פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 24)

מה זה עושה לכם?

אוקי אז יש תקטע הזה ששנים ניסיתי להבין למה יש לי כ"כ הרבה דפקטים עד שגיליתי שרובם קשורים לרגישות.

אבל יש דפקטים שאני לא יודעת אם הם קשורים או לא.
אחד מהם זה אינטואציה לא נורמלית בעליל.

האם אתם מרגישים שהאינטואציה שלכם גבוהה מאצל אחרים בפער מוזר ממש?

שבאמת היא מנסה להבין למה אני ככה והתשובה האמיתית היא -הרגישות, כלומר שהכל משפיע עלי בצורה הרבה יותר קיצונית משזה באמת ואין לי שום דרך להסביר לה את זה כי היא הבנאדם האחרון שיבין את זה.. עם כל הרצון הטוב... ויש הרבה..

הייתי השבוע בטיול שנתי, ערב אחד הלכנו למקום שהיה בו קרב ונפלו בו חיילים,סיפורים מזעזעים וירידה לפרטים קטנים בקטע מחריד
יום אחריו הגענו למקום של אסון המסוקים..מראש לא הקשבתי לשיר ולמדריך,לא קראתי את השמות והמכתבים אבל הספיק לי לראות כומתה אחת כדי להתחיל לקלוט..
והיום הפיגוע הזה באריאל..
הכל צף ביחד הזמן ככ קצר..והחברות לא באמת מבינות למה 10 דק אחרי שיצאנו אני עם פרצוף כזה
איך אני אמורה לשמוח ולשיר במסלולים שככ אנשים נרצחו במקום שאני דורכת עליו?
אוף זה קשוח ממש

להסביר לאנשים זה קשה 

ועוד יותר לפעמים לאנשים שאוהבים .

מרגיש לי שאני משדרת מסרים סותרים ולא יודעת להסביר את העוצמה שבאמת יש לשני הצדדים 

 

באלי לומר לו שאני הכי רוצה לחלום כמהו ופשוט מפחדת ברמות של שיתוק מהעומס 

ושאני אוהבת אותו ממש והרצונות הככ אמיתיים ומחוברים שלו מאירים אותי ונותנים לי רצון וכח ופשוט פתח לאור אין-סוף נגלה לי דרכו

 

מוצפת מהרעיון ומהעומס להרגיש ולהחליט ככ הרבה כבר מאתמול בצהריים ולא ככ הצלחתי לנשום 

 

ויש רגעים שחושבת שאחרי שאתאתבשל עם זה קצת אהיה בסדר עם העומס וחוסר הוודאות יפתרו עם הזמן אבל עכשיו פשוט מוצפת אז עם כל הרעיונות הגבוהים והמדהימים והאידיאליסטים אני לא יודעת איך להתחיל לחשוב על זה כאופציה 

 

ושהוא הכי מכיל ותומך בעולם ונס שהוא הארוס שלי  כי באמת אין כמוהו .  

 

קשה לי להסביר שגם כשמוצפת ומפחדת אני גם רוצה .

 

 

לאחר התלבטות אם באנונימי או לא הגעתי למסקנה שסומכת עליכם גם אם תזהו 

איך אתם מתחילים בוקר?

למתקדמים איך הייתם רוצים להתחיל בוקר?



עונה : גיליתי סדר שממש טוב לי והיום חזרתי אליו אחרי כמה זמן שלא וזה חסר לי ...
מקלחת, שתי כוסות מים, תפילה ותנועה (אם יש פניות לחפש אז גם עם שיר )

ממש מחכה לשמוע מה טוב לכם על הבוקר מרגישה צורך להוסיף או לשנות בסדר שלי ונראלי אחלה מקום ללמוד בו מאנשים

מישהי ביקשה ממני עזרה במשהו דיי גדול, בתשלום כמובן...
ממש שמחתי על הבקשה הזאת כי היא השלכה של משהו חשוב ממש וקצת הרבה מורכב.

אמנם בית העלמין מלא באנשים שחשבו שאין להם תחליף אבל סיטואציה קצת הרבה מורכבת וגם אם אפשר למצוא פיתרון אחר הוא יהיה להם הרבה פחות טוב באופן משמעותי ואולי יגרום להם לחזור בהם מתוכניותיהם מה שאני מאד לא רוצה שיקרה.

אז בהתחלה ישר אמרתי כן והתחלנו לראות שכל הקצוות נסגרים וזה מסתדר... ויש הרבה קצוות במקרה הזה..

אבל ככל שאני חושבת על זה אני מבינה שהדבר הזה ידרוש ממני כמעט שבוע של חוסר שגרה מצידי ברמה הבסיסית ביותר. זה ממש חשוב לי מצד אחד שהם יעשו את זה, וגם זה לא משהו שאני אמורה לסבול ממנו לכאורה ולהפך אבל נראה לי זה יהיה לי קשוח מדי.

לא נעים לי לחזל"ש, ואני מאד מאד מאד לא רוצה שהכל יחוזל"ש אבל נראה לי זה יהיה לי הרבה יותר מדי ואני אקרוס לתוך עצמי.


ועכשיו יש לי מצפון שלא אמרתי ברגע הראשון אני צריכה לחשוב על זה.
ואני צריכה להחליט עד מחר כי עם החגים וזה הכל גם ככה מתבלבל ואשכח לדבר איתה.


לא יכולה לכתוב יותר פרטים כי זה פרטיות של אנשים אז יצא מוזר אבל לא נורא.

לראות אנשים מזדקנים ומאבדים לאט לאט את עצמם😔

אני מרגישה שאני מדברת בשפה אחרת.

כי ההבעה שלי של דברים היא אחרת.
ניסיתי לדבר בשפה של כולם. זה יצא יותר דפוק.

מתסכל.

(חלק קשור לרגישות כנראה וחלק לא.)

כל הזמן רק עוד ועוד דברים נהיים לי מציפים יותר ויותר.
כלומר מצבים שפעם היו קשים לי אבל התמודדתי בצורה סבירה עכשיו בלתי אפשריים.

והרגישות מתגברת בכל מיני דברים...

התדרדרות מתמשכת.

ראיתי את הפוסט הבא באינסטגרם...ממש מעניין אותי מה דעתכם


אתמול עוד ילדה בת 14 החליטה שהעולם הזה הוא יותר מיד בשבילה
והצטרפה לכל כך הרבה ילדים ואנשים של פלא, שהיה להם יותר מידי קשה.
אני מתבוננת בצילום שצרפו כשעדיין חיפשו אותה, פנים פתוחות ,מלאות תום. אני מכירה את המבט הזה.
זה מבט שראה מלאכים.
אני יודעת מה זה להסתובב כאן כשהערוץ של המלאכים פתוח, תמיד תהיי עדינה יותר, רגישה יותר.
פגיעה הרבה יותר...
מי שרואה מלאכים, מרגיש הכל מאוד מאוד
את החוט של הבגד מבפנים, את החול מתחת לציפורנים בארגז החול, את המצב רוח של המורה המחליפה.
את הריח של צינור המפלט אחרי שהאוטובוס נוסע ( 15,16,17....עכשיו אפשר לנשום)
איכשהו במעבר הזה מתום הילדות לעולם של המבוגרים
בתוך אותו צינור שפתוח למעבר של מלאכים מלווים,
לפעמים במקום המלאכים הטובים והיפיפיים, יכולים להסתנן גם מלאכי חבלה
אלה שיצעקו בתוך הראש- "את לא רואה שאת לא שווה כלום? "תראי איך את לא שייכת לכאן!"
"אף אחד לא מבין אותך כאן. אף אחד"
העיניים התמימות מתכסות בערפל של כאב מתמשך
זה לא משנה בכמה בגדים יפים אמא תנסה לעטוף אותך ולדאוג שדבר לא יחסר,
כל המפגשים עם המטפלים והפסיכולוגים רק יחדדו את העובדה שאת עוף מוזר שלא מצליח להסתדר כאן.
ואת אוספת עוד ועוד כאבים והוכחות שכאן רע. מאוד
עד שאי אפשר יותר
פשוט אי אפשר.
וברגע אחד אכזרי
צוללים למעגל הכאב שאין לו שם
כל מכירייך
אתם מבינים, ככה כאב לי. ימים רבים מידי.
במעבר הזה בין פה לשם
יש כל כך הרבה אימהות ואבות
שלא יודעים את נפשם
איך להשאיר את הילד שלהם כאן
מוגן
שמור
מספיק רגע אחד חמקמק שכל הקלפים נטרפים

זה סיוט, לחיות באימה הזאת.

לנסות לקבוע תור לפסיכיאטר ולשמוע שהתור הכי קרוב הוא עוד 8 חודשים
אלא אם יש לך 2000 ₪ לפגישה אחת, אז יש אחד פרטי שעוד 6 שבועות התפנה לו תור.
אין לך? אהההה......בעיה. תחכו.
תזכירו לי מי לקח על עצמו לטפל במערכת בריאות הנפש במדינה...?
אולי נצביע לו מחר.

לזיכרה של אביה ברוריה קופמן ,ילדה של אור.
אותה לא הכרתי,את המבט שלה אני מכירה

שרית מלמד

אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה קשה ומחשבות אובדניות, אל תישארו לבד - עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילה חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי לכל מצוקה נפשית, לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201

אוף. 

מלא מלא מלא הצפה כל שבת.

לא אוהבת את זה.

השבוע יהיה ממש כיף ונושם ושמח

(החלטתי️)

יש לכם תובנה אישית מהשבוע?

והאם ההתמודדות שונה כשמדובר באנשים זרים או רחוקים לבין כשמדובר באנשים קרובים (הורים, אחים, בני זוג, ילדים...)?
אשמח לשמוע ולהיעזר...

אין לי רישיון נהיגה כי מאז ומתמיד פחדתי מהמחשבה של לעלות על הכביש ולהיות אחראית על עוד כלי תחבורה מלבד הרגליים שלי... (גם באופניים לא נסעתי הרבה כילדה)
אמנם עברנו תאונה קלה כמשפחה לפני כמה שנים, אבל היא לא השאירה לי טראומה בכיוון הזה, ובכל מקרה - הפחד היה עוד הרבה לפניה...
אני מסתדרת ביום יום בלי לנהוג (תחב"צ ובעלי...) אבל לאחרונה התחלתי לחשוב שאולי כן כדאי שאדע לנהוג.
השאלה אם יש סיכוי לזה, עם הפחד שיש לי רק מהמחשבה על כך...
מה אתם אומרים?

גשם (מתחשק לי לרקוד בגשם )
איזה אוויר נפלא! שפע ברוך השם

לפעמים קורה לי שיש איזשהו יום עמוס ואני בסוג של היי, וביומיים שלושה שאחר כך אני בדאון לגמרי. זה לא פוגע בתפקוד וכו וכו לכן אני בטוחה שאין פה משהו פתולוגי, רק מן התפרקות כזו.
קרה גם לכם? תוהה אם זה קשור איכשהו למערכת עצבית רגישה (אולי היא בסוג של מתקפה בעומס והיי, ואח״כ צריכה לאזן ולאטום את עצמה)

זה משהו שבאלי לשמור לעצמי ולא יודעת גם איך לספר...
אבל מצד שני חברות שלי או כל מיני אנשים אחרים לא ממש מבינים למה אני עושה כל מיני דברים מסוימים ולפעמים אפילו יוצא שאני יכולה לפגוע במישהי בגלל זה... (כמו ללכת הצידה,להיות לבד,להיות בשקט...)
ואם אני אשתף אז הן פחות יפגעו וגם הן יכלו לעזור לי...
אתם משתפים שאתם רגישים יותר? ואת מי?

ואיך אתם עם לוז עמוס בכללי?