נוכל לתת לך הצעות לשיפור..

כי אף פעם לא מקבלים אותן

אז תעלי אותם לפה וכאן נומר...

והראשון אנשים חיים בבועה שרק לאתר,אז חלה כאן טעות כנראה שבת שלום ומבורך.

פרק א:
יום אפרורי גשום וקר בנו יורק. רק כמה אנשים מסתובבים עם מעילים ומטריות.
לפתע, נשמע פיצוץ ליד פינת הרחוב כמה אנשים הביטו בסקרנות מה קרה.
ברחוב מספר 67 יש הרבה בניינים אך, לא בניינים גבוהים במיוחד. זה סתם רחוב נוי יורקי ממוצא.
איש מבוגר אולי בן 40 ונער יצאו לרחוב כשבגדם מלאים פיח ושערותיהם נעמדו.
" מה נראה לך שאתה עושה! " צעק המבוגר.
" אבא... אנשים מסתכלים..." לחש הנער.
האב רתח אך, הבליג.
אנשים הביטו בהם בתמיהה. והם המשיכו ללכת.

בקצה השני של נוי יורק אישה התחילה לצרוח " שמישהו יעשה משהו!! הצילו! "
איש אחד פנה אילה- " מה קרה? " שאל ברוגע לא נראה לו שהיא בסכנה ממשית. " תסתכל למלה!! " צרחה.
האיש ראה על הגג נערה- הוא לא היה נותן לה יותר מ 17 נראה שהיא מתלבטת עם לקפוץ או לא.
"הי את! " צעק האיש "את לא קופצת! אני מגיע! "
הבחורה נלחצה אך, לא זזה ממקומה.
האיש הגיע לשם והוריד אותה מהגג, הוא דיבר אל היא לא שמע כלל. הוא הוריד אותה בגרם המדרגות מהגג לקומה תחתונה. אז ירדו את כול הדרך במעלית.
" מה שמך? " שאל האיש.
" ליז " ענתה ללא רצונה כי, לא הייתה לה בררה.
" איפה ההורים שלך? " חקר בסבר פנים חמור.
" מתו בתאונה. " אמרה כמעט בבכי.
" איפה את אמורה להיות? " אמר הפעם ביותר רכות, ופניו החווירו.
"אני אמורה להגיע לדודים שלי שגרים בצד השני של העיר... " אמרה בעייפות.
פניה היו חיוורים ענייה בהירות ושערה חום אגוז בגדייה היו מסודרים. מעילם ארוך ושחור. צעיף ארגמן וכובע תואם.
לאחר זמן, האיש לקח את ליז לכתובת של הדודים שלה רחוב 67 . "מקום נחמד. " אמר האיש כמו מנחם.
ליז הנהנה לשמע דברו.
" פעם הבאה שאני אראה אותך מנסה להתאבד אני אקראה למשטרה ואז זה לא יהיה נעים! " קרא האיש ונסע לו.
ליז הביטה על הרחוב במבט מיוסר ועייף היא נעמדה מול הקיר האחורי של בניין 8 ואמרה את הסיסמא:
" כוכב השחר לא איפול אך לפעמים שמש יכולה להעלם פתאום ."
לרגע היה הבזק אור ואז ליז נעלמה לתוך יער עבות.
היא התהלכה בשביל המסומן זמן לא רב אך, בכול זאת יכלה לפגוש בחיות כמו: שנאים, נמיות, ציפורים ופרפרים עוברים בין רגליה.
בסוף השביל הייתה בקתה מעץ אלון, בגג הייתה ארובה שהוציא עשן.
וככל שליז התקרבה לבקתה ככה ריח הבישול גבר. ליז דפקה חלושות על הדלת.
אישה גבוהה עם עור ככה ושער עורבני פתחה את הדלת- היא חייכה.
" הו! את בטח ליז! " קראה במבטה צרפתי כבד.
" בואי היכנסי! היכנסי! " אמרה ונתנה לה ארבע נשיקות כמו שצרפתים עושים.
"את בטח דוד ג'קלין. " אמרה בקול מונוטוני.
" כן, ג'ימס ומייק יצאו, רגע הם יחזרו! בואי תראי את סופיה כמה שנים כבר לא ראית אותה! אני לא זוכרת! כנראה שזה היה מזמן. " דברה במהירות מבור התלהבות.
"סופיה! סופיה יקרתי בואי תראי את ליז!" צעקה לה אימא מהקומה התחתונה לקומה העליונה.
סופיה ירדה במדרגות, היא מאוד דמתה לאימה רק שענייה היו ירוקות, היא זכרה ליז, כשהייתה קטנה. ג'קלין תמיד אמרה שענייה שייכות לסבתא עליה השלום.
שנהן הביטו אחת בשנייה וצחקו. "כמה זמן עבר!! " קרא סופיה וחיבקה את ליז.
" התגעגעתי! " קראה ליז.
בדיוק באותו הרגע נכנסו ג'ימס ומייק בצעקות רמות מצידו של ג'ימס.
" אני אומר לך פעם הבאה שאתה עושה את זה אני יחרים לך את הפלוצר! " איים אביו.
מייק לא פחד ממנו הוא ידע שהוא מכור לפלוצר בדיוק כמוהו.
בטח אתם שואלים את עצמכם מה זה פלוצר. אז, פלוצר זה מכשיר עגול וקטן. בגודל של כפתור שמפעילים עלו קסם שכתוב באריזה. (כל מכשיר זה שונה..) אז רואים דמויות בגודל לא יאמן... (כמובן שאפשר לבחור את הגודל. זה יכול להגיע לגודל של בית ולראות כמה חבריה ביחד על הדשה.. ויכול להיות משהו אישי ונחמד.)
" טוב... טוב תריבו אחר כך.. עכשיו ארוכת צהריים. " אמרה ג'קלין בחומרה.
מייק היה נבוך כשראה את ליז הוא הוזז כמה שערות חומות בהירות מענייו הדבשיות והסמיק. זה היה ניקר על עורו הבהיר.
ליז חייכה אך, הסתירה את חיוכה והלכה למטבח עם סופיה.
הם ישבו ואכלו פשטידת ירקות ושורשים, בשר צלוי עם רוטב דובדבנים מתוק.
ולבסוף עוגת תותים טעימה.
" תודה רבה ג'קלין, הארוכה הייתה מעולה! הרבה זמן לא אכלתי ככה! " הודתה לה ליז.
ג'קלין חייכה בסיפוק.
" את יודעת שאת מצטרפת לבית הספר של סופיה ומייק לומדים בו..." אמר ג'ימס לפתע.
ליז הרהרה רגע, " כן, אני מתארת לעצמי. "
ג'ימס חיכה שתגיד עוד משהו אך לא אמרה, אז הוסיף. " הם לומדים בבית ספר לקסמים... מה שאני הבנתי מאחי זה שאת לא למדת בבית ספר לקסמים..." אמר והבעה מודאגת על פניו.
" כן, זה נכון. אבל, אימא לימדה אותי בבית... על צמחים ועל חיות קסומות ועל דרך טיפולן.. היא לימדה אותי לרפא בעזרת כסמים.. וגם לעוף! " אמרה ליז מנסה לגוננן על הוריה.
" אני לא יודע עם זה יספיק..." ניסה ג'ימס לומר.
"אני יעשה לה מבחן ונראה... וחוץ מי זה תמיד אפשר לסדר מורה פרטי! " התפרצה ג'קלין
ג'ימס השתתק, 'הרי על אח שלי אני מדבר... גם אם אני מסכים איתו על חינוך הילדים..זה עניין שלו... וחוץ מי זה הוא מת עכשיו! ' חשב בכובד ראש.
לפתע היה שקט בשולחן ג'ימס הביט מסביבו וצעק: " מייק! שלא תעז לגעת בלפוצר! אני יחרים לך אותו! "
" בואי ליז... " אמרה סופיה וקמה ממקומה לא לפני שפינתה את הצלחת שלה ושל ליז.
שנהן יצאו לעבר היער והתהלכו בין העצים הגדולים והירוקים. בין ציוצי הציפורים הקטנות. סופיה הביטה בליז, נראה היה שהיא רוצה לשאול אותה דבר מה אך לא ידעה איך לשאול אותה.
"קרה משהו סופי? " שאלה מהרהרת.
" האמת, כן. את יודעת על המלחמה? " שאלה בחרדה.
" כן. ההורים שלי היו קשורים... אני לא ממש יודעת הם לא סיפרו לי דבר. " אמרה ליז בעצב.

אני יודעת שאני לא אמורה לגיד את זה..
אבל אני אשמח לתגובות...

לפי דעתי, הסגנון שלך ממש נחמד, אני חושבת שאת בהחלט יכולה לכתוב סיפורי פנטזיה.

אני אישית, הייתי ממליצה שבסיפורים האלו במיוחד, תאטי קצת את קצב העלילה, אל תקפצי ישר ללב העניינים ולמלא דמויות שעושות בלאגן במוח.

( בהתחלה, זה היה נורא מוזר שישר היא ניסתה לתאבד ואז ישר האיש בא והיא ישר ענתה ואז היא הגיעה ואז היא עשה איזה סיסמא ונכנסה לאיזה יער ואז..)

חוצמזה, הייתי ממליצה לך לתת לקוראים להבין את כל הדברים הטכניים תוך כדי סיפור (לדוגמא: העסק הזה עם הפלצור.. היה נחמד אם היינו מבינים מה זה תוך כדי השיחה של השניים, ולא בהסבר הזה שקצת קטע את הרצף.. )

הערה שלישית ואחרונה: אל תגלי את כל הפרטים בסיפור מיד. לפי דעתי, אנחנו יודעים הרבה יותר ממה שכדאי לאחר קריאת החלק הראשון, (לדוגמא: אני כבר יודעת שהבן-דוד שלה מחבב אותה, ושאבא שלה נפטר..)
אהבתי את הסוף שמשאיר מתח, אבל היה נחמד אם היית משאירה עוד כמה דברים לגילוי בפרקים הבאים...

יש רק כמה שגיאות כתיב
כסמים-קסמים..
ארוכה-ארוחה
והיו עוד כמה שאני לא זוכרת....

אני צריכה לשנות אותו..
התחלתי כבר בראש אני רק צריכה לכתוב את זה..

פרק א:
יום סתוי אפרורי גשום וקר בנו יורק. רק כמה אנשים מסתובבים עם מעילים ומטריות.
לפתע, נשמע פיצוץ ליד פינת הרחוב כמה אנשים הביטו בסקרנות מה קרה.
ברחוב מספר 67 יש הרבה בניינים אך, לא בניינים גבוהים במיוחד. זה סתם רחוב נוי יורקי ממוצא.
איש מבוגר אולי בן 40 ונער יצאו לרחוב כשבגדם מלאים פיח ושערותיהם נעמדו.
" מה נראה לך שאתה עושה! " צעק המבוגר.
" אבא... אנשים מסתכלים..." לחש הנער.
האב רתח אך, הבליג.
אנשים הביטו בהם בתמיהה. והם המשיכו ללכת.

בקצה השני של נוי יורק אישה התחילה לצרוח " שמישהו יעשה משהו!! הצילו! "
איש אחד פנה אילה- " מה קרה? " שאל ברוגע לא נראה לו שהיא בסכנה ממשית. " תסתכל למלה!! " צרחה.
האיש ראה על הגג נערה- הוא לא היה נותן לה יותר מ 17 נראה שהיא מתלבטת עם לקפוץ או לא.
"הי את! " צעק האיש "את לא קופצת! אני מגיע! "
הבחורה נלחצה אך, לא זזה ממקומה.
האיש הגיע לשם והוריד אותה מהגג, הוא דיבר אל היא לא שמע כלל. הוא הוריד אותה בגרם המדרגות מהגג לקומה תחתונה. אז ירדו את כול הדרך במעלית.
" מה שמך? " שאל האיש.
" ליז " ענתה בקצרה, היא כלל לא רצתה להתאבד אך, לא אמרה דבר כדי לא לגלות את סודה, היא נאנחה קלות.
" איפה ההורים שלך? " חקר בסבר פנים חמור.
" מתו בתאונה. " אמרה כמעט בבכי, זה היה עדיין טרי במוחה, לא עבר חודש מאז.
" איפה את אמורה להיות? " אמר הפעם ביותר רכות, ופניו החווירו.
"אני אמורה להגיע לדודים שלי שגרים בצד השני של העיר... " אמרה בעייפות.
פניה היו חיוורים ענייה בהירות ושערה חום אגוז בגדייה היו מסודרים. מעילם ארוך ושחור. צעיף ארגמן וכובע תואם.
לאחר זמן מה, האיש לקח את ליז לכתובת של הדודים שלה רחוב 67 . "מקום נחמד. " אמר האיש כמו מנחם.
ליז הנהנה לשמע דברו.
" פעם הבאה שאני אראה אותך מנסה להתאבד אני אקראה למשטרה ואז זה לא יהיה נעים! " קרא האיש ונסע לו.
ליז צחקה לשמע דבריו של האיש ' מסכן... חשב שאני רוצה להתאבד.. ' חשבה בחיוך .
' מגוחך ' . ליז הביטה על הרחוב במבט מיוסר ועייף ' המון זמן לא הייתי כאן... ' חשבה בכאב. היא נעמדה מול הקיר האחורי של בניין 8 ואמרה את הסיסמא:
" כוכב השחר לא איפול אך לפעמים שמש יכולה להעלם פתאום ."
לרגע היה הבזק אור ואז ליז נעלמה לתוך יער עבות , עלי העצים בערו בצבעים כתומים ואדמים שהעידו על הסתיו, השביל כולו היה מלא בעלים שנשרו.
השמים מכחולים והשמש השקרנית( למי שלא מבין שמש שאינה מחממת.) שהתפרסו מול ענייה. ליז נדהמה מהיופי של היער.
היא התהלכה בשביל המסומן זמן לא רב אך, בכול זאת יכלה לפגוש בחיות כמו: שנאים, נמיות, ציפורים ופרפרים עוברים בין רגליה.
בסוף השביל הייתה בקתה מעץ אלון, בגג הייתה ארובה שהוציא עשן.
וככל שליז התקרבה לבקתה ככה ריח הבישול גבר. ליז דפקה חלושות על הדלת.
אישה גבוהה עם עור ככה ושער עורבני פתחה את הדלת- היא חייכה.
" הו! את בטח ליז! " קראה במבטה צרפתי כבד.
" בואי היכנסי! היכנסי! " אמרה ונתנה לה ארבע נשיקות כמו שצרפתים עושים.
"את בטח דודה ג'קלין. " אמרה בחיוך.
" כן, ג'ימס ומייק יצאו, רגע הם יחזרו. בואי תראי את סופיה כמה שנים כבר לא ראית אותה! אני לא זוכרת! זה היה מזמן... " דברה במהירות מרוב התלהבות.
"סופיה! סופיה מונשרי (יקרתי) בואי תראי את ליז!" צעקה לה אימא מהקומה התחתונה לקומה העליונה.
סופיה ירדה במדרגות, היא מאוד דמתה לאימה רק שענייה היו ירוקות, היא זכרה ליז, כשהייתה קטנה. ג'קלין תמיד אמרה שענייה שייכות לסבתא עליה השלום.
שנהן הביטו אחת בשנייה וצחקו. "כמה זמן עבר!! " קרא סופיה וחיבקה את ליז.
" התגעגעתי! " קראה ליז.
בדיוק באותו הרגע נכנסו ג'ימס ומייק בצעקות רמות מצידו של ג'ימס.
" אני אומר לך פעם הבאה שאתה עושה את זה אני יחרים לך את הפלוצר! " איים אביו.
מייק לא פחד ממנו הוא ידע שהוא מכור לפלוצר בדיוק כמוהו.
וגם מייק היה תמיד יכול להעלים את הפלוצר כי הוא היה מכשיר קטן כל כך קטן.. אולי בגודל של כפתור.
"אני יודע מה אתה חושב! " קרא. " אני יודע שבלילה תשב בחוץ אם החברים המופרעים שלך ותסתכלו בקולי קולות בדמיות המרצדות בגודל של בית!! " התעצבן.

" מה הקטע עם הפלוצר? " לחשה ליז לסופיה.
סופיה נאנחה: " מייק תפריע לאבא שלי לישון... את יודעת הוא מכשף את הפלוצר ככה בכוונה תחילה! "
ליז חייכה אך, שאלה: " מה זה פלוצר? " .
סופיה נראתה המומה לרגע אך, הסתירה את ההפתעה והסבירה: " זה מכשיר קטן שמגיע באריזה. מכשפים אותו על פי מה שכתוב באריזה, זה כמו שאומרים..." חשבה לרגע סופיה. "טלביזיה רק הרבה יותר משוכלל.. זה יכול להיות סרט בכול הגדלים( זאת אומרת בגודל של בית קולנוע עד גודל של אם פי 4 במוסג של בנ"א) וזה לא דווקא טלביזיה! אפשר גם ליצור סרט לפי הדמיון שלך! ואפשר לעשות עם זה עוד המון דברים. רק שאני לא משתמשת בזה כל כך... "
" טוב... טוב תריבו אחר כך.. עכשיו ארוחת צהריים. " אמרה ג'קלין בחומרה.
מייק הביט לפתע בענייו הדבשיות בליז חייך במבוכה והסמיק.
" מה קרה למייק? " לחשב ליז שוב לסופיה.
סופיה צחקה בשקט כדי שהמסובים לא ישימו לב. " הוא ככה עם כל בחורה... עוד יומיים והוא יתחיל לריב איתך... אימא שלי אומרת שזה הגיל..."
הם ישבו ואכלו פשטידת ירקות ושורשים, בשר צלוי עם רוטב דובדבנים מתוק.
ולבסוף עוגת תותים טעימה.
" תודה רבה ג'קלין, הארוכה הייתה מעולה! הרבה זמן לא אכלתי ככה! " הודתה לה ליז.
ג'קלין חייכה בסיפוק.
" את יודעת שאת מצטרפת לבית הספר של סופיה ומייק לומדים בו..." אמר ג'ימס לפתע.
ליז הרהרה רגע, " כן, אני מתארת לעצמי. "
ג'ימס חיכה שתגיד עוד משהו אך לא אמרה, אז הוסיף. " הם לומדים בבית ספר לקסמים... מה שאני הבנתי מאחי זה שאת לא למדת בבית ספר לקסמים..." אמר והבעה מודאגת על פניו.
" כן, זה נכון. אבל, אימא לימדה אותי בבית... על צמחים ועל חיות קסומות ועל דרך טיפולן.. היא לימדה אותי לרפא בעזרת כסמים.. וגם לעוף! " אמרה ליז מנסה לגוננן על הוריה.
" אני לא יודע עם זה יספיק..." ניסה ג'ימס לומר.
"אני יעשה לה מבחן ונראה... וחוץ מי זה תמיד אפשר לסדר מורה פרטי! " התפרצה ג'קלין
ג'ימס השתתק, 'הרי על אח שלי אני מדבר... גם אם אני מסכים איתו על חינוך הילדים..זה עניין שלו... וחוץ מי זה הוא מת עכשיו! ' חשב בכובד ראש.
" אני ניסיתי לעוף לכאן.. אבל קרה לי משהו מצחיק... חשבו שאני מנסה להתאבד!! " צחקה ליז על ביש מזלה.
כל המסובים צחקו יחד על המקרה המוזר.
לפתע היה שקט בשולחן, ג'ימס הביט מסביבו וצעק: " מייק! שלא תעז לגעת בלפוצר! אני יחרים לך אותו! "
" בואי ליז... " אמרה סופיה וקמה ממקומה לא לפני שפינתה את הצלחת שלה ושל ליז.
שנהן יצאו לעבר היער והתהלכו בין העצים הגדולים. בין ציוצי הציפורים הקטנות שעוד נשארו לפני נדידתן. סופיה הביטה בליז, נראה היה שהיא רוצה לשאול אותה דבר מה אך לא ידעה איך לשאול אותה.
"קרה משהו סופי? " שאלה מהרהרת.
" האמת, כן. את יודעת על המלחמה? " שאלה בחרדה.
" כן. ההורים שלי היו קשורים וגם אחי הגדול ביל. ההורים שלי כמו שאת יודעת נרצחו, ואחי. הוא נעלם... אני לא ממש יודעת הם לא סיפרו לי דבר. " אמרה ליז בעצב.

נאנחת

לדעתי יש בסיפור כמה בעיות.
א.שגיאות כתיב. נכון שזה רק טכני אבל כשיש שגיאות זה לא נעים לעין.
ב.תיאורים- אם תשימי לב את רוב הספרים בכלל היה אפשר לצמצם לרבע מהגודל שלהם אם רק היו "מורחים" אותם פחות והיו מספרים רק את העלילה. א ב ל המריחה הזו של התיאורים (אם היא עשויה טוב) ממש עושה את הספר, למשל אצלך בסיפור כשהם אוכלים ביער הארוחה נמשכת על פני שורה וחצי אם תפתחי את אחד הספרים של הארי פוטר הארוחה נמשכת על פני 2-3 עמודים.
או למשל כשההאיש עולה להוריד אותה מהגג צריך לתאר את רגשי החרדה שלו את התהיה שלו למה היא רוצה להתאבד וכו.
הפירוט והתיאור הזה נצרכים לסיפור (לפי דעתי) כדי שהקורא יוכל להתחבר ולהזדהות עם הגיבור של הסיפור וכך ממילא הסיפור מושך אותו.
אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אם תקראי את הסיפור שוב, יש מן הרגשה שהוא רץ מהר מדי ונדמה לי שזה בגלל זה.
ג. סתם כך לדעתי היה צריך להעלות משהו קצת יותר ארוך שנותן התחלה של עלילה. כאן אמנם יש כאן התחלה אבל לא התחלה שתשאיר אותי במתח גדול כדי לקרוא את ההמשך.
ד. בנוגע להמשך דבר שהבחנתי בו מקריאה של הרבה ספרי פנטסיה. (ואולי זה ככה גם בשאר הז'אנרים, אני לא יודע כי אני לא קורא אותם כ"כ )
הם מחולקים לכמה סוגים:
1. יש ספרים שבראו עולם חדש (דוגמה הכי קלאסית "שר הטבעות" של טולקין)
ונכון שהעלילה שם מסומנת מראש, (כלומר יש טבעת וצריך להשמיד אותה) אבל העלילה עצמה לא צפויה אע"פ שאין בה איזה מהפך מדהים שהופך את כל מהלך הספר.
2.המון המון ספרים ניסו לחקות את טולקין והם יצאו די בנאלים ודי משעממים. (כלומר שוב פעם אורקים, אלפים, קוסמים ושוב פעם גיבור יחיד שצריך לעשות משימה נגד האופל ולהשמיד אותו ושמצטרפת אליו חבורת גיבורים) ולרוב קוראים את הספרים האלו רק כדי לדעת איך זה בדיוק הלך. (ונרדמים באמצע...)
בתוך הנ"ל יש ספרים שכתובים יפה ומעניין לקרוא אותם אבל עדיין חבל שהם רק חיקוי.
3. ספרים הכי הכי טובים לדעתי הם ספרים בעלי מהפך. כלומר נדמה לך שאתה יודע איך יגמר הסיפור ולפתע הכל משתנה. (למשל "המשחק של אנדר", "הארי פוטר", וגם טולקין עשה את זה למעשה כשבסוף לא פרודו משמיד את הטבעת אלא גולום).
4. ספרים שלדעתי הם הכי נוראיים לקריאה לדעתי הם אותם ספרים שבעמוד 800 של כרך א' (מתוך 6) אתה עדיין לא מצליח לזהות לאן העלילה מובילה אלא זה סתם סיפור של איזה מישהו באיזה עולם. והם בדרך כלל הספרים שאחרי כמה זמן סוגרים את הסםר והולכים לישון...

זה לדעתי (ואני מדגיש: "לדעתי") הדברים שצריך לשים עליהם דגש.
בהצלחה

פרק א:
יום אפרורי גשום וקר בנו יורק. רק כמה אנשים מסתובבים עם מעילים ומטריות.
לפתע, נשמע פיצוץ ליד פינת הרחוב כמה אנשים הביטו בסקרנות מה קרה.
ברחוב מספר 67 יש הרבה בניינים אך, לא בניינים גבוהים במיוחד. זה סתם רחוב נוי יורקי ממוצע.
איש מבוגר אולי בן 40 ונער יצאו לרחוב כשבגדם מלאים פיח ושערותיהם נעמדו.
" מה נראה לך שאתה עושה! " צעק המבוגר.
" אבא... אנשים מסתכלים..." לחש הנער.
האב רתח אך, הבליג.
אנשים הביטו בהם בתמיהה. והם המשיכו ללכת.

בקצה השני של נוי יורק אישה התחילה לצרוח " שמישהו יעשה משהו!! הצילו! "
איש אחד פנה אילה- " מה קרה? " שאל ברוגע לא נראה לו שהיא בסכנה ממשית. " תסתכל למלה!! " צרחה.
האיש ראה על הגג נערה- הוא לא היה נותן לה יותר מ 17 נראה שהיא מתלבטת עם לקפוץ או לא.
האיש קימת את מצחו בקדיחה ."הי את! " צעק בחרדה. "את לא קופצת! אני מגיע! "
פניו היו נוקשים וליבו הלם בפראות לנוכח אותה נערה. הוא פחד שכאשר יתקרב עליה היא תקפוץ
הבחורה נלחצה אך, לא זזה ממקומה.
האיש הגיע לשם והוריד אותה מהגג, הוא דיבר בפיזור נפש ובלבול, ואפילו תמיהה על יהירותה ורצונה להרוג את עצמה ככה. ולאחר מכן כעס על הוריה שהם לא רואים מה קורה לבת שלהם, ולא דואגים לה והוא זה שצריך לעשות את זה . הוא הוריד אותה בזהירות בגרם המדרגות מהגג לקומה תחתונה. אז ירדו את כול הדרך במעלית.
" מה שמך? " שאל האיש באנחת רווחה.
" ליז. " ענתה בקצרה. היא כלל לא רצתה להתאבד אך, לא אמרה דבר כדי לא לגלות את סודה, היא נאנחה קלות.
" איפה ההורים שלך? " חקר בסבר פנים חמור.
" מתו בתאונה. " אמרה כמעט בבכי, זה היה עדיין טרי במוחה, לא עבר חודש מאז.
" איפה את אמורה להיות? " אמר הפעם ביותר רכות, ופניו החווירו.
"אני אמורה להגיע לדודים שלי שגרים בצד השני של העיר... " אמרה בעייפות.
פניה היו חיוורים ענייה בהירות ושערה חום אגוז בגדייה היו מסודרים. מעיל ארוך ושחור. צעיף ארגמן וכובע תואם.
לאחר זמן מה, האיש לקח את ליז לכתובת של הדודים שלה רחוב 67 . "מקום נחמד. " אמר האיש כמו מנחם אותה.
ליז הנהנה לשמע דברו.
" פעם הבאה שאני אראה אותך מנסה להתאבד אני אקראה למשטרה ואז זה לא יהיה נעים! " קרא האיש ונסע לו.
ליז צחקה לשמע דבריו של האיש ' מסכן... חשב שאני רוצה להתאבד!! ' חשבה בחיוך . מחשבה כזאת אף פעם לא עלתה במוחה אפילו לא לרגע.
' מגוחך ' . ליז הביטה על הרחוב במבט מיוסר ועייף ' המון זמן לא הייתי כאן... ' חשבה בכאב מצב רוחה השתנה בפתאומיות. זה קרה לעיתים קרובות מאז שהוריה מתו.
היא נעמדה מול הקיר האחורי של בניין 8 ואמרה את הסיסמא: " כוכב השחר לא נופל אך לפעמים שמש יכולה להעלם פתאום ."
לרגע היה הבזק אור ואז ליז נעלמה לתוך יער עבות , עלי העצים בערו בצבעים כתומים ואדמים שהעידו על הסתיו, השביל כולו היה מלא בעלים שנשרו.
השמים כחולים והשמש השקרנית( למי שלא מבין שמש שאינה מחממת.) שהתפרסו מול ענייה. ליז נדהמה מהיופי של היער.
היא התהלכה בשביל המסומן זמן לא רב אך, בכול זאת יכלה לפגוש בחיות כמו: שנאים, נמיות, ציפורים ופרפרים עוברים בין רגליה שהתארגנו לחורף הקרב ובא.
בסוף השביל הייתה בקתה מעץ אלון, בגג הייתה ארובה שהוציא עשן.
וככל שליז התקרבה לבקתה ככה ריח הבישול גבר. ליז דפקה חלושות על הדלת.
אישה גבוהה עם עור ככה ושער עורבני פתחה את הדלת- היא חייכה.
" הו! את בטח ליז! " קראה במבטה צרפתי כבד.
" בואי היכנסי! היכנסי! " אמרה ונתנה לה ארבע נשיקות כמו שצרפתים עושים.
"את בטח דודה ג'קלין. " אמרה בחיוך.
" כן, זאת אני! " צחקה ואז הוסיפה באותו מצב רוח טוב. "ג'ימס ומייק יצאו, רגע הם יחזרו. בואי תראי את סופיה כמה שנים כבר לא ראית אותה! " "אני לא זוכרת! זה היה מזמן... " דברה ליז במהירות מרוב התלהבות.
"סופיה! סופיה מונשרי (יקרתי) בואי תראי את ליז!" צעקה לה אימא מהקומה התחתונה לקומה העליונה.
סופיה ירדה במדרגות, היא מאוד דמתה לאימה רק שענייה היו ירוקות, היא זכרה ליז, כשהייתה קטנה. ג'קלין תמיד אמרה שענייה שייכות לסבתא עליה השלום.
שנהן הביטו אחת בשנייה וצחקו. "כמה זמן עבר!! " קרא סופיה וחיבקה את ליז.
" התגעגעתי! " קראה ליז.
בדיוק באותו הרגע נכנסו ג'ימס ומייק בצעקות רמות מצידו של ג'ימס.
" אני אומר לך פעם הבאה שאתה עושה את זה אני יחרים לך את הפַלוֹצֵר! " איים אביו.
מייק לא פחד ממנו הוא ידע שהוא מכור לפלוצר בדיוק כמוהו.
וגם מייק היה תמיד יכול להעלים את הפלוצר כי הוא היה מכשיר קטן כל כך קטן... אולי בגודל של כפתור.
"אני יודע מה אתה חושב! " קרא. " אני יודע שבלילה תשב בחוץ אם החברים המופרעים שלך ותסתכלו בקולי קולות בדמיות המרצדות בגודל של בית!! " התעצבן.

" מה הקטע עם הפלוצר? " לחשה ליז לסופיה.
סופיה נאנחה: " מייק מפריע לאבא שלי לישון... את יודעת הוא מכשף את הפלוצר ככה בכוונה תחילה! "
ליז חייכה אך, שאלה: " מה זה פלוצר? " .
סופיה נראתה המומה לרגע אך, הסתירה את ההפתעה והסבירה: " זה מכשיר קטן שמגיע באריזה. מכשפים אותו על פי מה שכתוב באריזה, זה כמו שאומרים..." חשבה לרגע סופיה. "טלביזיה רק הרבה יותר משוכלל.. זה יכול להיות סרט בכול הגדלים( זאת אומרת בגודל של בית קולנוע עד גודל של אם פי 4 במוסג של בנ"א) וזה לא דווקא טלביזיה! אפשר גם ליצור סרט לפי הדמיון שלך! ואפשר לעשות עם זה עוד המון דברים. רק שאני לא משתמשת בזה כל כך... "
" טוב... טוב תריבו אחר כך.. עכשיו ארוחת צהריים! " אמרה ג'קלין בחומרה.
מייק הביט לפתע בענייו הדבשיות בליז חייך במבוכה והסמיק.
" מה קרה למייק? " לחשב ליז שוב לסופיה.
סופיה צחקה בשקט כדי שהמסובים לא ישימו לב. " הוא ככה עם כל בחורה... עוד יומיים והוא יתחיל לריב איתך... אימא שלי אומרת שזה הגיל..."
הם ישבו ואכלו פשטידת ירקות ושורשים, שהייתה מעט מוזרה בגלל צבעה הירקרק אבל, טעימה פלא ממש ודלעת ממלאות בשר צלי שיצא רך רך , וירקות בשלל צבעים ומינים מגינת הירק של ג'קלין בארוגות שבכניסה לבית, חוץ מהעובדה שזה באמת היה טעים זה גם נתן כניסה ירוקה לבית. ירקות כמו: סלרי, ברוקולי, קישואים, עגבניות. ועוד מינים נוספים.
ולבסוף עוגת קרמל תותי עץ מתוקה וטעימה שנקטף בשדה האחורי של בית הדודים, שזה היה שייך לג'ימס.
" תודה רבה ג'קלין, הארוחה הייתה מעולה! הרבה זמן לא אכלתי ככה! " הודתה לה ליז.
ג'קלין חייכה בסיפוק.
" את יודעת שאת מצטרפת לבית הספר של סופיה ומייק לומדים בו..." אמר ג'ימס לפתע באמצע הארוחה.
ליז הרהרה רגע, " כן, אני מתארת לעצמי... "
ג'ימס חיכה שתגיד עוד משהו אך לא אמרה, אז הוסיף. " הם לומדים בבית ספר לקסמים... מה שאני הבנתי מאחי זה שאת לא למדת בבית ספר לקסמים..." אמר והבעה מודאגת על פניו.
" כן, זה נכון. אבל, אימא לימדה אותי בבית... על צמחים ועל חיות קסומות ועל דרך טיפולן.. היא לימדה אותי לרפא בעזרת כסמים.. וגם לעוף! " אמרה ליז מנסה לגוננן על הוריה שגבר לא מבין החיים.
" אני לא יודע עם זה יספיק..." ניסה ג'ימס לומר.
"אני יעשה לה מבחן ונראה... וחוץ מי זה תמיד אפשר לסדר מורה פרטי! " התפרצה ג'קלין
ג'ימס השתתק, 'הרי על אח שלי אני מדבר... גם אם אני לא מסכים איתו על חינוך הילדים..זה עניין שלו... וחוץ מי זה הוא מת עכשיו! ' חשב בכובד ראש.
" אני ניסיתי לעוף לכאן.. אבל קרה לי משהו מצחיק... חשבו שאני מנסה להתאבד!! " צחקה ליז על ביש מזלה.
כל המסובים צחקו יחד על המקרה המוזר.
לפתע היה שקט בשולחן, ג'ימס הביט מסביבו וצעק: " מייק! שלא תעז לגעת בלפוצר! אני יחרים לך אותו! " הוא נאנח ' הילדים של היום...' חשב בעגמומיות.
" בואי ליז... " אמרה סופיה וקמה ממקומה לא לפני שפינתה את הצלחת שלה ושל ליז.
שנהן יצאו לעבר היער והתהלכו בין העצים הגדולים. בין ציוצי הציפורים הקטנות שעוד נשארו לפני נדידתן. סופיה הביטה בליז, נראה היה שהיא רוצה לשאול אותה דבר מה אך לא ידעה איך לשאול אותה.
"קרה משהו סופי? " שאלה מהרהרת.
"אני באמת תוהה איך תוכלי להצטרף לבית ספר שלנו..." אמרה סופיה מודאגת.
"אל תדאגי.. אני אהיה בסדר..." צחקה ליז כשראתה את הרצינות שעל פניה.
סופיה נראתה עדיין מודאגת.
" יודעת מה.. אני יוכח לך שאין לך מה לדאוג בתנאי שאת לא מספרת לאף אחד! " קראה ליז בהזהרה.
סופיה הסתקרנה: " טוב בסדר. " למרות שלא רצתה הסכימה.
" אני אזמן פיות! תראי..." אמרה ליז.
סופיה נרתעה לאחור, היא מצדה חשבה שהיא הולכת לעשות את התנועות ומילות הקסם. במקום זאת ליז התיישבה על האדמה לחשה כמה מילים.
סופיה הופתעה כשהופיעו שתי פיות מאירות. כנפן ורודה וסגולה, ושמלתן ארוכות ונוצצות גם שהשמים התחילו להתערפל. בידיהן החזיקו גבשושים מאירים בצבע זהב בוהק שאם היו מסתכלים זמן רב אפשר היה להסתנוור מרוב בהירותם.
שלושת הפיות עפו סביב סופיה והנחיתו את הגבשושים שהפכו לאבקה בהירה. לפתע, סופיה הרגישה שמחה חמימה מתפשטת בגופה וזה גרם לה לחייך. ואז הפיות עפו סביב ליז.
היא לחשה עוד כמה מילות קסם והן נעלמו.
" נו... מה את אומרת? " שאלה ליז ונעמדה.
סופיה התלהבה: " בחיים שלי לא ראיתי קסם כזה יפה! ראיתי כבר שמזמנים פיות... וזה לא היה מחזה כזה.. זה היו פיות אחרות.. למטרות לחימה.. לא מטרות שמחה יופי! " הודתה סופיה.
" מטרות לחימה! " נרתעה ליז מן המחשבה.
"כן, את יודעת שאנחנו בתקופת מלחמה..." תמהה סופיה, ' לא זה לא סביר... ' חשבה לעצמה.
" אני יודעת... אבל זה מחליא אותי ששולחים פיות למטרות מלחמה!! " אמרה ליז בכאב.
" הן לא נראות אותו הדבר כלל... הפיות ההן כלל לא זוהרות הן אפלות... נטולות כל צבע! הן לא דומות בכלל לפיות האלו..." ניסתה סופיה להסביר.
" אז מה את חושבת? אני אתקבל? " חייכה במבוכה.
סופיה צחקה, "כן..."
ליז נאנחה והביטה בסופיה: "אני היום לא מבינה למה ה רוֹקִים הרגו את ההורים שלי. " יבבה ליז. היא הרגישה כילו גוש ענק עומד לה בגרון והוא עומד להתפוצץ כל רגע.
סופיה נאנחה והביטה בה, " אל לך לשאול שאלות כאלו... את לא תקבלי תשובה! "
לפתע גשם התחיל לרדת, בהתחלה היו רק טיפות ולאט לאט הפך הטיפות למבול של גשם. ליז הביטה לשמים ולפתע שמה לב שיחד עם אותן טיפות גשם גם דמעותיה שלה זולגות עם הגשם.

גם בגלל האורך של הסיפור... וגם שיש כאן שגיאות כתיב.. אבל רציתי קודם לעבוד על התוכן.. ושגעאות אני תמיד יכולה לבקש ממשהו שיעזור לי... בקיצור..
טמח מטנצלת על האורך של הסיפר.. אבל זה יעזור לי אם תכתבו לי הארות ודימו.. אני העתקתי את ההערה שלך למחשב שלי.. לקחתי אותך ברצינות!! גם את נור.. פשוט דמו כתב לי עוד כמה הערות שהייתי צריכה לסיפור שלי...(בסיפור פנטחזיה..)

לבדוק שגיאות כתיב ומקלדת לפי שלוחצים על "שלח" לפחות להשתדל..

לעבור על שגיאות כתיב..

תקראי שוב את שכתבתי.

-שגיאות כתיב, הקלדה ופיסוק. מאד חשוב לעבוד על זה.
-כדאי להימנע מעלילה קלישאתית שמוכרת לנו מאיפה שהוא ומדמויות קלישאתיות [כמו הדודה הצרפתייה האלגנטית].
-כדאי להוריד באנטרים ולהשאיר פסקאות שלמות כגוש. לא חייב לבוא אנטר אחרי כל נקודה.
-יש תיאורים מיותרים. לדוגמה- לא צריך לתאר לנו איך כל דמות נראית ומה היא לובשת ואוכלת לארוחת ערב, אם זה לא רלוונטי לעלילה.

אל תקחי את זה קשה. הכל במטרה לעזור לך...

משהוא דווקא אמר לי שבפנטזיה צריך לתאר את זה... לפני כן התיאור על האוכל היה בערך שורה וחצי..
אמם... התבלבלתי..

הוא בעצם מעיק.
חוץ מזה שהוא מאפיין בעיקר את הפנטזיה הז'אנרית ולא את הפנטסיה האורבנית [שזה מה שאת כותבת].

נראה לי

פנטסיה ז'אנרית לא רק מתעסקת בעולם מומצא אלא גם יש בה את אותם יסודות בדר"כ. לכן היא נקראת גם פנטסיה נוסחתית.
פנטסיה אורבנית מתעסקת בתחום העל-טבעי והנסתר שמסתתר לכאורה בעולם המציאותי.
ויש גם כמה דברים באמצע...

יש לי עריונות חדשים בקשר לסיפור... אבל משהוא יכול לתת לי תגובה שפשוט מסבירה על מה אני צריכה לעבוד??
כול אחד אומר לי משהו אחר... (והם דברים נכונים וצודקים..) מה אני אומורה לעשות?...
אני מתחילה לטבוע כאן.. ובכלל גם מה שאנשים אומרים לי על הסיפור "שינוי הגורל"..
אני מבינה את הביקורת..רק אני לא ממש יודעת איך לייסם אותה!!
משהוא יכול להסביר לי לפני שאני נופלת לבור שממנו היצאה... (טוב די ברורה! אני אפסיק לכתוב מרוב יאוש!!)

עם קצת מחשבה ופחות פאניקה, בע"ה תצליחי לכתוב סיום טוב כמו שאת מסוגלת ויכולה!
" אין דבר העומד בפני הרצון".
בהצלחה.
מאהובה.

אבל זה לא עוזר לי!!

נראה לי שאני מבינה מה הבעיה..
אני מתכוונת להפעיל אותה!

עד משהו נשמה... זה לא שהסיפורים שלך לא טובים.. פשוט כידי לך לעשות את זה..

כדי לשפר יחד יצירות.

מספר מילים על השיר: א. עם כל הכפילויות לשון של אז מה יש תחושה שזהו שיר עם מנגינה.

ב. גם אם בכל זאת זה נשאר אז בלי כל כך הרבה סימני שאלה, כגון: אז מה אז מה, שאני קצת מוזרה? בלי סימני שאלה אחרי כל שתי מילים.

ג. כדי שהמסר יהיה יותר ברור ומצויון כדאי שיהיה עוד כמה מילים המתארות את ההבדל בינך "המשונה" "המוזרה" שסבורה שככה עדיף, לבין אלו שחושבים שהם "נורמלים" אבל בעצם הם סתם אפרוריים.

חג שמח.

בס"ד

*קודם כל מה שאלכסנדר אמר ובמילים שונות אומרו רבים, אחת היכולות של המילים כלל להביע את המקסימום רגש או מחשבה במינימום מילים הכרחי.
אם כן תצטרכי למצוא הצדקה לחזרה של השאלה אז מה וכן לפיסוק של הסימני שאלה.

למצוא את שמי--->

מה כל כך חשוב לך למצוא את שמך, ומה הוא מביע לך.
את זה, תיארת לנו מעט בשיר?

אז מה? אז מה?
שאני קצת מוזרה?
אז מה? אז מה?
שאני קצת משונה?

----> נגעת כאן ברעיון אחר לגמרי שהוא שוני מחברה, אבל בעצם מציאת השם במידה מסוימת את מבקשת שלא להיבלע בחֶברה, לא?

אנשים שחושבים שהם נורמלים.
הם אפורים קצת שחורים!

---> שוב, היבלעות בסחף של חֶברה, לא?

אז מה? אז מה?
שאני לא ממש יודעת מי אני עדיין.
מותר לי עכשיו בין ערביים.
לנסות למצוא את שמי.

----> זה הבית הראשון שקצת מדבר בהקשר לרעיון המקורי שביקשת לכוון בכותרת, החוסר אונים שלך על חוסר הודאות שבך אל מול [אולי בקשת הסביבה שלך להיות יציבה על שתי רגליים?]

מה מסמל לך חיפוש השם? זו השאלה המרכזית כדי להפוך קודם כל את הקשר בין הכותרת לשיר לדבר רלוונטי.

~~

אנדקוטה שהוזכרה כבר פעם, שיצא לי להיתקל בשיר שדיבר על מהות ובסופו של דבר, כלל את המהות עם השם כדבר גדול מידי מכדי להכיל בבת אחת. כדבר שיש כלפיו רצון ואהבה כמה שאפשר להכיל [אולי, וזו פרשנות אישית שלי, על כל המורכבות שיש, לטובה ולרע]

אבל את מדברת על דבר אחר לגמרי, את מדברת על חיפוש השם, שוב, מה זה אומר לך?

יעקב

נסי לארגן תכתיבה יותר מושקעת ,המשך הצלחה

חבל שאתה מתייחס לזה בקטע של פדיחות.

לדעתי תמשיך לכתוב אם תראה שזה יוצא יפה תשלח.

בין הטיפות

אני הולך,

מחפש את הדרך למקום יבש,

ממשיך ללכת עוד ועוד,

גם כשאין מטריה וקר לי מאוד,

אני בחוץ, כולם- בפנים, לי קר, להם- נעים

אני טוב, הם רעים, כי לי הם לא עוזרים

אם אני הייתי הם, לכולם הייתי נותן

אבל בחיים זה לא הוגן,

כי להם יש ולי אין...

זה שיר חמוד מאוד.

שירי ילדים זה דברים חמודים..

אני דווקא אהבתי את השיר!!
וחוץ מיזה זה לא יותר גרוע מהשירים שלי.. אני מזמן כבר עזבתי את כתיבת השירים ועברתי לסיפורים..
סתם כי אני יותר נהנת מזה!!
שמע ממני תעשה מה שאתה נהנה!!
אם אתה אוהב לכתוב שירי ילדים תכתוב!!

שמעתי וראיתי בו זעקה מפלחת ומכאיבה כי היא כואבת לכותב בתוך תוכו.
לדעתי כתבת כאן שיר של צעקה אמיתית שנמצאת אצל רבים מאיתנו ואנחנו משתיקים אותה.
אתה היתמודדת מולה בצורה אחרת,במקום להשתיק הורדת את זה לפסים צעירים\ילדותיים,מופשטים יותר.
תמשיך לכתוב אני אקרא בהנאה רבה ע הפנמות והעלאות בבגרות.
יומטוב יבנה היכל ה' יבנה המקדש!

ממש לא ילדותי.

אם השיר בא מתוכך אז חל עליו שם שיר.

אם אתה לא סגור על משהו בשביל זה יש כאן שירשפור. אתה מפרסם את השיר כאן בפורום וממתין עד שיגיבו לך ויתנו רעיונות ודעות וככה משתבחים.

קראתי את שיר ה"בוסר" שלך והכיוון הוא טוב.

תמשיך, אל תעצור בגלל ביקורת הורסת תתחשב רק ביקורת בונה כי יש לך עתיד בתחום.

חג שמח.

זה מרגש שכולם פה כותבים לי דברים טובים ...תודה..אני ב"ה אאלה...

זה ממש טוב!!! אולי תוסיף לכרטיס ביקור שלך גם משורר? (בנוסף לצייר;) )

חשבתי אל זה ...
ומה אם הספרים שאני כותב....
בזה אני יותר טוב מישירים.....
ואממממ אני לא יודע אם אני ישלך לפה אבל בקרוב בספריות הספרים המובכרות...
אליעד.

"שיר הוא דבר
שאני כותב אותו כשיר או כלאשיר
אבל מפרסם אותו כשיר
ועכשיו תקבעו מחדש מזשיר"
[ציטוט לא מדוייק שלדוד אבידן, "תרומ צנועה לתיאוריה של הפואטיקה"
אני בכלל לא מסכים עם זה.

עדיפה בהרבה ההגדרה של מנחם בן - שיר הוא דבר שמקסים אותי.

להתחלה זה באמת מעולה.
השורות הראשונות הפתיעו אותי,ציפיתי אפילו לפחות..
אם אתה כותב רגשות,שיקפצו.זה רק אתה עם עצמך.הדעה שלהם לא באמת חשובה.העיקר שזה עושה לך טוב.
בהצלחה :]

היא רק אח"כ ראתה שהתקבלה היצירה שלה..

גם לי יש "בר מצווה" עוד 14 ימים בלועזי ו20 יום בעברי.. חחח..

והאמת שנראה לי במקום להציף את הפורום עם כל מיני ידיעות כאלו ולהוריד שירשורים אחרים - הגיע הזמן לקפוץ למים.
עכשיו תלכי לשירשורים אחרים שקיימים בפורום ותתחילי להגיב. תתחילי להשתתף.
בהצלחה!

תודה...

שהיה בהצלחה

על מה את אמורה לוותר???

וברוכה הבאה ואיך בדיוק יש לך בר מיצווה אם את בת????

התכוונתי שבעה"י אהיה בת 13!!
ד"א
הדגשתי את הברמצווה במרכאות-
"בר מצווה"





המשך יומאושר..

בס"ד

וברוכה הבאה!

רק שירה של אדם ששר...
בלי מנגינה...
משו כמו "וואקלי"...

אפשר להעלות?

אםז ה רציני - אז רק שירת גברים. אין באתר הזה שירת נשים. (גם לא מסומן או לא..)

מאיפה אני יודע אם זה רציני?

תודה!

עוד אף אחד לא העלה שירת נשים, ואני מסופק אם יש בעיה למישהו במערכת בנושא הזה.

אבל הנושא כן עלה. נחיה ונראה. וזה שיש לך משהו בתיבת נגינה זה משהו אחד - וזה שזה הולך להיות כיוון באתר -זה משהו אחר.
ואיך אתה יודע שזה רמה? אם היית מקליט ונותן לאחרים לשמוע כדי שיהנו וזה לא נראה לך משהו נורא -סבבה. אם יש בזה יצירתיות ולא משהו שנשמע כמו שירה בצוותא -אז סבבה.
בעיקרון תחשבו שצריך להגיע לרמה מקצועית כמה שיותר - ולא לחפף. שאנשים יהנו - ולא יסבלו.
בהצלחה!

"שירה" זה לא יצירה. ואני מדברת כמישהי שמכירה את הנושא מקרוב. זה שיש לך קול יפה לא אומר שאתה יוצר. לשיר זה ללמוד משהו. יצירה זה לעשות משהו חדש, שלא היה אף פעם.

או בקיצור- שירה לא שייכת לאתר הזה.

(ובדרך כלל עם העריכה) אפשר לשחק.

לא נכון, לא נכון בכלל אפילו. זה שיש לך קול יפה לא אומר שאתה יוצר - זה שאתה שר, לעומת זאת, בהחלט אומר [שלא לדבר מבגחינת ה"ליצור משהו חדש" - כי ברור שאתה הראשון שזה אתה בדיוק שר את זה ה בדיוק]. את יכולה, כמובן, לדבר על רמות ביצירה, אבל גם מהבחינה הזאצ יש הרבה מקום לשירה ווקאלית, ואפילו בלי ליווי. כמובן, הכל תלוי באיכות של הקול, הלחן, השירה וכו'.

אני לא מסכימה. בלי קשר לאיכות, השיר הוא אותו שיר גם אם תנגן אותו בכלי שונה ממה שמכירים אותו, או אם תשיר אותו בקול שונה מזה של הזמר... זה כמו לקחת שיר ולשנות בו שתי מילים. הרי אף אחד עוד לא כתב את השיר הזה עם המילים *האלו*, נכון?

מבחינת הדוסיות פה- לא.

מותר הכל [הרב ביגמן לאחרונה התיר בכלל, נדמה לי]. השאלה איזה זרם בהלכה את לוקחת. וגם "דוסיות" היא זרם בהלכה.

הרב ביגמן ''*התיר''!!!!!! (ממש קל להפיל עליו את זה לא?)
אהה... כן... וגם הרב עובדיה ''*התיר'' ככה שממש מותר....
חוצמזה שכן שירת נשים באתר (לל''ת)...

*זה לא עניין בכלל של ''להתיר'' / ''להקל'' זה עניין של פסיקת הלכה...

בכיף?

קול באישה ערווה ,מה גם לי יש שירים מושרים מילים ולחן שלי,רק גבר יכול לשיר לא נשים ,שישמיעו את קולן, זו עבירה,ועוד לפני יום הכיפורים במקום להתחזק ,רוצים להישמע ,גם לי יש קול יפה ועוד מה נועד להשמיע גברים, נשים כן יכולות לשמוע לא גברים. גמר חתימה טובה מקווה שהאתר ממשיך להיות דתי .

מבחינת ההלכה- טוב, כנראה שההרבנים של יהודה התירו לו. הרבנים שלי לא מרשים. מבחינת האתר- לא. האנשים באתר הולכים לפי הרבנים שאוסרים שירת נשים...
לגבי האם שייך בכלל- לא יודעת, בינתיים זה ויכוח תיאורטי ומן הסתם העורכים צריכים לפסוק פה.

רגע , שאני יהיה בטוח שלרגע לא חשבתם שאני בת... [או שכן חח]

חברים שלי - אני בן...
הלכה - מותר!

מה לגבי האם שייך בכלל?
מישו שיפסוק כבר?!?
חח


תודה!

אינו מדיוק משהו...
מבחינת ההלכה - זוהי מחלוקת.
באתר - הולכים ע''פ זה שמותר - עובדה שיש.(או אולי - בדיעבד יש , לא בטוח שמותר...) (אני לא אומר איפה כי ימחקו את זה , וזה בדיוק מה שאני לא רוצה שיקרה...אבל יש.)

אם האתר עדיין הולך לפי תורת ישראל או לפי תורת האתר ? מקווה שהצום עבר קל,גמר חתימה טובה,וב"ה יתגשמו משאלות ליבכם לטובה, לכל צוות האתר

אבל בשביל זה צריך שיהיו מספיק בנות שיבואו ויגידו שהן רוצות לשיר.
לדון על משהו שלא קיים מבחינתנו זה די בזבוז זמן ומאמץ.
אז כשזה יהיה רלוונטי - נוכל לדון בזה. כרגע זה נראה לי די מריחה.

כך שמבחינת ההלכה זה מותר.

מנ לגבי "דרך האתר"?

תודה.

על הבנות היא עונה למישהי ששאלה על עצמה...

גם בשביל הבנות. ובעיקר להן.
ועכשיו אפשר הסבר למה צריך לדון ב"דרך האתר" אם אין בכלל מספיק בנות שירצו לשיר כאן?
כשנגיע להר - נעבור אותו.

|מגחגך|
אם הייתי יודעת לשיר...

לגבי הבנים...

אקיצר , תחילת השרשור...

יש או אין? [הסכמה]

תודה.

אם זה נשמע טוב ורציני ולא איזה הקלטה של סעודה שלישית - אז סבבה. אם יש בזה ערך אומנותי וכולם יהנו - סבבה.
אם לא - לא.
ולגבי בנות - אין מה לדון כרגע כי אין דרישה בכלל.
כל מה שנאמר למעלה זה לגבי בנים בלבד כרגע.

זה אתר דתי!! מי שרוצה יש את במה חדשה!! זה ממש מעצבן!!

של יתגשם.

בס"ד
סליחה אם זה ארוך מידי פשוט לא יכולתי להשאיר בלב
וכן חשבתי ואמרו לי שכדאי וחשוב לפרסם את זה.

הנה זה בא:
משפט,צדק אמת רצון.
ה' רואה יודע ומבין.
ממלא כל עלמין
בורא כל עלמין.

לפניך אני כלום,
איתך אני הכל
ממך הכל ואנחנו לך.

באמת נקרא בשמך,
ובאמת ננסה לעבדך..
אתה אמת,אתה טוב,אתה צודק.

אתה אמת ואנחנו שיקרנו.
אתה טוב ואנחנו התאכזרנו.
אתה צודק ואנחנו טעינו.

ועל כולם אלוק סליחות,
סלח לנו מחל לנו כפר לנו.

מה נאמר לפניך יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן שחקים?

מה נצטדק ומה נתחסד אבא?
הכל בידך ואנחנו לך.
זכנו לראות אותך באורך האמיתי,לעשות רצונך,
ולזכות בבית משפטך.

מה אומר ומה אדבר
אבי מלכי ואלוקי?
מה אומר ואדבר
לפני קל חיי?
לפני האחד?
הרי כל דברי הינם כאפס,
כלום.

ואתה,אנחנו לך והכל שלך.
קבלנו אליך חזרה
וחברנו אליך צורינו,
אל שורש נשמתנו,
ואליך קלינו חלקינו וצורינו.

מה נאמר לפניך יושב מרום
ומה נדבר לפניך שוכן שחקים?

הרי כאין וכאפס הוא האדם,
ימיו כצל עובר,ושנותיו כקש.


מי כעמך ישראל ה'?
מי כעמך גוי אחד בארץ.

אבא,תן לנו בבקשה
מידך הגדולה המלאה והפתוחה,
תן לנו אבינו תפארת גדולה
ועטרת ישועה, יום מנוחה וקדושה
לעמך נתת.

נתת אבא,אל נא תיקח.
השאר נא בידנו
גם אם לא זכאים אנחנו.
אברהם יגל יצחק ירנן,
יעקב ובניו ינוחו בו,
אבא,בניך אנחנו צאצאי יעקב.
השאר והמצא לנו מנוחה שלמה,
מנוחת הנפש והגוף, מנוחה שלמה
שאתה רוצה בה.

יכירו בניך וידעו כי-
מאיתך היא מנוחתם.

נכיר אבא,נדע.
נכיר טובה ונכיר את היד הנותנת,
את ידך הגדולה הפתוחה והרחבה.

אבי! מלכי! אלוקי!
זכור כי עפר אנחנו,
איך אפשר לשכוח ביום זה אבי?
בזמן זה?

אבא יקר אהוב ובלתי מושג,
אהיה נא קרוב אלינו
לגואלנו.
עם כל זה שזכור כי עפר אנחנו,
וזכור כי אין אנו יכולים לומר
שירה לפניך מתוך שלמות.

א-ב-א-!
קרב אותנו אליך באהבה,
אבי מלכי אלוקי,
השאר החסד והשאר הרחמים,
אל נא תעמוד עלינו רק בחסד,
שאז נאבד מתוך רוב מתנותיך
שתתן לנו,

אך,אל נא אבא,
אל נא תדוננו רק בדין,
שהלוא אז כל סיכויינו יאבדו.

אבא שלי,
אני אינני ולא כלום.
ומולך אני סתם סתום,אטום.
קטנטן וחסר כל משמעות.
אך אלא נא באפך אבא,
איני רוצה לעמוד מולך
לא מול אבא,לא מנגד,
אלא יחד,כי אני,
הרי מה אני,מי אני?-כלום אני.
אך אבא,איתך אני הכל,
להיות איתך איני יכול,
אבל לזכור ולא לשכוח
כי כל כולי הוא רק אתה,
כל כולי וקיומי בעולמך
הרי זה עומד בזכותך,
כי הרי אני חלקך,
אני חלק אלוק ממעל.

אבא,תן לי לא לשכוח,
תן לי לחיות בידיעה הברורה הזו
כל חיי.

וגם אם למוות אצא בדין,
הרי שאיני מתה,
כל ה-אני שלי,איננו בגוף גשמי,
אך חלקך לעד אני,
ועל כן אודה לך
אבי.
אשמח לתגובות וניתוחים יומטוב יבנה היכל ה' יבנה המקדש!

שהיה לכולנו גמר חתימה טובה!!

זה יוצא מהלב בלי עיבודים,אבל אשמח לשמוע למה התכוונת.
יומעולה יבנה היכל ה' יבנה המקדש!

אני מצפה לראות מאמר מובנה או לפחות במראה חיצוני של פסקאות.
פתחתי וראיתי כמעין שיר מאוד מ-א-ו-ד ארוך, ולכן בהתחהל קצת נרתעתי מהפער.

.

יתגשמו אמן .

אני אקח את דברי בחזרה, ולא אכתוב לך תגובה מה הבעיה ? כתבתי לך תשובה לא טובה ? הכי נעלית ברוחניות ,אתה מבין למה יושבים בסוכה כול עם ישראל החכם התם ושאינו יודיע לשאול והרשע כי האחדות שמלמדת אותנו כולנו באותה רמה תחת סוכה ולא בבית שהבית יותר נוח ,הגאולה בכל מחיר היא תשובה שהית צרייך לשמוח ,א"ר יצהר, לא אכתוב לך תגובות,אתה מתנשא במקום להודות לי על פירגון ,אנחנו צריכים להיות בסוכה כמה פעמים בשנה כדי להסתכל לאדם בגובה העינים בלי שאלות על גאולה, שאלה לא במקום,תמצא את עצמך בארבעת המינים כנגד ארבעת הבנים,אתרוג ערבה לולב והדס , ארבעת הבנים שיושבים בסוכה ,כמו ארבעת המינים שמסמלים שכולנו אגודה אחת עם ההבדלים ברוחניות וכשאנו אגודה אחת יש לנו כוח להביא את הגאולה, גאולה פרטית וגאולה כללית,לכל עם ישראל חג שמיח .

אני לא יודע איך העלת את הסיפור הזה, אבל משום מה זה עשה לך רווחים פתאומיים בין השורות. זה גורם לכך שקשה לקרוא את הסיפור... אם תערכי זאת מחדש אשמח לקרוא זאת ולנסות לעזור... [וכמוני מן הסתם גם אחרים...]

פשוט נראה לי שקל יותר להעלות את זה מחדש... רק לפני שאת שולחת את ההודעה לבדוק שאין קפיצה פתאומית של השורות... יכול להיות שזה יעזור אם תנסי פשוט להעתיק את זה מWord... בהצלחה...

אם זה לא הולך אז את יכולה אם בא לך לשלוח לי את זה במסר"ש... אשמח לנסות לעזור...

חודש אלול בא, ואיתו אוירת התשובה והסליחה. כל המורות דיברו על התשובה, על איך שצריך להתקרב לה', להיות יותר טובים, להשתפר, לקבל קבלות לעתיד. ואני, כמו כולם, הקשבתי בחצי אוזן, חצי מקשקשת, חצי מדברת. טוב, אז צריך לחזור בתשובה, אבל אני? אני בסדר, במה אני צריכה לחזור? אני עושה את הכל טוב, ואולי יותר מכך. נכון שלפעמים אני קצת מדברת בתפילה, או מעתיקה מחברה במבחן, אבל.... זה ממש קצת!! וגם, אז מה? כל אדם הוא כזה שיש לו נפילות!

ראש השנה הגיע, בית הכנסת היה מלא במתפללים. אתם יודעים, כל הדודות והסבתות הזקנות האלו, או האמהות הצעירות שחושבות שבית הכנסת הוא קייטנת הילדים שלהם. ישבתי ליד אימי, וכל הזמן רק רטנתי לה על החום הנורא, ועל הרעש שיש פה, ואיך אי אפשר, פשוט אי אפשר להתכוון כך!

הייתי קטנה, לא מבינה, עדיין הילדה של שנה שעברה...

קריאת התורה הסתיימה, עוד כמה דקות יחלו התקיעות. ופתאום, כמו אני שומעת מתוכי את קולה של המורה לנביא "זמן התקיעות, הוא זמן מיוחד, עת רצון, זמן לתשובה ולקבלה לעתיד", אז בכל זאת נכנס בי משהו מכל השיחות האלו, חשבתי לעצמי. פתאום התחילו המחשבות לשטוף אותי, לא הסכמתי לקבל אותם, אבל הם התגברו עלי. ישבתי וחשבתי על כל מה שעשיתי השנה, המילים "בן אדם מה לך נרדם" עלו שוב ושוב מול עיני. גיליתי כמה עבירות עשיתי. כמה כעסתי והתעצבנתי על האחים הקטנים שלי, שלא עשו לי כמעט כלום, והחטא היחיד שלהם היה, שעבר עלי יום קשה, ולא היה לי מישהו אחר להוציא עליו את העצבים שלי. כמה לא הקשבתי להורים שלי, חשבתי שהעצות שלהם מיושנות, מפעם, ואחר כך התביישתי להודות כמה טעיתי.
כמה דיברתי בתפילה עם החברות, במקום לדבר רק איתך. חשבתי שמתפללים רק כדי לצאת ידי חובה,ולא באמת בשבילך, בשבילי... כמה נפילות נפלתי השנה, כמה דיברתי לשון הרע. כמה, כמה לא הייתי בסדר!! גיליתי כמה אתה נתת לי, לא הענשת ולא כעסת, רק חיבקת, והבאת עוד ועוד ועוד.

שקט, אני רואה שכולם עומדים ורק אני יושבת עדיין, אני קמה במהירות ונעמדת.תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה... התקיעות מהדהדות בראשי והפעם שלא כמו תמיד, הן נכנסות, חודרות פנימה. אני מרגישה איך כל תקיעה מטהרת אותי, מקרבת אותי אליך אבא. אני מרגישה, שאתה מקבל את התשובה שלי. אני מרגישה שאתה אומר לי, אל תדאגי, למרות הכל את עדיין הבת שלי, ואני אוהב אותך.העיניים מיטשטשות, לא, זה לא יכול להיות!! אני... אני לא בוכה... אבל הכתמים השקופים שעל דפי המחזור, מעידים על כך יותר מכל דבר אחר.

שנה הבאה, אני מבטיחה לך להיות יותר טובה, להשתדל יותר. התפילה שלי ביום כיפור, תראה אחרת, באמת!כל הזמן אני טעיתי, צעדתי לי בדרך לא נכונה, לא הבנתי כמה דברים אתה נותן לי, במתנה. מה שהיה היה, אבל מעכשיו אני אתקן, אשתדל להיות אחרת, לזכור את כל מה שאתה עושה לי, רק בשבילי!

אני יודעת שבשנה הקרובה אני שוב אמעד, אפול, ואטעה, אבל.... אני אשתדל שבשנה הבאה, כשאעמוד לפניך כאן שוב , בעוד כשנה, אני אצטרך לתקן הרבה הרבה פחות.

זה ממש יפה.. אך איך אומרים עושב דה ז'ה וי זאת אומרת.. הרגשתי כאילו כבר קראתי סיפור כזה..
שונאת להגיד את זה.. לא מקורי!!

לפני שאני אומר מה דעתי יש לי שאלה- הסיפור הזה הוא אמיתי, סתם רעיון, או משהו אחר???

בוורד או נראה לי גם כל תוכנת עיבוד טקסט אחרת:
לוחצים על caps lock ועומדים עם הסמן אחרי האות שאת רוצה לנקד,
הניקוד מתבצע באמצעות לחיצה על shift ובנוסף בו זמנית על אחד המספרים, נגיד צירה זה נדמה לי shift+4 וכך תבדקי את כל המספרים.

בתוכנה יש מעלה שהיא עובדת מהר ויש חיסרון שהיא "מרובעת" ויש טעויות בלי סוף כי ככה היא הבינה.

בידנית יש חסרון שזה הרבה זמן וקצת מעצבןןןןן אבל יש מעלה שזה יותר יסודי.

בהצלחה וחג שמח.

תודה על העזרה!!
חג שמח!!

http://www.nikuda.org/

רק כדאי לשים לב לאופציות של הניקוד בכל מילה.

המקשים של המספרים למעלה הם מקשי הניקוד שלוחצים על מספר יחד עם CARS LOCK יוצא לך אחד מסימני הניקוד.

בשבילך מה כל מקש מנקד:
1- ֱ
2-ֲ
3-ֳ

אלה מקשי החטפים.

4-חיריק
5-צרה
6-סגול
7-פתח
8-קמץ
9-חולם

והמקש ליד האחד זה מקש השווא.
והמקש פלוס והשווה זה מקש בשביל דגשים.

אם את נתקלת בבעיות את יכולה לפנות אליי.

http://www.snopi.com/ptp/PTP.asp

ויפה אמרו CapsLock+Shift והמספרים בשורה העליונה. בשביל קובוץ הקש \. אבל זו עבודת נמלים שתמיד, עם יוצאים מן הכלל, מתגלות בה טעויות.
לא לשכוח להקפיד על הסדר: שי"ן ימנית או שמאלית, דגש חזק או קל (שבתכלית' זה אותו הדבר, אבל מתאים לי למשקל) ותנועה.
בהנאה!

תראי סיפור קצר בדרך כלל מאופיין ב:
1 אחידות מקום זמן ועלילה
2. מעוט זמן מקום ועלילה.
3. מעוט בתיאורים.
4. מעוט בדמויות...
זה בדרך כלל האיפיונים של סיפור קצר..

שהיה לך שנה טובה
שרון

אבל מה מבדיל סיפור קצר מקטע?

שההבדל הוא קודם כול שסיפור זה שיש השוואות בין דמיות (בסיפור קצר) ומין מסר בתוך ההשוואה וקטע זה משהו יותר קטן.. לא?

בס"ד.

לסיפור יהיו יותר דמויות. יש לו התחלה וסוף (גם אם הוא פתוח).
יש לו מאפיינים (פירטו אותם באחד השירשורים פה פעם. את מוזמנת לחפש).
קטע בעצם יכול להיות כל דבר. הוא יכול להיות גם חלק מסיפור.
בקיצור- תקראי שוב ותראי לאן זה שייך...

סיפור ולא משנה אם הוא קצר או ארוך הוא עם דמויות, עלילה והכי הכי חשוב יש התחלתה אמצע וסוף

קטע לעומתו הוא יכול להיות כל דבר, השתפכות רגשות על דף, כתיבה רחפנית על לא כלום וכל דבר שאין בו שום עלילתיות ושוב בקיצור: אין לו התחלה אמצע וסוף.

החלטתי. אני מקווה שבקרוב תוכלו לראות את הסיפור שלי.

נראה לי מעניין!!

וודאי נקפוץ לשם.

ידוע שלפי ההלכה, קוסם צריך לומר לפני הופעה שהכל זה אחיזת עיניים ואפילו להדגים משהו אחד שיראו איך הוא עושה את זה.
הארי פוטר למשל זה ספר לא טוב מהבחינה הזו.
סיפורי דמיון, עלילה, בדיוני וכו' זה בסדר גמור והקורא יודע שזה לא אמת כך שאין כאן קשר עם שקר.
קסמים??? שאלה!

זה סיפור שהמצתי מדמיוני... ואני כותבת שאין כל קשר למציאות??

הרב שמואל אליהו אמר שאין בעיה בהארי פוטר 7....
לא צריך לייצר בעיות...

חושב ויודע...(לא שאלתי.)

אני יותר חושבת שאלכסנדר צודק חצי.. זאת אומרת הוא צודק שאני צריכה לכתוב שהכול הוא דמיון שלי..
אבל יותר חשוב לי..
משהו בכלל יקרא פנטזיה?? זה יעניין אנשים כאן??
יש כאן סיגנון מסויים של סיפורים??

ואנשים יקראו גם פנטזיה.

רק שיהיה כתוב יפה ושוטף ומעניין ו...ו....ו....

חיים צודק - הרב שמואל אליהו פסק שאין בעיה הלכתית [ואם תשאל אותי, גם אין בעיה השקפתית. אבל דברנו על רבנים].

מכשפה לא תחיה - נכון. כל קשר להארי פוטר מקרי בהחלט.
מכפים, אלכסנדר, זה כוחות שקיימים באמת. כוחות טומאה ממש עם מציאות אמיתית. לא הארי פוטר.

ולשאלתך, שרון - אין בעיה לכתוב. האם יקראו? זה תלוי רק בך. אם תכתבי טוב, מסקרן ומעניין - בהחלט כן [ובלנ"ד גם אני אקרא אם זה יהיה טוב].

כל מכשפה לא תחיה ואידך פירושא זיל וגמור.
ואגב, כבר אמרתי פעם שזה לא עידן רייכל זה שלמה המלך ואין על שלמה המלך מה שלא תעשה או תגיד.

אבל בעצם היא לא מכשפה כי היא לא קיימת...
אם בעצם אני כותבת למשל על איש שקוראים לו א' והוא קוסם אבל אני אומרת שהוא לא קיים באמת ושאני סתם המצאתי אותו ואין לו שום קשר למציאות וסתם זה פרי דמיוני למה שזה יהיה אסור?
שאלה!!!

לעיתים הוא אפילו כותב לעניין.

[שום דבר אישי, כן? ]

|מוציא לשון|

אני מעדיפה לא לנסות לכתוב פנטזיה..
ניסיתי זה עשה לי חור בראש... אולי יותר מאוחר..
כמו אחרי החגים.. או בחנוכה.. נראה מתי יהיה זמן.. לבנתיים יש לי את הסיפור: "שינוי הגורל" לסיים.

מה הפעם?
[זקנתי ואיבש]

אבל זה נראה לי לא משהו.. נו טוב זה לא הז'נר שלי..

רצית לכתוב במקום "דכי" "כדי" לא?

בס"ד

אמנם אני לא חושב שיש לדייק בדימוי עד חוט השערה, לכל הפחות כרגע.
אבל לומר 'אני רואה הכל כיד שאוכל לגדול', זו לכאורה יומרה שבאמת שום דבר לא נסתר מפנייך, אז איך שקר יסוונר אותך?

יש קצת סתירה בין תחילת וסוף השיר.

~~~

איך את מגדירה טוב?,
מהי התקדמות בשבילך?
מהי אמונה בשבילך?
מהם חיים באמת לדעתך?
מהו שקר?

העלית הרבה שורות שכל אחת מהן יכולה להתפתח לכיוון משלה,
ואני בטוח שיש לך מה לומר על כל אחת מהשאלות,
בשיר לא נתת דבר מאלו השופך על מה א-ת חושבת.

אז של מי השיר?

שכל בית היה יכול להתפתח לכיוון אחר אבל יש כאן בשיר את הכמיהה לגדול, לגדול שיהיה טוב, לגדול להתקדם, לגדול דרך החיבור לה'.

אני אוהב את השיר הזה דווקא בגלל שהוא קצת מופשט וצריך לחשוב כדי לחבר בין כל הקצוות. לא משנה אם באמת חשבת על זה כי שיר ברגע שהוא יוצא כבר לא שייך ליוצר במובן ההבנה שלו כי הקורא יכול להסביר איך שהוא רוצה.

הסיום ממש טוב. זו שורה מוצלחת במיוחד.

ליעקוב לביקורת הבונה!! ממש תודה... לא הבנתי למה זה כל כך מסובך?? הרי די ברור שטוב זאת אומרת דרך ה' לא?? זאת אומרת, שהביתים כולם מתחברים בסוף לבית האחרון. לא...? אשמח לפרוט ואולי אפילו דוגמא...

לאלכסנדר תודה רבה על המחמאה... והעידוד.

שהיה לכם שנה טובה!! וגמר חתימה טובה!!

כי אם זה כל כך ברור אז מה השיר שלך חידש?
העיקר של השיר הוא לא להגיד את הברור מאליו
[בהנחה שזה ברור לכולם..] אלא מה את מרגישה
ביחס לאותה עובדה ברורה.. ורמה מעל זה שזה יהיה
ברור לקורא רק מתוך ההרגשות שלך ביחס לעובדות.
שלא תצטרכי כלל לכתוב על מה נכתב.

[אבל אל תתיאשי מהשיר או מכתיבה, זה הרבה יותר גרוע :S]

יעקב

ברור שלא!!

הHanvon הזה שהזכרת זה שם של חברה של עט גרפי, כן?
אם כן, גם לי נראה לי יש מהחברה הזאת וזה די קשה להשתמש..צריך הרבה(!) זמן להתאמן בזה ואז נראה לי בעז"ה יהיו תוצאות טובות.(אני עדיין מתאמן...)
בעניין הפוטושופ, לי זה עבד עם פוטושופ(עכשיו בדיוק אין לי אבל ...)
אז אני לא יודע בדיוק מה הבעיה....סורי.
טויב, מספיק חפרתי............בבקשה!
הנשר

פוטשופ אפשר למצוא ברשת מיליונים אבל אני לא בדיוק מבין בזה-מלא לא מלא.
תנסה.
אבל אולי בעצם לא כדאי לך בגלל הווירוסים וכל זה, תנסה למצוא אתר יחסית פחות שורץ ווירוסים.
הנשר