סיפור לימים נוראיםמדריך
סיפור לימים נוראים
 
 
בראש השנה, בשנה השלישית למדינת ישראל, לפני תפילת "תשליך", עלו שלושה בחורים
להר ציון. השלושה הסתובבו בין שבילי ההר ובין החצרות, כאילו חפשו משהו, כשראו קבוצת אנשים הולכת למקום פלוני הלכו אחריה. אחר כך היו עוזבים את הקבוצה והולכים אחר קבוצות אחרות שהלכו למקומות אחרים.
מי הם השלושה ? ומה הם מחפשים ?
לבסוף עלו השלושה ל"מצפה הבית" , שממנו אפשר לצפות למרחוק אל הירדן, ים המלח והים הגדול.
אנשים רבים עמדו שם וצפו בנוף היפה, התפללו תפילת "תשליך" והלכו. גם שלושת הבחורים עמדו והתפללו תפילת "תשליך". כאשר סיימו את התפילה ועמדו ללכת, ניגש אליהם הממונה והתחיל לשוחח איתם. הוא סיפר להם על ההר, ואגדות הקשורות בו. וסיים בשאלה :
"נדמה היה לי שאתם מחפשים משהו?"
הבחורים שתקו ולא ענו לו. הממונה הרגיש כי לשלושת הבחורים יש סוד משותף, אך הם אינם רוצים לגלות אותו לאיש , ואולי מתביישים הם בסודם. הניח להם הממונה, ושמר את הדבר בלבו.
חג בא וחג הלך. רבבות יהודים עלו להר לחגוג את החגים בשמחה ובצהלה. הממונה הסתובב ביניהם וחיפש את שלושת הבחורים.

 


אבל השלושה לא שבו אל ההר. אך לבו של הממונה אמר לו שעוד ישוב ויפגוש בהם. וכך היה.
בראש השנה ראה אותם עולים שוב להר. שוב באו שלשתם יחד. אלא שהפעם לא חיפשו ולא שאלו. הם הלכו ישר ל"מצפה הבית". כאשר הרגישו בממונה המביט בהם , פנו הצידה כדי שלא יפנה אליהם בדברים.
הצטער הממונה צער רב. מדוע זה משתמטים הם מפניו? בשעת תפילת "תשליך" נפגשו פנים אל פנים, ניגש אליהם הממונה קידמם בשלום, וברך אותם בכתיבה וחתימה טובה. החלו לשוחח, בתחילה הבחורים סיפרו כי הם גרים בירושלים.
"ומדוע אין רואים אתכם על ההר, בחגים אחרים ? מדוע אתם באים בראש השנה בלבד?" התפלא הממונה.
ענה לו אחד הבחורים: "אין לנו עניין לבוא לכאן בזמן אחר". הדברים פגעו בממונה וגרמו לו צער. אך הוא שתק ולא הגיב . הבחורים הרגישו שפגעו בו, והתחילו לפייס אותו: "לא רצינו לפגוע בך או בהר הקדוש. חלילה ! מה שרצינו לומר הוא, כי אנו באים לכאן לתפילת "תשליך" דווקא, בגלל סיבה מיוחדת... בגלל מעשה שהיה"... ותוך כדי כך סיפר אחד מהם לממונה את סודם של הבחורים:


כאשר הגיעו הגרמנים לעיירה שלהם בפולניה, התחבא יחד עם הוריו בבונקר. יום אחד נתגלו על ידי שכנים פולנים, שמיהרו להודיע על כך לגרמנים. עזבו ההורים את הבונקר עם הילד הקטן, והחליטו לברוח. אולי ליער. אולי לעיר אחרת. אבל מה לעשות בילד הרך שאינו מסוגל לעמוד בתלאות הדרך? איך להציל אותו? שכנה אחת הציעה להם למסור אותו למנזר. הלך האב אל ידידו הרב, להתיעץ בו. מה לעשות? האם מותר להציל את הילד, ולשלוח אותו למנזר ?
אמר הרב : מה רוצה אותו רשע ? להשמיד את עם ישראל. על כן, חייב כל יהודי לעשות הכל כדי להמשיך ולחיות, על אפו ועל חמתו של הרשע...
ואיך אוכל להשאר יהודי במנזר ? איך אוכל לשמור על מצוות התורה ? הרי הם יטבילו אותי לנצרות, ואיך אוכל לטהר את עצמי מן המים ? שאלתי.
"תלך ל'תשליך' בני". . ענה הרב. "ואת המים שיזרקו עליך . תשליך בחזרה אל הים. ובעזרת השם - תזכה להצלה".
בדרך אל המנזר סיפר לי אבי על משה רבנו: "כאשר נולד משה, החביאו אותו הוריו שלושה חודשים בבונקר. אחרי כן, כאשר לא יכלו עוד להוסיף ולהצפינו - עשו לו תיבה ושמו אותו על הנהר, כדי שיציל את עצמו. לבסוף הביאו את משה לבית פרעה, כדי שיגדל ויתחנך לעבודת אלילים. אך בסופו של דבר זכה משה "ויצא אל אחיו". "בני" – סיים אבי . "זכור ואל תשכח ללכת ל'תשליך' אל תשכח להשליך מעליך את המים של הטבילה, ובזכות זאת תזכה לצאת מן המנזר ולחיות בין אחיך". הבטחתי לאבי לשמור על מצוותו ולהשאר בחיים, וכמו כן להתפלל תפילת "תשליך" בראש השנה, כדי שאזכה גם אני לצאת מן המנזר ולשוב אל אחי.
חיי במנזר היו דומים לחייהם של שאר הילדים. הייתי כמו אחד מהם : גוי קטן, נזהרתי מאוד ואיש לא חשד בי שאני יהודי. כשהגיע ראש השנה יצאתי לטייל ליד חוף הנהר. היה זה מעשה פשוט וטבעי. ואיש לא חשד בילד הקטן שטייל ליד המים. והנה ראיתי שחוף הנהר מלא מטיילים : עשרה ילדים קטנים, כולם בבגדי מנזר מטיילים בחוף. וכל אחד מהם מטייל לו לבדו. ואינו מדבר אל איש. מי הם ילדים אלה? ומה הם מבקשים ליד הנהר? האם גם הם ילדים יהודים, שהרב ציווה עליהם ללכת לתפילת ה"תשליך" בראש השנה ?
עברה שנה. שוב הגיע ראש השנה, ושוב יצאתי מן המנזר והלכתי לי לטייל ליד הנהר. ושוב פגשתי באותם הילדים עצמם שהיו שם בשנה שעברה. הפעם לא היה לי ספק: ילדים אומללים אלה יהודים הם, והם באו לכאן כדי להתפלל תפילת "תשליך". הבטתי בהם. והם הביטו בי. שתקנו - אך העינים דיברו
וסיפרו את הסוד.
"אחים אנחנו, אחים התוודענו ועמדנו להתפלל בציבור. עשרה ילדים קטנים, בבגדי כמורה שחורים, התפללנו תפילת "תשליך" ליד הנהר.
מאותו יום, היינו מתאספים מפעם לפעם ליד הנהר, לתפילה. היינו
מזכירים זה לזה מילה נשכחת בשפה היהודית, או מנהג יהודי. היינו מדברים על האסון שירד על עמנו, ועל החלום שיום יבוא ונשוב לחיות בין יהודים, ונוכל לשמור את מצוות דתנו בגלוי, לעין השמש.
לאחר המלחמה התפזרנו לכל קצות תבל. אנחנו השלושה עלינו לארץ ישראל, וזכינו לחיות בירושלים. ושבועה נשבענו כי נשמור לקיים את מצוות תפילת "תשליך" ביחד, כמו שעשינו שם במנזר.
ומאז ועד היום אנו נוהגים להתפלל תפילת "תשליך" ביחד.
סיפור מקסים .תודה .יונה
מה המקור לסיפור ?
לא קראתי סוריגייטל רייזל
זה ארוך לי מדיי...וגם מצטערת, אני פשוט יודעת שלא המדריך כתב את זה אז מרשה לעצמי לומר שזה גם נראה לי ממש משעמם.
יפה!משה
מהיכן הועתק?
סיםור יפה מרגש ומדהיםבדולח
יפה ממש..אנונימי (פותח)אחרונה
CureTypes: Convenient Access to Quality Medicationdonaldjohn

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

האמת.אנונימי (פותח)

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

העלה לי חיוך.כְּקֶדֶם

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

...אנונימי (פותח)אחרונה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

היושעלמת חן

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

את מכוונת אולי לפרוזה וכתיבה חופשית?אנונימי (2)
לאעלמת חן
היה פורום שנקרא שירים, אני כמעט בטוחה בזה
יש את זה:כי קרוב.
עבר עריכה על ידי כי קרוב. בתאריך י"א בשבט תשפ"ד 08:17

פורום שירים

הוא נטוש למדימבולבלת מאדדדדאחרונה

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

תמיד זוכרת אותך, לא צריך חודש או יוםסתוית סימה

בס"ד

 

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

...אילת השחראחרונה

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍

טוב, פה בטח אין אף אחד שמסתכל, ובכל זאת..אני הנני כאינני

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

 

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

 

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

 

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

ב"ה, בהשגחה אלקית, עכשיו כבר לא כ"כ מפריע לפרסם.אני הנני כאינני

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

 

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

 

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

 

תם, ועוד אשלים עם זה.

מה זה לדעתכם יוצר טוב?yaeli1989

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?

 

עבודה מהבית קלילה נוראאנציללואנטנך

דרושים דרושות לעבודה מהבית בקלדנות, כתיבה, הזנת תוכן, הזנת נתונים, תמלול, ותרגום, לפרטים נא לפנות בוואטספ למספר 050-2322173
 

אולי יעניין אותך