פורום יוצרים (עמוד 87)

מזל טוב!!!

"בין הטיפות"

גליון מס' 1, סתיו תשס"ח

יצא לאור!!!

מחיר השקה- רק 12 ₪ לגליון  (עם משלוח- 15)

74 עמ', כרומו, כריכה רכה

להשיג בפלא'- 0509780806

או ב- benhatipot@gmail.com

היו שותפים להרמת התרבות הישראלית,

חיזוק היצירה החיובית

והחיבור בין כלל העם!

בס"ד

לכבוד חג הסוכות, כל מי שרוצה יעלה לאתר תמונות של קישוטים לסוכה עבודת יד מתוצרת עצמית.

(אם יש טכניקה מיוחדת נשמח לקבל הסבר איך נעשה הקישוט)

בסופו של דבר ניתן לערוך תחרות אם רוצים, למרות שזה נראה לי לא ממש העיקר. הרעיון הוא שיעלו לאתר תמונות יפות של קישוטים (שזה בהחלט סוג של יצירה) וכן רעיונות לקישוטים שאולי תקחו מאחרים.

אם עושים תחרות ניתן לעשות עפ"י יוצר או עפי" משפחה (ואז כדי שזה יהיה הוגן אולי כדאי למי שרוצה לפתוח משתמש של בני משפחה יצירתיים אחרים ולהעלות גם את שלהם.)

ועוד משהו - גם אם לא יהיה ביקוש למשחק או לתחרות כדאי להעלות קישוטים יפים שלכם כדי להגדיל את מספר היצירות האיכותיות בחממה שלכם ואת מס' היצירות האיכותיות באתר.

חג שמח לכולם!

(וכיוון שאנחנו עדיין בעשרת ימי תשובה - אני מנצל"שת ומבקשת סליחה אם פגעתי)

אילה.

מה אתם הכי אוהבים לראות  ( בנושא ציור )?

1.)קריקטורות

2.)קומיקס

3.)ציורי נוף

4.)ציורי דיוקן (פנים.......)

ותסבירו למה אתם יותר אוהבים, זה חשוב לכל הציירים לדעת       (נראה לי............)

בס"ד.

אנחנו שמחים להודיע שב"ה לצוות העורכים נכנסה עורכת חדשה!
ושמה בישראל: ונדליסטית. 
ונדליסטית בעז"ה תהיה נוכחת כל השבוע והיא תהיה אחראית על מלל.
 

כמו כן, מצורפת פה רשימה של העורכים שנשארו:
משה- מנהל ראשי.
אריה- הסגן של משה+ קול.
נעם- ויזואלי.
אני- מלל.
יצחק- חדשות האתר.

אם יש לכם בעיה/שאלה/הצעה/תלונה/הערה/הארה וכד'-
תשלחו מסר לאחד מהעורכים, אנחנו נשמח לעזור לכם.

גמר חתימה טובה לכולם!
צוות ללא תולעים.

למישהו יש רעיון איך לצבוע קומיקס שציירתי בעיפרון? (אפשר לראות כמה עמודים בחממה שלי )

ואל תתנו לי רעיונות כמו צבעי עיפרון\טושים אני רוצה צביעה איכותית.

כידוע לכולם,אלול הוא חודש של סיכום וחשבונאות.

כאשר אני מסתכלת אחורה אל שנת תשס"ז ,אני יכולה לומר ש"ללא תולעים" תפס בה מקום נכבד ביותר,עבורי.

גיליתי כאן כלי ביטוי חדש ומרגש.
ויצרתי קשרים (חדשים ומרגשים,גם כן) ואני מאד שמחה על כך.

אני רוצה ,בהזדמנות חגיגית זו,להודות באופן אישי לכל האנשים (והנשים..) היקרים שהכרתי כאן.

וגם,כמובן,לבקש סליחה מעומק הלב,מכל מי שנפגע ממני בצורה זו או אחרת,במהלך השנה הזאת.
(ובמיוחד בצורה זו,ובצורה זו ואכמ"ל) .

נעמתם לי מאד,חברים וחברות יקרים,
למדתי הרבה בעזרתכם (גם עליך ,גם עלייך,ובעיקר על עצמי).

כל מי שיצר/ה איתי קשר אישי השנה מוזמן/ת לראות את ההודעה כמופנית באופן אישי אליו/אליה.

תודה רבה רבה לך על הכל !!!!

לשנה טובה תכתב/י ותחתמ/י לחיים טובים לאלתר ,בתוך כל בית ישראל !.

תכלה שנה וקללותיה,תחל שנה וברכותיה!!

(ומתחשק לי כאן לצטט שיר,למרות שהוא לא כל כך קשור...

כמו צמח בר

חוה אלברשטיין

לחן: נחום היימן
מילים: רחל שפירא

מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

------

להתראות

א
הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.

צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
- הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?

ב
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

ג
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

כתבי לאה גולדברג, שירים, כרך שני, ספרית פועלים

עוד יום אחד ראש השנה

שנה טובה ומוצלחת לכולם ממני .....

היי קוראים לי אביטל,

עברתי על התמונות שבאתר,

אתם מדהימים בכתיבה ובצילום,

רציתי לעורר בכם כמה נקודות מחשבה שניסו לעורר בכם ולא הצליחו,

והכל מדאגה כנה ואמיתית למה שקורא פה באתר:

1)מהסתכלות מעמיקה בתמונות שמתי לב שאתם שוכחים את הכהויות וההצללות,

אם אתם רוצים באמת להשתפר בציור ובפיסול חשוב לזכור זאת

2) מספיק עם השנאה הזאת לביכורים!

אתם מוכשרים בזכות עצמכם,

לדעתי האתר הזה מלא בכוחות נפש מקסימים, ויוצרים מדהימים שיחודים רק לנו,

ולא לביכו,

ביכו מקסים וללאת גם

הם שני דברים שונים,

נא לא לעשות השווואות.

חבל על הקנאה, ועל רגשות האשם,

קנאה לא עושה טוב לבן אדם,

אתם מוכשרים כמו ביכו' ויש כאלה שאפילו יותר

וזהו

אני לומדת :

ציור/פיסול וידאו ארט בקרוב ביוטכנולוגיה ולמדתי כתיבה יוצרת ופיתוח קול שנה וחצי

והרוב באולפנה שלי:

צביה יצירתית ברמת אשכול,

מומלץ למי שהאומנות זורמת בדם שלו

בבקשה תנסו להבין את דבריי,

אביטל

אוהבת אנשים

המדריך לכתיבת הסיפור הקצר

מאת שמעון נעים

הקדמה: מהו טיבו של מדריך זה?

ראשית, שלום רב לכל הקוראים שהגיעו אל המדריך הזה. מטרתו היא לספק את הרקע, הבסיס וכלים ראשוניים לכתיבת הסיפור הקצר.

משום מה, הרבה פעמים ישנה נטייה לחשוב שהסיפור הקצר עומד בצילו של הסיפור הארוך, וכאן הייתי רוצה להראות, בין היתר את העובדה שגם לו יש מורכבות ויפי מיוחדים משלו.

במדריך זה הדגשה של מילה/מילים מסמנת כי הסבר על המילה/מונח יובא בהמשך. אני ממליץ למי שלא מכיר את המינוחים הבסיסיים לחזור על קריאת המדריך בכדי שיוכל להבין טוב יותר את כוונתי לאחר ההכרות עם המונחים.

כתב נטוי מסמן מינוח לועזי או ציטוט.

הערה: כאשר מזוכר במדריך המונח "סיפור ארוך" כוונתי היא לרומאן או נובלה.

חשוב להדגיש שאין במדריך זה בכדי לקבוע משהו כחלוט וקבוע, וכל האמור כאן הוא בגדר דעה בלבד.

לסיום, אני מקווה שקוראיי יפיקו את המרב מהמדריך. אשמח לקבלות תגובות/הצעות לתיבת הדואר האלקטרוני שלי שכתובתה: Lital111@netvisinon.net.il

מבוא- הסיפור הקצר:

אם כן, הגעתם אל המדריך לכתיבת הסיפור הקצר. שאלה ראשונה ומתבקשת שעולה מקריאת הכותרת של המדריך היא: מהו סיפור קצר?

סיפור קצר היא יצירה עלילתית המניעה דמות אחת או יותר על פני יריעה לא ארוכה ועל פני מספר שלבים המקנים לה מבנה קבוע.

הסבר: סיפור קצר הוא סיפור בעל מספר מצומצם של שלבים המרכיבים אותו ונפרשים על כמות טקסט קטנה יחסית.

המאפיין הבולט ביותר בסיפור הקצר הוא צמצום. בעת כתיבתו חשוב לשמור על צמצום של זמן ומקום. לוותר על דמויות לא חשובות ולא להכניס סצנות שאין להן קשר ישיר לעלילה או לאפיון

 של אחת הדמויות, כמובן, שאין לוותר על מה שצריך. זהו כלל הברזל שלך הסיפור הקצר- קחו את התאצ'ריזם צעד אחד קדימה (כאן אני תמיד שאול את עצמי: מדוע שרי אוצר למניהם לא הופכים כולם לסופרים של רבי מכר של סיפורים קצרים?).

עכשיו שכשאנחנו יודעים מהו בכלל סיפור קצר, נוכל לגשת אל ההתחלה המעשית.

המדריך עצמו- סיפור קצר בשלבים:

כשאנחנו באים לכתוב את הסיפור הקצר, הדבר הראשון והבסיסי ביותר הוא רעיון. ומהו בדיוק אותו "רעיון לסיפור קצר"? רעיון לסיפור קצר הוא הליבה הרעיונית של הכותב לגבי תוכנו של הסיפור. הרעיון, כאשר הוא מגובש סופית אמור לכלול לפחות שני מאפיינים: בעיה/קונפליקט ושלבים ראשוניים של עלילה. מומלץ, אך לא בגדר מחייב גם לכלול מראש פתרון לבעיה, גם אם הוא מטושטש ולא ברור. ברגע שבו יש לנו רעיון עם לפחות שני החלקים ההכרחיים אנחנו כבר יכולים לגשת אל הנייר/המחשב ולהתחיל לעבוד.

המלצה: ברגע שיש כבר רעיון לסיפור, אני ממליץ שלא לגשת ישר ולכתוב אותו, אלא "לגלגל" אותו בראש לפחות יום-יומיים לפני הכתיבה עצמה.

עוד הסבר אחד הכרחי פני המשך: ההבדל בין סיפור ועלילה. עלילה היא רצף האירועים המסודרים בצורה כרונולוגית. סיפור הוא התוצאה הסופית, הצורה שבה הקורא מקבל את העלילה. הקורא מקבל אותה ערוכה, לא תמיד בסדר כרונולוגי, לעיתים עם קטעים חתוכים ומנקודת מבט מסוימת. השלבים הבאים ידגימו את הצורה שבה מומלץ להביא בסופו של דבר את העלילה אל הקורא.

עכשיו כשיש לנו רעיון, ואנחנו כבר רוצים להתחיל לעבוד, עלינו, קודם כל, לקבוע את שאר מאפייני האקספוזיציה ולהתחיל לעבוד עליה. קודם כל, מהי אקספוזיציה?

האקספוזיציה היא אחד הכלים והחלקים הבסיסיים ביותר לכתיבת סיפור קצר. האקספוזיציה היא בעצם הפתיחה של הסיפור והשלב הראשון בהעברת נתונים הכרחיים לקורא ובקביעת המאפיינים הבסיסיים מצד הכותב. נהוג לפרק את האקספוזיציה לחמישה חלקים:

בעיה. מהי בעיה? כל סיפור קצר מכיל בעיה (נהוג גם להשתמש במונח קונפליקט) שאיתה מתמודד הגיבור הראשי. הגיבור הראשי אמור לפתור אותה או להתמודד איתה במהלך הסיפור (אך הוא לא חייב להצליח, כמובן). בעיה היא העניין שאותו אמור הגיבור הראשי לפתור/לסבול.

דמויות. לפני שנדבר על דמויות בסיפור קצר, מהי דמות בכלל? דמות, בכל צורה עלילתית ספרותית היא אדם, בע"ח, חפץ, יצור מומצא או פרי דמיון בעלי משמעות לעלילה. מה הכוונה באמירה " בעלי משמעות לעלילה"? היה וגיבורינו הראשי הלך ברחוב ואמר "ראיתי הרבה אנשים ברחוב. אחת מהן, אישה בעלת שיער ארוך ובלונדיני שאלה אותי מה השעה."

במקרה כזה, לא כול אחד מהאנשים ברחוב הוא דמות בפני עצמו, אבל האישה, גם אם בסופו של דבר אין לה משמעות מכרעת כלשהי, היא דמות בסיפור.

אנו נוהגים לחלק את הדמויות לשלושה סוגים עיקריים (חלוקה הזו, אגב, נכונה לכל סוגי הסיפור):

1. דמות ראשית. זוהי הדמות שסביבה סובבת כל העלילה. במידה ובסיפור שלנו יש טובים ורעים, נהוג להתייחס לראשית כאל "הדמות הטובה" גם אם היא מרושעת עד כדי דמעות מבפנים (ולכן אני, באופן אישי, מעדיף את הכינוי דמות "ראשית" על פני ה"טוֹב בסיפור").

2. דמות משנית. דמות משנית, בגדול, היא כל דמות חשובה בסיפור שהיא לא הדמות הראשית.

3. דמות שולית. זוהי דמות בעלת משמעות שולית עד אפסית לעלילה, בדרך כלל מוזכרת מספר מועט מאוד של פעמים (דוגמא: האישה בדוגמא הקודמת).

זמן. הזמן בו מתרחשת העלילה.

מקום. המקום בו מתרחשת העלילה.

רקע/אווירה. התחושה שמועברת לקורא על ידי האקספוזיציה.

שאלה: איך מיישמים כל אחד מאלה בכתיבת הסיפור שלנו?

בעיה. באופן עקרוני, ניתן להציג את הבעיה בשתי צורות: מלאה ובסיסית. מה הכוונה? האופציה הראשונה היא להציג מראש את כל הבעיה (שעליה כבר חשבנו מראש בשלב הגרעין) ולתת לכל הסיפור להמשיך עם הבעיה מהנקודה הזו. זוהי הצורה הנפוצה ביותר. הצורה השניה היא להציג כמעט את כל הבעיה בשלב האקספוזיציה, אך להשאיר מספר פרטי מפתח של הבעיה לשלב הסיבוך.בטח יש כאלה שישאלו עכשיו "איזו מן הצורות עדיפה יותר"?

תשובתי: מבחינה סיפורית, כדאי לקחת את זו שמשרתת יותר טוב את הסיפור. אם איננו בטוחים, או שהדבר לא משנה לנו אזי יש לגשת לשאלה השניה: מה יותר נוח לנו לכתוב? אני ממליץ לכל מי שמעדיף את הדרך הקלה (והפעם, חשוב להדגיש, העובדה שהיא קלה לא מורידה מערכה) או מפחד "לפספס" את הבעיה, לבחור בצורה הראשונה.

גם עכשיו, אחרי שבחרונו את הצורה בה נציג את הבעיה, נותרה לנו הדרך: ישנן שתי דרכים עיקריות להצגת הבעיה: אמירה ברורה /אירוע המציג את הבעיה. אציג את שתיהן:

הראשונה: "הלו, אורן? תגיד, איך מכינים עוגת שוקולד אם אין לך מספיק ביצים?"

השניה: "זה היה יום ההולדת של אמא. כל המצרכים מלבד לאחד היו שם. בהיתי ממושכות בתא הביצים ואמרתי: 'חרב עלי עולמי'!"

כמובן, שניתן לבחור באחת הדרכים, או פשוט לשלבן, כפי שנהוג ברוב הפעמים.

דמויות. בסיפור קצר בדרך כלל לא מדובר בבעיה. יש להציג בבירור מי הדמות הראשית ומי המשנית/משניות. אם בסיפור ישנו מספר גיבור אזי הוא הדמות הראשית. דמויות משניות ניתן להציג בכל חלקי הסיפור. משניות מומלץ, אם הן לא מופיעות בסצנה המוצגת באקספוזיציה, לפחות להזכיר.

חצי מילה על דמויות "לא אמיתיות": לא כל הדמויות חיבות להיות אמיתיות. ניתן להכניס לסיפור יצור מומצא- יצור שלא נכנס לאחת מהקטגוריות הקודמות ויכול להיחשב כבעל מאפייניה של דמות. לדוגמא: הוביטים, גמדוני בית, חייזרים וכו' (נפוץ בעיקר בפנטסיה ומד"ב), או פרי דמיון- דמות שכולה היא יציר דמיון של דמות אחרת. לדוגמא: "חבר דמיוני" של ילד קטן (נפוץ בעיקר בספרות הילדים ובסיפורים בעלי אלמנטים פנטסטיים).

זמן. על המחבר לדעת בבירור מהו הזמן אשר בו מתרחשת העלילה שלו. הזמן יכול להיות ספציפי או לא ספציפי. (דוגמא לזמן ספציפי: 11/9/2001, יום שני 21 יוני 2004. דוגמא לזמן לא ספציפי: ימינו שלנו, העת העתיקה, ימי הביניים, הרנסנס, העתיד). חשוב להדגיש כי הזמן לא חייב להיות מצוין בגוף הסיפור עצמו ויכול אף שלא להיות מוגדר מבחינת הקורא, אך על הכותב לדעת מהו בבירור.

מקום. המקום בו מתרחשת העלילה. כמו בקודם, יכול להיות ספציפי או לא ספציפי, ולא חייב להימסר לקורא.

רקע/אווירה. מאפיין חשוב מאוד זה אמור להעביר לקורא את האווירה ואף לעיתים את הסגנון של הסיפור (דוגמאות: אווירה דיכאונית, עליזה, אירונית, קומית,אפלה וכו').

כמובן, את כל המאפיינים האלו עלינו לשלב בתוך סצנת פתיחה שלנו ולא לנסות להציגם כרשימת קניות מבולבלת.

חשוב להדגיש שלמרות אורך ההסבר הנתון פה, תהליך כתיבת האקספוזיציה אמור שלא להיות ארוך במידה ומיומנים בו.

המלצה: אחת השיטות הטובות ביותר לעבודה עם אקספוזיציה היא לרשום מראש בקווים כללים את כל המאפיינים על דף נפרד בצורת רשימה בכדי שיהיה קל לשבצם.

המלצה נוספת: לפעמים עולים להרבה אנשים שורות פתיחה נפלאות לסיפור היכולות להשתלב באקספוזיציה. נסו לזכור אותן או לרשום אותם (וכאן קבלו המלצה ללכת תמיד עם פנקס ועת בכדי לכתוב לא רק שורות כאלה, אלא גם רעיונות לסיפורים קצרים ואף פרמיסים-רעיונות בסיסיים לסיפורים ארוכים).

המלצה שלישית בנוגע לסיפורים ארוכים: אם אתם משתמשים בשיטת התרגול היומי בכדי לשמור על "ברז היצירתיות" שלכם פתוח (להרחבה בנושא: ר' שיעור ראשון באתר "הנוצה"), נסו לפעמים לשמור קטעים היכולים לשמש כאקספוזיציות לסיפורים קצרים. זה בהחלט יכול להועיל, או לפחות לתת השראה (כשתאלצו למצוא אקספוזיציה טובה בעור שניכם).

בשעה טובה, לאחר הרבה דם, יגע, יזע ודמעות סיימנו לעבוד על האקספוזיציה שלנו. מה החלק הבא בסיפור הקצר- החלק שלמעשה מהווה את השלב הבא בעבודה שלנו?

לחלק הזה קוראים סיבוך. זוכרים את הבעיה שלנו? בחלק הזה היא מתחילה לצבור תאוצה. בחלק הזה כל שעלינו לעשות הוא להמשיך ולסבך את הבעיה על ידי הוספת מכשולים בדרכו של הגיבור הראשי עד לנקודת השיא. כמובן, ככל שהבעיה מסובכת יותר, כך המתח עולה יותר (ואיתו בדרך כלל ההנאה מהסיפור).

המלצה: אם מדובר בסיפור פואנטה, אני ממליץ בחום להתחיל לפזר פה את הרמזים, ואף אמליץ לפזר את רובם בחלק הזה.

החלק הבא בסיפור, השלב הבא בעבודתנו היא נקודת השיא (ידועה יותר בשמה 'קליימיקס').

נקודת השיא, כן כשמה היא: היא הנקודה שבה המתח אשר בסיפורינו מגיע לשיא לאחר שהבעיה שלנו הסתבכה כהוגן. איך אנו מזהים כי הגענו אל נקודת השיא? כאשר סיימנו לסבך את הבעיה והגענו לנקודה שבה הכל עומד "להתפוצץ", הגענו לנקודת השיא. כאן, כל שנשאר הוא "לפוצץ" את כל הבעיה.  חשוב לשים לב לכך שהקורא ירגיש באמת שהגענו לנקודה חשובה, אחרת כל מאמצינו ירדו לטמיון.

המלצה: אני ממליץ מאוד לבדוק כאשר כותבים את הסיפור, שלא חשפנו את כל הקלפים בנקודת השיא בכדי שלא להרוס את נקודת המפנה הבאה אחריה. איך עושים זאת? פשוט מאוד: אם לא נשאר כלום לנקודת התפנית- עשינו טעות וחשפנו את כל הקלפים מוקדם מדי. עוברים על כל הסיפור ומחפשים את הבעיה, במיוחד בנקודת השיא.

אחרי נקודת השיא מגיעה עוד נקודה: נקודת מפנה. מה קורה בנקודת המפנה? אחרי שהגיע השיא, זוהי הנקודה שבה נשבר רוב המתח ביצירה. אם לא מדובר בסיפור פואנטה, אך בכל אופן יש עוד קלפים לחשוף, עשו זאת כאן, ואז עברו לעיקר: קישור בין נקודת השיא לסיום. כל שעלינו לעשות- לבנות חוליה מקשרת.

הנקודה הבאה אחרי נקודת המפנה היא לא נקודת "חובה" בסיפור רגיל, והיא "נקודת הפואנטה", נקודה שקיימת רק בסיפור פואנטה. כאן ראוי להסביר מהו בכלל "סיפור פואנטה"? מדובר בסגנון מאוד נפוץ בסיפור הקצר. סיפור פואנטה הוא סיפור שבו לקראת הסוף מתגלה פרט אחד או מספר פרטים בודדים המתייחסים לרמזים קודמים אשר בו הקורא מקבל נקודת ראיה שונה על הסיפור. מה הכוונה? במהלך הסיפור, בעיקר בנקודת הסיבוך ונקודת המפנה הכותב מפזר רמזים מוסווים לגבי דבר מה בבסיס היצירה. כאשר מגיעה נקודת הפואנטה, חושף הכותב את קלפיו ונותן לקורא את פרט המפתח להבנת היצירה, כך שהקורא המופתע מקבל זווית ראיה שונה לגמרי על הסיפור. אני מאוד ממליץ, ולא רק אני, לנסות לערוך שימוש נרחב בסגנון הזה בסיפור הקצר, מאחר וזהו סגנון שבו קל מאוד יחסית לזרוע עניין בסיפור.

הנקודה האחרונה היא נקודת הסיום. אנו מבחינים בין שני סוגי סיומים שונים: פתוח וסגור. ומה ההבדלים ביניהם? כפי שאמרתי קודם לכן, בהתחלה, מטרת הסיפור הקצר היא להציג לנו התמודדות עם בעיה. הסיפור יכול להציג לנו מצב שבו היא נפתרת, ומצב שבו היא לא. למצב הראשון קוראים סיום סגור ולשני פתוח. אני, באופן אישי, חושב שרצוי להשקיע עבודה מיוחדת על הסיום. הרי בסופו שלך דבר, זהו אחד החלקים אותו זוכר הקורא יותר מכל.

חלק הבא: מספרים ומספריים

למקרה וחשבתם על כך שבהסבר על חלקי הסיפור הקצר ודרכי העבודה עם כל אחד מהם סיימנו, טעות בידכם! הייתי רוצה להוסיף מספר מילים על עוד כמה נושאים והם:

מספרים וסוגיהם

יחסי סיפור קצר-ארוך

חפצים

עצה לגבי סימבוליקה

חזרה לעבודה: עריכה ותיקונים

חשוב לומר שאני ממליץ לכולם לקרוא גם את הנושא העוסק ביחסי סיפור קצר-ארוך, גם אם אינכם כותבים סיפורים ארוכים.

מספרים. קודם כל: מהו מספר? מספר ניתן להגדיר בתור "הדמות או האמצעי המעבירים לקורא את הסיפור".

יש סוגי מספרים רבים, אך אנסה להסביר על שלושת העיקריים בסיפור הקצר.

מספר גיבור. המספר גיבור מספר את הסיפור מנקודת מבטה של הדמות הראשית ובגוף מדבר הדקדוקי. למספר זה יש חסרון אחד בולט: הוא מציג את כל הסיפור רק דרך עיניה של הדמות הראשית (אלא אם היא יודעת לקרוא מחשבות...) ולכן הוא "חוסם" בפנינו את הגישה לדעותיהן ומחשבותיהן של הדמויות האחרות. למרות העובדה הזו, זהו מספר נפוץ מאוד בסיפור הקצר (ואגב, גם המספר העדיף עלי כשאני כותב סיפורים קצרים).

דוגמא לקטע עם מספר גיבור: "הלכתי באותו היום לסופרמרקט. טיילתי בין הדוכנים תוך שאני חושב על מקומות רחוקים. הקופאית בסופר חייכה אלי, שעה שהקצב שולח בי מבט זעוף."

מספר עד/ גוף שלישי מצומצם. המספר העד הוא מספר המציג את כל הסיפור מנקודת מבטו של מתבונן יחיד בעלילה. המספר העד מספר את העלילה בגוף שלישי וגם הוא יכול להציג רק את דעותיו ומחשבותיו שלו או לשמש כמספר ניטרלי. זהו מספר מאוד נוח, בעיקר אם אנחנו רוצים לשמור על מסגרת הגוף השלישי, אך עדיין להציג נקודת מבט של דמות אחת.

 "הוא הלך בסופרמרקט. הקופאית בסופר חייכה אליו, שעה שהקצב שלח אליו מבט זעוף".

מספר יודע כל. זהו מספר המספר את המתרחש בגוף שלישי מנקודת מבט-על על היצירה. דהיינו- מספר היודע את כל המתרחש בכל רגע, בכל מקום ובתוך כל דמות ביצירה.

"בזמן שהוא הלך בסופר, חושב על מקומות רחוקים, חייכה אליו הקופאית בסופרמרקט שזה הרגע קיבלה בשורה משמחת. הקצב, שחשב עליו באותו הרגע כעל נער סורר ופורע חוק שלח אליו מבט זועף."

 הייתי רוצה לומר מספר מילים על נוספות המספרים בסיפור הקצר. למרות שמהבחינה הזו הסיפור הארוך והקצר הם זהים לכאורה, שמתי לב שהמספר הגיבור והמספר העד נפוצים יותר בסיפור הקצר מאשר מספר יודע כל. ומדוע? מאחר ובסיפור הקצר בעיקר בדמות הראשית עסקינן, אין זה נוח, ובדרך כלל גם מיותר לתת את "פנימיותן" של דמויות המשנה. למרות שסיפור שמופרד בצורה ממוספרת או בעזרת שלוש נקודות מספר רב של פעמים בכדי "להעביר דמויות" לא נחשב תמיד, טכנית, לסיפור קצר, אני מממליץ על שימוש בשיטה הזו ולא במספר יודע כל.

יחסי סיפור קצר-ארוך. אחת הטעויות הנפוצות ביותר ההיא ניסיון "להרחיב" סיפור הכתוב כבר כסיפור קצר למסגרת של סיפור ארוך יותר. הדבר קורה בדרך כלל מתוך חוסר תשומת לב במהלך הכתיבה, ולכן אני ממליץ להקפיד על המאפיין העיקרי של הסיפור הקצר אשר אותו כבר הסברתי: צמצום. וכאן אומר מילה חשובה: חשוב להוריד כל מה שלא חשוב, אבל לא להגזים. אם אינכם בטוחים אם הסצנה/דמות שלכם תורמים משהו, אמליץ ללכת על הדרך המקלה ולהשאיר, במיוחד אם מדובר בדמות שולית שלא "תופסת הרבה מקום".

עוד עניין הוא מעבר מכתיבת סיפורים קצרים לארוכים (או לחליפין). כאן אני אתן עצה אחת מרכזית: לשנות את התפיסה הכוללת לגבי כתיבה ולשכוח את כל החוקים שידעתם עד עכשיו. רק חלק מהאמצעים, השיטות והכללים הנוגעים לאחד זהים גם באחר.

חפצים. הרבה פעמים אנחנו יכולים לתת משמעות לחפץ כלשהו בסיפור, בעיקר על ידי הפיכתו למוטיב(להחזיר אותו או דבר מה הקשור אליו מספר פעמים רב ביצירה) או על ידי שימתו כאובייקט בעל משמעות. כדאי לנסות את זה מדי פעם, זה יכול רק לעזור.

עצה לגבי סימבוליקה. שמתי לב לכך שבסיפור הקצר עיקר האנלוגיות והסימבוליקות נוצרות בצורות לא מכוונות, וכך לדעתי עדיף על ניסיונות ליצירה מלאכותית של הדברים האלו. אני ממליץ שלא לנסות ל"לדחוף" דברים כאלה בכח, אלא לתת להם לנוע ולהיווצר בחופשיות.

עריכה ותיקונים: לסיום, אחרי שכתבנו כבר את הסיפור נשארה רק העריכה. אני, באופן אישי, לא נוהג לשכתב סיפורים קצרים (עוד דבר שונה מסיפורים אחרים) למרות שאני לא פוסל את זה. מה כן לעשות? עכשיו הגיע הזמן לעבור שוב על הסיפור, לתקן שגיאות כתיב, לתקן ניסוח ודקדוק, לבדוק שאין חלקים מיותרים, להוסיף חלקים אם צריך ולבדוק שהכל במקומו מונח. אם מדובר בסיפור פואנטה, כדאי לבדוק שלו גילנו דברים מיותרים טרם זמנם, ובכך הסתיימה הטרחה לסיפור הנוכחי ואפשר לנוח עד לסיפור הבא...