פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 23)

שמילים זה חשוב

"איש"
שוב ושוב אני מפנים יותר ויותר לעומק, אולי דווקא בזכות הרגישות, עד כמה שונה יכולה להיות תפיסת העולם של אנשים. עד כמה מה שאני רואה הוא חלק קטן מהתמונה תלת ממדית מורכבת הצבעונית.

דברים לא טובים?
איך לא נצבטים בכל פעם מחדש כשעוברים לידם ונזכרים בביקורת שהם אמרו?
(שוב, מדובר באנשים קרובים מאוד...)

אלא אם גם הם רגישים בעצמם 🙈

אני מרגישה מעופפת ונוכחת והכל ביחד

 

הגוף שלי זז ועושה ואני אי שם בעננים, לא יודעת אם אני יכולה להסביר את הרציונל שעומד מאחורי דברים שאני עושה.

למשל בדרך הביתה נגעתי כמעט בכל עץ בדרך, סתם כך, בלי סיבה

 

יהיה טוב

 

ולרקוד בגשם זה כיף!

וואי תחביב שלי לגעת בעצמם בדרך️🤭

איך אני אוהבת גשםםםם

גמלי מתחשק לרקוד בו חחח

או לרוץ ברחוב ולהירטב מכל הטיפות האלו.

האוויר באמת מהמם.

כיף ללכת ברחוב.

מאוהבת בריח והאווריהה
הכל כזה טהור

יש לי ימים שאני מחזיקה (לא רק אם מחזיקה בקטע קשה אלא מחזיקה שמוצאת משהו שנותן לי את האנרגיה) ואני עפה על היום הזה גם אם הוא מאוד אקסטרים... ואז בימים אחר כך אני פשוט מותשת. (ואם לא דואגת לי ונחה הגוף המקסים שלי ידאג שאנוח גם אם זה אומר שיהיה חולה😏)

נראלי שזה כי אני רגישה ובגלל זה יכולה להתעייף בקלות יותר מאחרים וצריכה יותר מנוחה. אם היה יום עמוס ממש בלי לעצור ולדאוג לעצמי אחר כך אני צריכה הפסקה.
זה חלק מהלימוד שלי לאזן

יש לי דוגמה לזה משבוע שהיה. היה לי תחילת שבוע עמוס ממש בעבודה ומסיבת אירוסין ואז הייתי סחוטה ועייפה עד שנחתי בשבת ...

אז כנראה זה כן קשור לרגישות. מעניין.

ימים שאני מספיקה מלא דברים וכולי בהיי ואז יום בלי משהו מיוחד או יותר מידי ריגושים שעושה דאון...
דווקא חשבתי על זה מהצד שאני כל הזמן חייבת להיות בעשייה
מעניין לחשוב על הכיוון של התפרקות

אני בהתחלה לא שיתפתי.

ואז היה לי ממש קשה. 

כי הסביבה פשוט לא הבינה מה קורה.

בדיוק כמו שכתבת -  ללכת הצידה לפעמים, להיות לבד.

גם מלא פעמים התקפי חרדה במקומות הומי אדם, או סתם התנהגויות מוזרות.

 

אז פשוט התחלתי לספר. לחברות הקרובות. ואז לחברות במעגל היותר רחוק.

במשפחה הקרובה זה סיפור קשוח קצת הרגישות שלי. אז פחות מדברים על זה.

אני יכולה לומר שמאז שסיפרתי לחברות סביבי נהיה לי הרבה יותר קל.

נהייתי ייותר משוחררת.

והן תומכות ממש ב"ה.

...

זו עבודה פנימית בסוף, להיות יציבה במקום שלי למרות ועם התנודות הרגשיות

רואה שליחות בהעלאת המודעות באופן כללי לשוני (יש מצב שמה שטוב לי הוא לא טוב לך ולהיפך) וגם לרגישות

אני משתפת ברגישות לכיוונים טובים וגם מעלה שמעורר קושי
זה תכונה וכשהיא מאוזנת זה אחד הדברים היפיפיים ביקום

אני כן אבל יכולה להגיד על דברים ספציפיים שהם חלק מהרגישות בלי להסביר שזה בגלל הרגישות.

וגם- רשימה של דברים שאפשר למחוק ממנה אחרי שסיימתי.

 

עם לוז עמוס- אני נאבדת. הולכת מדבר לדבר בטוב ובריכוז, אבל לא מחוברת.

קצת בבעיה עם הרשימות בעצמי מאוד אוהבת משחרר ומסדרת אבל אם מרגישה שהרבה דברים ברשימה הולכת לאיבוד

האמת שאני בתוך זה קצת קשוח אבל יש משהו בלחץ הזה שממכר אותי..לא יודעת להסביר אבל חייבת את 'האקשן'
עוזר ממש לכתוב מסודר מה אני צריכה לעשות ומתי

נראלי שזה התקופה ואני צריכה ללמוד את זה

היה ערב מאושר אתמול ועכשיו סחוטה ומלא אנרגיה ממנו ביחד

לא מרגישה טוב פיזית, וזה מאוד מאוד משפיע עלי גם במצב רוח.

מקווה שיהיה טוב. תקופה קצת מאתגרת אבל אני שמח להתמודד עם האתגרים.

"איש"
אני מקווה שרגשות טובים

תודה אמן ואמן

אני ממש מאושרת ולא לגמרי מעכלת עדין

שבעזרת ה' כולכם תזכו גם לשפע אור וטוב בכל התחומים💙

איזה כיף לקרוא.

שתזכו לחיים מאושרים ביחד.

משמח ממש
בניין עדי עד!!

הכנות קלות ושמחות ברוגע ונחת.

שיהיה הרבה בהצלחה!

"איש"
שתזכי לבניין עדי עד יציב ואיתן!

מרגישה אחראית על כל דבר רע שעלול לקרות סביבי.

 

ילדים רבים מכות באמצע הכביש ולא התאפקתי להעיר

 

ילד חמוד אחד רצה לעבור וילד גדול צחק עליו: רוצה לעבורי?

הילד הקטן ענה כהוגן (אחרי שהסתדר) "לא אני לא רוצה לעבורי, אני רוצה לעבור!"

 

גבר גבר!

 

מנטרלים את הרגשות?

אני רואה את זה בתור אנושיות/רגישות שדווקא כן חשוב לי לשמור על זה (נגיד בקטע של רגישות לקללות/העלבות) אבל השאלה מתי הגבול עובר..

אני רואה את זה יותר בתור הזדהות עם מי שנפגע..לידיי

זה כל פעם עצוב לי מחדש...

וזה קורה כמעט כל יום

"איש"
אבל צריך לדעת להרפות.

אני עם המשפחה שלי בירושלים נגיד, אני רואה קבצנים ובאלי לבכות.

אצלי, כך גיליתי, זה נובע מהתגוננות. אני רוצה להגן על עצמי מכאב ולכן מחפשת מראש את הכאבים בחוץ, כדי לזהות אותם מוקדם

יש כאן 2 דברים להבנתי

 

אשמה ואחריות לגבי מישהו שקשור אליי- זה מה שאתה מדבר עליו

אשמה ואחריות לגבי מישהו שלא קשור אליי- זה מה שפותחת השרשור מדברת עליו

 

ולגבי שניהם- נכון, לשחרר ממני את האשמה/ אחריות/ כאב שלא שייך אליי. ומוסיפה- להתבונן למה כואב לי. הרבה פעמים כואב לי בגלל שאני מכירה את הכאב מעצמי, ממקומות אחרים בחיים.

 

אני נשואה ואמא וכבר מעל 30

ולא אשכח את החרדות מפניקיו ושודדי ים וכל מיני צחוקים של רשעים.

 

היה סרט על באפי ציידת הערפדים- זוועה.

עוד אחד על איזה נקודה בגוף שניתן להרוג בה- סצנה לא יוצאת לי מהראש.

 

גם הבכורה שלי כזו, מצחיק.

 

יוהו זה מרגע אותי לפרוק, מקווה שזה בסדר.

 

נראה לי שאצלי זה אפילו לא מסרט מסויים, מאז שאני זוכרת אני ככה🙈

"איש"
אבל לפעמים כשיש מישהו גם במציאות ולא רק בסרט שצריך להתמודד עם משהו מביך (למשל אני מרגיש שהוא מוסך לדבר מול קהל גדול) אז אני מרגיש את הפדיחה בעצמי...

אם יש לכם המלצה לסרט 'רגיש' - אשמח

סרטים אלימים - 

אני לא מתקרבת. כאילו לראות אלימות או לשמוע על אלימות זה הופך אותי לגמרי.

סרטים רגשניים - אני מרגישה ביחד עם הדמויות. בוכה איתם. כועסת איתם. מובכת איתם ביחד (מובכת ברמה נואששתתתת).

חחחח

אנשים אוהבים לצחוק עלי שככה אני בסרטים.

אבל אני אוהבת את זה.

ממש חווה את הסרט ביחד עם השחקנים....

לא יודעת מה הגילאים פה אבל רגישות גבוהה היא מכל גיל ועד כל גיל (אחותי מהרגע שנולדה זה ברור עליה ואמא שלי אוטוטו 50גם )

נורמלי לחלוטין

אי אפשר לזוז וכולם צועקים ושמש וכולם הולכים וקבצנים מתנדנדים לך ואז מקללים אותך ואת כל שכמותך אם אין עליך קצת מזומנים.
פשוט סיוט.

 

ממש קשוח

היינו עם המשפחה ואחר כך לבד

ואחר כך באמצע הלילה הוא נזכר שצריך לישון איפה שהוא

והודעות וחיפושים ומצא

מה שלומך עכשיו?

אם רוצה לשתף,...

נכון לגבי המשפחה.

 

ו@פרח-אש- באמת חשבתי אחר כך על הרגשות וניסיתי לתת מקום ולעבד. ברוך ה' מרגישה היום יותר טוב

מה כזה היה לך נחמד החג

אני כל שנה ממש נהנת מהמעבר לבחוץ החיבור עם הטבע (כן רק בערך אבל לישון תחת השמיים פלוס מינוס )

ואני אוהבת את התחושה הבטוחה והמחוברת למה שמיסביב שהסוכה נותנת לי שירי חג של השכנים שמתחברים לשלנו (במכווון ולא )
כל זה ממש כיף לי

חברה טובה שלי אפילו טובה מאוד אצלה תמיד הרגשתי בנוח ניפטרה אתמול, ועקב החג לא היה את החדר שלי מקום כזה אישי יותר להירגע(אחשלי דתלש אז הוא יושן אצלי בחדר בסוכות כי החדר שלו קרוב לסוכה ויש רעש) אז נישערתי בסערת רגשות שלא מרפה מימני

 

אז הכל נישאר לעצמי וזה שורף אני רוצה שהיא תחזור ואז החיין שלי יהיו טובים

אהלןן אני אנשית;)
מזדהה ברמוות..המדשית שאיתי בהדרכה גם כזאת
ממש כזאת

זה עבודה לא פשוטה אבל עבודה בהצלחה חיימ

 

מזכירה לי את התחושות שלי כשגיליתי (גם מאוד מאוד רגישה והיה ככ מדהים להבין מה עובר עלי ושזה דבר קיים)

הדבר העיקרי לדעתי הוא לתת מקום לרגשות וההרגשות ולדעת לנתב את זה בצורה מיטבית בשבילך

בשבילי דבר גדול בגילוי היה הבנה שאני לא כמו כולם ולא צריכה לצפות ממני להיות ככה אלא לגלות מי אני ואיפה אני זורחת