פורום לקויות למידה (עמוד 3)

יש כל מיני נוסחאות שמתחשבות במינון, צורת שחרור [שונה בין כדורים], BMI וכל מיני מדדים כאלה.

יש מינון של "מנה" [כמות החומר הפעיל הזמן נתון] ויש גם משמעות לסך כל החומר שלוקחים ולפרקי הזמן בניהם. 

 

לא מומלץ לקחת יותר מהמינון. יכולות להיות לזה כל מיני תופעות לוואי ממש לא נעימות.

 

הדברים הנ"ל הם לא מידע רפואי ולא שום המלצה, זה רק תובנות שנובעות מטיפול בריטלין [10מ"ג ו-20 מ"גSR] במשך כ7 שנים..

קושי של קשב וריכוז לא מחייב שהוא בעיה נוירולוגית.
זה יכול לשבת על קושי רגשי, חוסר פניות או מוטיבציה... ולפעמים תרופה יכולה גם לעזור שתהיה פניות לטפל בזה.

את חושבת ש"סתם" קשה לך להתרכז? בלי סיבה?
תסבירי את עצמך...

אני חושבת שלכולם לפעמים קשה להתרכז. ואצלי בשלב מסויים זה הגיע מהלחץ הזה בראש של הציפיה ממני.
כאילו רציתי להראות שאני לא מושלמת ולא מה שהם חושבים שאני.
( וזה דפק אותי כהוגן אבל לאפאחד לא היה אכפת)....

יש לי קשב מפוצל. הרבה מורים פשוט התייחסו לזה כדבר רע, במקום פשוט להבין את זה ולראות את המעלות שיש בזה (ויש!!) ועד למכללה לא ידעתי איך קוראים לדבר המוזר הזה, שאני באמת יכולה לשמוע בשתי האוזניים.

הזוי שהמורים שלנו אולי חסרי ידע בעלעיל. עד כדי שרומסים ילדים חכמים במקום להעלות אותם...

את לא צריכה לשים על אף אחד, תעשי נטו מה שטוב בשבילך.
לא להתייחס לאנשים שאומרים לך- מה זה 70? את יכולה 100 אם רק היית רוצה.. זה מעצבן נכון ? מרגיז ביותר .. ומוריד בכלל תחשק ללמוד ולהשקיע ..
אז אל תתייחסי.. כי בתוך תוכך את כן רוצה את ה100 הזה, אבל קשה לך להוציא אותו החוצה.. אולי בגלל האימרה הזאת שאת סוחבת איתך ככ הרבה זמן .. חשבת עלזה ?

וזה מה שאמרתי, שבשלב מסויים דפקתי את עצמי אבל פשוט נמאס לי לשמוע את זה . אז הוכחתי הפוך, שאני לא חכמה ולןא מושלחמת ולא יכולה להוציא 100....

 

מבאס לגמריי. אם רק מישהו היה תופס אותי שם ודופק לי את הראש חזק בריצפה ומרענן אותי... אבל לא בוכים על דברים כאלה, רק לומדים להמשך...

אני חייבת שיעודדו אותי לפני שאני ירד מהרעיון ויעזוב ת'לימודים ואלך ללמוד סוסים ולעבוד במכולת, סתתתם

 

אני עושה את זה, זה קשה אבל אני לא יוותר

אם אני הצלחתי ומצליחה, את תליחי מבטיחה לך.. 

מוזמנת לבוא לאישי

 

עדיף ללכת לנוירולוג קשב וריכוז מבוגרים. הוא יכול לעזור לך להתאים...

לכי לרופא משפחה ותשאלי אותו

הוא לא מתקן ומשפיע לטווח ארוך. ריטלין הוא יותר כמו משקפיים, כלי עזר מיידי. ההשפעה של ריטלין על הריכוז היא מיידית, אבל צריך להתרגל אליה ואל תופעות הלוואי שבאות איתה. זה מאוד משתנה בין אנשים, אבל אני חושב שחודשיים אמורים להיות מספיקים (בהנחה והמינון וסוג התרופה נכונים).

ממליצים לקחת שבוע/שבועיים רצוף כדי שהגוף יתרגל לחומרים. אבל זה לא כי לוקח זמן להשפיע...

היא לא קוראת כלום?
אולי להקליט את השיעורים ושתשמע אותם לפני מבחן? (או את מה שהמורה מכתיבה על הלוח...)
לדבר עם המורה שהשיעורי בית שלה יהיו שונים כך שיהיו פחות שיעורי בית (או אולי בכלל לא) אבל היא תצטרך לעבוד בדרך אחרת כדי לדעת? (אפשר שתקליט את השאלות והתשובות. אפשר שתצטרך להכין בסוף כל שבוע/נושא סרט/מצגת/פעילות עם חברה על הנושא הנלמד כך שהיא תהיה בעניינים אבל בלי צורך בקריאה כתיבה... למצוא רעיונות יצירתיים לשיעורי בית בשבילה)
זה לא אמור להיות המצב שאתם מכינים לה שיעורי בית או איתה 1 על 1 כל הזמן. וזה מתסכל אתכם, אבל אני בטוחה שגם אותה זה מתסכל לא פחות ואפילו יותר...
לכל אחד סוג ורמת ההפרעה שונה. אבל לרוב הדרת התמודדות תהיה מציאת פתרונות יצירתיים (ואני חושבת שלהפנות את השאלה לביתך ולתת לה למצוא פתרונות יצירתיים יכול להקל על כל הצדדים. כי כך תוכלו גם לאמר למורה שזה פיתרון שהגיע מהבת- כלומר שהיא רוצה ללמוד. גם לכם זה יחסוך כאבי ראש. וגם לבת יהיה יותר נעים שלא מתייחסים אליה כאל ילדה בתחילת כתה א' אלא נותנים לה אחריות כמצופה מגילה...)

אבל יש היום כלים שיודעים להקריא טקסט כתוב.

שלום לך.
אם ביתך דיסלקטית אכן לא שייך שתשתמש בקריאה בשביל למידה. כרגע. יש מקרים שאפשר ללמד אותה לרכוש קריאה. בכל מקרה- היא אמורה לקבל שעות של עזרה פרטנית- הוראה מתקנת/שילוב. בדקי מול בית הספר את הזכויות ובעז"ה הם יילמדו איתה. מקווה שתקבל מענה כפי שמגיע לה. בהצלחה

 

 

אבל אני חושבת שאתם צריכים להתייעץ עם ביהס על פתרונות.

אולי מועדונית? או מרכז למידה שיש אחרהצ?

אצלנו המורים בחנו בעל פה (לא דיסלקציה)

ולגבי שיעורי בית - לא חובה לעשות את כל הכמות שכולן עושות. צריך למצוא פתרון שיתאים לה ויחד עם זאת שלא תפספס חומר.

וכמו שאמרו לך - היא זכאית לעזרה מטעם ביה"ס. לא הכל צריך ליפול עלייך.

בעל פה יכול לעשות לה את החיים להרבה יותר פשוטים..
אם את אוהבת את הבת שלך תתנו לה בעל פה!#

חבל... ללמוד יכול להיות כיף... אולי תמצאי משהו שמעניין אותך ותלמדי (לבד או מהרצאות וכו)רק כדי שתהיה לך חוויה של הנאה מלימוד?

החיים שלי הוא שיט אחד גדול

הלימודים לא מענינים ואין בחירה מה ללמוד או לא..

או שאת שונאת ללמוד במסגרת של בית ספר?

תצעקי תצעקי תצעקי
אהההההצ זעז זה עוזר עעןזר עוזר

כמה המינון שלך ומתי את לוקחת אותו?

לרוב לוקחת מינון של 10. פעם ב 20.
משתדלת לקחת בשעות הבוקר. יש ימים שאני חוזרת מהבית ספר ולוקחת ב4 בשביל ללמוד למבחנים.
לא משנה מתי אני לוקחת את הכדור, תמיד אני לא מצליחה לישון איתו נורמאלי.😥

ולא לא לא לא ב4!!! זה ממש יעשה לך לילה לבן..

פונה לנורולוגית ומבקשת ריטלין לפחות שעות כך שיעבור לך עד הלילה😆

יש כאלה שעוזר להם לעשות סימולציה של המבחן (מסיימים ללמוד יומיים לפני המבחן וביום שלפני המבחן קמים בשעה שאמורים לקום ביום המבחן. לוקחים את הטופס הכי חדש של מבחן שיש. ויושבים בשעה שאמורים להיבחן בה לעשות את המבחן דמה. כך הגוף מתרגל למבחן.
יש כאלה שעוזר להם כל יום לכתוב 3 הישגים שלהם- ובזמן לפני המבחן לשנן אותם (למשל אם ביום ראשון למדתי שעתיים. 3 פרקים. 5 שאלות. ושני 4 שעות 2 פרקים וציירתי 2 תרשימים בדף כתוב
למדתי שעתיים
למדתי 3 פרקים
תרגלתי 5 שאלות
למדתי 4 שעות
למדתי 2 פרקים
ציירתי 2 תרשימים)
רוצה לספר מה התסמינים של החרדה שלך? שאת חוטפת בלק אאוט? שאת חושבת שלא למדת? שאת מתחילה לרעוד לפני המבחן ומרוב רעד את לא מצליחה לכתוב?

ואז זה יוצר לי חוסר ביטחון שלא למדצי ובלק אאוט ויאי לי.

ורק באנגלית... אני תכלס יודעת טוב ואני יודעת שאני יודעת ולומדת מלא ובהקבצה הכי גבוהה אבל במבחן שוכחת את כל הכללים!!! זה מזה מרגיז...

בלילה שלפני המבחן , דמייני את עצמך במקום המבחן , נסי לראות את המיקום המדויק, היכן את יושבת , איזה צבע החפצים שסביבך וכו, אחרי שאת רואה את הכל בצורה ממש מוחשית (בדמיון ), לאחר מכן דמייני שאת יודעת את התשובות , עונה עליהם בבהירות וברוגע ומגישה את המבחן תוך זמן קצר מלא ונכון ..

עשי זאת כמה פעמים, ובשעת המבחן נשמי עמוק ונסי לדמיין הכל שוב, וכמובן אל תשכחי לענות על השאלות

 

בהצלחה רבה !!

 שוכחת הכל, רועדת, בוכה לוחצת על העיפרון שהוא נשבר. אבל מנסה להתמודד זה קורה לי במקצועות מסוימים.

בהצלחה לך לי ולכולנוכותבת את זה שתדעי שיש מלא שסובלים מזה. 

כשרגילים לעשות משהו, הפחד ממנו יורד פלאים, אז המון מבחנים עצמיים עוזרים להפטר מהפחד להכשל.

נשמהה אלו רק מבחנים!!!!!!!!!!
מי הם שאת נותנת להם להלחיץ אותך כל כך??
כל יום תגידי לפחות פעם אחת:
מבחנים זה לא הכי חשוב בעולם!!
בהצלחה אהובה😙
ואל תשכחי.. תפילות תפילות תפילות

הוא לוקח קןנסטרה.. לא ריטלין

אין בעיה לשאול פה, אבל עצות של מורים לרוב תקבלי בפורום מורים לחיים

א. יכול להיות שהמינון/הסוג לא מתאימים לו?
ב. איזה גיל? שייך לקחת אותו לשיחה מה הוא חושב שיעזור לו? להיות שונה ולעזור לך וכו או להיות כמו כולם?
ג. יכול להיות שהוא מועד להתנכלויות בגלל ההפרעות קשב ולכן הוא מתנהג כמו שהוא?
ד. יש לו הרגלי למידה? הוא בגיל שעדיין קל לרכוש אותם? הריטלין הוא כלי עזר ולא תרופת פלא. אם אין לו הרגלי למידה- לא משנה מה יתנו לו- הוא לא יצליח ללמוד...

זה כמה נקודות שעלו לי...

אם ריאלי (איזה גיל? מה הרמה הלימודית שלו?)
תשחררי אותו משיעורים שהוא מסוגל להשלים לבד.
לשבת קרוב לדלת וכשהוא ממצה לתת לו לצאת

לא מועיל להרגלי למידה אבל כן לסבל שלו ושל הכיתה

קודם כל-קןנצרטה היא בד"כ משפיעה פחות מרטלין..כך שכדאי שתפנו אותו לנירולוג שיתאים לו רטלין במינון מדויק (לי קרה לעצמי ההפך..הרטלין עשה לי תופעות לוואי מזעזעות אז עברתי לקונצרטה ..)אבל קחי בחשבון שיקח זמן עד שיבינו את רמת המינון שהוא צריך ברטלין...העצה של לשבת ליד הדלת טובה מצד אחד אבל מאידך איך הוא יצליח להשלים חומר.!? בקיצור בהצלחה וכדאי להתיעץ עם הנירולוג שלו או עם המטפל\פסיכולוג 

לכן שאלתי איך הוא מבחינה לימודית.
אותי שנה שעברה פטרו מ2 מקצועות
והייתי אחראית להשלים אותם לבד ולגשת למבחנים
ובה הצלחתי.
עניין של כל אדם איך ההתנהלות שלו

ואת בחורה\אישה בוגרת ואחראית ..יש הבדל עצום בין זה לבין ילד עם בעיית קשב...וגם..אם הוא היה ילד רגיל..מה היה עוזר לו להשלים את החומר? מורה פרטי יכול ללמד אבל עדיין זו לא אותה הדרך שהמורה המקצועי לימד..חבר שיכול ללמד-לא תמיד ידע נכון את החומר ויכול להטעות את הילד...

את אומרת פה לוותר על ילד! ולא כל אחד מצליח להשלים מקצועות לבד.. מניסיון גם אותי הוציאו משיעורים והיתי צריכה להשלים לבד ולא כל כך הצלחתי בזה..😕
אז זה ממש לא פתרון והילד הוא רק ילד.. צריך לנסות לעזור.. מספיק הוא מתמודד עם הרגשה שהוא כישלון.. אז זה ממש לא יוסיפ..

היה לי תלמיד בעבר, עבר אבחון ואמרו לו בפירוש- הוא לא סובל מבעיות קשב וריכוז.

היו לו בעיות רגשיות, קושי בויסות חושי ורגשי, אימפולסיביות וכו'.

הוא היה בטיפול רגשי והתקדם במהלך השנה- אבל היה עדיין מאד קשה איתו. (כולל פעם שהתעצבן וברח מבי"ס החוצה. ילד בן 8!)

 

את בקשר עם הורים? לא מתוך מקום של "הילד שלכם לא בסדר" אלא ממקום של- בואו, אתן מכירים אותו הכי טוב- תעזרו לי לעזור לו. 

את בקשר עם שאר המורים? לפעמים נכון לפתח תוכנית רוחבית- שכל המורים שותפים לה. 

 

 

אחד הדברים שעזרו לי עם אותו תלמיד- כל בוקר, בזמן התפילה הייתי מסתכלת עליו מתפלל ומנסה לאהוב אותו. להגביר אצלי את ההבנה של מה הוא מרגיש ואיך הוא מרגיש וכמה קשה לו. (הייתי עוברת ככה על כל הילדים- כל אחד כמה דברים טובים יש בו וכמה אני אוהבת אותו)

והמון שיחות אישיות. גרמתי לו להבין שאני באמת אוהבת אותו למרות הכל. שבאמת אכפת לי ממנו ואני רוצה שהוא יתקדם ויצליח. מתוך זה הוא העריך אותי וניסה הרבה יותר להתאמץ. 

 

וכן, היה לי קשה מאד איתו ועם הכיתה עד סוף השנה, זה לא קסם. אבל ראינו התקדמות, קטנה- אבל קבועה.

 

מה למשל יכול לעזור: לתרגל איתו בכל הפסקה תרגיל אחד מאלה 10 פעמים: [איתך או כל איש צוות, ולא יזיק לכל הכיתה. אפילו יועיל]

קפיצות בחבל

גילגול ראש

הליכה לאחור

הליכת ישבן

הליכת פיל

הליכת צפרדע

הליכת שיווי משקל

עמידת ידיים - רגליים על קיר
התקדמות בקפיצות עם ידיים למעלה

גילגול בתוך מזרון - משה בתיבה

תרגילי הצלבות - יד ורגל נגדית

להתנדנד בנדנדה

להסתובב בקרוסלה

לקפוץ בטרמפולינה קטנה/גדולה

 

ישיבה בשיעורים על כדור פיזיו או על כרית קוצים או על טרמפולינה קטנה

 

ככה הגוף עובד ובעצם גם המוח עובד ומתרגל, ולכן מרוכז וקשוב יותר.

---------------------------------------------------------------------------------------

לצפר על כל הפסקה שבה תירגל, לא בממתקים! סוכר, ממתיקים מלאכותיים וצבעי מאכל מחמירים  ADHD 
כן לצפר בפרסונים, בצבירת נקודות / כרטיסים למימוש, בזמן מחשב בחדר מחשבים, במה שהוא אוהב בביה"ס. הרבה עידוד וח"ח.

עוד מידע והסברים אפשר למצוא בגוגל כשמחפשים: הגישה הנוירו-התפתחותית תיפקודית =  NDFA  
ויסות חושי, שיווי משקל, הצלבות, מיסוך שמיעתי, רגישות שמיעתית.

 

חייב להיות משולב גם טיפול התנהגותי. כלומר לטפל בהתנהגות הלא טובה שלו. להציב גבולות ברורים. שיתוף הורים לשינוי התנהגות ףכז

 

ותגיעו לסיכום שהוא יוצא להתאווררות (עולה ויורד במדרגות) של שתי דקות

כל פעם שהוא מרגיש צורך. בהצבעה. ובלי לדבר.

אם את רואה שהוא קפיצי את מסמנת לו לצאת.

שיהיה מחוץ לכיתה ליד הדלת (עם דלת פתוחה. בלי שיראו אותו)

ושיתארגן על סטפר (מכשיר אימון קטן) ושיוציא קצת מרץ.

תסכמי איתו שלפני כל שיעור הוא עולה ויורד מהר במדרגות או רץ.

 

איתו שישלבו פעילות גופנית, לפני שהוא נכנס לכיתה

כדאי לוודא עם ההורים

תישתדלי לשתף אותו בשיעור, לענות תשובות..
תשאלי אותו מה דעתו ליפעמים..
תתני לו אהבה..
ותשתדלי גם להיות קשוחה ליפעמים! זה עוזר! לקחת לשיחה ולכעוס! לשים לו גבולות.. יכול להיות שמה שבאמת מה שעכשיו הוא צריך זה גבולות גבולות וגבולות..

יושתקו העטים!

והזבובים

חח וברצינות- צריך להתקין לנו סנן אוטומטי במוח לאנשים עם תגובות כ"כ אבל כ"כ טיפשיות.

לי עוזר למנות מישהו שיציק לי לעבוד...
ולתפוס יום שבו אני הולכת למקום חיצוני ולומדת שם

מקום חיצוני אין כל כך.

כי לי יש את זה כל הזמן- עוד לא סיימתי את התואר לאחר שש שנים

אבל אני לא מאובחנת כך שמעניין אם זה קשור..

אבל לא מחייב. יש הרבה אנשים עם בעיות משמעת עצמית בלי קשר להפרעות קשב/לקויות למידה

אחירי תיכון, תואר וכו'? האם נותנים הקלות בלימודי תוואר שני?

אבל זה לא בהכרח מלקות למידה. הגיוני מאוד שזו דחיינות שלא קשורה (קל לדחיינות להצטרף להפרעות קשב אבל דחיינות זו תכונה לא קשורה. כמו חריצות ועצלות. כמו שמחה ועצבות...

של קשב וריכוז. כל הילדים שלפני עשרים שנה האשימו ב: דחיינות, עצלנות וקושי עצום להתמיד במשימה לאורך זמן (הכוונה לא לאורך שעות ספורות אלא לאורך סמסטר/ שנה וכו')

ידוע היום שהם בעצם ילדי adhd או add לא מאובחנים כתוצאה מחוסר מודעות אז.

אמרו לי היום שלקרוב ל100% מהסטודנטים הישראליים יש את בעיית הדחיינות. כולם עם הפרעות קשב??? ברור שלא! אצל ילדים זה נכון, בכל מקרה- הפרעות קשב צריכות להופיע בגיל צעיר (כמדומני שלפני גיל 7)

אנחנו פה תמיד לכל דבר שאת צריכה....

מקווה שיישאר ככה
קצת קשה לי להיפתח לכיתה...
תודה

תאמיני בעצמך... יוכל להיות לך פי כמה וכמה יותר טוב... מאמינה בך...
ואנחנו תמיד פה (ואני גם באישי לכל דבר שצריך)