דברים שפעם היו לי סבבה לגמרי פתאום מרגע לרגע נהיים יותר ויותר גרועים.
וגם לי כולם אומרים - לכי לטיפול לכי לטיפול.
ואני לא מאמינה במטפלים לצערי וזה מציקקקקק שכל דבר דוחפים ישר אליהם.
פרח-אש️) ילדה של אבאפרח-אש
שמש בחורףאוף.
מלא מלא מלא הצפה כל שבת.
לא אוהבת את זה.
ולא נעים
גם הסעודות שיש. ומלא בלאגן. וצעקות.
ואז לשכב במיטה שעות ולחשוב.
אעההה.
מלא מחשבות שעושות בלאגן בראש ובלב.
נשמע שזה בעיקר המחשבות מציפות.
ויש משהו אחר לעשות חוץ מלחשוב?
ועל מה המחשבות- אפשר לכתוב אותן (לא בשבת)?
אממ משהו אחר?
לנסות לישון.
אבל אז יש התקפים של רעידות שלא נותנים לעצום עיניים.
זה מחשבות על מה היה השבוע. מה אמור להיות. כל מיני אנשים שבאים והולכים.
אני מדי פעם כותבת את המחשבות כשירים...
לא מצליחה יותר מדי למקד אותן.
אני מרגישה מעופפת ונוכחת והכל ביחד
הגוף שלי זז ועושה ואני אי שם בעננים, לא יודעת אם אני יכולה להסביר את הרציונל שעומד מאחורי דברים שאני עושה.
למשל בדרך הביתה נגעתי כמעט בכל עץ בדרך, סתם כך, בלי סיבה
יהיה טוב
ולרקוד בגשם זה כיף!
️🤭איך אני אוהבת גשםםםם
גמלי מתחשק לרקוד בו חחח
או לרוץ ברחוב ולהירטב מכל הטיפות האלו.
האוויר באמת מהמם.
כיף ללכת ברחוב.
אני בהתחלה לא שיתפתי.
ואז היה לי ממש קשה.
כי הסביבה פשוט לא הבינה מה קורה.
בדיוק כמו שכתבת - ללכת הצידה לפעמים, להיות לבד.
גם מלא פעמים התקפי חרדה במקומות הומי אדם, או סתם התנהגויות מוזרות.
אז פשוט התחלתי לספר. לחברות הקרובות. ואז לחברות במעגל היותר רחוק.
במשפחה הקרובה זה סיפור קשוח קצת הרגישות שלי. אז פחות מדברים על זה.
אני יכולה לומר שמאז שסיפרתי לחברות סביבי נהיה לי הרבה יותר קל.
נהייתי ייותר משוחררת.
והן תומכות ממש ב"ה.
...
זו עבודה פנימית בסוף, להיות יציבה במקום שלי למרות ועם התנודות הרגשיות
וגם- רשימה של דברים שאפשר למחוק ממנה אחרי שסיימתי.
עם לוז עמוס- אני נאבדת. הולכת מדבר לדבר בטוב ובריכוז, אבל לא מחוברת.
ילדה של אבאלא מרגישה טוב פיזית, וזה מאוד מאוד משפיע עלי גם במצב רוח.
️איזה כיף לקרוא.
שתזכו לחיים מאושרים ביחד.
חצי משלם איזה משמח!תכלת לשיהיה הרבה בהצלחה!
זה כל פעם עצוב לי מחדש...
וזה קורה כמעט כל יום
אני עם המשפחה שלי בירושלים נגיד, אני רואה קבצנים ובאלי לבכות.
אצלי, כך גיליתי, זה נובע מהתגוננות. אני רוצה להגן על עצמי מכאב ולכן מחפשת מראש את הכאבים בחוץ, כדי לזהות אותם מוקדם
תכלת לאחרונהיש כאן 2 דברים להבנתי
אשמה ואחריות לגבי מישהו שקשור אליי- זה מה שאתה מדבר עליו
אשמה ואחריות לגבי מישהו שלא קשור אליי- זה מה שפותחת השרשור מדברת עליו
ולגבי שניהם- נכון, לשחרר ממני את האשמה/ אחריות/ כאב שלא שייך אליי. ומוסיפה- להתבונן למה כואב לי. הרבה פעמים כואב לי בגלל שאני מכירה את הכאב מעצמי, ממקומות אחרים בחיים.
אני נשואה ואמא וכבר מעל 30
ולא אשכח את החרדות מפניקיו ושודדי ים וכל מיני צחוקים של רשעים.
היה סרט על באפי ציידת הערפדים- זוועה.
עוד אחד על איזה נקודה בגוף שניתן להרוג בה- סצנה לא יוצאת לי מהראש.
גם הבכורה שלי כזו, מצחיק.
יוהו זה מרגע אותי לפרוק, מקווה שזה בסדר.
ישראלית2❤🇮🇱אם יש לכם המלצה לסרט 'רגיש' - אשמח
ישראלית2❤🇮🇱סרטים אלימים -
אני לא מתקרבת. כאילו לראות אלימות או לשמוע על אלימות זה הופך אותי לגמרי.
סרטים רגשניים - אני מרגישה ביחד עם הדמויות. בוכה איתם. כועסת איתם. מובכת איתם ביחד (מובכת ברמה נואששתתתת).
חחחח
אנשים אוהבים לצחוק עלי שככה אני בסרטים.
אבל אני אוהבת את זה.
ממש חווה את הסרט ביחד עם השחקנים....
