ישראלית2❤🇮🇱
סרטים- שכחו אותי בבית 1,2,3
קצת מפחיד אבל הכל טוב, כלומר המפחיד הוא לא רציני.
סדרה- יש סדרה קוריאנית שנקראת 'איך לפרסם אהבה'. עדין ויפה וצנוע.
מקווה שיעזור
ישראלית2❤🇮🇱שאני רגישה מאוד.
יש בי כמעט את כל התסמינים
הבעיה היא שאני שונאת לאבחן את עצמי ולתת לעצמי הגדרות.
כי זה מגביל אותי, זה גורם לי להתקבע עם תפיסות על עצמי
ולהצדיק/לתרץ דברים שצריכים תיקון
אני עד עכשיו התמודדתי עם כל תסמין, לפני שקראתי עליו, הייתי מודעת לדברים
ולהתמודדות שלי איתם בדרכים שונות
אני מרגישה שמחפשים היום לתת לכל דבר הגדרה, כדי לחפש הצדקות למעשים שליליים.
ועוד דבר שמצד אחד כל היום מנסים לייחד ולהדגיש את היחודיות ואת השוני בין בני האדם
ומצד שני חותרים לאחד בין השונים.
אם בן אדם עסוק כל הזמן בלהבדיל את עצמו
ולהכניס לעצמו לראש תפיסות שהוא
כזה וכזה וכזה וכזה ובדיוק יודע מה ההגדרה האישיותית שלו או
איך הפסיכולוגיה קוראת לתופעה ש'הוא', איך הוא יצליח להתחבר לכלל?!
מה שקורה שהוא רק מנסה לדרוש מהכלל כל היום להבין אותו
ולקבל אותו, כי הוא כזה.
אני חושבת. שלרוב העולם יש את התסמינים האלו
ומי שלא, כנראה שהוא לא מספיק מחובר לעצמו.
זה לא איזה משהו 'יחודי' או איזה תופעה יוצאת דופן
וזה לא דווקא על אר"מ.
זה על הרבה הגדרות פסיכולוגיות ואישותיות כאלה ואחרות
מה אתם אומרים?
אני על עצמי יכולה לומר שזה ממש גורר אותי להאשמה עצמית.
ז"א, אם נכשלתי אז אוטומטית אני לא בסדר- אני לא טובה.. כאילו אני לוקחת את האשמה הזאת ככתם על העצמיות שלי.. (וככה מבינה את איך שמי שכעס עלי רואה את זה) וזה ככ לא נכון! כי אני טובה, גם כשאני טועה. טעות היא לא כתם, היא לא מעידה עלי בכלום ולא אומרת שום דבר על מ שאני, מעבר לזה שאני אנושית
אז לאחרונה כשקורים לי מקרים כאלה, אני קודם כל מזכירה לעצמי את המקום של הטעות הזאת ביחס אלי, וגם הולכת למישהו שאוהב אותי, ומקבלת עידוד וחיזוק לטוב שהוא אני, בלי קשר לטעויות שלי..
ממקום שכרגע ספציפית, לא מתמודד עם זה
אני יכולה להגיד: לבכות אתזה, לכתוב את זה, לדבר את זה,
לתת לתחושה הזאת מלא מלא מקום, היא תחושה אמתית ומוצדקת
ואז להסביר לעצמנו שבאמת צמחנו והתקדמנו
והתוצאה לא תלויה במאמץ שלנו
מה זה שיקרנו לעצמנו? בסוף ניסנו ורצינו את האמת באמת,
ניסנו עם כל התודעה שהייתה לנו אז להתקדם
ממקום שנוכח, לאיודעת אם הייתי מסוגלת לתת או להבין את הדרכי ההתמודדות
אבל קראתי משהו נפלא בשבת, שכמו בעצה של יוסף- לאגור משנות הרעב לשנות השובע,
העצה היא לאגור מזון של אמונה ושל אור לזמנים של החושך שבהם אין לנו דעת ושום דבר לא מחזק והכל מבולבל וכואב ולא מצליחים לענות על שאלות בכלל.
בזמנים שאנחנו בטוב ובהתקדמות, לנצל את זה כמה שיותר בשביל לאסוף ולשמור לזמנים של הקושי
אני מתכוונת שיש קושי קשה ומורכב, ואת בטוחה שסוף סוף התגברת עליו ושחיזקת את מאגרי הכוחות הנפשיים שלך ואז את מגלה ברגע שההתמודדות חוזרת שזה לא היה אמיתי, שבאותו רגע היית חזקה יותר כי ההתמודדות לא הייתה קיימת לזמן מה וא היא חוזרת ואת בדיוק באותו מקום וקשה לך לא פחות ממקודם ואפילו יותר, כי את כל הרגשות שיש לך כלפי ההתמודדות הדחקת בזמן שההתמודדות לא הייתה קיימת וזה במקום להסתכל להתמודדות בעיניים ולהכין את עצמי נפשית בזמן הזה שבאמצע
"איש"
דבר ראשון חשוב לזכור שהרגשות שלנו יכולים לתעתע, זה שאנחנו מרגישים שלא התקדמנו זה פשוט אומר שההתקדמות הזאת הייתה במקום עמוק יותר מקום נסתר, התקדמות כזאת רואים בפרספקטיבה של שנים.
צריך ללמוד לחיות עם הכאב גדילה הזה, לראות אותו בתור השתוקקות, בתור צימאון שצריך למשוך אותנו להתקדם.
אני כל הזמן חולם על הזמן על תקופה בלי התמודדות ובלי מכשולים, לאט לאט אני מפנים את העובדה שהמנוחה האמיתית נמצאת בתוך העבודה. אם נצליח להבין שהעבודה הזאת היא תהלך מתקדם של תיקון שלנו, שאנחנו מטפסים בגרם מדרגות מסתובב אינסופי, וכל מדריגה שאנחנו עולים אנחנו מעלים איתנו את כל העולם.
איך מתמודדים? אממ מה שאני בד"כ עושה זה קודם כל לתת לעצמי להרגיש מתוסכלת מעצמי, להתבאס על זה שחזרתי אחורה וכזה.
ואז מנסה לקבל את זה, להסכים לי בדיעבד לברוח. כי כנראה היה לי קשה. קשה ממש. נכון שלא הייתי רוצה לברוח שוב(למרות שלפעמים כן), אבל כנראה שזה מה שהייתי צריכה, ושלא היתה בי מוכנות להתמודד. ואז ממקום שמבין ואוהב, התסכול יורד והחוסר אונים הזה של 'אוף איתי כבר, מה יהיה הסוף איתי' נרגע ויש בי גם יותר כח להתמודד עם הכאב והרגש שהדחקתי.
וגם כשחושפים את השכבות המודחקות, נראלי צריך בזהירות ועם הרבה אהבה וחמלה. ולתת לעצמי גם מרחב וזמן ואפשרות לברוח שוב, רק במודע..
"איש"
דבר ראשון, אני חושב שההלוויה של הרב דרוקמן פחות גרמה לי לעצב כמו ההלוויה של הרב שטרנברג. הסיבה היא שהרב דרוקמן כבר היה זקן ושבע ימים, התחושה שלי הייתה שאנחנו מסכמים חיים מלאים של אדם שחי אותם במלואם. (אומנם הדברים של הנכד שלו קצת ערערו אותי, על זה שהצפייה הייתה שהוא ילך יד ביד עם המשיח).
עוד דבר זה ששמתי לב שלפעמים אני מסוגל פשוט להתנתק מהסיטואציה, להסתכל עליה מהצד ואני צריך להתאמץ כדי לחזור ולהרגיש.
אבל גם כאב לי במישור האישי כי אני מכיר כמה נכדים שלו.
מה שלומכם?בס"ד
קודם כל מה זה empath?
אנשים אמפתיים אלו לא סתם אנשים שמדיי פעם חשים תחושת אמפתיה לאחר.
אלא מדובר באנשים שחיים את האחר, וזה בא לידי ביטוי בכל מיני ויראציות.
היכולת הרגשית שלהם גבוהה וחדה מאד ביחס לאנשים רגילים. הם מסוגלים לחוש דברים שאחרים לא מודעים אליהם.
סממנים:
1) אינטואציה טובה מאד
זה יכול לבוא לידי ביטוי לדוגמא ביכולת פענוח אם הבן אדם שמולם מדבר אמת או לא.
אם הוא מסתיר רגשות או לא וכו
2) הטבע הוא מקום מפלט עבורכם
אמפתים נמשכים למקומות מבודדים בטבע, אלו מקומות שמרגיעים אותם מהחוויות היומיומיות שמציפות אותם בחיים.
(קצת כמו התבודדות) וזה לא חייב להיות בטבע, זה יכול להיות כל מקום שפשוט מרגיע אותם ומאפשר להם לסדר את המחשבות.
3) מקומות הומי-אדם מציפים אותם
מאחר שיש להם רגישות גבוהה לאחר אזי יש להם יכולת לספוג אנרגיה טובה או רעה מהאחר רק מלשהות בנוכחותם.
4) בדר"כ אנשים מרגישים בנוח לשתף אתכם בבעיות שלהם.
לאנשים אמתפיים יש יכולת הקשבה מצויינת משום שבאמת אכפת להם מן האחר ורוצים שיהיה לו טוב.
כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, אנשים מזהים את התכונה הטובה הזאת בהם ולכן מרגישים בנוח לשתף.
זו אמנם תכונה טובה, אבל אנשים אמפתים (אבל מהסוג הרע) עלולים לזהות את זה בכם ולנצל את זה לתועלתם האישית
למשוך את תשובה הלב שלכם ולבצע כל מיני מניפולציות עליכם. ובכך בעצם לשאוב את האנרגיה שלכם.
5) יש לכם רגישות גבוהה מאד לרעשים וריחות.
רעשים מסוימים יכולים להוות טריגר לחוויה אמציונלית מסוימת
אתם נמנעים משמיעת תוכן בווליום גבוה.
6) מאד קשה לכם לא לדאוג לאחר
מאחר שלא רק אכפת לכם ממישהו, אלא אתם גם חווים את אותם רגשות בגלל הקשר העמוק אז קשה לכם שלא לעשות
מעשה בכדי להטיב באיזשהיא דרך לאחר. קשה לכם לעבור על סדר היום כשאתם יודעים שמישהו לא בתקופה טובה.
7) אתם לא אוהבים להיקלע לויכוח
אתם נפגעים בקלות רבה יותר מאשר אנשים אחרים.
ויכוחים לא רק פוגעים בכם, אלא גם מרוקנים ממכם את האנרגיה מאחר שאתם סופגים את האנרגיה השלילית מהאחר.
8) יש לכם רצון למלא מצברים אחרי חוויות מסוימות שמרוקנות אתכם
אפילו אנרגיה טובה עלולה לגרום לכם לתשישות נפשית. ואתם זקוקים לדיי זמן לעכל ולנוח.
וכמובן שאם לא הצלחתם להתחמק ממצבים מסוימים שמשפיעים עליכם ולא נחתם, אתם עלולים
להגיע לכדי קריסת כוחות נפשית.
9) יש לכם נטיה להתבודד
אתם נסגרים בחדר, או יוצאים לטייל לבד בפארק, או אפילו לריצה בגשם.
זה עוזר לכם להשיג בחזרה את האנרגיות שאיבדתם
10) קשה לכם להציב גבולות לאנשים.
קשה לכם להפסיק להעניק ולעשות טוב לאחרים, ואנשים עלולים לנצל את טוב לבכם.
11) אתם רואים את העולם במשפיים אחרות
האינטואיציה הפנימית שמניעה אתכם גורמת לכם לזהות כל מיני דברים שאנשים בדר"כ לא שמים לב אליהם.
דברים קטנים ופשוטים מסוגלים להפעים אתכם
12) יש לכם קשיים מסוימים במערכות יחסים
אתם משתוקקים להגיע בהקדם למכנה משותף בעולם המיוחד שאתם חווים עם הבן זוג, אתם מנסים
לפתח מערכת יחסים מאד עמוקה. אך לעיתים קרובות אתם רואים שהצד השני לא כ"כ שם.
אם אתם לא משדרים על קו דומה זה עלול להביא לידי סגירות.
physical empath
בעל יכולת לחוש את הכאב ואפילו את החולאים של האחר.
זה נקרא סימפטומים אמפתיים, שמקורם מהאחר ולא ממשהו גופני ככל המחלות.
intuitive empath
תקשורת אינטואיטיבית אמפתית עם בעלי חיים או אפילו צמחים. יכולת להרגיש אותם. ואת הצרכים שלהם באמת.
ויש אומרים אפילו יכולת טלפתיות עם בני אדם.
emotional empath
באה לידי ביטוי ביכולת רגישות גבוהה ביותר לתחושות ולרגשות של האחר.
לדוגמא אם אדם עצוב או שמח האדם עם היכולת האמפתית הזאת גם שואב את הרגשות האלו ממנו וחווה אותם.
1, 2, 4, 5, 6, 9, 11
וקצת מ12
ומגדיר את עצמי כ -physical empath
וגם כ-emotional empath
) וגם לשמוע בכללי במה אתם נעזרים בתקופות כאלה ?אצלי היא היתה מלאה בסידורים ודברים לעשות, וגם הייתי עוד בלימודים. והלכתי מפה לשם ובין לבין נפגשתי עם החתן ועם כל מי שצריך כדי לסגור את כל הקצוות. ובסוף יש שבת לפני החתונה, וזהו, הגיע היום של החתונה.
וכמה שאפשר להאציל סמכויות זה יותר הקל עליי.
ואז בחתונה באים הרבה אנשים ונשים לשמוח איתך . ואפשר להיות מרחפת ולא שמה לב. כי אחרי הכל וכמה שמתכוננים, החתונה היא משהו אחר לגמרי (לפחות ככה היתה ההרגשה שלי)
בתקופות עמוסות אני נעזרת במקומות חמים. למשל אצל סבא וסבתא שלי. מקומות פשוט להיות ולקבל כוחות, גם בלי לדבר הרבה.
בהצלחה עם זה. וגם אם לא תרגישי הצלחה, תזכרי שזה עובר...
