פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 29)

בהם

אבל באמת שזה נכון על כל אחד

אני גיליתי שדווקא שזה קשה לי ואני מוצפת או משו אחותי אוהבת לעשות את זה כי אז לרוב היא מרגישה שאני נותת לה פחות ביטחון ופחות איתה וגם כי לפעמים אז היא מוצפת והכי זקוקה לעיטוף ....

(וקצת ממקום המקצועי שלי)
והילדה הפנימית שלכן לא זקוקה לזה ? לכולם בפנים יש את החלק הזה מוכר או פחות מוכר... מציעה לחשוב איך את מגיבה כשהצורך במגע ועיטוף עולה לך בפנים (נותת לך או לא מבקשת מהסביבה דוחה או יש סבלנות ... )

כולנו זקוקים למגע גם כמבוגרים. כאנשים רגישים (ואגב גם כאנשים/ילדים עם בעיות בוויסות החושי )אנחנו לעיתים זקוקים למגע אחר מהמגע שנחשב רצוי לכאורה- מגע רך.
וזקוקים במקום זאת למגע העמוק והאוסף.

היום אני יודע. לא מספר לכל אחד אבל משתדל להקשיב לעצמי ולהבין איפה אני מגיע למצב של אובר רגישות.

 

אני מאוד רגישה גם ביחס לחברות רגישות מאוד .

אני לא חושבת שאני עושה חיים קשים למי שלידי נכון שיש דברים שיותר מורכב אבל אני שומרת על האיזונים שלי ואני חושבת שאני מעשירה את החיים של אנשים סביבי כמו שהם מעשירים את שלי ...

אני מספרת די בהתחלה בפגישה שלישית רביעית כי זה מקל עלי , זה שיחה אחת מסודרת שבה אני מסבירה ומבקשת מה שצריכה. נניח מסבירה שמקומות הומים ורועשים לא מתאימים לי לפגישה, כי מרוב רעש ודברים שאני סמה לב אליהם אני מתעייפת ומוצפת ואני לא מצליחה להיות נוכחת בפגישה כמו שמגיע לו שהגיע ומאה אחוז בפגישה אז אם אפשר פגישות במקומות כמו ... שהם שקטים יותר ...

הם לפעמים קצת בשניה הראשונה נרטעים אבל אחרי שמסבירה שזה לא חריג ומה זה אומר בכללי הם מגיבים בסוג של הבנה והאכפתיות
אני רואה מהניסיון שלי שזה חשוב לומר
#שכולם רגישים ברמה מסויימת ורק אני יותר מהרגיל
#מה זה בשבילי להיות רגישה
#סיפורים קטנים יום יומיים (נניח קניות ממש מעייף אותי ואני מעדיפה להצעות בללכת לחנות אבל כשצריכה עושה את זה ומשתמשת בדברים כדי שיהיה קל יותר כמו אוזניות שמפחיתות רעש )
#איך הרגישות מול משפחה וחברות ואיך אני חושבת שישפיעו על קשר זוגי (נניח לי קשה עם מגע אבל חברות טובות שלי יכולות לחבק ולגעת בלי בעיה לרוב כי הן כבר מכירות אותי ולמדו איך כן ולא ואני חושבת שכמו שמול חברות זה ככה גם עם בעלי נלמד ביחד ולא תהיה בעיה )

#### והכי חשוב לומר איך אני יכולה להעזר במי שמספקת לו .
הם רוצים לדעת מה הם יכולים לעזור ולעשות כדי לעזור לי אם אצתרך זה עוזר לצד השני לא להרגיש רחוק מזה וחסר אונים אם לדוגמה כן קרה שמוצפת בפגישה או אחכ בחיים .

זה עוזר בדברים הקטנים אני יכולה לומר לו אחכ אתה זוכר שאמרתי לך שלפעמים ... אז עכשיו זה ככה אז ...(מה שצריכה עכשיו או אולי ארצה מאוחר יותר ..)

תודה על התגובה! יש לך המון מודעות לזה ואיך שזה משפיע עלייך ומה יעזור לך..
זאת נראה לי הבעיה העיקרית אצלי. שאני עדיין לא כל כך מבינה מה זה אומר להיות רגיש מאוד ואיך זה משפיע עליי ביחס לאנשים בלי רגישות כזו..
מהדברים שאני חושבת לעצמי- טוב אני פשוט כזאת. אבל זה לא כזה פשוט...

איך את יודעת שדברים מסוימים הם בגלל הרגישות שלך ולא משהו אחר? איך עושים את ההשוואה ביננו לבין אנשים בלי הרגישות הזאת?
אף פעם לא חוויתי משהו אחר כדי להסביר מה שונה בי....

היא חלק ממני ואני לא באמת יכולה לומר מה קשור אליה ומה לא .

אני יודעת שרגישות גבוהה אומרת בעצם שמידע שאנחנו קולטים מהסביבה ומבפנים (כל הגירוי הפנימיים והחיצוניים) מתמיין ומעובד יותר במוח .מה שבעצם אומר שאנחנו במודע או לא במודע שמים לב ליותר דברים ואז דברים הם יותר מדי יותר מהר

אז אני מספרת על דברים שהם שונים ביני לבין אנשים אחרים או שמקשים עלי יחד עם תכונות (שיכול להיות שהיו לי גם ללא רגישות אבל הן חלק ממנה בשבילי) כמו אמפתיה ושאני רואה איך אפשר לעזור לאנשים כי מרגישה מה מפריע להם

וטווח שבו נעים להם עם הגרויים או פחות מדי או יותר מדי (גירוי יתר ובהמשך הצפה)

רק שבגלל העיבוד היסודי יותר שבזכותו אנחנו שמים לב יותר לדברים נוצר לנו יותר מהר ''עומס'' ועייפות ועוררות יתר והצפות מאשר למישהו שלא כזה

האמת היא שגיליתי את כל המושג הזה ממש בשנה האחרונה וזה עדיין שוק בשבילי חח..
פעם הייתי משכנעת אפילו את עצמי בגלל תגובות מהסביבה שאני לא חברותית או ביישנית וסגורה, וגיליתי שאני ממש לא כזאת ולא הבנתי מה יש לי ולמה אני כל כך מתעייפת אחרי סיבוב עם החברות ולמה הרבה פעמים אין לי כח לצאת וכל הרעש הזה מסביב והפרצופים של האנשים מתישים אותי...

אבל זה גם העניין הזה של ההתגוננות, שאני נפתחת לאט, לוקח לי זמן לפתח ביטחון ולהרגיש בנוח באמת עם האדם שמולי. ולפעמים לצד השני זה מרגיש ממש לאט ,וזה גורם להם לחשוב שאני שקטה ולא זורמת וכבדה ולא נפתחת.
או שאני מראה אמפתיה שמבחינתם זה לא ריאלי כל האמפתיה הזאת אז זה לא אמיתי, ולפעמים אפילו מפקפקים בי על הכנות שלי בגלל זה.
וזה נורא מתסכל ופוגע...

אז שאלה נוספת- קיימים בכלל אנשים מספיק מכילים ורגישים כדי לתת לי את המרחב שאני זקוקה לו (בתור אדם רגיש מאוד)? כדי לכבד את הצרכים והרצונות שלי גם אם הם לא מובנים בעיניהם?

זה מרגיש לי כמו משימה בלתי אפשרית.

את תמצאי את המכון לך ואולי הוא גם יהיה רגיש מאוד

תודה! הרגעת אותי קצת,

ומי שרוצה אפשר עוד להמשיך את השרשור, אולי עוד אנשים שיקראו וזה רלוונטי להם יחכימו

קשה לי להיפתח בהתחלה.
בעבר נכוויתי מזה בקשרים,
שגם בלי שאמרו מפורש ידעתי למה הפסיקו

נכוויתי מזה מספיק בשביל שאני אפחד להראות את הצד המאוד רגשי שלי בהתחלה

בענין 😐

נכווית מזה שהראית את הצד הרגשי שלך? זה נשמע לא נעים


אם זה כך, מזדהה.. פעם הייתי פחות שולטת ברגש שלי, פחות עצרתי אותו בתוכי, נתתי לו לזרום בטבעיות בקשר, וזה פגע בי המון אז התחלתי לקחת צעד אחורה ולגשש לאט, ממש לאט.
התחלתי לומר מראש שלוקח לי זמן להיפתח, אבל כן יש פעמים שאני מוציאה הרבה אנרגיות כדי להראות את הצד היותר פתוח שלי, עם גבולות כמובן.. כדי לא לבאס ממש...
הם די כיבדו את זה (עד קו כלשהו שכבר מתחילה להתפקע להם הסבלנות ואז יש המון לחץ וזה נורא).

בחורות בדרך כלל לא מחפשות חברה,
אלא בחור
נכון שאף אחד לא אומר לך מה להיות ומי שאנחנו זה הכי בסדר בעולם
אבל בתכלס זה פחות ככה.

לפעמים נדמה לי שבחורות טוענות הרבה פעמים שבחורים לא רגישים מספיק, אבל בפועל כשהן כן מוצאות בחורים רגישים- הן לא מעוניינות בזה,
מהסיבה שהן רוצות להרגיש את הבלעדיות על הנושא. אולי כלפי פנים הן לא באמת צריכות בחור רגיש.

אני מאוד יכול להבין את זה ומכבד.
אבל כן. זה כואב.

רשמית הן לא יודו בזה כי היום לא לגיטימי להגיד שרוצים "גבר" / "בחור".

וכן יש משהו מתוק ברגישות.

 

אבל בפועל רובן לא ימשיכו עם קשר כזה. מכל מיני סיבות. הרבה פעמים גם אדם שעבר הרבה ניתוקים והתרחקויות יהיה עוד יותר רגיש וזה הופך אותו בפועל לפגיע יותר ומוצלח פחות גם בקשר שהיה יכול לזרום.

 

יש מה לעשות עם זה. אבל זה לא פשוט. בכלל בכלל בכלל.

ומה החצי שלא נכון?

יש אינטליגנציה רגשית עם אמפתיה לסביבה ויש אדם שרגיש לעצמו ונפגע הרבה מהסביבה. אלו שני דברים שונים... (לפעמים זה בא ביחד ולפעמים זה לא, אבל אפשר לחפש כל אחד מהם בנפרד).

זה לא עניין של בלעדיות, פשוט צריך מישהו שיאזן את העניין בקשר, וכששני אנשים ביחד הם עם אותה תכונה חזקה זה מאוד קשה.

אצל אנשים שהם לא רגישים גם כלפי עצמם

זה קצת צביעות

זה יותר לקלוט מילים שאומרים עליך, יותר 'כבד' על זה. שתופסים את זה הרבה פעמים כפגיעה אישית, שזה לא משהו שמחליקים אותו מהר ושוכחים ממנו.

יש שהם ככה ויש שהם אחרת.
אין שום בעיה עם אף אחד, רק כל אחד יחפש משהו שונה בהתאם למה שהוא.

אבל אז האנשים שיש להם את 2 התכונות האלה ביחד נדפקים לגמרי

אני גם הייתי לוקח דברים בצורה נורא חזקה רגשית מה שגרם לי "להשתולל" בקשר ולצד השני לברוח.

 

עשיתי הרבה עבודה על הנושא הזה. הפסקתי להרגיש. זה עבד טוב אבל לא הביא אותי למקום שבו רציתי להיות...

בעקבות השאלה הזו.
אף פעם לא הרגשתי צורך להפוך נושא מסויים שהתמודדתי איתו למוקד השיח בצורה יזומה. זו הסיבה שכנראה לא קישרתי עדיין בין העדפות שלי בפגישות לרגישות הזו, תמיד חשבתי שזה שייך לדברים אחרים. טוב, גם לא ידעתי על הרגישות הזו אז. פשוט הייתי בקשר בטבעיות שלי, שיתפתי בי ובמה שאני צריכה בלי קשר לכותרת שנמצאת מעל כמו רגישות או כל דבר אחר. אם מי שמולי התאים לי, זה היה כי הוא ידע גם להגיב נכון לרגישות הזו ולהכיל אותה. מי שניסה לשנות אותי ואת איך שאני, למרות ההסברים הכנים והאותנטיים לא התאים ולא היה יכול להתאים.

באופן טבעי, בלי קשר לרגישות בני אדם בנויים בצורה כזו שכשמחמיאים להם הם שמחים מאוד וכשמעבירים עליהם ביקורת הם חושבים שאין בהם טוב בכלל. זה נקרא להסתכל על חצי הכוס הריקה או להתמקד בלראות את הנקודה השחורה על הדף הלבן. האמירה הפנימית הזו של 'אני לא מספיק טוב', תמיד שם והדרך שלנו להתמודד עם האמירה הזו במהלך השנים היא זו שמעצבת את הגישה שלנו ליחס מאחרים.
האם אנחנו מחליטים להתבאס מזה ולהימנע מעשייה, כי גם ככה זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב? (יש שיקראו לזה פרפקציוניזם)
האם אנחנו מנסים בכל זאת ונותנים לאחרים להשפיע על הדעה וההרגשה האישית שלנו ביחס למה שיצא, ומתוך התחשבות מלאה בכוחות ובמשאבים שהיו זמינים לנו באותו רגע, בלי השוואות או תחרות, גם לא לעצמנו בזמנים טובים יותר שלנו?
האם אנחנו מחליטים להגיד שאנחנו בני אדם, אנושיים וזה אנושי ומותר לטעות, ולתקן ולשפר?
זה משפיע המון הגישה שלנו עצמנו לדברים שאנחנו עושים, בלי קשר לאחרים. בדר''כ אם מישהו משפיע על ההרגשה שלנו ככה, זה מלמד שזו כנראה ביקורת עצמית שלנו על עצמנו, כי אם היינו חושבים אחרת כנראה זה לא היה נוגע בנו ככה ברמה של ריסוק. צריך להסתכל על המכלול ולהיות עם חמלה ואהבה והכלה לזה שאנחנו משתדלים ומשתלמים. פשוט כי אין מושלם.
הייתי מציעה לך לשבת עם עצמך ולהכיר את החוזקות שלך ואת מה שאת צריכה לשפר או לחזק, ותכילי את זה שיש דברים שאת עוד מתחזקת בהם ולומדת אותם. תסכימי להיות במקום שמוכן לשמוע אפילו מאחרים במה הם חושבים שאת טובה ובמה את יכולה להשתפר, ואפילו לקבל מהם עצות ורעיונות לשיפור. כשמגיעים ממקום כזה שמכיר בערך העצמי שלנו ומודע גם לנקודות החולשה, שלפעמים דורשות שיפור ואפשרי לשפר, ולפעמים, כן, אנחנו פשוט פחות טובים בזה וזה בסדר, הרבה יותר קל לשמוע מה אחרים אומרים. חשוב להבין שתמיד אפשר להפוך חולשה לעוצמה גדולה, בעצם האמירה שזה דבר שדורש שיפור ועכשיו אני מודעת לזה, ויהיה לי קל להתמקד בזה ולעבוד על זה. הרבה תלוי בגישה הפנימית שלנו לדברים.

לגבי לקרוא אנשים מדוייק, זה יכולת מדהימה באמת. מתנה גדולה שיכולה לעזור המון בהתנהלות בעולם, וצריך לדעת גם איך להשתמש בה נכון, את מי לשתף, מתי איך ולמה. לא תמיד נכון להגיד לאנשים אחרים 'אני קורא אותך ויודע שאתה ככה וככה'. יש אנשים שאולי יש להם קושי עם זה שאחרים יכולים לקרוא אותם ככה מדוייק, ויש כאלו שפשוט לא מודעים למה שאת קולטת כי בתוך עצמם הם חיים, ולוקח להם זמן להבין ולקלוט שמה שאת קראת היה נכון.
כל זה לא באמת משנה לעניין מה שאת מרגישה וקוראת.
אם את יודעת שאת צודקת במה שאת מרגישה, ותיקשרת את זה ואמרו לך שזה לא נכון, ואז קלטת שזה בעצם כן נכון, זה לא אמור לערער אותך, כי עובדה - הוכיחו לך שאת צודקת.
אבל כן חשוב להגיד, שיכול להיות שלפעמים את מרגישה משהו ובטוחה שזה ככה, ויש מצב שאולי התערבבה בפנים פרשנות שלך, ואולי זה באמת לא נכון, אלא הפרשנות שלך למשהו אולי יצרה 'הוכחה' לזה שצדקת. פה חשוב לשים לב ממש ממש לפרטים, וללמוד להקשיב ממקום יציב שיודע - הרגשתי משהו, ויש או אין ספק לגביו, אז אני מבררת ומדברת ומוכנה גם להבין ולקבל מה הצד השני אומר, ולהסכים שאני אנושית ולפעמים טועה.
וזה הכי בסדר.

תנשמי עמוק. ותנסי להיות במקום שאת נמצאת בו, ולא רק לרוץ להשתוקק לרוץ הלאה.

חופשת מחלה לנוח כמה ימים מקווה שיהיה טוב

גם השינה רגשית בהתאם למצב הנפשי... שינה זה דבר מדהים!!!

אנשים מעבדים וממיינים את כל המידע שנקלט בראש במהלך היום בשינה בלילה . אנשים רגישים מאוד קולטים הרבה יותר מידע הם זקוקים לזה הרבה יותר מכל אדם

אבל בהיותו רגישים מאוד דברים מפריעים לנו יותר ויש גם יותר סבירות לקושי רגשי להרדם

ולתת לי מקום

למה את מרגישה ככה?מה בהם גורם לך להרגיש ככה?

הרבה פעמים התשובה לאיך להתנהג עם אחרים מתחילה בלענות לשאלה מה בהם מפעיל אותי ואיך להתנהל עם עצמי. כשיודעים להתנהל עם עצמנו נכון וברגישות, הקשר עם אנשים אחרים פחות מפעיל אותנו, כי אנחנו נאמנים לעצמנו, ואז אין צורך במסכה ובצבעי הסוואה. שם נעשה מה שמתאים לנו ולא נדרוש מעצמנו מעבר ליכולת שלנו, לא נצפה מעצמנו להכיל ולהיות נחמדים בכל מצב כי כך החברה מצפה או לא יודעת מה, אלא פשוט להיות אנחנו. מורכבים מהרבה גוונים ורגשות, כן, גם כאלו פחות נעימים וגם עם רגעים שבא לנו את הלבד שלנו בלי אף אחד.

יחסים עם אנשים לא זורם לי בטבעי... זה לא שאני לא יודעת מה לומר, מבחוץ אני כן נורמלית ואפילו מחבבים אותי. אבל אני לא באמת מעוניינת בנושא...
אני לא חכמה ולא מצחיקה ולא מטופשת-מתוקה. יתכן שאני מידי מרוכזת בעצמי... אבל לפעמים אין לי כוח לאנשים בכלל... אני לא מספיק טובה בזה... החלק הטבעי הכייפי בחברות שעושים שטויות ביחד וצוחקים ונוצרות בדיחות פנימיות-- אני לא טובה בו! וזה מעצבן...
בגלל שזה נראה לי חיצוני כשאני עושה את זה זה מזוייף... תמיד המיקוד שלי יותר על לדבר בצורה רגישה, ומעניין לי עם אנשים בשיחות עמוקות, אבל החלק של החברות הפשוטה, השטחית, הסתמית, שגם היא מרכיבה את החיים החברתיים- חסר אצלי. ושוב, לא שאני לא יודעת מה לומר כדי לצאת זורמת, זה שזה מרגיש לי מזוייף...! התפשרות על העומק האמיתי... אוף זאת בעיה שלי, מרגישה שמשהו בי לא בסדר...

כתבת יפה דרך אגב

בין השורות ורואה שזה לא שאת שונאת אנשים...

את דווקא מאוד אוהבת אותם ורוצה להיות במקום שמצליח לתקשר את עצמך בצורה קלילה יותר, זורמת יותר מבלי לאבד את האיכויות של העולם הפנימי והעמוק שלך.
מסיבה מסויימת קיימת אצלך תפיסה פנימית לפיה קלילות וזרימה = שטחיות, ורצינות מכונסת = רגישות ועמקות. אפשר להבין איך המציאות והחברה יכולה לבנות תפיסה פנימית כזו, העניין הוא להצליח לעלות מעל זה ולראות שאין סתירה בכלל בין השניים, וכשהם משתלבים זה מהמם ומרגש ממש.
והאמת, וכתבתי לך את זה בהודעה הקודמת, הרבה מאוד מתחיל ביחס שלנו כלפי עצמנו וביכולת שלנו לקבל ולאהוב את עצמנו כיצורים אנושיים שמכילים רבדים וגוונים שונים, כאלו שיותר 'כבדים' ויותר 'קלילים'. הרי בכולנו קיימים כל היסודות במינונים שונים, אבל בשורה התחתונה, אם נחפש לבטא אותם יותר נמצא דרך, גם אם זה ידרוש מאיתנו קצת יותר עבודה. ברגע שזה קיים ומאמינים שזה קיים, ומצליחים לשחרר את התפיסה שמונעת מאיתנו לבטא אותם בחופשיות ואת האני האותנטי שלנו, הדברים פשוט יקרו.
ובנוסף לכך, חשוב להסכים לעצמנו להיפתח ולהיות פגיעים וחשופים. ולא, זה לא מחייב דווקא בדברים הכי רגישים וכואבים רגשית ונפשית. זה גם ביכולת לתת לילד/ה הפנימיים שלנו, שהם שמחים, קלילים, אמיתיים, משוחררים וטבעיים מבלי לסתור את החכמה העמוקה שבהם ושהם מלמדים כל רגע, להיות הם בלי לבקר ולהגביל אותם בכל מיני אמירות של 'מבוגרים'.

אני רוצה להגיד לך שאת לא לבד שם, ויש עוד אנשים שמתמודדים עם אותה תפיסה ועם הרצון הזה להיות גם קלילים וגם לשמור על העמקות המיוחדת שלהם. ולאנשים רגישים, במיוחד אם הם מופנמים, יש יותר צורך בזמן לבד וזה לא אומר בהכרח שהם פחות חברותיים או מאירי פנים בסביבת אחרים. את בסדר.

ותסכימי לעצמך להיות את, לשתף את החברות גם בצדדים היותר קלילים שמאמינה שנחשפים יותר במסגרות שיש לך יותר שחרור בהן, אם זה משפחה, אחיינים או אפילו בינך לבינך, כי בינינו לבין עצמנו, כשאנחנו לבד אנחנו הכי משוחררים בעולם.
תסכימי לעצמך לחלוק עם העולם, הקרוב יותר קודם, את היופי שבך.


ותודה לך.

תודה לך3>

גם ככה זה נשמע שאת סובלת פיזית ונפשית..

 

אל תוסיפי לך ייסורים

 

לכי עם הלב,

תעשי מה שנכון לך, תתעלמי מהחברה.

 

למה אין לך עבודה ומה האפשרויות שלך? צריך/כה רעיונות?

נרשמתי לאתרי דרושים וכל אלו, אבל הרוב מתנגש עם הרגישות שלי.

למדת משהו או שאת לפני שיש לך איזו התמחות?

מה עם מורה פרטית בינתיים?
יש לזה בד"כ ביקוש וכסף טוב... אפשר בבית שלך, אחד על אחד...

וואי אני ממש מקווה שתמצאי משהו מושלם!

אני רואה יותר מדי פגמים בי מכדי לעבוד כמורה פרטית. בעיה

מותר לך להרוויח כסף בלי להיות מושלמת, אני בטוחה שאת טובה כמו שאת ושזו ביקורת לא הוגנת.... אני בטוחה שאת טובה, תתחילי ותופתעי כמה מחמאות תקבלי!
אם את מרגישה שאת לא במצב לשום עבודה אולי זה הזמן להשקיע בעצמך🥰 תני לעצמך קצת זמן-בלי לחץ. תתחזקי באמונה, תכירי את הדברים הטובים בך, תפנקי את עצמך במה שעושה לך לחייך... בבקשה תדאגי לעצמך ואל תתני לך לדעוך או להיות בדיכאון הרצון זה הדבר הכי חשוב שיהיה לנו בחיים האלו

גם, אין לי מה להציע. אני לא טובה במיוחד ב- ובכן, כל דבר בערך.

לא חייב להיות מורה פרטית של כתות גבוהות לדוגמא...
ובמשך החיים מגלים לאיזה תחום אנחנו יותר נמשכים או שפשוט החיים מגלגלים אותנו אליו...
בינתיים אפשר להיות כל עבודה שנשמעת לך נסבלת...
מעלה רעיונות- מוכרת בחנות או עובדת, מטפלת בתינוקות בבית, סייעת צמודה לילד (רפואית או תומכת למידה) בגן או בי"ס, ואז את גם נחשבת עובדת עירייה...
אולי פקידה? יש פקידות במשרדים שמרוויחות יפה! יש גם עבודה של ניקיון משרדים שזו עבודת ניקיון לא קשה ויכולה להיות כתוספת מהצד.
עבודה במפעלים מסויימים שהם סבבה, להיות טלפנית או נותנת שירות לקוחות, קופאית (עבודה קשה), וגם בייביסיטרים בד"כ יש אפילו ביקוש לנשים בוגרות שאפשר לסמוך עליהן.
אם את בקטע ועם רישיון- יכולה לעשות משלוחים... נראה לי שיש לזה ביקוש
ואולי כדאי שאנשים ידעו שאת מחפשת ויציעו לך דברים... בהצלחה! יהיה טוב, בעז"ה

אז תדעי שאני מכירה את זה ואני מאלה שבשבילן תירוץ של חוסר מוכנות רגשית תמיד היה תירוץ לא ללכת או לא לעשות דברים... אני יודעת כמה זה קשה
אבל אני גם יודעת שהמצב שונה אם המצב הנפשי אחר וכן הביטחון בה'

לא להשתמש בציטוטים כקרדום לחפור בהם.
לפעמים אנשים מוצאים את זה ככר פורה לבריחה שלהם, ומפספסים את המסר המקורי של הרב

פשוט רציתי לשתף כי זה שימח אותי
וזה גם סוג של נותן לך אישור, להיות לבד זה לא תמיד בריחה... אבל צודק...

אני לא יודעת למה,
אבל אני מכירה את ההרגשה

כל ההיסטוריה שלי זה ככה. חברים מפעם פשוט נמחקים אצלי. לא מסוגל לחשוב על לפגוש אותם שוב, ברגע שנהיה קשר פתוח ושחנשים

וואי וואי מה הוא חושב עליי? 
 

 

פעם חשבתי שדברים כאלה הם סופיים. עשית טעות? הלך. תתפדח ותקווה להעלם. המציאות יותר מורכבת. אנשים שהייתי בטוח שעשיתי מולם פאדיחות נוראיות התגלו אחרי הרבה שנים (10+) ככאלה שזכרו אותי לטובה ולמי אכפת בכלל פאדיחה נקודתית.

 

תשחררי. 

ותעריכי את עצמך. קודם כל. אולי את מפחדת שהם יברחו בגלל מה שסיפרת להם ולכן מגינה על עצמך על ידי בריחה עוד קודם.

במקום לחפור בזה לעומק, פשוט תגידי תודה שעשית מהלך נכון. 

 

העולם לא תמיד מגיב לזה. העולם הרבה פעמים מצפה ממך להתנהג כמו שהתנהגת עד עכשיו. כשאתה משתנה זה שם אותם בהפתעה.

בטח עוד מעט גם יתחילו התקפי החרדה, מופע זיקוקים שלם ארגנתי לעצמי.

רק רוצה שייפסק הכאב הזה, לפחות הפיזי, שיהיה לי יותר נחמד לישון.

זה לא 'קשור' לרגישות חושית אבל הרבה מאוד פעמים זה בא ביחד.

איזה רגישות יש שם?

כי יש רגישות חושית מינורית אבל בעיקר תחושות רגשיות חזקות ועוררות רגשית מכל גירוי חיצוני

ב"ה יותר טוב.

 

עכשיו, איפה מוצאים את האמון שאבד?

 

קראתי אותך

מחילה.

ותנסי להקשיב. לפעמים זה אומר משהו.

זה אומר שקשה לי וזה אומר שאני מפחדת וזה אומר שנמאס לי מפיגועים וזה אומר שיש לי בלילה חלומות קצרים על מה ש**** עשה לי פעם, לא מספיק כדי להעיר אותי אבל כן מספיק כדי לגרום לי לחוסר נוחות. וזה אומר שנמאס לי קצת להזכר בפיגוע שהייתי לידו או בזה שחברה שלי נהרגה או ב---

(במחשבה שניה אולי להציף את עצמי לא היה רעיון חכם במיוחד)

1. יש לך דברים לעבוד עליהם עם איש מקצוע (או עוד דברים). יש לי את הצד שלי בנושא הזה אבל ה לא המקצוע שלי.

 

 

2. תנסי לכתוב את הדברים שמציקים לך על נייר ולבקש מהם/מעצמך לשים אותם בצד עד מחר בבוקר.

כשיש אדם חולה, גם אם זה באשמתו, אנחנו לא נאשים אותו או נכעס עליו. נכאב שהוא הכניס את עצמו למצב הזה,

ונפעל איתו ביחד כדי להוציא אותו מזה

כמה דברים
1.צריך להבין שהאחריות שלנו היא רק על מה שבידים שלנו ועל עצמנו ומתוך שיפור שלנו זה כבר יעשה הדים כמו להפיל אבן למים...
2.מלחמה לא עוזרת (לא נכנסת למלחמה מול עזה וכו' מלחמה בפנים מלחמה מול המערכת לא עוזרת ) כי כח מפעיל כח נגד, אז אם המקום הפנימי שאני מגיעה איתו הוא של מלחמה ונגד זה רק יחזור עלי ולא תהיה הרבה התקדמות .
אז מה שצריך לעשות זה לקבל שזו המציאות עכשיו (מה שלא אומר שככה אני רוצה שיהיה או שחושבת שזה טוב, רק שזו המציאות עכשיו ) ומתוך זה שככה המציאות עכשיו לפעול לשינוי . ואני יודעת שזה יכול להיות קשה ולפעמים להישמע לא קשור לקבל את המציאות המטורפת . מה שעוזר לי זה להבין שה' עשה שזו תהיה המציאות , הוא מכוון אותנו לגאולה והוא זה ששם אותנו בנקודה הספציפית הזו . מה שאומר שזה מדוייק! ככה צריך להיות עכשיו ומתוך זה אנחנו פועלים לשיפור העולם כי הקב''ה הניח אותנו פה כדי להתקדם לשפר את העולם...

אגב אפשר לעשות בדיוק את אותם הדברים אפשר להפגין אפשר להתנגד פשוט ממקום פנימי אחר
לדוגמה אני יכולה ללכת להפגין במחשבה ''לצאת נגד המערכת'' ויכולה להפגין ממקום של ''אני מגיעה להביע את זה שאני לא מסכימה עם המצב''
וגם לפעמים זה יכול להיות אותן מילים במחשבה פשוט השאלה היא מאיזה מקום נפשי מגיעים

ואני חושבת שאנשים רגישים מאוד יש לנו שליחות בעיניין שלהפיץ את השלום הפנימי אבל זה נראלי אני אשמור לפעם אחרת

להבדיל מרגישות פיזית. ואת ממש לא לבד שם.

אנחנו במלחמה כפשוטו.

 

לא נמצאת באזור ב"ה אך הלחץ לא פוסח..

 

לא יודעת מה לעשות איתו, מל"ג בעומר הלב שלי לא מפסיק לדפוק.

ב"ה! זה אומר שאני חיה, אבל הוא דופק קצת חזק מידי

 

לזוז פיזית (להוציא את האנדרנלין וההורמונים האחרים של מצבי חירום )
להתפלל
לעזור איפה שאפשר ...
ולפרוק כי מותר להרגיש גם אם את לא שם מלחמה ממש

אני לא באיזור של אזעקות אבל נורא לחוץ,
מפחד

הראש מסוחרר. ומרגיש לחץ בבטן.

אם יש לכם רעיונות איך להירגע אז זה יועיל

תודה

היה לך פעם התקף חרדה?

איך זה אמור להרגיש?
לפעמים אני ממש בוכה מרוב לחץ

*להרגעה מיידית בזמן אזעקה או חרדה*
זוהי *מתנה*:

*מ* =מגע (חיבוק ארוך 45 שניות)

*ת* =תנועה (ניעור ידים וגוף, טילטול הידים לצדדים 30 פעמים)

*נ* =נשימות (לנשום מהאף, לנשוף תוך כדי אמירת בזזזזז, ספירת נשימות ארוכות ועמוקות)

*ה* =היגד חיובי (אני בטוחה ומוגנת, שמע ישראל...)
תוך כדי תיפוף הפרפר (= יד ימיןממתופפת על כתף שמאל ויד שמאל מתופפת על כתף ימין.).🎁

מי יתן וניהיה בטוחים ורגועים אמן ❤🌸

תעצום עיניים תתנתק רגע, ותתרכז בביטחון בה' הוא שומר עליך כל שניה, משגיח ומה שהכי טוב בשבילך זה בלבד מה שיקרה אף אחד ושום דבר לא יכול לגעת בך לרעה, זה הכל דמיונות, כל העולם הזה הוא שום דבר, תזכור

 

גם אני פחדתי היה אצלנו אזעקות ואז הבנתי מה הם עוברים בדרום... וממש פחדתי שכל רגע זה ינחת על הבית שלנו וכולי הייתי דרוכה מרוב פחד והתפללתי בלב... זה מצב לא רגיל לא קל ותאמין לי שאנחנו גיבורים...

איתך ושולחת חיזוק🤍

אוף אתמול לא נרדמתי בכלל
אולי היום כן קצת

חוץ מתפילות

כי אין לנו מה לעשות כדי לשנות את המצב חוץ מזה והכל זה משמיים, באמת...

אולי תעשה כמה תרגילים לפני השינה פלאנק או שכיבות שמיכה... 

 

אני לפעמים מסתובבת בבית לפני השינה עטופה בשמיכה וסתם עושה לי ניקוי ראש... אם אני צריכה את זה 
או שירים...

@משה @Galaxy @Gaw975
@רגישות @בועית אור @הרמוניה @צוחקת או בוכה@אנונימים

מרוב עצבים וסערת רגשות

 

אבל אני בסדר, כן? תודה לה'

לא יודעת אם אלך הלילה לישון

ראיתי סרטונים ומאז אני בהכחשה טוטאלית
חברות שלי סובלות

קשה לי
ואני דואגת
דמעות והצפה

בלילה שקט. אותי עדיין מטרידים הקשיים הרגילים.