פורום יוצרים (עמוד 106)

כן. גם אני הרגשתי ככה בשנתיים האחרונות. אני לא יודעת מה היה אצלכם אבל אצלינו מזה פחדתי שביום כיפור או בסליחות שלפני- איזה מישהו יתעלף לנו מרוב כאב..

זה פשוט חי את זה.   

יש גם איזה קטע בסליחות של הספרדים של זבול מקדשנו חרב בעוונינו טירתנו היתה לשמה יפי אדמתנו לזרים כוחנו לנוכרים

לעינינו עשקו עמלינו ממשך ומרט ממנו נתנו עולם עלינו סבלנו על שכמנו פורק אין מידם צרות רבות סבבונו....

נורא כשזה מציאותי במיוחד. רטט - קטן על מה שעובר שם..

ומיד אח"כ פסוקים של קבלת עול מלכות שמים.

ככה זה. עם ישראל. 

לי דווקא יש יותר זמן בשיעורים לכתוב דברים  <וזה קורה בד"כ במתמטיקה, כי אפחת מהכיתה שלי לא בהקבצה שלי.. בעע...>

ומתי ישימו ת'חידה?

מעני'ין איך אתם מגדירים את המילה "בקרוב".

כי יכול להיות שפשוט אתם מתכוונים "בשנה הקרובה", ואני פשוט דמי'ינתי שזה הי'ה אמור להיות ב"שבוע הקרוב" של פתיחת ההודעה... IתוההI

בס"ד.

כבר היו שתי חידות ועכשיו יש עוד אחת...תעקבי.

היתה בעיה במערכת ההעלאת קבצים של האתר ולא הצלחתי להעלות.

לבנתיים מישהו העלה חידות.. זה לא קשור אלי..

אריקל

שונה מחדשה בפרשה..

לפי דעתי אפשר לפצל את זה ואת יהיה חדשות הפרשה של כל השנה מסודר,

ודבר תורה נחמד קצר או ארוך במשהו נפרד.

• ציור ורישום- אני מסכים
• שירה-

• יצירות מהמחשב למינהן סוגגו יפה כבר
• דבר תורה וחדשהבפרשה שני דברים נפרדים [האורך יצויין בכותרת בוגריים]
• סיפור מורכב הוא מכיל יותר התרחשויות ודמויות וכנראה גם מסגרת זמן רחבה יותר

שגם אם ימצאו יכנסו לעמוד השני בדף הראשי.

בעברית מזה אומר?

חריגות כאלו (10 שירים ביום כמדומני?) שמורות רק למי שיש בידו היכולת הטכנית להעלות את יצירותיו לאתר או שכל מי שהיה מבקש בנסיבות מתאימות היה זוכה?

היא עשתה צ'ופר למדריכים שלה (היא קומונרית) בתחילת השנה והביאה להם צ'ופר של עציץ עם זרעים, והקטע היה להראות להם שאם משקיעים ומתאמצים בשביל משו- אז רואים את התוצאות. זה די אותו דבר, לא? היא גם צירפה קטע בהקשר, אני לוזוכרת איזה, אבל לא נראלי שאת זה על הקקטוסים.. אני אשאל אותה בהזדמנות...

בהצלחה לך! ותמשיכי להשקיע באח שלך...

בס"ד.

סוף-סוף אנשים ידעו על האתר הזה...

בס"ד.

אני צריכה שמישהו מהעורכים יסביר לי מה הלך אתמול עם האישורים.

< שאישרתם יצירה עם משפט אחד >

עוזיה ברוב חוצפתו (למרות שאני מבינה אותו) מחק לי את השירשור.

 שמישהו ילך להסביר כאן כל דבר, וטוב שכך.

למרות שבאמת היה כאן בלגן נוראי. כזה שממש ממש לא עושה טוב לרמת האתר.

אבל זה כבר משהו אחר.

לא הכל אנחנו צריכים לדעת. יש דברים שצריך להבין דבר מתוך דבר. גם בלי שיגידו.

בס"ד.

זה ממש הוריד את הרמה של האתר...

עוזיה אמר בפירוש שהם לא מעלים דברים כאלה.

טוב שהם מחקו את זה לפני שהרבה ראו.

ועד שהתולעת הזאת תתפוס עמוד שידרה זה מה שיקרה.

לאנורא, נסתדר.

בס"ד.

יש לי אמא מרוקאית- ככה שאני יודעת להתעצבן כשצריך...

אבא אשכנזי- אני יודעת להיות קשוחה...

< איזה חשה אני... >

בס"ד.

עיר: פתח-תקווה.

רחוב:

מספר בניין:

מספר בית:

שם משפחה: למפרט.

עוד משו כזה

גם האחד שלך, זאב,

די!!! איך עושים את זה???

ונתקלתי בהמון כאלה.

גם באומנות יש קטגוריה שנקראת ציורי ביקורת\מחאה, וממש לא אהבתי את הנקודה שכאילו האומן בא בטענות לעולם, ומוציא ת'צמו מהכלל, כאילו הוא המושלם. ופתאום.. אני באה ועושה אותו דבר...

אז לדעתכם צריכים למתן את צורת הכתיבה? אולי צריך איכשהו לגרום לשייכות בתוכן? ז"א לא להוציא ת'צמי מהכלל, ולהביא ת'טענות גם אלי? (לא שזה נכון, כי ביננו, אני באמת מושלמת!) ניסיתי, וממש לא התחברתי לשיר..

א. אפשר לבקר את החברה ו"לצאת צדיק" לכאורה. אף אחד לא יחשוב שאת חשה ת'צמך. כמו אריק איינשטיין בשיר "ליפא העגלון".

ב. אפשר בהחלט לכתוב אנחנו. כמו ברי סחרוף בשירו "עבדים". "כולנו עבדים..."

ויש כלפי עצמך. נדמה לי שאם תשוטטי בללא"ת תמצאי שם יותר מחאה ממה שאת חושבת. בעיקר מחאה עצמית.

למתן? זה תלוי עד כמה חריפה את ועד כמה את מתכוונת לזה...

הבעיה היא שרוב השירים שלי בתחום הם עם סאונד.. ואין לי מטרות לעלות אותם.. גם לא כדאי לכם.. אולי אני אתן לבת דודה שלי לשיר, לה זה לא מזיז, וגם היא טובה בזה, היא במקהלה.

בכל מקרה.. ואל תצחקו על הרעיון- כל מה שכתבתי בנושא הולך להיכנס לדיסק שאני מוציאה לעצמי והוא יקרא 'אנשים'.. זה הולך להיות ממש יפה, קטעי דיבור שמתוכם מגיעים לשיר. אבל הדיסק יהיה רק לעצמי... תחלמו לקבל אותו...

אין שום קשר בין מחאה על עוולה או משהו פגום שאתה מצביע עליו לבין האימרה בזה שאתה מושלם.

פשוט לא קשור. שני דברים נפרדים לחלוטין.

ויש משהו טוב בשירי מחאה. יש. 

בס"ד.

בשביל זה הוקם האתר,לא?

מקסימום- הערות שמה.

סתם... כתבי חופשי...

השיר ממש צודק...

ואני לא א-לחם, אני יבוא א-ליך לאפרת ויקח אותו

וזו הזדמנות לבדוק את רמת הרכלת בפורום...

כי קרה לי כמה פעמים שפתאום ניגשו אלי למסרישי: 'נכון שאת גרה ב_____?' וזה ממש לא היה מקובל עליי.. במיוחד שציינו בפני שאנשים מסויימים מאוד אמרו להם זאת.. אבל כבר הפסקתי להילחם.. אם תדעי איפה אני גרה, זה לא יפריע לי.. אבל ת'כתובת המלאה לא תקבלי.. (כאילו גם היית מוצאת אותה במקום המסובך שאני גרה בו.. צריך הנחייה טלפונית לפני שבאים..)

מזו הסודיות השבכית הזו?!

אני כבר ימצא דרך... אם רוצים הכל אפשרי...

אני אוהבת לשמור על חשאיות...

ככה זה שיש אבא שחשוד בעבודה סודית בשב"כ... כל החיים הופכים להיות סודיים...

והשיר הנ"ל מעולה לדעתי.

שירים זו דרך נוחה להעביר מחאה....ויש הרבה שירי מחאה שנכתבו, מהזמן האחרון יש שיר של אריאל זילבר . כנסו בקישור ל שיר יולה יולה יוללה

 http://www.arielzilber.com/mp3.html

שיר שלי עם קצת מחאה ניתן לראות פה /Mosaic/Read/1211

ב"ה.

כנראה שיש שלב בחיים, חלק מתהליך ההתבגרות, שבו חייבים גם לכתוב קצת שירי מחאה. חשוב אבל לא להקע שם, לדעת מה נכון ומה לא נכון, לקשוט את עצמי תחילה ואחר כך אחרים - בקיצור - להתבגר.

יש גם אנשים מבוגרים או בוגרים שרואים משהו פגום ורוצים לכתוב על זה שיר מחאה כדי להעיר על הענין..

מזה קשור ללא בוגרים? לא הבנתי.

ב"ה

לא אמרתי שמבוגרים לא מרגישים צורך למחות, בדרך כלל (לעניות דעתי) מישהו שבאמת מבוגר (ולא רק "אב בשנים") יודע מה לבקר ואיך לבקר.

מה זה התגובות המוזרות שלך??

כנ"ל..

בס"ד

רק בואו נפעל כדי שזה יקרה.

אני משתדלת לא לפגוע.

להעיר על תוכן זה חלק מהעניין, לפתוח יצירות לדיון, כי לרוב היצירות יש תוכן מאד "מעורר מחשבה"... אז לפי-דעתי זה שייך מאד.

בקשר לדיאלוגים פרטיים בתגובות ליצירה. אני מאד משתדלת שלא לעשות את זה, אלא אם כן זה דיון שקשור ליצירה, אם כי כבר קרה שנפלתי לדיונים מיותרים.

בתקווה שכולנו נשים לב ונדע להעיר [אפילו שלא נעים].

שבת שלום וחג שמח.

שירים לסוכות!

למה עטיכם?
ראוי יותר לכתוב כך:
השחיזו עטיכם, עפרונותיכם ומקלדותיכם.

שם,
תחת השמיים,
בין בדים דקיקים,
וקישוטי נייר פשוטים,
אני קרוב יותר,
לארצי,
לאבי,
לאלוקיי,
ולעצמי.

שם,
זה אני,
בלי מסיכות,
בלי פאר,
בלי השווצות,
שם זה אני,
מקרוב.

בס"ד.

יש לי איזה ארבע שורות שכתבתי,אבל הם ממש מכוערות. להעלות?

ב"ה

דווקא רוח יש זכר ויש נקבה - "ובלילות שישי כשרוח חרישי", ולהבדיל כתוב על רוח "חזק ומשבר הרים".

אני לא מתפשרת, אלא אם כן זו ממש בעיה יחידה, ואז אני מראה פתרון זמני ומבקשת הצעות לשיפוצים [כמו בתגובה שלי לתפילת העני, שעוד לא קיבלתי שם הצעה טובה במיוחד].

ובקשר ל-ג, כתבתי כבר שניים, וממילא כבר אתמול בערב אזלה לי אספקת המוזה לשבוע הזה.

מבנה,חריזה,משקל ופסיחה (תודה לך על המושג החדש).

המונולוג נכתב ככה,מהלב אל הדף (המונולוג הזה בכל אופן..)

שבת שלום !

אני חושבת ששיר הוא יותר משו פיוטי כזה אולי...  ובמונולוג אתה נותן קצת יותר פרטים...

-אחת בורה-

בס"ד.

היה לי רעיון ממזמן וכתבתי את הסיפור ממזמן.

אבל אין לי סוף.

אז להעלות לפה וותנו לי רעיון?

בס"ד.

אבל הרמה שלו ממש גרועה, אז אני ישמח להערות...

בס"ד

הוא חסר פרופורציות ואין קשר לזמנים והמקומות...

אני חושבת שהוא טוב מבחינת הרעיון, אבל הכתיבה מגרדת את האפס מלמטה...

-------------------------------------------------------------------------------

ללכת או לא?

כל היום היא מתלבטת.

הכל התחיל בבוקר, בהפסקה.

היא ראתה את חנה רצה במסדרון, תרה במבטה אחר משהו או אולי מישהו.

ואז היא ראתה אותה, את רחל.

היא רצה אליה ואמרה לה בדרמטיות: "עוד יומיים יש פינוי בחוות גלעד!"

היה שקט.

חנה הרימה אליה מבט שואל. רחל התחמקה ואמרה שתחזיר לה תשובה בהזדמנות.

מאז-

היא לא מפסיקה לחשוב.

ללכת, לא ללכת.

מצד אחד- היא רוצה. צד שני- כיבוד הורים.

ועוד משהו, קצת יותר רציני- ארץ ישראל או צניעות וכיבוד בנות ישראל.

רחל התיישבה בלאות על מיטתה.

ישבה ולא שמה לב לזמן החומק מבין ידיה...

צילצול פלאפון, היא הסתכלה בצג. חנה.

- אז מה העניינים? את באה?

- לא יודעת.

- מה??? למה???

- אבא ואמא.

- הם גם לא רוצים שתלכי כבר לפינויים? גם לי יש את הקטע הזה עכשיו...

- נו? ומה את עושה?

- אני ישאל אותם, לא יסכימו אני אלך בלי רשות.

- אני לא מסוגלת לעשות את זה להורים שלי. אני ישאל אותם... נראה מה הם יגידו.

                                        * * * * *

שעת בוקר מוקדמת. המטבח בבית משפחת כהן.

- אמא.

- כן, רחל.

- אה... יש, אה... יש פינוי בחוות גלעד.

- אווו, לא שוב!

- אה אמא, זה מחר...

- נו?

-אז את מסכימה שאני אלך?

- תעשי מה שאת חושבת, את יודעת מה אני ואבא אומרים.

- כן... טוב אני יראה...

------------------------------------------------------------------------

אז זהו. אין לי רעיון איך להמשיך את הדילמה השניה שלה...

וזה גרוע! אז אם מישהו רוצה את הרעיון...

אני אענה בערך אחרי יו"כ.

מה שבטוח - עדיף לתאר יותר את הלבטים במוח שלה מאשר בשיחות עם חברות.

בס"ד.

ברור שאני צריכה להוסיף יותר תחושות שלה, אבל היא חייבת לדבר עם חנה ואמא שלה.

מצד שני- זה באמת נראה כמו פרוטקול של שיחת טלפון.

אבל אפשר להוסיף מחשבות שלה, ואפשר להוסיף בשיחה עוד התלבטויות, ולהאריך את הדברים שהיא אומרת. כדאי לעשות אותה קצת מגמגמת כזאת. נניח כך:

"כאילו.. לא יודעת.. מצד אחד, את יודעת, זה כזה חשוב... ומצד שני.. זה לא שאני מפחדת או משהו כזה, אבל.. הבנת אותי, נכון?"

גמגומים כאלה...

כשאני מדבר אם מישו אחר, גמגום נחשב למבוכה.

כשאני מגמגם ביני לבין עצמי, זה מראה על חוסר החלטיות. (או לחילופין, על סכיזופרניה.)

היא לא 'לא יודעת מה לחשוב' בעניין.

היא יודעת טוב מאוד, פשוט קשה לה להחליט.

יש כאלה שמגמגמים בגלל חוסר החלטיות, יש כאלה שבגלל מבוכה, יש כאלה שבגלל לחץ...

אם כי לא הבנת נכון, רחלי ברק, את התופעה של גמגום בגלל חוסר-החלטיות. היא יודעת מה היא חושבת, אבל [באופן ציורי ביותר] המחשבות שלה רצות מכאן לכאן במהירות, בוחרת בזה, מתחרטת, מאד מבולבלת.
היא [מן הסתם] קצת לחוצה, מדברת מהר, רוצה לדבר על הצד הזה וגם על הצד השני, ומרוב לחץ ומהירות יוצא לה גמגום, לא ככה? דמייני את זה...

אבל אני יודעת על עצמי שכשאני מתלבטת בין שני דברים אני יודעת להגיד אותם טוב מאוד, לעומק ומכל הכיוונים (כי עובדה שאני מתלבטת ביניהם..) .

מה שכן יכול להיות, זה שאם אני אנסה להסביר למישהו אחר אולי אני אגמגם אבל כאן היא מסבירה את זה לעצמה ולכן אני לא רואה סיבה שהיא תגמגם..

ודרך אגב, קוראים לי רחלי.

לכל אחד יש את ההתנהגות שלו, רק הסברתי לך שזה הגיוני שהתלבטות כזו תוביל לגמגום.

והבנתי שקוראים לך רחלי.

תיאורים..

חסר פה נפח. הרבה. זה נראה כמו שיחת מפקדים. קיצור נמרץ שבנמרץ.

והמקרה מעניין ויכול לחיות בכיף. יש גם תיאורים שיכולים להחיות את המצב והענין ואז יגיעו המחשבות במקביל או לא.

זה לא כ"כ פשוט המצב שאת מתארת.. תחשבי מה עובר לך בראש ואיפה את עומדת ומה את עושה, מה אמא שלך היתה אומרת או מאיימת או עושה לך, מחשבות שרצות על אפשרויות שונות שיכולות להביא אותך למצבים שונים.. איפה את עומדת, מה את עושה, לאן את הולכת.. מה את שומעת ברדיו או בטלפון..

מרוב שזה קצר קשה מאוד לעקוב אחרי מה שהולך כאן.. צריך הרבה ריכוז בשביל זה..

 ולא. הדברים שנכתבו כאן לא באו לגרד את מה שעוזיה יודע, פשוט הוא שכח משהו. אז הזכרתי. או אמרתי.

אני שכחתי. ותודה שהזכרת לי.

ונא לא לערב את הכבוד שלי בעסקים מפוקפקים.

אבל אם הכבוד שלך בעסקים מפוקפקים ואנחנו אחריך - אז באמת חבל"ז..

בס"ד.

כי לי אין כישרון!!!!

זה נקרא פופולינה.

ומזה קשה לעבוד עם זה.. והדבק שלו מעצבן..

אבל מי שיש לו סבלנות - זה יכול להשתלם.

בס"ד.

אבל זה באמת לא ממש נח לעבוד איתו, שכוייח על העבודה, זה ממש יפה!

עבדתי איתו עם ילדים - והוא לא היה מוצלח במיוחד..

לא מושך לנסות שוב. אבל אולי.. 

אמא שלי קנתה כזה לאחים שלי, והחמודים הכינו מזה באמת דברים מדהימים, אבל...

זה כ"כ דביקי!! זה נדבק לכל מקום, לספה שישבתי עליה, ומשם לחצאית, ועל הקיר היו כאלה, על המיטות, בין הספרים, בתוך האוכל... איפה לא.. זה מגעיל...

בס"ד

(אולי היא כשלעצמה שייכת לסוג נוסף ואולי לא, אני לא יודעת)

סוג זה של חריזה שייך ל-2 הבתים הראשונים של סונטה. (2 הבתים האחרונים חרוזים אחרת...)

[סונטה - שיר אהבה בעל מבנה מסוים. אולי תהיה סדנה בנושא בהמשך. דוגמא לסונטה -וסליחה על הפרסומת הסמויה- בשירי "מכורה" בחממה של "אילה שלוחה"]

/Mosaic/Read/9

ואילה - אני לא בטוח שסוניטה חייבת להיות שיר אהבה.

כמו "אורן"  - סונטה מפורסמת. חכי דקה ואביא אותה.

בס"ד

אבל גם אני קצת צודקת....

קרא בקישור הנ"ל:

http://www.kipa.co.il/community/show.asp?Messageid=1485439

וציטוט משם:

"נושאי הסונטה עוסקים בעיקר בחיי האהבה של היוצר וברגשותיו האישיים"

תודה על ההערה.

"או ברגשותיו האישיים" - לאו דוקא אהבה.

מה שכן - סוניטה חייבת להביע רגש!

         כיום הזה

גלו שבטים מארץ בחירה

פרקו מעליהם עול תורה

וישליכם אל ארץ אחרת

עינייך יונים משגרת וחוזרת

אף ערשנו רעננה

עתיד יהודה להביאו הנה

יזכו עמהם לימות משיח

כל זאת הנביא משיח

למען ציון לא אחשה

שומרים הפקדת על חומות

הבטחות מיודע תעלומות

לי גלעד ולי מנשה

יש פה בעיות כבדות של חוסר ידע.

זה מה שיש פה.

אבל מה הבעיונת..?

מרשה לשפד אותו -

אלא אם כן זה מלווה בהסברים לאנשים בורים כמוני (שלמדו 3 ימים לבגרות ולא טרחו לשבת על זה יותר..)

הסברים והגדרות חובה.

גם על משקל.

תודה.

רק השורה האחרונה קצת צולעת מבחינת הצליל והמשקל,לא זורמת כל כך טוב.

יישר כח ,פלפלתי,

לכל החוששים,אתם רואים ,צריך רק לנשום עמוק ולקפוץ למים,זה הכל!

שעוד לא מצאתי משהו אחר שיסתדר עם הפירוש והסדר..

קצת בעיה שאני לא יודעת לפתור..

הבטחות מיודע תעלומות

מגבעות הבית יינשא

(לפי הפסוק "נכון יהיה בית ה'....ונישא מגבעות")

לחזרת עשרת השבטים..

יש קשר בין ה - לי גלעד ולי מנשה לבין ההבטחה..

בעיה..

לביקורת...

חלומות עזובים
קוראים לך לחזור,
אתה רוצה לשכוח,
הם מושכים אותך אחור.

תחלום רק עוד פעם!
הם מבקשים.
אתה מנסה להתעלם,
אך הם מתעקשים.

לא רוצה, עזבו!
אתה קורא בקול,
אך בתוככי לבך-
אתה יודע הכל-

כי אתה רוצה כל-כך
לחלום שוב
את אותו חלום לא חשוב,
טיפשי, עזוב ונשכח.

חלומות עזובים
קוראים לך לחזור,
אתה רוצה לשכוח,
הם מושכים אותך אחור.

הבית הראשון בסדר גמור.

תחלום רק עוד פעם!
הם מבקשים.
אתה מנסה להתעלם, - זו שורה ארוכה מידי, ולא זורמת עם השיר.
אך הם מתעקשים.

לא רוצה, עזבו!
אתה קורא בקול,
אך בתוככי לבך-
אתה יודע הכל-

כי אתה רוצה כל-כך
לחלום שוב
את אותו חלום לא חשוב,
טיפשי, עזוב ונשכח.

שני הבתים האחרונים מוצלחים.

הערה אחת מרכזית: הבית האחרון חורג מהחריזה של שאר הבתים.

סה"כ: יפה מאד!

הבית אחרון, בכוונה.

הבית השני- אולי במקום "אתה מנסה להתעלם" רק "מנסה להתעלם"?

במבנה של אבבא....

שיר יפה.

מה עם השיפוצים של זה??

איך נלמד אם לא משפצים פה כלום??

אני תוהה ותוהה ותוהה............

מה יהיה?

אבל חכי קצת שאני אקנה קודם פימו.

פעם הייתי בחוג פימו....

אישית, אני שיא הייהנה מסדנא שכזו. זה  כזו אני!!!

רק תגידי מתי  את מתכוונת להתחיל שאני יכין את עצמי וכוחותי...

זו לא תהיה סדנא במתכונת הרגילה שעורכים כאן, אני פשוט אתן לכם הסברים (בתקווה שתבינו אותם) כך שתוכלו לעשות בזמנכם הפנוי, ונשמח לראות את פרי יצירתכם.

במחשבה שניה- אני יכולה גם להפנות אתכם לאתרים שונים שיש להם הסברים מעולים פי אלף משלי, ודוגמאות מהממות בהרבה, אבל בכ"ז יש כמה דוגמאות שאני המצאתי..

מה שכן, זה כבר מתחיל לעורר לי את החשק ליצור, אחרי שהוא יצא לגרה ארוכה, עד כדי כך שחשבתי שהוא  מת באחד דרכיו.

פווווול זמן לא עשיתי עם ידיי משהוא איכותי זה! חוץ מכמה דברים למועדונית אך לא סופקתי מהמם. מה שפה נורא מעורר ת'חשק!!!

וגם מהדירה, הקומונריות...

זה לא מצחיק, הפכו אותי למכונת יצור צ'ופרים! ובאמת שמתנהגים אלי כמו אל מכונה.. (הלוואי וקטיף שלנו תראה את זה, ואולי בכתב היא תבין מה שהפה שלי לא הצליח להסביר לה)

ובמועדונית, עלו עלי שזה התחום שלי, ובכיף קישטתי שם והכנתי פעילויות, והיום הכנתי פעילות לראש השנה, מ12 עד 2:30 עבדתי עליה, ובסוף... לא יכולנו לשחק בזה בגלל טעות מטופשת שעשיתי בהדבקה (אין לי כוח להסביר, אבל הדבקתי משהו לא נכון שדפק הכל) ולא רק שלא יכולנו לשחק בסוף למרות כל ההשקעה,גם הרגשתי מהזה מטומטמת שטעיתי בהדבקה..

אני מקווה שזה לא יחרט לי כטראומה לכל החיים.. ושזה לא ישפיע על חדוות היצירה שלי בהעברת הסדנא...

גם לי הייה דבר די בסגנון שבגללו פסק החשק והרצון שלי ליצירות שלי להרבה זמן. (אני לא אפרט כי לא זו השעה)

אך ב"ה עכשיו עם המועדונית באמת עלו עלי ודי סינג'רו אותי כדי לקשט להם אותה. מה שהם שיא ההתלהבו ממנה, ואני לא כזה תססתי.

אך היום עם ההודעה שלך על הסדנא משהו עתיק עם ניחוח חם וטרי עלה בי עד עכשיו וזה לא מרפה... כך שאני ממש בעד שתתני לביעוס לחלוף לו, (כמו עם הדיכאון) ובע"ה הכול ישוב לקדמותו במהרה.

וגם אנו נזכה לראות את בית הבחירה. (חרוז שעלה עכשיו לא יכולתי להתאפק, למרות חוסר הקשר)

מכירה את זה..

אבל המזל שלי שיש תמיד מוכשרים הרבה יותר ממני באיזור תמיד, אז יש לי מזל ואני עוזרת בעיקר בעצות..

פרה פרה.

עוזיה, ריאלי יותר מידי. כרגיל.

אבל אם אחותי תקנה אני אנסה משהו.

אבל זה כישרון שמפתחים עם הזמן.

לקחת דמות, וליצור לה סגנון משלה, ולא לכל הדמויות אותו סגנון של הסופר.

כי  אם אני כותבת משהו אז זה נובע ממשהו שיש לי בפנים, ואין לי צורך להתחיל ליצור את הדמויות.

אבל נגיד כשכתבתי את הטקסט להכתרה, זה היה הכרחי ליצור דמויות עם קווי אופי מוסכמים מראש, כדי שיהיה קל בהמשך שזירת העלילה, ושתיווצר עקביות.

בהכתרה בכלל הקפדנו שלכל דמות יהיה את הקו אופי הייחודי שלה, ואיתו היא הולכת עד הסוף, כדי ליצור הקצנה ומכאן ליצור צחוק.. אבל בסופו של דבר בגלל המסר של ההכתרה דמות אחת נאלצה להשתנות בצורה דרסטית, אבל זה קרה בתהליך שהוביל אותה לתובנות, והצופה היה שותף פעיל להכל.

אז אם באמת את מתיישבת לכתוב סיפור עלילתי, שאין לך בקושי מושג מה באלך ליצור בו, לעניות דעתי זה הכרחי. ואם הדמות נאלצת להשתנות מפאת עלילת הסיפור, חובה שזה יקרה בתהליך הדרגתי, שהקורא יעקוב אחריו! 

דווקא עמדתי להביא אותך כדוגמה לאחת שכן מקפידה.

גם הערת לי באחד מסיפורי על שתי חריגות מקווי האופי של אחת הדמויות.

כמה סיפורים אני כבר כותבת כאילו.. אם אני כותבת אז זה סיפורים מציאותיים, שאז אין לי צורך לחשוב על הקווי אופי, כי אני מביאה אותם כמו שהם במציאות.

בעצם אני נזכרת פה ושם בסיפורים שהקפדתי שלכל דמות יהיו את התגובות האופייניות שלה, כדי ליצור עקביות, אבל זה לא שישבתי מראש ותיכנתי את זה.

ונגיד בסיפור בהמשכים של "במרוצה" (מחכים להמשך שלו מהיוצר הראשוני..), אז בהחלט אני מודה שישבתי עם עצמי ושיכתבתי את כל הדמויות שהופיעו בסיפור הראשון, וניסיתי ליצור להן איזשהו רקע, לאו דווקא של אופי, רק כדי שאני אוכל להתקדם.

ואני זוכרת באיזה סיפור שלך כתבתי שבדמות מסויימת יש די סתירה, אבל זה לא היה בגלל פיצול אישיות באופי שלה, זה היה יותר משהו של תיאורים לחוד ומעשים לחוד.

את באמת כותבת סיפורים מציאותיים.

ואצלי היתה חריגה כמו שאמרת - תיאורים לחוד ומעשים לחוד.

אין לי כוח.. תוותרו לי.

אבל בסיפור שכזה אני מניחה שכן מומלץ לחשוב קודם על כל דמות בנפרד, ואפילו לכתוב בנקודות, ועל בסיס זה להמשיך בסיפור. זה נראה לי ממש מקל על המשימה..

בס"ד.

עוזיה- תעגן אם אפשר.

ואולי נעשה כללים לגבי כל מה שמעלים...ואז זה יצטרף.

עיצבן אותי שאתם שמים דגש כתיבה של ענייני צניעות, שזה משהו גשמי, ולא אמרתם אף מילה על המסר הרוחני (או איך שזה לא יוגדר) שעובר בסיפור.

נגיד בסיפור של הודיה (במחילה ממך, תסלחי לי), אני הרגשתי שהמסר ממש לא הולך להיות עמוק, ולפי ההתחלה זה סתם היה נראה תיאור של סיפור אהבה קיטשי, שיהיה בסגנון- 'אוי כמה אנחנו רוצים להיות ביחד, אבל זה לא ממש אפשרי כי יש את המחסום של הדת'. אבל אני מבינה שאולי כאן זה ההבדל בפער הגילים, אנשים מבוגרים יותר (זה לא שאת קטנה הודיה, ח"ו, אבל עדיין יש לך מה לגדול ולהבין, וגם לי.. תרגישי בנוח) בטח ירגישו כמוני, ואני לא חושבת שבגלל זה היתה בעיה עם הסיפור, אבל לי זה סתם הפריע. אבל מעבר לזה, באמת שהודיה הצליחה לכתוב בצורה מעולה, והתיאורים והרגשות היו מעולים מבחינת הכתיבהץ.

אני חושבת, שאם כבר יוצר דתי יושב וכותב רומן, אזי כדאי שהוא יתאר את הסצנה הזו, כפי שהיא מתרחשת בד"כ בעולמו, עם כל הייחודיות שלה, וכל הקדושה שלה, שדווקא הם אלה שגורמים לסיפור להיות איכותי. לזה היתה כוונתי בכותבי מסר רוחני.

אבל כמו שכתבתי, יכולהיות שזה ההבדל בגיל, כשאני הולכת לקרוא רומן, זו הציפייה שלי. אין לי צורך בקטעים קטנונים כאלה, ולכן אני חושבת שבכלל הסופר לא אמור להתעמת עם תיאורי לבוש וסצנות לא ראויות.

אם נגיד סופר כותב רומן, שלא בהרכח המטרה העיקרית שלו היא תיאור של מערכת יחסים זוגית, אזי יש טעם בכללים טכניים כמו שנתת, אבל כאן אני מצפה מסופר ראוי שלא יחוש צורך להשתמש בהם.

יש הבנה?

יש מצבים שכן יש צורך בתיאור של רגעים אינטימים וכו', ובאמת שיהיה חבל לוותר עליהם, כי אז עלול להתפספס משהו, אבל כאן הסופר נבחן בכישרון שלו ליצור את הסצנה בצורה הכי ראויה שיכולה להיות.

והנה הדוגמא שעלתה לי בראש, דווקא בסרט: אם ראיתם את הסרט של מנורה חזני על חומש, אז לי זכורה משם סיטואציה שבעלה נקרא בצורה חפוזה למילואים, והם זוג טרי שרק התחתן, אז היא מראה בסרט את כל הרגשות שעולים בסיטואציה כזו, ואני לא זוכרת איך פתאום זה משתלב, אבל יש קטע שהיא מנסה לחבוש מטפחת לראשה (וזה קטע שהוסיף המון דווקא והצליח להדגיש את העובדה החיונית שמדובר בזוג צעיר ולא מנוסה), והיא מסתבכת בקשירה כי היא עדיין לא מיומנת. את הסצנה הזו לדעתי מנורה הצליחה להעביר תוך התגברות על המכשול של הצניעות (שלא יראו את השיער שלה), קצת קשה להסביר בלי לראות, אבל מבחינה טכנית כנראה שהיא התאמנה הרבה.. (בסצנה ראו רק את הצד האחורי שלה, השיער מוסתר במטפחת גדולה, והיא מנסה לעשות קשירות), זה היה טוב, ובכאלה מצבים באמת צריך שיהיה גבול צניעות טכני, אבל באמת שאין צורך לכתוב את כל הכללים, כי ממש א"א להקיף הכל. כל יוצר צריך לדעת איפה עובר הגבול, ובהחלט יכולהיות שגבול של יוצרים מסויימים יהיה קצת יותר מדי פרוץ בשביל צופים מסויימים.

ואם כבר לקחתי את הסרט הזה בתור דוגמא, אז אני אשתמש בו עוד קצת:

אני חושבת שבסרט הזה אומנם יש חשיפה של רגעים אינטמים יחסית גדולה, ובטח יש אנשים שנרתעו מזה, כי הם לא רגילים להיווכח בסצנות כאלה בקרב הציבור שלנו (כי בטח הם לא היו נרתעים אם היה מדובר בסרט של זוג בהוליווד), אבל מנורה רצתה להביא בפני הציבור את החיים בהתנחלות מנקודת מבט אישית, וכל הקטעים האלה שבעצם כולנו יודעים שהם חלק מהוואי החיים של כל אחד, היו ממש חיוניים כדי להעביר במלואה את המטרה. 

אחרי שראיתי את הסרט הזה, ממש התחשק לי ללכת ללמוד במעלה (יש עוד דברים שעושים לי חשק..), אולי.. אני חושבת שזה כל האתגר של יוצר דתי, להתגבר על ה'מגבלה' של כללי הדת, ולמרות זאת להצליח להעביר את העומק והמסר. זה נשמע ממש אתגר. חבל שאין לי רקע יותר רציני בקולנוע וביום..

ואני מאד מאד אשמח לראות סרטים שתעשי !!!

(דרך אגב -עוד בוגרת מעלה- שושי גרינפלד היקרה )

דוגמאות ממה שיש לה.. שנלמד. אם גם היא עובדת באותה השיטה..

יש להם משהו בקבצים שאפשר להעביר לנו?  אולי..?

אני לא בטוחה ש'יש לי את זה', כמו שאומרים, בקולנוענות וביום סרטים.

הניסיון היחידי שיש לי הוא מההכתרה, שהייתי בוועדת טקסט, ואז באמת התנסתי בשילוב של בניית טקסט, בניית משחק, מוזיקה מתאימה, אביזרים מתאימים, מיקום, וכל שאר המלא דברים שצריך לדאוג להם במחזה..

אבל מעבר לזה, אני לא בטוחה שילך לי. אבל אולי.. כרגע אין לי תיכונונים למקצוע מסויים, אבל תחום תמיד היה לי.. אז אולי.

ותתני לי קצת מידע על מעלה מבחינה טכנית? אני מבינה שאת מבינה בזה..

ובאמת הגיע הזמן שאני אסגר על עצמי, עוד שנה אני יכולה להתחיל ללמוד, ועדיין אין לי שמץ..

אבל כרגע אין לי עצבים..

וכרגיל, זה מלהיב אותי. באמת.

הבעיה היא.. שאני מרגישה שאני לא הסופרוומן בתחום הזה, אין לי בטח ידע בסיסי שיש לאחרים כי משומה אני שונאת לראות סרטים (ז'תמורת אני רואה אבל תמיד בסופו של דבר אני מתחילה לרחף), ואני לא מכירה את עולם המושגים של זה. אני ארגיש צולעת ומפגרת אחרי כל הכוכבים שבטח יהיו שם, ואני ארגיש נבלעת בין תוך ההמון, ואני לא אמצה את עצמי.

עכשיו תורך לפרט..

השאלה איך כתבו..

המצב כיום הוא שאין כמעט ספרות דתית לאומית ראויה לשמה.

אין לאנשים מה לקרוא. ממש ככה. אז מה רע שישפצו את הדבר הזה ויוסיפו עוד?

די כבר לדבר בקודים! אני לא מבינה כלום!!

אפילו הרב דב ליאור כבר מסביר יותר נרחב ממך.. מה קןרה פה??

אין פה שום זילזול בת"ח. אין גבול למה שרץ כאן. נמאס לי.

ואני האחרונה שאזלזל ברב דב ליאור. אז מספיק עם זה כבר. זה מוגזם.

דבר ענייני.

השאלה מה זה נקרא מחשבות לא ראויות ומה זה נקרא תיאורים לא ראויים..

איפה עובר הגבול. לפחות בערך. הרי אי אפשר לא לכתוב כלום אבל גם כל אחד רואה את זה אחרת..

זאת הבעיה..

בס"ד.

יש כאלה שיגידו שנגיעה רגילה זה לטפוח לו על הכתף כי אני רוצה להגיד לו משהו ויש כאלה שיגידו שזה לשים לו יד על הכתף או אפילו חיבוק,

למה אתם התכוונתם ב"נגיעה רגילה"?

מידי חודש בחודשו זה קבוע
בעשרים ושבעה של גויים אני רגוע
מתחיל חשבון חדש בארנק
החשבון הקודם - הועבר כבר לבנק

לא, סלקום לא ויתרו על כספם
יגבו ממני תשלום עד סיום חובם
אך הספירה מתחילה שוב
להתחיל מחדש - הרי זה חשוב!

ומידי שנה בעשירי לשביעי
ביומו של הריבון אני ממתין לדיני
ומידי שנה אני יודע זה חוק
הוא מוותר על חובו, את כולם נמחוק!

______________

מידי חודש ב27 למניינם, מתחיל לי חשבון חדש בפלאפון. ומחר, אלוקים ברוב טובו יפתח לךי חשבון חדש, שאני תקווה כי ישאר על אפס....

אני חופרת עכשיו - וכולם כמוני. אין סיבה שלו.

בין ביס לביס בשבעה סעודות.

אחרת נעבוד ככה:  שיר - סעודה, שיר - סעודה..

אל אל תתחילו.. 

*מצב

*שלא.

איזה טעיות.. חבל"ז..

אני כן.

כשאני חושבת על חמישה דברים ביחד יוצאים לי מליון טעויות לא שלוש..

גם אנ הייתי קצת בשוק - זה בסדר...

"בני-אדם, יושבי חושך וצלמוות...."

בני-אדם, רבי חטאים,

לקראת יום נורא,

מתרחצים, מתלבשים.

חטאינו כשני,

אם כשלג ילבינו,

וזהו זמני-

אחרי ימים של תשובה,

שוב תפילה, שוב צדקה,

בפחד איום,

מרוע גזירה.

חוזר אל אבא,,

בתפילה,

בעינוי,

חוזר.

מנסה לכפר,

לטהר.

"זו חליפתי, זו כפרתי, זו תמורתי..."

כתפילת עוברי דרכים,

פוסעים אנו בין המבוכים.

לפעמים קשה, לפעמים קל,

עם הצטברות מעשים, נכנסים להיכל.

ממעמקים קראתיך, אני הרש,

כתפילת כהן גדול בכניסתו למקדש. 

אני לא מוצאת ביקורת בונה לתת,

יפה מאד,

רק השורה הראשונה לא הסתדרה לי, נשמעה לי מוזר, לא יודעת למה.

ב"עוברי דרכים" התכוונת למשהו כמו "כבני מרון"?

לתפילתם של עוברי דרכים,

שעליה התפלל כהן גדול ביום הכיפורים.

שילוב של ממעמקים שלנו ושלו.

בין המלכת ארץ ושמים,

עשרה ימים מפרידים בין מים למים.

בראשית שנה מקדישים וממליכים,

וביום הנורא מבקשים על גשמים.

האזינו השמים ותשמע הארץ,

שפלות מעשה ובצידה רוממות,

זוהי הדרך לשלימות.