פורום נסיונות פעילים (עמוד 7766)

אנשים צדיקים.

ה' ייקום דמו.

זה עוזר להתחבר קצת... להכל.

אין על הנוער של הרובע.. תהיי (ותהיו) חזקים.

זה מישהו שהכרנו, הילדים, אשתו. כולנו ממש הכרנו אותם. ואין מה להגיד.

כי מה אפשר להגיד? הוא מת והוא לא יחזור. וזה כאילו קרה באמת באמת,

כאילו באמת הוא מת. זה מוזר לי. מוזר לי שהמורה שלי אלמנה. 

ומוזר לי הכל, ומוזר לי שאני בוכה כל הזמן, ומוזר לי שאני גם שמחה.

ואני מרגישה בעולם הפוך. אבל אין לי מה להגיד, לאפחד.

רק לבכות ולקבל חיבוקים, ולתת אם צריך.

ולשיר, ולהיות שם. ולהרגיש חלק. ולהתגעגע למצב שבו הלב שלי היה שלם.

בלי חתיכה חסרה שקוראים לה נחמיה לביא ונטע שהיא אלמנה, ושיהיה לה קשה

כי היא מאוד אהבה אותו.

מוזר

בס"ד

לאן?

בדיוק מספיק. ומי שלא- יש לו יובש בעיניים, או שאומרים לו שהוא ממצמץ הרבה.

לא עובר לו.

2.

תלוי איך את מגדירה עיניים. אפשר לומר ש2.

הייעוד.

אני בן

כנ"ל.

לעשות את מה שנוצרנו לשמו. זה, משתנה מאדם לאדם.

זה בטח קרה בטעות. כמו הרבה דברים טובים בתחום.

כי הרומנים כבר לקחו את הגנבים.

שאלה מעולה. כנראה זה תלוי איך סופרים בכי מאושר.

לא. והם טועים (לפחות רובם). (צ"ל)

מי?

את היית מוכנה להיות נהגת אוטובוס? אני כן.

מספרית כן, ערכית לא.

אני לא. (צ"ל)

נולדתי. (צ"ל)

כי הם היו צעירים אז.

עכשיו יש כמה שאלות שצריך לענות עליהן יותר לאט ולעומק. אני אחזור אליהן בהודעה נפרדת.

בס"ד

אני מניח שאפשר לנחש לפי התשובות לאילו שאלות התייחסתי.

לא מדוייק לומר שהייעוד, בגלל שהייעוד באופן כללי גם זהה. ההבדל הוא בדברים ספציפיים. דומה להבדלים בין אדם לאדם. ואולי אם נחפש משהו שיחלק לשתי קטגוריות, אחת עם כל האנשים ואחת עם כל הבהמות, זה הצורך במודעות לייעוד.

באופן כללי, תפקידנו בעולם לעשות את רצון ה'. וזה מה שלשמו נוצרנו. איך עושים את זה? יש גישה שאומרת שיש רשימת הוראות, ופשוט צריך למלא אותה לפי ההזדמנויות הנקרות לפנינו. יש גישה שאומרת שלכל אדם יש משימה ספציפית, או אוסף של כאלו, ו/או ייעוד בקווים כלליים, שאותם הוא צריך למלא (בנוסף כמובן לכך שעליו לפעול על פי הוראות התורה בכל חייו). אני נוטה לדעה השנייה, כי ככה אני מרגיש על עצמי, שהמטרה שלי היא להוות מענה. ולכן אני רודף אחרי שאלות ומנסה תמיד לתת תשובות. כי גם אם זה לא סוג המענה שנוצרתי לתת, זה קרוב למטרת קיומי, ולכן נותן לי יותר סיפוק מדברים אחרים. בשונה מסתם אתגרים. שאותם אני לא רודף כלל. (זה מתקשר לשאלה ההיא, שאמרתי שאני לא רוצה לדון בה, אבל כנראה שמאז כן דנתי בה בפנים)

בעולם כנראה שיש כיום יותר בכי וצער. ופחות שמחה. בטח שפחות צחוק. לגבי אנשים פרטיים קשה לענות. אני משתדל להאמין שהתנודות במצב בכל חלקי העולם מנוטרות כך שזה יהיה בערך בסדר. אבל זה רק ביחס לאנשים רגילים. יש אנשים שמצטערים וסובלים ובוכים. ויש בזה כפרה על השאר. למה זה ככה? מה הוגן בזה? אני אף פעם לא הבנתי.

ברגע שנולדתי, קיבלתי את הזכות להיות חלק מהתהליך העצום הזה, של התקדמות העולם לקראת הטוב הסופי. גם אם הייתי מת מיד, הייתי חלק מזה. וזה טוב, גם אם לא תמיד נעים. לגבי כל העליות והמורדות שאחר כך- הירידות חבל באמת שבאו, והעליות הן רק בונוס מעבר לטוב הראשוני ההוא. יכול להיות שיש עליות יותר גדולות מהלידה, אבל כל עוד אין לי את היכולת למדוד, זה הניחוש המוצלח ביותר, גם בגלל שבלי זה שום דבר אחר לא היה בא אחר כך.

לכן גם הגעתי למסקנה שלרוב האנשים החיים היו טובים. כי עם נקודת פתיחה כל-כך גבוהה, קשה לי להאמין שהרוב נפלו לרע. אבל הרוב יגידו שהיה להם רע. כי הם מתחילים למדוד מאחרי הלידה, ולכן הם לא ישימו לב לקפיצה הראשונית הזו. מה גם שלאנשים יש תמיד נטייה לשפוט את העבר לחומרה הרבה יותר מאת העתיד.

וזהו זה.

תודה רבה שוב על השאלות, חלקן באמת היו מרתקות.

אמון של אנשים זה אחד הדברים שמאוד יכולים להחזיק. איזה יופי.

נראה לי שפרפקציוניזם הוא חוסר הסתפקות בפחות משלמות, לא השאיפה אליה.

ובהצלחה לך עם הפסנתר

אז את  טסה לפולין מחר.

אני ממש מקווה שתצאי משם מחוזקת, יותר ממה ששבורה, ושתשתני לטובה.

אני דואגת לך, מפחדת ממה שתראי למרות שבעצמי לא אראה.

אני .. נו את יודעת

ילדה מוערצת אחת.

בס"ד

היה נותן לי אחלה של אתגר- לנסות להתאים טקסט.

בס"ד

אוי וי כמה חלש...

נכנעתי.

(כי המ זה לפעמים סימן שאלה נורא סימן שאלתי)

MONSTER של SKILLET

מכיון שאין לי כח שיהיה מלא מזלטוב

הרבה אושר. 

שיהיו לך חיים מגניבים.

וגם חולצות משובצות וגזורות ומגניבות.

ושתזכי לפסנתר מושלם מן האגדות.

ותצליחי בלימודייך ובגרויותייך.

אבל אל תשכחי לעשות מלא כיף. זה הרי הכי הכי חשוב.

מזל טוב, קטנטונת!

איזה כיף.

אני צריכה לשמוע אותך מנגנת בחי, שתדעי לך

|בורח|

בואי נחגוגה בגלידה.

וגם @פינג. תסכים איתי.

נמ.

אי אפשר באמת לסכם דבר כזה בכמה מילים.

בשביל זה צריך חוויה.

אני רק אגיד כאן שאת מהאנשים הכי משמעותיים לי בעולם.

תודה על הכל, ואני כאן תמיד להכל (נגיד... בורקסים במרכזית )

אז יומולדת שמח (אתמול),

וכמה עובדות על הגיל שלך:

- 16 זה 4 בריבוע וגם 2 ברביעית, תודי שזה נחמד (הוא המספר היחיד המקיים  כאשר m ו־n הם שלמים השונים זה מזה [קרדיט לאוילר]).

- 16 בבסיס הקסדצימלי זה 10 (כמה מפתיע).

- 16 הוא המספר היחיד המהווה היקף ושטח של ריבוע.

- 16 הוא המספר האטומי של גפרית. לא רומז לגבי הריח שלך

- על F-16 ו־M-16 אני מעריך ששמעת.

- גם על הכבש השישה עשר.

יומולדת שמח חמודה

עובדות נחמדות, אבל מה זה קסדצימלי?

or base 16, as known for non-nerds.

used in computing because every byte is 8 bits long which means it can be written using exactly two hexadecimal digits.

this was 20 seconds about porcupines.

בס"ד

ונראה לי שזה המספר שהקטן ביותר שיש תועלת בלכתוב אותו עם חץ.

:

מה.. להיות קיטשית עד הסוף?

טוב נו, מזל טוב. שתזכי להמון אושר,

ותתחדשי על הפסנתר,הוא באמת חתיך, שלחי הקלטות.

אמממ יש לך מכתב עם שלושה עמודים בערך, 

והכל ממני, מלא בכלמיני דברים,

 עם אפרוח בסוף, אני אצא מטופשת אם אחזור על זה.

מזל טוב לך.

היא בדיוק בדיוק כזה

אוףאוףאוףאוףאוףאוףאוף.

בכיתי על דברים מפגרים.

ואמא כעסה עליי יותר מידי סתם.

ואני לא יודעת אם אני רוצה להישאר מחר בבית או לנסוע לבצפר.

ואני רוצה לחבק חזק חזק מישהו.

ולגזור את החצאית.

ולפעמים אני שונאת את הבחירות שלי.

אבל עדיין עומדת מאחוריהן לגמרי.

זה קשה.

ואוף ממש ממש.

בס"ד

אהבתי את זה ושנאתי את זה

מחוספס זה נעים או מפחיד?

כל שניה מישו עשוי למות

טכנית זה נכון לכל זמן שהוא אבל עכשיו רואים את זה בברור יותר

למה אני מפחדת?

למה?

אוף אוף אוף

כואב לי ולא יודעת למה

לא אוהבת אנשים

אוהבת מאוד אנשים

אין לי חברות בכלל

ואני יודעת את זה

ולא אכפת לי יותר

רק שכן אכפת לי

יש אנשים מעניינים

בואו נערוך רשימה של אנשים שיבואו ללויה שלי

בואו לא

בע

וסוף סוף יהיה לי חדר בצבע חו.

אוף אוף אוף.

שונאת את זה.

שונאת את עצמי

שונאת את כולם.

בלעעעעעעעעעעעע

לעזאזל.

למה אני ככ אגואיסטית?

המשפחה של אורי אורבך קיימה ערס הוקרה למאבטחים שלוץ

זה גרם לי לבכות.

אני אוהבת אנשים.

בס"ד

אני כמו שקית במבה ריקה

כבר לא אוהבת במבה

אף פעם לא אהבתי את עצמי

אני גם רוצה שבט שבטי

למה אני יוצאת לטיול שנתי אחרי שסיימתי שמנית?

אני מפספסת 2 חתונות ובאחת מהן רציתי להיות

חיים זה דבר דפוק

ואני כפויית טובה

וממש ממש לא אכפת לי מה חושבים עלי

חוץ ממתי שאכפת לי

באלי להיות נורמלית

אבל יש לי תחושה שנורמליות זה גדול עלי

מצד שני

ומצד שלישי

יום אחד היה

בהתחלה הייתה עדי

אני מתגעגעת לזמן הזה

ובזמן הזה התגעגעתי לזמן אחר

לנצח נתגעגע?

כנראה שכן

יום אחד

יום אחד

שם נולד