פורום נסיונות פעילים (עמוד 7996)

אני כבר מזמן איבדתי ת'סיסמא

בקשר למטרה- צודקת לגמרי.

בקשר לחתונה- באמת רעיון מגניב!

בקשר לעלילותארץגושן- הם נהיו ילדותיים לאחרונה. פתאום אני לא מוצאת את ההומור הדק והקורע שלהם שאחים שלי לא מבינים למה אני צוחקת באמצע הסרט שלהם...

בקשר לארתור- תמיד ידעתי שזה לא חינוכי

בקשר ליום נעים- גם לך

בס"ד

ואפרופו חתונה

יום שלישי

..

בקשר למסקנה הרביעית.

מזכיר לי משהו (@הנסיך הקטן. את היית איתי שם?)

ותיזהרי על הרגליים שלך, חמודה. הן עברו הרבה סבל בימים האחרונים נדמה לי.

זה במת היה מסובך

הבנאדם חרפ!!

גם אחיינית

ודודה

ונינה

ונכדודה

ובתדודה

ובתדודה שניה

זהו.

קניות זה הדבר הכי משעמם בעולם

וכשהולכים עם עוד מישהו זה נהיה מעיק

ובזבוז זמן...

תמיד כשהלכתי עם אחיות שלי לקניות

זה נגמר במוות משיעמום,

כשהן מסתובבות שעות בחנות בגדים מסכנה.

ולמרות שגדלתי אני לא מבינה מה טוב בזה

(נכנסים לחנות כלשהי

קונים מה שצריך

ויוצאים בלי להתלבט יותר מדי.

זה כמו שסבתא שלי קנתה לי היום עגילים

מצאתי זוג יפה

אז למה לדחוף עוד להתלבטות?

יאללה, מצאתי, למה להוסיף אופציות? )

זהו, זו המשנה שלי בחיים.

אני גם כמוה.

קניות עושות לי כאבי גב.

היה לי קטע כזה כשהיה לי כסף

"אה, עוד חמש דקות יש לרכבת"

נכנסתי לחנות, ראיתי חצאית, מדדתי קניתי ויצאתי

וזהו.

פשוט זוועה ללכת ולחפש בכל החנויות, למדוד את כ-ל החנות

ואז לצאת בלי כלום

אז אל תיכנסי לשם!!!

בעע. ואני לא נראית מחבל. מה לעשות?

או שהוא היה יותר מדי בשקט

זה מחשיד

אז יושבים בצד עם ספר כלשהו.

לא להסתבך!

ואיפה יש חנות בגדים ליד רכבת?

(חוץ מזה שאם סתם יש זמן לא הולכים לקנות... רק מה שצריכים)

אני ירושלמית, נסעתי ברכבת פעמיים בחיי

פעם אחת הלוך ופעם אחת חזור.

אז מקסימום הולכים ברגל עד למרכזית, זה לא כ"כ נוראי ורחוק

רק להיכנס למרכזית זה שתי דקות. ואז למצוא חנות עם חצאיות ארוכות זה עוד שלוש דקות, ואז למצוא חצאית זה עוד עשר דקות, ואז לעמוד בתור זה עוד חמש דקות, ואת כבר צריכה לחכות לרכבת הבאה הבאה.

לא שווה את זה.

חוצמיזה שלי אין את הבעיה של חצאית ארוכה באורך כאפות.

אז נכנסים לחנות הראשונה שרואים

אה, יופי.

קונים.

יוצאים.

עולים לרכבת.

הופ. ניצלנו ת'זמן

אבל עכשיו אין לי כסף, אז פשוט הולכים לתחנה הבאה וזה

אצלי זה חצאית אחת בכל העיר שמתאימה לי

ועדיף בזמן הזה ללמוד\לקרוא משהו, לא להוציא 100 שקל. אבל שיהיה.

אני לא אחפש בכל העיר חצאית.

במחילה, עד כאן.

אני פשוט אערוך את הקניות שלי

מהר מהר מהר.

אבל אין לי כסף

אז שום קניות

וזה בכלל לא מאה שקל.

פעם הייתי מוציאה אתז ה על חצאיות.

אבל עכשיו?

מה פתאום. חצאית בשלושים שקל זה בסדר גמור

ובכלל, כשיש מאה שקל אפשר לקנות בזה ספרים

אבל אני לא אלבש בגד שאני לא אוהבת, נכון?

גיליתי שרק לאחותי יש את כל הבגדים היפים. אני שוקלת אם להתפרץ לה לארון או לבוא איתה פעם למסע קניות. למרות שללכת איתה זה סיוט, ותמיד איפשהו בהתחלה מתחילות לרעוד לי הרגליים ממאמץ ואני מחפשת נואשות אחרי כיסא. מוזר שדווקא כל אלופות השופינג צולעות בטיולים

אבל אני אוהבת, אני לא צריכה בגדים מיוחדים

ואני דווקא הולכת נורמלי בטיולים

ואצלי הבעיה היא לא ברגליים

היא בגב

אבל בסדר, בעיות של זקנים

(טוב, נו, צריך שמונה, אבל ברגע שקמים מוקדם מקבלים עליונות על כל שאר בני האדם)

הם פשוט קפצו עלי.

נכנסים לחדר פעם בחצי שניה

פותחים את הדלת

סוגרים

פותחים

סוגרים

צועקים

רבים

באים עם תירוץ מאמא

מניחים עלי את התינוק והולכים

ואז כשאני קמה להתארגן הם משתלטים על המיטה ועל הטלפון.

בס"ד

סתם זה קצת מרגיז שפתאום בזה אנשים הולכים באדיקות אחרי הרמב"ם..

לגבי טלטול בשבת קצת פחות..

אבל נראה לי שבחור ישיבה שב'זמן'. יישן שמונה שעות ויגיד "רמב"ם".

אני אומר לו "עצלן".

שהרי לא צריך לישון שמונה שעות בשביל שיהיה כח, אפשר גם פחות (המציאות מוכיחה)

אני הולכת אחרי הרמב"ם כי הוא היה רופא ואני חושבת שזה נכון.

את פסקיו ההלכתיים אני לא מכירה, אבל אני לומדת רמב"ם יומי ומשתדלת לקיים.

ושמונה שעות זה באמת לא תירוץ לקום מאוחר... אני מקפידה על זה כי זה בריא, וזה מוכח.

פחות משמונה שעות זה פחות בריא למוח, אבל אני לא אקום בגלל זה בשתים עשרה בצהריים...

אז אשרייך.

אבל כמו שאמרת, אם זה מתחיל להיות תירוץ לקום מאוחר..

לזה מקורות הלכתיים.

|נצלוש|

תחשבי מה זה סבתות מזינות כל השנה כשממש לא בא לך לאכול!

הכריחו אותי פעם וכל הנסיעה כאבה לי הבטן!

מסקנה: להתרחק מסבתות.

בזמן האחרון אני נמצאת אצלה מלא ובלי המשפחה שלי,

אז היא דוחפת לי מלא לאכול..

והקטע הוא,שהרבה מהם זה הדברים הבריאים של הזקנים.. 

אבל לא כשאומרים לי לאכול.

אני אוכל מתי שבא לי!!!

ובקטע של לאכול, אני בקושי אוכלת בכללי וזה מחרפן אותה..

וכן, גם אני...

או נגיד העוגה שהיא קנתה הייתה לה מתוקה מידי אז היא לקחה חתיכה וגילגלה בתוך משהו שדומה לבלינצ'ס..

ברגע שנולדו לי אחיינים הפסקתי להבין את אמא שלי בכל מיני דברים

ולקח לה מלא זמן להבין...

וכל השבת היא דחפה לסבא ולי אוכל.. 

אבל באמת שאת חמודה.

והערה קטנה - זה בכלל לא מגעיל לישון עד 12.

איך אפשר לקום ב6:30, בחופש

חופש אמיתי זה רק כשקמים מאוחר. זה חלק מהמאפיינים שלו

מרגיש לי הרבה יותר טוב להתחיל את היום ב6-7 ולא ב10-11-12

יש במה שאת כותבת ממש מתיקות כזאתי.

כאילו שאת ממש מחוברת לה' וזה וזה ממש מדהים אותי.

וכיף לי לקרוא את זה.

הוא^ אז הוא בכלל לא היה ככ אמיתי.כאילו בכלל לא היה לי חשק לכתוב,היה קצת כי התגעגעתי אבל לא יותר מידי ואחותי ישבה על הספה מאחורה וזה הפריע לי כי אני לא אוהבת שיש אנשים פה בסביבה כי מפחדת שיקראו..P: ואבא הגיע הביתה והיה במטבח ולא הפסיק לשאול שאלות אז התבלבל לי הכל.וגם אמרתי שכמעט לא זרם ונתקעתי מלא פעמים כי שכחתי דברים ובגלל השאלות של אבא מהמטבח ולוידעת מה.

אבל מה מה מה? סיימתי לכתוב אתזה בחמישה לשבע?אז בערך ב9 וחצי חניכה שלחה הודעה והיא אמרה שהיא עשתה את מה שהצעתי לה.וזה היה ככ ככ משמח וכיפפפ!!היא ממש שימחה אותי.וכשדיברתי איתה אז בכלל לא היה נראה שמעניין אותה ככ וגם שזה לא מה שהיא התכוונה (כי היא דיברה ברמזים בערך ואני סוגשל עניתי לה.אבל ידעתי על מה הרמזים) וכבר לפני שבאתי אליה התפללתי שה'  ישים לי ת'מילים הנכונות בפה ואח"כ הרגשתי קצת באסה כי באתי והשתדלתי והיא אומרת דיי באדישות (ככה לפחות היה נראה) אה,זה לא מה שהתכוונתי..טוב אני אחשוב..תודה.. ואז כשהיא אמרה ביום רביעי שהיא עשתה אתזה זה היה ממש משמח!! (ד"א היא נפרדה מחבר שלה אחד אם זה חשוב) ולוידעת למה אני כל פעם כותבת שהתפללתי לה' על משו והוא עשה אתזה אבל מכפת לי.זה לעצמי.ככה אני אזכור שה' גם עושה מה שאנחנו רוצים ולא רק שומע כי שומע הוא תמיד אבל מה שהוא עושה מיד או אחרי שבוע זה לא תמיד,אז שאזכור לי.

קיצר וגם היום היא אמרה שהיא צכה עידוד וב"ה היה אחלה=)

אז מה רציתי להגיד?שניה.קיצור,שהוא למעלה לא היה ככ אמיתי אבל בלילה אחכ אז הייתי ממש שמחה ואז היה לי ממש מתאים להגיד לעולם איזה טוב ה' אבל לא הסתדר עם הזמן ועם התנך ועם כל השמונצסס אז לא כתבתי.אבל הנה עכשיו כתבתי.

יש לי גם על יום חמישי..לכתוב?גם ביום חמישי בערב ממש היה באלי לכתוב איזה טוב ה'

אבל לא בטוח שיהיה זמן..אז אולי במוצשק או בראשון.רק שלא אשכח מה היה..היה טוב!!והיה אקשן.חח..

ואני צריכה לעשות לעצמי יום אחד בשבוע שאני מרשה לעצמי להיות בערוץ אחרת חבל על החופש.או יומיים בערב.או בבוקר לא כפת לי.אבל יומיים שרק לשעתיים.וזהו לגמריי!!

ותודה רבקה,את מהממת.יאו כלכם מהממות!!

וזה לא חופש אמיתי לקום מאוחר.זה זה..לא אוהבת אתזה. אבל תהני=)

טוייב מתישהו ישלי עוד כמה דברים טובים.

אה רגע.אפשר משו לא קשור?אבל אוח..ממש פדיחה לתייג בנים.אז לומשנה=) תודה;)

יומטוב!שבת שלום אנשנושות חמודות ומהממות!! וגם אנשנושים חמודים..חח.. קיצר שבת שלום ומלא שמחהה!!

ולראות את הזריחה

אבל יש הר שמסתיר אותה

ולא, הוא לא יפה ומשתלב,

ההר עצמו מדהים

הבתים תקועים עליו

אני לא רוצה שהם יהיו שם

זה לא המקום שלהם

ואז להיזכר איזה יום היום

ולראות את הבתים האלה

ואז העצב נכנס לחדרים

ובוכה

אבל לבכות באמת בקושי יוצא

לא בעניין הזה

ורק המחשבה על העובדה שאני לא מצליחה לבכות על זה

עושה לי בכי

ואז אני בוכה

אבל בוכה על הבכי

אז זה לא באמת בכי?

אוף

התבלבלתי

בס"ד

כן, כשהאור מתחיל לשטוף את העולם, כשהציפורים מצייצות בקול ארעש גדול.

להגיד "ברוך אתה ה'"

ולכוון בכל מילה, על הטהרה והשפע שהשי"ת מוריד עכשיו לעולם...

אף אחד לא היה מוותר על בית המקדש תמורת שלשה שבועות עם מוזיקה.

אלא שלהעדר בית המקדש התרגלנו (אם אפשר לקרוא לזה ככה... הרי מעולם לא ראינו בית מקדש. לא אנו ולא אבותינו ולא אבות אבותינו...) ולאי שמיעת מוזיקה לא התרגלנו.

ובשביל זה יש מנהגי אבילות וצומות. להשתמש בדברים המוחשיים כדי להזכיר את הדברים המופשטים.

ובניסוח קצר וקולע- אנחנו רוצים מקדש ומכורים למוזיקה. יחי ההבדל.

|מקיא|

אני בעד הקטע הזה

רק בלי ה-

קוסקוס

דוריטוס חריף-חריף (מי חשב לקרוא לזה ככה?! אפילו לא מזכיר |אפצ'י| )

שום גבישי

זעתר

פלפל שחור |אפצ'י|

לימון

קיצר, סלט מלפפונים-עגבניות

אבל אם היא לא טעימה אז לא.

1) פעם במחנה כלשהו הייתי נורא רעבה, ולחברה שלי היה דוריטוס חמוץ-מתוק-מגעיל. ואני לא אוהבת אותו, והוא חריף בטירוף ועושה לי שרפות בלשון. בקיצושע, אכלתי בביסים פצפונים במשך הרבה זמן עד שממש בער לי הגרון, ואז עשיתי סדרת אפצ'יים שלא היתה מביישת אפצ'ר מקצועי בעע.

2) בקייטנה של אחותי שהיא עשתה עם חברה שלה בשנות ילדותנו, היה משחק הטעמים, והיא נתנה לי לטעום בעצימת עיניים כמות נדיבה של פלפל שחור היא חמודה והכל, אבל בחיים אני לא אשכח לה את זה

זהו.

דווקא החמוץ חריף בכלל לא חריף

גם החריף אש בכלל לא חריף

אהבה שלי דוריטוס!

וגם הוא עושה בחילה וכאב ראש אחרי שלושה

רק מלשמוע את השם חמוץ-מתוק עושה לי שריפות.

חריף אש?! כשקצה האף שלי מתקרב לרדיוס של זה אני מתחילה לבעור!

|אשכנזי אבוד|

גם אני אשכנזיה. זה לא מונע ממני לאכול אוכל טעים

כל אחד והטעים שלו...

עף לי מהתפריט.

אולי בעצם גם קודם

אני מקווה שאכלת טוב אחרת כאפה להן!

בכלל אני מרגישה מגניבה כרגע... אז את אישרת לי אתזה

יאללה בואי תהיי חברה שלי

ודוריטוס זה לא כזה מתוק אבל בסלט זה כמו נשנושים אז מצויין.

אולי יום אחד ננסה באמת=)כל יומיים בערך אני ממציאה סלט אז בעז"ה

הוא בכלל לא מתוק!

וגם לא חמוץ!

הוא חריף אש!

מי הגאון שהמציא שמות מוזרים לדברים שעושים צרבת?!

לוידעת למה כתבתי מתוק.. אבל הוא גם לא מתוק. ולדוריטוס הטבעי צריך להוסיף מלח ואז הוא בסדר כזה

הטבעי טעים גם בלי מלח. רק בלי מלח.

לא הייתי איתה...

פרפר נחמד!

הבית של פיסטוק? ראינו את זה רק אצל סבתא שלי.

פרפר נחמד זה הכי יפה.

אני... אני...

איפה את חיה?!?!!

הבית של פיסטוק,

רגע עם דודלי,

טלטאביז,

בנני ובנון,

דלפי,

פינוקיו,

כאלה.. כל מיני סדרות שהיו בחינוכית.

אה, וגם כמה סרטי ילדים בהודית.. 

פרפר נחמד זה לא סידרה שחיבבתי במיוחד.. עיצבנו אותי.

וזה בנוסף לזה שאני לא כ"כ חובבת סרטים וסדרות

אנחנו רצינו שלגיה ו7 הגמדים..

אז מחכים ובעז"ה בפורים הקרוב שנהיה מספיק ילדים.. 

זה היחיד שראיתי.

הבית של פיסטוק ורגע עם דודלי ראינו אצל סבתא לעיתים רחוקות.

(יש לי חבר קוראים לו דודלי הוא נחמד מאד מאד)

לקצת הרבה רחמים...