פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 22)

היה באמת לא שקט..
אבל למדתי מזה משהו ויותר טוב עכשיו.

בודד גם כשהוא מוקף בלהקה

מילל לתוך הלילה

מעבדת דברים תור אחרי טוב ומעבירה אותם הלאה למערכת שיכולה להתמודד איתם אחד אחד

לדעת שיש כלים.
מסתובבת הרבה עם מחשבות על כמה התהליכים שאנחנו עוברים בעצמנו הם מורי דרך לאחרים, לפעמים אפילו רק מעצם זה שהם רואים איך אנחנו מתמודדים ושאפשר אחרת, גם אם לא יהיה לנו פתרון מעשי כרגע.

ואם המורה הוא מורה טוב, אנחנו מחקים טוב.
אם הוא לא, אז לא....

תעשה טובה אפילו אם זה מרגיש לך אידיוטי והגיוני שזה גם באמת אידיוטי אל תעצור לו את ההצפה, זה יגרום לא להרגיש היצור הכי דפוק  בעולם כולו זה יוריד לו את הבקושי ביטחון שיש לו בעצמו... תחשוב מה אתה ההיתה מרגיש אם ההית בעמצא הצפה והיו אומרים , אולי בעדינות יותר אבל זה מה שההית קולט בסוף" מאמי אתה בכיין ונלחץ מאוויר ואין לי זמן אליך ולשטויות שלך אז תסטום כבר ותלך לישון" זה פפוגע ,זה משפיל, זה מוציא מהכלים בקטע הזוייי 

אני ואבא שלי כבר כמעט לא מדברים, וכשכן זה רק כדי לריב

אני אוהבת אותו והוא באמת בנאדם טוב

אבל הפגיעה הזאת לא הולכת וכל פעם שהוא בא באלי לברוח

אל תגרום לבן שלך להיות כמוני

בשביל שתיכם

מבאס לקרוא מה שעבר עלייך.

 

 

לגופו של עניין - העלתי לו את הביטחון. לא זלזלתי בו ובהצפה שלו. הסברתי לו שזו הצפה, שככה קוראים לזה. ושבאמת נטפל בבעיה האמיתית שלו (אגב - במקרה הזה - הבעיה האמיתית שלו כבר הייתה מטופלת ונשארנו רק עם ההצפה).

 

זה באמת מדהים

מה שלום חברה שלי?;)

"איש"

לא הבנתי מה זה ''איש''..
רק עכשיו הבנתי שזה כמו סימון של מי המגיב.. קצת כמו שעשיתי בעבר הרחוק..

ותודה!

"איש"
אני חושב שזה קצת כמו "מים שחקו סלע" אנחנו כל הזמן עובדים ולאט לאט אנחנו מתקדמים בצעדים קטנים. ופתאום כשאנחנו מסתכלים אחורה אנחנו נדהמים מכמה התקדמנו.

שימחת

תובנה שלי מהחשיפה שלי לחדשות היום.

קורה לי המון

ומה את עושה עם זה? איך את שומרת עלייך?

ואז נלחצת ובאלי להקיא

ואז אני יושבת עם דף ועט וכותבת את כל מה שאני מרגישה לגבי אותו מקרה ושורפת את הדף ואז עובר לי... זה חולני אבל זה מה שאני עושה

כמו שאת כותבת.. לא?
כנראה שזה כלי טוב לעבוד איתו. ומניסיון יודעת שלכתיבה יש כח עוצמתי בלפרוק רגשות מתוכנו..
ושמעתי גם שיש עניין לשרוף ולא להשאיר זכר לדברים לא טובים שכותבים ומוציאים.. שלא יהיה תוקף במציאות למילים.

אולי אעשה את זה, רק שצריכה להבין למה קשה לי לשרוף דברים כתובים.

את מה שלא שלחתי בהקשר שכתבת עליו.
אני מבקשת להבין אותי, את הצורך שלי כשאגיד שאני שותפה מרחוק..
כי בין אם ארצה או לא אני מרגישה בתוכי את כל הצדדים כולם, כואבת את כולם..
וכל זה מרחוק..אז להיות שם ממש בלב העניינים?

אז שם ברוחי..

וכבר כואב פיזית ממש.. הלוואי וישתחרר מהר.

הרגשה שהיא כל כך נוראית וכל כך מוכרת

גם תמיד אני איכשהו באמצע כי אני מהאנשים שהם הפסיכולוגים של כל העולם+

חלק מהקסם של אר''מ.

החדשות עשו לי רע. זה בסדר - לא רק לי.

 

העניין  הוא שנזכרתי איך שבגלגול שלי כילד צעיר היה לי רע ממש בבי"ס, ובמקום להתמודד עם הרע הזה (שלא היה לי כלים להתמודד איתו) בחרתי להביא איתי רדיו ולהקשיב בהפסקה לחדשות של 10. כלומר. להביא עליי את כל הרע של החדשות בתקופת אוסלו (פיגועים ורצח יום יומיים) כדי שיהיה לי במה להתעסק ולא בכאב המקומי שלי שבעצם אין לי דרך לטפל בו. סוג מעניין של בריחה.

כשהיה עלי חרם.. מאז אני אובססיבית לכתיבה וציור

פשוט דפים היה הדבר היחיד שיכולתי לשתף באותה תקופה בלי שזה יהרוס אותי

מרגישה כאילו המדינה מתפרקת

שזה סוג הבריחה, והשאלה אם זה מאפיין כללי או משהו אישי, כי בדר''כ בריחה היא התכנסות.. ופה במקום לפנות מקום בפנים ולהקשיב לצורך האישי, בוחרים להעמיס יותר ויותר העיקר לא להתעסק בעצמנו..

להתעסק בהכל חוץ ממה שצריכה או מרגישה

ולכן שאלתי אם זה מאפיין אר''מ או שזה עניין אישי וגם תלוי זמנים ותקופה.

אם המערכת מוצפת מהחדשות הפנים לא ממלא את המקום שלו. לי בזמנו זה ''עבד''.

שניהם בריחה. היום זה אחרת?
או שכבר לא רוצים לברוח? או שיש כלים? או הכל יחד?

והאם בכלל אפשר לבחור לברוח מעצמנו לעצמנו?

כשמודעים, אפשר לנסות להבין ממה אני מפחד ומאיפה הגיעו כל רצונות ההרס האלה פנימה. יש לזה כל מיני תבניות וכל מיני סיבות שלא קשורות לחדשות בכלל.

משתדלת ליצור הפרדה גם עם כואבת איתם זה הם וזה אני
אני אחראית עלי...

אמרו לי את זה היום גם. לייצר הבחנה.
העניין הוא שלפעמים רוצים להיבלע בסיפור אחר.. כמו שכתבו פה כי הרבה יותר קל להתמודד עם הסיפורים שלהם רק לא עם שלי.

או שיש שם עוד משפיעים..
סביר להניח שיש..

 לא יודעת בדיוק איך להסביר..יש המון דברים שאני עדיין בורחת מהם או מדחיקה ומתעלמת... אם אני רוצה את זה? לא בטוח מצד אחד כן מצד שני לא, יש לי גם הרבה יותר דרכים להתמודד היום אני כותבת על עצמי פעם ההיתי כותבת עלאנשים אחריםהעיקר להכניס תרגשות שלי לנייר שיישרף ולא ישאר כלום

ואני חושבת שלברוח מעצמך הוא דבר שאפשר לשלוט בו...זה קשה וכואב ולאנשים כמונו זה גם נוראא מסובך אבל זה אפשרי (לא שאני מסוגלת)

תודה שכתבת. ומסכימה על הסוף.

זה פשוט גדילה מטורפת כל השלבים האלה וזה ממש מדהים שאת מעריכה את המקום שלך היום מול איפה שהיית וגם אומרת שרוצה יותר

תמיד יש לאן לשאוף

"איש"

"העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי של היחיד,כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי. זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה , כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר. ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשה, עד שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח, ולא ידע. אז כי עמלו לריק הוא, ואין לו תקנה כי אם על ידי ערלת אזן כבירה, שמונעתו מכל הקשבה, ואחרי ההירוס הגדול הזה, החרשות, שהיא איבוד כללי, חרשו נותן לו דמי כולו, הוא שב ומתחדש בצורה חדשה, תתהפך כחמר חותם, ויתיצבו כמו לבוש. רזי הרזים של עת לעשות לדי הפרו תורתך, חיזוק לבן של רשעים ונעילת דלתי תשובה מהם, זהו עומק החסד, המיית הרחמים העליונים מעל כל גבול. אבל כמה רע ומר הוא צער גלגול יצירה זה, איבוד כל התכנית הקדמוניה והתחדשות האופי בפנים חדשות, אפר תחת כפות רגלי צדיקים, ומדרס לכל היקום, וממעמקים תהומיים הללו, עולם חדש מתכונן, אפס המץ, ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. "

זה תמיד מרגש לראות שיש מקורות לכל הרגשה.
איפה אני יכולה לקרוא את הפסקה הזו במקור?

ולא הבנתי הכל, אז אשמח להסבר.

"איש"

אני ממליץ לראות את הפסקה בפנים, הרב הנזיר מחלק אותה בצורה נוחה יותר לקריאה והתעמקות.

 

הרב בפסקה מסביר את מטרת תכונת ההקשבה אצל האדם שכשהיא מופנת פנימה אל תוכו היא מאפשרת לו לבנות את הבניין העצמי המיוחד שלו, למצוא את "הפסוק שלו בתורה". הבעיה מתחילה שההקשבה של האדם כל כך מפולשה (זאת אומרת חודרת מצד לצד) "עד שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח, ולא ידע." והרב מסביר שהתיקון למצב הזה הוא כשה' אוטם את ליבו של אותו אדם מהקשבה בכלל, ורק אחרי שהוא מתנתק מההקשה המפוזרת הזאת הוא יכול להתחדש ולהופיע את הכוחות שלו בצורה מתוקנת. (זה מה שאני הבנתי מהפסקה, בוודאי יש לה רבדים הרבה יותר עמוקים ממה שאני מצליח להשיג)

אעיין בע"ה.
ושאלה הרב הנזיר מחלק... הכוונה לספר בהוצאה מסויימת? אני לא הבנתי ולא יודעת למה הכוונה בדיוק, ורוצה תשובה מיודעים ולא רק לשער לעצמי..

תודה על ההסבר.
זה מתחבר לי למחשבות שמסתובבת איתן מפורים, יש לי מה להתעמק בהן עוד לאור זה.

"איש"

אורות הקודש זה ספר שהרב הנזיר ערך מתוך שמונה פנקסים שהרב קוק כתב, לכן בספר הפסקאות

ערוכות ע"י הרב הנזיר (זה אומר חלוקה לקטעים והדגשה ונתינת כותרות). 

 

כמו כן זה תמיד כיף למצוא רעיון שהכל בסביבתי מדבר עליו באותה תקופה, אני ממליץ לסכם את הרעיון ואת המחשבות בכמה מילים ואחרי פרק זמן ארוך (שנה?  יותר?) לחזור אליו לראות את ההתקדמות.

תודה, גם על שיעורים שלמדתי על הדרך לעצמי ועל עצמי דרך הבירור הזה.
ומסכימה.

"איש"

לא יכולה להקשיב לכלום הכל מידי ומעבר...

"איש"

אני בהתחלה לא חשבתי כמוך, אבל אולי זאת באמת הכוונה יישר כוח!

גם לי קשה עם שינויים
וממש מסובך הפער בין לדעת מה טוב לך ואת רוצה לבין להביע את זה לחברה בצורה שיבינו

מה אני רוצה ומה אני מרצה...עשיתי כל כך הרבה שינווים בשביל כל כך הרבה אנשים שאני כבר לא יודעת כמה ממני הוא באמת אני וכמה זה הרגלים שהשתרשו אצלי עםהזמן... ואז שאני מנסה לחזור לעצמי אני חותפת מלא מילים כמו " מה קרה שככה את מתנהגת וכו וכו"

וממשיכה בלהיות מישי אחרת

מזכיר לי משו שכתבתי פעם... הולך בערך ככה

"למה התעקשתם לפורר בי את עצמי

למה לא שאלתם קודם גם אותי

איך שוב אני טובעת בים של מי אני

פעם ידעתי עכשיו נעלמתי

מישי אחרת באה במקומי"

מתפללת שתמצאי אותך בקרוב ממש
ואני פה אם אפשר לעזור

בעיקר את הקטע של האנונימיות

כשהכל מציף.

 

מה שאת מתארת זה שלב שני של האסטרטגיה הזו. אחרי שלומדים להתמודד עם  העולם. אבל לפני שלב שני יש שלב ראשון.

 

 

__

חלק מקשיי התקשורת הם "מכוונים" והם שיטה של המערכת לעזור לנו. אם אנחנו לא בתקשורת אז אנחנו יכולים לא להתמודד עם המידע הרגשי שעובר בה.

לאנשים רגישים יש יכולת תקשורתית גבוהה דווקא בזכות הרגישות לאחר והאמפתיה בלתי נתפסת שיש להם מגיל צעיר.

רשמתם בכותרת ביישנים + אנשים רגישים מאוד זה לא אותו דבר .
דווקא זה לא מחייב בכלל ואפילו לפעמים הפוך הם מעורבים בסביבה שלהם .

חושבים על ההשלכות של המעשים שלהם ולפעמים לוקחים יותר קשה את הפגיעה באדם אחר.
כלומר אדם רע לא יכול להיות כמעט אדם רגיש מאוד

כל כך היה צריך להיכתב פה אשרייך

ולא ברור לי למה
בכיף למה לא

אך צרמה לי הנחרצות שבה את כותבת כאילו שאת מבינה הכל ורק את צודקת.

לכל אדם רגיש מאד, יש עוד כמה אפיונים, תכונות ודברים שהוא עבר בחיים.

ובדיוק כמו אנשים לא רגישים, (אולי אפילו יותר) הדברים האלה משפיעים עלינו!!! כן! היית מאמינה? לא רק הרגישות משפיעה עלינו אלא גם דברים 'רגילים' לצורך הדוגמא, אדם רגיש מאד שפגעו באמון שלו באופן קשה יכול בהחלט להתנהג בצורה שמעידה על חוסר אמון! וזה יכול להביא לאימפולסיביות במצבים מסוימים ועוד. מה הקשר בין הדברים???? בגלל הרגישות דברים אחרים לא יכולים להשפיע עלינו בצורה מכרעת? רק רגישות? זה מה שיש בך אך ורק רגישות?

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני לא *רק* אדם רגיש מאד, יש לי עוד כמה דברים שמרכיבים את מי שאני ומשפיעים עלי גם כן. לטוב ולרע. ובסופו של דבר גם הרגישות היא תכונה שיש בה טוב ורע ואנחנו בוחרים איך לחיות איתה. סבבה גם אותי מתסכל שחושבים שזה איזושהי בעיה, אבל אני גם לא אגיד וואי אני חזקה יותר מכולם כי אני רגישה מאד אז אני הכי מבינה את כל מי שסביבי. ולהגיד אנחנו הכי חזקים זה סוגשל התמסכנות. לא נשמה, זה התמודדות כמו כל דבר בחיים! לטוב ולרע.

וגם @משה אמר דבר נכון אבל זה כבר כן בתוך הרגישות.

ויודעת מה, זורקת נקודה למחשבה, אולי יש גם אוטיסטים רגישים מאד? סטיסטית זה סופר הגיוני. בדקת מה עובר בראש שלהם? דווקא בעיני מהכירות עם אוטיסטים, לא מופרך. אני לא אומרת שכן אבל אני גם לא אגיד שלא.

מי את שתחליטי מה סותר ומה לא?

הפורום הזה אחלה, אבל לפעמים מרגישה כאילו אנחנו הופכים תצמנו לאיזה קדושים מעונים. חמודים כולנו חיים בעולם וצריכים להתמודד איתו. אין הקלות. זה מצוין ואף הכרחי למצוא את מה שעוזר לנו להתמודד, כמו גם את היתרונות שבזה, אבל זה לא אומר שאנחנו בהכרח טובים/פחות טובים יותר במשהו מעצם היותנו רגישים.

יש יתרונות וחסרונות כמו לכל דבר בחיים ואנחנו בוחרים איך להתמודד ולחיות עם זה.

ועדיין אני חושבת כך .. על סמך? על סמך ידע בטיפול + חשיפה לאנשים ..
אני לא מגדירה אותי בשום הגדרה ..ולא אמרתי לך שאני כזאת..
מי אני ? אני אני ... לא התיימרתי להציג את עצמי כמו שאת הצגת ,עם המעט מידע שיש לי שיתפתי .

למיטב דעתי הרבה אנשים ממהרים להגדיר את עצמם כאלה והם לא
עושה להם טוב להגדיר את עצמם ככה בכיף תפדל

אין ספק שאדם עם אוטיזם הוא רגיש מאוד אבל hsp זה לא אוטיזם.


בנוגע לפורום הזה אם הוא אחלה או לא , שמץ כי אני לא פה.

אומרת לך מגמה שהיא רווחת .. אנשים ממהרים לתייג את עצמם כאלה .. והם לא.
שוב אדם רגיש הוא אדם שחווה כאב של אחר + לכאב שלו .
אדם רגיש שמתיימר להיות כזה - תקוע בכאב שלו , אימפולסיבי, פחות לוקח אחריות .

זה לא אותו דבר זה הכל

מבינה

מטפלים כמעט תמיד חושבים שהם יודעים טוב מכולם...

לא אמרתי שאדם עם אוטיזם הוא רגיש מאד. יש רגישות של אוטיזם שהיא דבר שונה כמובן.

אמרתי שלא בטוח שזה בהכרח סותר.
שזה שאדם עם לקות תקשורת זה לא אומר שלא יכול להיות שהוא גם אדם רגיש מאד ובגלל שהוא גם זה וגם זה ההתנהגות שלו תהיה אחרת.

סה"כ אמרתי שבגלל שאנשים רגישים מאד הם לא רק אנשים רגישים מאד, הם לא אותו דבר!
יש עוד דברים שמשפיעים עלינו ומעצבים את האישיות שלנו.

אני לא ראיתי שאנשים ממהרים לתייג את עצמם כרגישים מאד.

ואדם רגיש מאוד הוא אדם שהסף רגישות שלו גבוה יותר. הוא מרגיש הכל בכל התחומים בצורה חזקה יותר, לכן הוא מוצף בקלות והוא מקבל המון גירויים כל הזמן. קצת מצחיק להגדיר את זה בתור אדם שחווה כאב של עצמו + כאב של אחר. זה לא ההגדרה נשמה. זה חלק אחד מתוך...


אם את לא רגישה מאד ורוצה להבין בזה, את מוזמנת לבוא עם לב וראש פתוח ולא עם תיאוריות

באתי עם לב פתוח
פחות בקטע של הציניות בין לבין + בהצלחה דיון נורמלי לא ניתן לנהל ואין לי שום כוונה לפגוע בך / שתפגעי בי

בהצלחה בכל מקרה.

עם יכולת להרגיש את האחר?

לפני כן זה היה הגיהנום  לכשעצמו.

אם אתה מרגיש את זה איך זה לא שלך? 

מכיה תגהנום אישית אבל איך לא שלי?....

היי בטן. זה שלי?
זה של מישהו אחר?

איך בטן יכולה לענות? מי אמר שהיא לא משקרת?

אני לא יודע מה מדוייק ומה לא, אבל בסוף הבטן לא טיפשה והיא יודעת להגיד משהו גם אם הוא לא מדוייק. אפשר להתקדם עם זה.

 

תנסי לשאול ותראי.

קצת קשה לשואל את הבטן אם אתה אשם ברגשות אשם... מרגישה כאילו אני משקרת לעצמי

זה בסדר גם כשהיא משקרת. אנחנו סומכים על עצמנו גם כשאנחנו לא מדוייקים. אי אפשר לחיות אחרת.

 

(ואם היא מרגישה רגשו תאשם של מישהו אחר אפשר לנסות להבין ולשאול "למה אני מרגישה ככה?")

תודה רבה!!!

אי אפשר לחיות אחרת..

ולגבי האיך יודעים, הזכירו פה בשרשור אחר שלנסות להרגיש אם יש כיווץ או הרחבה. בדר''כ הרחבה היא תנועה של כן וכיווץ לא. אז לשאלה אם זה שלי אפשר להרגיש אם כן או לא.. אם מקשיבים עמוק אפשר לשמוע עוד מעבר.

קמתי מוקדם מדי עם מצב רוח של לגרום לדברים לקרות

- ניסיתי לעשות דבר אחד שאני דוחה כבר שנה + (עדיין לא קרה אם תהיתם... אבל הפעם זה לא אשמתי)

- התקדמתי יפה עם כמה דברים

 

מה איתך?

אולי תעזרי לי לאסוף מרץ ?

 

קמתי נהדר ואז נתקעתי כבר שעות יושבת ליד משהו שרציתי להתחיל ומתעסקת בדברים אחרים

גם אני לא כתבתי פה זמן מה

 

קמתי מוקדם ליום חופשי ואני מנסה להיות רגישה ולסדר לפי הרצון הפנימי את מה שאני רוצה לעשות.

 

מזל טוב לך! ותתחדשי על הכל!

וכל הכבוד לך  חשוב ממש 

עשיתי כמה הפרדות בין סוגים של "כאבי בטן" וזה עזר להבין מה באמת אני מרגיש בסיטואציה. משהו שכאילו מפעיל אותי חיובי אבל בעצם הוא שלילי ומשהו חיובי שבעצם סוגשל ברחתי ממנו.

 

אתמול הצלחתי להתמודד עם הצפה (של מישהו אחר) ולהשאיר אותה אצלו. פעמיים. 

מקווה שעכשיו את מרגישה טוב יותר. 

 

(יש גם עצות פרקטיות אבל זה אם תרצי)

ב''ה קצת יותר טוב..
ואשמח לעצות, תודה.

זה עוזר להציף את מה שהמוח לא רוצה לספר וזורק אותנו להצפה הזו.

לכתוב? כי הגוף לא מסוגל לשבת בכלל והמוח מתפוצץ מכאב והעיניים שורפות?

הגוף מפוצץ באנרגיה בגלל שהוא לא מסוגל להכיל משהו. אם תצליחי להוציא את זה משם תראי איך שהאנרגיה יורדת.

ההרגשה שהאנרגיה ירדה לאפס כמעט.. אז להוריד אותה עוד? לא הבנתי..

אם ההצפה תלך, תחזרי להיות משהו קצת יותר מאוזן ויהיה לך יותר קל.

סוג של.. ועבר פורים.. תודה על ההתעניינות.

מה זה?
אני בהתכחשות ליום.
ב12 שנה האחרונות 6 פעמים לא חגגתי פורים.. השנה זו הפעם השביעית.

יש בי תיעוב מוחלט לחג הזה.

ובא לי לצרוח על אנשים מגעילים שמפוצצים לי נפצים מתחת לבית עכשיו.

לא הכל קשור לרגישויות 

 

ואני דווקא אוהבת את פורים

כיף ליעם זה שאף אחד לא יודע מי אני , מתחת למסכה...תמיד מתחפשת בצורה של מזהים אותי

לא יודע למה יש כאלה שלא נהנהים, זה החג הכי כיף אצלי כל  השנה...

.

שמח, ריקודים, משלוחי מנות וכו'...

גילוי נאות כבר מספר שנים שאני חוגג  יומיים

אפשר לעטוף בו הכל בדברים שאני אוהבת ונצנצים (כן לא מאוד יוצאת למסיבות אבל ממש נחמד)

 

מלבד הנפצים זה אסון אני מאוד נהנת שהמודעות לנפגעי הלם קרב שסובלים מזה עולה זה מקטין את השימוש בהם 

לא גאה בזה אבל זה שומר עליי שפויה 

בעיקר קושי בשינה מרוב כל המחשבות האלה כמו שקורה בסוף יום מוצף ממש

עוזב אותי השבת הזאת.
מפחיד!

 

רצון שהקב"ה יגיע וינקום נקמת דם עבדיו השפוך

ואיזה שהוא רצון לנתח אותם ולהכניס להם לב ומוסר ולחנך אותם מחדש

 

וילד..
אי אפשר להכיל את זה😔

 

אין לב אין- לא מצליחה להבין את זה איך הם רעים כאלה

ועכשיו כבר לא מצליחה.

נהיה לי כואב ממש בלב.

אישה צעירה שרק התחתנה ואיבדה את בעלה.

אמא שקברה בן אחד בכניסת שבת, אחד במוצאי שבת, בעלה שוכב פצוע מורדם בבית החולים, 2 ילדים שלה ראו את אחיהם מת מול עיניהם.

הילדים...

האבא שבע"ה יתעורר ויתאושש בקרוב אבל איך אפשר לספר לו דבר כזה??



זה מפרק אותי לחשוב על זה.

זה אומר שאת מפחדת (או "מפחדת") מהתגובה שלה ולכן את פשוט לא מפסיקה לחשוב.

תחושת בלבול שכנראה את מרגישה מול אנשים מסוימים ומול אנשים אחרים יש לך יותר בהירות ברגשות.

מסכימה עם אנונימי מעליי שהרבה פעמים זה נובע מפחד ואז כשמפחדים שהרגשות שלנו לא יהיו לגיטימיים או לא יהיה להם מקום אז הם מסתתרים ולא נותנים לנו להביע אותם באמת

סוג של הגנה כזאת.

מעניין לשים לב לפחד ומה הוא אומר לנו

האם לא יהיה מקום לרגשות שלי? האם אני אחווה נטישה אחרי שאומר את הרגשות שלי?

מה הסיפור של הפחד מספר לי בנוגע למה שאני הולך להגיד

 

אולי זה נובע מפחד אבל הרבה פעמים יש לי 'ריק' במחשבות, אני מנסה לחשוב ובאמת אין לי תשובה לשאלה ששאלו אותי, לא רק ממקום של פחד אלה גם ממקום שהמחשבות שלי מסיתות אותי מלמצוא תשובה.

אם הבנתי נכון למה את מתכוונת אז יצא לי גם לחוות את זה

כאילו שדיברת ואמרת במילים אבל זה עדיין מציק ומרגיש שלא אמרת כל מה שאתה רוצה ושיש משהו חסום כזה בקשר

האמת אין לי מה להציע כפתרון אבל אם יש לך מחשבות על זה אשמח גם לשמוע..

 

נ.ב-

מוסיפה שאחרי שקראתי שוב את התגובה האחרונה שלך זה נשמע שזה משהו בכללי בשיחות ולא רק בקשר לדברים שמפריעים אלא גם יכול להיות פשוט בשיחה רגילה

שהמחשבות פשוט הולכות למקום אחר

כשאני לחוצה או בעוררות יתר אני מרגישה שהמוח שלי כאילו נאטם ואני לא מסוגלת לחשוב בבהירות 

וכשאני רגועה אז המחשבות מתחלפות ונעות אצלי בצורה יותר חופשית יכול להיות שזה קשור לזה (?)

לא תמיד העוררות נראית אותו דבר לפעמים זה פשוט בן  אדם חדש או סיטואציה חדשה עם בן אדם שמכירים, או משהו שאנחנו בעצמנו חווים כקונפליקט ואז נרגיש הרבה פחות בטוח להוציא אותו החוצה

 

 

 גם מצתרפת לשני השאלות

צריך לעצור ולהקשיב לבטן. מה היא מרגישה כשאני אומר או כותב שם של מישהו ?

 

השני - 

מה זה חונק? באיזה מדיה?

אני עם כמה מחשבות על ווטסאפ ועל החסרונות שלו. אני אכתוב על זה פעם

אני גם ההיתי במקום הזה של ההתכחשות  (חרם ) זה רע ברמות ואם משהו פגע בך אתה צריך להכיר בזה ולרפא אתזה ולא לדחוק את זה פנימה כי זה רק מכאיב יותר פשוט צריך לשחרר את זה ובשביל לשחרר צריך בכלל להודות בזה והכי חשוב!זה לא אשמתך !ואסור לך להעמיד פנים שזה אשמתך כי זה גם סודשל התכחשות

זה באמת לא בסדר.

 

נשמע שהוא עשה דבר שמגיע לו ההרבצות והכעס.

 

נשמע עצוב.

 

אולי כדאי לבדוק עימו

 

לא צריך להתחמק מזה.

 

 

אתה לא חייב להחליט שאתה עושה אם זה משהו. אבל קודם כל להכיר בזה שנפגעת ושהרגשת רע. ושהוא היה לא בסדר, ושהיה צריך לפעול אחרת.