פורום נסיונות פעילים (עמוד 7725)

אבל וואלה לא רוצה.
קוראים קטע לא מעשי ואז המדריכה אומרת אותו במילים אחרות, ואז שוב פעם רק עם 'שנזכה' בהתחלה.
חפירות בשכל על הבוקר.

בס"ד

 

בא לי לכתוב משו

כאשר מגיעים המלאכים לאברהם אבינו מחופשים לערבים, מבקש מהם אברהם אבינו קודם כל לרחוץ את רגליהם מהאבק. "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ". פירש שם רש"י ע"פ הגמרא "ורחצו רגליכם- כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם". צריך להבין מה היא אותה עבודה של סגידה לאבק הרגלים, אותה עובדים הערבים.

אנשים רבים רגילים לראות בערבים דוגמא ל'צומוד'- היצמדות לאדמה. אמנם הם אויבנו, אומרים אנשים, אך ידועים דברי רבותינו על הפסוק "כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ", שמכל דבר בעולם אפשר לקחת וללמוד לחיים של קדושה ולעבודת ה', ומהערבים אפשר ללמוד מה זו מסירות וקשר לאדמה. האמנם?

ישנו סיפור ידוע ב"מסורת" הערבית, שפעם הגיע מוחמד נביא טעותם לבית של ערבי אחד וראה מחרשה תלויה על הקיר. שאל אותו מוחמד, מה זה? ענה אותו ערבי- שזה בשביל לחרוש בקרקע, כמובן. התרעם מאוד מוחמד וענה לאותו ערבי בכעס- אנחנו חופשיים, אנחנו לא משועבדים לשום דבר, גם לא לחלקת אדמה. אנחנו רועי צאן, נוודים, נודדים. לא כבולים לאדמה.

תרבות ערב

למרות מה שנתפס בעולם, המחקרים מראים אחרת. תפיסת החקלאות של הערבים היא פרימיטיבית מאוד במקרה הטוב והרסנית ומשחיתה במקרה הפחות טוב. הם עדין מרכיבים זיתים על כנה מזן פחות טוב ופחות חזק - רק כי ככה הם מכירים, אז הם ממשיכים בזה.

גם גידולי הטרסות לא נזקפים לזכותם של הערבים. רוב הטרסות החקלאיות שרואים בצידי הדרך הם שרידי חקלאות יהודית קדומה, עבודה עברית. לא רק שערבים לא המציאו אותם אלא שלפי אותם מחקרים על חקלאות הטרסות, הערבים הורסים את הטרסות העתיקות לאורך זמן בגידולים שלא מתאימים, ומקלקלים אותם.

הצמידות המפורסמת לקרקע עומדת גם בסתירה להסטוריה. כשהחל העם היהודי לשוב לארץ ישראל החלו הערבים לנדוד בהמוניהם מחצי האי ערב ומשאר ארצות מגוריהם- לבוא לגור בארץ כדי למצוא בה עבודה. לא היה להם שום קשר לארץ ישראל, וגם את המקום בו גרו עד אז- עזבו בשביל למצוא פרנסה טובה יותר. אפילו ההגדרה הרגילה של האו"ם לגבי פליטים שונתה לגבי פליטים ערבים, על מנת לתת מענה למצב המוזר בו אנשים טוענים שנתלשו מאדמתם בעוד שלמען האמת לא היו שם יותר משנים מועטות.

מבין כל העמים שישבו כאן הם העם היחיד שלא רק שלא פיתחו כלום אלא שהם בתהליך עמוק של קלקול והרס סדרתי- אפילו של עצמם. הם הורסים את אקוויפר החוף בקידוחים פירטיים, מזהמים את מי התהום בשפכים ואשפה, הורסים בעדרי הצאן שלהם כל חלקה ירוקה שעוד קיימת, סותמים ומקלקלים מעיינות- גם כאלה שנמצאים רחוק מהאזורים היהודים.

צמד- דבק

הגמרא מסבירה את ההבדל העקרוני בין ה'צומוד' הערבי, לדבקות היהודית. כותבת הגמרא (סנהדרין סד.) "הנצמדים לבעל פעור - כצמיד על ידי אשה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם - דבוקים ממש". בעל ה"תורה תמימה" העיר על הגמרא הזו שהמלה "נצמדים" משמשת באות ל' ואילו ה"דבקים" באות ב', שהאות ל' מורה על חיבור חיצוני וארעי והאות ב' על חיבור פנימי ותמידי. הדבקות היא תמידית וחזקה, כמו שאמרו חז"ל "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ה'צומוד' הערבי הוא בעצם ההגדרה הנכונה, הם נצמדים למקום מסוים ויונקים את חיותו עד שמוצאים מקום אחר- והולכים אליו, בלי שום קשר ושייכות פנימית. 

משתחווים לאבק של רגליהם

אברהם אבינו זיהה את אותה תכונה ערבית- ישמעאלית, אותם המנותקים מהאדמה, הסוגדים לנוודות ולארעיות, משתחווים לאבק רגליהם. בזמנים מסויימים בהם הקשר שלנו עם התורה לא מספיק חזק ולא מצליחים ללמוד ממנה לחיים, אפשר לגלות את ההדרכות הישרות של ה' גם במקומות חומריים ונמוכים יותר, "כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ". אבל דבקות בקרקע, באדמה, מסירות לאדמת הקודש, את זה נלמד מהסוגדים לאבק רגליהם? ללמוד דבקות באדמה מאבק פורח?! זה דמיונות, כחלום יעוף. "כי ממנו ניקח"?! תודה, אבל לא הפעם. לא מהם.

קרדיט לדב מורל על העריכה

 

אבל בצחוק, אבל אומרים את זה הרבה.
מה המישהי צריכה לחשוב?

מה עשיתי שזה מגיע לי?!

אז לפעמים אני קצת, או יותר, מעיקה,יש תקופות כאלה,

ובכללי אני מנסה להיות סבבה והכל,ובזמן האחרון ממש הולך לי..

אבל,למה?

ואז עוד להמשיך כרגיל, כאילו לא היה כלום???

 

   

- הרגע הזה שאין כח כבר לנסח ולכתוב ומתחילים לשלוח ציטוטים משירים, אז הרגע הזה מושלם, כולם נעלמים.
-כולם נעלמים זה לא תמיד טוב.
-לפעמים טוב זה רק שקר.
-ושקר זה דרך חיים.
-אני מאוהבת בקולות של הגלים, ובכלל הכינרת זה שלמות.
-אוטובוס זה זמן לא כייפ, יותר מידי ריק ומביא מחשבות, כנ"ל פקק.
-טמבל זה מילת חיבה כללית, זתומרת אני עוד לא שונאת אתכם.
-אני שונאת אנשים לעיתים רחוקות.
-אני מתישה אנשים בכללי של החיים.
-רצון זה דבר מטופש.
-הערכתי את מה שהיה לי אז למה זה נעלם?.
-אני זקוקה לדברים אנושים, גם אם נראלי שלא.
-אני מתחילה להאמין לעצמי שאין ממה לפחד , לודעת עד כמה זה טוב.
-מוזיקה אפעם לא הולכת שלך קשה, מה שאומר שמוזיקה היא החבר הטוב של האדם.
וציטוטים מנצחים:
-"תותחים ירו את ליבי
לב האבן פגע בקהל
כמה אנשים דיממו
כל השאר נפגעו קל"
-"ונפשי ערופה חשופה
ואינלי פתחי מנוסה"

@~תות~

איזה שיר


(אל תלכו לשמוע )

מי מכיר?

התקווה הזאת של 'שיר לשלום' ו'הילדים של חורף 73' היא כל כך ממכרת, נוחה, מסמאת. משהו בטוח להתגונן בו מהפיצוצים, מהפיגועים. ברור לי למה אפשר להתמכר לתקווה הזאת עד כדי שיגעון.

 

(וגם זו דת, וגם זה אופיום להמונים)

בע"ה!

 בעזרת ה' נפתח פרוייקט חדש של שליחת דברי תורה וחיזוקים קטנים אליכם לפלאפון!

  אתם רק צריכים לשלוח הודעה למספר: 058665528 ואתם בפנים!

  אפשר גם לכתוב מתי בא לכם. לדוגמא: "שני וחמישי", "לקראת שבת" "כל יום"...

  אשריכם ישראל! 

סידרתי תארון שלי בפנימייה!!!

יש סיפור שכתוב בספר סיפורי נשמה חלק ג' של הרב קרליבך, שהוא נראה לי על ר' ישראל מרוז'ין שלאט לאט הוא ירד מנכסיו וכבר לא נשאר לו כלום כלום. ואז הוא הלך למקווה וגנבו לו את הבגדים. עכשיו הוא נשאר ממש בלי כלום.
ואז הוא התחיל לרקוד ואמר "עכשיו הגעתי למקום הכי נמוך שאפשר. מכאן אפשר רק לעלות..."

קיצר, אני חייבת את הסיפור הזה . דחוף!!

בס"ד

 

@די"מ

יש עליך כתבה?