פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 35)

למה להרוס לעצמי את היום והשבוע ולפחד סתם כי אנשים

איך אני אמורה להגיד שאני רגישה מאוד?
רוצה שהוא ידע
לא רוצה לומר לכל העולם שיגיד לבחור בברורים


ועוד דבר,
יש הבדל גדול בין העולם הפנימי לעולם החיצוני
ושוב, רוצה שהוא ידע שיש עולם פנימי, לא רוצה לספר עליו לכולם

סתם קישור שאולי יעניין אנשים פה על רגשנות ורגישות

הנה סיכום-

אין ספק שטוב להיות מסוגלים לבטא רגשות. אבל טוב לא פחות לדעת מתי, איך והיכן לבטא אותם. אם מסתבר שהשתפכות רגשות אינסופית אינה טובה לבריאות, למה להתמיד בה? ואם אנחנו מוכנים לשפוך אמוציות על זוטות, מה יישאר לנו לדברים החשובים באמת? ייתכן שמעולם, בתולדות המין האנושי, אנשים לא הרבו כל כך להשתמש בכינויי חיבה זה אל זה, לחלק חיבוקים ונשיקות ולומר 'אני אוהב/ת אותך'. אבל האם נכון לומר שמעולם לא הייתה בעולם כל כך הרבה אהבה? הרי כולנו רואים ושומעים שיש מחסור מצער באכפתיות ומחויבות הדדית, שאנשים נהיים יותר ויותר מבודדים, ושהחיפוש אחר אהבה וקבלה הפך לאובססיה של הדור שלנו.

אם צריך הוכחה נוספת לחוסר ההצדקה של רגשנות מוגזמת, צריך רק להסתכל על האנשים שמתמודדים עם קשיים בפניהם כולנו מסירים את הכובע: עיוורון, נכות, ילדים עם צרכים מיוחדים... את האנשים הללו, למרבה הפליאה, לא תמצאו מספרים לעולם כולו כמה קשה להם וכמה כואב. לא תמצאו אותם מתארחים השכם והערב בתוכניות טלוויזיה רגשניות, ומוחים דמעה אחר דמעה בשל מר גורלם. להיפך – בין האנשים הללו תמצאו כמה מהאנשים השמחים והרגועים בעולם.

פעם הגזימו אולי עם החנקת רגשות, אבל פעם גם ידעו כמה אמיתות חשובות: שרגישות אין פירושה להיות מרוכז לגמרי בעצמך, שאהבה היא מעשים משמעותיים, לא מילים ומחוות, ושכאב הוא חלק מהחיים אבל קל יותר לסבול אותו אם לא מדברים עליו כל הזמן.

אם אני סתם מטורללת
או שזה קשור לזה


או זה גם וגם

שמעתם את המושג הזה? מה הכוונה?
והאם לדעתכם זה קשור לאנשים רגישים מאוד

@מים יבשים
תודה על כל מילה שלך

לשים אותו במקום הנכון ולשלוט בהצפה הזאת? לא לברוח...

בעיקר לגבי המזון שלי...

 

חח סתם, אני באמת עונה להגדרה של "אדם רגיש", אולי אפילו מאוד..

כלומר הרבה פחות מודעים לרגש, אלה שלא יעניין אותם דברים עמוקים...
אני תמיד מרגישה שאני סוג של מציגה משהו אחר שאני לא, כי אני מדברת את מה שנראה לי שהם ירצו/יוכלו לשמוע... וזה לא אני באמת
ואם אגיד את מה שאני חושבת בכנות הם יסתכלו עליי כאילו נחתי מהירח
בעיקרון עם אנשים כאלה אני מדברת עניינית, על מה שקורה נטו
אבל עדיין לא מרגישה איתם בנוח, ויש יותר מדי אנשים כאלו! זה מרגיש כאילו ככה כמעט כל החברה בימינו והעיקר זה להיות מצחיק או מופרע
...

מרגיש מטומטם,לא מסוגל יותר,נשבר לי הלב בפנים לחתיכות חתיכות חתיכות.
כל הבוקר רק דמעות וגם בצהריים וגם בערב.
אין לי עוד כוח להילחם על החיים,רוצה לקרוס רק לרגע קטן.
לא מסוגל לא מסוגל לא.
רוצה לחזור לתקופה היפה של החיים,שהכל היה אכשהו עדיין בהיר וקסום וקריא.
לא מסוגל,לא מוצא בי את המילים,שבור לי הלב אני שוחה בדמעות אלוהים אני לא יכול יותר.
למה כל זה קרה,איך לעזאזל זה מציף את כולי מחדש.
#סוף פריקה.

הכישלון הזה...אחח.
זה צורב לי,אני כבר לא מסוגל.
לוקח כל דבר קשה.
קשה קשה קשה.

סופריקה.

עובר אופנוע ברעש גדול

 

אני סותמת אוזניים בחזקה

 

מסתכלת סביבי וכולם ממשיכים כרגיל

 

הלוואי שיום אחד אראה לידי עוד בן אדם סותם אוזניים, זה יכול להיות נחמד

למה אנחנו צריכים את המקום הזה?

למה לדעתכם אדם בעל HSP צריך מענה דווקא מאנשים כמוהו?

האם דרך ההתמודדות או פריקות/שאלות/התייעצויות חייבות לבוא דווקא מאנשים עם אותה חוויה?

או שלא?

 

האם אדם שהוא HSP בעצם יכול לחיות בעולם בשלום בלי שאף אחד יקבל אותו ככזה, התמודדויות רגילות, הקשיים הרגילים של רעשים ותחושות שהם רק שלו אבל היחס של העולם אליו הוא כאדם רגיל

 

לדעתכם זה ישפיע עליו?

לטוב/רע?

למה?

 

 

שוטו

אני בכל פעם נחרדת לגלות תופעות של רגישות (תחושתית ושמיעתית בעיקר) אצל חלק מילדיי - מרקמים שמציקים, ידיים על האוזניים כשיש רעש מטריד וכו'...

עצוב לי שהם חווים את זה כבר בגיל צעיר - אצלי לפחות זה התפתח בגיל מבוגר...

(כשהייתי קטנה אמא שלי היתה צועקת עלי שאני צריכה להפסיק להעלב ולהפסיק להיות רגישה, ולא הגיוני לא ללכת לדבר עם בנות רק כי את יודעת שלא נוח להן מזה, "הן צריכות לקבל אותך" ו"תתבגרי כבר".)

(לא נראה לי שלהתבגר עזר במיוחד. רק חידד את הכאב ואת מבטי חוסר ההבנה.)

(לגיטימי לא להחזיק נייר, לא?)

אני אסביר..

הרבה שנים היה לי קשה להתמודד עם הרגישות שלי אז הדחקתי.
ולאט לאט בשנים האחרונות אני מרגישה מסוגלת יותר להתמודד עם הרגישות שלי. במקביל, (בעיני עם קשר ישיר לחלוטין) גם תופעות פיזיות של hsp שהיו בילדות או כאלו שלא- חזרו בחלקם..

אז למשל רגישות לרעשים שהצגברה בשנים האחרונות, צורך פתאום להחליף בגדים, גרד בגוף שמוציא אותי מהכלים...
ושמתי לב שבשנים האחרונות אני גם נגעלת מדברים שבעבר לא נגעלתי. למשל: לשתות מבקבוק של מישהו אחר. לאכול עם מישהו מאותה צלחת. שמישהו לידי אוכל בידיים. ועוד כל מיני דברים בסגנון



יצא ארוך🙈 עוד מישהו חווה את זה ככה?

אני עצבנית ומרגישה רע נפשית
אני עייפה כי לא כזה ישנתי בימים האחרונים
אני רוצה פשוט לישון..
אבל שוב מגרד לי כל הגוף ואי אפשר לישון ככה. פף. מתסכל

 

 

שרוב הפעמים שנגרמת אצלי הצפה רגשית או רצון להיות לבד ולהתרחק מבני אדם

זה כאשר אני מבינה את המצב הרגשי של כמה אנשים שקשורים אחד בשני

 

כלומר

כשיש איזושהיא מצוקה רגשית שמתקשרת בכמה אנשים בו זמנית ואני מבחינה בזה

 

אולי זה חוסר היכולת להתמודד עם הרגשות של כמה צדדים בו זמנית

(סתם השערה, זו משהו שעלה לי היום)