פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1003)

נראלי רוב השידוכים שם  זה דרך חברים

בהצלחה בינתיים ממש!!

שמה שאמרו שזה מגביר את הקושי- זו אמירה של מי שנשואה לא הרבה זמן.

כלומר- יש בזה אולי צד של אמת, אבל ככל שהחיבור נעשה עמוק יותר ומהותי יותר אז מרגישים את הדברים קצת אחרת. נכון שיש עוד מישו לדאוג לו, אבל בלעדיו אי אפשר בכלל להתמודד. הענין הזה של "לדאוג לעוד מישהו" מתגמד.

אני גם עוד מעט  שנה בפנים..

בהצלחה לך ולכולנו

בס"ד

גם אני כבר שנה ומשהו בתוך כל התהליך...

אבל אני לא חושבת שנחנקתי... לא מזמן חשבתי על זה שדי יש לי רצון כבר מאוד גדול להתחתן ואני כבר רוצה שזה יגיע- ואז חשבתי לעצמי שזה באמת תהליך.. וכמה התחזקתי בעצמי ולמדתי בתוך כל התקופה הזאת כל מיני דברים חשובים... ותכלס- אני חושבת שבאמת לא היה מתאים לי להתחתן מוקדם יותר..

אז זה מאוד מחדד כמה לכל דבר יש את הזמן שלו....

נשמה, לפעמים באמת אתה מרגיש שאתה עושה הכל וכלום, פשוט כלום לא מתקדם!!!
אבל באמת, ככל שאנחנו עוברים תקופות כאלה אנחנו רק נהיים יותר חזקים מבפנים..תחשבי שכשתמצאי את החצי שלך בעז"ה, את תהיי הרבה יותר חזקה ועם כוחות נפש ממה שהיית אם הכל היה הולך לך טוב לפני שנה-שנתיים..או כמה זמן שאת בתקופה הזו..

אומרים שהאמונה היא כמו שריר, צריך לעשות כושר והוא מתחזק מפעם לפעם, לאמן אותו!!
ועוד משהו על הפסוק שקשור לפסוק שכתוב לך בחתימה-
נכון בתפילת שחרית אומרים -ה' אלוקיכם אמת, ויציב..
בערבית אומרים- אמת ואמונה..למה זה שונה??
כי בבוקר, כשהכל טוב ומאיר ומרגישים שהכל זורם כמו שאנחנו רוצים, הכל יציב. זה לא חוכמה להגיד שה' הוא אמת!
החוכמה היא בלילה- כשלא הכל וורוד וזורם,להאמין, להאמין ושוב להאמין!! לכן זה אמת ואמונה!

הקב"ה לא עושה דברין לפי ראות עינינו, אלא לפי ראות עיניו.

לכן- כל מה שהוא עושה, הוא עושה לטובה. לא תמיד רואים את זה מיד, אבל תמיד בעיניים של הקב"ה- זה לטובתנו.

גם אם זה לוקח זמן, וגם אם זה מעמיד אותנו בניסיון. תמיד לזכור שה' עושה את זה לטובתנו...

בהצלחה!!

ל @אהבה בתענוגים

א. העניין הוא שיש דברים שאני מכיר את עצמי בהם, לדוג' למה הזכרתי פעמיים את השורש ר.ק.ב? כי אני חושב שזה יקרה לי מהר ביחס לשאר העולם (ולכן בעוד שאר בני ובנות גילי יהיו נורמאלים אספיק להרקב ולכן יהיה קשה למצוא) אני בכללי אדם שמח ורואה איך בשלב יותר מוקדם מהרבה אחרים אם אשאר "רווק" אפילו צעיר זה ידעך ויהפוך לרקבון. (למרוטת שיש להסתייג שאם אעשה צבא אז כנראה האופציה שארקב תגיע יותר מאוחר לפי הבנתי את עצמי)

ב. תמיד שאלתי את עצמי מי המציא את המושג "מוכן" לחתונה, חיפשתי במילון לא קיים  וגם ניסיתי למצוא לעצמי קריטריונים בנושא ולא כ"כ הצלחתי להבין (אולי כי אני צעיר לכאורה אבל לא חושב שזה נכון כי שכל יש לי) רוב הנשואים שאני מכיר ושאלתי ענו שאין דבר כזה ושפשוט מתישהו אתה מתחיל לצאת ומתחתן. כמובן שאני לא חושב שילד בן 13 זה הגיוני, כי הוא לא מכיר את עצמו.

ג. הסלט שעשיתי הוא מכיון שאני יודע שצבא יעשה לי טוב. אני גם יודע שלהתחתן ולהתחיל חיים וכו' יעשה לי טוב. ההתלבטות היא ממה להתחיל.

אז מה יגידו בני 26-30?

@*שלי*

@תמהון לא-ל

חשבתי שהיה ברור שאני לא רציני....

אחרי צבא אהיה בן 22-24 בערך, תלוי בהרבה משתנים וביניהם חתונה.

בזמנו שמעתי את ההגדרות האלו מיועץ נישואים מאוד נחשב, היו בהן כמה נקודות.

אם אתה מעוניין שאשלח לך, תפנה אליי באישי.

שאכן אתה צריך לראות אם מבחינה נפשית אתה מרגיש בשל לחתונה ואני לא חושבת שיש בזה כללים אלא אתה פשוט צריך להרגיש אם זה עושה לך טוב לחשוב על מחוייבות של הקמת בית וכו' כעת או שטרם....

בנוסף, אם אתה רוצה לעשות קרבי , מהיכרות אישית זה ממש ממש קשה לעשות זאת עם אישה, היא מסכנה!

תרחמו קצת על הבנות ותתחתנו בסוף הצבא או באמצע!

אני אוהב את עצמי כמו שאני. פשוט גם מכיר את חסרונותיי.

לא חושב שיפסלו אותי בגללם, פשוט זו השאלה הראשונה שעולה במוחי/ ליבי. אני יודע בדיוק מה לענות לעצמי על שאלה זו אבל זה היה מאריך את מה שכתבתי במלא ללא צורך

שלום!

דבר ראשון, לא אפתח דיון בנושא אבל אם אתה יכול שלא להתגייס אז באמת שאין לצבא צורך בך.. אם אתה דתי.

אם בכל זאת אתה רוצה להתגייס עדיף שקודם תתגייס ורק אח"כ תתחתן. אין סיבה להשאיר את אשתך בבית לבד. לדעתי זו אפשרות רק לכאלה שכבר לא יכלו לדחות את החתונה מכל מיני סיבות.

אם השיקול להתגייס הוא להרוויח כסף אז יש דרכים יותר טובות לכך.

לעבוד על כמה דברים בעצמך זה עבודה לכל החיים, אם תחכה עד שתסיים לעבוד על עצמך זה כבר יהיה מאוחר מדי.

כן חשוב שתרגיש שאתה רוצה להתחתן.

אם אתה לא מרגיש מוכן, אולי לא כדאי שתתחיל לצאת כי אח"כ תצא עם בחורה ותתחיל להתלבט ותגרור את הקשר תקופה ארוכה עד שהיא תלחץ אותך אל הקיר להחליט או שהיא תחתוך. אז כדאי לחסוך ממנה את עוגמת הנפש.

אני התחתנתי בגיל 24 כי לפני כן לא הרגשתי מוכן. ההרגשה של מוכנות הגיעה כשכבר רוב החברים שלי היו נשואים ועם ילדים והייתי מגיע אליהם בתור רווק ומתישהו הרגשתי שגם אני רוצה.

לגבי מי תרצה אותי וכו' אז ב"ה כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ובטוח תהיה מישהו שתרצה אותך.

בהצלחה!

מסכים אם כל מה שאמרת חוץ מהקטע של צבא אחרי חתונה כי אם אתחתן לפני צבא אז זה תלוי במה שהיא תהיה מוכנה...

ועל כן אני מתלבט ורוצה אך עדיין לא מצאתי בעצמי עד כמה (גם על החתונה וגם על הצבא)

או לחלופין לעשות בתור ג'ובניק.

אם היא תרצה (ברמה שהיא מבינה את הבעיות ובכל זאת רוצה שאלך לקרבי) אז כן. אלך לקרבי אפילו שזה קשה ולפעמים לא בריא, לכן רק אם היא ממש תהיה בקטע.

ואני חושב שאם מרגישים שלא טוב להקים בית אז ברור שלא מתחילים אבל אם אתה חושב שתתחתן רק כשתהיה מושלם אז צר לי אבל אף אחד לא מושלם וגם כנראה לא יהיה מושלם עד 120...

שלום בחור נחמד,

תמיד אפשר לעשות דברים ואחרי שבוע הם נרקבים, מי שמראש לא מתכנן את חייו,בסופו של דבר מוצא את עצמו ברקבון מתקדם!

שב עם אדם חכם וטוב לב, קבל את עצעותיו בראש פתוח בלי דעות קדומות, ניסים ונפלאות יקדמו את חייך ותצא מן סלט הקשקושים הזה.

בהצלחה מאחלת מכל הלב

לעומת מה שיש האומרים פה - חשוב מאוד לעשות בירור זה.

נדיר שנסיון למצוא כלה מצליח מייד,

וסוף מעשה במחשבה תחילה.

בגמרא אכן מציינים את גילאי 18-20 כגילאים האידאלים לחתונה,

אך גם מציינים את העניין המקצועי:

חתונה כאשר אין לך יכולת להתפרנס, תכניס גם אותך וגם את הכלה לבעיה, אלא אם ההורים במפורש יכולים לעזור ורוצים שתלך בכיוון זה.

אם כל אלו מתאימים (יש לך מקצוע או לחלופין מקום עבודה ממתין בעסק משפחתי, או לפחות יחידת דיור אצל ההורים) - עלה והצלח, ואין סיבה לחכות.

אם לא - זכור שיש פגם בכך שתתחתן כאשר ברור לך שבמשך שנים ארוכות לא תהיה יכולת להוליד ילדים.

וזכור שקושי כלכלי ומחסור מקשים מאוד על חיי הנישואין (אל תסמוך על תשמ"ש כי זה סכום נמוך, וכשתצא מהצבא הבעיה תחזור ותחריף),
ובתור בעל תהיה מחוייב לזון ולפרנס, ומתי תרכוש מקצוע?

לגבי עניין היציאות לחופשה בצבא, זה לא עניין מעכב.

אנשי קבע רבים סובלים מבעיה זו, ובמקורות מצויין במפורש שעניין כזה לא מהווה סיבה לעיכוב.

אף אחד פה בפורום לא יוכל לכוון אותך כמו שצריך כי: הם ממש לא מכירים אותך ולא יודעים את האישיות והנפש ודרך חיים שלך הם מדברים בכלליות מובנית אתה צריך לשבת עים עצמך ולדעת שאתה זה אתה ולמרות שכולם אומרים אחרת אך כשאתה מרגיש ואך כשאתה חושב זה יהיה הכי טוב בשבילך 

שזה עוזר קצת ומקשה יותר, אבל שווה את זה כי זה נותן מבט עוד יותר כולל.

בס"ד

התובנות שלך- אכן נראות נכונות וצודקות מצד עצמן.... אבל לא בטוח שזה מה שהרב זצ"ל התכוון ...

אבל זה לא משנה- זה לא 'חבורה' עכשיו בכתבי הרב זצ"ל, העיקר שזה עזר לך להעלות תובנות נכונות וצודקות מצד עצמן .

בהצלחה ✔✔.

תודה בכולופן.

זה בעבודות של המדרשה, לא שייך אלייך

וגם התובנות שלך מקסימות, למרות שאני לקחתי את מה שהוא אמר למקומות אחרים לגמרי.

האמת- לקחתי את זה מויקיטקסט... (משהו אדיר. כותבים בגוגל את המקור וזה פשוט עולה בויקיטקסט. כל סוגי הטקסטים. משתמשת בזה כל הזמן. הרבה יותר פשוט מפרוייקט השו"ת...)

כשקרה לכמה חברות שלי, הרגשתי שמה שהן הכי צריכות, זה שאני פשוט אהיה, בלי לדבר או לשאול..ואם הן רצו אז דברנו עלזה..כאב לי מאוד מאוד בשבילן..חשבתי עליהן המון, אבל באמת הכל מדוייק מלמעלה..ובעז"ה שכולן תמצאנה את זיווגן בקלות ובלב שמח!!

בס"ד

יש דברים שפשוט צריך לראות איך הם, והאם הם ממשיכים/ לא ממשיכים גם בדייט השני..

לגבי מה שכתבת- מראה ואינטראקציה אלו שני דברים שונים..

לגבי מראה- 

היו פה כבר הרבה דיונים בנושא אבל לדעתי לא נכון לפסול ישר על המראה..

לכן לדעתי כן חשוב פה הפגישה השניה כדי לראות האם זה באמת מפריע וכמה, והאם לא התאכזבת בפעם הראשונה כי בדמיון שלך היה לך מראה מסויים- והבחור בפגישה לא התאים לאותו מראה... יכול להיות שאולי בפגישה השנייה תראי כי זה כבר פחות מפריע או שאת יכולה להתחבר למראה הזה..

מה שכן- אם זה עדיין מפריע אז אין סיבה להישאר בכוח בקשר....!

לגבי האינטראקציה-

מן הסתם הייתי נותת עוד צ'אנס כדי לראות איך האינטראקציה ביננו תהיה כשניפגש שוב (בכללי אני מאלו שדוגלות בלתת עוד צ'אנס וניסיון..)

יחד עם זאת, הייתי בודקת עם עצמי במה לא התחברתי באינטראקציה..

יש פה ככ הרבה דברים שיכולים להיות (לדוגמא- לא התחברתי כי הוא היה ביישן, לא היה ככ על מה לדבר וכו')

בגדול- אני יודעת שיש דברים שהייתי מאוד מעוניינת לראות איך הם יהיו בפגישה השנייה, ויש דברים באינטראקציה שאני יכולה כבר לזהות שכנראה זה לא יתאים ביננו...