לא יודעים שהמשפטים שלהם חותכים אותך.
לא יודעים שאת נקרעת בשבילם - שאת לא צועקת למרות שקשה לך, כי בשבילם. אולי אם היית שואלת אותי, הייתי ממליץ לך במקום לכעוס עד כדי כך, שבשבילם עדיף לשתוק - במקום זה, לנסות לנתב את עצמך ככה, שתוכלי לדבר איתם ולהסביר. כי כשמישהו שותק, א"א לדעת מה עובר עליו, ובד"כ הנטייה הטבעית היא לחשוב שהוא סתם מעצבן שהוא אפילו לא אומר מה מפריע לו. זה, אם היית שואלת אותי.
אבל זה לא תמיד קל לדבר, וגם זה מותר לפעמים, לשתוק. כל עוד זוכרים את השאיפה, שכן לדבר ולומר את מה שמפריע לך.
איך שלא יהיה. הם לא יודעים שהמשפטים שלהם חותכים אותך. אף-אחד לא היה אומר לך משפטים שיחתכו אותך, במודע.
הם לא יודעים איך את רואה את המצב בעיני עצמך. הם לא מכירים את הלב הגועש והרוחש שלך, כי הוא נשאר בפנים.
ואז, הם לא יכולים להתחשב בו. הם רק יכולים לנחש אותו, והם יטעו, ובלי כוונה - ידונו לכף חובה.
אני יכול לנסות לנחש, אבל אני יכול להניח שאני לא יודע וזהו. מה שתרצי