כדאי לברר איתה (בעדינות המירבית! ורק אם את חברה ממש ממש קרובה!) אם:
א. היא הותקפה בעבר ויש לה טראומה.
ב. לאיזה מין היא נמשכת.
אחרי הבירור הזה כדאי בעיקר לנסות לשכנע אותה להתייעץ עם מומחים איך להמשיך הלאה (כי אם יש בעיות באחד משני הסעיפים הללו אז סיכוי סביר שהיא גם מתביישת ולא מסוגלת לעשות בעצמה את הצעדים הנדרשים).
כמובן, תמיד יכול להיות גם שהיא נורמלית לגמרי, ופשוט לא מצאה את הזמן כדי לפנות לעצמה מקום נפשי לצאת; ואז פשוט כדאי להזמין אותה לשבתות אצל חברה נשואה ואז להציע לה שם הצעות ולפתוח את הנושא, עם הטיעונים הקלאסיים (שמאוחר יותר לא יהיה יותר זמן וכו').
אבל נראה לי שהנתונים מצביעים על כך שיש בעיה מסוימת; אבל איני מומחה (וזה כלל גדול שצריך לזכור לגבי כל התגובות שעוד יהיו כאן).
אם היא לא מרגישה רצון לזוגיות מבחינתי זה אין משיכה
זו לא ילדה זו בחורה בת 25 פלוס
ויש מצב שלא מוכנה עדין לנישואין
אבל אז צריך עדין להיות רצון לזוגיות ואם אין את זה אז כנראה שלא נמשכת לגברים או שלא נמשכת בכלל (יש דבר כזה)
(והתכוונתי לעצם הקשר)
אתה התכוונת למשהו יותר מחייב מבחינת הקשר וסבבה
והדיון היה על סיבות אפשריות לזה שלא יוצאת
וביקשה עצות מה לעשות
בחורה בגיל כזה שלא יוצאת זה לא דבר כל כך נפוץ, אם זה קורה זה בגלל משהו
כמה בנות ידחו חתונה וזוגיות בשביל תואר כזה או אחר, גם אם רוצות קריירה ולימודים אינטנסיבים לא מכירה אף אחת שתדחה את זה בשביל זה בשלב כזה בחיים
אני כתבתי שכדאי לבדוק, כי אם מדובר באחד העניינים הללו - ככל שיקדימו לטפל כן ייטב.
*דעתי* שזה כנראה זה?! איפה ראית את הדבר הזה? כל מה שכתבתי הוא שהחשש, לאור התופעה הנדירה, צריך לעלות, ושיש לברר איתה את זה בשיא העדינות.
אבל זה לא נורמאלי (עובדה שעושות את זה).
כל מה שאני אומר, זה שזה מחשיד.
מקרים של תקיפה מינית ושל לסביות לא כאלו נדירים כדי לטעון שהחשד שלי הוא מוגזם. בטח לא יותר מאשר 'סתם לא בא לה'. גם הדוגמאות ש-@חלושששש הביאה אינן סותרות את העובדה הפשוטה הזאת, שזו תופעה נדירה, בטח יותר מהאפשרויות שאני העליתי. ולכן לפחות אפשרי לבדוק את הכיוונים האלה. כי אם זה אחד מהם - אז כדאי לדעת על זה ולעזור לה לטפל בזה כמה שיותר מהר. נכון?
מלבד זאת, כפי שכבר כתבתי - אינני מומחה (ולכן דבריי אמורים להילקח בעירבון מוגבל ממילא, אז אינני מבין על מה יצא הקצף), אבל גם לא אתן. אז אני לא מבין מאיפה הביטחון שלכן שכתבתי שטויות, על בסיס שני מקרים שאתן מכירות שבהם הבחורה באמת לא יצאה עד גיל מאוחר והכל היה בעצם תקין.
וזה שמצבנו גרוע ביותר אם כן - זה לא סיבה לטמון את הראש בחול ולא לחשוש לפחות למקרים האלה.
אם יש לה פחדים שמונעים ממנה אז לטיפול/ייעוץ (לא חייב תקיפה כמו שכתבו יש חרדות חברתיות למשל, אם היא מאוד מופנמת ואין לה חברות)
עוד משהו שיכול להיות זה שבאמת אין לה רצון להתחתן, לא נמשכת לגברים
אני פחות חושבת שזה טראומה או למה היא נמשכת, זה עניין של מה שהיא רוצה. אם היא ביישנית אז להציע לה לא קרה כלום. להילחץ מזה רק יגביר אצלה את הרצון לא להיפגש.
אלא רוצה לפני הקמת בית קודם לעשות שני תארים, מקום עבודה נחשב, להתקדם וכו'...
אבל אני באמת חושבת שזה קצת מוזר.... הסדרי עדיפויות האלה...
אולי פשוט להתחיל לדבר איתה על זה... הרי גם משנה לשנה מספר ההצעות לא יעלו ככל שתגדל... ואם היא רוצה גם ילדים אז בכלל...
יש הרבה שבתות פו"פ, שליש גן עדן וכו'...
אבל קודם שהיא באמת תחליט שהיא שלמה עם עצמה ורוצה להתחתן...
אם יש דבר כזה, סימן שיכול להיות.
כל אחד/ת עם עניניו והאופי שלו. אולי היא "מתבשלת" קצת יותר לאט.
אבל כדאי פשוט להתחיל.
זה בכלל לא קשור ל"לבלות", "ללכת". אולי ההיפך.
צריכה לראות בתוכה האם יש משהו מונע, מפחיד, או כד'.
אם כן- שתטפל בזה. אם לא, "להזיז" את עצמה.
לחשוב מה מתאים, לחפש מספר של שדכנית מתאימה לכיוון שלה; לדבר עם חברות נשואות - וקדימה.
בנוסף- כאשר גבר אומר שהוא מחפש "יציבות" למה הוא מתכוון?
- עד כמה קריטי לגבר שאשתו תעבוד?
תודה לעונים
ואת זה כל אחד מגדיר אחרת..
אני למשל נמשך גם לבנות אסרטיביות, מתוחכמות, ספורטיביות וחסרות עכבות.
כך שזה ממש אינדיבידואלי.
חלוששששלנשיות?
תמהון לא-לאני צריכה את עזרתכם..
איפה עובר הגבול בהשתדלות? אם יש בכלל גבול לזה.. כמובן שבתפילות אין גבול להשתדלות אבל במעשים אני משתגעת..
אסביר - אני אף פעם לא רוצה לשלול ישר גם בדברים שאני יודעת שאני לא רוצה, כי אני לא יודעת מה מתוכנן לי משמיים, אבל מצד שני זה שואב ממני המון כוחות.
אתן דוגמא שבולטת מבחינה דתית: אני אעדיף בחור שלמד בהסדר\ גבוהה לפני הצבא אבל אני לא רוצה לשלול כי יכול להיות שמה שמתוכנן לי זה בכלל חוזר בתשובה או מישהו שישר התגייס, אז נוצר מצב שאולי אנסה לצאת עם מישהו כזה אבל יש פה התפשרות ברמה הדתית שקבעתי לי.. כמובן שרמה דתית יכולה להשתנות במהלך החיים אבל צריך ליצור איזשהו "תנאי" סף לא?!
לכן אני לא יודעת מה נחשב להשתדלות, ויותר מזה יכול להיות שיש סיטואציות מסויימות שבהן ההשתדלות זה לדעת להגיד לא.
נראה לי שהסתבכתי.. אבל תשדלו להבין בבקשה
ככה,
בעניין ההשתדלות -
אין מניעה שתלכי לשדכן ותשמעי הצעות מפה ומשם ותנסי,אבל צריך לדעת שהשם הוא זה שקובע ולא צריך להשתגע.
אני מכיר מישהו שהכיר את אישתו בתחנת אוטובוס.
והעיקר בזה שתעשי השתדלות כלשהי אבל צריך לדעת שעיקר הישועה זה רק השם ולכן כמו שאמרת להרבות בתפילה ואם את חושבת לנסות שדכן תנסי,למה לא?אבל בנחת,ולא להרגיש בלחץ אלא מתוך מקום רגוע.
לגביי העניין הדתי.
אני לא מאמין בתנאי הסף ,ורואים את זה בשטח..בפשטות.
אני לא אומר שאין בכך כלום אני פשוט חושב שכדאי שתבדקי עד כמה האדם עצמו מחובר להשם,והאם הוא לומד תורה ביום יום,ועד כמה הוא ירא שמיים.
רק היום ישבתי עם חבר שיעור ו' שאמר לי שמחוץ לישיבה יש התמודדויות כ"כ שונות שאין בישיבה, לגביי עבודת המידות.
ולכן לדעתי תנאי הסף שלך הוא לבדוק עד כמה הבחור מחובר להשם ביום יום ועד כמה הוא לומד תורה ביום יום.
ועד כמה חשוב לו רצון השם.ואפשר לראות את זה עליו גם אם הוא לא עונה להגדרה מדוייקת (:
בהצלחה
קודם כל תודה על התשובה.
אחדד יותר - אני התכוונתי לעשיית השתדלות ברמה הדתית.. ז"א עד כמה להשתדל לרמה שאני מכוונת אליה ולסנן אם לא מתאים, או להרפות ולסמוך על ה' (שזה אומר לצאת כמעט ללא סינון).
זה מתסכל כי כמובן שהכל מאת ה' והוא מחליט בסופו של דבר אבל מצד שני אני לא יכולה לצאת עם כל אחד רק כי אני רוצה לעשות השתדלות לא לפספס אותו.
כ"א שיש לו דופק
הרסת אותי
חתול בשקהבנתי,זה כבר עניין אחר.
אני חושב שרמה דתית זה עילה לפסילה בלי שום פקפוק אבל לא צריך להיות מקובעים בזה.
אני מכיר מישהו שנקלעתי לשיחה איתו הבחור דוקטורט,הוא חזר בתשובה בגיל 28 ואם תיראי אותו.
(הקדמה)
יש תופעה שאנשים יוצאים מלימוד משמעותי הם נהיים עדינים,זה קצת מצחיק אבל זה באמת ככה.
רגועים כאלה,ורואים את זה ממש על הפנים שלהם את מה שהלימוד עשה להם.
אז אותו בחור?הוא נראה ככה - אבל כל הזמן.
והוא לא למד בישיבה אבל ברור לי שהוא לומד,ואני לא יודע בדיוק כמה,והוא באמת בן אדם מיוחד.
כל זה אני אומר כי אני כן חושב שצריך לבדוק טוב במי מדובר,אבל יש אנשים שהם מאוד רוחניים ותורניים זה לא מחייב שהם למדו בישיבה,ולכן פה צריך לשים לב לא ליפול בקיבעון.
אז אם זה לא ברמה תורנית מספקת,כן לפסול לדעתי אבל לא מצד הקיבעון - אלא בדיקה אמיתית לגביי איפה הוא ברוחניות.
מקווה שהובנתי
פסיפלורה1בהשתדלותיפסיפלורה1
אני חושבת שאני צריכה פשוט לדעת לשחרר את הפחד ולתת לקב"ה להוביל אותי. כמובן במידה ולא לזרוק את כל האחריות.
לגבי הניסיון- האמת נפגשתי עד עכשיו עם בחור אחד;) טרייה בעסק חחח
אולי מכאן נובע החשש..
בהשתדלותיתחשבי מה ממש מהותי לך - ותלכי לפי זה.
רמה דתית חשובה לך - אז למה לחשוב שהקב"ה מתכנן לך אחרת?...
אדם צריך להתאמץ לפי מה שנראה לו בשכל ישר ראוי ומתאים.
ואם הקב"ה "מתכנן לך", אז זה יגיע איך שיגיע. זה לא אומר שאת צריכה לתכנן לפי חשבון כזה. את תעשי מה שאדם אמור לעשות כדי להצליח באופן נכון..
הצלחה רבה.
לב טהור:)קלעת במילותיך..
אותו? ודווקא כייף לי כשאני רווקה, ולא צריכה לתת דוח לאף אחד על מה עשיתי/קניתי/הלכתי...
באותה נשימה אני משתגעת מהרצון למצוא את הבן זוג שלי, ולהתחתן כבר!!!!
מה עושים???????
זה קורה גם לכם?
אלא תרצי.
ואם כיף לך עכשיו, את לא חייבת להתחתן בחודשיים הקרובים.
גם כשכבר נמצאים בקשר עמוק עם האדם הנכון - פחד מנישואים קיים עד כדי התלבטות קשה.
להגיד "כשתפגשי" זה חצי מדוייק ואי אפשר להבטיח לה את זה, זה מאוד תלוי באופי.
ויש אנשים שמפחדים מהחלטות גדולות.
וכשמשלבים את זה ביחד(בד"כ זה בא ביחד...)
זה מוביל לקושי גדול להתחתן.
גם לא כולם מרגישים את ה"קליק" המטורף הזה, יש הרבה כאלו שהתחתנו
בלי זה, וזה דווקא גורע מהיכולת להיפגש באמת.
זה לא אומר שהם לא מצאו הרבה טוב ושמחה עם האדם שבסופו של דבר התחתנו איתו,
אבל זה אומר שגם בחורה שתרגיש שהוא האחד- לא בטוח שהקושי והפחד יעלמו.
או שמחכים עד גיל 30 + ומגלים שבעצם לא כיף לך כשאת רווקה.
או שמתייעצים עם אנשים שמכירים אותך, עדיף אנשים נשואים מהמשפחה קרובה.
פה בפורום בעיקר תשמעי סיסמאות שאין להן שום כיסוי (בהחלט הרבה אנשים נלחצים גם ברגע האחרון, אחרי שכבר פגשו את 'האחד'. ואז לרוב הם נדרשים ללכת לטיפול. עדיף להקדים רפואה למכה, להבנתי).
דבר אחר - גם אישה נשואה לא חייבת דו"ח לאף אחד על מה עשתה / קנתה / לאן הלכה. קוראים לזה 'שיתוף', וכמובן שזה צריך להיות בהסכמה מלאה של שני הצדדים ועם נתינת מרחב אישי.
אז ככה, אני כמעט 22 ומאוד לוחצים עלי לצאת עם מישהו, שמעתי עליו דברים טובים, אבל אני לא יודעת, כזה מפחדת להתחיל לבנות עם מישהו כזה קשר, זה לא חברה, זה בן זוג לחיים.
לרגע היה נראה מהודעתך הראשונה שאת כבר יוצאת רציני עם בחור ומפחדת מחתונה. כאן אין מדובר בפחד מחתונה (את אפילו לא מכירה את הבחור), אלא בפחד מדייטים.
לא יצאת לפני כן? יכול להיות שהפחד הוא סתם כי זה משהו חדש שאת לא מכירה? כי כל אחת שמתחילה לצאת עושה זאת מתוך מודעות שזה לא חברה, אלא בן זוג לחיים, וגם מתוך חששות כי היא לא יודעת מה בעצם כרוך במעשה הזה; אבל אם לא מתחילים - אז גם לא יודעים איך להתפתח.
תנו לגדול בשקט ולא אחד שבקשר.
דרך בחור קיבלתי במקור את המספר שלו.
בכללי לפי מה שראיתי שחיפשתי זה בעיה של מכינות שאין להם מישהו שמארגן ואחראי שם על ענין השידוכים.
את יכולה לנסות להתקשר אליו ולראות אולי חזר לענין. נשמח לשמוע מה ענה לך.
דבר שני-
אני חושבת שזה משהו שהרבה מרגישים. אין ודאות בעניין הזה, כי גם אנחנו לא יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי להיות מוכן. (לפחות אני לא יודעת... אם מישהו יודע אשמח לדעת )
אני חושבת, שאם יש איזשהו רצון להתחתן, ואיזושהי מוכנות בסיסית (לא משהו בשמיים... פחות או יותר שאתה רוצה להתחתן ואתה בוגר מספיק ומבין את ההשלכות פחות או יותר) תתחיל לצאת, וברגע שתהיה לך מישהי רלוונטית ורצינית על הפרק, אתה כבר תרגיש איזושהי ודאות ואיזשהו רצון להתחתן.
כי לפני שאנחנו מכירים את בן\ת הזוג שלנו, קשה מאוד להחליט אם באמת אנחנו מוכנים.
אבל ברגע שאנחנו מכירים מישהי\ו שבהחלט פוטנציאליים לחתונה, יותר קל לבחון את הדברים.
זאת דעתי
רב מג של מילים
נפש חיה.אני חושבת שאתה צריך לברר עם עצמך כמה דברים:
א. האם אני מוכן לעול של חיי נישואין (אישה וילדים?)
ב. האם יש לי סבלנות ורצון לתת לפעמים מבלי לקבל דבר בתמורה?
ג. האם אני יודע להכיל צורות חשיבה שונות משלי?האם אני מוכן לבוא לקראת?
ד. האם אני מבין שנישואין דורשים עמל יומיומי?הכוונה היא להבין שחיי פנימייה הם רק דוגמא להסתדר עם אנשים. אבל זה שונה מאד מהסתדרות עם אישה אחת 24/7 לאוי"ט , כאשר אין או יש בסיס של הכלה וסובלנות. מה שנקרא בהלכה עבודת מידות
אני חושבת שגיל כשלך עדיין צעיר מכדי לפתח קשר לנישואין. אבל ייתכן מאד שיש בך צדדים בוגרים מאד שבהכוונה נכונה יובילו אותך להחלטה שמתאימה לך. ונכון אמרת שכל החיים גדלים ומשתכללים ביחד.
והגמישות שיש כשצעירים לא תמיד קיימת או קיימת על אש מאד נמוכה כשמבוגרים יותר.
עצתי לך- יש באתר "ישיבה" אנשים ששאלן שאלות דומות. אם זוכרת נכון הרב אוריאל טוויטו והרב ש.י. וייצן עונים טוב לשאלה/ות דומה/ות מאד
בהצלחה רבה רבה!
בת מלך =)אחרונהבת מלך =)ואהבתי את משחק המילים "בעל", ו-"בעל הרצונות". מבריק!
לב טהור:)
הגולש האחרוןכתבת יפה!
אהבה בתענוגיםואת באמת כותבת מאוד יפה..
רק לא הבנתי למה כוונתך
זה יכול להתבטא במאמץ להתנהג בצורה לא טבעית, לנסות לשנות בכוח העדפות אישיות בכל תחום שהוא.
לא לעמוד על שלך, לספוג יחס לא הוגן ועוד...
בת מלך =)אחרונהקחו טיפ:
מסתבר שזה לא ברור מאליו, כי כבר פגשתי פעמיים בנים מקסימים שלא היו מודעים לזה!
אתם צריכים להתקשר יום אחרי הדייט הראשון!, (אחרי סמס אם נוח להתקשר עכשיו, יהיה אפילו טוב יותר. תכל'ס זה בסדר גם לנסח את כל זה בהודעה למרות שפחות רצוי-) זה החובה שלכם .
נהנתם? ספרו לה, ושתשמחו לדייט נוסף. לא נהנתם? תספרו שהיה נעים להכיר אבל שלא נראה לכם מתאים ותאחלו בהצלחה. אין צורך להסביר למה, אתם לא חייבים כלום. אתם רק צריכים להיות בפועל הצד שמוביל את קיום השיחה. אל תשאירו אותה באויר! היא לא אמורה לרדוף אחריכם.
אלא אם כן הוסכם משהו אחר מראש (כמו נגיד כבר בסיום הפגישה החלטתם שתהיה אחת נוספת או למחרת יש יום עמוס והודעתם על זה לבחורה מראש )
(נכתב כי מישהו השאיר אותי עכשיו כמה ימים ארוכים באויר לגמרי- מאז דייט ראשון, אפילו לא שלח איזה שבת שלום או משהו- ולא היה ברור לי איך היה לו ואם יהיה דייט שני. דנתי לכף זכות, שלחתי הודעה נחמדה שאשמח לדבר כשיהיה לו זמן- ויצרתי קשר עם מי ששידך בינינו אם אפשר לבדוק מה קורה- מסתבר שהבחור נהנה ממש וישמח לדייט נוסף.התכוון לדבר איתי הלילה. למרות הגיל שלו מסתבר שהוא חדש בעולם הדייטים ולא הבין שאני לא יכולה לנחש את זה לבד ושהייתי מאוד קרובה ללחשוב שזו הדרך שלו לסנן ושהוא לא מעוניין. להעלב/לכעוס ולשלוח הודעה שלא מתאימה לי ההתנהלות ושיהיה בהצלחה.
תכל'ס אם היה קורה את ההודעה הזו היה חוסך לי הרבה מחשבות מטרידות אז קחו שיהיה לכם )
בהשתדלותיהמקובל זה עד שלושה ימים. הוא לא התחתן איתך עדיין ואת לא בתקן המפקדת שלו,
תני לו זמן.
אני מבין מאוד את הקושי בלחכות לטלפון ולדעת מה הוא רוצה, ואני יודע שלכן זה קשה יותר,
ולכן בנים- מרגע שקיבלתם החלטה- כמה שיותר מהר להודיע לצד השני!
אבל לדרוש תשובה אחרי יום- לא תמיד אפשר. לפעמים חשוב לברר משהו פנימי עם עצמך,
לפעמים פשוט אין את היכולת, או הפניות לתת על זה את הדעת ברצינות המספיקה.
בקיצור, תרגיעו. בנים לא ימשכו ואתם תדעו ששלושה ימים זה לגיטימי לגמרי.
בתור בת, הרבה פעמים אני לא בטוחה אם אני רוצה להמשיך- והוא כבר שולח הודעה אם אפשר להתקשר...
עד 3 ימים זה בגבול הסביר, למרות שלא שמעתי שזה מקובל.
וחוץ מהז- לא אהבתי את הטון שכאילו מכתיב לגברים מה לעשות... אפשר לבקש, אפשר להגיד שאנחנו מחכות לזה, אבל לא בתור המפקדת שלו.
אם הוא חדש בדייטים אז תקחי בחשבון שהפחד והחששות שלו כנראה יותר גדולים משלך (אא"כ גם את חדשה בזה)
לי לקלוט נורמות חברתיות ומוסריות שכאלו שלבד לא בטוח שהייתי מבין (אם כי את חלקן לפחות מינסתם הייתי מבין בטבעיות) - בתור אדם שחי בחברה נפרדת רוב חייו וכו'...
ופשוט סתם ככה לא בטוח שהייתי חושב עליהם לבד.
אחרי ולמתוח את זה ליומיים שלושה זה עינוי בשבילהן...בדיוק כמו שנכתב כאן.
אומנם הייתי מניח לבד שצריך לא להגזים עם הזמן אבל לא הכרחי שמעצמי הייתי לבד מבין שלא כדאי לי שתעבור יותר מיממה לפני שודיע - ובמצבים כגון של לימודים ועבודה וכו', ייתכן שהייתי דוחה את זה במעט...
עכשיו כשאני יודע שבנות רבות מאוד מצפות באמת לטלפון הזה מקסימום 24 שעות אחרי - אני לא יתן ליום שלם לעבור לפני שאודיע לבחורה לכאן/לכאן (וכמובן לשאול אותה אם מצד עצמה רוצה להמשיך...).
ויש עוד דברים כגון..שאותם אשאיר לעצמי בסוד 
כלומר, פורומים באופן כללי, והפורום הזה לאלו שסגנון החברה שלהם דומה.
"בשבח והודיה לה' יתברך... שמחים לבשר על אירוסינו.."
קוראת את ההודעה ומחלחלת ההבנה:
עוד חברה התארסה..
אני שמחה בשמחתה, באמת!!
אבל שוב זה מגיע, זה צף ועולה,
הרגש הזה שמשחיר את הכל,
הרגש הזה ששורף ומכלה.
אני לא גאה בו אבל לרוב הוא דואג לדפוק על דלתי הנשמה.
בזמן הפוגה או בלילה במיטה,
הקנאה מחייכת לי מבעד לפינה,
קוראת לי לבוא אליה.
שתחבק אותי ותרגיעה.
מזכירה לעצמי שזו לא רגיעה אמיתית והחיבוק שורף מבפנים, לא לטובתי.
אני קוראת שוב את ההודעה,
מסתכלת על תמונת הפרופיל החדשה, המחוייכת, עם שני אוהבים עומדים זה לצידה של זו.
בד אדום מתוח על הרצפה, שלט שואל, שולחן ערוך ברישול,
ושתי כוסות יין מזוגות - מחכות לזוג הנאהבים שישתו אותן.
והנה היא מגיעה, הקנאה, קוראת לי:
"בואי ואנחמך"
אני מסתכלת אליה בלב כבד, כואב,
ומאפשרת לה לחבק אותי,
לנחם אותי.
"מותר לך להרגיש כך" היא אומרת לי.
מותר לך להציף את רצונך שלך לאיש אהוב ואוהב,
שיקשיב ויבין, שיפרוק ויספר,
שיחייך אלייך ואת אליו,
מותר לך גם לרצות,
מותר לך לרצות שבעלך יאחז את הקטנטנים שלנו וישתעשע איתם בהנאה,
ונלמד אותם יחדיו ערכים ותורה.
מותר לך לרצות גם שולחן ערוך ברישול עם כוסות יין וטבעת,
ושלט שואל - התנשאי לי?
ואיש אהוב עומד לצידך עם פנים מחוייכות ולב שמח.
זה נכון אני אומרת לעצמי.. מותר לי להרגיש כך,
מותר לי גם לרצות.
לרגע מתמסרת לחיבוק השטני אך פתאום מתעשתת.
מסתכלת לה לקנאה ישר בעיניים, במבט מהוסס,
ואומרת לה לא! לא עכשיו.
תתרחקי ממני, חזרי למקום ממנו באת!
האיש שלי יגיע בעתו ובזמנו, כך עונה לה,
ותוך כדי משכנעת גם את עצמי שהקב"ה יודע בדיוק מה הוא מתכנן.
אין טעם להסתכל בקנאה על תמונת המאושרת.
אני מאמינה שהוא יגיע,
אני מאמינה!
מנסה להאמין בלב שלם, אך לא תמיד מצליחה.
הרצון עולה, מתפשט מבפנים, גואה ומתפרץ.
בעלי, אהובי איפה אתה?
איך אתה מרגיש?
אתה מחפש אותי, את הנשמה שאבדה לך, את הצלע שהוחסרה ממך?
זאת אני כאן! עזר כנגדך, עזר למענך,
האישה שלך..
בוא, אני מחכה לך,
אני גם מחפשת אותך,
בוא נכיר אחד את השנייה, בוא נדבר,
בוא נקים ביחד את הבית שלנו!
נמאס כבר לשמוע בקרוב אצלך,
כואב לי מרגשות הקנאה שלי על חברות שיוצאות וטוב להן,
או שמתארסות או יולדות..
נמאס כבר לחכות לחברות שיציעו,
נמאס לי לקבל הודעות משליש "תודה על הפנייה אבל את לא הסגנון שאני מחפש".
מנתקת את הפלאפון, סוגרת את שליש, מכבה את המחשב,
ורוצה שהיום יגמר כדי להתחיל מחדש יום אופטימי יותר.
הקנאה נרגעת, המחשבות מתפזרות,
תפילה עולה על שפתיי,
תפילה לזיווג שכבר זכורה לי בעל פה על כל מילותיה.
מנסה לכוון בכל מילה,
יודעת ומאמינה שהקב"ה ישלח את זיווגי במהרה,
בזמן ובדרך המתאימה לנו -
לבעלי ולי.
ולאחר שבועיים כאשר שכחתי את התחושה, קיבלתי הודעה:
"בשבח והודיה לה' יתברך.. שמחים לבשר על אירוסינו.."
עוד חברה התארסה..
מזדהה מאוד..בעז"ה מאחלת לך הרבה סיעתא דשמיא! שתזכי למצוא את האחד והיחיד בלב שמח ורגוע!!
הכי התחברתי למשפט האחרון....
קוד אבל פתוחבת מלך =)
רחפת..ע"ש ארבעת הכרכים. 
האתגר שלי לא קשור לאתגר שלך. אל תתערב.
האמת שלא חשבתי על הרישול בגלל שהגבר עורך. (ראיתי איך אחי השקיע בהצעה שלו
)
כוונתי הייתה לשולחן שראיתי בתמונה ספציפית, של החברה שעליה דיברתי..
גם אותי זה פתאום הצחיק ממש - לא חשבתי על הפן הזה בכלל
פ...בס"ד
כל הכבוד לך, גיבורה!...
כולנו מבינים שאין ברגש הקנאה ממש, ושזו אשליה שלא באמת מועילה לנו בכלום. נחמת הבל...
אבל דווקא בגלל שאת כל כך בריאה, ודווקא בגלל שיש לך רצון אמיתי וכנה לזוגיות והקמת בית, בדיוק כמו שרבש"ע מצפה ממך להיות, ותיארת את זה בצורה מקסימה מאוד...
דווקא בגלל זה; כשהרצון הזה מעוכב מלהתממש, מסיבות שונות ומשונות- אז נוצר קושי... וככל שהרצון הזה חזק ואיתן יותר, בדיוק כמו שרבש"ע רוצה- אז הקושי הוא יותר גדול... קוראים לזה בשפה האמונית- נסיון.
אני כמובן, לא באמת מבין (אני בן...), ולא באמת נמצא בניסיון שלך- אבל, ברשותך, אשמח לנסות לחשוב על איזה כיוון של מפלט חיובי. והוא- לא להתנחם ברגשות של הבל, קנאה, ודמיון כוזב...
אלא להתנחם- בדיוק ברצון הזה עצמו!... כן, בזה שיש לך את הרצון האדיר הזה לזוגיות ולהקמת בית!... תשמרי עליו חזק ואיתן... זך וטהור!... בשביל אותו אחד, שג"כ שואל את עצמו:
"... אשתי, אהובתי, איפה את?
איך את מרגישה?
את מחפשת אותי, את הנשמה שאבדה לך, את 'השלם' שהוחסרת ממנו?
זה אני כאן! הנעזר כנגדך, הנעזר בזכותך,
האיש שלך..
בואי, אני מחכה לך,
אני גם מחפש אותך,
בואי ונכיר אחת את השני, בואי נדבר,
בואי נקים ביחד את הבית שלנו!..."
ועם רצון אדיר וחזק, זך וטהור, כמו שנהיה לך- זה יהיה פשוט אחר!... נעלה יותר, חזק יותר, טהור יותר!....
מקווה שעזרתי 👍🏽👍🏽.
חיזקת אותי! 
גם בפסקה הראשונה וגם בשיקוף שעשית לי..
דיי בעיה.)אחד- הווי חילוני.
שני - אופי\סיגנון התנהגות חילוני.
יש הבדל גדול בין הווי לבין סיגנון\אופי, הווי זה ללכת לבר ולשתות. אופי זה ישירות, אנרגטיות וכו'...
זו סתם דוגמא, אבל היא חשובה, כדי לדעת מה את מחפשת ולאן את מכוונת את עצמך,
כי אם את רוצה חיי הווי- סדרות, ספרים, בילויים, מוזיקה, לבוש, חיים חברתיים, שהם באופן חילוני,
אז את באמת צריכה מישהו שמוגדר "לייט" אולי, או "מודרן אורתודקס" כזה, שבאמת חשוף, מקבל וצורך
את ההווי הזה.
אם את בעלת סגנון פחות "שמרני"(בלשון המעטה ;) )-
יש לך אפשרות להיות עם בעל דוס צדיק ותורני מאוד- שהאופי שלו יותר מתאים לשלך. בין אם זה בחור שהוא
גם מאוד בעל אופי כזה, בין אם זה בעל תשובה, אני מכיר לא מעט זוגות(אברכים בישיבות) שהם הכי הזויים בארץ
בסגנון שלהם, בלי להמעיט מקוצו של יוד בעניין הלכה ואמונה.
אז תגידי את- מה את מחפשת, אופי או הווי?
)ענבלאני חושב שכן יש מי שספונטני ויכול להיות כנה וקליל וכו' ועדיין - דתי.
אישית אני לא כ"כ מבין מה יש לחפש אצל הציבור החילוני, אני מכיר המון אנשים חילוניים איכותיים מהלימודים ולא רק.
אבל אדם שאין לו עבודת השם?
זה חיסרון עצום שאין לו תחליף,וזה לא רק מתבטא בצד ההלכתי.
זה מתבטא בעד כמה הוא אדם טוב,יש הרבה אנשים טובים מאוד ואני מכיר המון כאלה.
אבל,אדם שלמשל לא מדבר בלשון נקייה גם אם זה רק פעם ב בעיניי זה מאכזב.
ומישהו שאין לו גדרי צניעות,כנ"ל.
ולא חסרות דוגמאות של אנשים טובים שאני מכיר שבאיזשהו מקום "התאכזבתי" מהם,כי אין תחליף לביקורת העצמית שאדם מקבל מהתורה.
ולכן בעיניי זה פשוט לא שייך,מהמון בחינות.
מאחל לך שתמצאי זיווג הגון משורש נשמתך במהרה,גם ספונטני,גם רוחני..וגם קליל!.(:
אני בטוחה שיש מספיק דתיים באמת שאוהבים בחורה שהיא לא פסיבית והיא פתוחה וספונטנית, אנרגטית, כנה ושונה.
בס"ד
האם יפריע לכם בחורה שיש לה רגל עקומה, זאת אומרת שהיא לא סימטרית לרגל האחרת
ביום יום זה לא מפריע, יותר העניין האסתטי ואולי קצת המוזר..?
וזו דרך מעולה בעיניי "לסנן" אנשים שכן היו פוסלים על דבר כזה - למרות שאני מאמין שהם מעטים מאוד..
לגמרי את מי שיסנן אותי בגלל שזה מפריע לי. ולא מתבייש בזה שזה מפריע לי. פשוט יש אנשים שונים בעולם וזה סבבה לגמרי לדעתי.
ואת ארוסתו שהולכת באופן קצת עקום, וקצת גוררת את הרגל.אממ אני לא יודע כמה כבר יצאת וכמה ניסיון יש לך וכו'.
אבל עם הזמן מבינים ממש מה מחפשים וגם מספיקה פגישה אחת כבר להבין במה מדובר,לפחות ככה זה היה אצלי.
ולפי דעתי זה לגיטימי מאוד,גם אני אחרי פגישה אחת כבר ברור לי האם זה יכול להתאים וכדאי להמשיך או לא,מה גם שאני מסכים עם העניין של אינטואציה.
אבל,וזה אבל גדול.
זה אחרי שלמדתי את הנושא,ועל זוגיות בכלל כי את צריכה בקרה על עצמך ולדעת שאת הולכת ישר.
ולכן חשוב הניסיון בזה כי לא תמיד מבינים מתי זה לא שייך,ומתי זה כן,ועל מה פוסלים ועל מה לא.
והאם אני מגזים בדבר מסויים שחשוב לי שאין לו,או שיש לו ואני לא אוהב וכד'.
אז נכון לעכשיו תתייעצי עם מישהו שמבין,אם זה אחות גדולה שכבר נשואה או מישהו אחר שמבין את הנושא,וכך תוכלי ללבן את הנקודה שבגללה את חושבת שזה לא מתאים או מפריע או התייעצות כללית וכך תהיי בטוחה שעשית בחירה נכונה.
בהצלחה !
שתשתדלי לתת לו עוד הזדמנות, תגידי לה שהיא תשתדל לתת לך הצעות של בחורים מתאימים יותר.
אין שום סיבה שתפגשי עם מישהו שאין לך חשק להיפגש איתו. אני בטוח שגם הבחור לא רוצה שיפגשו איתו בלי חשק.
זה לגיטימי לחלוטין. רק את יודעת מה את צריכה.
של משבר הדייט השני.
לרוב (אצלי לפחות) פגישה שנייה היא תמיד פחות טובה מפגישה ראשונה מכמה סיבות:
נגמרים נושאים לשיחה, יש כבר פחות ציפייה, סקרנות וריגוש מלהכיר בן אדם חדש, ועדיין לא מכירים מספיק טוב בשביל לדבר בחופשיות, ועוד לא ממש נעים להיכנס לנושאים אישיים, ונגמרת הסבלנות להיות נחמד למרות שלא מעוניינים.
ו...מהתבוננות בניק שלך, יש לך קשר כלשהו לפותחת השרשור? 
נגמרים נושאים לשיחה אחרי פגישה אחת?
מניסיון הנושאים רק מתרבים ו/או מתחדדים
השאלות הבנליות של בן כמה, במה עוסק, מה למד ואיפה שירת בצבא, הן השאלות היחידות שיהיה לך כוח לשאול. במקרה כזה אין חשק לחשוב על שאלות מורכבות יותר.
את בחורה בוגרת, את יודעת מה את מחפשת ועברת כמה וכמה בחורים, זה לגיטימי לפסול.
ואני חושבת שכדאי להתייעץ טוב עם ההורים ו/או גורם אחר.
בהצלחה.
לגופו .
נראה לי.
צריך להיזהר מתשובות גורפות.
אני חושבת.
חלושששש
ענבלההשערות שלכן די מלחיצות, בסוף זה סתם יהיה משהו תמים...
אורה2x@*קומי אורי* בואי מהר..........
כמו שאמרו לפני
אבל אם אין משהו שיגרום לי להגיד אני רוצה אותו שאז באמת אבדוק
אעדיף שלא להיכנס לזה בכלל
יוצא ממש שם רע לגרושים
כל התככים והמניפולציות
ואפשר להבין למה עלולים להיכנס במידה ושוקלים קשר כזה, וזה אף פעם לא רק צד אחד שאשם זה תמיד שניהם.
(כמו שפעם מישהו אמר לי שהוא מושלם וישר קפץ לי לראש גרוש ובפגישה אמר לי את זה, וחשבתי רק גרוש יגיד שהוא מושלם)
וכן חשוב להיסתכל על הבן אדם בפני עצמו ואנשים משתנים אבל זה לא אומר שצריך להתפשר על מה שלא טוב לך.
או אפילו לתת הזדמנויות למה שלא נראה מתאים, זה לא שחסרים בחורים ב"ה
לדעתי גם מבחינת המקום בנפש יש יותר הבנה והכלה כאשר הקשרים הם מלכתחילה בין גרושים ובטח אחרי כל כך הרבה שנות נישואים
בהחלט ישמצבים םשהבנאדם בסדר גמור, והבעיה הייתה אצל השני...
אבל בשביל לדעת את זה בוודאות צריך לבדוק טוב טוב...
מה קרה ולמה ואיך ועושה על זה מחקר. אם הייתי רואה שהתוצאה לא מפריעה לי לא רואה בעיה.
כלה כנוצההגיע העת להצעה הנכספת שאאסוף אותך לתוך זרועותיי,
ובמחיצתך אחלוק את שארית חיי.
מלאכי שמיים שרים, ויחד איתנו מצפים,
לכניסתנו תחת קורת גג אחת - מחכים
לפעמים חלומות מתגשמים...!
מתרגש ולא מעכל,
ומעומק הלב מאחל.
שבכל פעם שיגיע זמן ההתחדשות-נתקדש,
שמכל מגע מותר-נתרגש.
שנביט במבט עיניים טהור ותמים- גם בעתיד,
שאש האהבה תבער בינינו כאש התמיד - תמיד!
שנזכה לחותם מבורך לדורות שיקרא לנו בזרעינו,
ונרווה נחת מכל יוצאי חלצינו העתידים לבא בעז"ה אחרינו..
של זוג קשישים,
הולכים יד ביד
מביטים אחד לשני בעיניים
במבט מאוהב
מצאתי איזו תמונה בגוגל..
לא הכי משקפת את התמונה שציירתי לי בראש
וגם כתבתי על זה שיר..
אבל הוא עוד בשיפוצים..
אני חושבת שאהבה אצל קשישים זה הדבר הכי מדהים שיכול להיות
הגוף כבר בלה, לא יפים וצעירים כמו פעם,
כל אחד מודע לחסרונות של השני
שנים של ביחד ולא משעמם..
אוקיי בדרך כלל אני לא כותבת פה אבל אני כבר מתחרפנת... אני יוצאת עם בחור כבר חודשיים וחצי. הבחור מדהים, מידות מדהימות, יש לו כל מה שאני רוצה מבחינת הדברים החיצוניים והשוליים הכי קטנים. יש כימיה מטורפת (לא ידעתי שיהיה כל כך קשה לשמור נגיעה...) אבל, והנה האבל הגדול, אני לא סגורה עליו ועל מה הוא רוצה מבחינת הדת. הוא דתי, ברור, ומגדיר את עצמו כדוס טרור... אה ועוד דבר, יש לו תפקיד פיקודי בצבא ועל כן אנחנו כמעט ולא מתראים ולכן:
1. הייתם יוצאים עם אדם שיש לו הכל אבל מבחינה דתית אתם לא בטחים שאתם באותו ראש (אני יותר דוסית...)?
2. כבר ניסינו לדון על כמה נקודות שחשובות לי והוא באמת היה פתוח לשמוע ואמרתי לו לחשוב על זה ולהחזיר לי תשובה. עכשיו הוא הולך לסגור המון (21 עכשיו, 14 אחכ וכו) והוא לא כל כך פנוי לחשוב על זה כי הוא עסוק כל הזמן. אז כמה הייתם לוחצים עליו לתת תשובה? גם ככה זה מבאס אותו שכשאנחנו מדברים, זה יותר על דברים גדולים ולא על היומיום שיוצר חיבור שכזה....
ארוך ממש אבל אני כבר על קוצים....
תודה מראש לכל העונים...
תשמרי עליו טוב טוב שלא יברח לך.
רמה דתית זה דבר שיכול להשתנות עם הזמן לכל מיני כיוונים. אי אפשר לדעת, יכול להיות שבעוד 20 שנה הוא יהיה יותר דוס ממך. אם זה הבדלים מינוריים, לא הייתי מסכן בגלל זה את הקשר.
אם הוא עדיין בתהליך בירור בתחום הדתי, בכל מקרה תקבלי תשובה בוסרית ולא מגובשת אם תלחצי עליו.
שלום,
לדעתי כן כדאי לך לברר אתו את העניין הזה ולא להמשיך להיקשר רגשית אליו כל עוד זה לא ברור לך.
תכלס זה דבר עקרוני וחשוב.. אותן מטרות ושאיפות( אני מתכוונת לרמה הדתית במקרא הזה).
אני עדיין לא נשואה.. אבל ניראה לי שאם יש שאיפות משוטפות יותר קל להתמודד עם הקשיים שהחיים מביאים. כמובן גם המידות שציינת חשובות מאוד. לדעתי טוב שדנת אתו על נקודות שחשובות לך! לא ניראה לי כדאי ללחוץ עליו.. חשוב שיענה בנחת, אבל כן לומר לו שזו נקודה חשובה לך שמפריעה להמשך הקשר.
אני לא יודעת איך את מגדירה דוס.. אבל אני אישית כן הייתי רוצה בע"ה להרגיש שבעלי דוס כי לי זה עושה טוב ממש. בהצלחה!!!!
ואת יותר ממנו?
מה שיוצר חיבור זה לא דיבורים על היומיום זה דיבורים עליכם, על החיים, להיפתח ולשתף בדברים הפנימיים
גם אם זה מלחיץ, תשחררי ותני לו את הזמן להחליט
ואם את מתגעגעת תשלחי לו הודעה ותכתבי שאת מתגעגעת ותשמחי שיתקשר כשיש לו זמן
לפי איך שאת מתארת זה כן ניתן לגישור.
ואמנם אתה מנסה לשדך שזה טוב ויפה
אבל להיפתח לעוד אפשרויות ולא לכפות את הראייה שלך על המשודכים שלך
גם כשמישהו מחפש XYZ בסופו של דבר אלו הרבה פעמים דברים חיצוניים ומה שאדם באמת מחפש זה חום ואהבה, חיבור נפשי כך שלפעמים עדיף להפגיש בין אנשים ולתת להם הזדמנות להכיר
אני רוצה, באמת רוצה. להתחתן. רוצה זוגיות ובית משלי, שלנו.
אבל ילדים? וואלה, לא יודעת אם כ"כ זורם לי עכשיו, כל המחויבות הזאת..
אני רואה חברות שלי ואת אחותי, נקרעות.. לימודים, עבודה, הריון ואז ילד..
וזה כבד וקשה. ובכללי, אני לא כזה מתחברת לטיפול בתינוקות (ממצה את זה דיי מהר)
וגם מגביל מאוד מאוד.. ולי מתחשק לעשות קצת חיים, לטייל וכו'..
ואחרי שנים של טיפול באחים קטנים בא לי פשוט קצת שקט.. בלי איזה יצור שצורח באמצע הלילה
זה ניראה לכם משהו לגיטימי? ובאיזה שלב בקשר אני צריכה לספר לו שאני לא בעניין של ילד כל כך מהר?
וגם שמעתי שזה לא כזה פשוט מבחינה הלכתית..
