פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 27)

"איש"
לא הבנתי את השאלה.
אם אתה מתכוון אם שמתי לב מה גרם לזה, אז כן. אבל זאת בעיה שאני לא ממש יכול לפתור כרגע...

@ילדה של אבא@משה

עבר מורכב וארוך.

שאלה מעניינת

 

היום צריך לעשות כמה דברים ולא לרחף - מה שאומר שאני כבר כמעט רבע שעה רק כותבת את התגובה הזו...

 

מה איתך?

היה לי ערב נפלא אתמול ממש

"איש"
ראש השנה היה ממש טוב.
השנה אני רוצה ללכת קודם כל עם סנדלים 😜. אבל באמת אני רוצה להיות בסימן של תיקון מבפנים החוצה, למרות שלמדתי לאחרונה שוב שמה שאני רוצה זה רק שיקול קטן במה שהולך בפועל לקרות בע"ה יהיה טוב.

הבעיה היא שאם אני אפתח פצלש לא יהיה לי נוח להחליף כל פעם כדי להיות בפורום פה, ואני מעדיף לא להשתמש בניק הראשי שלי.

אני נשואה, ניקית קיימת

גיליתי דרך הפורום הזה ובכלל שהמילה 'מוצפת' מתאימה לי,

אז החלטתי להצטרף בניק חדש

 

ראש השנה עבר בטוב

הרגשתי שאני פוחדת וזה גרם לי להתנתק קצת ממהות היום כדי לחזור לעצמי

 

הייתי רוצה השנה ללכת עם החוויה הגופנית, לחוש דרך החושים את המציאות ולא רק עם השכל והראש

קשה לי לענות האמת
צריכה לברר עם עצמי
תודה.

כיף שאתה פה!

עונה-
ב. באופן כללי עיפות משפיעה על התפקוד שלנו.
מה אנשים 'רגילים' עושים? דואגים שיישנו טוב בלילה כמה שהם צריכים.
כשזה מגיע אצלנו עם הצפה רגשית זה יכול לגרום לחוסר תפקוד (כמו שכתבת), לכן חשוב קודם כל לא להיכנס לעייפות- שזה בשליטה שלנו. לדאוג לישון טוב ולהקדיש לזה זמן. זה חשוב!
אחר כך אפשר לטפל בהצפות בנפרד- להבין מה בדיוק לוחץ עלי, אם זה קשור אלי, ואיך אני יכול ליצור לי את ההרגשה הכי נעימה בתנאים הקיימים.

ג. לגבי תפקוד חברתי- הרבה שנים חשבתי על זה, מה הקשר לחברה ומה גורם לקשיים. הנה כמה גורמים שמצאתי, כמובן שיכול להיות שאצלך זה משהו אחר:

# הרבה פעמים להיות בחברה זה המולה. קחו חדר אוכל של אולפנה או ישיבה תיכונית. מקום ענק, עם מלא רעש, שירים, מורלים, מלא אנשים מסתובבים, כל אחד מחפש לעצמו אועל ומקום לשבת..
לאר"ם סיטואציה כזאת יכולה לגרום להצפה, במקום להיות עם החברה זה יגרום לו להסתגרות בתוך עצמו ותקווה שהסיוט הזה כבר יגמר ושייצא משם כמה שיותר מהר.

# ציפיות מהחברה. מכל חברה יש ציפיות לא כתובות, אר"מ יתמודד עם הציפיות כלחץ שמופנה ישירות אליו וירגיש מותקף. מטבע הדברים הוא יחשוש מלהציג את עצמו במפגשים חברתיים. פחות יגיע, פחות יהיה מעורה וכו'

עד כאן בינתיים. פתוחה לתגובות;)

"איש"
ב. העייפות הזאת לא בשליטתי כ"כ 😔, אני נמצא במקום שאני לא יכול לישון בלילה בלי הפרעות מסויימות שגורמות לי לחוסר מסויים בשינה.

כמעט צהריים טובים
טוב שאתה פה

קצת עמוסה אשתדל לענות מאוחר יותר

"איש"

א. כיף שאתה פה איתנו

 

ב. 1. משתדלת לישון מוקדם ככל האפשר,

2. להתחיל בוקר עם 2 כוסות מים ולוודא שאני שותה מספיק (בדרכ כשעייפה ומוצפת צריכה לשתות יותר מבדרכ. מרגישה שזה עוזר לי לשטוף חלק מהמטח) 

3. הכי קשה וחשוב לדעתי, גם אם אין אופציה לישון, ליצור לעצמי זמן שקט ונשימה של לפחות עשרים דקות פעמיים +- ביום (אין זמן אבל אם אני רוצה לנצל את הזמן שמשתמשת בו בצורה טובה אני צריכה לדאוג לי קודם ).

 

ג. כמה סיבות העולם היום בנוי בצורה ''מערבית'' עם המון גירויים והחצנות ולחלק גדול מהרגישים זה קשה. וגם לא תמיד החברה שבנויה על הישגיות מקבלת ככ טוב רגישות ועצירה למחשבה לפני שרצים לתוך משהו. 

ועוד דבר כמו שהעלה משה בשירשור הזהמשהו ששמתי לב אליו | ערוץ ７ כשהיינו קטנים והרגשנו משהו חזק לפעמים אמרו לנו שזה לא פרופונציונלי או שנפסיק ולאט למדנו לפחד להרגיש או להוציא מה שאנחנו מרגישים לסביבה ולמדנו ש'הסביבה לא מבינה אותנו' ולהתרחק כי אם נחסוף את עצמנו או נרגיש נפגע או נפגע ואז לא יוהבו אותנו ... וזה נקודה שקוראת להמון רגישים בשלב כזה או אחר וצריך לעבוד עליה ולטפל בה...

 

ובפשטות גם אנחנו שונים מרוב האנשים וצריך ללמוד לתקשר את זה  

 

 

"איש"
משהו ששמעתי לב אליו לאחרונה זה שכשאני מנסה להירדם אני במודעות גדולה לכל מה שקורה מסביב בחדר, כל אחד שפותח דלת/ ברז/ נוחר אני שם לב להכל ואני לא מצליח להשתחרר מהמודעות הזאת לסביבה כדי להירדם...

אולי תנסה להתמקד רק במשהו אחד נניח הנשימה שלך

"איש"
אני אנסה

2. מעבר לדברים הנפלאים שכתבה @ילדה של אבא לפניי

קודם כל אתה מודע לזה שקוראים לזה "הצפה רגשית". זה כבר 90% מהבעיה. ברגע שיודעים שזה לא אסון אלא רק מרגיש ככה, אני לא מתפקד עכשיו אבל הבעיה שלי זה לא מה שצף לי בראש עכשיו אלא עצם זה שיש מוצפות רגשית. אתה תראה שזה הופך את החיים לפשוטים יותר.

 

ההצעה שלי זה פשוט לכתוב את כל מה שעולה במוצפות הרגשית ולטפל בו בזמן אחר.  אחרי קצת זמן ותרגול מגלים לאט לאט מה הטריגרים למוצפויות האלה וממילא יש פחות מהן כי אפשר להקשיב להן ולתת להן מענה.

"איש"
הבעיה שהרבה פעמים וזה גורם לי פשוט להיסגר ולחפש מקום לברוח אליו ואז אני מזניח דברים חשובים...

התחושה שלי בעבר (הלא כל כך רחוק) היה שכל העולם אשם (1) או שאני אשם ואני כישלון טוןטאלי ואבוד וחבל (2). כשמבינים שזה פשוט "מוצפות רגשית". אפשר לבקש עליה עזרה או פשוט לחכות שהיא תעבור.

וזה לא כל כך משנה מה שאני חושב עכשיו. זה הבל.

rankRuehl;">"איש"

אני אנסה לאמץ אותה. זה לא פשוט כשאתה בתוך הסערה לומר שזה רק דמיון.

"איש"
התחדשה לי הנק' שהמצבים האלה מאפשרים לי להתנתק קצת מהגוף החומרי ולהתחבר לנשמה, פתאום אתה מסתכל מהצד על הסערת רגשות ואתה לא זה שחווה אותה.

לא ממש יודעת מה אני עושה.. מנסה למצוא דרך לאזן, למצוא את הזמנים לשי בתוך כל ההמולה. אבל ברור שזה מציף יותר והרבה פעמים גם מתסכל..

"איש"
אצלי זה מתבטא הרבה בהתארחות אצל אנשים ואז צריך עכשיו להתנהל בסביבה חדשה ולא לפגוע באף אחד ולהיות בסדר.
דווקא בתפילות זה יותר נוח, נמצאים במקום כל הזמן ומתרכזים פנימה.

 

עוזר לי לנסות 'לנהל' את העסק (לדעת את הלוז שלי ולקחת חלקים שאני מכינה בארוחות או זמנים מסיומים שאני עוזרת בהם ונוחכת וכאלה שלא )

אנחנו בעד

יש לך רעיון איך?

ושפו על הרצון

תסמכי על הקב"ה, השלבים הקשים יעברו ויישאר הטוב.

אולי תמצאי לעצמך זמן באמצע היום פשוט לשבת לבד בשקט ולכתוב את כל סערת הרגשות אל דף, להוציא אותה מהראש וככה יהיה לך קצת שלווה.

ניסיתי לכתוב לא עזר

איפה עוד יש חוסר יציבות בחיים שלך?

 

צריך לנסות להפריד בין המקום שלו בעולם לבין מה שאת מרגישה. הוא לא יציב באיזה מובן? נשמע שהוא יציב מאוד עם המוצפות שלך שזה לא מובן מאליו בכלל.

רק אני חובה את זה ככה

הוא רוצה רק צריך עוד ועוד זמן פי 3 או יותר ממני

הלא יציב זה שקשר כזה הוא לא קשר יציב עד שלא הוחלט להתחתן וליצב אותו

ותודה ששאלץ.

 

יעוץ עסקי זה קשוח אבל גם מחיה, אם עושים את זה נכון.

 

איך את יום אחרי?

קיצור מעניין שזה בכלל לא במודעות..
מתי גילתם את זה?

תמיד הרגשתי שיש לי תקטעים המוזרים שלי (הגדרה עדינה) והיו התנהגויות שבמודע ניטרלתי כדי 'לנסות להיות נורמלית'

שנים ניסיתי להבין מה דפוק בי?

יום אחד יצאתי ממפגש משפחתי של המשפחה המצומצמת שלי. לא משהו גדול. והייתי ממש מוצפת. ושוב ניסיתי להבין מה הבעיה שלי??? כאילו למה שעתיים בחברת המשפחה שלי מוציאים לי את כל האנרגיה ואני בחוסר איזון וכו'.

ואז שוב גוגל בפעם האלף .
כתבתי משהו כזה אנשים שמוצפים מהר או משהו ואז היה שם משהו על אדם רגיש מאד התחלתי לקרוא והכל התחבר לי פתאום. התחלתי לקרוא על זה וכו' קניתי תספר והתחלתי ללמוד מה זה אומר... גיליתי גם שהרבה דברים הבנתי על עצמי לבד במהלך השנים רק לא חיברתי בין הדברים. זה היה אוסף בעיות ודפקות כזה ..

האמת נכנסתי לפה דיי מזמן,יצא לי 16 אם אני לא טועה בשאלון אבל כל הקטע הזה של ההצפה לא קיים אצלי..כאילו אני לא מרגישה מוצפת
ממש עכשיו שאני חושבת על זה אז נזכרתי שכן יש את הלחץ הזה שיושב שיש לי כמה דברים להספיק
או שעמוס ואני פתאום ממלאה עמודים של כתיבה? זאת הכוונה?
כי דווקא אחרי מפגשים עם אנשים אני באורות כזה..באלי שימשיך ואז אני בדאון שזה נגמר ולא מיצתי את זה..


כתבתי מסטבך מקווה שמישו הבין

על המשפט האחרון

יהיה טוב! למרות שיכול להציף.

בוקר קצת קשה
נפשית

אני לא יודעת אף פעם מה עדיף, לישון עוד שעה או להילחם בעצמי ולקום?

שבי תכתבי בצד.

עשה לי טוב ללכת רבע שעה באוויר הפתוח בנחת
צריכה לעשות את זה יותר.

יש פה כמה אתגרים שונים - יש את הרגשות מהר מדי, יש את חוסר הוויסות הפנימי של הגוף ושל מה שאנחנו מרגישים, ולהבנתי יש גם רגשות של אנשים אחרים שאנחנו מושפעים מהם חזק מדי בגלל ש"אין גבולות רגשיים".

 

זה ממש אתגר. ורק בשנים האחרונות אני מבין עד כמה ואיזה מחיר שילמתי עליו.

מתלהבת מאדם פנימי מהר מאוד ונקשרת אליו.
גם בהקשר של נישואין אבל תכלס לא רק

כשאנחנו מוצפים רגשית אנחנו חווים כל מיני דברים. חלק מהרגשות שלנו הם רגשות שלנו. חלק זה פשוט "חפירה" שכלית, וחלק להבנתי זה פשוט רגשות של מישהו אחר שאנחנו קולטים וחווים כאילו שהם רגשות שלנו ולא יודעים להבדיל.

 

למשל

כשאנחנו אוהבים מישהו

אנחנו מרגישים את מה שאנחנו חווים כלפיו

את הפחדים שלנו (שיצליח, שיכשל, את כל החששות)

ובמקביל את החוויה שלו - כפי שאנחנו מרגישים או חושבים שאנחנו מרגישים כלפיו.

 

שפגענו במישהו - יש שני רגשות שאנחנו חווים במקביל

את התסכול שלו מאיתנו 

ואת הכאב שלו

 

 

בשני המקרים הלופ במוח מזין אחד את השני. אם הוא אוהב אותנו יותר (אנחנו מרגישים ככה, לא מעניין אותי מה האמת האובייקטיבית) - אז אנחנו גם "צריכים" לאהוב אותו יותר, וכנ"ל כעס או רגשות אחרים. זה גורם להם להיות אצלנו במערכת הרבה יותר ממה שהם באמת.

 

ואז מתחיל התלהבות של לא לישון בלילה מרוב לאהוב משהו או לחילופין מרוב צער וחרטה. והכל זה שלנו.

מוצפות רגשית.

 

 

כשמבינים שככה עובד המנגנון, אפשר להתחיל לשלוט בו.

יש כאלה שלא.

אני לא מכירה מטפלים מתאימים, אבל הקפצתי כי זה ממש חשוב

באמת נשמע מעצבן ומבאס
אין לי עצה רק שתהיי את איתך

אם את חברה טובה שלה (ולו בכאילו) זה יכול להיות הזדמנות להעביר לה את המסר הזה בעדינות.

 

אפשרות שניה- היא לא חברה שלך. תמצאי לך חברה אחרת ותעשי איתה מה שאת צריכה לעשות איתה במסגרת התפקיד שלכן.

 

באמת שממש ניסיתי אבל זה מחרפןן..גם בכללי זה משהו שדיי כולם שמים לב אליו וכן כזה מידי פעם מעירים בעדינות תקשיבי זה דבר שלא אומרים.. למה לא? מה הבעיה? נוו זה פוגע..מה יש להפגע? קיצר פחות הולך🙈

ויכול להרחיב בבקשה על האפשרות השנייה? מה לעשות עם חברה אחרת?😅

המדשית שלך תשלם על זה מחיר יקר בהמשך החיים שלה. אבל זה החיים שלה, לא שלך.

@משה @ילדה של אבא

היו לי בשבת הרבה חלומות שהרגישו מציאותיים ממש. עם המון פרטים ועלילה רצינית.
חשבתי על זה, אולי זה קשור לרגישות? אתם גם חולמים הרבה?

אצלי תלוי תקופה

שלומי היה מעולה. ירושלים היום (לקוח/עבודה). הגעתי לאוטובוס בסדר וניצלתי את השעה וקצת שהיה לי שם כדי לחלום במודע ולדייק כמה אתגרים שעלו איתי אבל השתחררו בדרך.

 

 

זה לגמרי אפשרי.

 

 

לתת לעצמך להיות חלק מהרגע 

גם אם זה לא נעים

(אנונימי כי אין לי כוח לעבור ניק כל פעם)
לא ברחתי, ו? מה עושים משם?
המטרה היא לא לא לברוח. היא למצוא דרכים אחרות פחות מציקות

 אלו נסיונות לבריחה מהמציאות

 

במקום לנסות למצוא כאלה

הצעתי רעיון להתמודד

וככה לסגל טבע מסוים

לפעמים מונעת ולפעמים בודקת איך אפשר ביחד 

 

נניח בסיטואציה עם חברות בדרכ אשאל מה מפריע לי ואבקש חיבוק או משו 

ואם צריכה לשטוף כלים ומציף והמטלות בכמות גבוהה אני אנסה לשים סרט ולשטוף ביחד ...

ומנסה להקשיב מה באמת מציף אותי. לא תמיד זה עוזר אבל זה הרבה יותר טוב מאשר להיות שם מוצף.

 

התופעה שאת מתארת פה מוכרת ממש.

יוצאת החוצה אם מתאפשר, להירגע קצת באויר

 

וגם עוזר לי להתעסק בדברים טכניים. למשל באירוע משפחתי- לסדר את השולחן, לשים דברים בפח וכו'

 

ואם אפשר- להתכנס לתוך עצמי בצד עם ספר או משהו קליל לקרוא. לפעמים סריגה או עט ודף, לכתוב מה שאני מרגישה

הייתי תמיד מוצא לעצמי תעסוקה טכנית נחוצה או לא נחוצה.

זה הדבר שאני הכי זריזה בו.

ככל שאני יכולה אני נמנעת מלהגיע לסיטואציות עמוסות...
וגם כשאני מגיעה אם אני יכולה אני הולכת.

כשאני צריכה להיות במקום אז לרוב אני אחפש דרך להיות אבל בצורה שאני לא באמת צריכה להתמודד עם כולם כל הזמן..
או שבאמת אני בצד עם עצמי.

כי כשאני כן מנסה להיות אני מוצפת נורא מהר.

הרבה פעמים זה לא בדיוק המצב האידיאלי.