הזוי. תיאטרון אבסורד. ואף אחד לא שובר את הכלים ולא משחקים.
זה לא הרב, נראה לי הוא מתכוון שהיה שווה בשביל תמונה...
אחי, הגיוני שלא הבנתי אותך אבל 9 בתים... 8 משפחות.. עם ישראל תקומה תורה ודברים כאלה
שווה תמונה... סבבה, למה לא
א. זה לא הרב דרוקמן.
ב. זה הרב יהודה עציון שליט"א
ג. חודש אדר, תשתחררו קצת.
ד. בשבילי עצוב יותר שאנשים עדיין מאמינים במדינת ישראל (ע"ע המודעה שתלו על אחד הבתים) יותר משכמה בתים שנבנים על אדמות "לא חוקיות" נהרסות. הרי אם אתם מאמינים בתוקפה של המדינה ובסמכותה לחוקק חוקים (שהרי לנו יש חוקה שניתנה בהר סיני), הרי תכירו ותקבלו גם חוקים אלו. וגם אם לא תקבלו ותצטערו ותבכו, אין זה משנה, משום שאף אחד לא מתעניין בצער של הציבור הזה...
ה. ברור שארץ ישראל חשובה לי.
ו. אני לא הולך להיכנס לדיון במיוחד שאני קופץ לבקר פה פעם בשנה בערך...
אני מעפרה. הרב דרוקמן קצת יותר (...) מבוגר
ראיתי עכשיו את הסרט של איתי אנגל בעובדה (תכנית בערוץ 2). למי שלא ראה, אנגל יצא למסע הזוי בלב ליבה של המלחמה נגד דעא"ש. הוא נסע עם היחידה המיוחדת של העיראקים לעיר גדולה ששמה "מוסול". לפני בערך 4 שנים השתלטו דעא"ש על מוסול, ומאז עושים הכל הכוחות העיראקים כדי להחזיר לידיהם את העיר הגדולה.
אחרי שראיתי את התמונות של גופות זרוקות על הכביש ושל ילדים בוכים כי אבא שלהם לא יחזור יותר הביתה, חשבתי קצת. חשבתי על מה יש לנו, הישראלים, לעשות עם זה. אנחנו בכלל צריכים לעשות עם זה משהו? זה אמור לעניין משהו אצלנו בבית הנבחרים?
ע"פ דו"ח שהוגש לאו"ם בסוף השנה, כבר יותר ממיליון אזרחים נרצחו שם..
מה אנחנו צריכים לעשות.? לעזור, לדבר, או פשוט להתעלם?
ד.א. יצא לי לדבר על זה עם יושב ראש המחלקה לענייני ערבים באחר האוניברסיטאות הגדולות בארץ. לפי מה שהבנתי הוא אמר לי שאנחנו לא צריכים להתייחס למה שהולך שם, אנחנו צריכים לספח אלינו את רמת הגולן, כך שלא משנה מה יהיה, אנחנו, לא נפגע.
מסכימים?
בהמשך נספח גם את סוריה ועירק.
במדינה יכולת ההשפעה של כל בעל תפקיד בפני עצמו מוגבלת.
מפקד המשטרה פועל ע"פ הוראות השר שממונה עליו, וגם לדרגים שמתחתיו [מהניצבים ועד השוטר בשטח] יש השפעה על אופן ביצוע הפקודות.
גם למפכ"ל יש השפעה, אבל היא מוגבלת.
לשופט בבג"ץ יש יותר מרווח תמרון בפסקים [במגבלות החוקים, שאפשר להגמיש אותן בפרשנות יצירתית], אבל הוא יכול להשפיע רק בדיון בתיקים בהם שובץ, ואם הוא חלק מהרכב של כמה שופטים, אז רק אם לדעתו שותפים שופט/ים נוספים.
אפשר לדון מתי בעל תפקיד צריך לסרב לפקודות הממונים מעליו, [ובד"כ לאבד את תפקידו], ומתי נכון יותר להשאר להשפיע מבפנים, אף שזה כולל שיתוף פעולה עם דברים שליליים.
בדרך כלל, מי שהגיע לתפקיד בכיר, זה בגלל שהוא דוגל בהשפעה מבפנים [במקרה שהוא דוגל בכלל בהשפעה].
וכנראה שמי שמגיע למקומות כאלה הוא בן אדם עם דעה עצמאית, ולא "חייב" לאף אחד. וכן, כנראה שמי שהוא חלק ממערכת מסויימת לעולם הוא יהיה חלק ממנה. אל תצפה ממנו פתאום לשבור את כל הכלים כי זה לא יקרה.
ורק לדוגמא, אריה אלדד, שהוא (או היה..) אחד ממנהיגי הימין ומראשי עוצמה לישראל, אמר לא פעם שהוא חושב שצריך להרוג כל מחבל, אבל אם בתור רופא יביאו לו מחבל פצוע אז הוא יטפל בו... כי מה לעשות, כנראה שבסופו של דבר מי שהוא איש מקצוע צריך להניח לפעמים את האידיאולוגיות שלו בצד ולעשות גם דברים שהוא פחות אוהב... ולכן גם מי שהוא ימני גדול, כשהוא מגיע למקומות מסוימים היכולת שלו להשפיע ולשנות קטנה.
כנראה יכנו אותך "שמאלנית" "זייפנית" "אכזבה" וכד'
את באמת חושבת שמפכ"ל במשטרה או שופט עליון יכול להפוך את הקערה על פיה ולעשות כרצונו? לא מדובר בראש ממשלה, ואפילו הוא (במדינה דמוקרטית כמו שלנו) לא חופשי להפוך סדרי שלטון כפי שליבו חפץ.
אז מה כן? שינויים איטיים (לכאן ולכאן) נעשים כל העת, הרחק מאור הזרקורים. למשל אחוז השופטים הדתיים/מתנחלים עולה באופן גורף ומשפיע רבות בעולם הפסיקה, וגם יחס השוטרים וההגינות שלהם עולה פלאים כאשר מנסים להשוות לפינוים קודמים.
לכן אציע לך, במקום להתאכזב נסי להיות מעודכנת ואולי תצליחי לזהות מגמות חיוביות במערכת
לפני עידן אהרון ברק לא ניתן היה לעתור לבג"ץ ולכל ערכאה אחרת ללא זכות עמידה (locus standi). לא אכביד כאן בדיון על המשמעות שלה, רק אציין שדלתות בג"ץ היו ננעלות בפני ארגונים כמו שלום עכשו ודומיו. המחוקק יכול להתערב ולשנות את השיטה, אבל בינתיים כחלון הפך למגן הדמוקרטיה כביכול, ובלעדיו אין רוב לקואליציה. נותר אם כן לעשות דברים במחטפים... וזה מה שאיילת שקד עשתה
יבוא יום בו נהיה חזקים מספיק
בע"ה בקרוב
אמרו שעקירת גוש קטיף תהיה האחרונה, ומאז היו לנו עוד שלושה קטיפים קטנים, ועוד היד נטויה.
"להנהיג" זה סיפור אחר, בעיקר בגלל שיטת המשטר שלנו, אבל לא רק. די לציין כי מאז 1981 נשמרת שוויוניות בין גושי הימין והשמאל עם יתרון קליל לימין- בדרך כלל, שתלוי על בלימה. בבחירות שהיו התחזק הליכוד על חשבון הבית היהודי, ועכשו הפוך על פי הסקרים. בנט הפנים שמהקהל של המחנה הציוני ומר"ץ הוא לא יביא קולות.
כאן באתר ערכו את המאמר, עיקר טענתו היא שדרוש שופט עם תודעה שמרנית מהפכנית, כמו אהרון ברק בכיוון ההפוך. אחרת לא יזוז כמעט כלום.
ואגב אורחא הוא מתאר את מאמצי השיווק של הבית היהודי את ה"הישג ההיסטורי", כדרכם.
לא ראיתי בשום מקום שהבית היהודי "רקדו על הדם". הגיבו בצורה עיניינית בסה"כ.
ופוליטיקה זה לא רק מסריח... יש פה גם וויכוח אידיאולוגי, ויש הרבה מה לומר (מבחינה אידיאולוגית) על הלחימה בצוק איתן ועל צה"ל בכלל. הדו"ח הזה רק מחזק את הטענות של הימין החזק ומראה כמה תפיסת "ההכלה" ו"הלחימה בעצימות נמוכה" הם מזיקות וגורמות לנזק לביטחון ישראל. ואת זה נראה לי שמצווה לומר וחבל אולי שהקול הזה לא נשמע מספיק...
חמור לפחות כמו ייחוד.
אז מה?
נרשיע אותך?
טענו כנגדו שביצע מעשה חמור, ולא היא.
מצופה להפגין יושרה בסיסית במקום להמשיך לתקוף על ריק
לימי ציפי לבני הלא עליזים. לדעתי צריך לאזן את זה ע"י התפקדות ללכוד של אנשי ימין, גם אלה שלא רצו להתפקד כי הלכוד לא מספיק ימני. אחרת יכנסו אנשי שמאל ללכוד, כמו לפני ההתנתקות.
אם הוא יהיה יותר שמאלני. ביבי תומך כבר עכשיו בהקמת מדינה פלסטינית, ואמר זאת לטראמפ. אתה רוצה מדינה פלסטינית?
אני לפעמים לא מבין איך עובד הגיון של אנשים מסויימים, בלי להעליב.
להבין איך עובד הגיון של אנשים מסויימים, בלי להעליב.
סוסים טרויאניים מתפקדים למפלגות דמוקרטיות, ומכניסים לרשימה לכנסת- אולטרא סוסים טרוייאנים. אחר כך מתפנים להצביע למפלגת אחות במקרה הטוב, ולמפלגה עויינת ביודעין במקרה הפחות טוב.
זה חייב להפסק.
במקום זה צריך לקבוע בחוק כי מי שהצביע בפריימריס, הקול שלו יובא במניין הקולות הנצברים של המפלגה שהצביע עבורה, ולא יוכל להצביע שוב בבחירות הכלליות.
כפי שזה נראה לדעתי, ההבדל המהותי בין הליכוד לעבודה הוא שבעוד שבעבודה (ובאופן כללי בשמאל) מעוניינים במו"ם ישראלי פלסטיני כשיח של שני צדדים שווים, נתניהו מעוניין לכפות על הפלסטינים הסדר שיעבוד לטובת ישראל באמצעות קואליציה רחבה של גורמים אזוריים. באופוזיציה רואים במו"ם מטרה בפני עצמה, מבחינת נתניהו זה בסך הכל אמצעי למשהו גדול בהרבה. נתניהו לא מעוניין במדינה פלסטינית מצד עצמותה ומי שחושב כך לדעתי פשוט טועה בגדול.
בחירה של היו"ר והחכי"ם ומרכז הליכוד. אם אתה מתפקד למשל שנתיים לפני הבחירות, אתה משתתף בפריימריז שנערכים כמה חודשים לפני הבחירות בשביל אנשי השמאל הללו, לשלם 96 ש"ח לשנה דמי חבר לזוג זה כלום. לא מבין מה ימנע בעדם, ולמה יש אנשי ימין שלא הבינו שצריך להתפקד?
כל השטח שבידי ישראל. אני התפקדתי, ולא חתמתי על כלום. אז לא הבנתי איפה הבעיה?
שמעתם על זה שהרביצו (לכאורה) לעוד ערבי כי חשבו שהוא המחבל..?
כי הוא צעק בערבית וגרם לבלבול וכו'..?
אז שתדעו שזה שקר..
חבר שלי הוא זה שהרביץ למחבל וזרק לו מכונת תפירה לראש
הערבי השני היה נוכח שם וניסה להגן על המחבל בכך שהוא צעק להם שיעזבו אותו, וישאירו אותו לו כי הוא שוטר סמוי והוא כבר יטפל בו... כשהוא ראה שהם לא שומעים לו הוא התחיל לקלל אותם. אז הוא חטף גם את המגיע לו
כשדיברתי אנשים הם היו בטוחים שבאמת זה מה שקרה...
בגלל זה העליתי את זה
ערב (הסעודית, חצי האי ע.) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.
מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.
*
הרחבת אופקים (Think Big) תביא שלום, בעזרת השם !
המלחמות והמאבקים נובעים מצרות-מוחין. אברהם אבינו, היהודי הראשון, כשהיה ריב בין אנשיו לאנשי לוט, כבר אמר: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. (בראשית יג ט)
הוא עבר משטח קטן שעליו הייתה קטטה לשטח יותר רחב ששם אפשר להתפשר.
ככה גם אם רוצים להביא לשלום בין ישראל לערבים בארץ ישראל, צריכים להתמקד פחות בשטח של ארץ ישראל או פלשתינה, ולהרחיב את האופק לכל מזרח התיכון ומעבר לו.
לערבים יש להם ארץ ענקית: חצי האי ערב, איפה שהוקמה מדינת ערב הסעודית ועוד כמה מדינות נוספות.
אבל זה עוד לא מספיק, הם כבשו המון ארצות ברחבי העולם, וכיום יש להם תוספת של עוד עשרות מדינות ערביות.
בנוסף לזה, יש להם עוד כמה וכמה מדינות מוסלמיות כמו איראן וטורקיה, שמזדהים באופן מלא עם המוסלמים הערביים, וגם הם אפשר לחשוב אותם כערביות.
ובתוך כל זה יש עם אחד, רודף שלום ושונא מלחמות, ובגלל גזירת הגלות הוא נרדף, שגירשו אותו ממדינה למדינה, ואחר כך ניסו רחמנא ליצלן להשמיד אותם מכל כדור הארץ לגמרי, היו לא תהיה. ולעם הזה יש רק ארץ אחת, והוא חזר בלית ברירה לארצו היחידה.
ולמרות כל זה, גורמים קיצוניים בעולם הערבי, על כל הארצות הרבות שיש להם, מתמקדים באופן אובססיבי איך לנגוש ולקרוע חלקים גדולים או קטנים מארצו של העם היהודי, העם הכי שלו ושואף שלום, שבקושי יש לו ארץ אחת וגם היא לא כולה. ולמטרה הזו הם גם "הפרישו" את הפלשתינאים שיהיה להם ייחודיות בפני עצמה, בכדי להראות ליהודים: אין לכם מקום בארץ ישראל. זה כבר תפוס על ידי פלשתינאים.
חבל שהתקשורת שלנו - הישראלית - במקום להתמודד מולם, היא עוד מוסיפה שמן למדורה בזה שהיא קיבלה את השם הזה העם הפלסטיני.
וככה במקום להביא שלום ממקדים את הכול לאותו שטח קטן - ארץ ישראל, מבלי יכולת לוותר. אם ההתמקדות הייתה על כל ארצות ערב ביחד, כבר מזמן היה אפשר להגיע לידי שלום אמתי.
לכן צריכים להדגיש שלערבים לא חסר להם דבר, יש להם עודף שבעודף. הם צריכים עוד להחזיר כמה וכמה מהמדינות שיש ברשותם.
אם ישתמשו בסיסמה הבאה:
ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל !
אפשר בהחלט להוביל לשינוי מהותי בדעת הקהל היהודית ושל כל העולם ואפילו בדעת הקהל הערבית זה יחלחל, עד שזה יביא לשלום אמיתי ובר קיימה.
גם אם זה לא יביא שלום באופן מיידי
זה ייתן לנו יותר תעצומות כוח במאבק שלנו, ומאידך זה יחליש את הטיעונים של הערבים, ובהחלט יוריד גם את הנחישות שלהם.
התבוננתי בפרשת יפתח הלגעדי על המלחמה עם בני עמון. (שופטים יא א-לג). לשם מה הוא הביא טיעונים נגד בני עמון על צדקת דרכו של עם ישראל."הלוא את אשר יוריש כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש". הרי בסופו של דבר הם לא קיבלו את הטיעונים הלוגיים האלו והוצרכו למלחמה . בנוסף לזה הרי בני ישראל לא מינו את יפתח בשביל לענות טיעונים לוגיים לבני עמון. את זה היו יכולים לעשות ואולי יותר טוב זקני גלעד שהיו יותר מלומדים לכאורה. אלא הסיבה היא שזה היה גם כמקדמה למאבק המזוין שניהל יפתח הגלעדי. בכדי לנצח במאבק צריכים להרגיש צודק. ובכדי להרגיש צודק צריכים טיעונים חזקים. וזה היה הטיעון הכי פשוט שגם פרימיטיבי יכול להבין: "הלוא את אשר יוריש כמוש אלוהיך אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוקינו מפנינו אותו נירש". איפה שיש את הסמנים הדתיים שם זו הארץ השייכת לעם עם אותה דת.
וכאן נכנסת הסיסמה ירושלים של היהודים, מכה של המוסלמים ! שם בערב הסעודית זה מקור הדת של הערבים המוסלמים, ואילו ירושלים זה מבצר הדתי של עם ישראל.
לסיכום: הסיסמה הזאת "ערב (הסעודית) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל !" בצירוף הסיסמה "ירושלים של היהודים, מכה של המוסלמים !" טובה ומועילה לא רק אם בסופו של דבר הערבים יקבלו את זה, אלא גם למקרה מצער שהם לא יקבלו את הטיעון הזה.
ערב (הסעודית, חצי האי ע.) - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.
מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.
זה טוב לכולם, גם לערבים עצמם. אני מניח שיהיה טוב לערבים עצמם אם יהיה להם את ארץ ערב (חצי האי ערב), לאלו שלא הגיעו חלילה למצב אומלל של וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה.
ו ערב (הסעודית, חצי האי ע.) - לערבים, יתקיים אך רק בתנאי של ארץ ישראל - לעם ישראל..
ולפרסם את הדעה שארץ ישראל שייכת לעם היהודי, זה טוב לנו, כמובן. וכל מה שטוב לעם ישראל טוב גם עבור כל העולם כולו.
חבל שבמצב הנוכחי צריכים את המשוואה של ערב לערבים, שכמו שארץ ערב שייכת לערבים, כן ויתר מכן ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. בעצם ארץ ישראל ועם ישראל להם שייכת ארץ ישראל אינם צריכים שום משוואות אחרות. אבל בגלל שהרגילו אותנו לדבר על חלוקת ארץ ישראל, עד שנתרגל שזה בכלל לא שייך, צריכים בינתיים את המשוואה של ארץ ערב לערבים.
אני יכול להבין את מי שכתב ת'מכתב מה אתה כזה תוקף הבן אדם מסר תנפש על המקום יש לו אידאלים ועקרונות
ופתאום מגיעים עמונה אם מועצת ישע ורוצים להשתלט לו על הגבעה ולהקים שם ישוב חוקי... זה הגיוני שהוא התעצבן .. .
אני לא מכיר את כל הפרטים מה בדיוק הולך בגאולת ציון וכו' , אבל דווקא למסתכל מבחוץ זה נראה מאוד לא טוב ולא מוסיף סימפטיה והערכה לאנשי הגבעות וגאולת ציון! הכי אם המטרה שלכם ליישב את ארץ ישראל אתם צריכים לשמוח שיקום שם ישוב גדול עם תשתיות ובתים וכו'.
אלא מה? שכנראה זה לא המטרה שלהם...
בעיני זה רק מחזק את הטענות נגד אנשי הגבעות ומוכיח שבסופו של דבר הדרך המסודרת של "מועצת יש"ע" היא הנכונה. מי שהצליח עד עכשיו להקים עשרות / מאות ישובים , עם תשתיות ובתים וכו' הוא זה שבזכותו ברור לכולם היום שההתישבות ביהודה שומרון היא עובדה שלא ניתנת לשינוי.
חלק מהעניין זה אמירה שלא משנה זה ארץ ישראל ואני לא צריך אישור
ורוצים להקים ישוב בראש הזה... ואז מגיעה מועצת ישע ומנכסת הכל...
(שוב פעם אישית אני לא יודע מה עדיף למרות שגרתי שם כמה חודשים פעם...)
הוא אדם הגון עם שכל ישר. בכל מה שקשור לדיקטטורת בג"ץ- הוא דש ומדבר על הנושא כבר הרבה שנים, וכאן כנראה מצא את ההדמנות שוב לדבר על זה.
יודע ערבית שוטפת וגם מבין..
עד כמה שהחסידות שלו נוטה שמאלה , הוא יודע מה זה ימין..
הלכה לא תמיד חופפת לימין
???
בקול היהודי ובכיכר השבת יש דיווחים אמינים יותר על האלימות הזאת.
והמילה המכובסת- פינוי...
זה גרוש, הרס וחורבן! לא פחות.
ואל תתחילו להגיד לי שערוץ 7 לא חייב לי כלום.
הוא בכל זאת ערוץ מייצג לצערי כמו וואלה (בלי להבדיל!) שמייצג את השמאל אפילו שהוא פרטי.
אי שקטאחרונההיא לא יכולה ישר להיכנס ולשנות הכל,
זה לאט לאט, ורואים שיפור!
וגם, שרת המשפטים לא יכולה לעשות רק מה שהיא חושבת,
יש עוד אנשים שבמערכת הזאת שגם משפיעים..
החרדים לא הצטרפו אולי בגלל רמת הכשרות החפיפניקית של המסעדה.
אבל בנט.
למה בנט לא הוזמן?
בין העונים נכונה יוגרל בקבוק ריק של שמפניה ורודה.
בס"ד
יום שישי, י"ב שבט התשע"ו, היום לפני שנה.
יום לאחר שתושבי חברון נכנסו לבתי רחל ולאה בחברון, שאותם הם קנו בכסף מלא מבעלי הבית הערבים, הגיעו כוחות הביטחון על מנת לפנות את התושבים החדשים מהבית. גם הפגישה שנערכה בין עמותת 'הרחיבי מקום אוהלך' שרכשה את הבתים, לבין המנהל האזרחי, לא עניבה תוצאות למרות שבפגישה הוצגו המסמכים שמציגים שהקנייה נעשתה כדין. את השר משה יעלון, שר הביטחון דאז, זה לא הטריד. מבחינתו לא היה אישור עסקה, הסדרה של הרישום ותיאום ביטחוני-מדיני שנצרכים במקרים כאלו. לכן הורה יעלון על פינוי מידי של הבתים מהתושבים.
באותו הבוקר הודיעו שלושה ח"כים שהם אינם מוכנים לקבל את המדיניות של יעלון. הח"כים בצלאל סמוטריץ', אורן חזן ואיוב קרא, הודיעו שכל עוד התושבים מחוץ לביתם הם אינם מחויבים למשמעת הקואליציונית. בתקופה אז, שהקואליציה הייתה קואליציה של 61, לאיום הזה הייתה משמעות רבה. מי שלא התרשם מהאיומים של השלושה הוא מי שהיה אז יו"ר הקואליציה, צחי הנגבי, שמבחינתו הוא המשיך לשדר עסקים כרגיל והודיעה שמי שלא יצביע יחד עם הקואליציה ייענש בחומרה. אך שלג שירד באותם הימים בירושלים השבית בכל מקרב את עבודת הכנסת, כך ששום חוק לא עלה בתחילת השבוע שלאחר מכן.
השלג נגמר והח"כים התקפלו. האחרון שבניהם היה ח"כ בצלאל סמוטריץ'. בהודעה שפרסם סמוטרי'ץ בדף הפייסבוק שלו הוא הודה שמשבר הבתים טרם הסתיים והוא יסתיים רק כאשר המתיישבים יורשו לחזור לבתים שאותם הם רכשו. לדבריו של סמוטריץ' מכיוון שנתניהו ביטל את התנאים שהציב יעלון לאכלוס הבתים ותחם את משך הבדיקה בשבוע וחצי, וכן מכיוון שמהבדיקות שלו התהליך של בחינת הסכם הרכישה מתקדם באופן מהיר, הוא נותן לראש הממשלה את הקרדיט לעמוד בהתחייבותו ועל כן אין צורך לזעזע את הקואליציה פעם נוספת. סמוטריץ' גם הוסיף שלדעתו אם הוא ימשיך להתעקש, לא רק שזה לא יעזור לביצוע העברת הבתים לבעלות יהודית, אלא זה אפילו יקשה על התהליך. כך חזר הרוב לקואליציה.
שבוע וחצי עברו ושום דבר לא התקדם. בתאריך כ"ג בשבט, אחרי שיעלון הודיעה שהבדיקה תיערך זמן, פניתי לח"כ בצלאל סמוטרי'ץ בשאלה על אופן המאבק שינקטו במפלגת הבית היהודי אם הם יראו ששר הביטחון לא יזרז את תהליך הבניה (כפי שכבר היה ניתן לראות שקורה במציאות). תשובתו הייתה שאם אכן הדברים לא יזורזו בחודש הקרוב, מפלגת הבית היהודי כולה תרתם למאבק.
עברו גם חודשיים שלושה, ואפילו שר הביטחון מאז התחלף ושום דבר לא התקדם.
בתאריך י"ג בתמוז, כמעט חצי שנה לאחר ההבטחה של סמוטרי'ץ פניתי אליו שוב בעקבות שרשור שעלה פה בפורום ובעקבות ראיון שנערך איתו בתוכנית 'פתחי וזמרי בע"מ' ברדיו גלי ישראל שם הוא אמר שאם חוק ההסדרה לא יקודם תפעל כל מפלגת הבית היהודי על מנת לקדם אותו. שאלתי אותו איפה זה עומד כיום ותשובתו הייתה שהוא יבדוק בלנ"ד בימים הקרובים את העניין והוא אודה לי על התזכורת החשובה.
עוד מספר חודשים עברו, וכבר שנה חלפה. לא רק שיעלון לא עמד במילה שלו, אלא גם ראש הממשלה וחברי סיעת הבית היהודי שכחו מהעניין והעבירו אותו מסדר היום שלהם. בתי רחל ולאה בחברון עדיין עומדים ריקים והתושבים שקנו את הבתים האלה בכסף מלא, אינם מורשים להיכנס אליהם.
י"ב שבט השנה, היום האחרון שבג"צ הקציב למדינה שבעמונה כבר לא ישאר שום דבר.
חוק ההסדרה קובע פיצוי לבעלי קרקעות שהמדינה הפקיעה אותן לכל צורך שהוא, ובדרך כלל עולה לדיון כשמדובר בצורך ציבורי גדול. זו אינה המצאה ישראלית, והוא קיים בכל העולם בהרחבה כזו או אחרת.
השאלה החוקתית שתעמוד למבחן בג"ץ, אם תוגש עתירה, היא שאלת מעמדה המשפטי של מדינת ישראל ביהודה ושומרון, ואם מדינת ישראל סוברנית להחיל חקיקה במקומות שלא הוכרזו כשטחים ריבוניים שלה.
ולגבי פסקת ההתגברות, למיטב ידיעתי אין לו שום תקדים עולמי, ורק לאחרונה שמענו על שופט פדראלי בארצות הברית שפסל את מגבלות הכניסה למוסלמים. הנשיא טראמפ שסמכויותיו החוקתיות הן מעל ומעבר לאלה של ממשלת ישראל הסתפק בפרסום סטטוס זועם בפייסבוק
וכמו שבג"ץ פסל את מתווה עמונה, גם פסקת ההתגברות צפויה להפסל.
במקום זאת צריך לשנות בחקיקה את הרכב הועדה למינוי שופטים, ואל דאגה, השמאל לא במהרה יחזור לשלטון. לפי זה תוך חמש שנים ישארו חמישה שופטים ליברליים, לכל היותר, שכמעט בכל הרכב יהיו בדעת מיעוט.
שנית - פסקת ההתגברות בסך הכל היא כלי סיוע אפשרי במידה וחוק מסויים לא מוצא חן בעיניי בג"ץ. כמובן שיותר יעיל זה לתקן את הקטע עם בג"ץ עצמו ולא לאפשר לו בקלות כל כך לבטל חוקים שלא באים לו טוב בעין, אבל גם פסקת התגברות זה משהו שבמצב נוכחי הוא סביר וכדאי.
לגבי שינוי בחקיקה של ההרכב - בגדול מסכים איתך, בפועל אני מאמין שנעשים מאמצים לכך ושזה אל כזה קל. לצערנו עדיין לכחלון יש כוח בקואליציה ויש עוד כמה נשמות טובות שדואגות לתסבך את הכל... מבאס...
הליכוד בטוח שהוא נשכב על הגדר עבור תושבי עמונה ויהודה ושומרון, ובנוסף הוא בטוח שמתיישבי יהודה ושומרון כפויי טובה בהעדפתם את בנט, לפחות על פי הסקרים. הדרישה של בנט להחלת הריבונות על מעלה אדומים בטרם התקיימה פגישת הפסגה בבית הלבן נתפסת כפרובוקציה נגד נתניהו כאשר על סדר יומו של נתניהו נמצא בעדיפות יתירה הנושא האירני, וכן סיוע אמריקאי בהידוק הקשרים הנסתרים עם ערב הסעודית, ומדינות ערביות נוספות, והפיכתם לגלויים.
נתניהו לחוץ בזמן בגלל החקירות נגדו, ולפני שיפרוש או יופרש הוא רוצה לחתום את הקריירה הפוליטית שלו עם הישג משמעותי, בעיניו כמובן.
נתניהו מאוכזב מן התמיכה הפושרת בו בין חברי הליכוד, שנראית מן השפה ולחוץ, אבל זה נושא לדיון אחר.
אם הוא יצליח להרוס את בנית ארץ ישראל בפסקי הדין שלו?!! יש לבטל את המוסד הזה שמפריע לקיום ישראל.
או שאפשר להחליף את השופטים באנשים יותר ימניים...
שצריך לאחד את הבית היהודי והלכוד, ולהפקיד את רוב הציונות הדתית למפלגה המשותפת. זו הדרך הראלית להגיע לראש ממשלה אמוני, והחלת ריבונות לפחות על שטחי סי.
תשאר מימין מפלגה של תקומה ויחד ובן ארי, אבל המסה העיקרית צריכה יחד עם בנט לנסות לכבוש את הלכוד. במיוחד כהכנה לשנים שאחרי ביבי.
תראו מה למשה פייגלין יש להציע.
מסכימה בכל מילה!!!!!!!!!!
זה פשוט עצוב כל מה שקורה!!!
ועוד יותר מצער לדעת שזאת ממשלת ימין...
האכזבות ממשיכות למלא אותנו מיום ליום...
יותר שנאה בין עמ"י מאשר קרבה....
חבל שזה מה שהם עשו....
זה כאילו בבחירות הם מבטיחים דברים ואחרי זה הם לא מקיימים...
בשביל מה אנחנו בוחרים בהם? בשביל שהם יגרשו ישובים?בושה!
זו תביעה שקשורה לעמונה?
היום במדינת ישראל יש חוק של דמי מזונות שבו אחד הבן זוג מתחייב לשלם דמי מזונות לבן זוג השני בשביל לאפשר לבן זוג לפרנס כראוי את הילדים אשר נמצאים במשמרתו.
חוק זה לכאורה חוקק לטובת הנשים בכוונות פנימסטיות לאפשר לנשים אפשרות להתגרש בלי שום שתהיה לה בעיה כלכלית. עד שכיום אפילו מנצלים זאת עד הסוף והאיש משלם כספים גם כשאין לו סכום גבוה או שיש להם משמרות שוות וכו' לאישה. וכן גם מאפשר לנשים שאין להם עבודה של ממש, שיוכלו להתגרש בלי שום השלכות. (אף שהחברה דוגלת בשוויון והנשים יש להם אפשרות לעבוד כמו הגברים מכל מקום ישנם מקומות שהמסורתיות ממשיכה והאיש עדין הוא המפרנס העיקרי).
יוצא שלאשה להתגרש מהווה עסק רווחי. זהו חוק שמעודד גירושין שהרי הצד המתגרש הלוקח את המשמורת (בימינו הצד הנשי) לא מפסיד דבר מהמהלך של הגירושין אם הילד אצלו. כך שגם אם היה לבן הזוג קושי לפרנס את ילדיו כעת לאחר הגירושין מחוייב לתת גם אם אין לו.
היה אפשר להציע שיחשבנו את המחיר המינמלי ביותר בשביל הילד ואין האב מחוייב לממן חיי מותרות של האם.
חוק זה גם מאפשר למנוע מהילדים לחיות עם אביהם שהרי לא זקוקים לו הרי הכסף יבא ממילא אך הצד הרגשי לא ימולא כי האם לא סובלת את בעלה.
בכל זאת אינני רוצה לדון כלל בהיבט הנשי. החוק אינו טוב גם אם היה נוגע לכל אחד מבני הזוג.
החוק פוגע בערך הכי עליון ביהדות והוא החירות. אחד מבני הזוג הופך להיות בנק בשביל הבן הזוג השני הוא הופך להיות מושעבד אליו בגלל ילדו.
מה קורה אם אדם נפטר והאשה אלמנה איך היא מסתדרת? מה קרה שאם הוא עדין חי אז אפשר לחיות על חשבונו? מה קורה אם אדם לא חש שמסוגל לגדל את ילדיו ומביא אותם לבית יתומים האם גם אז האדם מתחייב לתת מכספו לגדל ילדים אלה?
בהלכה יש אפשרות לחייב אדם לתת צדקה. "כופין על הצדקה" הולכים לאנשים עשירים שיתנו צדקה לאנשים עניים שחייבים לקבל על פי דין. אך אסור לבית דין לבא לקחת ממונו של האיש. אלא רק גורמים לו לתת.
לבא לקחת מאדם את כספו את מה ששייך לו. להיכנס לתחום הפרטי שלו. זהו דבר שלא יעשה אם זהו ממונו. רוצים לגרום לתת כסף זה בדרכים אחרות הכסף הוא שלו.
נכון, יש בעיה במשכורת של ימינו. הרווח של המשכורת אינו מכסה על הצרכים. ולכאורה אם כל אחד מהצדדים מתגרש אז הוא צריך לנהל בית משלו וזקוק ליותר כסף. והפיתרון הזה מאפשר לנשים להתגרש גם בלי יכולת לשלם תשלום רב. אבל לא בגלל בעיה כלכלית אנחנו נפגע בחירות של כל אדם. כל בעיה צריך לפתור אותה בנפרד בפתירון המתאים ביותר עם התחשבות מימלית בקשיים צדדיים של המציאות. את הכלכלה צריך לפתור בנפרד והחירות בנפרד. כל פיתרון שכל פעם יחפף בגלל סיבה אחרת רק יגרום לשקוע בבוץ עמוק יותר ויותר. כל אחד מהצדדים צריך לקחת אחריות על הגירושין בלי קשר למצב הכלכלי שלהם.
בחוק זה שכחו את ערך "אחריות".
הצעה נגדית
ניתן לכפות על כל אחד מבני הזוג שיקחו משמרת על ילדיו. ותשלומים מחוייבים מחוץ למשמרת כגון בית ספר וכו' לחייב את שני הצדדים להשתתף בשווה.
אך מעבר לכך כגון חוגים וכו', כל אחד יש לו אחריות על ילדיו. כל אחד ישלם כסף בשביל ילדיו משום שהוא אחראי עליהם הם ילדיו.
האיש והאשה יקחו אחריות על הגירושין, זה לא תתגרש ותחיה על חשבון השני. אם אחד מבני הזוג בחר לחיות חיים בלי בן הזוג השני אז שיתגרש ממנו עד הסוף שיקח אחריות שלא ימשיך לחיות על חשבונו.
אין רק זכויות של הילד. יש גם חובות של האב ואם לתת חינוך ולפרנסם. וכל צד צריך להשתתף בכך. אם אחד הצדדים לא מוכן לתת לשני משמורת על ילדיו. אז שלא ימשיך לחיות על חשבונו שיקח אחריות.
אם אחד מההצדדים אינו מסוגל לקחת משמורת, כמו הורה שמוסר ילדיו לאימוץ שלא יחייבו אותו לשלם זוהי אחריותו הבלעדית. אין האב בנק של הילד. כל עוד הילד אצלו יש לו אחריות עליו לגדלו כראוי כל עוד אינו אצלו גם אם זה קשה אינו חייב כלל.
אין לילד זכות לנצל את הוריו (דרך אחד מבני הזוג) למימונו. יש לאב אחריות על ילדו ולכן מפרנסו. כל אחד יש לו את חייו. כל אדם חירותו ויש לו לקחת אחריות על חייו. אם הילד נמצא בחיי הבן זוג אז יש לו אחריות אם אינו נמצא בחייו אז אין לו אחריות.
אם אחד מבני הזוג דורש משמרת אפילו מועטה ניתן אולי לחייבו לממן את חצי מהכסף הבסיסי ביותר מעבר לחיי המשפחה כמו בית ספר שהרי גם אם חי אצל שניהם הרי מישהו צריך לשלם על מה ששייך מחוץ הבית. אך לחייב יהיה ניתן רק בדברים המינמליים ביותר כמו בית ספר. וגם זה כל עוד שני הצדדים מסכימים אך אם אחד מבני הזוג רוצה לשלוח לבית ספר יקר והשני אינו מסכים אין לחייב את הבן זוג לשלם יותר מחצי מהבית ספר הפחות יקר. שהרי הם התגרשו ודעתם שווה וכל אחד יקח אחריות על בחירתו.
אך אם אחד מבני הזוג אינו חפץ במשמרת כלל, אין לחייבו לשלם על הבית ספר. שהרי אינו בתחום אחריותו כלל. ואם ירצה לשלם בשביל קשר עם ילדיו אז זה עניינו בלבד.
1. הסכומים צריכים להיות סבירים. שלא יהיה כל כך משתלם להתגרש. אולי היו גם צריך לוודא מי הצד היוזם את הגירושין.
2. החוק הוא לא שוויוני. אלו שהם מופקרים ומולידים ילדים בלי להתחתן, או שלא משתייכים ולא חשוב להם את ה"נצח ישראל לא ישקר", משקרים ללא שום ניקופי מצפון שהם לא נשואים, אצלם האם נהפכת לחד-הורית על חשבון המדינה - כולנו, ומשלמים לה כאם חד-הורית מרגע הלידה. ואילו אלו שהם שומרי תורה ומצוות ומסורת ללדת ילדים אך ורק על ידי חופה ונישואין, משלמים את המחיר הכלכלי.
אני לא חושב שצריך להתעסק לחיי הפרט לגבי הכסף שישתלם להתגרש או לא ומי יוזם גירושין או לא. אין מתפקידנו להעניש אנשים ולהתערב בחייהם שיחיו את חייהם לבריאות.
וזה אם אדם בוחר לחיות בלי נישואין זה בחירה שלו ולא משנה מה הסיבה לא בשביל זה נעניש אנשים כספית.
אי אפשר בגלל סיבה כלכלית לפגוע בחירות הפרט, אלא צריך לפתור אותה לחוד.
אפשר כמובן לעודד יחסי משפחה, אך לא בכח הכספים. חשוב שלא יתגרשו. אך כאשר האג'נדה הוא חיי רווקות. והמשפחה אין לה שום חשיבות, אז מתעוררים חוקים כמו חוקי מזונות וכו'
מצד שני הנישואין לא צריכים להפוך להיות עונש על האדם לכל חייו. על כל הורה לקחת אחריות ולגדל את ילדו בעצם דרך זו תאפשר להורים יותר שיתוף פעולה בניהם בחיי הילדים. וכן תפחית את הגירושין.
המדינה צריכה לעודד לקיחת אחריות, ולא בריחה מאחריות.
ולא להפוך את האדם למוצר המייצר כסף מדובר באנשים בבני אדם. אדם יכל להיות עשיר לתת את הכסף וזהו להינות מהחיים בלי קשר עם ילדיו?? האם לא צריך לדאוג שלילדים תהיה משפחה גם אם גרושה??
אפשר לתת קנס להורים שלא לוקחים את המשמרת שאפשרי להם לקחת על הילדים. ואת הקנס לתת לביטוח לאומי שתשקיע במימון הילדים. ולא לבן או בת הזוג כך שזה יאפשר גם תחכומים בהצהרות שוא. וגם לא לתת לשני בני הזוג את מקומם ההורי.
הפתרון הוא ביצירת מנגנון ממלכתי שמשווה בין ילד שהוריו נשואים, לבין ילד שהוריו גרושים, לבין ילד יתום מאב או מאם או משניהם.
המדינה צריכה לקבוע אקסיומטית, ולחלוטין לא שרירותית, שבעיניה כל הילדים שווים בין לזכות ובין לחובה, וכמובן שיש ילדים עם צרכים מיוחדים, ויכולים שיהיו למשפחות דו הוריות או חד הוריות.
א. גם אם טעות נוהגת בכל העולם זה לא מוכיח שצריך לנהוג כמותם.
ב. באמת אולי אשמח שתפרט לי לגבי הרבנות הראשית אינני יודע על הנושא מכל מקום החוק נתפס בכוונות פמינסטיות.
ג. ישנם נשים בעלי שכר שווה לבעל והם מקבלות עוד כסף מהבעל. הרבה פעמים שוכרים מטפלת וכו' במיוחד למי שהשכר הממוצע שלו הוא גבוה. וכאשר הסכום המגובה מהבעל הוא אלף שקל לילד. (אולי אני טועה תכוון אותי על כך). אז גם השכר שמקבלת מהבעל וגם עבודתה נראה שיכולה להוציא רווח נאה על כל ילד שיש לה מהגירושים.
ד. הכתיבה על הכתובה הוא שיעבוד רק לגבי האשה זה לא קשור לילד וזהו סכום חד פעמים שהאדם מתחייב לתת לאשה במקרה שיתגרש ממנה ומטרת הכתובה היא כדי למנוע את הגירושים שלא יהיו ביתר קלות. כיום זה הפוך הכוונה שהרי מחייבים את הבעל לשלם גם אם על פי תורה יש לו לגרשה כגון שבגדה בו וכוו' ובכלל זה נותן מוטיבציה וקלות יתר לאשה לבקש גירושים במקום להקשות על הבעל לגרשה.
הכתובה היא תשלום חד פעמי בשביל האשה. ואינו שיעבוד לכל החיים לתת לאשה כסף לפי הילד שלה אין כאן שום שיעבוד. אלא רק סכום כסף על הפרת חוזה. הוא לא צריך לפרנס אותה גם אחרי שהתגרשה ממנה הוא משלם וזהו היא חיה את חייה והוא חי את חייו.
ה. לא הבנתי כוונתך. אדם אחראי על מה שנמצא ברשותו ברגע שנמצא ברשות אחר. אין זו אחריותו. ואף שהוא ילדו וכו' לכן יש לו חיוב לגדלו אבל אם מפקיעים ממנו את רשות הגידול שיוצא מרשותו אז פירושו של דבר שאינו אחראי עליו יותר. תראה לי דוגמא אחת בתורה שאדם חייב על דבר שאינו ברשותו. (דוגרי אני באמת שואל אם יש דבר כזה.)
ו. מצטער, אבל בית דין באמת כופה על גירושין אבל אין לזה קשר לדמי מזונות שהוא חיוב לכל החיים לגבי הילדים. האדם מחוייב לתת סכום חד פעמי על הכתובה. ולא לתת כסף לכל החיים. ודין של כפיה של בית מדובר רק על מקרה שצריך על פי דין לגרשה כגון שמוכה שחין או חולה במחלה המעוררת אצלה גועל או שאסור עליה וכו' ואין הכוונה שמעודדים גירושין משום שלאשה "זה כבר לא מתאים". עד שבגלל זה יצטרך לשלם לה שנים רבות.
והדין שהבאתי בצדקה הוא להוכיח שבית דין לא לוקח כסף מאדם גם אם ראוי לו לתת ישירות אלא רק כופים אותו בעקיפים ולא עושים לו הוצאה לפועל. האדם מה שהוא רכושו יש לתת לו את הכבוד שזה שלו אפשר לנסות לחייבו להוציא כסף אבל לא לקחת את הכסף כאילו אין לו כסף משלו. זה פשוט פגיעה בחירות האדם.
ואין זה קשר לגירושין שהוא על עצם נתינת גירושין שהוא לשחרר את האשה מרשותו שבודאי הוא נתינת חירות לאשה ולא שעבוד האיש.
ז. יש סיפורים על גברים שהתאבדו בגלל כל ההתעלות שהם חוו גם רגשית שאין להם שום אפשרות לפגוש את ילדיהם וגם שהתייחסו אליהם כמו בנק לנתינת כסף. שזה באמת שלילת כבוד האדם.
כל הכסף לא חייב לתת רווח מסויים אלא לאפשר לאשה לחיות באותו מעמד חיים כפי שהיתה בנישואיה כאשר לאיש למשל אין חשיבות אם יחיה חיים יותר קשים כלכלית. ולכן אפשרות לתת לאשה להתגרש בלי לשאת בתוצאות כלכליות זה דבר רווחי שתעשה כפי העולה על רוחה. ובמיוחד אם הבעל עשיר אז בכלל זה באמת רווחי.
ההצעה הנגדית שלי מציעה לחייב את שני הצדדים לדאוג לילד לא דרך גישה ישירה לכספו של אחד מבני הזוג. אלא חיוב של האדם לגדל את ילדו וממילא יוציא כסף מרצונו על ילדיו. וכך טובת הילד תהיה פי שניים. אחד כלכלית שההורים ידאגו לו גם אם הם גרושים ואף שכעת אנשים גרושים זקוקים כל אחד לממן בית משלו הרי על ידי שכל אחד מטפל בו יוכלו לתת את המקסימום שלהם במימון גידול הילד.
ודבר שני זה יגבה יותר נתינת קרבה רגשית לילד ואי ניתוקו של הילד מאחד ההורים ויצירת טראומה לילד של גירושין מלוכלכים שכל אחד מנסה לחלוב כסף מהשני.
-נכון שאין צריכים לשלוף פתרונות סרק מהמותן לכן אני מעלה את זה לדיון לשמוע דיעות אחרות.
1. חז"ל הטילו את חיוב המזונות על האב, והרבנות הראשית הרחיבה את החובה הזו.
2. חלקים מהחיוב הם מדין צדקה, וחלקים הם חוב גמור.
3. החיוב הוא כלפי הילדים, ולא כלפי האישה. [אעפ"כ, כנראה שחלק מהגרושות מנצלות את זה שלא כדין לטובת עצמן].
4. החיוב לא נובע מהגירושין. פשוט במציאות נורמלית כשהאב גר עם ילדיו, לא צריכים התערבות של בית דין, אבל כעיקרון החיוב הוא אותו חיוב בדיוק.
5. בית הדין יכולים לכפות גט רק במציאות שהבעל חייב ע"פ ההלכה לגרש. אם לא, אסור להם לכפות, וגם בדיעבד אם הם כפו זה לא מועיל.
מקור: רמב"ם, שולחן ערוך
ההלכה היא בדיוק ההצעה שאני מציע. וההצעה היא חלוקת משמורת לא שאחד יפרנס את השני בגלל שהילד בחזקתו.
גם אם הרבנות תמכה מטעמה, הרי מי שתמך גם הם הפמינסטים כמו שרואים לא ממש עושה את המטרה.
להתגרש בלי שום בעיה לשם כך ישנו את דין הכתובה שבו הבעל צריך לשלם לפי הכתוב. אפשר גם לקבוע סכום מסויים לכל בעל אם זה לא מספיק.
אני מבין שיכל להיות בעיה לאשה לטפל בילדים בגלל המצב הכלכלי בשביל זה יש את ביטוח לאומי הגבר לא צריך להיות שעיר לעזאזל. רק בגלל שהוא חי ניתן לרכוב עליו? אם היה מת והיתה אלמנה מה היא היתה עושה?
ואם הם לא היו נשואים אז אין לו אחריות. אז מה בגלל שהתחתן הוא נענש?
ואם יש קושי לפרנס את הילדים זה הסיבה שאפשר לחוקק חוק לחייב את כל אחד מהצדדים לטפל בילד.
אז תחייב אותו לשמור על הילד ואל תהפוך אותו לבנק.
הנתונים שגברים הם יותר בוגדנים זה מגובה בנתונים? או שזה תפיסה שטחית פופוליסטית?
אני יודע שלגבי אלימות במשפחה הגברים לא יותר אלימים מנשים להפך יש יותר אצל הנשים אלימות.
זה שיש בעיה כלכלית. גם לזוג נשואים צריך למצא פתרונות כלכליים. כל דבר בפני עצמו. כל מי שמתגרש אז מתגרש לפי המציאות הכלכלית שמצויה החברה. והוא צריך לקחת את זה בחשבון מתוך אחריות. אמנם אנשים יתגרשו פחות בעקבות כך.
כי יכירו בכך שיש משמעות לגירושין, ולא ממשיכים לחיות כרגיל על חשבון השני כי באמת מפרקים כאן משפחה.
ישנם הלכות שיש לדאוג לאלמנה וכו' צריך למצא דרך לדאוג גם לגרושות וגרושים כמו כל עזרה חברתית. לעודד אי פריקת נישואים וכו'
אבל לא בגלל שאחד מחליט שאינו מסוגל להתמודד עם הנישואים אז טוב, השני יהפוך לבנק.
אי אפשר לערב תחום של כלכלה שבאה לטפל בכל אחד בהתאם לקשיים הכלכליים לתחום החיים האישיים.
אולי אפשר לממן ממשלתית בתי ספר של ילדים גרושים וכו' שהרי זו אשמת החברה שאדם יחיד אינו יכל לפרנס משפחה. אך להתערב בחיים של אנשים בחיים לא!!
הייתה הגיונית, אם הוא היה משלם את המחיר רק אם זה באשמתו.
אבל, אם האישה יכולה להוביל לפירוק הנישואין בניגוד לרצונו, ואז הוא ישלם את המחיר, זה לא הגיוני.
על פי ההלכה, יש חובה של האב במזונות ילדיו [אבל הרבה פחות ממה שמחייבים היום].
ע"פ ההלכה, גם יש הבדל בזכויות וחובות ממוניות בין הבעל לאישה.
http://www.mechon-mamre.org/i/4112.htm
הרבנות הראשית לפני כ70 שנה הרחיבה את חובת המזונות באמצעות תקנה.
החוק ובתי המשפט שינו מאוד את כללי יחסי הממון בין בני הזוג, חלק מהדברים נעשו ממניעים פמיניסטיים.
את העניין של המזונות השאירו, ולפעמים זה אומר שהאב יוצא קרח מכאן ומכאן.
בנוסף המציאות השתנתה מאז בנושא של עבודת נשים, וכן יש מקום גדול לדון על גובה המזונות שמחייבים כיום ועוד.
עם ובלי קשר לכל זה, יש את שאלת המשמורת על ילדים, שגם היא נושא גדול, גם בלעדי היבט הכספי.
על הלכה יכולתי לומר שמדובר בזמן שהיא במשמרת שלו שהרי מחייבים אותו לזון את ילדיו. ובאמת מדובר כשהוא נשוי והילדים הם בחזקתו והרי כאילו אומר להם תסדרו תפרנסו את עצמכם אז תקנו חכמים שהאדם יזון את בניו ונכפה אותו על זה אבל אם אינו בחזקתו הרי איננו בתחום אחריותו שהרי אנחנו הוצאנו אותו מחזקתו כיצד תאמר לאדם את בניך לא תראה בזה זה אבל תשלם.
אם אתה מוציא את הילדים מחזקתו אתה מוציא מאחריותו.
אבל לאחר מכן ישנה הלכה שהבא על הפנויה אם מודה שהולד ממנו חייב לזונו.
ומשמע שהילד לא בחזקתו אלא בחזקת הפנויה.
אך עדין החיוב הוא עד גיל שש ואינו חיוב עולמית.
ועוד אפשר שאין מדובר שמוציאים את הילדים מחזקתו. שאפשר שיהיה שותף גם בחזקת הוולד.
כל כסף הוא מייצר קשר בין בני האדם. ואם חייב לזונו אין זה מחוייב שחייב לזונו דוקא בכסף וכו'
ואפשר שאינו דומה למציאות ימינו שאומרים לו אל תתקרב לולד אבל תשלם מה האיש הוא חשבון בנק?
ולגבי הערה הבאה שלך. אני גם לא חושב שהגידול צריך להיות לפי גודל הכסף.
ושוב ראיתי את השולחן ערוך שמשהו ציין:
שלמו חדשיו וגמלתו, אם רצתה המגרשת שיהיה בנה אצלה, אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות, אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו; ואחר שש שנים יש לאב לומר: אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות. והבת אצל אמה לעולם, ואפלו לאחר שש. כיצד, היה האב ראוי לצדקה, מוציאין ממנו הראוי לה בעל כרחו, וזנין אותה והיא אצל אמה; ואפלו נשאת האם לאחר, בתה אצלה ואביה זן אותה משום צדקה, עד שימות האב ותזון אחר כך מנכסיו בתנאי כתבתה והיא אצל אמה.
הרמב"ם עקבי בעמדתו שהמזונות הולכים אחר המשמורת, אמנם בשני חריגים: בנים עד גיל שש נמצאים אצל אימם ואביהם זן אותם, ובנות עד גיל שתים עשרה.
הלכה מפורשת היא: אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות.
שלא כמו במשפט האזרחי שחילק את הסוגיה לשתיים, שמצד אחד משמורת אצל האם היא ברירת מחדל, אלא במקרי קיצון כגון אם שלקתה במחלת נפש, ומצד שני עושה מניפולציה על הוראות הדין העברי כאילו האב מחוייב במזונות באופן אבסולוטי.
ולכן מי שסוגית מזונות ומשמורות יקרה בעיניו צריך לדרוש אחת מהשתיים: חיוב במזונות לפי הדין העברי כלשונו, או ניתוק מוחלט מן הדין העברי בכל מה שקשור למזונות ומשמורת.
אי אפשר לרקוד בשתי החתונות.
ולעניין הבא על הפנויה, זו הלכה שחידש השלחן ערוך, ואינה מופיע בהלכות שכתב הרמב"ם. במה דברים אמורים, בשונה מילדים שנולדו מנישואין כדת משה וישראל אשר לגביהם קיימת חזקת אב, כשמדובר בילדים של פנויה נדרשת לקיחת אחריות, והודאת אבהות מפורשת: "אם הוא מודה שהולד שלו, חייב במזונותיו", ועיין נושאי כליו של השלחן ערוך, שהאם נאמנת על כשרות הולד (שאינו ממזר, ואינו כהן, וכו'.), אבל אינה נאמנת על הממון, והמוציא מחבירו עליו הראיה. היוצא מזה שאם הילד אצלו, בהכרח שהוא מודה באבהות ביולוגית וממילא חייב במזונותיו. ולהיפך, מקום שסיכויו לקבל את הילד למשמורתו קלושים, הדעת נותנת שילך צעד נוסף ויכחיש את אבהותו, ולו לשם הפעלת לחץ תוך כדי משא ומתן.
ויעויין בנושאי כליו של השלחן ערוך, שאי אפשר לחייבו בשבועה. צא ולמד במשתמע שלא ניתן לחייבו בבדיקות DNA.
האמור לעיל מתייחס למצב נורמטיבי של פעם שעיקר פרנסתן של נשים גרושות היה מגידול ילדים, ואכן הממסדים והקהילות דאגו לחזק ולתחזק את מקור פרנסתן, מה שהתייתר בינתיים, שכן בזמננו נשים יוצאות לעבודה מחוץ לביתן, ומשתכרות כמו גברים. לפעמים קצת פחות, ולפעמים הרבה יותר.....
תגיד מאיפה המקור שבת עד גיל 12 עשרה?
בעל לאשתו ואישה לבעלה, לא נובעים ממגורים משותפים.
[אני לא מדבר כרגע על מצב שאין מגורים משותפים באשמת הצד השני].
למשל, בעל שנסע מאיזו סיבה לתקופה לחו"ל חייב במזונות אשתו. ילדים חייבים בכיבוד הורים, גם אחרי שעזבו את הבית.
ב. מזונות הבת עד גיל 6, כמו מזונות הבן בגיל הזה, הן חובה גמורה וכופין עליהן. (כפי שאפשר לראות מהשו"ע בסי' עא).
ג. יש מצבים שאפשר לכפות גם מעל גיל 6, מדין צדקה.
ד. הבית שמואל שציטטת, מדבר על "כיוון שהוא לא שומע בקולי להיות אצלי". אבל הוא לא מדבר על מצב שזו לא החלטה של הילד, אלא של בית הדין.
ה. גם אם עקרונית האב לא חייב לתת דווקא כסף, מבחינה מעשית, לא יעיל שהאב ישלח לילדיו שאינם נמצאים אצו שלוש ארוחות ביום.
ו. יש תקנת הרבנות הראשית מימי הרב הרצוג, להרחיב את חובת מזונות ילדים עד גיל 15.
הלכתית - כבר התייחסתי.
מוסרית - יש להורים אחריות על הילד בגלל שהם ילדו אותו. זה לא נובע מרצון שלהם שהוא יהיה אצלם.
פרקטית - מקום גידול הילדים צריך להיקבע בהתאם למי מתאים לגדל את הילדים, וכן חלוקת זמן השהות בין ההורים. זה לא בהכרח שההורה שיש לו יותר כסף הוא שמתאים לגדל את הילדים. יתירה מזו, ייתכן שיהיה קשה לשלב את גידול הילדים עם עבודה תובענית.
אם אתה מחפש פתרונות לשינוי המצב, ייתכן שנכון להטיל חובת מזונות גם על האמא, בהתאם ליכולת שלה, ייתכן שצריך להפעיל בקרה שהכסף שניתן ע"י האב באמת משמש רק לצורכי הילדים, ולא את האם, וייתכן שצריך לערוך שינויים בחישוב המזונות.
שני ההורים הרוויחו בשווה וחילוק משמורת בשווה ועדין הבעל היה נדרש לשלם דמי מזונות.
מכל מקום גם אם היה שוויוניות אני נשאר בעמדתי מכיון שהחוק לא טוב גם אם היה שוויוני.
לכפות הורה לקחת משמורת על ילדיו - זה בעייתי מאוד.
לא טוב לילדים לגדול אצל הורה שלא מעוניין שהם יגדלו אצלו.
הילד צריך את הקשר עם ההורים. [באופן כזה או אחר, בהתאם לנסיבות]. השיטה שמשלמים רק אם שותפים בגידול הילד יוצרת תמריץ שלילי, שעלול לפגוע בילדים.
פותח השרשור.
לגבי המצב הקיים - נדמה שכיום ברירת המחדל היא שילדים אצל אימם [כשלאב יש הסדרי ראיה], אבל גם האופציה של של משמורת משותפת קיימת, והופכת להיות נפוצה יותר. [אבל איני בטוח שזה המצב].
