פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 25)

לפני כן זה היה הגיהנום  לכשעצמו.

אם אתה מרגיש את זה איך זה לא שלך? 

מכיה תגהנום אישית אבל איך לא שלי?....

איך בטן יכולה לענות? מי אמר שהיא לא משקרת?

אני לא יודע מה מדוייק ומה לא, אבל בסוף הבטן לא טיפשה והיא יודעת להגיד משהו גם אם הוא לא מדוייק. אפשר להתקדם עם זה.

תנסי לשאול ותראי.

קצת קשה לשואל את הבטן אם אתה אשם ברגשות אשם... מרגישה כאילו אני משקרת לעצמי

זה בסדר גם כשהיא משקרת. אנחנו סומכים על עצמנו גם כשאנחנו לא מדוייקים. אי אפשר לחיות אחרת.

(ואם היא מרגישה רגשו תאשם של מישהו אחר אפשר לנסות להבין ולשאול "למה אני מרגישה ככה?")

תודה רבה!!!

קמתי מוקדם מדי עם מצב רוח של לגרום לדברים לקרות

- ניסיתי לעשות דבר אחד שאני דוחה כבר שנה + (עדיין לא קרה אם תהיתם... אבל הפעם זה לא אשמתי)

- התקדמתי יפה עם כמה דברים

מה איתך?

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

גם אני לא כתבתי פה זמן מה

קמתי מוקדם ליום חופשי ואני מנסה להיות רגישה ולסדר לפי הרצון הפנימי את מה שאני רוצה לעשות.

מזל טוב לך! ותתחדשי על הכל!

וכל הכבוד לך  חשוב ממש 

עשיתי כמה הפרדות בין סוגים של "כאבי בטן" וזה עזר להבין מה באמת אני מרגיש בסיטואציה. משהו שכאילו מפעיל אותי חיובי אבל בעצם הוא שלילי ומשהו חיובי שבעצם סוגשל ברחתי ממנו.

אתמול הצלחתי להתמודד עם הצפה (של מישהו אחר) ולהשאיר אותה אצלו. פעמיים. 

מקווה שעכשיו את מרגישה טוב יותר. 

(יש גם עצות פרקטיות אבל זה אם תרצי)

זה עוזר להציף את מה שהמוח לא רוצה לספר וזורק אותנו להצפה הזו.

הגוף מפוצץ באנרגיה בגלל שהוא לא מסוגל להכיל משהו. אם תצליחי להוציא את זה משם תראי איך שהאנרגיה יורדת.

אם ההצפה תלך, תחזרי להיות משהו קצת יותר מאוזן ויהיה לך יותר קל.

לא הכל קשור לרגישויות 

ואני דווקא אוהבת את פורים

כיף ליעם זה שאף אחד לא יודע מי אני , מתחת למסכה...תמיד מתחפשת בצורה של מזהים אותי

לא יודע למה יש כאלה שלא נהנהים, זה החג הכי כיף אצלי כל  השנה...

.

שמח, ריקודים, משלוחי מנות וכו'...

גילוי נאות כבר מספר שנים שאני חוגג  יומיים

אפשר לעטוף בו הכל בדברים שאני אוהבת ונצנצים (כן לא מאוד יוצאת למסיבות אבל ממש נחמד)

מלבד הנפצים זה אסון אני מאוד נהנת שהמודעות לנפגעי הלם קרב שסובלים מזה עולה זה מקטין את השימוש בהם 

לא גאה בזה אבל זה שומר עליי שפויה 

רצון שהקב"ה יגיע וינקום נקמת דם עבדיו השפוך

ואיזה שהוא רצון לנתח אותם ולהכניס להם לב ומוסר ולחנך אותם מחדש

אין לב אין- לא מצליחה להבין את זה איך הם רעים כאלה

זה אומר שאת מפחדת (או "מפחדת") מהתגובה שלה ולכן את פשוט לא מפסיקה לחשוב.

תחושת בלבול שכנראה את מרגישה מול אנשים מסוימים ומול אנשים אחרים יש לך יותר בהירות ברגשות.

מסכימה עם אנונימי מעליי שהרבה פעמים זה נובע מפחד ואז כשמפחדים שהרגשות שלנו לא יהיו לגיטימיים או לא יהיה להם מקום אז הם מסתתרים ולא נותנים לנו להביע אותם באמת

סוג של הגנה כזאת.

מעניין לשים לב לפחד ומה הוא אומר לנו

האם לא יהיה מקום לרגשות שלי? האם אני אחווה נטישה אחרי שאומר את הרגשות שלי?

מה הסיפור של הפחד מספר לי בנוגע למה שאני הולך להגיד

אם הבנתי נכון למה את מתכוונת אז יצא לי גם לחוות את זה

כאילו שדיברת ואמרת במילים אבל זה עדיין מציק ומרגיש שלא אמרת כל מה שאתה רוצה ושיש משהו חסום כזה בקשר

האמת אין לי מה להציע כפתרון אבל אם יש לך מחשבות על זה אשמח גם לשמוע..

נ.ב-

מוסיפה שאחרי שקראתי שוב את התגובה האחרונה שלך זה נשמע שזה משהו בכללי בשיחות ולא רק בקשר לדברים שמפריעים אלא גם יכול להיות פשוט בשיחה רגילה

שהמחשבות פשוט הולכות למקום אחר

כשאני לחוצה או בעוררות יתר אני מרגישה שהמוח שלי כאילו נאטם ואני לא מסוגלת לחשוב בבהירות 

וכשאני רגועה אז המחשבות מתחלפות ונעות אצלי בצורה יותר חופשית יכול להיות שזה קשור לזה (?)

לא תמיד העוררות נראית אותו דבר לפעמים זה פשוט בן  אדם חדש או סיטואציה חדשה עם בן אדם שמכירים, או משהו שאנחנו בעצמנו חווים כקונפליקט ואז נרגיש הרבה פחות בטוח להוציא אותו החוצה

 גם מצתרפת לשני השאלות

צריך לעצור ולהקשיב לבטן. מה היא מרגישה כשאני אומר או כותב שם של מישהו ?

השני - 

מה זה חונק? באיזה מדיה?

אני עם כמה מחשבות על ווטסאפ ועל החסרונות שלו. אני אכתוב על זה פעם

אני גם ההיתי במקום הזה של ההתכחשות  (חרם ) זה רע ברמות ואם משהו פגע בך אתה צריך להכיר בזה ולרפא אתזה ולא לדחוק את זה פנימה כי זה רק מכאיב יותר פשוט צריך לשחרר את זה ובשביל לשחרר צריך בכלל להודות בזה והכי חשוב!זה לא אשמתך !ואסור לך להעמיד פנים שזה אשמתך כי זה גם סודשל התכחשות

זה באמת לא בסדר.

נשמע שהוא עשה דבר שמגיע לו ההרבצות והכעס.

נשמע עצוב.

אולי כדאי לבדוק עימו

לא צריך להתחמק מזה.

אתה לא חייב להחליט שאתה עושה אם זה משהו. אבל קודם כל להכיר בזה שנפגעת ושהרגשת רע. ושהוא היה לא בסדר, ושהיה צריך לפעול אחרת.

גם רצון לברוח, כאבי בטן.

אני מכיר תחושה דומה. זה זה.

היום אני כבר לא מוותר על מה שיש לי .

אבל צריך לזכור שנורמלי =הנורמה שלי. מה שבשבילי הוא מותאם

ואין כזה דבר באמת נורמלי כמו שנראה לך.

אם אהיה נורמלית. לא אהיה יוצרת.

לשלוח קישור לשאלון של מופנם/מוחצן?

יש זמנים כאלה. שאני מורכבת, ומקשה על עצמי, וזה ככ קשה ודיי נמאס.

ובזמנים כאלה צריך לחבק, לאהוב. את עצמי. את עצמי המורכבת, את עצמי שקשה לה, את עצמי שמקשה, את עצמי שנמאס לה, את עצמי שנמאס לי ממנה.

לחבק ולנסות להרפות.

❤

ותעברי את זה בעזרת ה'

איזה דברים מסויימים מגיעים אלייך שאת מבינה שהם קודים חברתיים ואת לא מסתדרת איתם?

פשוט מעלמת מהם.

אוף

איך מתמודדים עם זה? עם הפחד מכל שינוי ובעיקר מכל תגובה של הסביבה?

איך מתמודדים?

כמו ש @משה כותב פה הרבה,  צריך להפריד בין רגשות של אנשים אחרים שמשפיעים עלינו לבין הרגשות שלנו.

אסור לנו להרגיש לא בנח עם עצמנו בגלל מחשבות של מישהו אחר.

כדי שלא נתבלבל בין מה ששלנו ומה של אחרים, 

צריך לבנות לנו עמוד שדרה פנימי שיודע מי הוא 

לשנן לעצמנו כל הזמן- אני טוב ויש לי כח להתמודד. 

לא להקשיב לתגובות של אחרים

לא להיבהל משינויים, להתרגל אליהם לאט לאט בקצב שלך.