פורום נסיונות פעילים (עמוד 732)

שָׁלוֹם! – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.

שָׁלוֹם! – הֵשִׁיב הָרוֹכֵל.

רוֹכֵל זֶה עָסַק בִּמְכִירַת גְּלוּלוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַמְרַוּוֹת אֶת הַצִּמָּאוֹן. כָּל הַבּוֹלֵעַ גְּלוּלָה אַחַת לְשָׁבוּעַ אֵינוֹ זָקוּק עוֹד לִשְׁתִיָּה.

לָמָה אַתָּה מוֹכֵר זֹאת? – שָׁאַל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.

גְּלוּלוֹת אֵלֶּה – הִסְבִּיר הָרוֹכֵל – מְאַפְשְׁרוֹת חִסָּכוֹן נִכָּר בַּזְּמָן. הַמֻּמְחִים חָשְׁבוּ וּמָצְאוּ כִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶפְשָׁר לַחֲסֹךְ חֲמִשִּׁים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת בַּשָּׁבוּעַ.

וְכִי מָה עוֹשִׂים בַּחֲמִשִּׁים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת אֵלֶּה?

יָכוֹל אַתָּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶן כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ…

כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן בְּלִבּוֹ – אִלוּ הָיוּ לִי חֲמִשִים וְשָׁלשׁ דַּקּוֹת פְּנוּיוֹת, הָיִיתִי הוֹלֵךְ לִי בְּנַחַת אֶל הַמַּעְיָן…

סוֹד יָפְיוֹ שֶׁל הַמִּדְבָּר – הֵעִיר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – שֶׁהוּא צוֹפֵן אֵי-שָׁם בְּחֻבּוֹ מְקוֹר מַיִם חַיִּים…

הֲרִימוֹתִי אֶת הַדְּלִי וְהִגַּשְׁתִּיו אֶל שְׂפָתָיו. הוּא שָׁתָה וְעֵינָיו הָיוּ עֲצוּמוֹת. הַמַּיִם הָיוּ מְתוּקִים וּמְשִׁיבֵי-נֶפֶשׁ כְּשִׁקּוּי-חָג. וְאָכֵן לֹא הָיוּ אֵלֶּה מַיִּם רְגִילִים: הֵם נָבְעוּ מִן הַמַּסָּע תַּחַת כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, מִשִּׁירַת הַגַּלְגַּל שֶעַל פִּי הַבְּאֵר וּמִמַּאֲמַץ זְרוֹעוֹתַי. הֵם נָעֲמוּ לַלֵּב כְּדוֹרוֹן. אוֹרוֹת הֶחָג, צְלִילֵי הָעוּגָב וְסֵבֶר הַפָּנִים הַיָּפוֹת, – כָּל אֵלֶּה הֶאֱצִילוּ מֵאוֹרָם עַל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהָיִיתִי מְקַבֵּל בִּהְיוֹתִי יֶלֶד קָטָן.

בְּנֵי-הָאָדָם הַיּוֹשְׁבִים עַל כּוֹכָבְךָ זֶה, – אָמַר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן – מְגַדְּלִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שׁוֹשַׁנִּים בְּגַן אֶחָד… וְאֵינָם מוֹצְאִים אֶת מְבֻקָּשָׁם…

כֵּן, הֲשִׁיבוֹתִי – אֵין הֵם מוֹצְאִים אֶת מְבֻקָּשָׁם…

וַהֲרֵי יָכְלוּ לִמְצֹא אֶת מְבֻקָּשָׁם בְּשׁוֹשַׁנָּה אַחַת וִיחִידָה, אוֹ בִּמְעַט מַיִם…

אָמְנָם כֵּן, – עָנִיתִי לוֹ.

והַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוֹסִיף וְאָמַר:

אַךְ הָעֵינַיִם סוּמוֹת הֵן. אֵין לִרְאוֹת אֶלָּא בַּלֵּב בִּלְבַד…

כשאלוהים אמר בפעם הראשונה יהי אור הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך. הוא לא חשב באותו רגע על השמיים אבל העצים כבר התחילו מתמלאים מים וציפרים קיבלו אויר וגוף. אז נשבה הרוח הראשונה אל עיני אדוננו והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו וחשב כי טוב. הוא לא חשב באותו רגע על בני האדם, בני אדם לרוב. אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם בלי עלים וכבר החלה מתרקמת בליבם מזימה על מכאוב. כשאדוננו חשב בתחילה על הלילה הוא לא חשב על שינה. כך, כך אהיה מאושר, אמר בליבו האלוהים הטוב. אבל הם כבר היו לרוב אלוהים הטוב.

הגלגל התהפך לגמריי.... סופית.

וואי לי

את מבריקה היום

למה התגובה הזו מזכירה לי משהו...

יא מושפעת!

אין לי כח אליך היום יא ילדה

כאילו לא מספיק חם לי ולא הספקתי לישון והשיעור שלהם משעמם רצח

אבל לפחות זה בזום

החום הזה זה נורא

עדיף-ללמוד-עם-אנשים-חיים-ומדברים. משעמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

וחם נורא. וכשמדליקים מזגן קר לי

אולי תלכי לים ותקשיבי משם

אתמול נלחמנו על איש שנשרף בים. בסוף הוא חי.

לדעתי יותר מיום

ברוך ה

אוף ממש בא לי (הים. לא הנשרף)

ואז שורצים בים

החוקים והחברה עדיין מפלים גברים לרעה

חח היא גדולה 

נשים הגיע הזמן לשים לזה סוף - נשואים טריים

וכן, בא לי שייכנס לפה.

יש מצב שזה באמת אישה מטורפת

ומי עוזר לעמותה? - נסיונות פעילים

"ומי דואג לנשים המוכות?
+ גברים בדרכ יותר חזקים פיזית ויודעים להגן על עצמם יותר טוב, בדרכ זה לא גברים מוכים אלא גברים שחוו התעללות רגשית כלשהיא"

זו בדיוק הבעיה, שבראש שלך זה שכל הגברים פשוט יגיבו באלימות ויגנו על עצמם, אז לא, לא כל גבר מסוגל ורוצה להיות אלים.

מי דואג לנשים המוכות? מה פירוש, כולם החוק, החברה, כל היום שומעים על נשים מוכות. וההבדל המשמעותי הוא שאין אף אדם שמנסה להצדיק גברים אלימים, לעומת זאת יש המון שמצדיקות את הנשים שפוגעות בכל מיני דרכים יותר גרועים מאלימות.

למשל מה שהיה לאחרונה עם אישה שהגישה תלונת שווא והייתה צריכה בסך הכל לפצות בסכום קטן במקום לקבל עונש ראוי זה מראה את ההסתכלות המעוותת שמצדיקה נשים כל הזמן ומסתכלת במבט פשוט על הגבר כאשם. היא הייתה צריכה לקבל עונש לפחות כמו העונש שהוא היה מקבל אם באמת היו מרשיעים אותו סתם באונס.

שופכים את דמם של הגברים בישראל - הקרב על המשפחה

כתב יפה

אבל לדעתי הוא קצת פספס את הנקודה. אין אף אחד שמרגיש שמה שהוא כתב באמת נוגע לו כי אף אחת לא באמת הסיתה נגד כל הגברים, לא זאת הנקודה.

ההגבלות שלהם פשוט דפוקות, זה לגמרי לא יעבוד

גם אצלנו זה ככה. ואסור להיכנס לחדר שהוא לא שלך, או להעביר חפצים בין בנות וכו'... גיחי.

למה נראה להם שההנחיות האלו ישמרו?

טכנית הן לא אפשריות

(מגילה י"ז, המקור לברכה זו)

אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה. מה זה אומר?

נתחיל מהבסיס- מה זאת קדושה. קדושה, פירושה הבדלה ופרישה. השי"ת פרוש ונבדל מאיתנו.

ואז, אתה קדוש- אתה, המהות שלך, מרוממת ונבדלת מאיתנו. ושמך קדוש- השם שלך, כלומר, ההתגלמות שלך פה בעולם, (קידוש שם שמיים- קידוש הוויתו בארץ) ההתגלמות שלך בטבע- גם היא קדושה ונבדלת מאיתנו.

הרב זצ"ל מסביר באורות זרעונים צמאון לקל חי שאדם שואף לאלוקות. כל חייו הוא במעגל אינסופי של ציפיה ושאיפה להגיע למקום הנשגב, השלמות בעבודת ד' של הדרגות השונות של הנבואה. אבל איך מתקדמים בצורה קבועה, שהיא לא "כהבזק הברק" של א-לוקות, (גם, דרגת משה רבנו היתה שהיה בנבואה כל הזמן, ולכן אצלו היה כעין ברק מתמיד) איך מגיעים לואתה קדוש- צריך לדעת את הדרך כיצד נכנסים לטרקלין- דרך השער? ומה זה השער הזה? הושמך קדוש, ההתגלמות שלך בעולם הזה.

עכשיו. וקדושים בכל יום יהללוך סלה- נחלקו מי זה, אנחנו או המלאכים.

קדושה. המקור הראשון לקדושה הוא בתוספתא (ברכות א יא אאלט) , שרבי יהודה היה עונה עם המברך קדוש וכו. יש גם מקורות בתלמוד- חולין צב:- דאמר רב חננטל אמר רב שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום: אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ד' צבקות... ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה וגו'. מחילה עם הציטוט ו/או המקור לא מדויקים.

עד כמה קדושה זה חשוב? במסכת ברכות (מח: אאלט) מסופר שרבי אליעזר שחרר את אחד מעבדיו כדי לזכות לתפילה במניין. מה זה דאורייתא, עד כדי כך, הרא"ש (כמדומני) מזכיר שם שהוא צה לקיים מצוות דאורייתא של ונקדשתי בתוך בני ישראל. להלן, קדושה.

מה אומרים שם- באופן לא צפוי, מחלוקת, השוע והראש (נראה לי) אומרים שכמו בכל ברכת אחרת שרק עונים- גם כאן- אומרים רק את הפסוקים, לשיטת המקובלים אומרים בקול (אם כי את ההתחלה בקול והשאר בשקט), גם, לשיטתם יש להתנועע בזמן זה, וינועו אמות הסיפים מקול הקורא, נראה לי שזה שיבולי הלקט, אבדוק בעז"ה אח"כ.

(התקבל בפרטי בצירוף הודעה שהשאר ישלח בהמשך היום)

זה יהיה נורא משעשע...

"ולא להתחבר עד שבוע הבא..."

סתם