ב"ה
האמת שרציתי לקנות ולקרוא כבר -אבל אני לא קראתי מעולם פנטזיה (או שאני מפנטז? 
)
)שפכו מה שיש לכם על הספר.
אתמול קניתי את 'פיסת חיים', האלבום החדש של משפחת ואך.
למי שרוצה להשיג - יש בדוכן של הדיסקים בכניסה הראשית למרכזית י-ם.
לוחמי התמורות..צחקן
זה ספר פנטזיה של הרב ארז משה דורוןצחקן
הוא לא כזה חדש...שירה חדשה
בס"ד
הם עכשיו באמצע לעבוד על עוד דיסק.
בכל אופן- תתחדש.
ועל הספר אני לא יכולה עדיין להביע דעה. לא קראתי אותו.
הם עכשיו באמצע לעבוד על עוד דיסק.
בכל אופן- תתחדש.
ועל הספר אני לא יכולה עדיין להביע דעה. לא קראתי אותו.
ממש מענייןנעמי בת מלך
ומסקרן
הספר שהרב ארז כתב..
ממה ששמעתי עליו עד עכשיו
הספר שהרב ארז כתב..
ממה ששמעתי עליו עד עכשיו
כן...פילוסופית!!!
אני באמצע לקרוא... ממש יפה... תנסו לחפש את הנמשל- ויש אחד כזה!!!!!
מישהו יכול להגיד לי על מה זה מדבר?תפוזה 1
קראתי וגמרתי תוך יום!shd
אז מה היה לנו שם- סיפור על מאבק, על אור וחושך מתנגשים,
והכל בהקבלה קבלית לעולמינו.
דווקא הבנתי ישר את הנמשל- חבר'ה עם רקע וידע בסיסי במושגי היהדות ותורת רבי נחמן יכולים (נראהלי) להבין על נקלה.
ועל אף השקיפות (שלא מתחילה בתחילת הספר, אלא מגיעה עם התקדמות העלילה) הספר מעניין מאוד!
והכל בהקבלה קבלית לעולמינו.
דווקא הבנתי ישר את הנמשל- חבר'ה עם רקע וידע בסיסי במושגי היהדות ותורת רבי נחמן יכולים (נראהלי) להבין על נקלה.
ועל אף השקיפות (שלא מתחילה בתחילת הספר, אלא מגיעה עם התקדמות העלילה) הספר מעניין מאוד!
הראל את צודקת כמה שאנשים נמוכים אופטימים וחכמים!ester317
בצניעות מצליחים יותר בהצלחה אסתר!
התכוונת אלי?פילוסופית!!!
מה הקשר הראל?
תפוזה- זה משו דמיוני כזה על לוחמים שהם בעצם אנשים רגילים אבל המנהיג שלהם- מחולל התמורות- שולח את בעל התמורות כל פעם לקרוא להם למשימות שונות בתוך עולם מוזר... וזה כאילו משל והנמשל הוא על היהדות והקבלה... משו כזה... עוד לא ירדתי לעומק הספר...
תפוזה- זה משו דמיוני כזה על לוחמים שהם בעצם אנשים רגילים אבל המנהיג שלהם- מחולל התמורות- שולח את בעל התמורות כל פעם לקרוא להם למשימות שונות בתוך עולם מוזר... וזה כאילו משל והנמשל הוא על היהדות והקבלה... משו כזה... עוד לא ירדתי לעומק הספר...
אני אראלבדולח
אז למה היא הגיבה לי?פילוסופית!!!
כנראה היא הגיבה לי אבל מלאך מחק לי את התגובהבדולח
אבל ה"נמוכים אופטימים וחכמים"פילוסופית!!!
זה החתימה שלי, אז היא כן הגיבה לי, לא?
גם את צודקת פלוסופית,לאראל עניתי,בדולח הכנוי שלה.ester317
יום טוב לך אראל, וגם לך פילוסופית.
לאראל/לא תמיד אנו מסימם לכתוב,תשובה עוברת לא מדיקתester317
התשובה שלך למטה יותר!אראל
משימים לכתוב והתשובה עוברת, לא למקום הנכון ,קורה ?ester317
התכוונתילמישמים כתיבה וטעיתי ?ester317
נעים לדעת בדולח, רק שאתרגל לשם ,אל תחליפי אותו ,ester317
כנ"לבדולח
לוחמי התמורות, מה?ארגמן
ממש ממש לא אהבתי. אולי זה ספר יהדות מצוין ומרתק אבל פנטזיה זה ממש לא. עם כל הכבוד לרב, בבקשה שיישאר בתחום שלו כי בתור ספר פנטזיה [שוב, בתור חובבת פנטזיה שלא קוראת ספרי רבנים בזמנה הפנוי יש לי רק היבט אחד על העניין] זה ספר משעמם, מבלבל, מרוח, נדוש ומה לא.
לא מומלץ, אבל נראה שאני במיעוט...
פיסת חיים? אני תוהה אם יש לנו אותו... יש לנו שניים מהשלושה. והדלפה... הרביעי ממש בדרך.
לא מומלץ, אבל נראה שאני במיעוט...
פיסת חיים? אני תוהה אם יש לנו אותו... יש לנו שניים מהשלושה. והדלפה... הרביעי ממש בדרך.
מעולה ומומלץ בחוםעמישב
בס"ד לק"י
גם אם לא מבינים את הכל הסודות והצפונות שבספר, הנשמה מרגישה וקולטת הכל.
"חובה בכל בית יהודי"... חחח
גם אם לא מבינים את הכל הסודות והצפונות שבספר, הנשמה מרגישה וקולטת הכל.
"חובה בכל בית יהודי"... חחח
קראתי וממש אהבתי.nick4meאחרונה
אבל היו המון קטעים שהייתי צריכה לחזור עליהם כדי להבין.
זה ספר עמוק מאוד ולא בדיוק הסגנון שלי. אבל קראתי פעמיים.
זה ספר עמוק מאוד ולא בדיוק הסגנון שלי. אבל קראתי פעמיים.
שירה- מה שלומכם הבקר?אנונימי (פותח)
|
לא הבנתי? כולם מסלוררי ואני....בדולחאחרונה
ריבונו של עולם - מה קורה פה ?משה
יש לנו עורכים באתר שעושים עבודתם נאמנה. משיקולהם האישיים הם בוחרים להיות בעוד אתרים ברשת, המכוונים לקהל דתי ובעלי תוכן שברובו נטול בעיות.
מגיעים גולשים מחוץ לאתר, שכבר לא פעילים בו, ושוללים אותו מסיבות כאלה ואחרות, ופשוט באים ומתקיפים אנשים על רקע אישי.
אז מה - אז הם חושבים אחרת? אז מה אז הם פעילים במקום אחר?
מה הם חטאו? מה הם פשעו?
בכלל, זה נראה שיש פה מצד מספר מצומצם של גולשים, מתקפה חזיתית כלפי כל מי שחושב שונה מהם. החל מנושאי מעורב- נפרד לסוגיהם (פחות בהקשר של יצירה), סיפורים עם רקע רומנטי, ציורים של אנשים מרקע שונה, וכן אלה.
חלק מהאנשים האלה נפגעו, ועזבו או רוצים לעזוב - ולצערי אני חייב להגיד שבמידה לא מועטה של צדק. לא יתכן שאנשים יותקפו על הרקע הזה.
לא אהבת יצירה על רקע רומנטי - רוצה להחמיר? זכותך לא להיכנס. אל תתקיף את היוצרים.
אני מצפה מכל מי שהיו מעורבים בבליץ ה
תרבותי, לשלוח מסר אישי למעורבים ולהתנצל. חבל שאנשים טובים יעזבו רק על רקע המתקפה הזו.
תרבותי, לשלוח מסר אישי למעורבים ולהתנצל. חבל שאנשים טובים יעזבו רק על רקע המתקפה הזו.כמה שירים של נתן יונתןמשה
פגישה על החוף
הַיָּם נִגַּשׁ בְּלַחַשׁ אֶל הַחוֹף
אַתָּה זוֹכֵר אוּלַי פְּגִישָׁה כָּזֹאת כְּרֶשֶׁת
פְּזוּרָה שֶׁל שַׂעֲרוֹת אִשָּׁה לַחוֹת
דַּיָּג אֶחָד הִשְׁלִיךְ חַכָּה מֵרֹאשׁ הַגֶּשֶׁר.
הַשֵּׁפֶל, הַגֵּאוּת, הָאֲנָחוֹת,
הַמֶּלַח הַמַּלְבִּין גִּזְעֵי הָאֵשֶׁל
שׁוֹלֵי הַקּוֹנְכִיּוֹת לוֹקְטִים בַּחוֹף
קִינַת שְׁחָפִים שֶׁל אַהֲבָה נוֹאֶשֶׁת.
הַמֶּלַח הַמַּלְבִּין גִּזְעֵי הָאֵשֶׁל
שׁוֹלֵי הַקּוֹנְכִיּוֹת לוֹקְטִים בַּחוֹף
קִינַת שְׁחָפִים שֶׁל אַהֲבָה נוֹאֶשֶׁת.
הַיָּם נִפְרַד בְּלַחַשׁ מִן הַחוֹף
מָחָר אוּלַי יִרְצֶה אֵלֶיךָ שׁוּב לָגֶשֶׁת.
גֻּמַּת הַחוֹל, שְׂפָתֶיךָ הַמְּלוּחוֹת
אוֹתוֹ דַּיָּג, אוֹתָהּ אִשָּׁה, אוֹתָהּ הָרֶשֶׁת.
מָחָר אוּלַי יִרְצֶה אֵלֶיךָ שׁוּב לָגֶשֶׁת.
גֻּמַּת הַחוֹל, שְׂפָתֶיךָ הַמְּלוּחוֹת
אוֹתוֹ דַּיָּג, אוֹתָהּ אִשָּׁה, אוֹתָהּ הָרֶשֶׁת.
האדמה
הָאֲדָמָה נָתְנָה אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לָהּ.
עַד בְּלוֹתָהּ
עַכְשָׁו הוּא שׁוּב חוֹרֵשׁ אוֹתָהּ
הַסְּתָו.
עָשְׁקוּ, כְּסוּתָהּ הֵסִירוּ מֵעָלֶיהָ
לָקְחוּ אֶת עוֹלָלֶיהָ.
וְעֵירֻמָּה, לְמִי אוֹ מָה הִיא מְצַפָּה, הָאֲדָמָה?
הָאֲנָשִׁים גַּם הֵם
כְּמוֹ פֵּרוֹת קְטוּפִים
וַעֲיֵפִים לָרֶדֶת אֶל חֶשְׁכַת-הַמַּרְתְּפִים
שָׁמָּה שֵׁכַר-הַזְּמַן תּוֹסֵס
מַבְשִׁיל אִתָּם בַּחֲשֵׁכָה.
הָאֲדָמָה נָתְנָה אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לָהּ.
עַד בְּלוֹתָהּ
עַכְשָׁו הוּא שׁוּב חוֹרֵשׁ אוֹתָהּ
הַסְּתָו.
עָשְׁקוּ, כְּסוּתָהּ הֵסִירוּ מֵעָלֶיהָ
לָקְחוּ אֶת עוֹלָלֶיהָ.
וְעֵירֻמָּה, לְמִי אוֹ מָה הִיא מְצַפָּה, הָאֲדָמָה?
הָאֲנָשִׁים גַּם הֵם
כְּמוֹ פֵּרוֹת קְטוּפִים
וַעֲיֵפִים לָרֶדֶת אֶל חֶשְׁכַת-הַמַּרְתְּפִים
שָׁמָּה שֵׁכַר-הַזְּמַן תּוֹסֵס
מַבְשִׁיל אִתָּם בַּחֲשֵׁכָה.
ואני דווקא נזכר בשיר אחר ("על גבול הים האחרון בין הערביים, שחפים...")
תמיד לאורך החוף
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
לִפְעָמִים מַיִם לִפְעָמִים חוֹל
תָּמִיד רוּחוֹת
מַפְרִיחוֹת פֵּרוּרֵי-יָם מְלוּחִים
אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ קַר לִי
מְאֻחָר לִי
מֵאַיִן לוֹקְחִים כּוֹחוֹת
לְהַתְחִיל עַכְשָׁו
לִשְׂחוֹת,
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
וְגַעֲגוּעָיו מְדַמִּים לוֹ מִפְרָשִׂים וְאַנְחוֹת
פְּרֵדָה מֵחוֹפִים אֲחֵרִים
וְהוּא מַלָּח בְּצִי הַמְּשׁוֹרֵר, מֻקָּף זְרָמִים קָרִים
וּזְקָנוֹ רוֹעֵד כְּמוֹ קֶצֶף
שִׁכּוֹר וּמְאֹהָב בַּמּוֹנַרְכִיָּה הָעַתִּיקָה שֶׁל הַיָּם
וּבַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים וּבָעֶצֶב
הַנּוֹשֵׁב תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף.
לִפְעָמִים מַיִם לִפְעָמִים חוֹל
תָּמִיד רוּחוֹת
מַפְרִיחוֹת פֵּרוּרֵי-יָם מְלוּחִים
אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ קַר לִי
מְאֻחָר לִי
מֵאַיִן לוֹקְחִים כּוֹחוֹת
לְהַתְחִיל עַכְשָׁו
לִשְׂחוֹת,
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
וְגַעֲגוּעָיו מְדַמִּים לוֹ מִפְרָשִׂים וְאַנְחוֹת
פְּרֵדָה מֵחוֹפִים אֲחֵרִים
וְהוּא מַלָּח בְּצִי הַמְּשׁוֹרֵר, מֻקָּף זְרָמִים קָרִים
וּזְקָנוֹ רוֹעֵד כְּמוֹ קֶצֶף
שִׁכּוֹר וּמְאֹהָב בַּמּוֹנַרְכִיָּה הָעַתִּיקָה שֶׁל הַיָּם
וּבַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים וּבָעֶצֶב
הַנּוֹשֵׁב תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף.
אם נשוב אל נופייך
אִם נָשׁוּב אֶל נוֹפַיִךְ מוֹלֶדֶת
לְעוֹלָם זִכְרוֹנָם לֹא יָסוּף
שֶׁל הַלַּיְלָה עַל קֶבֶר רֵעֵנוּ
שֶׁל הַשַּׁחַר מֵעֵבֶר יַם-סוּף
לְעוֹלָם זִכְרוֹנָם לֹא יָסוּף
שֶׁל הַלַּיְלָה עַל קֶבֶר רֵעֵנוּ
שֶׁל הַשַּׁחַר מֵעֵבֶר יַם-סוּף
כְּשֶׁיָּצָאנוּ הָיָה שָׁמָּה קַיִץ
וְהִלְבִּין בַּשָּׂדוֹת הֶחָצָב
אִם נָשׁוּב, יִפְגְּשׁוּנוּ בַּבַּיִת
הָרוּחוֹת הַקְּרִירִים שֶׁל הַסְּתָו.
וְהִלְבִּין בַּשָּׂדוֹת הֶחָצָב
אִם נָשׁוּב, יִפְגְּשׁוּנוּ בַּבַּיִת
הָרוּחוֹת הַקְּרִירִים שֶׁל הַסְּתָו.
מצדה
מְצָדָה – אַהֲבָה בַּמִּדְבָּר הַמָּלוּחַ
אֵיךְ נוֹתְרָה לְבַדָּהּ בַּשָּׁרָב וּבַכְּפוֹר.
וְהִיא טַעַם הַמֶּלַח וְטַעַם הָרוּחַ
שֶׁל אֻמָּה שֶׁעָמְדָה לְבַדָּהּ בַּמָּצוֹר.
אֵיךְ נוֹתְרָה לְבַדָּהּ בַּשָּׁרָב וּבַכְּפוֹר.
וְהִיא טַעַם הַמֶּלַח וְטַעַם הָרוּחַ
שֶׁל אֻמָּה שֶׁעָמְדָה לְבַדָּהּ בַּמָּצוֹר.
סִילְבָה מֵת, נִמְחֲקוּ לִגְיוֹנֶיהָ שֶׁל רוֹמָא.
מַחֲנוֹת הַמָּצוֹר כֻּסּוּ חוֹל, נִשְׁכָּחִים.
רַק הַצּוּק הַבּוֹדֵד, הַמַּשְׁקִיף, גֵּאֶה, תְּהוֹמָה,
רַק חוֹמַת מְצָדָה שׁוּב עוֹטֶפֶת פְּרָחִים.
מַחֲנוֹת הַמָּצוֹר כֻּסּוּ חוֹל, נִשְׁכָּחִים.
רַק הַצּוּק הַבּוֹדֵד, הַמַּשְׁקִיף, גֵּאֶה, תְּהוֹמָה,
רַק חוֹמַת מְצָדָה שׁוּב עוֹטֶפֶת פְּרָחִים.
הֵם הָיוּ אַחֲרוֹנִים לַמְּרִידָה הַנּוֹאֶשֶׁת
לוֹחֲמֵי אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר. לֹא כָּבָה
שָׁם לַפִּיד הַחֵרוּת, הֵם הִשְׁאִירוּ מוֹרֶשֶׁת-
אַגָּדָה שֶׁל גְּבוּרָה בֵּין יֵאוּשׁ לְתִקְוָה.
לוֹחֲמֵי אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר. לֹא כָּבָה
שָׁם לַפִּיד הַחֵרוּת, הֵם הִשְׁאִירוּ מוֹרֶשֶׁת-
אַגָּדָה שֶׁל גְּבוּרָה בֵּין יֵאוּשׁ לְתִקְוָה.
מִגְדַּלּוֹר אַתְּ הָיִית, שֶׁל גְּבוּרָה, וְאֵלַיִךְ
הֶעְפַּלְנוּ תָּמִיד, אוֹהֲבִים וְחוֹלְמִים.
מַדְלִיקִים מְדוּרוֹת, מְטַפְּסִים בִּשְׁבִילַיִךְ
וְשָׁרִים וְשָׁרִים לָךְ שִׁירִים.
הֶעְפַּלְנוּ תָּמִיד, אוֹהֲבִים וְחוֹלְמִים.
מַדְלִיקִים מְדוּרוֹת, מְטַפְּסִים בִּשְׁבִילַיִךְ
וְשָׁרִים וְשָׁרִים לָךְ שִׁירִים.
עַתִּיקָה וְיָפָה וּבִלְתִּי-מְנֻצַּחַת
הוֹד מַרְדּוּת וְתִקְוָה עַל אַבְנֵי-הַחוֹמָה.
מִמְּרוֹמֵי-הַמָּצוּק הַקּוֹדֵר אַתְּ שׁוֹלַחַת
אוֹר-כּוֹכָב לְהָאִיר אֶת מִנְהֶרֶת-הַזְּמַן.
הוֹד מַרְדּוּת וְתִקְוָה עַל אַבְנֵי-הַחוֹמָה.
מִמְּרוֹמֵי-הַמָּצוּק הַקּוֹדֵר אַתְּ שׁוֹלַחַת
אוֹר-כּוֹכָב לְהָאִיר אֶת מִנְהֶרֶת-הַזְּמַן.
מילים
קַח אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּקַּח
יִשָּׁאֲרוּ אֶצְלִי עוֹד כַּמָּה גֶּחָלִים קְטַנּוֹת בָּאָח
עָלִים קַלִּים בְּאַפְלוּלִית הַסְּבַךְ
וְהַגַּלִּים שֶׁלִּי בַּחוֹל הָרַךְ.
יִשָּׁאֲרוּ אֶצְלִי עוֹד כַּמָּה גֶּחָלִים קְטַנּוֹת בָּאָח
עָלִים קַלִּים בְּאַפְלוּלִית הַסְּבַךְ
וְהַגַּלִּים שֶׁלִּי בַּחוֹל הָרַךְ.
לֵךְ אֶל כָּל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
אָז מִישֶׁהוּ יַגִּיד בְּלַחַשׁ אֶל הָאֹפֶק הַדּוֹעֵךְ
מִלָּה שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ אֵיךְ לוֹמַר אוֹתָהּ פָּשׁוּט שֶׁתְּחַיֵּךְ
אֶל הַנִּשְׁאָר וְגַם אֶל הַהוֹלֵךְ.
אָז מִישֶׁהוּ יַגִּיד בְּלַחַשׁ אֶל הָאֹפֶק הַדּוֹעֵךְ
מִלָּה שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ אֵיךְ לוֹמַר אוֹתָהּ פָּשׁוּט שֶׁתְּחַיֵּךְ
אֶל הַנִּשְׁאָר וְגַם אֶל הַהוֹלֵךְ.
שׁוּב אִם רַק תּוּכַל לָשׁוּב
וְלֹא חָשׁוּב אִם אוֹר שֶׁל קַיִץ הוּא אוֹ יוֹם אֶחָד גָּשׁוּם
הָאֳרָנִים בַּיַּעַר יִלְחֲשׁוּ; אוּלַי זֶה מְאֻחָר אוּלַי חָשׁוּךְ
אֲבָל, תָּשׁוּב אִם רַק תּוּכַל לָשׁוּב.
וְלֹא חָשׁוּב אִם אוֹר שֶׁל קַיִץ הוּא אוֹ יוֹם אֶחָד גָּשׁוּם
הָאֳרָנִים בַּיַּעַר יִלְחֲשׁוּ; אוּלַי זֶה מְאֻחָר אוּלַי חָשׁוּךְ
אֲבָל, תָּשׁוּב אִם רַק תּוּכַל לָשׁוּב.
ומי הוא היה (מקור: ויקי)משה
נתן יונתן (קליין במקור) נולד בספטמבר 1923 בקייב, בירת אוקראינה. בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם הוריו, יונה ולאה (מאוחר יותר שינה את שם משפחתו ליונתן - צירוף שם אביו עם שמו). תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר מכן בפתח תקווה, ובשנת 1935 הייתה משפחת קליין בין חלוצי המתיישבים במושב "הדרגה" ששמו שונה לאחר מכן ל"מעש". כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף ב-1945 לקיבוץ שריד, ובו התגורר 46 שנים, עד 1991.
נוף ילדותו ניכר היטב בשיריו, ומרכיבים שונים שלו מככבים ביצירתו. כך, לדוגמה, מוצאים התייחסות למבצר אנטיפטרוס ולמקורות הירקון בשירו "פתיחה אפשרית לאפילוג" (1980):
"חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן
לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם..."
הוא למד בבית ספר עממי פיק"א בפתח תקווה, בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בשנת 1940, בהיותו בן 16, פרסם נתן יונתן את שירו הראשון, "כשספינות הולכות הימה". השיר עסק בסוגייה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה "אטלנטיק". השיר פורסם ב"על החומה", העיתון של "השומר הצעיר" בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון "על המשמר" ב-1980, סיפר על השיר:
"זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי... אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי... בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז... והמשפט (החותם את שירו הראשון לעיל- העורך): 'לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות' מלווה אותי כל הזמן".
ספר שיריו הראשון, "שבילי עפר", יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, ביניהם: 13 ספרי שירה, 2 קובצי סיפורים לבני הנעורים, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, קוויטקו, איציק פפר, הופשטיין ואחרים. לאחר מותו יצאה לאור מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית, ועתיד לצאת ספר של שירים מתורגמים לספרדית, עליו החל לעבוד עוד בחייו.
נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים". בין התפקידים הציבוריים הנוספים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי הארץ, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה במסעות-הרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. שימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים ברחבי העולם.
שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בוייאטנמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ופרסים ע"ש הסופרים: ביאליק, למדן, זאב, פיכמן, ברנר, אלתרמן ועוד.
בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בכורם ליאור (נולד ב-1952), נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21. בנם השני, זיו, נולד ב-1961. גירושיו מצפירה קיבלו תהודה גדולה בתקשורת, ובסוף שנות השבעים עבר לחיות עם נילי, ומאז היה אב גם לנטע (נולדה ב-1968) ולתום (נולד ב-1988). נפילתו של בנו ליאור העמיקו ביונתן כאב שהיכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב מספר שירים, ראו בפרק על יצירתו) כמו כן כאב על התרחקותו של בנו זיו ממנו עקב משבר גירושיו והתמקדותו באבלו על בנו המת. השניים התפייסו זמן קצר לפני מותו.
נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות בקרית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר "שירים בכסות הערב", מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.
נוף ילדותו ניכר היטב בשיריו, ומרכיבים שונים שלו מככבים ביצירתו. כך, לדוגמה, מוצאים התייחסות למבצר אנטיפטרוס ולמקורות הירקון בשירו "פתיחה אפשרית לאפילוג" (1980):
"חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן
לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם..."
הוא למד בבית ספר עממי פיק"א בפתח תקווה, בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בשנת 1940, בהיותו בן 16, פרסם נתן יונתן את שירו הראשון, "כשספינות הולכות הימה". השיר עסק בסוגייה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה "אטלנטיק". השיר פורסם ב"על החומה", העיתון של "השומר הצעיר" בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון "על המשמר" ב-1980, סיפר על השיר:
"זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי... אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי... בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז... והמשפט (החותם את שירו הראשון לעיל- העורך): 'לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות' מלווה אותי כל הזמן".
ספר שיריו הראשון, "שבילי עפר", יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, ביניהם: 13 ספרי שירה, 2 קובצי סיפורים לבני הנעורים, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, קוויטקו, איציק פפר, הופשטיין ואחרים. לאחר מותו יצאה לאור מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית, ועתיד לצאת ספר של שירים מתורגמים לספרדית, עליו החל לעבוד עוד בחייו.
נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים". בין התפקידים הציבוריים הנוספים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי הארץ, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה במסעות-הרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. שימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים ברחבי העולם.
שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בוייאטנמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ופרסים ע"ש הסופרים: ביאליק, למדן, זאב, פיכמן, ברנר, אלתרמן ועוד.
בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בכורם ליאור (נולד ב-1952), נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21. בנם השני, זיו, נולד ב-1961. גירושיו מצפירה קיבלו תהודה גדולה בתקשורת, ובסוף שנות השבעים עבר לחיות עם נילי, ומאז היה אב גם לנטע (נולדה ב-1968) ולתום (נולד ב-1988). נפילתו של בנו ליאור העמיקו ביונתן כאב שהיכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב מספר שירים, ראו בפרק על יצירתו) כמו כן כאב על התרחקותו של בנו זיו ממנו עקב משבר גירושיו והתמקדותו באבלו על בנו המת. השניים התפייסו זמן קצר לפני מותו.
נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות בקרית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר "שירים בכסות הערב", מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.
הסיפור העלמה מן הטירהדוקטורית
מה קורה כאן? שלחתי פרק של הסיפור שלי, ואף אחד לא מסביר לי למה זה לא התפרסם?!
לוקח זמן עד שמאשרים את זהפעימה
בס"ד
את שולחת, העורכים חושבים אם זה מתאים לאתר, אם כן-עולה, אם לא-לא..
וגם-בד"כ לוקח זמן עד שמאשרים..
ויש כאן משו עם העורכים..
[גמאני שלחתי משו ועוד לא אושר]
ב"הצלחה ורק טוב!
את שולחת, העורכים חושבים אם זה מתאים לאתר, אם כן-עולה, אם לא-לא..
וגם-בד"כ לוקח זמן עד שמאשרים..
ויש כאן משו עם העורכים..
[גמאני שלחתי משו ועוד לא אושר]
ב"הצלחה ורק טוב!
מתי שלחת?צחקן
יש עומס קל של יצירות מללמשהאחרונה
מה שגורם לכך שאני משחרר אותן לאט לאט.
היום בעז"ה אסיים לרוקן את תיבת אישור היצירות.
היום בעז"ה אסיים לרוקן את תיבת אישור היצירות.
עורכים ויוצרים יקרים! קריאה גדולה!!!!!!!!אנונימי (פותח)
קפצתי לביקור קצר
והנה אני רואה רוח נכאים שולטת במקום,אז אע"פ שאני כבר לא כ"כ בעסק הרי לכם:
א. כולכם אהובים ויקרים עם כל החילוקים ביניכם אני חושב שהאתר הזה הוא אידאל רב משמעות לעודד יצירה תורנית ואף כללית שנובעת מתוך השקפות קודש
לחיי יצירה אני קורא אתכם ואל נא תיפול רוחכם!
ב. לא מרובכם בחר השם בכם תמיד האיכות האמיתית היא בתמצית והולכת ועולה ומתרחבת קימעא קימעא
ללא תולעים הוא מקום יקר והאנשים בו בדרך כלל ממש ממש חמודים וטובים וחבל שביגלל כל מיני ויכוחים יהודיים טיפוסיים(2000 שנה גלות על שנאת חנם)ניכנסת לאתר אווירת בדיעבד
אל נא תרעו כולם אהובים והאתר נאה ונעים ואיכותי ושימשיך כך ולא הכמות קובעת ותמיד אפשר לשפר בכל דבר בחיים
היו שלום והמשיכו בעוז למען גילוי הכוחות הטמונים באוצר קודש נשמת האומה
שבוע טוב!!
שבת.
קבלי ח''ח !חיים ביטון
ולכל העורכים - אל עזבו בגלל שטיות של אנשים . לפעמים כדאי להתעלם. תעשו לנו טובה! באמת חבל שאתר כזה ברמה יהרס בגלל חבורת טיפשים קוטרים!
מצפה לשובכם הביתה =] ותודה על הכל!
שבוע טוב !
ד''א
המורל הלאומי הוא דבר כואב וחשוב!
מצפה לשובכם הביתה =] ותודה על הכל!
שבוע טוב !
ד''א
המורל הלאומי הוא דבר כואב וחשוב!
מצטרף.ציר 60
שבוע טוב ושנזכה לבשורות טובות!
מצטרף ...לעורכים:צביקה
אני פשוט לא יודע מה לומר.
זה נראה לי נורא שבגלל מספר כ"כ מצומצם של אנשים שהתלוננו, יפגעו אנשים, שבאמת טורחים ועובדים ומתנדבים למען האתר, ויש כאלה שלא מעריכים את זה, ובאים ו"קוטלים", כשהם עצמם מעולם לא השקיעו כמו העורכים, חבל.
לעורכים, אתם לא צריכים לקחת ללב, תתעלמו, זה מספר ממש ממש ממש קטן של אנשים התלוננו, שעדיף לא להתיחס, תמיד יהיה מי שימצא טעם לפגם. חוץ מזה, שלאן דווקא באו אותם האנשים מרוע , אלא אפילו מרצון לתקן.
תשארו כאן! אתם חשובים לנו!
ואני מתנצל אם פגעתי בעורך מסוים, מתי שהוא.
צביקה
זה נראה לי נורא שבגלל מספר כ"כ מצומצם של אנשים שהתלוננו, יפגעו אנשים, שבאמת טורחים ועובדים ומתנדבים למען האתר, ויש כאלה שלא מעריכים את זה, ובאים ו"קוטלים", כשהם עצמם מעולם לא השקיעו כמו העורכים, חבל.
לעורכים, אתם לא צריכים לקחת ללב, תתעלמו, זה מספר ממש ממש ממש קטן של אנשים התלוננו, שעדיף לא להתיחס, תמיד יהיה מי שימצא טעם לפגם. חוץ מזה, שלאן דווקא באו אותם האנשים מרוע , אלא אפילו מרצון לתקן.
תשארו כאן! אתם חשובים לנו!
ואני מתנצל אם פגעתי בעורך מסוים, מתי שהוא.
צביקה
ושוב-מצטרפת לכל האמור לעיל!פעימה
להזכירכםשמעון_
ישנה אפשרות לפגוע גם בעוד אנשים חוץ מהיוצרים..
(נצח לנצח, קריצה...)
(נצח לנצח, קריצה...)
סליחה, חוץ מבעורכים...שמעון_
יישר כח,שבתיונהאחרונה
שבת מנוחה
לא ידעתי איפה לשרשר את זה בדיוק..באיזה פורום..אנונימי (פותח)
נקווה שזה בסדר פה- כיוון שזה עוסק בצילום, ויש מדור כזה באתר.
אני לא אחת שמבינה במצלמות יותר מידי, מה יותר טוב ומה פחות.
יש לי שלוש אופציות לדיגיטלית, ואני מתלבטת בין שלושתם, אני אשמח אם תיעצו לי.
יש לי ביד שלוש מצלמות ואני צריכה לבחור אחת מתוך שלושתם- מה הייתם בוחרים? ומה אתם ממליצים?
Digital IXUS 70 של קנון, עם 7.1 מ"פ.
וואו...ארגמן
הייתי מתה לאחת מאלה... אני חוסכת כסף למצלמה משלי...
אני לא ממש מבינה בנושא אבל אמרו לי שה-POWERSHOT מאד איטית.
אני לא ממש מבינה בנושא אבל אמרו לי שה-POWERSHOT מאד איטית.
ה-A560פלפלתי
של קנון מוציאה תמונות לא רעות בכלל.
כשאני לא חושבת שאת צריכה יותר, את לא צלמת מקצועית, נכון? אז את יכולה בינתיים לדעתי להסתפק במשו כזה יש שם הרבה אופציות בינתיים.
מה שכן כדאי לך לבדוק מה קורה עם המסך תצוגה שלו בשמש, אם הוא נהיה שחור ולא רואים את התמונה או שהוא בסדר גם במצבי שמש.
נכון, היא לא תותחית משו משו, יש מתקדמות קצת ממנה (כמו הA710)
אבל נראה לי בסדר בשבילך.
נוחה, קטנה, ולדעתי כדאי לשמוע פשוט חוות דעת של אנשים שעבדו איתם ולא ללכת סתם ככה כי יש מצלמות שמוסיפות תמונות גוון כתום-צהוב כזה, מה שדי הורס אותן.
זו דעתי. אבל כדאי לבדוק.
כשאני לא חושבת שאת צריכה יותר, את לא צלמת מקצועית, נכון? אז את יכולה בינתיים לדעתי להסתפק במשו כזה יש שם הרבה אופציות בינתיים.
מה שכן כדאי לך לבדוק מה קורה עם המסך תצוגה שלו בשמש, אם הוא נהיה שחור ולא רואים את התמונה או שהוא בסדר גם במצבי שמש.
נכון, היא לא תותחית משו משו, יש מתקדמות קצת ממנה (כמו הA710)
אבל נראה לי בסדר בשבילך.
נוחה, קטנה, ולדעתי כדאי לשמוע פשוט חוות דעת של אנשים שעבדו איתם ולא ללכת סתם ככה כי יש מצלמות שמוסיפות תמונות גוון כתום-צהוב כזה, מה שדי הורס אותן.
זו דעתי. אבל כדאי לבדוק.
הרבה יותר עדיף להשתמש בעינית מאשר במסךמשה
האיכות של התמונה הרבה פעמים טובה יותר, בגלל שכשהמצלמה צמודה לפנים היא יותר יציבה ולכן פחות מורחת תמונות.
למוד נסיון.
למוד נסיון.
אתה צודק, אבלפלפלתי
לא תמיד זה אפשרי. מה שכן- תמיד צריך שהמצלמה תהיה צמודה לגוף למנוע תזוזות מיותרות. (קצת תנוחת ירי..)
)או על חצובה...משה
אפילו מאולתרת (כיסא, שולחן, כיסא על שולחן, סולם וכו')
מנסיון - סולם עושה עבודה מצויינת.
מנסיון - סולם עושה עבודה מצויינת.
5D מול A560?צל99
הצעת פה את אחת המצלמות הטובות בעולם שעם ציוד תואם (עדשה ופלאש) יגיעו לך ל20000 שקל. מול מצלמות כיס שעולות 5% ממחיר הראשונה...
כדאי להגדיר קודם מטרות, יעוד, נסיון קודם ובעיקר תקציב....
חוצמיזה אני הייתי הולך כל ה5D....
כדאי להגדיר קודם מטרות, יעוד, נסיון קודם ובעיקר תקציב....
חוצמיזה אני הייתי הולך כל ה5D....
כי אתה מתייחס למצלמהפלפלתי
מקצועית.
לי היא לא נשמעת צלמת מקצועית- ולכן גם היא לא תדע להשתמש ולהוציא לפועל את כל האפשרויות של המצלמה. כי היא לא צריכה אותן בכלל.
ולכן אני הייתי הולכת על A560 כרעיון בסיסי, ובודקת את כל האפשרויות והמגרעות שלה. ואם אין בעיות תקציב אז למה לא ללכת על הA710? זה לא הרבה יותר.. בטח לא באלפים...
לי היא לא נשמעת צלמת מקצועית- ולכן גם היא לא תדע להשתמש ולהוציא לפועל את כל האפשרויות של המצלמה. כי היא לא צריכה אותן בכלל.
ולכן אני הייתי הולכת על A560 כרעיון בסיסי, ובודקת את כל האפשרויות והמגרעות שלה. ואם אין בעיות תקציב אז למה לא ללכת על הA710? זה לא הרבה יותר.. בטח לא באלפים...
לכן כתבתי שזו הבחירה שלי....צל99
למי שלא ידע מה לעשות אותה היא תהיה מיותרת.
ודרכגב בניתי עליה כמצלמה הבאה שלי עד שקנון הכריזו אתמול על ה40D שנראית גם אופציה ראויה בהחלט...
ודרכגב בניתי עליה כמצלמה הבאה שלי עד שקנון הכריזו אתמול על ה40D שנראית גם אופציה ראויה בהחלט...
אין בכלל שאלהthebig10
שתי הראשונות טובות מאד אבל אין בכלל מה להשוות הeos 5d הרבה הרבה יותר טובה. וחוץ מזה אפשר לקחת את השלישית למכור אותה ובכסף שלה לקנות את שתי הראשונות 5 פעמים(כל אחת).
מסקנה: רק את השלישית!!!!!!!!!!!!
מסקנה: רק את השלישית!!!!!!!!!!!!
התלהבת. אה?משה
תמיד אפשר ללכתthebig10
על השלישית ואז למכור אותה ולקנות את שתי הראשונות + עוד 5מצלמות טובות
נראה לי שהתבלבלת קצת...אבינעם 7
ואם זה נכון אז ברור ש5D! אין בכלל בכלל מה להשוות..
אגב, אם יש אפשרות כלכלית ויש גם כישרון לצילום אז יכול להיות שאם תלכי על משהו פשוט מדי - אז תוך זמן קצר תמצי אותה וחבל. לכן מה שאני מציע זה לקנות משהו ביניים כמו 400D שזו מצלמה מעולה (בכלל לא ברמה של 5D, אבל יותר טובה משמעותית מהA560 וכו' )
אז שיהיה בהצלחה בקניה!
תתחדשי.
(אחד שבינתיים רק חולם על 5D...)
אגב, אם יש אפשרות כלכלית ויש גם כישרון לצילום אז יכול להיות שאם תלכי על משהו פשוט מדי - אז תוך זמן קצר תמצי אותה וחבל. לכן מה שאני מציע זה לקנות משהו ביניים כמו 400D שזו מצלמה מעולה (בכלל לא ברמה של 5D, אבל יותר טובה משמעותית מהA560 וכו' )
אז שיהיה בהצלחה בקניה!
תתחדשי.
(אחד שבינתיים רק חולם על 5D...)
תמיד טוב לחלום.. קרש קפיצה למציאות..!פלפלתי
עבר עריכה על ידי פלפלתי בתאריך ז' אלול תשס"ז 14:59
טוב, אז הלכתי על A560אנונימי (פותח)
אבל שאר המצלמות נמצאות בהישג יד.
נסעתי איתן ליום שופינג בתל אביב והתלהבתי מה5D רק שהיא קצת מאוד מאוד מאוד גדולה..מקסימום לאירועים אבל ליומיום, לא מידי נוח. לדוג' לחתונה של אחותי אני אהיה איתה אם יהיה לי כוח.
עם IXUS 70 סתם התחרפנתי.
היא נוחה בגלל שהיא דקה אבל לא יותר מידי איכותית.
הA560 מעולה בשבילי כיוון שהשנה הקרובה אני לא הולכת לעסוק בצילום בתור מקצוע.
אולי לעתיד הרחוק.
תודה רבה על העיצות!!
כל העניין היה בגלל שאיזה דוד נדיב במיוחד החליט לבקר אותנו עם מצלמות לכולנו..ונתן לי לבחור ראשונה..ולהתנסות ראשונה.
נסעתי איתן ליום שופינג בתל אביב והתלהבתי מה5D רק שהיא קצת מאוד מאוד מאוד גדולה..מקסימום לאירועים אבל ליומיום, לא מידי נוח. לדוג' לחתונה של אחותי אני אהיה איתה אם יהיה לי כוח.
עם IXUS 70 סתם התחרפנתי.
היא נוחה בגלל שהיא דקה אבל לא יותר מידי איכותית.
הA560 מעולה בשבילי כיוון שהשנה הקרובה אני לא הולכת לעסוק בצילום בתור מקצוע.
אולי לעתיד הרחוק.
תודה רבה על העיצות!!
כל העניין היה בגלל שאיזה דוד נדיב במיוחד החליט לבקר אותנו עם מצלמות לכולנו..ונתן לי לבחור ראשונה..ולהתנסות ראשונה.
היית יכולה לקחת את ה5d ואז למכור אותה ולקנות אתthebig10
a560 ואולי עוד כמה מצלמות והיה נשאר לך עוד כסף
thebig10 -זה רעיון נחמד.ארגמן
אבל ממש לא מוסרי. למכור מתנות?! היה לי ויכוח גדול עם אמא שלי והגעתי למסקנה שאני לא אתן לה מתנות מחשש לראות אותן באיביי או משהו כזה.
nik4me - איך אפשר לסדר קרבה משפחתית לדוד הזה שלך...?
nik4me - איך אפשר לסדר קרבה משפחתית לדוד הזה שלך...?
מתנה מדוד ב13000 שקל???צל99
איפה מוצאים כזה דוד?
הזכרתי שהוא מאמריקה?nick4meאחרונה
כי שם אני מוצאת אותם;)
-לידיעת היוצרים-יערות לוריין
עבר עריכה על ידי פלפלתי בתאריך ט' אלול תשס"ז 11:18
בעיקרון אני לא אמור להמצא על המחשב לזמן אלול (עד יום כיפור) רק לגיחות קצרות, אולי.
ולכן לא שייך להפנות אלי מסרים שדורשים טיפול כלשהו.
בתקוה להבנה,
בברכת אבטיח,
יעקב.
רצתיי להתייעץ לגבי השיר הזה:בדולח
ערפל
בעריפילי חיי הנוגים,
משלחת יונת דואר למרחוק,
נגוהות הסתיו מכסים,
על האח המבוערת.
לא אשלח את ידי הקטנה,
לנתק חוט אחרון של סודר,
פקעת של בצל,
מחייכת ן מחלון חדרי.
יין דמי שנשפך,
על אדמה בוציה.
מטשטש אל מול עיני,
החיים במשקפיים ורודים.
מוקדש: לפלמונית בתקווה שזה נחשב שיר שמח(:
בדולח את כותבת ברמה שיר יפה בהצלחה!ester317אחרונה
- נתן יונתן -פלפלתי
פגישה על החוף
הַיָּם נִגַּשׁ בְּלַחַשׁ אֶל הַחוֹף
אַתָּה זוֹכֵר אוּלַי פְּגִישָׁה כָּזֹאת כְּרֶשֶׁת
פְּזוּרָה שֶׁל שַׂעֲרוֹת אִשָּׁה לַחוֹת
דַּיָּג אֶחָד הִשְׁלִיךְ חַכָּה מֵרֹאשׁ הַגֶּשֶׁר.
הַשֵּׁפֶל, הַגֵּאוּת, הָאֲנָחוֹת,
הַמֶּלַח הַמַּלְבִּין גִּזְעֵי הָאֵשֶׁל
שׁוֹלֵי הַקּוֹנְכִיּוֹת לוֹקְטִים בַּחוֹף
קִינַת שְׁחָפִים שֶׁל אַהֲבָה נוֹאֶשֶׁת.
הַיָּם נִפְרַד בְּלַחַשׁ מִן הַחוֹף
מָחָר אוּלַי יִרְצֶה אֵלֶיךָ שׁוּב לָגֶשֶׁת.
גֻּמַּת הַחוֹל, שְׂפָתֶיךָ הַמְּלוּחוֹת
אוֹתוֹ דַּיָּג, אוֹתָהּ אִשָּׁה, אוֹתָהּ הָרֶשֶׁת.
האדמה
הָאֲדָמָה נָתְנָה אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לָהּ.
עַד בְּלוֹתָהּ
עַכְשָׁו הוּא שׁוּב חוֹרֵשׁ אוֹתָהּ
הַסְּתָו.
עָשְׁקוּ, כְּסוּתָהּ הֵסִירוּ מֵעָלֶיהָ
לָקְחוּ אֶת עוֹלָלֶיהָ.
וְעֵירֻמָּה, לְמִי אוֹ מָה הִיא מְצַפָּה, הָאֲדָמָה?
הָאֲנָשִׁים גַּם הֵם
כְּמוֹ פֵּרוֹת קְטוּפִים
וַעֲיֵפִים לָרֶדֶת אֶל חֶשְׁכַת-הַמַּרְתְּפִים
שָׁמָּה שֵׁכַר-הַזְּמַן תּוֹסֵס
מַבְשִׁיל אִתָּם בַּחֲשֵׁכָה.
תמיד לאורך החוף
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
לִפְעָמִים מַיִם לִפְעָמִים חוֹל
תָּמִיד רוּחוֹת
מַפְרִיחוֹת פֵּרוּרֵי-יָם מְלוּחִים
אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ קַר לִי
מְאֻחָר לִי
מֵאַיִן לוֹקְחִים כּוֹחוֹת
לְהַתְחִיל עַכְשָׁו
לִשְׂחוֹת,
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
וְגַעֲגוּעָיו מְדַמִּים לוֹ מִפְרָשִׂים וְאַנְחוֹת
פְּרֵדָה מֵחוֹפִים אֲחֵרִים
וְהוּא מַלָּח בְּצִי הַמְּשׁוֹרֵר, מֻקָּף זְרָמִים קָרִים
וּזְקָנוֹ רוֹעֵד כְּמוֹ קֶצֶף
שִׁכּוֹר וּמְאֹהָב בַּמּוֹנַרְכִיָּה הָעַתִּיקָה שֶׁל הַיָּם
וּבַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים וּבָעֶצֶב
הַנּוֹשֵׁב תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף.
אם נשוב אל נופייך
אִם נָשׁוּב אֶל נוֹפַיִךְ מוֹלֶדֶת
לְעוֹלָם זִכְרוֹנָם לֹא יָסוּף
שֶׁל הַלַּיְלָה עַל קֶבֶר רֵעֵנוּ
שֶׁל הַשַּׁחַר מֵעֵבֶר יַם-סוּף
כְּשֶׁיָּצָאנוּ הָיָה שָׁמָּה קַיִץ
וְהִלְבִּין בַּשָּׂדוֹת הֶחָצָב
אִם נָשׁוּב, יִפְגְּשׁוּנוּ בַּבַּיִת
הָרוּחוֹת הַקְּרִירִים שֶׁל הַסְּתָו.
מצדה
מְצָדָה – אַהֲבָה בַּמִּדְבָּר הַמָּלוּחַ
אֵיךְ נוֹתְרָה לְבַדָּהּ בַּשָּׁרָב וּבַכְּפוֹר.
וְהִיא טַעַם הַמֶּלַח וְטַעַם הָרוּחַ
שֶׁל אֻמָּה שֶׁעָמְדָה לְבַדָּהּ בַּמָּצוֹר.
סִילְבָה מֵת, נִמְחֲקוּ לִגְיוֹנֶיהָ שֶׁל רוֹמָא.
מַחֲנוֹת הַמָּצוֹר כֻּסּוּ חוֹל, נִשְׁכָּחִים.
רַק הַצּוּק הַבּוֹדֵד, הַמַּשְׁקִיף, גֵּאֶה, תְּהוֹמָה,
רַק חוֹמַת מְצָדָה שׁוּב עוֹטֶפֶת פְּרָחִים.
הֵם הָיוּ אַחֲרוֹנִים לַמְּרִידָה הַנּוֹאֶשֶׁת
לוֹחֲמֵי אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר. לֹא כָּבָה
שָׁם לַפִּיד הַחֵרוּת, הֵם הִשְׁאִירוּ מוֹרֶשֶׁת-
אַגָּדָה שֶׁל גְּבוּרָה בֵּין יֵאוּשׁ לְתִקְוָה.
מִגְדַּלּוֹר אַתְּ הָיִית, שֶׁל גְּבוּרָה, וְאֵלַיִךְ
הֶעְפַּלְנוּ תָּמִיד, אוֹהֲבִים וְחוֹלְמִים.
מַדְלִיקִים מְדוּרוֹת, מְטַפְּסִים בִּשְׁבִילַיִךְ
וְשָׁרִים וְשָׁרִים לָךְ שִׁירִים.
עַתִּיקָה וְיָפָה וּבִלְתִּי-מְנֻצַּחַת
הוֹד מַרְדּוּת וְתִקְוָה עַל אַבְנֵי-הַחוֹמָה.
מִמְּרוֹמֵי-הַמָּצוּק הַקּוֹדֵר אַתְּ שׁוֹלַחַת
אוֹר-כּוֹכָב לְהָאִיר אֶת מִנְהֶרֶת-הַזְּמַן.
מילים
קַח אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּקַּח
יִשָּׁאֲרוּ אֶצְלִי עוֹד כַּמָּה גֶּחָלִים קְטַנּוֹת בָּאָח
עָלִים קַלִּים בְּאַפְלוּלִית הַסְּבַךְ
וְהַגַּלִּים שֶׁלִּי בַּחוֹל הָרַךְ.
לֵךְ אֶל כָּל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
אָז מִישֶׁהוּ יַגִּיד בְּלַחַשׁ אֶל הָאֹפֶק הַדּוֹעֵךְ
מִלָּה שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ אֵיךְ לוֹמַר אוֹתָהּ פָּשׁוּט שֶׁתְּחַיֵּךְ
אֶל הַנִּשְׁאָר וְגַם אֶל הַהוֹלֵךְ.
שׁוּב אִם רַק תּוּכַל לָשׁוּב
וְלֹא חָשׁוּב אִם אוֹר שֶׁל קַיִץ הוּא אוֹ יוֹם אֶחָד גָּשׁוּם
הָאֳרָנִים בַּיַּעַר יִלְחֲשׁוּ; אוּלַי זֶה מְאֻחָר אוּלַי חָשׁוּךְ
אֲבָל, תָּשׁוּב אִם רַק תּוּכַל לָשׁוּב.
מיהו נתן יונתן?פלפלתי
עבר עריכה על ידי פלפלתי בתאריך ה' אלול תשס"ז 16:27
נתן יונתן (קליין במקור) נולד בספטמבר 1923 בקייב, בירת אוקראינה. בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם הוריו, יונה ולאה (מאוחר יותר שינה את שם משפחתו ליונתן - צירוף שם אביו עם שמו). תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר מכן בפתח תקווה, ובשנת 1935 הייתה משפחת קליין בין חלוצי המתיישבים במושב "הדרגה" ששמו שונה לאחר מכן ל"מעש". כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף ב-1945 לקיבוץ שריד, ובו התגורר 46 שנים, עד 1991.
נוף ילדותו ניכר היטב בשיריו, ומרכיבים שונים שלו מככבים ביצירתו. כך, לדוגמה, מוצאים התייחסות למבצר אנטיפטרוס ולמקורות הירקון בשירו "פתיחה אפשרית לאפילוג" (1980):
"חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן
לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם..."
הוא למד בבית ספר עממי פיק"א בפתח תקווה, בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בשנת 1940, בהיותו בן 16, פרסם נתן יונתן את שירו הראשון, "כשספינות הולכות הימה". השיר עסק בסוגייה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה "אטלנטיק". השיר פורסם ב"על החומה", העיתון של "השומר הצעיר" בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון "על המשמר" ב-1980, סיפר על השיר:
"זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי... אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי... בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז... והמשפט (החותם את שירו הראשון לעיל- העורך): 'לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות' מלווה אותי כל הזמן".
ספר שיריו הראשון, "שבילי עפר", יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, ביניהם: 13 ספרי שירה, 2 קובצי סיפורים לבני הנעורים, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, קוויטקו, איציק פפר, הופשטיין ואחרים. לאחר מותו יצאה לאור מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית, ועתיד לצאת ספר של שירים מתורגמים לספרדית, עליו החל לעבוד עוד בחייו.
נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים". בין התפקידים הציבוריים הנוספים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי הארץ, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה במסעות-הרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. שימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים ברחבי העולם.
שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בוייאטנמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ופרסים ע"ש הסופרים: ביאליק, למדן, זאב, פיכמן, ברנר, אלתרמן ועוד.
בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הכיר את צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד וכעבור שנתיים נישאו. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בכורם ליאור (נולד ב-1952), נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21. בנם השני, זיו, נולד ב-1961. גירושיו מצפירה קיבלו תהודה גדולה בתקשורת, ובסוף שנות השבעים עבר לחיות עם נילי, ומאז היה אב גם לנטע (נולדה ב-1968) ולתום (נולד ב-1988). נפילתו של בנו ליאור העמיקו ביונתן כאב שהיכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב מספר שירים, ראו בפרק על יצירתו) כמו כן כאב על התרחקותו של בנו זיו ממנו עקב משבר גירושיו והתמקדותו באבלו על בנו המת. השניים התפייסו זמן קצר לפני מותו.
נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות בקרית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר "שירים בכסות הערב", מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F
אשרייך, פלפלתי.ארגמן
שרשורי המשוררים האלו הם יוזמה ברוכה ואני נהנית מהם מאד.
תמיד לאורך החוף.בת מלך
בעזרתו יתברך
שיר שאני אישית מאד אוהבת.
יש כאן פסיחות נהדרות, חריזה קלילה למדי[כמו שאני אוהבת] ומשהו נוגע ואמיתי.
אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ קַר לִי
מְאֻחָר לִי
מֵאַיִן לוֹקְחִים כּוֹחוֹת
לְהַתְחִיל עַכְשָׁו
לִשְׂחוֹת,
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
וְגַעֲגוּעָיו מְדַמִּים לוֹ מִפְרָשִׂים וְאַנְחוֹת
פְּרֵדָה מֵחוֹפִים אֲחֵרִים
חבל שאין כאן אפשרות לצייר משהו.
הקטע הזה דורש ציור, אפילו המופשט ביותר.
אולי אעשה משהו ואעלה אותו בהמשך, בל"נ.
פלפלתי, כל הכבוד על היוזמה והכל~
שיר שאני אישית מאד אוהבת.
יש כאן פסיחות נהדרות, חריזה קלילה למדי[כמו שאני אוהבת] ומשהו נוגע ואמיתי.
אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ קַר לִי
מְאֻחָר לִי
מֵאַיִן לוֹקְחִים כּוֹחוֹת
לְהַתְחִיל עַכְשָׁו
לִשְׂחוֹת,
תָּמִיד לְאֹרֶךְ הַחוֹף
וְגַעֲגוּעָיו מְדַמִּים לוֹ מִפְרָשִׂים וְאַנְחוֹת
פְּרֵדָה מֵחוֹפִים אֲחֵרִים
חבל שאין כאן אפשרות לצייר משהו.
הקטע הזה דורש ציור, אפילו המופשט ביותר.
אולי אעשה משהו ואעלה אותו בהמשך, בל"נ.
פלפלתי, כל הכבוד על היוזמה והכל~
נתן יונתןבדולח
שמעתי עליו לראשונה מיעקב
בעצם אני לא מכירה משוררים
לא אוכל להתח
בעצם אני לא מכירה משוררים
לא אוכל להתח
ניתוח השיר "חכה לי אבא" - נתן יונתן. בסדנאות.פלפלתי
ואם כבר נתן יונתןמשה
שיר שגם עובד והולחן באופן מדהים.
עַל גְּבוּל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בֵּינְהָעַרְבַּיִם
שְׁחָפִים מְעוֹף הַסּוֹף מְרַחֲפִים
וְאִישׁ שֶׁהוּא בְּאוֹר דּוֹעֵךְ אֶל שְׁחוֹר הַמַּיִם
מַשְׁלִיךְ מִכְמֹרֶת אַחֲרוֹנָה וּמַאֲפִיר.
נֵרוֹת הַלַּיְלָה נִדְלָקִים בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע,
הַחוֹף מוּאָר בְּזֹהַר מְאֻחָר
וְלֶחֶם יָם עַתִּיק, הַקֶּצֶף וְהַמֶּלַח
וְשִׁכְחַת חוֹלוֹת בַּחֲשֵׁכָה.
עַד שֶׁתָּבוֹא עִתּוֹ הוּא יְחַכֶּה רוֹגֵעַ
כְּמוֹ הַחוֹף עַד גֹּבַהּ הַגַּלִּים
לְהֵאָסֵף כְּמוֹ פְּנִינָה אֶל מַחְשַׁכֶּיהָ
שֶׁל קוֹנְכִיַּת הַכֶּסֶף הַלֵּילִית.
ובכלל, לי יש נטיה לאהוב הרבה יותר שירים שהולחנו, אולי כי הרבה פעמים המנגינה שלהם מאוד יפה.
עַל גְּבוּל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בֵּינְהָעַרְבַּיִם
שְׁחָפִים מְעוֹף הַסּוֹף מְרַחֲפִים
וְאִישׁ שֶׁהוּא בְּאוֹר דּוֹעֵךְ אֶל שְׁחוֹר הַמַּיִם
מַשְׁלִיךְ מִכְמֹרֶת אַחֲרוֹנָה וּמַאֲפִיר.
נֵרוֹת הַלַּיְלָה נִדְלָקִים בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע,
הַחוֹף מוּאָר בְּזֹהַר מְאֻחָר
וְלֶחֶם יָם עַתִּיק, הַקֶּצֶף וְהַמֶּלַח
וְשִׁכְחַת חוֹלוֹת בַּחֲשֵׁכָה.
עַד שֶׁתָּבוֹא עִתּוֹ הוּא יְחַכֶּה רוֹגֵעַ
כְּמוֹ הַחוֹף עַד גֹּבַהּ הַגַּלִּים
לְהֵאָסֵף כְּמוֹ פְּנִינָה אֶל מַחְשַׁכֶּיהָ
שֶׁל קוֹנְכִיַּת הַכֶּסֶף הַלֵּילִית.
ובכלל, לי יש נטיה לאהוב הרבה יותר שירים שהולחנו, אולי כי הרבה פעמים המנגינה שלהם מאוד יפה.
באמת שיר מדהים.פלפלתי
בכלל יש לו שירים יפים מאוד.
אכן כך ..... אבל הוא לא ידוע כמו רחל המשוררתבדולח
שאפילו אחת כמוני מכירה אותה
לא נכון בכללמשהאחרונה
הרבה מאוד שירים שלו תפסו כשירים (עם מנגינה וזמרים) ולא שירים על נייר.
וזה, בעיניי, הרבה יותר.
וזה, בעיניי, הרבה יותר.
משהו קטן שכתבתי.*מוריה*
אוקיי כתבתי קטע קטן . ולא קיבלו אותו לאתר של ללא תולעים מכיוון שהמנהלים טענו שזה לא קטע ולא שיר.
תביעו את דעתכם. אגב הוא עבר קצת שיפוצים.
סערת רגשות
סערת רגשות.
וסופה,
רוח קרה נושבת בחזקה .
עלים נושרים ואיתן מחשבות וזיכרונות.
ילדות המתוקה שלעולם לא תחזור
העץ ערום ממלבושיו.
בדרך קרה וחשוכה
ניצבת לה דמות בודדה לוטה באפלה
תועה בשבילי החיים
ודמעות חמות זולגות מעל פניה.
באין יד שתעזור ותושיע.
לבדה ניצבת בערפל מחכה לו שיבוא..
אז תעלי כקטע.צחקן
כמה תיקונים מילולייםמשה
סערת רגשות
סערת רגשות,
וסופה,
וח קרה נושבת בחזקה .
עלים נושרים ואיתן מחשבות וזיכרונות.
ילדות מתוקה שלעולם לא תחזור
העץ ערום ממלבושיו.
בדרך קרה וחשוכה
ניצבת דמות בודדה לוטה באפלה
תועה בשבילי החיים
ודמעות חמות זולגות על פניה.
באין יד שתעזור ותושיע.
לבד ניצבת בערפל מחכה לו שיבוא...
סערת רגשות,
וסופה,
וח קרה נושבת בחזקה .
עלים נושרים ואיתן מחשבות וזיכרונות.
ילדות מתוקה שלעולם לא תחזור
העץ ערום ממלבושיו.
בדרך קרה וחשוכה
ניצבת דמות בודדה לוטה באפלה
תועה בשבילי החיים
ודמעות חמות זולגות על פניה.
באין יד שתעזור ותושיע.
לבד ניצבת בערפל מחכה לו שיבוא...
יפה.ארגמן
כמובן שיש מקום לשיפור בסימני הפיסוק.
לעניות דעתי את צריכה לפסק ככה:
"סערת רגשות.
וסופה:
רוח קרה נושבת בחזקה .
עלים נושרים ואיתן מחשבות וזיכרונות.
ילדות המתוקה שלעולם לא תחזור.
העץ ערום ממלבושיו.
בדרך קרה וחשוכה
ניצבת לה דמות בודדה לוטה באפלה,
תועה בשבילי החיים
ודמעות חמות זולגות מעל פניה,
באין יד שתעזור ותושיע.
לבדה, ניצבת בערפל, מחכה לו שיבוא.."
אולי אפשר בשורה האחרונה במקום הפסיק להוסיף ו' החיבור, רק אם את רוצה.
וגם התיקון של משה נראה לי מועיל.
חוץ מזה, באמת כדאי להעלות לאתר.
לעניות דעתי את צריכה לפסק ככה:
"סערת רגשות.
וסופה:
רוח קרה נושבת בחזקה .
עלים נושרים ואיתן מחשבות וזיכרונות.
ילדות המתוקה שלעולם לא תחזור.
העץ ערום ממלבושיו.
בדרך קרה וחשוכה
ניצבת לה דמות בודדה לוטה באפלה,
תועה בשבילי החיים
ודמעות חמות זולגות מעל פניה,
באין יד שתעזור ותושיע.
לבדה, ניצבת בערפל, מחכה לו שיבוא.."
אולי אפשר בשורה האחרונה במקום הפסיק להוסיף ו' החיבור, רק אם את רוצה.
וגם התיקון של משה נראה לי מועיל.
חוץ מזה, באמת כדאי להעלות לאתר.
תודה רבה לכולכם. מקווה שאחרי התיקון יסכימו להעלות*מוריה*אחרונה
- - שירי רחל - -פלפלתי
שַׁבָּת
חוֹפֵי יַרְדֵּן: מְלֹא זֹהַר יוֹם.
סִירַת דּוּגָה; אֶשְׁכַּב אֶשְׁתֶּה
שִׁקּוּי שָׁלוֹם.
אַבִּיט אֶל עָל: הָאוֹר מָה רָב!
וְגַם בַּלֵּב כְּבַיַלְדוּת
אַף צֵל שֶׁל עָב.
עַתָּה יָדַעְתִּי: פֹּה – הַכֹּל.
רֵאשִׁית וְקֵצֶה, כָּל דִּכְפִין
יֶאֱתֶא, יִטֹּל.
דגניה, 1920
חַג
נִיבִים דּוֹבְרִים אֵלַי: זִרְעִינוּ
בְּמַעֲנִית לֵבָב;
וְיוֹם יַגִּיעַ וְהָיִינוּ
לְשִׁבֳּלֵי זָהָב.
וְיֶלֶד רַךְ יָבוֹא אֵלַיִךְ
פִּרְחֵי דָגָן לָבֹר,
וְהֵלֶךְ דַּל בִּמְלִילוֹתַיִךְ
רַעֲבוֹנוֹ יִשְׁבֹּר.
חֲרֹשׁ, חוֹרֵש, וּזְרַע, זוֹרֵעַ,
בְּמַעֲנִית הַלֵּב,
וּבוֹאוּ, בּוֹאוּ, זָר וָרֵעַ,
לְחַג קָצִיר קָרֵב.
שבט תרצ"א
זִכְרוֹנוֹת
הָרוֹעֶה הַזָקֵּן אַבּוּ-צַלַח
מְעִירֵנִי: "קוּמִי, רָחֵל!"
הַחֲלוֹם כִּזֵּב. מִן הַבַּיִת
אָנֹכִי צוֹנַחַת כַּצֵּל.
הֶחָצֵר – אַחֶרֶת, אַחֶרֶת,
גַּם אֲנִי אַחֶרֶת, כֻּלִּי –
יְחִידָה וּקְטַנָּה וְנִפְעֶמֶת
בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, הַלֵּילִי.
הַנָּמִים יוֹסִיפוּ יָנוּמוּ
וּשְׁנָתָם לָהֶם תֶּעֱרַב;
אַךְ אֲנִי – שֻׁתֶּפֶת לַלַּיְלָה.
וּמוּבֵאת בְּסוֹדוֹ הַמְכֻכָּב.
עַרְבִית
הַיּוֹם בְּטֶרֶם נִפְטַר, הַשַּׁחַק עוֹד מַאְדִּים,
וּכְבָר רָבְצָה עַל הַכֹּל תּוּגַת עַרְבִית עֲקָרָה.
יָפָה הַשָּׁעָה הַזֹּאת לְסַפֵּר סִפּוּרֵי בַּדִּים:
"הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה…"
"הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה וְלָהּ רַגְלַיִם קַלּוֹת
לַחְפֹּז אַחֲרֵי הַחוֹרֵשׁ עִם מֶשֶׁךְ-זֶרַע בַּיָּד.
רָחוֹק הַשָּׂדֶה הַהוּא: שָׁמָּה כָּל נְתִיבוֹת
גָּדַר הַגּוֹרָל לָעַד".
"גָּדַר הַגּוֹרָל לָעַד, אַךְ רֶגַע קָט וְאֵינֵךְ,
אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמִּשְׁכָּן נָגְעָה בָּן רוּחַ קָדִים".
– שָׂבַעְתִּי עָצְבֵּךְ, עַרְבִית! לִבִּי אֵינֶנּוּ הוֹלֵךְ
אַחֲרֵי סִפּוּרֵי בַּדִּים.
סוף תרפ"ח
צְבָעִים
מַשְׁחִירָה אֲדָמָה נֶחֱרֶשֶׁת,
פְּנֵי הַמַיִם – תְּכֵלֶת וָאוֹר,
מוֹרִיקָה בְּשׂוֹרַת הַדֶּשֶׁא
בְּחַגְוֵי הַגְּבָעוֹת, בְּמִסְתּוֹר,
וְרַקֶּפֶת צְנוּעָה מְבַקֶּשֶׁת
לְהַוְרִיד עַל סֶלַע אָפֹר.
כסלו, תרצ"א
אין שום סיבה שלא תעלו על הכתב [לשרשר בלע"ז]יערות לוריין
בס"ד
את רשמיכם מהשירים ותדיינו בינכם, בעז"ה יתחלפו כל יומיים בערך כמות השירים.
[מכאן בדף התגובה אני מציע לך, פלפלתי. לתת טיפה אולי דווקא ארבעה ימים לכל חמישה שירים אבל זו רק הצעה]
יעקב
|פרח|
את רשמיכם מהשירים ותדיינו בינכם, בעז"ה יתחלפו כל יומיים בערך כמות השירים.
[מכאן בדף התגובה אני מציע לך, פלפלתי. לתת טיפה אולי דווקא ארבעה ימים לכל חמישה שירים אבל זו רק הצעה]
יעקב
|פרח|
מי זו רחל? [ב]יערות לוריין
בס"ד
רחל נולדה באימפריה הרוסית, בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה, בשנת 1890. בתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה בלובשטיין, ונכדה לרבה של קהילת יהודי קייב, הרב מנדלשטאם. דודה, מאכס מנדלשטאם היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה. לימים הוא ניהל את בית החולים לעיניים בקייב, היה חבר קרוב של הרצל וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה. אחיה יעקב, היה פעיל מאוד בסניף הציוני בפולטבה. לימים הוא יסד בארץ ישראל את רשת בתי העם ונחשב לאינטלקטואל הראשון ביישוב. בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה, שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית. בגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית; בגיל 17 עברה לקייב ולמדה שם ציור.
ב-1909, בהיותה בת תשע עשרה, סיירה בארץ עם אחותה שושנה. השתיים, אשר היו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אומנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו במושבה רחובות, ולמדו עברית בגן הילדים. ברחובות היה לרחל הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה נקדימון אלטשולר, ממנו נפרדה ביומה האחרון. רחל רצתה לעסוק בחקלאות, ולכן עברה ל"חוות העלמות" הלימודית בחוות כנרת, שם נפגשה עם אהרון דוד גורדון שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "הלך נפש". שם גם הכירה את זלמן רובשוב, מי שלימים נודע כזלמן שז"ר והיה לנשיא המדינה השלישי, וקשר רומנטי נוצר ביניהם. אף לו הקדישה כמה משיריה, כמו "גן נעול", שהולחן לאחר מכן בשנות השבעים.
ב-1913 עזבה את הארץ כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות, ועברה ללמוד את מקצוע האגרונומיה באוניברסיטת טולוז בצרפת. שם פגשה את אהבת חייה, המהנדס היהודי מיכאל ברנשטיין, אליו קראה מאוחר יותר בשירה "זמר נוגה", הפותח במילים "התשמע קולי, רחוקי שלי?". מברשנטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו וזמן-מה ההתכתבות שלהם תובלה בשפה זו. עם סיום לימודיה התעכבה מלשוב ארצה בשל מלחמת העולם הראשונה, ובינתיים שבה לרוסיה ועסקה שם בהוראת ילדי פליטים יהודים. ב-1919 חזרה ארצה באונייה רוסלאן, יחד עם אנשים שלימים יהיו בצמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' יוסף קלוזנר (קבוצה זו פתחה את מה שיכונה לאחר מכן "העלייה השלישית"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה.
לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה המיידי מדגניה. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב, ואת ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה.
רחל כתבה שירים רבים על הציפייה ההכרחית שלה - ליום מותה.
יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מרחובות, וביקשה שיעמיסו אותה על עגלה ויביאו אותה אליו. אלטושלר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי".
רחל נפטרה ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ב"בית החולים הדסה" בירושלים, ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל", בבית הקברות כנרת. שירה האחרון "מֵתַי" שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה מלמד שהיא חשה בודדה לקראת סופה וכל שנותר לה היו רק חלומותיה.
שמותיהם של קובצי שירתה - "מנגד" ו"נבו", סמליים לחייה הטראגיים. בשמות אלה מורגשת העובדה שבחייה הקצרים היא לא הספיקה לממש את עצמה בתחום שירתה ובתחום חייה האישיים. "מנגד" מציין את הרעיון שהיא ראתה את שאיפות חייה מנגד אך לא זכתה לממש אותם; בשירה "עקרה", למשל, היא מביעה את יגונה הרב על שלא זכתה לחבוק בן. גם השם "נבו" רומז לחייה הטראגיים (זהו שמו של ההר ממנו ראה משה את הארץ המובטחת אך לא זכה להגיע אליה). היא גם כתבה את השיר "רק על עצמי" שמספר על קשייה ואכזבותיה וציפיותיה שלא התגשמו.
כתיבת רחל הושפעה ממספר זרמים ספרותיים ומקורות: האקמאיזם הרוסי, האימאג'יזם הצרפתי, התנ"ך והספרות החלוצית של העלייה השנייה.
בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד שנקרא "שירת רחל". פרט לשירים אותם כתבה, עסקה רחל גם בתרגום. בתרגומיה נכללים תרגומים משירתה של המשוררת הרוסייה אנה אחמטובה, תרגומים משירי אלכסנדר פושקין, סרגיי יסנין, פרנסיס ז'ם, תרגום מאמר על חיי הדבורים של מוריס מטרלינק, ביקורות ספרות, מסות בנושאי תרבות ועוד. בין כתביה נכללים גם שירים שכתבה עבור ספר מאויר לפעוטות.
רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%AA
תהנו!!
רחל נולדה באימפריה הרוסית, בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה, בשנת 1890. בתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה בלובשטיין, ונכדה לרבה של קהילת יהודי קייב, הרב מנדלשטאם. דודה, מאכס מנדלשטאם היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה. לימים הוא ניהל את בית החולים לעיניים בקייב, היה חבר קרוב של הרצל וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה. אחיה יעקב, היה פעיל מאוד בסניף הציוני בפולטבה. לימים הוא יסד בארץ ישראל את רשת בתי העם ונחשב לאינטלקטואל הראשון ביישוב. בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה, שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית. בגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית; בגיל 17 עברה לקייב ולמדה שם ציור.
ב-1909, בהיותה בת תשע עשרה, סיירה בארץ עם אחותה שושנה. השתיים, אשר היו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אומנות ופילוסופיה, החליטו להישאר בארץ ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו במושבה רחובות, ולמדו עברית בגן הילדים. ברחובות היה לרחל הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה נקדימון אלטשולר, ממנו נפרדה ביומה האחרון. רחל רצתה לעסוק בחקלאות, ולכן עברה ל"חוות העלמות" הלימודית בחוות כנרת, שם נפגשה עם אהרון דוד גורדון שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "הלך נפש". שם גם הכירה את זלמן רובשוב, מי שלימים נודע כזלמן שז"ר והיה לנשיא המדינה השלישי, וקשר רומנטי נוצר ביניהם. אף לו הקדישה כמה משיריה, כמו "גן נעול", שהולחן לאחר מכן בשנות השבעים.
ב-1913 עזבה את הארץ כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות, ועברה ללמוד את מקצוע האגרונומיה באוניברסיטת טולוז בצרפת. שם פגשה את אהבת חייה, המהנדס היהודי מיכאל ברנשטיין, אליו קראה מאוחר יותר בשירה "זמר נוגה", הפותח במילים "התשמע קולי, רחוקי שלי?". מברשנטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו וזמן-מה ההתכתבות שלהם תובלה בשפה זו. עם סיום לימודיה התעכבה מלשוב ארצה בשל מלחמת העולם הראשונה, ובינתיים שבה לרוסיה ועסקה שם בהוראת ילדי פליטים יהודים. ב-1919 חזרה ארצה באונייה רוסלאן, יחד עם אנשים שלימים יהיו בצמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' יוסף קלוזנר (קבוצה זו פתחה את מה שיכונה לאחר מכן "העלייה השלישית"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה.
לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת. המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה המיידי מדגניה. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב, ואת ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה.
רחל כתבה שירים רבים על הציפייה ההכרחית שלה - ליום מותה.
יום לפני פטירתה, בעודה גוססת, רצתה להיפרד מידיד נעוריה, האיכר נקדימון אלטשולר מרחובות, וביקשה שיעמיסו אותה על עגלה ויביאו אותה אליו. אלטושלר, שהיה אז כבר בעל משפחה, יצא לראותה ופרץ בבכי. מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון". לימים מספר אלטשולר: "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי".
רחל נפטרה ב-16 באפריל 1931, בהיותה בת ארבעים, ב"בית החולים הדסה" בירושלים, ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל", בבית הקברות כנרת. שירה האחרון "מֵתַי" שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה מלמד שהיא חשה בודדה לקראת סופה וכל שנותר לה היו רק חלומותיה.
שמותיהם של קובצי שירתה - "מנגד" ו"נבו", סמליים לחייה הטראגיים. בשמות אלה מורגשת העובדה שבחייה הקצרים היא לא הספיקה לממש את עצמה בתחום שירתה ובתחום חייה האישיים. "מנגד" מציין את הרעיון שהיא ראתה את שאיפות חייה מנגד אך לא זכתה לממש אותם; בשירה "עקרה", למשל, היא מביעה את יגונה הרב על שלא זכתה לחבוק בן. גם השם "נבו" רומז לחייה הטראגיים (זהו שמו של ההר ממנו ראה משה את הארץ המובטחת אך לא זכה להגיע אליה). היא גם כתבה את השיר "רק על עצמי" שמספר על קשייה ואכזבותיה וציפיותיה שלא התגשמו.
כתיבת רחל הושפעה ממספר זרמים ספרותיים ומקורות: האקמאיזם הרוסי, האימאג'יזם הצרפתי, התנ"ך והספרות החלוצית של העלייה השנייה.
בשנת 1935 כונסו כל כתביה, שכללו גם תרגומי שירה ומסות, למכלול אחד שנקרא "שירת רחל". פרט לשירים אותם כתבה, עסקה רחל גם בתרגום. בתרגומיה נכללים תרגומים משירתה של המשוררת הרוסייה אנה אחמטובה, תרגומים משירי אלכסנדר פושקין, סרגיי יסנין, פרנסיס ז'ם, תרגום מאמר על חיי הדבורים של מוריס מטרלינק, ביקורות ספרות, מסות בנושאי תרבות ועוד. בין כתביה נכללים גם שירים שכתבה עבור ספר מאויר לפעוטות.
רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי שירה בציבור.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%AA
תהנו!!
רעיון מענייןמשה
לא שיש לי מה להגיד על זה, אבל אהבתי את הרעיון.
תחלופת השירים קיימת, אבלפלפלתי
אתם תמיד יכולים להעלות כל מה שעולה בדעתכם ואת כל תחושותיכם מהשירים, השירשור הישן צונח- אבל אפשר עדיין (כמו תמיד) להתייחס אליו.
תהנו חברים!
תהנו חברים!
רחל רחלבדולח
לא שמעתי עליה אני מודה ומתוודה
עד ששיר אחד משירי קיבל השראה משירתה המופלאה
עד ששיר אחד משירי קיבל השראה משירתה המופלאה
ניתוח ;השיר "ספר שירי" - ;רחל- ;בסדנאותפלפלתיאחרונה
מילים לחודש אלולבדולח
בס"ד
כבר חמישה חודשים אני נמצאת פה באתר הזה
לקראת ימי התשובה וחודש האלול ולא רק
אבקשמכל העורכים המנהלים והיוצרים
ממי שפגעתי הן בכוונה הן בשוגג
במחשבה , בדיבור ומעשה
או שנפגע ממני
סליחה
תערוכות - תערוכות- תערוכות-פלפלתי
תערוכת בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית של בי"ס מנשר לאמנות
הקרנת סרטי אנימציה שנים א’-ג’
בהשתתפות: שרת החינוך פרופ’ יולי תמיר
הופעה בפתיחהשל עילם וולמן
פתיחה: יום ד’ 15/8 20:00
שעות פתיחת גלריה: א-ה 11:00-19:00
עד 19/9/07
גלרית מנשר, רח’ דוד חכמי 18, ת"א. טל’ 03-6887090
www.minshar.org.il
גלריה מניפה
אוצרת התערוכה: נורית טנא
פתיחה : 14.8.07
בתערוכת צילום זו מוצגים תצלומי עצים ויערות מרחבי הארץ והעולם הנעדרים מנוכחותם של בני אדם. הפרשנות הטקסטואלית הנלווית לתערוכה, במקרה זה גם היא נעדרת. הצלם איתי אמינוף מבקש להשאיר את תצלומיו חפים מתיווכה של המילה הכתובה, ומותירם זכים ובראשיתיים לעיני המתבונן.
אמינוף, בן 42, בוגר החוג לצילום במכללת הדסה, חי ויוצר בישוב שני סמוך לערד, שם הקים סטודיו. בשנתיים האחרונות מצלם אמינוף יערות ועצים בישראל ובעולם. בתערוכה הנוכחית מוצגים 11 צילומים מתוך עשרות שצילם. המקומות שבחר לצלם הם כאלה ששאבו אותו פנימה לעומת נקודת מוצא פתוחה.
כדברי המשורר הלבנוני, בן המאה התשע עשרה, ג’ובראן חליל ג’ובראן :
"היופי סוד הוא, אשר רק נשמתנו תדע,
אך הגיוננו נבוך בנסותו לשווא
לכלוא במילים את היופי".
(כנפיים שבורות, ג’ובראן חליל ג’ובראן)
איתי אמינוף – תערוכת צילום
פתיחה – 14.8, 19:00
נעילה – 11.9
גלריה מניפה, אלקלעי 1 (מתחם בזל) ת"א
שעות פתיחת הגלריה
א’-ה’ - 9:30-20:00,
יום ו’ - 9:30 -15:00,
03-6054505
תערוכת צילומים ייחודית - "מראות ממקסיקו"
3/8/2007 11:30 עד 22/8/2007 16:00
תקציר :
רטרוספקטיבה דיגיטלית - יעקב שיין בגלריית הוראס ריכטר - יפו. בחסות שגרירות מקסיקו בישראל.
פירוט :
הפתיחה החגיגית עם קוקטייל מקסיקני
תתקיים ביום שישי ה 03/08 ב 11:30
אוצר: גיא עולמי
התערוכה תוצג החל מה 03/08/07 ועד ה 22/08/07
שעות הפתיחה: ימי ב-ה 10:00-16:00 ימי ו 10:00-14:00
האמן בגלריה: שלישי וחמישי: 16:00-20:00 שבת: 10:00-14:00
* בנוסף הגלריה תיפתח באופן מיוחד גם במסגרת אירועי
לילות יפו מידי מוצאי- שבת בין השעות 20:00 ל 23:00
טלפון בגלריה: 03-6825842
סמטת מזל אריה 24 יפו העתיקה
טוב, נחמד,אבינעם 7
פלפלתי, את דואגת שנהיה קצת משכילים?.. (-:
כן. שנהיה. רע? פלפלתי
ועמך כולם משכילים.
ואם לא היו- יהיו!
ואם לא היו- יהיו!
שאלה:צחקן
ב"ה
פלפלתי- מה רמת הצניעות שם? פעם לבקשת שכנים שלנו ,אמא שלי קיבלה הזמנה לתערוכה של בנה. היא אמרה שהיו דברים מדהימים, אבל טוב מאוד שלא באתי מסיבות אחרות.
יצחק.
פלפלתי- מה רמת הצניעות שם? פעם לבקשת שכנים שלנו ,אמא שלי קיבלה הזמנה לתערוכה של בנה. היא אמרה שהיו דברים מדהימים, אבל טוב מאוד שלא באתי מסיבות אחרות.
יצחק.
אז ככה:פלפלתי
אני אומר את דעתי בענין-
אין לי מושג מה רמת התניעות שם, אבל השתדלתי להביא תערוכות נקיות.
אומנות זה תחום יחסית פרוץ וקשה ומצוא מקומות שכל התערוכה כולה תהיה נקיה לחלוטין במאה אחוז בידיעה מראש.
אז בתור אנשים בוגרים, ובתור כאלה שיודעים שהם מקימים בחייהם יחד עם ציבור שלם דרך נקיה ואמיתית יותר, נלך לתערוכות, או שנרים טלפון ונברר אם זה מתאים גם לאנשים דתיים, וכך נדרוש ניקיון יחסי בתערוכות. נראה שיש דרישה לאומנות נקיה, ובמקרה והיה משו לא בסדר, פשוט ממשיכים הלאה. לא חייבים לעמוד שעה ליד משהו שלא לענין או שלא מתאים לנו. ואם זה חלק שלם- אז פשוט מדלגים על חלק שלם, לא קרה כלום.
אני לא חושבת שחכם ללכת בדרכו של הציבור החרדי שמקצין עד הסוף ובכך סוגר את עצמו גם בגטו מחשבתי. אני כן חושבת שצריך להתפתח ואם זה דורש מאיתנו בגרות מסויימת- אז נתבגר.
נעמוד על שלנו- אבל לא לפסול על הסף.
לא הכל בהכשר בד"ץ.
זה מה יש.
מסכים?
וגלריה אחת בלי לזוז מהכסא:פלפלתי
יש שם דברים יפים, לא את הכל אהבתימשהאחרונה
אם החיבור שלי בבסיס לא היה מקרטע הייתי יכול לראות קצת יותר...
הבעיה העיקרית שלי איתם זה שהם פספסו את המבנה של גלרית רשת, וסתם העלו שורה של תמונות. הם לא ניצלו את מה שהאינטרנט יכול להציע להם ובזה הם נכשלו בגדול.
הבעיה העיקרית שלי איתם זה שהם פספסו את המבנה של גלרית רשת, וסתם העלו שורה של תמונות. הם לא ניצלו את מה שהאינטרנט יכול להציע להם ובזה הם נכשלו בגדול.
אני מסכים. ועדיין ספרי איך היה אחרי שתהיי ...אבינעם 7
או אחרי שאתה תהיה..פלפלתי
אני היתי השנה בכמה אחרות.
אני לא רואה שאני מספיקה לרוץ עכשיו לתערוכות.
אז אם תהיה - ספר לנו איך היה. הולך?
אני לא רואה שאני מספיקה לרוץ עכשיו לתערוכות.
אז אם תהיה - ספר לנו איך היה. הולך?
פילפלתי יש אמת בדברייךester317
הגלריה כבית מדרש.פלפלתי
אולי תסבירי קצת מה יש שם...צביקה
זה מפחיד, האורך..
דיון עלפלפלתי
אומנות ובית מדרש והקשר ביניהם.
הם מביאים ציטוטים מהרב קוק למשל ומראים איך זה מתקשר לאומנות.
אל תפחדו מאורך. תתחילו. תזרמו.
יכול להיות מאוד שתהנו, ואז מה? תפסידו רק בגלל הפחד?
מאורך לא מתים!
הם מביאים ציטוטים מהרב קוק למשל ומראים איך זה מתקשר לאומנות.
אל תפחדו מאורך. תתחילו. תזרמו.
יכול להיות מאוד שתהנו, ואז מה? תפסידו רק בגלל הפחד?
מאורך לא מתים!
אבל אני אתן לך קיצור יותר מדויק.פלפלתי
עולם לימוד התורה המסורתי מתאפיין בין היתר בשיח פלורליסטי שמהותו סיעור מוחות תדיר. הלימוד מתקיים ב"חברותות" בקולי קולות. הבסיס לדיון הישיבתי הוא טקסט קנוני הנתון לביקורת, לדיון ולשיח פרשני. לעומת זאת שיח האמנות המרכזי, כונן את עצמו על בסיס ´הקוביה הלבנה´. המוזיאון עוצב ונתפס כמקדש חילוני היררכי, הנשען על אוטוריטות סמכותיות.
תודה!..צביקה
הפחדת אותי יותר עם המילים הלועזיות האלה....(=
היה לא מזמן גם מאמר בלל"ת על ה"נבואה, הדמיון והגרפיקה" של alyanni...
/Mosaic/Read/6400
היה לא מזמן גם מאמר בלל"ת על ה"נבואה, הדמיון והגרפיקה" של alyanni...
/Mosaic/Read/6400
וכמובן-שקט.צחקןאחרונה
סדנת ציור.שובל אור
אני מכריזה בזאת על פתיחת סדנת ציור!
אני לא יודעת כמה פעמים נעלה סדנא כזו, אבל מי שיש לו רעיון טוב- מוזמן תמיד.
והנה הנושא לסדנא הקרובה:
ציור חצוי- ז"א ציור אובייקט שכאילו נחצה ע"י מסגרת הדף, ואז לא רואים את כולו.
לדוג'- ציור של פרח, אז אפשר לחתוך באמצע של העלי כותרת.
וחסר למי שיצייר ציור שלם ויחתוך אותו במחשב!
שומרוני לא היזקת לאיש אלא עזרת !ester317
איך החופש?ארגמן
נעדרתי המון זמן. זה התחיל במסע סניפי, אח"כ הייתי אצל סבא וסבתא שלי, וגם כשהצלחתי להשיג את המחשב המקלדת עצבנה אותי ואז טיול נוער, שבת בר-מצווה וטיול משפחתי. ואז חזרתי. כבר העליתי תמונות מהאירועים האחרונים ויש לי גם שני שירים. אחד החלטתי לשמור לעצמי [הוא גם יצא באורך מוגזם למדי וגם זקוק עדיין לשיפוץ כולל, כך שאולי בכ"ז תתקלו בו מתישהו]. והשני... טוב, אני מודה... ברור לי שהוא לא יאושר ואני רוצה לחסוך מעצמי את ההשפלה. עורכים- אם אתם בכ"ז חושבים שיש לי סיכוי אז תגידו לי ואני ימסר"ש לכם כדי לדעת אם שווה בכלל לטרוח ולהעלות... אם פה אני לא אצליח איתו אנסה את מזלי בביכורים...
מישהו ראה את מטר המטאורים שהיה בלילה שבין ראשון לשני או רק אני? זה היה יפהפה... פשוט מדהים. המון כוכבים נופלים אחד אחרי השני. היינו בצימר והיה שם חשוך מספיק ככה שראינו את הכוכבים מצוין אז פשוט הוצאנו כריות למרפסת ושכבנו ככה והסתכלנו על הכוכבים הנופלים וזה היה מהמם. וכן, אני מודה, גם אני ביקשתי משאלות... הרגל ישן, אפילו שזה קצת מוזר...
אני שמחה לחזור אחרי היעדרות די ארוכה...
אז שיהיה לכולם חודש טוב ושהמשאלות שלכם יתגשמו, גם אם פספסתם את הכוכבים הנופלים...
ארגמן.
הי, תראו מי הגיעמשה
ברוכה השבה
וכן - אני הייתי מציע כן לנסות להעלות. לפעמים אחרים רואים בזה מה שאת לא רואה.
וכן - אני הייתי מציע כן לנסות להעלות. לפעמים אחרים רואים בזה מה שאת לא רואה.
לא מבחינת איכות.ארגמןאחרונה
מבחינת תוכן.
כבר דיברתי עם היער והוא אמר שמבחינתו זה בסדר. אני אדבר עם שאר העורכים.
כבר דיברתי עם היער והוא אמר שמבחינתו זה בסדר. אני אדבר עם שאר העורכים.
המממ, אפשר קצת צומי?יערות לוריין
עבר עריכה על ידי יערות לוריין בתאריך א' אלול תשס"ז 00:33
עבר עריכה על ידי יערות לוריין בתאריך ל' אב תשס"ז 23:16
בס"ד
הגעתם לכאן, עכשיו תישארו כבר עד הסוף, נכון? 
סדנה חדשה!!!
*אני אכתוב שיר בחלקים לאורך החודש הקרוב, כנראה שאני כבר לא אספיק
להכניס את כולם. בשלב הראשון שפוט תאמרו את כל מה שיש לכם על היצירה.
בלי לצנזר משהו שאולי זה לא נכון, אנו עוסקים באומנות וכל מה שאתם נדרשים
זה רק להביא דבר שיכול להתחבר לשיר הגיונית.
*בהמשך, כל מי שהגיב יידרש להגיד האם הוא מסכים או חולק או בכלל חושב
שיש כאן גיבובי שטויות, ולהסביר למה.
* שלב ביניים יהיה כמובן לצרף את כל חלקי האמירה, לאמירה כוללת [השיר יתפרסם בחלקים עקב זכויות יוצרים]
*בשלב השלישי אבקש מכם לקחת את האמירה הזו ולתמצת אותה כמה שיותר.
*בשלב השלישי אבקש מכם לקחת את האמירה הזו ולתמצת אותה כמה שיותר.
בצאת יום הכיפורים נצא לשלב האחרון בסדנה.
בברכת יצירה.
יעקב.
אפשר שיעור בסיסי בצילום???גייטל רייזל
בס"ד
אפשר שיעור בסיסי בצילום?
לפחות את הדברים הגדולים?שנבין משהו???
הייתי ממליץ על האתר הזה.המופרע
עבר עריכה על ידי יערות לוריין בתאריך ל' אב תשס"ז 16:36
למופרע,גייטל רייזל
אתה יכול להביא לי קישור נורמלי?
זה לא נכנס לי...
זה לא נכנס לי...
הקישור נערך.יערות לורייןאחרונה
לדעתי שני הצדדים הובעו דייםיערות לוריין
עבר עריכה על ידי יערות לוריין בתאריך כ"ה אב תשס"ז 16:33
בס"ד
ואפעם לא יצאו כאן מנצחים, תודה לכל המשתתפים בדיון כולל גיחה של אילה שלוחה שיצאה מסטטוס של רוח
רפאים רשמית. שיהיה לכולנו סופ"ש שקט ויצירתי
יעקב.
כבר סיימת אותו?בדולח
ראיתי שכולם התמקדו בשאלה אחתיערות לוריין
בס"ד
אז העדפתי להוריד את הנעץ כי אפחד לא עבר לנושא אחר.
יומעולה.
אז העדפתי להוריד את הנעץ כי אפחד לא עבר לנושא אחר.
יומעולה.
אהמ...ארגמן
שנֵי, לא שתי.
הערה ממש מחכימה שני, במיוחד הניקוד שבה יערות לוריין
יעקובester317
לא כותבים ואפעם אלא והפעם,
באיזה זמן כתבתי את המילה?, עבר הווה ועתיד.יערות לוריין
עבר עריכה על ידי יערות לוריין בתאריך ל' אב תשס"ז 14:09
בס"ד
הוויכוח הזה לא נפתח פעם ראשונה בין כתלי הפורום הזה. אני מאמין ובצדק שהוא לא מוצה, לא סוכם ולא
הוכרע. [וזה לא ישתנה] אי לכך אֲמוֹר:
אף פעם
{מחלקת קצר"צ מציעה: אפעם.}
ההודעה מופנית לזכר ונקבה כאחת
מחלקת חצי הומור.
יומטוב!
הוויכוח הזה לא נפתח פעם ראשונה בין כתלי הפורום הזה. אני מאמין ובצדק שהוא לא מוצה, לא סוכם ולא
הוכרע. [וזה לא ישתנה] אי לכך אֲמוֹר:
אף פעם
{מחלקת קצר"צ מציעה: אפעם.}
ההודעה מופנית לזכר ונקבה כאחת
מחלקת חצי הומור.
יומטוב!
*איזה כיף שיש בפורום מגיהים הדדיים |שורק|
איזה כיף שיש סיבות לחייך(: ; |תרתי|בת מלך
בת מלך איפה נעלמת לנו! את חסרה פה עים הסבלנות ,ester317אחרונה
כול הטובים הולכים לטיס.חבל אך מדי פעם
ואולי?
בכלל תחזרי, אלינו כעורכת נעימה, עים סבלנות,
אומנם אני לא תמיד נמצאת,
מתי שיש לי זמן,אז רק בערוץ שבע אני,
מביעה דעותי,בפוליטיקה כמובן,
ולא תמיד יש לי תזמן להיכנס ליצירה לאומית,
מדי פעם.בזמני הפנוי אשמח לראות את שמך,
מתוסס כעורכת עם פרוטנציל,היא ברוכה, אסתר
ואולי?
בכלל תחזרי, אלינו כעורכת נעימה, עים סבלנות,
אומנם אני לא תמיד נמצאת,
מתי שיש לי זמן,אז רק בערוץ שבע אני,
מביעה דעותי,בפוליטיקה כמובן,
ולא תמיד יש לי תזמן להיכנס ליצירה לאומית,
מדי פעם.בזמני הפנוי אשמח לראות את שמך,
מתוסס כעורכת עם פרוטנציל,היא ברוכה, אסתר