פורום נסיונות פעילים (עמוד 7370)

ושזה לא קומות נפרדות..

אחרת וודאי הבלאגן היה שבעתיים

אבל בכלל זה נורא קשה שאם לא רוצים שיהיה גל של צרחות שלא ייפסקו,

אז אסור להכנס לויכוח עם הקטנה,

ובכלל,

אני עוד שניה באה, בסדר?

 

תגידו קצת תודה ותפסיקו לדרוש, יאללה!!

הכנתי להם אוכל,

נתתי להם להיות במחשב למרות שהייתי באמצע,

נתתי להם זמן כמה שהם רוצים,

אז די כבר לצעוק,

תרגעו.

אני באההה

אוף, הבטחתי לו סיפור.

למה עשיתי את זה? למה?

בכלל אין לי מוזה היום.

 

תגידי, אולי יש לךך רעיון לסיפור,

וזה בכלל לא חייב להיות מעניין..

גמד הלך ביער ופתאום ראה פטרייה מוזרה שהתחילה לדבר.

הפטרייה גילתה לו שיש מאחורי העץ אוצר/ עוד פטרייה/ מעבר סודי לארמון המלך/ רכבת... וכו' וכו'

מכאו תמשיכי להמציא...

אין לי כלום בראש חוץ מאנרגיות מכניות ועוד דברים מוזרים שלא הצלחתי ממש לקלוט

טסה על מטאטא ופתאום נפל לה שרביט הקסמים המכושף למטה. 

המכשפה נחתה והתחילה לחפש את השרביט בעזרת תחול כלב ועורב (אפשר משהו אחר)

אבל אז תפס אותה דרקון שרצה לאכול אותה. 

אז הכלב החתול והעורב נכנסו לתוך ביצה ואז הם היו מלאים בבוץ ואז זה הפחיד את הדרקון אז הוא ברח הרחק הרחק ולא חזר לעולם.

אני ישמור את השרשור הזה,

ופעם אחת כשאחשלי ירצה סיםור אני יוציא מהמאגר..

אם בעת צרה את צריכה סיפור-

אני פה!!!

באמת תודה

 

ובאמת שמרתי את הסיפורים האלה לשעת הצורך..

 

לבינתיים אחשלי כבר שכח מזה והוא נרדם..|מובך|

איזה כיף לי

כואב לי הראש ולא רציתי להיות שמה ואז המורה אמר לי שאם אני לא מועילה אז שאני אלך והלכתי

רגע, זה לא לתמיד נכון? |קשה הבנה|

לא מההרכב. הלוואי מההרכב

את בעצמך אמרת את זה!!

וגם לא מהאולפנה, כי צריכים אותי במגמה. למרות שאני כבר לא כל כך בטוחה שלא יעיפו אותי

הייתי אומרת לך זזה כל כך כיף לי ואני נהנית
אבל עכשיו..

אוי. מלחיץץ

ולא בקטע רע, כן?

אבל כבר המשפט הזה עושה את העבודה..

התגעגעתי אלייך

גם אני אהובה

את יודעת הרגע אני שומעת את 'בשקט הזה' 

ואמאלה. כן. את צדקת

בס"ד

ועשינו סלפי גרעין ולא היית ובאסה של ממש כי גם לי בא לחבק

את חושבת שאלהים מעניש אותי על זה שאני לא מאמינה בו ועשה שהאוטובוס יגיע בזמן?

נגיד על חבר של שירה אני מרחמת. תחשבי כמה פעמיים בחיים הוא מסתובב עם ריק בחיים כי לא שירה.

חצופון הילד. כל הימים יש לו שירה בכלל

קדימה להמשיך ללמוד במרץ

תקראי אותו עמ' 76

יש לכן סיבוך עם הספרות.

 

ישלי סיכומים להכל בערך, מוזמנות שתיכן.

 

@שירה א"א לתייג

@שדות של אמת

וזה לא חומר קל. תתעודדיי

החליטו לא לעשות לנו הערכה חלופית.
החליטו לעשות מבחן במקום וזה יותר קשה ומעצבן


ותודה אהובה

 

אבל לא נורא,

זה פנימי,

ואת עוד רגע אחרי!

 

אז את שישיסטית בכלל

וכן, בקטנה נעבור את זה בסוף


ממ חח מה חשבת שאני?

מחבר הסיפור ר משה פארגר נולד וחי בפראג שבוורשא.
ניצול שואה. מפעל חייו-"גנזל קידוש ה'"- מקום המנציח סיפורי גבורה וקידוש ה' בשואה.
ספריו, 'גל עד ליהודי אירופה' 'אלא שלא נכנעו' 'ניצוצי גבורה'- מתוכו הסיפור שלנו.
היה ממייסדי עיתון המודיע.
(את צכה את זה בכלל?)

נקודות מהסיפור:
*עיניים- מזהה יהודים.
*הסיפור מנקודת מבט של ילד.
*חיילים נאצים שונים ימ'ש. ולהבדיל בסוף חייל יהודי.
*בור- הריגה ולעומת זאת- הצלה
*'לא אספר לכם'- ואז הוא מספר.1. פחד, חשש מהרודפים. 2. ילד 3. כאב (לא הבנתי את זה)
*צוואה- לחיות את החיים. להישאר בחיים בשביל המתים.
*יהודי חי הוא דבר יקר, אוצר.

הסיפור הוא סיפור ראליסטי- סיפור שמתאר באופן מוחשי, מדויק ומפורט מצבים ותופעות שעשויים להתקיים במציאות. יוצר אשליה של מציאות אמיתית.


אירועים הסיפור:
*חיים בדו שיח עם אביו בבור המתים.
*חיים בורח ממקום למקום, מגבול לגבול, ממסתור למסתור. המלחמה נגמרת וחיים עדין בורח, אין לו אמון באנשים.
*חיים פוגש החייל היהודי.
*חיים מעפיל לא'י עם החייל היהודי.


נקודות מרכזיות באירועים:
*דו שיח- בילבול, פחד, תקוה, נקודת מבט של ילד.
*בריחה- פחד, חוסר אמון באנשים, מתנהג כמו מבוגר- צריך להיות אחראי לעצמו.
*פגישה עם החייל- השוואת החייל לאביו,העיניים שמסמלות שהוא יהודי,לא בוכה, יש לו אמון.
*העפלה- תקוה, קיום הצוואה של אביו, בכי שמשחרר אותו לאחר שלא הרשמה לעצמו לבכות.


רעיונות ומסרים מהסיפור:
*חיים שמי- שם הסיפור, מוטיב, צוואה, הוא נשאר חי ועליו להמשיך לחיות בשביל אלא שלא זכו.
*יהודי הוא אוצר יקר- רדפו אותו ולא נתנו לו מנוחה, היה צריך להתחבא. בחר להסתכל על החיובי, על כך שהוא אוצר יקר ולא יהודי רדוף.
*שנאת יהודים.
*המקום של היהודים בארץ ישראל.


המספר:
*נקודת מבט של חיים הילד שגדל מתוך השואה.
*הסיפור מסופר בצורת מונולוג(שיח אישי) חוץ מדו שיח עם אביו בבור המתים.
*דבקות בחיים- השם שלו- הצוואה שהוא דבוק בה:להמשיך לחיות.
*השתיקה- הרצון לספר ומצד שני הקושי- מעדיף כאילו לשתוק.

ממ זהו.
בהצלחה אהובה

ואיו לי כח לערוך כי זה להתחיל לעשות אנטר שוב בהכל וזה חפירה.
אז אם לא תביני את הקשר, תתשאלי אותי

|מבוהל|

אבל בעיקרון כן.נו אבל אור ל-אור ל-

עוד יום חופש אחד פה הייתי משתגעת

הסתירה הזאת שמלווה אותי בכל צעד.

הניגודים האלה שהולכים איתי כמו צל.

 

ואיני יודעת להפריד בין חושך לאור,

בין שכל לרגש.

מלחמת חיי.

 

 

בננית- זה לא עצוב. זה פשוט אתגר.

זה קשה, זה דורש המון.

צריך ללמוד על זה יותר.. על התייחסות ודרך נכונה..

וכך להבין איפה צריך לצעוד ומתי..

או לפחות רובם המוחלט

זה לא ממש עצוב, בד"כ

זה פשוט אתגר

והן שומעות מזרחית

כי אני גם לא מרשה לחברות שלי לשמוע.

אבל אם זה לא בגלל זה תצרחי עלי

ואת יודעת משו?
אני שכחתי לספר לך משהו מאד חשוב

ואני אכתוב לך עוד מעט בסמס.
את מהפלאפון פה?

ואז את תקבלי הכל בטקסט חסר ואני יתחרפן. אז אם הש.א עובדת עדיף

בס"ד

|דופק כרית מלאת נוצות בפרצוף שלכן| קישטה!!

חבל שאין נורופנים לכאב נפשי

דיכאון גם הוא מחלה, ולכן תרופה עוזרת למגר אותו, אבל לפעמים גם זה לא עוזר.
ושוב, הסמיילי לא היה במקום.

באמת שבסדר

ותודה שהערת לי

רק לפעמים צריך עזרה ליישם..

והלוואי שהייתי מצליחה ליישם את זה תמיד.
הלוואי

עוזר גם נגד כאב על רקע נפשי.

[חשוב להדגיש שאקמול זו תרופה שאסור לקחת במשך תקופה ממושכת ברצף, כך שאי אפשר להשתמש בו על בסיס יום יומי].

חח 

אני נגד כדורים באופן כללי

זה משהו שאת לומדת בספרות?
בהתחלה חשבתי שאת כתבת את זה ונורא נהניתי...

זה סיפור שאני צריכה לנתח בספרות.
את מוזמנת לתרום לי ממחשבתך

אם יהיו לי עצבים אז בצהריים אני אחשוב עליו.
(אני אמורה להיות משועממת כי לא בא לי להתחיל ללמוד לבגרות בהיסטוריה)
בינתיים שיהיה אחלה יום

מסרים:
*לנצל את הימים כדי לא להתחרט על העבר.
*להתעסק בהווה, לא להתמקד בעבר. לצמוח ולהבנות ולא להישאר תקוע בדברים שקרו בעבר ולהיקבר שם.
*כל יום שעובר משאיר רושם על האדם- רושם שלילי, טוב, מקטין, מבגר.

אוירה של הרשימה:
*בולטים הדברים השליליים מהעבר.
*תחושת פספוס
*מילים שקשורות-עובש, קבר, תכריכים, מת..


מוטיב:
*מוטיב הריח- "ריח, עובש, בושם."
לכל אתמול יש ריח משלו. ריח הוא דבר מופשט שמתפוגג.
המשורר ממשיל את האתמולים הרעים לריח- מתפוגגים.
יש לכל אדם בחירה איך להתייחס לאתמולים שלו.


דמות מרכזית:
הדמות המרכזית היא לא האתמול, אלא האדם שמתייחס לאתמול.
לכל אדם יש בחירה כיצד להתייחס לאתמולים שלו.
גם כאשר יש דברים קשים יש לו בחירה כיצד להסתכל על זה- כקשיים ומכשולים או כאתגרים והזדמנויות.


סמלים:
*דלת- מסמלת פתיחה וסגירה, כניסה ויציאה. כמו האתמול, שלפעמים משאיר רושם שעבר ונגמר בטריקה, בלי לנצל אותו.
*ריח-ריח של בושם מסמל אתמול שהשאיר רושם טוב, ריח של עובש מסמל אתמול שהשאיר רושם רע, מבוזבז.
*תכריכים- מסמל אתמול שאני מעדיף לא לגעת בו, לסיים איתו ולהיפרד, כמו התכריכים שמסמלים סוף.

סיפור קצר: אפשר להשוות את הרשומה לסיפור קצר.
*פתיחה- "אתמול יצא מביתי בדפיקה בדלת"-פותח במשפט שגורם לסקרנות כדי להמשיך לקרוא.
*גוף- גוף הסיפור, המסרים העיקריים של הרשומה.
*סיום-" אוי לו לאותו אדם שאתמולים דוממים שלו- קברוהו"- אוי לאדם שעסוק ושקוע כל הזמן בעבר שלו ולא עסוק בלהיות ולצמוח. וזה קובר אותו.

זה מעולה.
ושימי לב למוטיב העבר...

ואת יודעת שעדין לא גמרתי לעבור על כל החומר?
וזה ממש טיפה ואני סתם עצלנית מכורה

פעם הייתי ממש חרשנית, אבל השנה... בואי נאמר שאני כבר ממש לא
המבחן מחר?

ממ כן. ובעקרון זה בגרות פנימית
זה יענו חלק מהציון הסופי של הבגרות משו כזה

עוד כמה נשאר לך ללמוד?
וספרות זה נראלי די חרטוט. את צריכה להשתמש במילים גבוהות כמו מוטיבים וקונוטציות וזה גורם לתשובות להיראות ברמה הרבה יותר גבוהה.
שנה שעברה היתה לי הערכה חלופית בספרות על הספר "בואי הרוח" וזה היה משהו שעשיתי במשך כל השנה וברוך ה׳ יצא מעולה.
אבל השנה אין לי שמץ..

ולמדתי רק ארבע שירים שכל אחד עשר דקות בערך. זה אומר שאת שאר הזמן ביליתי פה. ואז זה נורא עצוב

ממ נשאר לי עוד שלושה שירים
חח אז אני הולכת לכתוב למורה כל שניה תמילים הגבוהות האלה
וכיף לך שזה הערכה חלופית לנו החליטו בכל זאת לעשות בגרויות ולא עבודות.
וזה נורא לא כיף

אבל תצחקי להם בפנים מה הבעיה?

ואני משתלטת פה על כל השרשורים של כולם.
אז תבעטו אותי מפה כבר

רוב מה שאמרתי עד עכשיו בשירשורים האחרונים היה בציניות

נכון סליחה זה ממש לא מתאים לצחוק להם בפנים.

שירה כישוף תחכי שהם ירדו ותצחקי להם בגב. אם את מקשיבה בכלל

שירה, תסלחי לי.
אני בורחת


@כישוף כושל