פורום נסיונות פעילים (עמוד 93)

 

לפני שמונה עשרה שנים נדמה לי הייתי בסיבוב שערים אולי בחודש תמוז,

אמרו לי אחרי כן שהתפללתי בצורה ייחודית איני יודע.

אולי תמונה שלי הסתובבה פעם היכן שהוא.

האמת היא שבאותו מעמד לא כל כך הבנתי על מה הם דיברו.

 

שנתיים וחצי אחרי בערב התעוררות סביב המסע לפולין,

הרגשתי יותר מידי הבזקים וטענתי בכאב, לא נשארו הרבה תמונות באותו ערב.

לא חושב שהיו או יש לי כוחות לעשות דברים כאלו ואחרים אבל איני בטוח שאני היחיד 

שחשב שיש מקום שבו סליל יפה 'וקפוא' לא מקומו ברגעים חיים.

 

עכשיו כשכל הרגעים האלו זכרונות עדיין אני חושב דבר אחד,

אין לאדם או לאישה עניין 'להראות' בכוונה תחילה כיחודיים ועלאיים.

אבל אם זה מה שאת חווה באותו רגע וזו נביעה פנימית, למה לעצור אותה?

אל תשאלי איך תצאי בעיני אחרים כתווית יפה, שאלי את עצמך אלו פנים את רוצה להראות

לעצמך. אחרים כבר ילמדו להכיל אם ייקח יום ואם ייקחו חודשים.

 

אבל זו דעתי הענייה, הרגעים האלו רחקו ממני לצערי.

הודעתי למטה לגבי הצטרפות וכו, אם שכחתי תרגישו חופשי לתזכר אותי

@מדבר הלב.
@אניייי
@עד עלות השחר.
@מילי דשטותא
@מבוע
@לעשות רצונך
@מתנחלת גאה!
@א"י שלנו לעד
@להיות בשמחה!!!
@גיטרה אדומה
@שוליינית
@קיבוצניקית
@פשוט אמת.
@לעבדך באמת!
(כהרגלנו בקודש- העתקתי מפעם קודמת, מעוניינות להצטרף/לרדת שישלחו הודעה וננסה לזכור בלנד)

***

מחיצה

***

אממ, @מישהוכלשהואחרמסתבר רוצה לתייג בנים? |מנדב|

אבל בלי קשר- יתכן שאולי אכן ויהיה

בדיוק חשבתי על זה גם

איפה ה-admin שיענה לזה 🙂

לתייג אותו?

 

 

 

 

 

 

 

אכן דינוזאור אמיתי...

אני אפילו לא מזהה את הניק\

בעווה"ר הסיטואציה הזו מוכרת לי בזמן האחרון.
אבל טרם נתפסתי;
לגברים פשוט יש כיסים במכנסיים.

רציתי לכתוב יש לי פרפרים בבטן ויצא לי בבית

נשאיר את זה ככה

אם כבר, אז יש גם נמלים

ואוף הנמלים

הבטן שלי מתרגשת

ממה שירה ממה

למה את ממשיכה להשאיר פה מילים

למה

גם אחרי שלושה חודשים בלי קפה

הוא היה חייב לחזור לזה

גם כשלא בא לי קפה אני מחפשת משהו לשתות

ככה זה

גם כשאין אנשים אתה רוצה לכתוב

 

גם כשאתה גדול אתה רוצה לכתוב

אבל אני בכלל לא גדול

היי

תמיד לוקח זמן להתרגל מחדש לסיומת של התף שין פא---

אבל הפעם זה לא רק זה

 

היו תפילות והיתהשבת

ולא הייתי שם

לא אחזתי, כמו שפעם הייתי אוחזת, שזאת השבת הראשונה

והערבית הראשונה

והמוסף של שבת הראשון

אוף אלוקים

איפה אני נמצאת בכלל

אז יש לי תפקיד ושליחות ומשמעות

אבל אבל

עכשיו אני מבינה למה פעם נשים לא למדו תורה ואולי גם לא התפללו מהסידור

זה מנע מהן את ההרגשה של אני מפסידה משהו

או של- פעם הייתי טובה יותר וצדיקה יותר ומתפללת יותר ולומדת יותר

לא היה להן את הפעם הזה

הן פשוט היו טובות תמיד, ברמה של נשים

בלי לשאוף לדברים שאפשר לעשות רק בתור רווקה או נשואה לפני ילדים

רעיון טוב לחיות כמו פעם

אבל מאוחר מידי להתחיל בזה עכשיו

לא?

jbhv c30 aek kag,hho chi 4 k6 ccuer thyv fprv

אני חושש להכריז על נטישה סופית, את חושבת שצריך בשביל זה לזמן את חברי הועדה?

אם יורשה לשאול,
נראה שמזמן איני בקיאה בדברים הללו,
מי הם החברים ההם?

כמובן אותם ההם שהיו בשרשור הראשון שדן בנטישתם נסיופ ושרשורי ה"נטוש?"

אש הנסיונות לנצח תבער גם אם תהיה רק היבהוב קטן מידי פעם

 

 

מממ

ובמה הם יעזרו?

 

להחליט אם נטוש סופית כמובן

ואת ההחלטה הזו אף אחד לא באמת יכול לקבל

כי אז הרי המקום לא נטוש

 

נזמן אותם כדי לבצע נטישה סופית ויזומה- סמלית כדי לסמל את סופו של עידן (ד''א, עידן עמדי אמר שהוא מפסיק להופיע עכשיו)

עידן הדינוזאורים?

החלטה חכמה
שקט זה דבר מבורך לפעמים כמעט תמיד
מעניין מי ישיר במקומו את התשליך

לפחות ההוא שהיו בו אנשים...

כנראה, הבעיה היא שאת רוב השירים שלו רק הוא יכול לשיר..

המקום כן חלק בלתי נפרד מאנשים שהיו כאן לתקופות מסויימות בחיים

אבל נסיו”פ עצמו הוא סוג של אלמותי

בהתחשב בזה שהוא לא בן אדם כל כך...

 

משמע הוא יחזור מתי שהוא ירצה

אם בכלל

ועדיין יהיה לו קהל 

 

נשמע כמו החיים הטובים

כמעט

מתאימה גם לנסיופ וגם לעידן עמדי😅

ובהחלט נכון, השאלה אם הוא יהיה קהל מספיק טוב (לגבי נסיופ)

נשמע יותר כמו החיים הקשים שצריך כרגע להוריד מהם קצת

הקהל הנחמד לא צריך להצדיק את עצמו
אמרו את זה כבר יותר מידי
זה פורום שהמטרת העל שלו היא 'פח'
אם רוצים "רמה" יש פורומים אחרים בשביל זה
לא צריך להתעצבן על אנשים שגילו את המקום הזה כמו כל אחד שזכה להארה בצורת חיטוטים בכ"א ובכלמיני כללים של פורומים אחרים

אין דבר כזה "מספיק טוב"
כל תזוזה כאן היא מעין ברכה למקום העזוב שננטש בידי שלל האיכותיים שטוענים ל"פעם היה יותר טוב"


נו נו
אפשר גם להסתכל על זה ככה

דיון על חוסר האיכות בפח

תוכן כלשהוא לא אכפת לי איזה (כשאני אומר תוכן אני מתכוון אנשים שכותבים פה, לא דווקא ברמה)

לא רוצה אנשים דווקא ברמה, אני רוצה קודם כל שיהיה אנשים אחרי זה נדבר על כאלה שמגיבים וכמובן שאם מגיבים עדיף או עם טאקט או כלום

אבל מרגיש לי שכתבת את מה שאני כתבתי רק במילים אחרות

ובעמידה על הספה

לדור וזה מצחיק לראות את זה מהצד

לבוא שבת

העניינים

לדוגמא

כורסת איקאה לילדים

תיק לדיסקים

בגדים לעונת מעבר

חולצות שלושת רבעי לגיל 3

להתחבר לרענן

תנור. אולי.

 

אוי איפה אוסף הילדים המתוקים שלי

אני צריכה לפתוח בקשה לאימוץ

מה אתם חושבים לעצמכם

ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר







תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

רחוק רחוק, רחוק באמת.
עלית על ציפור המתכת הגדולה והפלגת לצד השני של האוקיינוס.

אתה זוכר אותי?
התזהה אותי
התראה אותי
התדע מי אני
התחשוב עלי
התפגוש בי
התביט בי?

אתה רחוק עכשיו
תמיד היית רחוק
תמיד היית ממש שם בקצה האצבעות

אני רוצה לומר לך שאני חושבת עלייך. אני רואה אותך ואני חושבת
שאני רואה
עיניים שכאלה

יותר נח לדעתי

ואוו, קפיץ.
זה קשה כל כך
ואני מבינה
בהצלחהבהצלחהבהצלחה
הלוואי שכבר לא תצטרכי לשתוק

לפעמים זה מרגיש שכולם יודעים איך להבין אנשים, איך להסביר את עצמם, איך להסתדר עם אחרים, ורק אני לא. אני עדיין לא יודעת מאיפה כולם למדו את כל זה, ולמה אותי שכחו ללמד. (אף פעם לא נתתי ש"ילמדו אותי", רק לבד, ואולי זה המחיר). איך כולם יודעים מה נכון להגיד, ומצליחים לשמור על קשרים גם שנים אחר־כך, ורק אצלי זה נתקע.
כל השיחות נתקעות, כל המילים. זה תמיד מגיע בסוף לנקודה שממנה כבר אי אפשר לתקן. ואז מסבירים לך איפה הכל התחיל, ואת רוצה לצעוק. לשאול. למה לא אמרתם קודם? איך יכולתי לדעת? אני לא מבינה דברים כאלו, ואיך אצל אחרים זה תמיד כל־כך טבעי ומובן ופשוט.
אני קצת בעולם משל עצמי, מתנתקת יותר ויותר מאנשים כי זה קל יותר. אני לא יכולה להסביר לכם כמה שזה מפחיד אותי, כמה שזה לא נוח ולא כיף, כמה שזה קל יותר.
יש עוד סיבות, ייחודיות יותר או פחות לחוסר היכולת הזאת. גם לא מאוד קל או נחמד לדבר איתי. זה לא שאני לא מבינה למה אנשים מעדיפים שלא, אבל זה לא הופך את זה לפחות כואב.

1. זה כתוב גרוע, אני יודעת. לא היה לי כוח לערוך
אבל זה לא משנה הרבה -
האנשים הספורים שיבינו, היו מבינים גם אם הייתי כותבת רק את הכותרת ושולחת הודעה בלי תוכן. כל האחרים לא היו מבינים גם אם הייתי כותבת כאן עשרים־אלף מילים.

2. אני באמת מתלבטת אם להמשיך את השרשור הזה. המון זמן לא כתבתי, ועושה לי טוב לנקות קצת בלב לפני יום כיפור, אבל הוא הולך להפוך לעוד יותר רגיש וכואב, ויש כאן אנשים רעים ומסוכנים שמפחידים אותי.
אני לא מפחדת שהם יעשו לי משהו, אין שום דבר שהם יכולים לעשות לי, אבל יש לי הרגשה רעה מעצם הידיעה שהם מסתובבים כאן
חלק מהאנשים שמפחידים אותי כנראה לא מכירים את נסיו"פ, וזו אחת הסיבות שאולי אני אמשיך. אבל אני מפחדת.
2.1. אם אתם האנשים שבגללם אני לא רוצה לכתוב ואתם קוראים כאן, אז שתדעו, ניצחתם. הרסתם לי את אחד המקומות שהרגשתי שאפשר לדבר בהם. תודה.
2.2. יש כאן אנשים מסוכנים ורעים, אנשים (בעיקר בנות, אבל לא רק.) בבקשה בבקשה תשמרו על עצמכם, תבדקו אלף פעם עם מי אתם מדברים. אתם לא חייבים להגיב אף פעם אם לא נעים לכם. ולא לפחד לעצור שיחות אם משהו לא נוח גם אם הן לכאורה לגיטימיות. בסוף הבן אדם היחיד שאתם חייבים לו משהו כאן זה עצמכם. בבקשה תשמרו על עצמכם.

3. יום אחד אני צריכה לכתוב על חינוך מיוחד, שילוב, ועל מחוננים כחינוך מיוחד. וגם על הצבת מטרה לממוצע ומטה וכיוון למכנה המשותף הנמוך ביותר. זה קשור כאן למרות שנדמה לכם שלא.
3.1. זה יעצבן המון אנשים, שלא תגידו שלא אמרתי.

כלום ממה שנכתב לזה לא יכול להתפרסם
אבל שתדעו שיש כאן כותרת כזו

ואיך זה שלכולם יש חברי ילדות, כאלו שהם מכירים מגיל אפס, ואפשר לשבת לדבר איתם בהכי טבעי גם עשרים שנה אחרי שעזבתם, כשמגיעים לשבת להורים ויש לכם עם מי לדבר אחרי התפילה.
וכמה שזה נראה לכולכם טבעי ומובן מאליו. זה לא. לא מובן מאליו בשום צורה, תגידו תודה על שיש לכם את זה. כי לי אין.
ואיך אפשר להעביר ככה שבת אחרי שבת, כשאין כלום, כשהזמן לא זז, כשאין עם מי לדבר. ורק לבד.
אין. אל תנסו להציע הצעות שרק מסבירות כמה החיים שלכם מושלמים. אתם לא מבינים מה זה שאין.
ואיך אפשר להעביר ככה חיים.
ואין פה שייכות לכלום, ואין כאן קהילה, וגם במה שיש אני לא מכירה את האנשים, ואני לא כאן ולא שם ואין לי מקום בעולם הזה. ואין לי כוח לחפש לי מקום, כי אם כבר העברתי עשרים שנה בלי, מי צריך את זה עכשיו?
הציניות שלי מעצבנת אנשים, כשמדברים על כמה מעט אנשים היו בתפילות ימים נוראים (זה מטעה, יש מניין ספרדי בקומה למטה וזו עוד כמות משמעותית של אנשים שלא נספרת בעיניים) אני אומרת שזה לא עצוב או דבר רע, פשוט ככה העולם עובד: אנשים מבוגרים הולכים לעולמם, אנשים פחות מבוגרים עוברים לגור ליד הילדים ולזוגות צעירים אין מה לחפש פה. מסבירים לי למה לא, אבל ללמה כן אין אף תשובה.
ואבא טוען שזה לא הוגן לעבור דירה בלי לשאול אותנו, ואני מנסה להבין למה זה משנה לי. חברים כבר לא יהיו לי לא כאן ולא שם. אני לא שייכת לכלום ואין סיבה להיות במקום מסוים. אני כאן כי אין לי מקום אחר, ויכולה להיות במקום אחר באותה המידה. אין הבדל.
ויש לי הרבה את מי להאשים. לא רק אני אשמה בריק הזה. אבל זה לא עוזר, כי אני לבד ומה זה משנה כבר מי אשם. אין כלום בעולם שיכול לעזור. ומחר יש עוד שבת.