מתוך לקסיקון טרקי-סיטי, ה"אל תעשה" של ספרות המד"ב והפנטזיה. הרבה מהכללים תקפים לסיפורת מכל סוג.
---אנגרית
השפה שבה משתמשים, בטעות, כותבים רבים מדי בעברית, בעקבות השתלטות מונחים מאנגלית על עולם המושגים שלהם. אמנם רוב המדע הבדיוני בעולם נכתב באנגלית, אבל אם האותיות שבהן כתוב הסיפור נקראות מימין לשמאל, מוטב שלדמות יקראו חיים ישראלי ולא ג‘ון סמית, ושחיים ידידנו יימנע מביצוע מסע מחוף לחוף, תיאור חוויות הקולג‘ שלו, יריה בפייזרים על צבא הקראשרים צמא הדם ממרס, או כל ביטוי אחר שמקומו לא יכירנו בסיפור עברי מקורי. הרבה יותר הגיוני שחיים ייזכר בחוויות מוזרות מהטיול השנתי במצדה, או יספר לחבר‘ה על חוויותיו מהריתוק עם הפקידה הפלוגתית ביום שבו פלשו אנשי המאדים.
המונח שימש במקור את יצחק בן-נר לתיאור העברית המאונגלזת בישראל הדיסטופית של ”מלאכים באים“. עברי, דבר עברית.
---הלו!!! מישהו שומע אותי???
יש כותבים המשוכנעים כי הקורא לא יתייחס לדבריהם ברצינות אם לא ישתמשו בדי סימני קריאה ושאלה. סיפורים פרי עטם נוטים להיות צעקניים משהו, וכן לכלול שלל שאלות הרות גורל. במובן מסוים הם צודקים – הקורא אכן לא יתייחס לדבריהם ברצינות!!!
---תופעת עלוני ”אמר“
פעלים מלאכותיים שמשמשים לעקיפת המילה ”אמר“. ”אמר“ היא אחת מאותן מילים בלתי נראות בשפה שכמעט שלא ניתן להשתמש בה יותר מדי. אין ספק שהיא מסיחה את הדעת הרבה פחות מאשר מלים כמו ”החזיר“, ”חקרה“, ”פלט“ ומוזרויות אחרות. המונח ”עלוני ’אמר‘“ בא מחוברות דקות שהכילו מאות מלים נרדפות למילה ”אמר“, אשר נמכרו לסופרים שאפתניים במודעות קטנטנות במגזינים האמריקניים בתקופת טרום מלחמת העולם השניה.
---הראה, אל תסביר
עקרון חיוני בכתיבה טובה. הקורא צריך להיות מסוגל להגיב באופן טבעי לעדויות שהסיפור מספק, מבלי שהסופר ידריך אותו כיצד עליו להגיב. מהלכי ארועים ספציפיים ופרטים שתוכננו היטב יכולים לבטל את הצורך בהרצאות ארכניות מיותרות. כך, במקום לספר לקורא ש“היתה לה ילדות קשה ואומללה“, אירוע ספציפי – המערב, למשל, ארון נעול ושתי צנצנות דבש – ימחיש את העניין טוב יותר.
היצמדות מופרזת לעקרון הראה-אל-תסביר יכולה להפוך לעניין חסר כל טעם. בעניינים שוליים עדיף, לפעמים, לטפל באופן הישיר ביותר שניתן.
---עמעם
מרכיב מוטיבציוני שהכותב התעצל לספק. הביטוי ”משום מה“ הוא סמן טוב לאזורים העמומים בסיפור. ”משום מה היא שכחה להביא את אקדחה“.
---צחוק מוקלט
דמויות צועקות מהיציע ומושכות בשרוולו של הקורא בנסיון לכפות עליו תגובה רגשית מסוימת. הן צוחקות בפראות לבדיחות של עצמן, בוכות בקול על כאביהן, ושודדות מהקורא את האפשרות לתגובה רגשית כנה מכל סוג שהוא.
---דאוס אקס מכינה, או ”האל שיצא מהמכונה“
רכיבים סיפוריים עם פתרונות מופלאים לקונפליקט סיפורי, שמגיעים משום מקום והופכים את כל תהפוכות העלילה עד אליהם לבלתי רלבנטיים. ה“ג וולס הזהיר מהחיבה המופרזת של המדע הבדיוני לאל שבמכונה כשטבע את האימרה ”אם הכל אפשרי, דבר אינו מעניין“. המדע הבדיוני, המתמחה בהפיכת הבלתי אפשרי לסביר, רותק מאז ומתמיד לרעיון הכוחות העליונים הנצורים בכיס החולצה. בינה מלאכותית, מציאויות וירטואליות וננוטכנולוגיה הם שלושה נו-מה-שמו-ים נפוצים במיוחד במדע הבדיוני העכשוי, שמהווים מקור זול וזמין לנסים מכל סוג וצורה
---היה זה לילה קודר וסוער
היה זה בוקר זיוותני וחם. הסופר חיפש פתיחה, אבל לא היה לו מושג מה לכתוב. בצר לו, ויתר על הנסיון למצוא פתיחה שתהיה קשורה במשהו לתוכן הסיפור או לאופיו, ובחר באופציה המטאורולוגית - תיאור סוער, קודר, מפזז, מעונן חלקית עם ממטרים פזורים, והרוח מתגלגלת בשלווה בין הקלישאות ויוצרת אווירה זולה ומשומשת.
המושג ”לילה קודר וסוער“, הפך לשם מקובל של תחרויות בכתיבה קלישאית מכוונת.
---יש לי, יש לי, יש לי!
”הרעיון שלי כל כך טוב עד שהוא חייב להיות הפואנטה של הסיפור“. הכותב מפתח רעיון, בונה אותו בקפידה, וברגע שהוא חושף אותו בפני הקוראים, בום! הסיפור נגמר. כמעט תמיד הסיפור ירוויח אם גילוי הרעיון יהיה התחלה להתפתחות מורכבת יותר, ולא המטרה הבודדת שאליה מוביל הסיפור.
---זרקור באפלה / בריאה ספונטנית
מצב בו הכותב לא טרח לפתח את העולם לפני שהחל לכתוב, וכתוצאה מכך אלמנטים חיוניים בעלילה אינם מקבלים אקספוזיציה עד הרגע בו הם נחוצים לכותב. כך אנו מתוודעים לחברו הטוב של הגיבור, שהוא כאח לו והיה שותף לכל האירועים החשובים בחייו, רק כשמגיע זמנם לצאת למסע נועז יחדיו; וכך אנו גם מתוודעים לחליפת החלל חסינת הלייזרים רק לאחר שגיבורנו ניצל מאש לייזרים צולבת. לעתים קרובות, כתיבה זו מתאפיינת בריבוי סוגריים וכן בפסוקיות לוואי ארוכות כאורך הגלות, שנועדו להשלים את המידע החיוני שלא הוצג קודם לכן. השם נובע מכך שבכל רגע נתון, רק חלק העולם שמואר בזרקור תשומת לבו של הכותב זוכה לקיום, וכל שאר העולם מוסתר בצללים.
---עלילת ואז
עלילה שבה קורה דבר אחד, ואז דבר אחר, ואז עוד משהו, והכל פחות או יותר מסתכם בשום דבר.
---"אתה הבנת את זה, ברוך?“
צורה ממארת של מסלקת מידע (ע“ע) שמועברת תוך כדי דיאלוג, שבו הדמויות מספרות זו לזו דברים אותם הן כבר יודעות, על מנת לעדכן את הקורא מהר ככל הניתן. טכניקה נפוצה זו ידועה גם בשמות ”דיאלוג רון ודון“ (במקור, דיימון נייט), או ”דיאלוג המשרתת וראש המשרתים“. (אלגיס בודריס).
---מסלקות מידע
מקטעים של מידע סביבתי בלתי ניתן לעיכול שמיועד להסביר את סיטואציית הרקע. מסלקות מידע יכולות להיות מוסוות, כמו עיתון דמיוני שמוכנס לעלילה או מאמרים של ”אנציקלופדיה גלקטיקה“, או גלויות לכל, כאשר ההתרחשויות קופאות במקום והמחבר תופס את הבמה ומתחיל להרצות. מסלקות המידע ידועות גם כ“גיבובי הבהרות“. השימוש במסלקות מידע מהירות, בנויות היטב ונוחות לקריאה ידוע גם כ“קיטנור“ או Kuttnering, על שמו של הנרי קאטנר. כשהמידע מוכנס ללא כל הפרעה לזרימתו הטבעית של הסיפור, הדבר מכונה Heinleining, או בתרגום קלוקל – ”היינלון“.
---סטייפלדון
השם שניתן לדמות הנעמדת במרכז הבמה ומתחילה להרצות. לרוב מובא כשם עצם פשוט, כמו ב“הבאת סטייפלדון לפתור את הבעיה במקום לתת לדמויות להתמודד איתה“.
---גברת כהן (או בראון)
האיש הקטן, הפשוט והיומיומי, שבדרך כלשהי מצליח ללכוד נקודה מהותית וחשובה על הקיום האנושי. ”גברת כהן“ היא דמות נדירה במדע הבדיוני, עקב היותה חוסה בצלם של תת מיתוסים (ע“ע) בולטים העשויים מהקרטון מצופה הזהב המשובח ביותר. במאמר מפורסם שלה, ”מדע בדיוני וגברת בראון“, גינתה אורסולה לה גווין את היעדרותה של גברת בראון משדה המדע הבדיוני (במקור, וירג‘יניה וולף).
---ג‘ון אפללו משכונת התקווה
דמויות שאינן מתאימות לסביבת החיים שלהן. גיבורי סיפור שמתרחש בישראל אמורים להיות ישראלים בשמם ובהתנהגותם, בדיוק כמו אמריקנים בארה“ב, סינים בסין, וקלינגונים בקלינגוניה עילית. אופייני, באופן מטריד, לאחוז גדול מסיפורי המדע הבדיוני המקוריים בעברית. חופף, חלקית, לבעיית האנגרית (ע“ע).
---צלמי קרטון
דמויות – החל באדם בודד וכלה בצבאות שלמים – שתפקידן מתמצה בהיותן תפאורה. הן מושלכות לתוך הסיפור כמו היה קדרה מהבילה, במטרה להגיד לגיבור שהוא צריך לפנות ימינה בפניה השלישית, או פשוט לאפשר לו להפגין את גבורתו בקרבות אדירים אליהם הן מסתערות ללא מחשבה או סיבה נראית לעין. אופייני במיוחד (אך לא רק) לפנטסיה הנוסחתית.
---כולה עז
גורם בסיפור שנראה לכותב מזעזע, מחריד או דרמטי להדהים – ומתקבל על ידי הקורא באדישות או בשוויון נפש מוחלט.