פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 27)

חנוכה היה נחמד. חלק מהארועים היו עמוסים מדי רגשית וטכנית אבל הייתי מודע לזה והתכוננתי בהתאמה.

 

האור? היום היה לי שיחת טלפון של אור.

וגיליתי שבדיוק עכשיו אני לא יודעת

(האתמול שלי היה עמוס למות)

ככל שמתקדמים עם הגיל קשה יותר למצוא חברים חדשים.

אני בכיוון של קטנה יחסית אבל מספיק גדולה כדי שאם לא מגיעים לדברים ואירועים לא חריגים

אוף, זה מתסכל,

גם כי בפועל צריך בגדים, וצריך ללכת לקניות, וצריך לשמור על קשרי חברות אבל איכשהו זה תמיד בדברים ש,

וגם כי אנשים לא מבינים למה זה מפריע, ואומרים ש נו מה הבעיה זה לא כ"כ בקול/בהיר/שונה.

אממ, בהצלחה.

 

[אני מוצאת שעוזר לי להגדיר מראש בערך מה אני מחפשת (חצאית באורך כךוכך מבד כךוכך עם דוגמא כזאת/שתתאים לחולצה הזאת, ואז אני עוצרת על פחות דברים לא רלוונטיים. אם לא אפשרי, אז לעשות הפוך ולהגדיר פרמטרים לסינון- שלא תהיה צהובה או ירוקה, לא עם שרוול אמצע, וכו'. לפעמים זה רק מסיח ואז פחות עובד, אבל כשלא,]

זה הפך אותי לסנובה שאוהבת רק מוזיקה 'איכותית', לא שומעת מוזיקה עכשווית, אבל זה פשוט כי יש בה הרבה מסיחי דעת לא צפויים.





 

אין לי בגדים הצילו ולא באלי חנות בכלל

ממליצה ללכת עם אטמים וחברה שמודעת ומבינה את הרגישות שתעזור איך שאפשר. אם יש וזמינה ...

וגם לומר למוכרת שאת רגישה ואם אפשר להנמיך לפעמים עובד

היא צריכה גם דברים, ומכניסה אותך לחנויות לא רלוונטיות.
ומבלבלתתת

חברה שמודעת לתפקידה 🤦🏻‍♀️!

לי עובד טוב עם חברה רגישה מאוד גם יודעות מה צריכות ולאן נכנסות ומתקתקות עוזרות לאזן אחת את השניה לסרוגין

או ובועות סבון להתאוורר ולנשום איתן, מים ושוקולד קצת

אלא במרכז העיר. וגם זה רק כשממש אין ברירה.

 

(שתי חולצות חדשות שקניתי לי לראשונה מזה שנים, איזה כיף שאני לא הורס בגדים).

בגדים שנקרעים תוך יומיים.
ואני בתור בת צריכה למדוד כי יש המון גיזראות, לבנים זה כמה גיזרות בסיסיות שחוזרות על עצמן הרבה.

לא הכל נקרע תוך יומיים. לומדים למצוא דברים טובים.
ותתחילי לקנות בגדים בגזרות של בנים. בד"כ זה הרבה יותר משוחרר ונוח (אלא אם את אוהבת צמוד)

משאלה שלי שיהיה לגיטימי ללכת לבית כנסת עם פיג'מה...
לכן אני אוהבת את החורף, אני יכולה ללבוש בגדים רחבים וענקיים ועדיין להרגיש אישה.
בקיץ זה סבל. כי אני לא יכולה ללבוש טישרט, ובגדים ארוכים וגדולים ורחבים זה סיוט!



עוד מישהי לא מסוגלת לשים תכשיטים?
זה מוכר?

וכן! חורף וסוודרים 😍
וכן! לגמרי מוכר!

יש כאלה שגם לא מסוגלים שיהיה להם רוכסן ממתכת.. 

זה מגרד להם בנשמה.

 

קצת הרבה בלבול ובלאגן

השגרה שלי די שגרתית אך מחוץ למסגרת יש יותר מידי דברים שמפריעים להתרכז במסגרת.

שגרה של דחוף ולהספיק אבל אני מתעלמת מזה כרגע ומתנהלת בנחת על פני השטח נראה לי.

 

בהצלחה! מזדהה ממש.

[התחלתי גם לנסות להתנהל ככה. זה קצת דוחק מבפנים, ולא בטוח שאצליח לעשות הכל, אבל אולי זה יהיה שווה את זה.]

יש לי יותר ויותר הבנה מה הגביל אותי בעבר וממילא זה משתפר.

 

בהיבט אחר - יש לי בן בכור שאני מגלה לאט לאט שהוא נמצא עם אותו סרט בדיוק. זה ממש צועק ממנו שהוא עם אתגרי וויסות חושי/רגשי ואני מנסה לעזור לו על הרקע הזה.

(האמת שאחד הדברים שמפחידים אותי זה שלא אדע לעזור לילדים שלי בזה, כי יש לי הבנה רגישותית עמוקה אבל חברתית אפסית)

בהצלחה! יש לו אבא מודע, זה כבר שליש מהדרך,

וממילא תוכלי לעזור או למצוא מי שיעזור.

להורים שלי גם זה לא היה. לא בא אליהם בטענות על זה כי הם לא ידעו ואם היו יודעים היו עושים טוב יותר.
(לא מדוייק - היה להם הבנה שמשהו לא בסדר אבל לא בדיוק הבנה למה ומה עושים עם זה).

אני יותר טוב
נושמת
בבלגן הלוואי שגרה מנסה לבנות שוב
עוד שינוי ועוד ועוד ואין קבוע
https://music.youtube.com/watch?v=SBOy7mG9bNQ&feature=share

מזדהה נורא

אבל נדמה לי שזה עוד שלב קדימה בדרך ⛰️⛰️⛰️⛰️עולים יורדים...

נשמעת התמודדות לא פשוטה

של החיים והמחר

לא מדבר על מפעל מוגן, על עבודה אמיתית.

זה תלוי בסוג ההתמודדות, רמת התפקוד האפשרי, ובכללי בתקופה. וכמובן לכל אדם כישורים שונים ורצונות ייחודיים לו

יותר מדי מהרצף של חג-שבת-חג ופחות מדי ימי שישי ומוצשים
היום היה טוב

ומה איתך?

כן. אצלי יותר מדי שישי שבת ערב חג חג בלי מספיק אוויר ושגרה
נראלי שכחתי איך לנשום
אבל גיליתי שוב שמוזיקה בעצם יכולה לעשות לי טוב (אחרי שהתרחקתי מלא זמן כי זה עוד משו ומציף וגם ככה רעש ...)

רמות שונות של מוסיקה. יש  מוסיקה עם ובלי מילים שקטה ורועשת. אם תרצי אעזור לך בשמחה עם זה.

 

מצד שני, התכוננתי אליה במשך לא מעט זמן.

אבל נגמרה רע ולא ברור למה.
ועוד יומיים יש שוב חג... אבל אחריו נגמר וזה משמח.

יש שתי תשובות לזה.
הראשונה - מה שכתבתי בשרשור השני, הייתי צריכה לישון.
ואת השניה אני מאוד לא אוהבת.
אבל אתה צודק ודברים לא קורים סתם

שיחה טובה עם חברה..

 

 

ומה לך?

 

משחק של שם קוד

הרצאה של הרב אליהו עמר... שמחה שהייתה לי סבלנות לראות

יותר מדי תובנות על איך שהרגישות שלי מתנהגת וכמה החלטות רעות שקיבלתי בגללה.

 

עכשיו מחפש דרך לגדול עם זה.

שיש משהו מסויים שלא הייתי מסוגל להתמודד איתו כי הוא פירק אותי כל פעם מחדש

(התמודדות מול ביקורת מסויימת)

שפשוט מצאתי דרכים מזיקות מדי כדי לעקוף אותו, ואז חטפתי אותו שוב מהכיוון החדש ושוב עקפתי אותו.

מה היה טוב? שקט, והתקדמות משמחת לפני שבת עם דברים מסוימים
מה עכשיו? הייתי צריכה לישון הרבה, וטוב שזה קרה. וצריך למצוא מה עושים היום. נראה לי שאני אמשיך את מה שעשיתי ביום שישי
מה נתן נשימה? טיול עם חברות, לא ארוך, והיה יותר זמן בנסיעות מאשר להיות איתן. אבל עשה לי ממש טוב

לא להתאכזב יותר מידי... זה קשוח...

מצד עצמך-

הכי חשוב להיות בנחת

לא להילחץ ולא להיבהל

(זה גם יקרין החוצה)

 

מהצד השני-

להיות כנים ואמיתיים

לתת אמון

אם הייתי יודע לקשר בין דייטים לבין הסיפור הזה לפני אי אילו שנים החיים שלי היו נראים כ"כ אחרת.

 

בדיעבד קיבלתי כמה החלטות מאוד לא נכונות אז (בעיקר בגיל 16-17, עוד לפני ש"יצאתי" רשמית) בגלל חוסר היכולת להכיל את מה שעובר עליי.

אבל  דברים שעבדו אצלי -

הכנה לפני כן (להכיר את הבן אדם במקלדת)

הליכה ארוכה לפני כן (חיסרון: זעה, ייתרון: שורף אנרגיה פיזית)

 

הרבה הקשבה לגוף והבנה מה הוא רוצה מאיתנו בסיטואציה. אם נלחמים בו זה עוד חזית חוץ מהדייט וזה לא יגמר טוב פיצול הקשב הזה.

לשתות כל היום לפני מספיק ושירותים...
לקחת מים ומה שיגרום לך להרגיש בנוח (משהו להתעטף ריח נעים תיק בכובד טוב לך בגדים נוחים)

לצייר הרבה ולהוציא רגשות

הקושי להכיל דברים טובים מדי. זה מציף את כל המערכת ומקשה על דברים בסיסיים כמו שינה או מחשבה על דברים אחרים בעולם.

 

זה בסדר להרגיש ככה. רק לשים לב להשלכות הצד של זה.

ולפעמים זה מפחיד

אחד הדברים שמועילים לפעמים לעשות זה להקשיב לרגע לרגש המסעיר הזה.

איפה הוא יושב בגוף? מה הוא עושה לנו?

 

אפשר להשקיט אותו על ידי פעילות גופנית ושריפת האנרגיה בצורה פיזית. אפשר פשוט להקשיב על מה הוא "דורך" אצלנו בנפש ומה ולמה.

תנסו. זה מביא לתובנות.

 

 

וחוזר חלילה.

 

מה עושים עם זה?

מרגישה כלי פיצי שלא מכיל כלום ועוד שניה מתפוצץ

 

לי יש רגעים שמרגישה כך ורגעים שמרגישה חזקה, וזה קורה כשאני לא מרגישה תלושה אלא יודעת שיש בי הרבה. וזה בד"כ נובע מאמונה בה' שיש תכנית לעולם והכל מדוייק ובסוף יסתדר...

אנחנו כלי אנחנו כלי מצומצם או פתוח וגדול כמו שאנחנו מאפשרים

אולי תנסי פיזית לפתוח ידים גדול לעשות המון מקום

בעיה כשטוב מציף מבאס

אני לא מצליחה לאכול כשיש אנשים באזור...

פשוט מלחיץ אותי לדעת שמישהו מסתכל עלי

וליד אנשים אני לא משוחררת

יש שם הרבה תשובות לזה.

תוכל לפרט? (זאת בת)

מח אחד, שלושה מימדים, ביואורגונומי וכל החבורה הזו. שם יש כלים למצוא מה הטריגר שגורם לך "להקיא" ולהוציא אותו ממך.

 

גילוי נאות וכו'

ניסית על עצמך או שאתה עוסק בזה?

נמנעת מהם אם אפשר

פשוט יותר מדי גירויים מכל כיוון
מלא אנשים, מוזיקה, פרסומות, מסעדות, חנויות...
אני מנסה להתרכז במטרה שלשמה באתי, ללכת רגועה ולהרגיש בבית
להיות בשליטה כדי שאני לא אפסיד בגלל זה...

לא סובל מקומות המוניים כמו השוק, או שבת אחרי שחרית
שכולם יוצאים ומדברים, או תפילות המוניות...