פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 30)

המון דברים. הרוב טובים, אבל בכל זאת גומר אותי ממש.
(גם פיזית. התייבשתי אתמול (ולא ישנתי מספיק) וגם זה מתיש)
מה איתך?

אני גמורה אבל בעיקר קשור לזה שסוף סוף קצת חופש ו'מותר'

 

תרגישי טוב ותשתי הרבה

 

מזדהה גם איתך לצערי

אוטובוס על הבוקר זה חוויה שאני לא רגיל לה. בדרך כלל אני רוצה את השקט שלי בבית/במחשב.

מה מתחיל?

והוא אתגר.

מעברים יכול להיות קשוח

 

שלומנו טוב

עדיין די גמורה 

 

אבל באה היום חברה שזה היה נחמד תודה ששאלת 

נראלי כדאי לך לעיין בספר אדם רגיש מאוד ולהזכיר יותר את התכונה גם אם לא הכל בול מתאים לך כנראה חלק ידבר ...
גם אם את רגישה מאוד וגם אם לא כנראה יש בך הרבה דומה ..

וגם יש הרבה רגישים וכל אחד שונה וגם כאן בפורום נפגשתי עם רגישים מאוד שאין ביננו הרבה דמיון וכאלה מאוד דומים אלי
תהני מסע ההכירות והלמידה מאחלת לך לימוד מעמיק ופורה על עצמך

להעביר את כל הדברים מסביב ליומן וככה המוח יתפנה קצת.

שעון מעורר כזה

וגם להתחיל את היום במשהו שהוא לדאוג לי כמו שתית מים או לצייר או לטייל כמה דקות

אם רוצה יכולה לנסות לעזור עם עצה מעשית אולי

אולי נדבר אחרי שבת

לבוא ולהגיד "לא יודע", זה גם תשובה. בעיניי. במקום לנסות לקפוץ לבריכה שאין לו מושג מה יש בה.

וכי אין לכם את כל השיחה שלפני אני אגלה לכם שהתשובה הזו לגיטימית והגיונית מאוד. היא לגמרי במקום.
וזאת עדיין תשובה שלא כיף לשמוע.

לי יש רגישות שמיעתית אני מסתובבת עם אטמים בתיק וסמה כשצריכה יש לי שני סוגים אחד סיליקון ואחד משעווה וכותנה כי הם חוסמים אחרת הסיליקון יותר רעש של מוזיקה לאירועים והאחרים ליותר יום יום ויש לי אוזניות (רגילות ) ששומעת שירים או מנגינות ולפעמים עוזר

לי מאוד עזר לפרט את הרגישות ואז אני יכולה יותר להימנע ממה שעושה לי לא טוב ולהתאים מה צריכה


סוגי רגישויות שמיעתיות שאני זוכרת עכשיו
גובה צליל (לצלילים גבוהים או נמוכים במיוחד)
עוצמת צליל (כלומר הווליום )
אני לא יודעת אם ממש יש כזה דבר מדעי אבל לפעמים מטמטם אותי אם יש רעש על ממש נמוך (כמו אם אח השאיר סרטון פועל עם אוזניות על השולחן או לחשושים)
צלילים מפתיעים

בהצלחה

אני יודעת שזה קורה לי בעיקר בבוקר או שאני עייפה.
אני חושבת שעוצמת הצליל. למרות שזה מושג בעייתי כי הצליל נשאר אותו הדבר פשוט באותם רגעים הוא מציק לי ומציף

נראלי שמגיעה זה מה שקורה לי באחצ -לילה

זה סיטואציה שאתה ננעל על משהו וש"ישרף העולם".  זה תמיד היה הפחד שלי בנהיגה וב"ה עם השנים והנסיון זה נרגע.

גם לי זה קורה לפעמים, אם הבנתי למה אתה מתכוון, לדוגמא לקרוא משהו ותוך שניה וחצי לא לשמוע כלום ממה שקורה מסביב 

(אנונימית אחרת)

מתחבר לי עם עוד כמה דברים, אולי אני קשורה לפורום הזה😅

חבל שהשאלון חסום אצלי

(אבל בעצם זה בכלל לא משנה בשבילי

יש סוגים שונים גם של אר"מ
וכן, גם לי זה ככה... בנהיגה היה לי ממש את זה... צריך פיצול קשב😅

 

הפורום הזה נחמד מאוד

וכיף שיש מקום להזדהות, לעידוד ולחיזוק.

 

ממש צלש על הניהול שלו

 

 

 

 

לרוב אני רק קוראת, לעיתים רחוקות גם מגיבה מאנונימי...

מרגישה שאנשים מבטאים את מה שאני חווה.

יהיה לי יותר נעים אם יהיו עוד ניקים שיכתבו וישתפו, אבל אני עצמי לא כותבת, אז אין לי כ"כ מילה בעניין...

גמורה תמיד בסדר בצום ולא משו אחכ

עכשיו גמורה כי הצלחתי לישון 3 שעות וזה לא מספיק

שיכלו לגרום לי אישית להתרחק מקרבה אמיתית עם אנשים כדי שלא אצטרך להיפגע (כשתכלס יש צורה לעשות את זה נעים)
לקחת אחריות על עצמי זה באמת האיזון של לא לדחוק את עצמי לפינה, לדעת מה מתאים לי, ומצד שני לתת באותה מידה מקום לאחרים....
הישג מאוד מעודד @פרח-אש

לבד זה באמת מה שאת צריכה?

 

שפחד בדרכ מביא אותנו למה שאנחנו הכי מפחדים ממנו אבל בשליטתו 

 

מציעה לך לשאול את עצמך מה יקרה אם תפגעי מאנשים? 

ומה יקרה אז ?...

 

הדרך לחיות עם הכל ולדאוג לעצמנו דורשת אומץ, היא לא נגמרת (כי תמיד יש עוד שכבה) ולא תמיד קלה אבל באמת שהיא שווה את זה 

(כותבת לך קצת יותר ישיר ממה שהייתי לאנשים אחרים כאן, דווקא כי מכירות קצת. ואם לא מתאים לך סומכת עלייך שתגידי לי וכמובן את יכולה לא לענות פשוט בשבילך )

ובהחלט עברתי דרך, החיים הכריחו אותי להתמודד עם זה (מאת ה') ואני בטוחה שאני עוד אשתנה מלא, ומקווה שלטובה
פשוט בדרך קצת איבדתי את עצמי אבל זה שלב הכרחי... אני עוד אחזור

הרבה מהבעיות התת מודעות שלנו צפות בסיטואציות האלה. אם מצליחים להקשיב לבעיה עצמה הרבה פעמים החומרה שלה נהיית פחותה.

 

אנחנו יכולים לדעת מראש שאנחנו מטורגטים בסיטואציות מסויימות. זה מעצבן, אבל אפשר פשוט להקשיב לזה. גם בלי לטפל בזה אוטומטית זה נהיה גרוע פחות כשאנחנו יודעים מראש שיהיה קשה בנקודה מסויימת ואפשר להתכונן אליה.

וזה נכון שזה עוזר לנו לדעת מה יעשה לנו רע ולהתכונן לזה ולהעזר בדברים. אבל צריך להיזהר גם נראלי מזה שלא להחליט שמשהו עושה לי רע. כי אז הוא באמת יעשה לי רע לא משנה מה כמעט .. לעומת זאת אם אני מאפשרת לי לנסות לראות איך עכשיו (כשיש לי איתי תיק כלים מוחשיים ונפשיים וכדו ויכולה להעזר בהם אם צריכה) אני מאפשרת לי לחוות את הסיטואציה אחרת ...

אז הגיוני שלאנשים רגישים יש סיכוי גבוהה יותר לחלות בזה אבל זה רק לפי ההגיון שלי ולא בדקתי את זה

זה לדעתי קשור לרגישות, ואחת ההוכחות זה שנשים סובלות מזה פי 3 מגברים...
אני יכולה להעיד על עצמי שזה קורה לי כשאני בלחץ ובתקופות מתח או חוסר איזון

שום דבר לא יעזור כי אני כבר לא מעניין אף אחד

רק רציתי להגיד שהיכולת למצוא את עצמנו ואת השביל שלנו לא תלויה באחרים. הם יכולים לתמוך ולעזור ולכוון, אבל מי שהולך בשביל ומי שרואה את הדברים מנקודת המבט הפנימית, היא אנחנו. כל אחד מתוך עצמו.
חלק מזה זה גם לדעת להגיד לאחרים אני פה, ואני רוצה שתראו שאני זקוק לכם. זו לא בושה לבקש עזרה, ולהגיד לבד קשה לי ומורכב לי מדי. זה אומר שאנחנו בני אדם, עם יכולות וכוחות מאותגרים ומוגבלים, ואנחנו פה אחד בשביל השני בעולם, במה שאפשר גם אם זה רק להקשיב ולהכיל. וגם מי שסביבנו מוגבלים ביכולות ובכוחות שלהם, ומותר להזכיר שאנחנו זקוקים לתמיכה שלהם כשהם לא שמים לב מכל סיבה שהיא.

אם היתה דרך להועיל הייתי מנסה.
בכל מקרה, תדע שרואים אותך ואת הכאב שלך גם אם לא מכירים אותך באמת וגם אם לא בטוח שיהיה אפשר לעזור.

הם יכולים מדי פעם להגיד שלום, מה שלומך
ולשאול באמת
זה לא קורה אפילו ברמה ההצהרתית.
באמת אין לי כבר שום מעטפת.
ואני מלא כוויות כבר בנפש

מדובר באנשים שנמצאים בסביבה שלך ביום יום?
או שמה שאתה בא לומר זה שכבר לא קיימים אנשים כאלו שבאמת יש לך איתם שיח פנימי כזה שאתה זקוק לו כרגע?

שואלת כדי להבין את התמונה - חשבת לפנות לאיש מקצוע?זו אפשרות בכלל מבחינתך?

(זה לא קשור לאיש מקצוע. הלכתי בעבר והתקדמתי.
אבל זה לא הסיפור.. אין לי מעטפת חברתית בכלל כבר. וגם משפחתית לא ממש)

ממה שאני למדתי בדר''כ בעולם הגברי הרבה יותר קשה ומורכב למצוא את המענה הזה לנפש, ובמיוחד אצל מי שמאוד זקוק לזה. ולא תמיד גם יודעים להכיל ולתת מקום לרגישות הזו.

יש אפשרות לייצר מעטפת כזו? או נגיד לנסות לחזק קשרים מהעבר עם כאלו שכן היו קרובים פעם? לפעמים צריך רק להניע את הגלגלים של מה שכבר קיים ולחזק את זה, גם אם ידרוש קצת אנרגיה בהתחלה.

הרבה זמן בתהליך של סלידה הדרגתית לא רצונית מהעולם הגברי בגלל הנוקשות שלו. לצערי הרב

ממש כואב לי לקרוא. יצא לי להיפגש עם לא מעט אנשים רגישים (מאוד וגם רגישים באופן רגיל ולא בצורה יוצאת דופן במיוחד) בודדים ואבודים בתוך העולם הזה, רק בגלל שהוא לא באמת רואה ומבין שגם לגבר יש צורך רגשי עמוק.
זה באמת כואב לי.
הלוואי והיתה דרך לשנות את זה.

ונכון, 'מורכב' מצמצם את מה שזה.

אני לא בטוחה שיכולה להציע הרבה מעבר להקשבה כרגע (וגם זה לא תמיד מספיק).
בכל מקרה, אם מתאים לך ותרצה אפשר לעבור לאישי. גם אם לא זה בסדר והלוואי ותמצא את הדרך או האדם שיעזור לך לעלות מעל למציאות המתסכלת הזו.

כבר שנתיים בערך במקום הזה

זה מעודד

שמחה שלפחות זה עודד קצת.
מאחלת לך שתזדמן לך הדרך למצוא את עצמך באופן שיהיה הכי מדויק לך, ולך תדע אולי המקום שלך יעורר אותך או אחרים שקוראים פה ויש להם יכולת כזו להרים את הכפפה ולהכניס למודעות בתוך העולם הגברי פנימה את הצרכים הרגשיים העמוקים שקיימים גם אצל גברים.

כולם זקוקים למעטפת הזו. וכואב שיש הרגשה שלגברים אין לגיטימציה לצורך הרגשי הזה שלהם, ושאם הם לא עומדים בסטנדרטים שאי מי קבע אז הם לא גבריים מספיק.
למה???
כולנו בני אדם בכולנו רגשות, ורגישות אלו דברים שקיימים בתוך כל אחד מאיתנו, ואם משהו התחספס זה בגלל שבשלב מוקדם יותר מישהו גרם לנו להתחספס מדי, לפעמים עד כדי הדחקה עמוקה וקשה.
מעבר לזה, אני חושבת שלנשים יש את היכולת הזו לתת את המעטפת הפנימית והעמוקה הזו, וזה חלק מהתפקיד שלנו.
הלוואי ונסכים להיות נשים שמוכנות לראות את מי שמולנו ולהסכים גם לעטוף את מי שזקוק לכך, לצד הבקשה ליציבות והגנה. כי עטיפה היא הרבה מעבר ללהגן על מישהו או לתת לו יציבות. היא אמירה עמוקה של הכלה וחמלה ואהבה כלפי האחר איך שהוא כמו שהוא.

לא יכולה להסביר כמה מבינה וכמה כואב לי.

ואין הקשבה לצרכים האלה, אז זה סתם כואב לפרוק. וגם בעולם הנשי אני גבר וזה לא מסתדר עם הרגישות. כי זה מוגזם להן
אני לכוד כזה מכל הכיוונים כרגע.

ולצערי אין לי כ''כ איך לייצר מעטפות

כותבת מה שעולה בי מהמקום שלי אני לא יודעת אם זה מה שאתה צריך או מחפש עכשיו לברור לי שלגברים יש פחות תמיכה בכיוון ופחות החלה של הרגישות מהסביבה ומאחלת לך שתמצא מישהי שתהנה מהרגישות שלך ותכיל אותה

אבל בסוף האחריות לתת לנו ולרגישות שלנו מקום היא שלנו, כל אחד לעצמו ובתוכו (וגם כקבוצה של רגישים שיש להם המון לתרום וללמד את העולם מנקודת מבט אחרת אבל זה כבר משהו שונה ) גם מול עצמי אני צריכה לעשות את זה וגם מול הסביבה הקרובה וזה עובד מניסיון, אבל קודם צריך להכיל את הצורך שלנו ולדאוג למלא אותנו ולהבין שזה אחריות שלנו .
אם לי לדוגמה עושה לא טוב לשמוע חדשות אז זה אחריות שלי לבקש שלא יפעילו לידי ולהזכיר ולהתרחק או לבקש שיכבו אם הפעילו , וכמובן לא להפעיל בעצמי...
כי זו האחריות שלי על עצמי וגם אם בהתחלה לסביבה זה נראה מוזר זה לקבל את עצמי וככה גם החברה לאט לומדת להכיר אותי ולתת לי את המקום שרוצה ...

בהם

אבל באמת שזה נכון על כל אחד

אני גיליתי שדווקא שזה קשה לי ואני מוצפת או משו אחותי אוהבת לעשות את זה כי אז לרוב היא מרגישה שאני נותת לה פחות ביטחון ופחות איתה וגם כי לפעמים אז היא מוצפת והכי זקוקה לעיטוף ....

(וקצת ממקום המקצועי שלי)
והילדה הפנימית שלכן לא זקוקה לזה ? לכולם בפנים יש את החלק הזה מוכר או פחות מוכר... מציעה לחשוב איך את מגיבה כשהצורך במגע ועיטוף עולה לך בפנים (נותת לך או לא מבקשת מהסביבה דוחה או יש סבלנות ... )

כולנו זקוקים למגע גם כמבוגרים. כאנשים רגישים (ואגב גם כאנשים/ילדים עם בעיות בוויסות החושי )אנחנו לעיתים זקוקים למגע אחר מהמגע שנחשב רצוי לכאורה- מגע רך.
וזקוקים במקום זאת למגע העמוק והאוסף.

היום אני יודע. לא מספר לכל אחד אבל משתדל להקשיב לעצמי ולהבין איפה אני מגיע למצב של אובר רגישות.

 

אני מאוד רגישה גם ביחס לחברות רגישות מאוד .

אני לא חושבת שאני עושה חיים קשים למי שלידי נכון שיש דברים שיותר מורכב אבל אני שומרת על האיזונים שלי ואני חושבת שאני מעשירה את החיים של אנשים סביבי כמו שהם מעשירים את שלי ...

אני מספרת די בהתחלה בפגישה שלישית רביעית כי זה מקל עלי , זה שיחה אחת מסודרת שבה אני מסבירה ומבקשת מה שצריכה. נניח מסבירה שמקומות הומים ורועשים לא מתאימים לי לפגישה, כי מרוב רעש ודברים שאני סמה לב אליהם אני מתעייפת ומוצפת ואני לא מצליחה להיות נוכחת בפגישה כמו שמגיע לו שהגיע ומאה אחוז בפגישה אז אם אפשר פגישות במקומות כמו ... שהם שקטים יותר ...

הם לפעמים קצת בשניה הראשונה נרטעים אבל אחרי שמסבירה שזה לא חריג ומה זה אומר בכללי הם מגיבים בסוג של הבנה והאכפתיות
אני רואה מהניסיון שלי שזה חשוב לומר
#שכולם רגישים ברמה מסויימת ורק אני יותר מהרגיל
#מה זה בשבילי להיות רגישה
#סיפורים קטנים יום יומיים (נניח קניות ממש מעייף אותי ואני מעדיפה להצעות בללכת לחנות אבל כשצריכה עושה את זה ומשתמשת בדברים כדי שיהיה קל יותר כמו אוזניות שמפחיתות רעש )
#איך הרגישות מול משפחה וחברות ואיך אני חושבת שישפיעו על קשר זוגי (נניח לי קשה עם מגע אבל חברות טובות שלי יכולות לחבק ולגעת בלי בעיה לרוב כי הן כבר מכירות אותי ולמדו איך כן ולא ואני חושבת שכמו שמול חברות זה ככה גם עם בעלי נלמד ביחד ולא תהיה בעיה )

#### והכי חשוב לומר איך אני יכולה להעזר במי שמספקת לו .
הם רוצים לדעת מה הם יכולים לעזור ולעשות כדי לעזור לי אם אצתרך זה עוזר לצד השני לא להרגיש רחוק מזה וחסר אונים אם לדוגמה כן קרה שמוצפת בפגישה או אחכ בחיים .

זה עוזר בדברים הקטנים אני יכולה לומר לו אחכ אתה זוכר שאמרתי לך שלפעמים ... אז עכשיו זה ככה אז ...(מה שצריכה עכשיו או אולי ארצה מאוחר יותר ..)

תודה על התגובה! יש לך המון מודעות לזה ואיך שזה משפיע עלייך ומה יעזור לך..
זאת נראה לי הבעיה העיקרית אצלי. שאני עדיין לא כל כך מבינה מה זה אומר להיות רגיש מאוד ואיך זה משפיע עליי ביחס לאנשים בלי רגישות כזו..
מהדברים שאני חושבת לעצמי- טוב אני פשוט כזאת. אבל זה לא כזה פשוט...

איך את יודעת שדברים מסוימים הם בגלל הרגישות שלך ולא משהו אחר? איך עושים את ההשוואה ביננו לבין אנשים בלי הרגישות הזאת?
אף פעם לא חוויתי משהו אחר כדי להסביר מה שונה בי....

היא חלק ממני ואני לא באמת יכולה לומר מה קשור אליה ומה לא .

אני יודעת שרגישות גבוהה אומרת בעצם שמידע שאנחנו קולטים מהסביבה ומבפנים (כל הגירוי הפנימיים והחיצוניים) מתמיין ומעובד יותר במוח .מה שבעצם אומר שאנחנו במודע או לא במודע שמים לב ליותר דברים ואז דברים הם יותר מדי יותר מהר

אז אני מספרת על דברים שהם שונים ביני לבין אנשים אחרים או שמקשים עלי יחד עם תכונות (שיכול להיות שהיו לי גם ללא רגישות אבל הן חלק ממנה בשבילי) כמו אמפתיה ושאני רואה איך אפשר לעזור לאנשים כי מרגישה מה מפריע להם

וטווח שבו נעים להם עם הגרויים או פחות מדי או יותר מדי (גירוי יתר ובהמשך הצפה)

רק שבגלל העיבוד היסודי יותר שבזכותו אנחנו שמים לב יותר לדברים נוצר לנו יותר מהר ''עומס'' ועייפות ועוררות יתר והצפות מאשר למישהו שלא כזה

האמת היא שגיליתי את כל המושג הזה ממש בשנה האחרונה וזה עדיין שוק בשבילי חח..
פעם הייתי משכנעת אפילו את עצמי בגלל תגובות מהסביבה שאני לא חברותית או ביישנית וסגורה, וגיליתי שאני ממש לא כזאת ולא הבנתי מה יש לי ולמה אני כל כך מתעייפת אחרי סיבוב עם החברות ולמה הרבה פעמים אין לי כח לצאת וכל הרעש הזה מסביב והפרצופים של האנשים מתישים אותי...

אבל זה גם העניין הזה של ההתגוננות, שאני נפתחת לאט, לוקח לי זמן לפתח ביטחון ולהרגיש בנוח באמת עם האדם שמולי. ולפעמים לצד השני זה מרגיש ממש לאט ,וזה גורם להם לחשוב שאני שקטה ולא זורמת וכבדה ולא נפתחת.
או שאני מראה אמפתיה שמבחינתם זה לא ריאלי כל האמפתיה הזאת אז זה לא אמיתי, ולפעמים אפילו מפקפקים בי על הכנות שלי בגלל זה.
וזה נורא מתסכל ופוגע...

אז שאלה נוספת- קיימים בכלל אנשים מספיק מכילים ורגישים כדי לתת לי את המרחב שאני זקוקה לו (בתור אדם רגיש מאוד)? כדי לכבד את הצרכים והרצונות שלי גם אם הם לא מובנים בעיניהם?

זה מרגיש לי כמו משימה בלתי אפשרית.

את תמצאי את המכון לך ואולי הוא גם יהיה רגיש מאוד

תודה! הרגעת אותי קצת,

ומי שרוצה אפשר עוד להמשיך את השרשור, אולי עוד אנשים שיקראו וזה רלוונטי להם יחכימו

קשה לי להיפתח בהתחלה.
בעבר נכוויתי מזה בקשרים,
שגם בלי שאמרו מפורש ידעתי למה הפסיקו

נכוויתי מזה מספיק בשביל שאני אפחד להראות את הצד המאוד רגשי שלי בהתחלה

בענין 😐

נכווית מזה שהראית את הצד הרגשי שלך? זה נשמע לא נעים


אם זה כך, מזדהה.. פעם הייתי פחות שולטת ברגש שלי, פחות עצרתי אותו בתוכי, נתתי לו לזרום בטבעיות בקשר, וזה פגע בי המון אז התחלתי לקחת צעד אחורה ולגשש לאט, ממש לאט.
התחלתי לומר מראש שלוקח לי זמן להיפתח, אבל כן יש פעמים שאני מוציאה הרבה אנרגיות כדי להראות את הצד היותר פתוח שלי, עם גבולות כמובן.. כדי לא לבאס ממש...
הם די כיבדו את זה (עד קו כלשהו שכבר מתחילה להתפקע להם הסבלנות ואז יש המון לחץ וזה נורא).

בחורות בדרך כלל לא מחפשות חברה,
אלא בחור
נכון שאף אחד לא אומר לך מה להיות ומי שאנחנו זה הכי בסדר בעולם
אבל בתכלס זה פחות ככה.

לפעמים נדמה לי שבחורות טוענות הרבה פעמים שבחורים לא רגישים מספיק, אבל בפועל כשהן כן מוצאות בחורים רגישים- הן לא מעוניינות בזה,
מהסיבה שהן רוצות להרגיש את הבלעדיות על הנושא. אולי כלפי פנים הן לא באמת צריכות בחור רגיש.

אני מאוד יכול להבין את זה ומכבד.
אבל כן. זה כואב.

רשמית הן לא יודו בזה כי היום לא לגיטימי להגיד שרוצים "גבר" / "בחור".

וכן יש משהו מתוק ברגישות.

 

אבל בפועל רובן לא ימשיכו עם קשר כזה. מכל מיני סיבות. הרבה פעמים גם אדם שעבר הרבה ניתוקים והתרחקויות יהיה עוד יותר רגיש וזה הופך אותו בפועל לפגיע יותר ומוצלח פחות גם בקשר שהיה יכול לזרום.

 

יש מה לעשות עם זה. אבל זה לא פשוט. בכלל בכלל בכלל.

ומה החצי שלא נכון?

יש אינטליגנציה רגשית עם אמפתיה לסביבה ויש אדם שרגיש לעצמו ונפגע הרבה מהסביבה. אלו שני דברים שונים... (לפעמים זה בא ביחד ולפעמים זה לא, אבל אפשר לחפש כל אחד מהם בנפרד).

זה לא עניין של בלעדיות, פשוט צריך מישהו שיאזן את העניין בקשר, וכששני אנשים ביחד הם עם אותה תכונה חזקה זה מאוד קשה.

אצל אנשים שהם לא רגישים גם כלפי עצמם

זה קצת צביעות

זה יותר לקלוט מילים שאומרים עליך, יותר 'כבד' על זה. שתופסים את זה הרבה פעמים כפגיעה אישית, שזה לא משהו שמחליקים אותו מהר ושוכחים ממנו.

יש שהם ככה ויש שהם אחרת.
אין שום בעיה עם אף אחד, רק כל אחד יחפש משהו שונה בהתאם למה שהוא.

אבל אז האנשים שיש להם את 2 התכונות האלה ביחד נדפקים לגמרי

אני גם הייתי לוקח דברים בצורה נורא חזקה רגשית מה שגרם לי "להשתולל" בקשר ולצד השני לברוח.

 

עשיתי הרבה עבודה על הנושא הזה. הפסקתי להרגיש. זה עבד טוב אבל לא הביא אותי למקום שבו רציתי להיות...

בעקבות השאלה הזו.
אף פעם לא הרגשתי צורך להפוך נושא מסויים שהתמודדתי איתו למוקד השיח בצורה יזומה. זו הסיבה שכנראה לא קישרתי עדיין בין העדפות שלי בפגישות לרגישות הזו, תמיד חשבתי שזה שייך לדברים אחרים. טוב, גם לא ידעתי על הרגישות הזו אז. פשוט הייתי בקשר בטבעיות שלי, שיתפתי בי ובמה שאני צריכה בלי קשר לכותרת שנמצאת מעל כמו רגישות או כל דבר אחר. אם מי שמולי התאים לי, זה היה כי הוא ידע גם להגיב נכון לרגישות הזו ולהכיל אותה. מי שניסה לשנות אותי ואת איך שאני, למרות ההסברים הכנים והאותנטיים לא התאים ולא היה יכול להתאים.

באופן טבעי, בלי קשר לרגישות בני אדם בנויים בצורה כזו שכשמחמיאים להם הם שמחים מאוד וכשמעבירים עליהם ביקורת הם חושבים שאין בהם טוב בכלל. זה נקרא להסתכל על חצי הכוס הריקה או להתמקד בלראות את הנקודה השחורה על הדף הלבן. האמירה הפנימית הזו של 'אני לא מספיק טוב', תמיד שם והדרך שלנו להתמודד עם האמירה הזו במהלך השנים היא זו שמעצבת את הגישה שלנו ליחס מאחרים.
האם אנחנו מחליטים להתבאס מזה ולהימנע מעשייה, כי גם ככה זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב? (יש שיקראו לזה פרפקציוניזם)
האם אנחנו מנסים בכל זאת ונותנים לאחרים להשפיע על הדעה וההרגשה האישית שלנו ביחס למה שיצא, ומתוך התחשבות מלאה בכוחות ובמשאבים שהיו זמינים לנו באותו רגע, בלי השוואות או תחרות, גם לא לעצמנו בזמנים טובים יותר שלנו?
האם אנחנו מחליטים להגיד שאנחנו בני אדם, אנושיים וזה אנושי ומותר לטעות, ולתקן ולשפר?
זה משפיע המון הגישה שלנו עצמנו לדברים שאנחנו עושים, בלי קשר לאחרים. בדר''כ אם מישהו משפיע על ההרגשה שלנו ככה, זה מלמד שזו כנראה ביקורת עצמית שלנו על עצמנו, כי אם היינו חושבים אחרת כנראה זה לא היה נוגע בנו ככה ברמה של ריסוק. צריך להסתכל על המכלול ולהיות עם חמלה ואהבה והכלה לזה שאנחנו משתדלים ומשתלמים. פשוט כי אין מושלם.
הייתי מציעה לך לשבת עם עצמך ולהכיר את החוזקות שלך ואת מה שאת צריכה לשפר או לחזק, ותכילי את זה שיש דברים שאת עוד מתחזקת בהם ולומדת אותם. תסכימי להיות במקום שמוכן לשמוע אפילו מאחרים במה הם חושבים שאת טובה ובמה את יכולה להשתפר, ואפילו לקבל מהם עצות ורעיונות לשיפור. כשמגיעים ממקום כזה שמכיר בערך העצמי שלנו ומודע גם לנקודות החולשה, שלפעמים דורשות שיפור ואפשרי לשפר, ולפעמים, כן, אנחנו פשוט פחות טובים בזה וזה בסדר, הרבה יותר קל לשמוע מה אחרים אומרים. חשוב להבין שתמיד אפשר להפוך חולשה לעוצמה גדולה, בעצם האמירה שזה דבר שדורש שיפור ועכשיו אני מודעת לזה, ויהיה לי קל להתמקד בזה ולעבוד על זה. הרבה תלוי בגישה הפנימית שלנו לדברים.

לגבי לקרוא אנשים מדוייק, זה יכולת מדהימה באמת. מתנה גדולה שיכולה לעזור המון בהתנהלות בעולם, וצריך לדעת גם איך להשתמש בה נכון, את מי לשתף, מתי איך ולמה. לא תמיד נכון להגיד לאנשים אחרים 'אני קורא אותך ויודע שאתה ככה וככה'. יש אנשים שאולי יש להם קושי עם זה שאחרים יכולים לקרוא אותם ככה מדוייק, ויש כאלו שפשוט לא מודעים למה שאת קולטת כי בתוך עצמם הם חיים, ולוקח להם זמן להבין ולקלוט שמה שאת קראת היה נכון.
כל זה לא באמת משנה לעניין מה שאת מרגישה וקוראת.
אם את יודעת שאת צודקת במה שאת מרגישה, ותיקשרת את זה ואמרו לך שזה לא נכון, ואז קלטת שזה בעצם כן נכון, זה לא אמור לערער אותך, כי עובדה - הוכיחו לך שאת צודקת.
אבל כן חשוב להגיד, שיכול להיות שלפעמים את מרגישה משהו ובטוחה שזה ככה, ויש מצב שאולי התערבבה בפנים פרשנות שלך, ואולי זה באמת לא נכון, אלא הפרשנות שלך למשהו אולי יצרה 'הוכחה' לזה שצדקת. פה חשוב לשים לב ממש ממש לפרטים, וללמוד להקשיב ממקום יציב שיודע - הרגשתי משהו, ויש או אין ספק לגביו, אז אני מבררת ומדברת ומוכנה גם להבין ולקבל מה הצד השני אומר, ולהסכים שאני אנושית ולפעמים טועה.
וזה הכי בסדר.

תנשמי עמוק. ותנסי להיות במקום שאת נמצאת בו, ולא רק לרוץ להשתוקק לרוץ הלאה.

חופשת מחלה לנוח כמה ימים מקווה שיהיה טוב

גם השינה רגשית בהתאם למצב הנפשי... שינה זה דבר מדהים!!!

אנשים מעבדים וממיינים את כל המידע שנקלט בראש במהלך היום בשינה בלילה . אנשים רגישים מאוד קולטים הרבה יותר מידע הם זקוקים לזה הרבה יותר מכל אדם

אבל בהיותו רגישים מאוד דברים מפריעים לנו יותר ויש גם יותר סבירות לקושי רגשי להרדם