שִׁירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ / לאה גולדברג
א
הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.
צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
- הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?
ב
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
ג
לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
כתבי לאה גולדברג, שירים, כרך שני, ספרית פועלים
מְצִיאָה לאה גולדברג
חֲבֵרִים, מִי יוֹדֵעַ
מַה מָצָאתִי בָּרְחוֹב?
לֹא מַטְמוֹן, לֹא מַטְבֵּעַ
מָצָאתִי בָּרְחוֹב.
לֹא עָלֶה וְלֹא פֶרַח,
לֹא כַּפְתוֹר מְנַצְנֵץ,
מָצָאתִי בַּדֶרֶךְ
מִתַּחַת לָעֵץ.
חֲתִיכָה שֶׁל שָׁמַיִם
מָצָאתִי בָּרְחוֹב,
בִּשְׁלוּלִית הַמַּיִם
תַּחַת עֵץ שֶׁבָּרְחוֹב.
חֲתִיכָה שֶׁל שְׁמֵי תְכֵלֶת
עֲמֻקָּה וּצְלוּלָה,
כָּךְ, פָּשׁוּט, הִיא מֻטֶלֶת
בַּשְּלוּלִית הַגְּדוֹלָה.
וְגַם קֶרֶן שׁוֹבֶבֶת
שַׁבְרִירִים-שַׁבְרִירִים,
בַּשְּלוּלִית מְהַבְהֶבֶת
בְּמַיִם טְהוֹרִים.
וְאוֹרוֹת הָעֵינַיִם
וּמַה טוֹב לִי, מַה טוֹב:
חֲתִיכָה שֶׁל שָׁמַיִם
מָצָאתִי בָּרְחוֹב!
בתוך: מה עושות האיילות, ספריית פועלים (1957) 1998
הָרְאִי לאה גולדברג
עָמֹק בְּתוֹךְ הָרְאִי הוּא חַי -
הֶמְשֵׂךְ פָּנַי, הֶמְשֵׂךְ סְפָרַי,
עמֹק בַּשֶּׂטַח הַמְּלֻטָּשׁ,
בְּאוֹר שֶׁקְרִינָתו אַחֶרֶת
נִלְוָה אֵלָיו פֵּרוּשׁ חָדָשׁ.
הֲכָך הוּא חַי בְּתוֹךְ שִׁירַי?
הָפוּךְ בְּתוֹךְ הָרְאִי הוּא חַי -
הֶמְשֵׁךְ פָּנַי, הֶמְשֵׁךְ ספָרַי.
הָאוֹתִיוֹת עַל הַסְפָרִים
בְּפַשְׁטָנוּת שֶׁל כָּל כּוֹתֶרֶת
נֶהְפָּכוֹת לִכְתָב-סְתָרִים.
אֱמֶת נוֹדַעַת וְאַחֶרֶת,
אֱמֶת הָרְאִי וְהַשָּׁרִים.
בתוך: שירים, כרך שני, ספריית פועלים, תשל"ג 1973, עמ' 110.
לאה גולדברג
אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ
אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.
אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ
אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.
אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ
אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.
כְּמוֹ עֵץ בִּשְׁלָגָיו, הַנּוֹצֵר אֶת אֲבִיב נִצָּנָיו
בַּקָּרָה,
אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.
וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.
בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.
לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע -
אַל תִּירָא.
כתבי לאה גולדברג, כרך ב', ספריית פועלים
