זאת קודם כל רגישות *פיזית* שמשפיעה מטבע הדברים גם על התחום הרגשי.
הרבה טועים לחשוב אחרת.
מגניב שיש פורום כזה בערוץ!
אני חושבת שאני גם נחשבת אדם רגיש מאוד, כי מהרבה בחינות אני מאוד רגישה לדברים.. אבל ראיתי שהרבה כתבו שהם רגישים לקולות ומוצפים מהם, או שלא אוכלים ליד אנשים וכל מיני כאלה, ואני לא.
1. אז איך בעצם לדעת מה אני?
2. איך אתם ידעתם שאתם "אנשים רגישים מאד"?
זה רגישות *חושית ופיזית* שמטבע הדברים משפיעה גם על הצפה רגשית.
כמו למשל שלרוב בנות יהיו יותר מושפעות מרגשות מבנים.
https://filmzie.com/content/sensitive-the-untold-story-2015
לא ראיתי אבל נשמע מעניין
אנונימי (3)שמוציא אותי רע ממש.
אין הרבה מה לעשות נגד זה. מקבלים את זה ומקשיבים לזה. לאט לאט זה מאבד גובה לפחות אצלי.
אני בדיעבד משחזר חצי שנה אחורה תקופה שהייתי בסטרס עצום ולא הייתי מסוגל לספוג או לקבל שום דבר. שילמתי עליה מחיר יקר ואני קצת מתחרט עליה.
זה שאת יודעת להגיד "אני בסטרס", "מוצף לי מדי" זה כבר שיפור עצום ביכולת שלך להרגיש את זה.
עכשיו תנסי להרגיש מה מטרגט אותך, ולהקשיב לזה. ולהיות שם.
הרגישות שלי עלתה לי השבוע ביוקר, בגלל התגובה הרגשית הקיצונית לכמה דברים פחות חשובים
אבל למדתי להקשיב, ולהרגיש, ולמדתי גם עוד כמה דברים ואני מקווה שהם יטמעו לי בנפש.
קצת בעולם החיצון
ובעולם הפנימי.
ב"ה
לא יוצא לי להגיע לפה הרבה
..
בכל מקום עבודה אנחנו מצליחים יותר ומצליחים פחות, ובאופן טבעי אנשים רגישים לוקחים ללב את הכשלונות שלהם.
אני לא יודע מה לענות לך לגופו של עניין, אבל כן יודע להגיד שאת לא היחידה שם.
חנוכה היה נחמד. חלק מהארועים היו עמוסים מדי רגשית וטכנית אבל הייתי מודע לזה והתכוננתי בהתאמה.
האור? היום היה לי שיחת טלפון של אור.
איך אתם מוצאים חברים או מקום לגור? אנחנו קצת תקועים בזה... נשואים עם ילד קטן.
שפרינצא בוזגלומ'לעשות שאני חוטפת חררה מכל הרעש? מילה כל הקניון היה מתואם עם המוזיקה שלו וכולם עם אותו טראנס הייתי שורדת, אבל בכל חנות יש מסיבה בקונספט שונה! רנואר שמו מוזיקת רגאטון מחרידה שכגמה לי לגירודים פיזיים, אח"כ קסטרו, קצת יותר שפויים, סתם טרנסים ודיסקו מטומטם באנגלית, מחרפן אבל אפשר לשרוד, זארה הכי נורמאליים...
ואז צריך לחכות לתור בתאי מדידה. ואנשים צורחים ודוחפים, ואין לי בעיה לדחוף, אני טובה בזה, אבל זה פשוט מוציא אותי מדעתי.
חיכיתי חצי שעה למישהי שתביא לי בגד במידה הנכונה מהמחסן, בסוף ברחתי למרות שהוא בול מה שאני אוהבת.
אמרתי תודה על החוסר שירות והלכתי.
וזה מבאס, כי כשאני אומרת שאין לי בגדים זה נשמע בדיוק כמו החברות שלי שטוענות אותו דבר והארון שלהן מלא.
אבל באמת אין, ואני צריכה ללכת, ואני לא אוהבת. טאני יודעת שקשה לי להתפקס על מה אני צריכה עם כל ההסחות דעת האלו.
ובסוף לרוב אני חוזרת בלי שום דבר. גם סבלתי וגם לא עמדתי במשימה. מבאס.
ובכלל היום חרה התחננה שאבוא איתה, ובטעות זרמתי. למרות שאני יודעת שזה לא טוב לי.
#סוףפריקה
אוף, זה מתסכל,
גם כי בפועל צריך בגדים, וצריך ללכת לקניות, וצריך לשמור על קשרי חברות אבל איכשהו זה תמיד בדברים ש,
וגם כי אנשים לא מבינים למה זה מפריע, ואומרים ש נו מה הבעיה זה לא כ"כ בקול/בהיר/שונה.
אממ, בהצלחה.
[אני מוצאת שעוזר לי להגדיר מראש בערך מה אני מחפשת (חצאית באורך כךוכך מבד כךוכך עם דוגמא כזאת/שתתאים לחולצה הזאת, ואז אני עוצרת על פחות דברים לא רלוונטיים. אם לא אפשרי, אז לעשות הפוך ולהגדיר פרמטרים לסינון- שלא תהיה צהובה או ירוקה, לא עם שרוול אמצע, וכו'. לפעמים זה רק מסיח ואז פחות עובד, אבל כשלא,]
זה הפך אותי לסנובה שאוהבת רק מוזיקה 'איכותית', לא שומעת מוזיקה עכשווית, אבל זה פשוט כי יש בה הרבה מסיחי דעת לא צפויים.
היא צריכה גם דברים, ומכניסה אותך לחנויות לא רלוונטיות.
ומבלבלתתת
אלא במרכז העיר. וגם זה רק כשממש אין ברירה.
(שתי חולצות חדשות שקניתי לי לראשונה מזה שנים, איזה כיף שאני לא הורס בגדים).
בגדים שנקרעים תוך יומיים.
ואני בתור בת צריכה למדוד כי יש המון גיזראות, לבנים זה כמה גיזרות בסיסיות שחוזרות על עצמן הרבה.
משאלה שלי שיהיה לגיטימי ללכת לבית כנסת עם פיג'מה...
לכן אני אוהבת את החורף, אני יכולה ללבוש בגדים רחבים וענקיים ועדיין להרגיש אישה.
בקיץ זה סבל. כי אני לא יכולה ללבוש טישרט, ובגדים ארוכים וגדולים ורחבים זה סיוט!
עוד מישהי לא מסוגלת לשים תכשיטים?
זה מוכר?
יש לי יותר ויותר הבנה מה הגביל אותי בעבר וממילא זה משתפר.
בהיבט אחר - יש לי בן בכור שאני מגלה לאט לאט שהוא נמצא עם אותו סרט בדיוק. זה ממש צועק ממנו שהוא עם אתגרי וויסות חושי/רגשי ואני מנסה לעזור לו על הרקע הזה.
