מסיקה
מילים: נועם חורב
לחן: יהל דורון וגיא מנטש

המציאות השבורה לקחה אותה רחוק
הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה

והיה לה מן מבט עם כוח לא מוסבר
היא פיזרה הרבה שקרים אבל לא את השיער
עם צרידות כזאת כהה גם בצחוק הכי בהיר
מדהים איך שכוח יכול להיות שביר

והיא הבטיחה לעצמה...

ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים
רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים
והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר

והיא הבטיחה לעצמה...

בס"ד

 

לשטוף את האבק מעל פניך

שובי

הבית התייבש

אמצי אותי

אמצי חזק אליך

 

אנו

נשוב ונחדש

כשחלודה אוכלת את שינייך

יום

יום

בדרך לפרדס

נפרוץ את החומות שלרגליך

 

אההה

אההה

אההה

אה

 

אני צומח תחת אש

מדליק סיגריה מקדש

בזרעותיך תחת אש

בלהבות לא מתרגש

אני שוקע תחת אש

כורע ברך מבקש

שירד כבר

גשם

גשם

גשם

גשם

 

באנו

ת'חושך לגרש

למחוק את הכאב לבינתיים

חום סדום

ועמורה IL

פותחים חלון ולא רואים שמיים

 

לא

לא!

למדנו לשקר

אנחנו רק עוצמים את העיניים

חרש

נצעק

לא נתכחש

אמצי אותי אמצי חזק אליך

 

(באמת? זה מה שצריך בשביל יחס שלך?

שתדעי שחשבתי לרגע לעשות עוד כאלו עד שתבואי אבל לא

אני יודעת שאני שווה יותר מזה

את ההרס העצמי שלי אעשה בשקט

אל תרגישי חובה להגיב לכל זה)

אנ'לא מאמין שאני מעז לפחד
מעז לפחד, מעז לפחד
אנ'לא מאמין שאני מעז לפחד
איך אני מעז לפחד?

אנ'לא מאמין שדחו לי את הפגישה
קבעו לי את הפגישה ואז דחו את הפגישה
יש לי הרגשה שיבטלו לי את פגישה
איך אני מעז לפחד?

עברתי כבר את גשר המתכת
חציתי צי של אוניות מסחר
דיברו, סיפרו, עם מי את מתהלכת
ואיפה התאיינת אתמול ותתאייני מחר
אבל חזרת אלי בסוף ואלוהייך עד
אז בואי תגידי לי את -
איך אני מעז לפחד?

אנ'לא מאמין שאיבדתי את המספר
היא נתנה לי את המספר ואיבדתי את המספר
אנ'לא מאמין שהיא נתנה לי את המספר
איך אני מעז לפחד?

נמלטתי מפטישי המערכת
חתרתי תחת כוח המשיכה
שיקרו, סיפרו, עם מי את מתהלכת
ואיפה התאיינת אתמול ותתאייני מחר
אבל חזרת אלי בסוף ואלוהייך עד
אז בואי תגידי לי את -
איך אני מעז לפחד?

אנ‘לא מאמין שהעט לא מנגן
איך אני מעז לפחד?
בא לי לשיר אבל העט לא מנגן
איך אני מעז לפחד?
מה יהיה? מה יגידו? העט לא מנגן!
איך אני מעז לפחד?

גשם יורד בחוץ, הוא לבד וקר לו
בטלפון הציבורי שומע קול שמוכר לו
זאת אמא שלו מהבית
אוטומטית, בקצרה
שלום, תשאירו הודעה ואתקשר בחזרה
זה דחוף לו נורא
אבל היא, מה היא יודעת
היא רואה פופוליטיקה
והיא בקושי שומעת
היא אמרה לו: אל תגור פה
גם אבא שלו אמר
אחד כמוך לא אצלנו
לא בקשנו עוף מוזר

גשם בחוץ ממשיך עוד לרדת
אמבולנס מיילל, בכביש עוברת ניידת
ילד, איפה אתה גר
שואלים אותו כולם
אני בגן הציבורי
על הספסל מעל הים
הוא נראה לאחרונה עם תרמיל וסוודר
השאיר מעטפה על השולחן בחדר
וכתב בהמשך לשיחתם האחרונה
אחד כמוני לא יגור פה
עדיף לגור במלונה

נמס בגשם,עף ברוח
הן לא, לא יבכה
לבד כל הלילה
למי הוא מחכה
נמס בגשם, עף ברוח
בלילה קר כזה
אם יש אלוהים פה
גם הוא היה קופא

השעה כבר מאוחרת
אמא שלו במקלחת, עטופה במגבת
הגשם יורד, הכביסה שלה נרטבת
אבא שלו בטלפון הזמין וידאו וארוחה
ונרדם בתוך פיג'מה מול ערוץ המשפחה
גשם בחוץ והתנועה זוחלת
השליחים בדרך, שני שוטרים בדלת
הם מצאו אותו קפוא, חשבו שהוא נרדם
בקצה החשוך של העיר
על שפת הים

הלוואי.








אוו אלי,
הלוואי.

ולא כתבת חוקים.










חוצמזה
שגם כבסתי ידנית.

בס"ד

 

כי ידעה שילך יום אחד

כשהאש שוב תבער בו

הוא יילך יעלם לה לעד

 

היא שמעה את הבכי

כשהקיף את עצמו בחומות

אל תלך היא קראה לו

ונשקה את עיניו התועות

 

לילה

עוד יום

הוא כבר

לא ישתנה

פנימה

הו פנימה

יש בו ילד בוכה

שבוכה

 

הם קראו לו הפרא

כשהיה משתולל כמו מבול

ומכה וצורח

הוא לעולם לא ידע את הגבול

 

הוא ישב בבית סוהר

או ימות באחת התגרות

הם כולם איחלו לו

שילך ויאבד בשדות

 

לילה

עוד יום

הוא כבר לא ישתנה

פנימה

הו פנימה

יש בו ילד בוכה

שבוכה

 

הוא ידע שהוא פרא

הוא פחד מין האש בגופו

כי ידע יום יגע

והאש היא תשרוף גם אותו

 

(את יודעת?

אורית אמרה לי לשכוח ממך

היא אמרה שאת חברה גרועה

שהוכחת שוב שאת לא יודעת להיות שם בשבילי

ובכלל איך סלחתי לך אחרי מה שעשית לי איתו?

ואני רוצה להסכים איתה!

אני רוצה להתעלם ממך

אני רוצה לשכוח שהכרנו

כי תאמיני לי

זה כל כך כואב להינטש שוב

עברתי את זה כבר

את יודעת כמה זה היה קשה

ועשית לי את זה

אבל

אני לא יכולה

ואולי בפנים עמוק לא רוצה

לא אכפת לי שאת קצת פרא

לא אכפת לי שאת מכאיבה לי

[וכנראה שחבל שכך]

אני רק רוצה אותך חזרה

טוב לנו יחד

היה לנו טוב

ולא מגיע לך שארצה אותך חזרה

בבקשה

שישרף הכל בלחש)

מצאו תקופה לשבור לך ת'לב, אה?
והעולם כאילו כלום, מסתובב, אה?
מה אני אגיד לך? בוא נראה...
לא, אין לי קלישאות לזרוק בכל מקרה
אם זה אז כואב, אז זה כואב
אני פה, אם תרצה ככה, לשתות, לשפוך ת׳לב
קשה לראות רואה אותך דועך
וגם שמע אולי מוקדם להתלכלך
הרי אולי עוד תחזרו, אולי תהיה עוד חתונה...
בעצם פאק איט, בת זונה
יאללה, שידעו שזה כואב
גם לפרס שברו פעם ת'לב
גבר, עם מה הוא מתמודד?
רגשות אשם, רחמים, לב בודד
אני מבין שקצת קשה להתעודד
אבל בדקתי ת׳סטטיסטיקה ושמע:

גם זה יעבור
כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס
גם זה יעבור
כמו הפילים, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס
גם זה יעבור
כמו הדיסקים, כמו הווקמן, תראה בקרוב
ֿזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור...

והימים עוברים לאט
פתאום הכי קשה זה בשבת
פתאום עצות באות במאסה
כולם נהיו פרופסרים לבעסה
הבט בכוס המלאה
מזגתי בה קצת ויסקי, זה יתפוס לעוד שעה
אין לי עצות כי מי אני?
אתה חכם, אתה מבין שזה זמני
כן, נכון, תישאר קצת מצולק
החיים הם לא סרנגה, לא הכל חלק
ואיך אמרו חז"ל?
עוד תגיע אהבה ובסוף תגיד מזל
עד אז, שים ת'ראש על דיונה
באוזניות ת'דיסק של טונה
אני צריך אותך חזק
שכשאני אהיה למטה, תזכיר לי ש...

גם זה יעבור
כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס
גם זה יעבור
כמו הפילים, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס
גם זה יעבור
כמו הדיסקים, כמו הווקמן, תראה בקרוב...
זמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור...
כמו הטוקשואו, כמו נאפסטר, סודה קלאב
גם זה יעבור
כמו נטסקייפ, כמו בלוקבאסטר, ערוצי זהב
גם זה יעבור
כמו באג אלפיים, הטמגוצ׳י, תראה בקרוב
זמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור...
כמו קפולסקי, כמו הפאוצ', הTLV
גם זה יעבור
כמו הטירנוזאורוס, כמו הגראנג', מספר קווי
גם זה יעבור
כמו רות גונזלס, רונן חרזי, דנה מודן
כמו הסקיני, הטברנה, להקת עדן, אייל ברקן
כמו האלק הוגן, כמו האנגובר, מיכל זוארץ, ריצ'רד גיר
חנוך רוזן ,סאדם חוסיין, סרטי בורקס, קארין אופיר
כמו טלעד, כמו הפוגים, המקרנה, התמימות
כמו הסקטים, פיטר אנדרה, האטארי
הבדידות

בחשיכת בין ערביים
הם
כוססים ציפורנים
נועלים מגפיים
גבוהים
שיסתירו את כל
מה שהם מפחדים
שיראו.

בחשיכה
הם רוקדים
ריקוד מתערבל
נעים במעגלים
זה סביב זה
יחדיו
כאחוזי טירוף.

הם חגים
מנהלים דיאלוג
כמעט נימוסי
כמעט
כמעט אנושי
מתחת לפני השטח
משייפים ציפורנים
מחכים.

מחכים לשעה
שבה יוכלו לתקוף
מתחת לקרקע
אורבת המפלצת
מחכה
מחכה
מחכה
דוממת
משוועת לדם
לחישות.

הוא ענה
היא שותקת
הוא גונח
היא זועקת
זעקות שנלחשו בעלטה
רסיסי דמעות
רסיסי חיים
במעטה של
מתנה.

והרוח לוחשת
נשכחות
מפיגה זיכרנות
מתמלאת כיסופים
למקום אחר
לעולם אחר
לצלילי זיכרנות
ורגעים.







"אני אדם משומקום
שמחפש לו
רק
סיבה
לנשום"
(אביב גפן)

כל הלילה היינו

תחת כישוף

כל הלילה גילינו סודות של הגוף

 

תני לי יד תני לי מקום תני לי יד תני לי מקום אצלך בעולם תני לי יד תני יד תני לי מקום אצלך בעולם

 

השדים של הלילה יוצאים כבר לרקוד

הם נוגעים בי נוגעים בה נוגעים עוד ועוד

 

תנ י לי יד תני לי מקום אמלך בעולם

תני לי יד תני לי מקום

אצלך בעולם

 

זה אני מנגן לך

מנגן לך ניגון

זה אני שלוקח

אותך לטיול

 

תני לי יד

תני לי קום

תני לי יד תני לי מקום

אצלך בעולם

 

תני לי יד תני לי מקום אצלך בעולם

 

תני לי מקום

תני לי יד תני לי מקום

 

תני לי יד תני לי יד תני לי מקום תני לי מקום

 

אצלך בעולם

בס"ד

 

אני רוצה שוב ערב שבת

אם נשרוד את המבול הבא

כל חיוך יהיה שונה

ננוח

אם אחזור על זה עוד ועוד ועוד ועוד תישארי עשרים שנה או עד סוף היום

 

למדנו לחכות ולוותר ואיך להיזהר

בכל מילה

והכל יקבע פתאוםאם יהיה לנו רגע

לעצור בפינת רחוב

לחבק ולעזוב כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות

לאהוב פחות

 

בחיוך פרוע עוד אבוא לגבות חובות לשבור חומות ולהאיר אותך

למרות שאין דבר שלם יותר מהכאב שמתנגן בשיר אחר

 

והכל יקבע פתאום אם יהיה לנו רגע לעצור בפינ רחוב לחבק ולעזוב כאילו שאפשר לדעת בכלל להרפות לאהוב פחות

 

והכל יקבע פתאום

אם יהיה לנו רגע

לעצור בפינת רחוב

לחבק ולעזוב

כאילו אפשר בכלל לדעת להרפות

לאהוב פחות

לחבק ולעזוב

כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות

לאהוב פחות

בס"ד

 

שוב מתוח ובועט

מין גיל כזה

כל אחד עובר את זה

צא מזה

מה איתך

אמא מבשלת בשבילך

 

שוב בלי מנוחה

משהו אוכל אותך

עוד כוס קפה

זה אוחז ולא מרפה

קח עכשיו

ספר טוב

שם אולי תמצא על מה לחשוב

 

אז אולי תפסיק עם העולם לריב אז אולי תרגיש הרבה יותר יציב

 

(בבקשה שזה יהיה בסדר

בבקשה

אני לא יכולה עוד שבוע בלעדיך)

רציתי להגיד לך דברים
אבל אז חשבתי שבטח לא תרצי.
אז
אמ
אם הייתי יכולה לתת לך חיבוק..
..

הי. אני לא אוהבת ככה.
תגידי, אולי אגיב ואולי לא.
ואת כבר הספקת להבין אני מאד מקווה שזה לא אישי.
אם שלחת הודעה אתמול והיום לא נגעתי בפלאפון.
לא מסוגלת עדיין.

ותודה מותק

לא שלחתי הודעה.
אפילו לא ידעתי שזה קרה, פשוט הרגשתי שלא.

ו
אני אחשוב אם להגיד

כי כולם מתעצבנים עלי שאני לא עונה.
אני שוקלת על האפשרות לזרוק תפלאפון ודי.
זה רק מעיק עלי

ממ טוב

ישמצב שתצטרכי מתישהו.

הם פשוט לא מבינים. או שלא יודעים מה לעשות. לאידעת.

אני חייבת אותו.
אבל המחוייבות הזאת לענות לאנשים מחרפנת אותי.
כאילו מי החליט שאם יש לי פלאפון יש לי חובה לענות לאנשים?
זה מאד סנובי מצידי, אני יודעת. וזה סתם תינוקיות.
אבל אבל

אוף. זה בכלל לא אופייני לי לא לענות ולדבר עם אנשים .
פעם הייתי חברותית.

היו ימים...

זכותך.
באמת זכותך.

לי זה הפוך, פעם לא הייתי חברותית.
את חושבת שזה יעבור?

את הפכת לחברותית(לפי מה שאת אומרת) עכשיו.
אחרי עיקר התקופה הקשה שלך שמבודדת מאנשים.
אני התחלתי אותה לא מזמן וזה מה שגרם לי להתנתק מהעולם.
אז יקח זמן עד שזה יעבור ואז אני מאמינה שאני אחזור לפעם.

אבל לאמשנה.

אם זה בגלל זה, אני מאמינה שתחזרי לזה.
ואם את רוצה לחזור, אז זה יהיה יותר קל. אפילו אם את רוצ ץה לרצות.

אבל כרגע אני לא רוצה
טוב לי עם הקונכיה סביבי

אז תמשיכי.








אבלאבל.
זה טוב באמת, נכון?
כי לפעמים זה לא

אבל אני סבבה עם זה

תעשי מה שהלב שלך אומר.




לא נותר לי אלא לאחל לך בהצלחה אהובה

את לא חייבת שום דבר לאף אחד.
את יכולה "לאבד" את הפלאפון יום אחד,
להשאיר אותו על שקט לכמה ימים שלמים,
לנתק אותו בכלל.
ככה גם אם יתקשרו אליך זה יהיה בסדר שלא ענית, כי בכלל לא ראית שיש שיחה.
(אני עושה את זה לפעמים...)

אני לא עושה לאף אחד חשבון, כפי שאתן שמות לב,
אני מסננת חופשי.
וגם אין לי בעיה עם זה.
אבל זה לא הגיוני שזה פתאום ניהיה שלא באלי לדבר(כי אם נשים מדברות הרבה, אז אני עשר נשים ביחד)
זה בא ממשהו.
ואין לי בעיה עם זה.
תקופה באה תקופה הולכת.
סתם באסה שזה משפיעה על הרבה דברים בדרך.
כי וואלה מעצבן שלא עונים בחיים.
אז נגיד חברות שלי לאט לאט מתייאשות.
בסוף אני אשאר לי לבד(?)

חברו אמיתיות מבינות שאת בתקופה קשה. הן איתך תמיד ויקבלו אותך כשתחזרי אליהן.

במחשבה שניה גם רק לחברות האמיתיות אני עונה
וגם להן לא.
פשוט הן לא שמות על זה.
הן גם לא נפגעות וחושבות שזה אישי

הן פשוט חברות אמיתיות

ווואי מהזה השעטנז הזה?

 

זה אומר שאסור ללכת עם בגדים שעשויים מצמר ופשתן ביחד...איסור מהתורה.

חח מצחיקה א.. אמרתי שזה דפוק מידי

ושיהיה לך חיים ארוכים אמן.
הרגע חשבתי עלייך

אממןןן!
חח מה חשבת?

לא עלינו שלא נדע

סתם חשבתי עלייך שלא דיברנו הרבה זמן ושסתם התגעגעתי

אכן, שירוץ לדבר איתך, או שמותשת מידי?

אממ.
האמת אני גמורה מתה אבל את משהו מיוחד ולכן אפשר לדבר איתך תמיד.
אפילו אפילו, כשהיא נפטרה את ידעת לפני בכלל שפירסמו את זה. כי לנו אמרו לפני כי אנחנו עם הבנות.
ובכלל את הכי אהובה בעולם
קיצור ילדונת, איתך תמיד זורם