אולי מתחילה לי שפעת. שזה הגיוני, כי אימא ושלושה מהאחים שלי עם חום. מצחיק שעוד לא נדבקתי עד עכשיו.
אז שבת. וואי. היו יותר מעשרה בנים. היו שלושים. אבל ישבנו עם עצמנו ונכון שלא היה מדהים אבל אף אחד לא ציפה לזה. והם שמו בשירון את מודה אני של עומר אדם ולימדנו את אבא את המנגינה
ובחזור ראינו אותה והיא אמרה לי שבת שלום וזה היה מביך אחרי שהיא קראה מה שכתבתי.
ויש להם מורים כאלה חמודים ומצחיקים.
בערב התאפרתי בסגנון יום העצמאות והמצחיק הוא שאימא אהבה. ואימא שלי בכלל בכלל לא אוהבת איפור. היא התאפרה בחייה שלוש פעמים: הראשונה, היחידה והאחרונה (דויד גרוסמן, יש ילדים זיגזג). וגם אז זה היה בעצם כמעט כלום.
ואכלתי עוד קרמבו. ייהי.
וישנתי שעה. והתחלתי את ביקור הגברת הזקנה ואת הספר שקניתי שאני לא אומרת מהו עד שפינג תנחש.
וזה מצחיק להיזכר אחרי חצי שנה. זה גם מרגש.
אז את כל העניין של הפלסטינאים אני אלמד אחרי שאני אלמד איך להיות שמחה ודתיה ביחד. בינתיים זה פשוט לא מתחבר לי.
קיבלתי הודעה אחרי כמעט שבוע. כזו קטנה. ועניתי ואני מקסימה בזה. אבל נראה לי שמעכשיו אני פשוט אתעלם וזהו. כי זה מציק.
יש לי השבוע מבחן בהסטוריה שאני אלמד אליו מחר, וביום חמישי מבחן במתמטיקה. אני חייבת עזרה. נראה מי יהיה פנוי השבוע.
וגם תלקיט! אני חייבת להתקדם בתלקיט שלי. וספרות |נאנח| ותנ"ך ותושב"ע ומוזיקה וביולוגיה ונראה לי שזהו להשלמות כיתה י'.
אני כן רוצה להיות דתיה. ואני רוצה שהמשפחה שלי תהיה כזו. העתידית כלומר.
הן היו השבת באולפנא ואני לא הייתי :/
זה קצת מבאס אבל קצת לא. כי זו בעצם התגברות מצידי.
צ'שר זה שם מעצבן. למה הן מתעקשות?
יש סיכוי די גבוה שזה יקרה. והנה לכם, האמת מסוגלת לנצח.
שבועיים. אני אהיה בסדר.
אני בעצם לא רוצה את זה. כי זה יהיה עלוב.
אני חייבת לזכור להביא חמש שקל מחר.
בא לי לראות סרט טוב. כזה שישאיר אותי עם פה פעור. כמו שכמה טוב להיות פרח קיר ולזכור את הטיטאנים ונח ודרקולה ואמה וגאווה ודעה קדומה והמספר 23 וחייבים לדבר על קווין עשו.
שיר חדש של טיילור. דחוף.
והחדש של קרן. אני לא מאמינה שעוד אין לי אותו. ושל רמי. נו. מוזיקאי טוב אבל הכתבה ההיא.
(אני צריכה עידוד. אבל אסור לי לספר להם ולה. זה חייב להיות כזה סוג של אנוש. ואין כזה בעולם שלי. למה את הדברים הקשים אני צריכה לעשות לבד?)
עוד חוזר הניגון טוב יותר אצל חוה. מתנצלת.
מה כתוב על השטר של המאתיים, אם כבר אלתרמן?
לאה. גולדברג. תותחית על. הלוואי שיכולתי להיות תלמידה שלה.
ותכתבו אהובתנו חזר |נושם לרווחה|
ובסוף לא למדנו את והיה העקוב למישור שנה שעברה. הלוואי שנלמד אותו השנה. ממש ממש בא לי.
אני עורכת רשימה. מי כאן קורא ש"י עגנון להנאתו?
והפרויקט! התחלנו את הפרויקט והולך לי כל כך טוב ואני כל כך אוהבת אותו. פחד זה הנושא שלי ושורי אמרה שזה טוב.
ואני צריכה לקרוא את הספרון לבוק רפורט. אבל כל הזמן פרנקנשטיין מתערבב לי עם ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. אני אלך לויקיפדיה.
אה, והבטחתי לעצמי לחקור את הביטלס בויקי, אחרי שהחלטתי שאלינור ריגבי הוא השיר שלהם האהוב עליי. תשמעו אותו באוזניות.
ובכלל, אנחנו צריכים להחליט את ההחלטות שלנו כל יום מחדש כדי להיות מאושרים. אחרת אנחנו פשוט מפחדים ששינוי יראה שאנחנו שקרנים. אנחנו לא. אנחנו פשוט משתנים. וכל אדם משתנה, אין בזה ספק.
וחוץ מזה. כל אדם צריך חברה, ברמה מסויימת. אני צריכה רמה נורא ספציפית. וזה מבלבל.
מייגן טריינור מעניינת. היא קצת קיצונית מדי לטעמי, אבל הכיוון שלה עדיף על הכיוון השני.
אני לא מספרת אם לא שואלים. רק ככה דברים מחזיקים אצלי. רובם, נראה לי.
אז הגעתי למסקנה. בימות החול אני אוכלת מינוס. בשבת אני אוכלת פלוס. זה למה אני מרזה בקצב איטי. אבל זה חייב להיעצר. המשקל שלי מקסים וזהו זה בשבילו.
יש סיכוי שאני צאצאית של שושלת מלוכה. רואים את זה באצבעות ובגינונים שלי. ושל אבא.
היא מורה מושלמת. באמת.
התגעגעתי לשיר הזה. הוא פשוט. אופ. ואני לא יכולה להביא אותו.
נראה לי שזה זמן לסיים עכשיו.
ערב נעים
..
.
