פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 25)

יש פה כמה אתגרים שונים - יש את הרגשות מהר מדי, יש את חוסר הוויסות הפנימי של הגוף ושל מה שאנחנו מרגישים, ולהבנתי יש גם רגשות של אנשים אחרים שאנחנו מושפעים מהם חזק מדי בגלל ש"אין גבולות רגשיים".

זה ממש אתגר. ורק בשנים האחרונות אני מבין עד כמה ואיזה מחיר שילמתי עליו.

כשאנחנו מוצפים רגשית אנחנו חווים כל מיני דברים. חלק מהרגשות שלנו הם רגשות שלנו. חלק זה פשוט "חפירה" שכלית, וחלק להבנתי זה פשוט רגשות של מישהו אחר שאנחנו קולטים וחווים כאילו שהם רגשות שלנו ולא יודעים להבדיל.

למשל

כשאנחנו אוהבים מישהו

אנחנו מרגישים את מה שאנחנו חווים כלפיו

את הפחדים שלנו (שיצליח, שיכשל, את כל החששות)

ובמקביל את החוויה שלו - כפי שאנחנו מרגישים או חושבים שאנחנו מרגישים כלפיו.

שפגענו במישהו - יש שני רגשות שאנחנו חווים במקביל

את התסכול שלו מאיתנו 

ואת הכאב שלו

בשני המקרים הלופ במוח מזין אחד את השני. אם הוא אוהב אותנו יותר (אנחנו מרגישים ככה, לא מעניין אותי מה האמת האובייקטיבית) - אז אנחנו גם "צריכים" לאהוב אותו יותר, וכנ"ל כעס או רגשות אחרים. זה גורם להם להיות אצלנו במערכת הרבה יותר ממה שהם באמת.

ואז מתחיל התלהבות של לא לישון בלילה מרוב לאהוב משהו או לחילופין מרוב צער וחרטה. והכל זה שלנו.

מוצפות רגשית.

כשמבינים שככה עובד המנגנון, אפשר להתחיל לשלוט בו.

יש כאלה שלא.

אם את חברה טובה שלה (ולו בכאילו) זה יכול להיות הזדמנות להעביר לה את המסר הזה בעדינות.

אפשרות שניה- היא לא חברה שלך. תמצאי לך חברה אחרת ותעשי איתה מה שאת צריכה לעשות איתה במסגרת התפקיד שלכן.

שלומי היה מעולה. ירושלים היום (לקוח/עבודה). הגעתי לאוטובוס בסדר וניצלתי את השעה וקצת שהיה לי שם כדי לחלום במודע ולדייק כמה אתגרים שעלו איתי אבל השתחררו בדרך.

זה לגמרי אפשרי.

לתת לעצמך להיות חלק מהרגע 

גם אם זה לא נעים

 אלו נסיונות לבריחה מהמציאות

במקום לנסות למצוא כאלה

הצעתי רעיון להתמודד

וככה לסגל טבע מסוים

לפעמים מונעת ולפעמים בודקת איך אפשר ביחד 

נניח בסיטואציה עם חברות בדרכ אשאל מה מפריע לי ואבקש חיבוק או משו 

ואם צריכה לשטוף כלים ומציף והמטלות בכמות גבוהה אני אנסה לשים סרט ולשטוף ביחד ...

ומנסה להקשיב מה באמת מציף אותי. לא תמיד זה עוזר אבל זה הרבה יותר טוב מאשר להיות שם מוצף.

התופעה שאת מתארת פה מוכרת ממש.

יוצאת החוצה אם מתאפשר, להירגע קצת באויר

וגם עוזר לי להתעסק בדברים טכניים. למשל באירוע משפחתי- לסדר את השולחן, לשים דברים בפח וכו'

ואם אפשר- להתכנס לתוך עצמי בצד עם ספר או משהו קליל לקרוא. לפעמים סריגה או עט ודף, לכתוב מה שאני מרגישה

הייתי תמיד מוצא לעצמי תעסוקה טכנית נחוצה או לא נחוצה.

אני שמתי היום מוסיקה אקראית מהטלפון שלי  וזה עבד יפה. לא שיר ספציפי.

קמתי עם אנרגיה של עשיה- עבודה-מחשב. לא אנרגיה של יום שישי ולהכין שבת. קצת אתגר .

הי אני בסהכ רוצה להיות מושלמת ושכולם יוהבו אותי  

העיר שאמרתי ללקוח שאין תנועה בחנות ומשעמם לי ולא משתפים לקוחות בעסק תכלס צודק 

סריטה מילדות רוצה להיות אהובה על כולם ואם לא אז בטח אני אשאר לבד ...

ב''ה כשאיפשרתי להרגיש את העצב פשוט השתחרר ועשיתי סידורים והכנות לשבת אז צלש לי   

(אוהבים אותנו כמו שאנחנו, כשאנחנו מנסים להיות מה שאנחנו לא זה לא פועל).

אני כאן מילולית כל הזמן, ולא מצליחה להגיב פה 😅

היום הזה התחיל נחמד

מה טוב? שקט מאוד ולא ציפיתי לזה

הבוקר קיבלתי תובנה של משהו שגורם לי למוצפויות (וממש לאימפולסיביות של תגובות). ועכשיו זה ילך.

אבל מגניב אותי שיש את הפורום הזה, מעניין אילו דברים יצמחו מפה

ממה את חרדה?

תני למקלדת (או לעט ונייר, מה שאת אוהבת) לעשות את העבודה שלהם. להקשיב למה כואב/מציק/תופס אותך ולתת לזה את הריפוי שלו.

עם תינוק לישון זה באמת קצת קשוח. עברתי את הסרט הזה. אפשר.

ב''ה מצויין ממש 

ברגע שהתחלתי הפחד שחרר ועדיין מורכב לי בעומס ודייטים בלילות אבל באמת שסהכ מצוין והכל מתישב לאט במקום 

כל הנושא הזה של הרגישות יתר (גם אני מתמודד איתה) זה נוגע בהרבה תצומים בחיים

גם צבעים משפיעים מאוד עלי. אור חזק מידי או צבעים עזים וכו'...

ראיתי מא נחמד על ההש]עת הצעים ואני מצרף - מאמר

 בתור אדם רגיש אנחנו צריכים לשים לב לכל מה שפעול עלינו ולבדוק איך להוריד את סף הרגישות.. למשל גם קפה מאוד משפיע על העוררות הזו 

התחושה של "זה לא בסדר מה שאני מרגיש עכשיו" בגלל העול שזה מעמיס על הסביבה (ועליי).

אם אני מרגיש רע אז אני לא אהיה פרודוקטיבי בעבודה ואני לא אעמוד בדדליינים, זה נכון.

(הבוקר חתכתי את כל היום שלי ונסעתי לים כי ראיתי שאני מוצף ושום דבר לא יקרה פה)

יש באמת ילדים שמתפקדים בסדר במסגרת, אבל בבית הם מתפרצים כי במסגרת הם שילמו (או מפחדים) לשלם מחיר יקר מדי.

הפיתרון זה כמובן להקשיב כמו שאת מתארת. ולא לדחוק החוצה. כי זה תמיד יושב על משהו.

היי זה בסדר שכואב

זה דווקא הרבה מעבר לבסדר - זה מדהים!

העובדה שאפילו אחרי כ"כ הרבה שנים עדיין באמת כואב לנו

זה מראה שהנשמות שלנו עדיין מחוברות אליו.

אז נכון הכל עכשיו כמעט בהסתר. 

אבל דווקא בהסתרה הקשר עם הקב"ה הכי מיוחד.

להבדיל כמו אב שמציץ על הבן שלו מבלי שהוא יודע, ורואה שהבן מקיים בדיוק מה שהאב לימד אותו לפני הרבה שנים. אז נכון הם לא יכולים להתחבק כרגע. אבל דווקא בהסתרה האהבה והערכה בינהם הכי גדולה.

בימי הבית הראשון כשהניסים היו גלויים והשם דיבר איתנו דרך נביאיו, אנחנו דחינו ומאסנו אותו.

אין תיקון גדול יותר לעניין הזה מאשר הרצון הבוער שלנו לשוב אליו דווקא עכשיו כשאין את כל מה שהיה פעם, להיות מחובר אליו לא מתוך ניסים גלויים ונבואה. אלא פשוט כי אנחנו אוהבים אותו בלי תנאים. להיות איתו שוב כמו פעם חדש ימינו כקדם.

שחלק גדול מהכאבים הם בכלל לא שלנו. אנחנו הרגישים סופגים כאבים/פחדים של מישהו אחר.

לקחתי פחד שניקר לי בבטן ושאלתי אותו

"פחד בבטן, אתה קשור אליי?"

"לא"

והוא הלך.

מסקרן אותי לדעת מה ההבדל ושונה בחוויה בין אם זה חברה רגישה או לא
למישהו יש תשובה?