פורום נסיונות פעילים (עמוד 7204)

וזה מוצא חן בעיני

 

אני תולה מעטפות לפי קטגוריות מעל המיטה, ובהן פתקים עם דברים טובים.

דווקא היא. הכי.

שתדעו שזה גועל נפש מה שכתבתי עכשיו אבל לא נורא
ביי

יש לכם רעיון בשבילי למקום שבו אני יכולה לנגן להנאתי שהוא *לא* הבית ולא מפדח? ועדיף כמה שפחות אנשים שומעים

זה פשוט מתסכל.

"אמא"

--

"אמא"

--

"אמא"

"מה?"

"איך פותחים את הפרוייקט?"

--

--

--

"אמא!"

"מה רצית? פרוייקט? הנה"

--

--

--

"אמא, הפרוייקט..."

 

זה עצוב ומתסכל ומעצבן.

כי כשהדור של היום עסוק בטלפון ולא עונה כשקוראים לו זה כבר ממש מחדל... אבל למבוגרים מותר.

ועוד כשהיא ביקשה ממני לעשות משהו אבל כשאני מבקשת פירוט היא לא עונה.

איזה תסכול

וגם הפרוייקט המעצבן הזה שאני שונאת-שונאת-שונאת לערוך (אבא שלי התעצבן כשהוא שמע את זה)

וגם הספרות הזאת ש- שמונה (!) עמודים לקרוא, בכתב קטנטן, שחור, פונט לא ברור ואותיות מחוברות!

וגם הנבואה המפחידה הזו שמגשימה את עצמה בדיוק כשלא צריך. בעצם אף פעם לא צריך, אבל היא רק גורמת לי ליותר תסכול.

 

 

 

שיישרף הכלללל

(נתחיל... מהתחלה)

כל מי שרוצה להשתתף (תשתתפו!), בוחר את אחד השירים האהובים עליו והופך אותו לסיפור. 

אני מתחילה.

 

סיפור.

היא ישבה על הכיסא הנוח, זקופה וקודרת. עצי הגן הירוקים לא יכלו להעלות על פניה חיוך. שום דבר לא יכול. איש פשוט עמד בגן, מביט בחלונה. לבוש דל היה כל רכושו, ואהבה אחת גדולה. 

היא הניחה ידה ברכות על מסעד הכיסא, והתרוממה. היא נשכבה במיטה תוך אנחה ועצמה עיניה.

אהבה.

כמה כאב יש בה, כמה עוצמה. 

דמעה זלגה מקצה עינה, מרטיבה את הכר. שומרים כבדים סבבו סביבה, לא נותנים לה לנשום.

איש פשוט ניגן לה שיר.

קשה לה כל כך, אבל היא קמה. היא ניגשת אל החלון, מביטה בו. הוא מחייך.

 

נסיכה רבת עוצמה שכבה במיטה. איש פשוט צעק לה אהבה, אבל שומרים כבדים סתמו את אוזניה.

~הגאווה בכל מקרה תתפוס מקום, גם אם לא יהיה אותו.
~לדעת ולהרגיש ולעשות זה שלושה דברים שונים.
~"אני איש של חורף,נפשי על סף שיגעון של אכזבותה
~לא להבין כי לורוצים להבין, לא טוב בהרבה מלשקר שהבנו בשעה שלא הבנו.
~"דברי ילדה קטנה, אני שומעת"
~שירים של אחרים מביעים תמיד פחות מהמילים שלנו.
~אני לא דוגמא, לא חינוכית ולא לא חינוכית.
~ראש מסתובב זה בסהכ אומר לא ללכת.
~"אני כבר אשתגע עם מישו אחר", זה לא ככ קל למצוא מישו אחר.
~אנילודעת מה ומי ולמה, אבל בהן פגעתי הכי עמוק, והן פגעו בי ככה,
אולי זה משפחתי?
~בסוף כולן הולכות, שקרנית מי שאומרת שלא, ולו בשביל ההתנסות,
~לעשות משו מתוך נקמה, 100%נקמה, זה לא באמת מרגיש טוב אחכ,
~געגוע לא באמת מחזיר את מה שאבד,
~מכעיס אותי, עדיין, מה שהיא עשתה והתכוונה בו לטוב.
~"רציתי רק לשאול"
~מוזר לחשוב שבזה אני מניחה אנחנו דומות, פותחות ומחפשות, ומתאכזבות.

געגועים!!,כמה שניים לא הייתי אצלך!!!

מה אתם מציעים?

לסוע שבת למקום כל שהוא שמגיעים אליו דרך ירושלים(ויש לי רצון עעזז לבקר בה אחרי איזזה חודש לפחות!)

 

או לסוע עם אחותי לטיול אררווך ועסיסי עם הישיבה של בעלה(הם אמריקאים אז זה לא יהיה פאדיחות.. ) מיום חמישי-מוצ"ש,להיות איתה ולעזור לה עם אחיינית שלי?(טיול לים המלח ולאזור שם..)