פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 34)

אני גם עם המחשבות כאלה

בדיוק המחשבות שלי: שאין לי מקום בעולם הזה. אני לא יודעת אם יש משהו שפותר את הסבל הזה. אני בן אדם מאמין. אני רוצה לחיות עם משמעות ללכת עם האמת... אבל זה לא מבטל את החיסרון הזה.

ולמה אני כל כך עדינה? ואיך אפשר להסתדר פה בין אנשים עם קודים אחרים... להיות אני ולהסתדר איתם. כי אם אין את אחד מהם אז זה סבל, אבל שניהם כמו סותרים...

אוהבת לקרא אבל יש לי נטייה להישאב פנימה מאוד אז צריכה להיזהר

פעם היה קיצוני עכשיו פחות 

 

ונחמד שאחרים פותחים לילה טוב גם

 

מצאתי את עצמי מוטשת בצהרים ומאז ם כאב ראש ובחילה במיטה סתם באמת סתם לא חולה או משהו רק עומס 

 

מחכה לתשובה של בירורים, ושמרתי על שתי תינוקות בבוקר היה ממש כיף אבל עבודה, ותוכדי התקשרה חברה במצב של התקף חרדה וחזרה באוטובוס שמסתובב ופניות מגעילות עם תינוקת עלי וחוץ מזה אני באמצע תהליך רגשי בתוכי 

 

אז הגוף החליט שמבקש הפסקה אחר הצהריים ואני גאה בי שאיפשרתי לי 

 

 

איזה סגנון את אוהבת אולי אוכל להמליץ...

מתח, דרמה, פנטזיה 

העיקר שיהיה ספר נקי

מטח בדרכ אלים לי אז נמנעת אבל אחשוב

 

ממליצה ממש על טרי פראצ'אט רוב הספרים שלא לא לגמרי נקיים אבל לי אין בעיה איתם למרות שבדרכ ממש מפריע לי 

אותו כנ"ל סדרה של בלוגים או פודקסטים. אני לפעמים אחכה שיפרסמו את הפרק האחרון כדי להקשיב / לקרוא את כל הסדרה.

נסערת, פורקת, ונרגעת עם תכנית להתמודד

 

מלכתחילה אשתדל לא להגיע למצב שהוא גדול עליי אלא אם כן זה לתקופה קצרה.

שומרת בתוך העומס על שעה כלשהי להקשיב לעצמי, בד"כ עם עט ודף

משתדלת להנות מהעשייה...

ומחזקת את האמונה, אני לא יכולה לבד שום דבר וזה רגע שרואים את זה בחוש.

ממש מונה הכל ואם יש לי כח אז גם כותבת.

 

זה מקטין את הדברים לכמו שהם במציאות בלי יותר מידי רגשות, עושה יותר רוגע והרגשה של שליטה.

 

לא רק לחוץ ממשהו גלוי, גם לחוץ מתת מודע.

 

יש לזה כלים ופיתרונות, אבל לא של רופא מערבי. אלו סתם ידכאו את הכאבים.

לאאאא! לא שוב המכשף הזה! הוא יותר מדי מפחיד אותי

ויכול להיות שכרגע זה מספיק לי.

 

(ותודה.

ורציתי לדבר איתך. לא יודעת למה בעצם זה לא קורה. יש לי קצת יותר מדי בלגן בראש כרגע)

@משה אולי תחליף ניק

לא רק כישופים😏

אבל אותו הבלגן גם מונע להתייעץ מרוב דברים להיות עסוק בהם.

גלגל ענק.

אני דואגת לעשות דברים שעושים לי טוב בדגש על דברים של יצירה שאני יכולה להוציא חלק ממה שאני מרגישה לתוכם כמו ציור ...

לפעמים אני פשוט צריכה לתת מקום לזה בכתיבה גם בשביל הפריקה הריגשית וגם בשביל לעשות סדר 'שכלתני'..
לנשום נשימות עמוקות מאף ולהוציא את האוויר לאט דרך הפה..
לעשות כושר גם משחרר במידה מסויימת.
לקבל חיבוק מאדם שעושה לי טוב.

@כלי פשוט ו @מחודשת לזה התכוונתם? 

אומרת שרגישות הכוונה רגישות לאחרים, אם כן זה דבר חיובי וטוב,

ורגשנות הכוונה רגישות כלפי עצמי- מעין שבריריות כזאת, ואם כן זה דבר שיכול להיות שהוא בסדר, אבל לה- קשה להכיל אותו.

 

אני ניסיתי להגיד שני דברים: א'. רגישות יכולה להיות גם כלפי עצמי, כמו שרגשנות יכולה להיות מופנית כלפי אחרים. (לגבי ההגדרות שלהם- אני מסכים מה שכתבת, ועל כך כתבתי שם שמדובר לדעתי בצורה ובתוכן, את הגדרת את זה אולי יותר טוב ובהרחבה).

ב'. יש במקרים רבים קשר הדוק ביניהם. וזה משהו שממש מפריע לי שמתעלמים ממנו. כלומר:

בד"כ צורת ההתייחסות לנושא היא הפרדה בין אנשים טובים מסוג א'- אנשים רגישים, לבין אנשים מסכנים

אם כן, קיימת הפרדה בין אנשים מסוג א'- אנשים רגישים,

לבין אנשים מסוג ב' שהם כיבכול (וה' ישמור שככה חושבים עליהם!)- אנשים 'מסכנים' ושבריריים... כלומר רגישים כלפי עצמם. שצריך ללכת לידם על ביצים (ה' ישמור, מעולם לא חשבתי שלהכיל אחרים זו משימה כל כך קשה...).
 

בקיצור אני ממש ממש ממש ממש לא מסכים עם זה.

הרבה פעמים זה קשור אחד בשני, שמי שהוא רגיש כלפי עצמו- הוא גם רגיש כלפי אחרים. הרבה הרבה הרבה פעמים זה ביחד. וזה מה שיפה בזה.

 

זו דעתי.

 

וזו ההזדמנות להגיד, גילוי נאות, שאני מוגדר על הרצף של אנשים רגישים מאוד,
וכתבתי פה בכמה הזדמנויות אבל באנונימי.

עזרתי קצת?

אני חושבת שככל שאגם חווה יותר יש לו יותר נטיה לרגשנות אבל זה לא מחייב 

להיות אדם רגיש זה נפלא!
זה מתבטא בהכרות של האדם עם עצמו ואיך להייטיב עם עצמו.. ורגישות כלפי הסביבה ואמפתיה..
אנשים רגישים הם אנשים עמוקים. הם מוסיפים המון צבע.

ריגשיות
זה מן שבריריות ולא התכוונתי כלפי עצמי.. אלא התגובה מהצד השני..
בעיניי זה יכול להתפרש כחוסר יציבות מסויימת.
האדם שמולי מרוב שהוא רגיש יהיו לו קשה לקבל דברים שאומר לו בגלל פרשנות מסויימת שהוא יבחר לתת למה שאמרתי..
או לחלופין אם אשתף אותו במשהו שקשה לי הוא יכול ממש להיבהל ולהגיב בצורה קיצונית (גם שזה יכול להגיע ממקום טוב כי הוא דואג לי וכו'..).
וכן אני מכירה אנשים שבאמת צריך ללכת בזהירות לידם ממש כמו שהגדרת 'ללכת על ביצים' בגלל המצב הריגשיי שלהם..
להיות בריגשי זה רגש לא מאוזן.
וזה סוג של זוגיות שיהיה קשה *לי* להכיל.

אני מצטערת ממש אם יש משהו שאני כותבת פה והוא חסר טאקט ביחס לפורום הזה.
אני אשמח לדעת אם יש מישהו שנפגע באיזה צורה ממה שכתבתי..

@פרח-אש

אני גאה בעצמי שהתבגרתי.

 

 

אני הייתי האנונימית הדי חדשה.. 

אשמח שתוסיפי אותי לתיוגים(:

 

עדיין מותשת ולא מאופסת מאתמול.

היום היה טוב

טוב אז חמישי זה היום שאני עושה הכי הרבה בבית ותמיד זאת הרגשה טובה (לקראת שבת)

גאה בעצמי, על הישארות בסיטואציה פחות נעימה והתמודדות מוצלחת

בלי לברוח (:

בשלבים שונים הייתי במקומות שונים בחברה 

 

בתור ילדה הייתי מובילה את הכיתה (עד ג)

בכיתה ה הייתי ממש בצד ללא קשר לכיתה בכלל עם חברה אחת טובה שלפעמים צרפה לדברים 

באולפנה הייתי בצד אבל כן עינין אותי וייתי בקשר עם בנות והיו כמה חברות טובות לא מהכיתה שהייתי איתם המון ועשיתי דברים הייתי מוכרת באולפנה אבל כן הייתי קצת מחוץ לחברה (כמו שמצופה בדרכ שניהיה בכיתה. הכיתה יתה עושה ערב בשבוע לכל הפחות ואני הייתי מקסימום קופצת לומר שלום אם מוצפנתי מאוד לעינין והסברתי שלי זה סיוט פשוט לא הייי מסוגלת להיות שם כמה שרציתי) והעירו לי על זה שלא בקשר עם הכיתה בהתחלה ואפילו מהאולפנה רצו להפריד אותנו (החבורה  של החברות הרב שכבתית שהיינו) אבל כשהתחלפה לי מורה היא הקשיבה וראתה שטוב לי ואני לא מנותקת אז אפילו שמחה בשבילי שמצאתי מקום שטוב לי 

 

עכשיו אין לי חברה חוץ מכמה בנות שחברות מימי האולפנה וגרות רחוק וחסר לי 

 

 

אני חושבת ששווהלהסביר למורה על הרגישות שלך ולהסביר לה מה את מרגישה ואם טוב לך זה מצוין (אני לא מצטערת לדקה על מה שעשיתי באולפנה הקשבתי לי והיה לי ממש טוב ומדוייק ולא הייתי אני בלי הקשר המיוחד עם החברות מאז)

 

אם את חושבת שיש משהו במה שהמורה אומרת אולי שווה לנסות טיפה יותר להתקרב לכיתה אולי יש עוד בת שתיים שמענינות אותך ומתחשק לך לדבר איתן תנסי 

 

אבל הכי חשוב תקשיבי לך 

כשאת טועה-מותר לצחוק על זה, לנסות לתקן לפעם הבאה ברוח טובה, את תראי שיורד לך מהלב מעמסה כי אין לך ציפיות לא להכשל. כולנו בני אדם, יש טעויות שאנחנו יותר מתחרטים עליהן ויש פחות, אבל תאמיני שבסוף את טובה ורק תלכי ותהיי יותר טובה מהאתמול. תראי את המעלות שלך ואת היכולות שלך. יש לנו המון יכולות והמחסומים הם בעיקר בראש.... תעריכי את הנסיונות שלך כי זה מה שבאמת חשוב.

הראשונה פשוט נשלחה לי בטעות ולא יכולתי לערוך כי זה מאנונימי

אני פשוט מרגישה שיש לי מצפון חזק ממש על כל דבר.. 

אני מרגישה שאני פוגעת ולא בכוונה וכמה שאני אצטער אני אמשיך לסחוב את זה עלי, קשה לי נורא לנתק את הרגש הזה ולהתקדם. וזה חוזר על עצמו בחיים שלי כל הזמן.

תודה רבה לך, חיזקת אותי..

זה כואב שולחת לך כח

וגם זה עניין של תרגול .למצא דברים שעוזרים לך לצאת מזה ולא לשקוע . כשאת סמה לב שאת ככה לתת לזה כמה זמן שאת בפנים מתחרטת(חמש דקות חצי שעה כמה שאת צריכה) ואז לעשות משהו שמנתק מזה לדוגמה לצאת לקפוץ או לרוץ קצת בחוץ לשתות מים להתקלח (תמצאי מה טוב לך)
והבנה שרוב האנשים לא נפגעים מטעויות כמונו אז לרוב הטעות פחות גדולה ממה שנראה לך

מוזמנת לפנות אלי אם רוצה לפרוק או להתיעץ או סתם תמיכה

לא מבינה בהגדרות, אבל מכירה מקרוב מאוד את מה שתיארת.

 

בדיוק היום יצא לי משהו כזה..

אני צריכה ללמוד למבחן ושני אנשים שונים ביקשו ממני משהו, לשניהם אמרתי שאני עמוסה היום אפילו שזה רק מבחן קטן ובפועל לא למדתי אליו יותר משעתיים.

 

הרגשה כזאת של עומס ושצריך להחזיק את הראש בריכוז ולא לשכוח כלום.

 

למען האמת הייתה תקופה שזה היה קורה לי גם בבית הספר

יכולתי לפספס שיעורים כי הם היו שיעורים מאלה שהעיקו עליי

הייתי מתחמקת מהם

 

(פתאום זה נשמע לי קצת לא קשור אבל לא חשוב😅)

דווקא בהקשר הזה, זה כזה להיכנס לכיתה חמש דקות לני השיעור, להכין כל מה שצריך ואולי יצטרך לשיעור, לסדר הכול בלחץ. ואם המורה הגיעה והקלמר לא סגור, אז בכלל הלב דופק..

 

תלוי באופי של השיעור ובהשלכות של ההברזה ובעוד דברים...

אם אני יודעת שיש לי משהו בשלישי, גם אם הוא יהיה ב8 בערב,

אני לא אקבע דברים לאותו יום, כי כבר יש ביום הזה "משהו"

אז אני אבטל תמיד

למרות שבפועל יש לי די והותר זמן לזה.

אני פשוט לא יכולה שדברים באים לי ביחד, זה מלחיץ

 

באמת מעניין אם יש לזה הגדרה

 

אני פשוט ממציאה, אומרת שזה מוקדם יותר ממה שזה.

 

לפעמים עוזר לי נגיד לומר למי שאני רוצה להיפגש איתו, ש"המשהו החשוב שיש לי" ב6 במקום ב8,

ואז אני יודעת שיש לי 2 שעות הפרש להירגע.

כי יש יותר זמן למחשבות... לפעמים אני אומרת תלכי ותגמרי עם זה וזהו

ונותנת לעצמי צלש אחר כך זה כזה סיפוק

אני לא "לא אקבע דברים" לאותו יום אבל באופן עקרוני אני אוהב שיש לי רק משימת יומן אחד בכל יום. ושאר הזמן פנוי לדברים האחרים שאני עושה בעולם הזה. לעשות משהו עמוס כזה זה מלחיץ.

 

יוצא דופן - ימים שאני נוסע רחוק. אז אני מנסה לדחוס כמה שיותר משימות מרוחקות כדי שלא אצטרך לחזור אליהן אחר כך.

וואי אני גם... כשעובר כזה דבר יורדת לי אבן מהלב אני מרגישה שחרור... אבל זה לא תמיד... 

ללכת למקום עבודה חדש זה מלחיץ, או למפגש חברתי או דברים מהסוג הזה שאני יודעת שאני לא אוכל להיות לגמרי אני אלא להתאים את עצמי לציפיות ולמצב ואני מקווה שזה יעבור בשלום...

לא כל קביעה מכבידה עליי באותה רמה ואני חושבת שאם זה חברות טובות אמור להיות כיף להיפגש איתן יותר או לפחות להיות שווה את זה

 

(אני הפותחת)

אבל אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי מבטלת אותה משום שאני מרגישה שיש לה יותר מידי עול בשבילי.

עול פיזי ונפשי

אני יודעת שאצלי זה קשור 

 

כלומר אני די מזדהה מפחדת מעומס (חושי ורגשי) ולכן כשיש משהו ביום אני אשתדל לא לקבוע עוד וכשאין ברירה מלחיץ 

 

אני יודעת שכשלא מאוזן לי כמה בפנים וכמה בחוץ(נגיד אחרי או ב סגר כל דבר שדורש ממני לצאת יכול היות מאוד כבד 

 

 

 

צורך להגיע מוקדם למקומות, לדייק את עצמי למה שמתאים, להיות בשליטה כדי לא להפגע, צורך ב"רווח" גדול לפני ואחרי דברים כי "מה אם"...

מוכר. אם יש רצון אכתוב פה אח"כ על איך לדעתי אפשר (וכדאי) להתמודד עם זה.

נראלי יועיל להרבה שכל אחד יכתוב מה עוזר לו ויכול לעזור לכולם

נראלי מסוג השירשורים ששווה לאסוף פה

מוכר מידי..

 

כשאני כותבת זה עוזר לי למצוא קצת פשטות וסדר בתוך כל המורכב שמסתבך,

זה עוזר לי להסביר קצת לדף ולעצמי מה אני רוצה.

אולי יעזור לך גם..

 

שולחת כוחות ותקווה.

 

מזדהה מאוד...

 

רוצה לתמוך, רוצה לתת מילים שיחזיקו

לשלוח כוחות...

לא יודעת אם יש לי את האפשרות בכלל

 

 

(אני סנגור, מבינה יותר מידי על מה את מדברת

ואם הזכרת את האניאגרם קודם...

תרשי לי לשאול איזה מספר טיפוס את?)

אם לפחות שפה שאף אחד לא מבין אותי, אז לפחות שיהיה משהו מעניין...

 

את השפה של העולם לקח לי זמן ללמוד, ועדיין לפעמים אני לא יודע אותה. את שפת הכתיבה אני יודע טוב בהרבה אבל גם שם זה עדיין קשה.

זו האגרסיביות שבלמצפן לדוגמה 

 

אני חושבת שמסכימה קצת אנשים לפעמים מרגישים צורך להיות אגרסיבים ואנשים רגישים מאוד כנראה עשויים לטות יותר לאגרסיביות פסיבית 

לגבי אגרסיביות פסיבית ולגבי מה שכתבת מוסיפה 

 

זה בדרכ משהו שעושים ולא משהו שטבוע בנו כלומר אין מצב שאדם יהיה אגרסיבי פסיבי (באופן תמידי) אלא שתהיה נטיה לדה או שזו תהיה דרך התמודדות כמו שאדם יכול לבכות או לכעוס 

 

 

מקווה שהצחתי לנסח מובן 

בריט מארי 😍 (על גבול האאוטינג חח)

 

באמת כל זמן שלא לוקחים את זה כהפרעה אלא כדרך התמודדות מסוימת שמאפיינת לא מעט HSP
זה הופך להקלה מסוימת ...

אנחנו פשוט בורחים כי אנחנו לא יכולים או שקשה לנו להכיל אז אנחנו "דוחים את הקץ". הצד השני רואה את זה כפאסיב-אגרסיב כי זה מופנה נגדו.

 

בצד של הרגישים - הם פשוט מנסים להתחמק ממשימה מעיקה, ואם לא אז לדחות אותה ככל האפשר.

משחרר אותי לצאת החוצה לכמה דקות,

לנשום עמוק אוויר נקי.

מנוחה לעיניים ומנוחה לאוזניים. ואז אפשר לחזור יותר ברוגע.

אני חושבת שאצלי המערכת ההפעלה ההתנהגותית יותר שקטה וקל לי להפיק סיפוק מחיים שקטים.

 

זה מעניין שהשתייה הרגיעה את הפחד,

זה בעצם מפעיל את המערכת הפעלה התנהגותית שמאזנת?

 

 

שתיה גורמת לשים פחות גבולות ובעצם מפחיטה או מורידה רת מערכת העצירה לצורך בדיקה

אני אשים לב יותר שזה מה שנכון לעשות - פשוט לצאת החוצה, לנשום אוויר, להבין מה מפריע לי (ו/או לטפל בו) ואז לחזור פנימה.

אדם רגיש מאוד, מה זה? ומי זה? - אנשים רגישים מאוד

כתבתי פה אם יש עוד שאלות אני אשמח לענות כמיטב יכולתי ואני בטוחה שעוד גם יש פה אנשים נחמדים מאוד

עכשיו עניתי על השאלון שבקישור שם ונראה שאני אדם רגיש מאוד😶..
קצת פגע בביטחון העצמי איך לומר

קצת הרבה

כאילו עבדת על עצמך עד עכשיו שאת אדם שמסוגל להסתיר את העובדה שהוא רגיש בכל מיני תירוצים...
ופתאום אתה צריך להבין שזה אתה וזה האופי שלך
ולקבל את זה

אבל יש לי נטייה להצליח לעשות דברים שצריך או כדאי אם אף אחד אחר לא יכול או רוצה אבל אם יש מישהו שיכול אני לא אוכל לעשות את זה

 

מזכיר לי את עצמי.. 

שאני מתחילה חברויות או משו בסגנון אני זורמת רצח וזה.. 

ואחרי כמה זמן פתאום לא מרגישה בנח ולוקחת אלף צעדים אחורה.. 

 

יש לזה גם יתרונות אבל... זה עדיין מוזר:/

 

אילו יתרונות?

 

וחוץ מזה,זאת סוג של הסתגלות מהירה, לא?

חשבתי על עוד יתרונות אבל שכחתי עכשיו חחח

 

אבל בקטע אחרכך זה מתסכל.. קורה מלא בקשר עם חברות 

אני שונאת טיולים.

אני אוהבת לטייל, אבל לא את הקטע שלפעמים אני מודאגת כי מתחלקים לפי חבורות וברור שיתייחסו יפה אבל בפועל אני מרגישה לא שייכת.

 

מותר לשאול בת כמה את?

מה קורה שם בשלב הזה שבו משהו מתחיל להשתנות?
מה המחשבות וההרגשות שנמצאות שם בהתחלה שגורמות להיות בזרימה הטובה עם אנשים, ומה קורה שם שמשנה את המצב?
אילו חוזקות שלך באות לידי ביטוי ברגעים של ההתחלה? לאילו משאבים את זקוקה כדי לקחת את העוצמה הזו גם להמשך?
למה את רוצה לברוח?
האם את מזהה שם פחדים להיפתח כשזה הופך להיות יותר קרוב?האם את מצליחה לתת אמון בקלות או שזה משפיע על מידת ההיפתחות שלך מול האנשים וכל זמן שלא נכנסים פנימה מדי, אז הכל טוב מבחינתך?
האם היו מצבים שבהם הרגשת וראית שאת מצליחה להרגיש בנוח עם מישהו ולשתף בחופשיות? מה היה שם?

אולי התשובות לשאלות האלו יוכלו לעזור להתכוונן, ולהבין. וכמובן תעני לעצמך, את לא חייבת לפתוח כאן.

(שאלה שמעניינת אותי, עשית את המבדק של טיפוסי האישיות? אני משערת שההרגשה של צדדים שונים וסותרים בנפש יכולים להעיד על טיפוס מסויים)

בהתחלה כולם מתנהגים יפה אחד לשני, יש יותר הקשבה... יותר בגרות, אנשים לא מתנהגים בטמטום שאין לי איך להגיב עליו

אני אוהבת יותר שיח אינטלקטואלי מאשר שטויות,אוהבת היכרויות שמדברות על האדם בעצמו, על העומק, המחשבות...

אחרי זה במצב שהכל מובן מאליו ויש חבורה של בנות נכנסים לכללי המשחק החברתי ובו המצחיקים והרועשים תופסים את המקום. אנשים שפועלים פחות משכל. אני לא אומרת את זה בהתנשאות, אני לא איזה גאון, אבל אני משתדלת להבין ולעשות, אכפת לי לעשות את הדבר הנכון, ויש אנשים שיותר זרוקים על החיים שלהם... בעצם הרוב

 

אני חושב (ממה שזה קורה לי..) שזה בגלל שאני חושב יותר מידי הרבה על הקשר שלי עם חברים,זה אומר שאני יעביר שיחות בראש, ינסה לחשוב מה הוא חשב, רמז, (כאילו זה מצויין להבין רמזים וכזה כן,אבל לפעמים אני חופר יותר מידי ומפרשן כנראה דברים שגויים ..)
ואז בא מצב שבו אני לא באמת יודע אם הוא חבר שלי , ואז כמו אדיוט אני לוקח צעד אחורה(לא מתוך מחשבה) כדי לראות אם הוא באמת רוצה להיות בחברתי.
עכשיו יש 2 אופציות, או שהוא כאילו "הולך" אחרי ואז אני לוקח עוד צעד אחורה... או שהוא לא "הולך" ןאז אניסוג של מנתק קשר...
שמתי לב לזה ואני מממש שזה לא יהיה לי , אבלל...
זה מה שאהי חושב שיש לי.. לא בטוח שזה נכון...
אין לי כח לעבור על ההודעה הארוכה הזאת אז ככה שאולי היא לא הכי מובנת וסליחה....

אבל ב״ה מתמודדים יפה (:

 

דואג להכין מראש כל מה שיכול לעזור במקרה של הצפה

בשביל מה יש נפצים אם לא בשביל להקפיץ אותך כל שתי דקות?

מליון צבעים ומנצנצים אנריות מטורפות רעשים וכו 

 

איך אתם מתמודדים עם זה ?

 

לילה מביא איתו נחת כל שהיא שמכניסה להרבה מחשבות וגורמת להתכנס וכו.. 

 

אממ עשיתי חיסון 2

ולמדתי ממ

 

האשימו אותי פעמיים במשהו שלא עשיתי. יש אדם ספציפי שאני עובד מולה שממש קשה לי לתקשר איתה. 

 

לא טכנית. טכנית אני מבצע את כל מה שהיא מבקשת וזה עובד יפה. רגשית, זה פשוט קשה.

קשה ממש.

 

ברמות שכבד לי להתמודד מולה. זבובים נהיים פילים ברמות מחרפנות ממש.

כשיש שקיעה זה עושה לי עצוב, 

סוג של פרידה מהיום ואני לא אוהבת פרידות..

ואז אני מחפשת משהו שיהיה איתי כשמגיע הלילה, בדרך כלל זה שמיכה או סוודר להתכרבל בו.

כי נהיה לי קריר פתאום בלב ובגוף.

 

עשיתי היום והיה נחמד?

הכנתי עוגיות

עשיתי מבחן

דיברתי עם חברה

וצילמתי קצת את הטבע

 

פגשתי היום מישהי מהעבר. כיווץ לי את הלב שמונה פעמים.
היא לא זיהתה אותי.. אבל אני נחנקתי.

והיו גם דברים נחמדים
איןלי כוח לפרט
ובכלל פורים והמולה והכל

וכל כך קשה לברור ולראות רק מה שעושה טוב