פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1003)

כאילו לסבית . אני לא, העניין הוא שאני לא מרגישה צורך בזוגיות טוב לי לבד ואני מנסה להבין למה רוב הדתיים/ חרדים רוצים את זה בגיל ככ צעיר

מה איכפת לך מה אחרים?
את רוצה להתחתן - תתחילי לחפש בן זוג
את לא רוצה - אל תחפשי.

את לא באמת כזאת. רק שזה מה שמדאיג אותם. (את חוששת שיש בזה משהו? כלומר, למה ציינת את זה בכלל?)

תשמעי, כשגדלים בחברה נפרדת בריאה (אני לא מדברת על קיצוניות) לרוב, מתחילים להרגיש בחוסר...
רוצים לבנות ולהיבנות.

את לא אמורה להלחיץ את עצמך... על אחד חי בקצב שלו וזה בסדר...
וההורים תמיד מודאגים, אין מה לעשות.

לא יודעת אם זה נורמלי...
תשאלי את עצמך במה את שונה מחברות שלך. אולי תהיה לך תשובה
בכ"מ לחץ ממש לא יעזור...

תיראי,יש גיל שאדם מגיע ואליו ומרגיש שהוא רוצה להתקדם בחיים.

שלב כזה,שאתה מרגיש בשל ומרגיש צורך להקים משפחה,להיות בזוגיות.

נוצר רצון גדול להעניק למישהו,ולשתף אותו ,להיות חלק מחייו ושהוא יהיה חלק מחייך ולמעשה חלק ממך.

ואולי כרגע את לא מרגישה כ"כ צורך אבל אנשים רוצים שיהיה להם עם מי לחלוק ועם מי לשתף אם היה לך יום רע, או טוב וכמובן ילדים..זה הרצון להשאיר משהו אחריך פה שימשיך אותך ואת הדרך שלך.

 

זה קיים אני חושב אצל כל אדם באשר הוא,לפחות נורמטיבי.

ואנחנו,בתור אנשים מאמינים,בנוסף לכל הסיבות שכבר רשמנו.

יש לנו רצון לחזק ולגלות רצון השם בעולם.

וחלק מרצון השם זה שתתחתני,ותביאי ילדים לעולם שיעשו נחת רוח ויהיו אור לגויים כמו שעם ישראל צריך להיות.

בנוסף, אנחנו יודעים שבורא עולם סידר לנו הוראות איך להתנהג בעולם כך שנהנה מהחומר ועם זה נהיה מחוברים לרוח.

ואם רצון השם שנתחתן,וודאי שזה טוב לנו.

בנוסף ,יש יתרון גדול להתחתן צעיר,כי מגיל מסויים אדם נכנס יותר לקיבעון.

הוא כבר צובר הרגלים וקובע דעות התנהגויות וכיוצא בזה.

וכשמתחתנים צעירים אז עדיין אתם בעצמכם ילדים..אז מימלא המכסה יושב יותר טוב על הסיר (:

לא שזה מדע מדוייק,ומי שלא התחתן צעיר זה צריך להדאיג אותו..אבל בכל זאת זה יתרון וכמו יתרון זה עוד רבים.

 

ויש עוד הרבה צדדים לעניין לטובת העניין.

זה בסדר גמור שאת לא מרגישה צורך כרגע להכיר.. 

הצורך לשתף מישהו מתמלא אצלך בשלב זה בחיים ע"י שיתוף חברה/אימא/דמות מוערכת כלשהיא שאת משתפת אותה.. 

 

והצורך בבן זוג באופן כללי כנראה עדיין לא בשל אצלך. וזה לא אומר שיש לך נטיות הפוכות!! פשוט עדיין את לא מוכנה לזה. 

 

אני יכולה לשתף אותך במה שעבר עליי בתקופה שבדיעבד לא הייתי בשלה:

תמיד שאלתי את עצמי מתי הצורך הזה מגיע? איך יודעים שרוצים ומוכנים לצאת?

למה צריך בכלל בן זוג - הרי הצורך לשיתוף והווי מתמלא עם החברות. 

ואף פעם לא הצלחתי לענות על זה עד שזה פשוט קרה, פתאום הרגשתי את הצורך בצורה עמוקה ואמיתית יותר, הרגשתי שכל מה שאני רוצה כרגע זה בחור לשתף אותו, להיות לצידו וכו'.. 

 

תנסי לשבת עם עצמך, בלי לחץ ולחשוב מה מתאים לך כרגע! 

גם אם החברות מסביבך מתחתנות ויולדות, תהיי אמיתית עם עצמך. מה הכי נכון לך.

אף אחד לא מחזיק לך סטופר ורץ אחרייך- מתיי תתחתני. אל תשכחי שאת רק בת 21. 

כשזה יהיה נכון לך את תתחילי לברר ולהכיר. 

ונכון, כשהרבה חברות פתאום מתעסקות בזה אז נוצר איזשהוא לחץ סביב הנושא, ומה איתי - למה אני לא רוצה את זה כמוהן, הרי אנחנו באותו גיל וכו'..  

זה יבוא, ואת תרגישי את זה.

את יכולה אם את רוצה להתחיל לשמוע שיעורים בנושא, לגשש ולראות האם כל העולם הזה מתאים לך כרגע. 

 

תחיי את החיים שלך, תתפתחי, תגדלי, תעשי דברים שאת אוהבת, תהיי עם המשפחה וחברות. 

שיהיה בהצלחה!

ושוב.. בלי לחץ - "כל דבר בעיתו" (משפט שאותי אישית מאוד מחזק )

 

 

 

 

אהבתי את התשובות שלכם העניין הוא שההורים לוחצים והאחים גם והסביבה וכל ה״בקרוב אצלך״ כבר דיי מרגיז אותי. גם נמאס לי שמתייחסים אלי בתור סוג ג כי עוד לא התחתנתי. איך מורידים את כולם ממני

שברגע שתהיי שלמה עם עצמך בנוגע להחלטה שלך, ותקבלי את העובדה שכרגע זה לא מתאים לך ואת עדיין לא מוכנה לזה, גם האחרים יבינו אותך.

ובייחוד ההורים ירגעו ויבינו שאת אחראית ועומדת מאחורי החלטתך. 

את יכולה אפילו לדבר איתם ולהסביר להם את מה שאת מרגישה, ולהרגיע אותם שכשתרגישי מוכנה את תלכי על זה בכל הכוח.. תסבירי להם שאין להם מה לדאוג!

ואם בכל זאת הם עדיין יהיו לחוצים, לפחות תדעי שאת שלמה עם עצמך, זה חשוב יותר מכל דבר אחר

 

ובעניין ה"בקרוב אצלך" - פשוט תגידי תודה ותחייכי, ובלב תגידי תודה שיש אנשים שרוצים בטובתך..

אז אני רק אוסיף 2 נקודות שלא נגעו בהם עדיין.

הרצון לסוגיות הוט כמו פרבולה עצובה ( עליה, נקודת קיצון בשיא,ירידה), אם את בשלב של למטה הראשון (ועובדה שעוד לא נכנסת לעולם הדייטים ) אז אין 'ום בעיה וזה טבעי..
פשוט ברגע שאדם שקוע בעולם הזה, ואז הוא מתחיל מתוך ייאוש להשלים עם המצב הקיים, ומתוך עצלות נח לו להשאר רווק/ה - זה מצב לא תקין..

ובנוגע ל'בקרוב אצלך'- אין פתרון... אם זה מעגל קרוב (משפחה חברים טובים) אפשר להסביר להם בנחת והם לרוב יבינו, אבל מצד שני בחיים יש בעיות שלא תמיד אפשר לפתור אותם, אז צריך לדעת להתעלם מזה או אפילו לצחוק מהעניין...

בהצלחה..

ואנחנו שמחים לשמוע שבאמת התגובות שלנו צודקות. חיכינו לאישורך

;)

מה? מה אמרתי שהוכחתי שאני גבר?

כמעט כמו שאתם משווים כל דבר למכוניות

אין הכרח או טעם להיכנס לזה כל עוד אין בך חשק לזה.
את צריכה לצאת כי את רוצה.

יכול להיות שאת כרגע בתקופה עמוסה וזה גורם לך עוד יותר לא לרצות?
לפעמים השיגרה שאנו עוסקים בה היא הגורמת למצב הזה. יש לשים לב לזה.

וכל עוד את לא רוצה, זה לגיטימי ואחלה.
תנשמי עמוק.
מה גם, שדבר זה מצוי יותר בדור הזה, מכיוון שגם הבנים וגם הבנות למדו לעשות לכאורה את הדברים השייכים מהבסיס רק לבן המין השני. הדור השתנה וכך גם מצב זה השתנה, ומכאן גם הצורך והרצון לבן זוג מתאחר.

לא כולם רוצים באמת בגיל צעיר.
חלק רק בגלל לחץ חברתי.

וגם אלה שכן, זה לא אומר כלום עלייך.
כל אחד והמוכנות שלו לחתונה, כל אחד בזמן שלו

"נטיות"..

 

אל תילחצי ושלא ילחיצו אותך.

 

את נורמלית. כל אחד בשלב שלו.

 

מה שכן, אולי תנצלי בינתיים את הזמן כדי ללמוד קצת, בין שאר עיסוקייך, על הערך של בית בישראל.

 

יעזור לך בהגיע השלב; ואולי גם כשיגיע הזמן, קצת יקדם אותו.

 

ז"א אני כבר בת 20 ואני לא היסטרית על זה למרות שהרבה מהחברות שלי התחתנו כבר/יתחתנו בקרוב.
את לא חייבת לחשוב שזה מתאים לך רק בגלל שכולם ורק בגלל שההורים שלך חושבים דברים.

מי שישמע..כל אחד בזמנו..זאת סתם הגזמה המהירות הזאת של הלהתחתן מוקדם לדעתי..אם אין רצון כרגע אז מה הקטע..

אתם בגילאים שלי ואתם בטוחים שאתם בגיל כבר שכאילו הלך עליכם די תנשמו זה פשוט מגוחך שבגילאים כאלה אתם מרגישים לחץ היסטרי...
להיות אמא זה דבר מורכב ואין לי ספק בכלל שכל האלה שמתחתנים בגילאים של 18+20 זה פה הלא רגיל לא אתם!!

ובסדר.. מסכימה עם זה שלחץ לא יעזור. אבל כדאי לחשוב כבר על הכיוון.

כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
צא-ק
קא-קיב
קיג-קיח

קלא-קמ

סא-ע

נהדר

ממש התחברתי לזה, בדיוק מתאר רגעים יפים,
ממש חושבת שהצלחתי לדמיין את זה.
שבת שלום

למי שרוצה:

http://www.meirtv.co.il/site/search_new.asp?q=%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%AA+%D7%94%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94

השיעורים נקראים "מידת האהבה", חלקים א' - ד'. ואגב, הם של הרב ראובן פיירמן, לא של הרב ביגון. ותודה למי שתיקן אותי...

לא נקלט

השיטה הזאת לא פועלת רוב הפעמים.

כי יש פה מאבק בין השכל לרגש. ואז את באה עם השכל ורוצה לשכנע את הרגש... זה לא כ"כ פשוט.

העניין הוא לתת מקום לשניהם. זה קשה. אבל לא לפחד לתת מקום לגעגועים. 

אחרי שנתת להם מקום, ואפשרת להם להיות, (אמאלה התחלתי לדבר כמו פסיכולוגית!! מי היה מאמין?) תנסי להתמודד איתן. להבין למה הן מופיעות. לנסות לפרק את התחושות (נגיד את מרגישה געגוע. מה יש בגעגוע הזה? למה בדיוק את מתגעגעת?) ולהתמודד עם כל תחושה בנפרד.

זה תהליך ארוך, אבל הרבה יותר אמיתי.

בהצלחה!!

זה קשה.
אין לי כח.
באלי פשוט לדבר איתו.

אין שום איסור להתגעגע..
להיפך, דווקא הנסיון למחוק את הגעגוע מגביר אותו.
אבל מה שכן, אולי אפשר למחוק דברים שקשורים אליו

במיוחד כשברור לי שאין לי למה לחזור לקשר הזה

יש הרבה אפשרויות. לא להסס להשתמש בהן.

אני מובטלת כך שכשאני מתגעגעת יש לי את כל הזמן להתגעגע |מתוסכל|

למחוק הודעות מיותרות בפלאפון, להגיד תהילים, לשחק משחק מטופש בפלאפון.

כל מה שיעזור לך להסיח את דעתך.

מנסיון. זה ממש עזר לי פעם להתנתק רגשית ממישהו.

כל נושא שמעניין כל נושא שמעניין אותך... וכל מה שאת רוצה ללמוד אפשרי היום..

שמעת??רק הרב גוגל .@לקוס

מה עושים?

מתגעגעים...

עד שתמצאי מישהו אחר

שיהיה לך כיף איתו

ותעריכי אותו

ותאהבי אותו

ותתגעגעי אליו

 

ב"הצלחה! המקום ימלא חסרונך במהרה!

באמת למה את עדיין מתגעגעת. בלי להרביץ לעצמך, ככה תביני ותעזרי לעצמך...

לא קרה שום דבר. זה טבעי...

אם תרצי ארחיב

לפי דעתי אחד משני דברים.

יכול להיות שהייתה לך שנה מצויינת ונהנית וגדלת ובאמת הכל התקדם בך צעד קדימה מבחינה רוחנית ואישיותית,

ועכשיו יצאת לחופש ופתאום בגלל המעבר ממסגרת אז יש הרגשה של חוסר,אולי אפילו חוסר משמעות ,במקרה הזה לא לדאוג...זה סה"כ יצר הרע קטן שמגיע בתקופות שבין לבין.

 

דבר אחר,יכול להיות שהיית במקום שלא לחלוטין התחברת אליו.

כתוב בסנהדרין "אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ" - אחרת,הדברים לא נכנסים... ונמצא,חוסר חיבור ואולי שלל תופעות שנגזרות מזה כל אחד לפי אופיו.

ולמעשה אני מכיר מקרים כאלה שהלמידה נובעה מאיזשהו כורח.

על כל פנים תבררי את עצמך מה הנקודה ואח"כ כבר יהיה יותר פשוט ללבן אותה.

 

ובכל מקרה,לחייך.

כי הרי בלי קשיים,איפה היינו.

 

דבר ראשון- מבין אותך. מכיר בגדול את מה שאת מתארת. לא מהזווית של ציניות, אבל over עיסוק במשהו יכול לפגוע ולהחמיץ את המטרה שלשמה בכלל התחלנו להתעסק עם הנושא...איזו זמרת חביבה שרה פעם-

"Too much of anything can make you sick. Even the good can be a curse".

עזבי אותך תורה, עזבי אותך "איך הבית היהודי שלך צריך להיראות" או

"תקשורת זוגית"

"כאן בונים"

"סוד הזוגיות"

"עשרת הדברות לנישואין מאושרים"

"טוסטר משולשים"

"כבל מאריך"

"כבל מקצר"

"טוסטר מעויינים"

 

התעסקתי ושמעתי המון שיעורים וספרים ומאמרים בענייני זוגיות. ועדיין מתעסק ומתעניין.

אבל..איפושהו כבר איבדתי את הטבעיות. מרוב הדרכה ו"איך זה אמור להיות ולהיראות"(להיראות..מילה חיצונית משהו..) - הרגשתי שאני הולך לאיבוד, ומאבד הכל..

 

אז..התחלתי לשנות כיוון חשיבה. מציע גם לך-

תחשבי...

איזה כיף זה שיש מישהו שמתעניין איך עבר עלייך היום,

ואיזה כיף שיש מישהו שמצפה לפגוש אותך,לראות אותך, לשמוע את הקול שלך.

איזה כיף זה שאת לפני מבחן גדול ואת דיי חוששת,

ויש מי שאומר לך שאת תותחית על, ואין כמוך, עם ובלי המבחן הזה. ושאת תעברי אותו כמו גדולה. 

(ואם בסוף לא עברת אז הוא יקנה לך קופיקס).

איזה כיף זה שיש מישהו שיכין לך את הקפה שלך, בדיוק כמו שאת אוהבת,

ואיזה כיף לראות אותו זורח שאמרת לו שבאמת הקפה טעים לך.

איזה כיף לחזור הביתה ביום גשום וקר,

להחליף בגדים למשהו יבש ויותר נח,

לגרוב זוג גרביית מביכות אבל ממש מחממות (שהוא פעם קנה לך בעשרים שקל בבאזאר כלשהו), 

ולקבל חיבוק.

איזה כיף שיש עם מי לטייל בערב שבת. את עם חצאית ואין לך כיסים אז כל מה שצריך דחפת אצלו והכיסים שלו תפוחים כאילו הוא דחף שמה כמה ארנבות.

 

לוידע אם אלייך זה מדבר, לי זה עושה טוב על הנשמה בכולופן.

ברגוע, כל מה שעושה לך טוב על הנשמה. כל מחשבה שעושה לך נחת .

אגב- השיר שממנו השאלתי את המשפט באנגלית למעלה נקרא " We gotta fight for this love". אולי כדאי לבקש ממכון מאיר\ מדרשת הרובע להכין מערך שיעורים בנושא...

 

ב"הצלחה רבה!!

 

 

 

ממש לא ציפיתי לתגובה ככ נקיה ואמיתית תודה!בהחלט נק' למחשבה

תודה לך ולשאר המפרגנים והמפרגנות שליט"א

בס"ד

בערך בשיחה הראשונה שנהיינו חברים. גג השנייה (כתבתי. לא אמרתי. ללומר לקח קצת יותר זמן..).
אבל זה לא אותו דבר כי הכרנו לפני והאהבה פרחה כבר לפני פשוט התכחשנו אליה.

"תמיד יש יותר מאחד"...

תודה.. - לקראת נישואין וזוגיות

 

זה אותו אחד?

בס"ד

לא הבנתי מה הפרצוף העצוב ומה הייתה השאלה.

אני מקווה שאני אגיד את זה רק לאחת

וכקשר רשמי - אחרי חודשיים בערך, אחרי שגמלתי בליבי להציע נישואין .

לאחיינית המהממת שלי

זו אמירה מאוד אינטימית, וממש לא משנה מתי אומרים אותה במהלך הקשר.

וגם ממה שהבנתי מהשרשור שפתחתי, יש בזה בעייתיות מסויימת...

איך משחררים אותו?
עבר כבר הרבה זמן..
זה לא יום אחרי המקרה וגם לא שבוע.
כבר עבר השלב של לצאת עם חברה ולאכול דברים שאני אוהבת..
אשמח להצעות..חוצמלשמוע את השיר שלחי אותו..

בהצלחה יקרה!

שתדעי שמה שכתבת הלך איתי עכשיו כמה שעות.
קראתי אותך וכ"כ הזדהתי. ברמה שצחקתי מכמה שורות כי זה הזכיר לי את עצמי.. ובאמת כי ניסיתי לחשוב איך לעודד אותך...

דבר ראשון, זה בסדר גמור שנמאס לך. זה מובן מאוד.
זה בסדר שעוד קשה לך הפרידה.
את יכולה לכאוב על זה, זה לגיטימי לחלוטין.
אחרי שנתת לעצמך להרגיש את הקושי (מהכל..
מהפרידה, מדיבורי האנשים סביב, מהחוסר שלך, מחוסר מענה לכאב ("שלחי אותו...")..)
אחרי השלב הזה את בטח מרגישה שאת רוצה לצאת מזה, להשתחרר, להגביה קומה בתוכך אל מול הנסיון.

תראי,
אני לא רוצה שרגשות ינהלו לי את החיים. שכל מאורע קטן כגדול ישבית את השמחה שלי, ישבור אותי. אני לא רוצה להטלטל כ"כ. אני רוצה יציבות וטוב..
אני מבינה שה' הביא עלי את הדרך הזאת. את הנסיון הזה. אחרי ההשתדלויות מצידי אני עדיין במקום מסויים כי בדיוק כך הוא רוצה.
אז מה נותר לי?
לקבל את זה באהבה.
להתפלל לגדול ולהתקרב אליו בזכות זה.
לנסות לראות, איך אני עושה את זה מהמקום בו הוא שם אותי. אני מחליטה שאני לא נותנת לעצמי להיות מושפעת כ"כ ממאורעות חיצוניים. שאני המחליטה איך לקבל את המציאות ולהגיב לה. (נסיון להשליט מח על הלב..)

אנשים שעוברים נסיונות יכולים להישבר, למאוס בהכל, לחפש בזה משמעות-לא למצוא, ואז רק לכאוב על מר גורלם.
אנחנו אנשים מאמינים, שמאמינים בהשגחה האלוקית.
הפרטית. אין דבר שקורה סתם.
אנחנו יכולים להיות האנשים מהסוג השני.
שיוצאים מתוך הנסיון מאמינים יותר, קרובים יותר לה' (מתוך התפילות אליו, מתוך כך שאנו באמת חשים שאין עוד מלבדו להושיע אותנו..). רגישים יותר לכאבי הלב של האנשים שסביבנו. שמנצחים במלחמה מול היאוש והעצבות וכך שמחים יותר ממקום אמיתי ופנימי. מבחירה.

זה העבודה שלנו.
בואי יחד נבחר להיות מהסוג השני!
וקדימה לעבודה.. זו לא הדרך הפשוטה. אבל אנחנו מסוגלות

[חשבתי שאפשר לומר לעצמינו בשביל להתחזק באמונה:
ה'
אני מקבלת באהבה מה שאתה מביא לי. מעביר אותי.
אני יודעת שכל מה שאתה עושה זה לטובתי הגמורה.
בבקשה שאזכה לראות כמה זה טוב לי.]

שמחה שפרקת ככה בכנות ובגילוי לב את ה"נמאס" הזה.
איתך לגמרי

ריגשת ועזרת לי ממש!!
ואפילו הצלחת לעודד!
כיף שמישהי גם מבינה וגם באמת מצליחה לעזור..תודה רבה!!!
בעז"ה אשתדל..
שמחה שהתחברת
אני ככמסכימה וככ חושבת ככה..אבל לפעמים פשוט צריך מישהו חיצוני שיגיד לך..

באישי בשמחה אם תרצי

זה יבנה את השאר 

 

המקום ימלא חסרונך במהרה!

 

אבל הזכרת לי את אבינו מלכנו
סתם בגלל הנמאס לי שחזר על עצמו מלא פעמים


צריך הרבה תפילה ואמונה בה' יתברך ביהיה לנו טוב

נהנתי לקרוא. פשוט יפה.

את חייבת לרשום כאן עוד



סוף סוף סיפור בלי סוף עצוב
חיכיתי לרגע שהיא תנטוש אותו או תעשה לו משהו רע....

בהחלט סיפור שובה לב (:

כיף לקרוא סיפורים אופטימים

חוץ מהקטע של השירותים... רק לי זה הציק?😁

והקטע עם השירותים זה שאפילו כשהיא הולכת לשניה, היא חסרה לי.

מספרים על הרב פרומן שהיה מעביר שיעור ותוך רבע שעה היה אומר, אני לא יכול, אני מתגעגע אליה..

. יש בזה מעלה גדולה. לא יודעת אם אצליח להגיע לשם, אם זה נכון לי, אבל יש בזה מן הטוהר והיופי של אהבה אמתית.

אבל להכניס את המילה ״שירותים״ לדבר כל כך יפה.. לדעתי קצת הורס

גם לי זה הציק בעין..

סוג של חלום שלי. שילוב של הגיגים, רצונות, חלומות ותקוות.

לאו דווקא כמו זה בדיוק, גם אחרת זה טוב בעז"ה במהרה.

אתה כותב ממש יפה

בשעה טובה

איזה יופי!!

זה השכן?

ותודה רבה לכולכם

שיהיה בשמחה
הכנות קלות ומשמחות ושתגיעו לחתונה שמחים ומאושרים

תקשורת בינאישית זקוקה לפיתוח ותרגול.

אתה לא רואה את הצד השני והוא לא רואה אותך. 
כשאתה מול משהי אתה צריך לחשוב על דבר שאתה אומר ועושה, כולל הבעות פנים, כי הצד השני בוחן אותך על מה שאתה משדר. בווצאפ הצד השני לא רואה אותך. 

בנוסף, שאתה מדבר פנים מול פנים את צריך לדבר ישר בניגוד לווצאפ שיש לך סוג של זמן למחשבה. 
בגלל שני הסיבות לדעתי אנשים יותר לחוצים וזה משפיע.

ר לדבר.

כשהבנאדם מולך את רואה אותו, את ההבעות פנים שלו וזה גורם לך לחשוב על כל משפט שאומר.
בוואטסאפ לא רואים אחד את השני אז הרבה יןתר קל להית משוחררים וזורמים. לא רואים מה התגובה על כל מילה שאומרים

הסיבה הזאת נוצרה האפליקציה - סנאפצ'ט.. 

ולדעתי זה שזה אצלך הפוך - זה יתרון .

אחרים גם, אז זה שונה בדיבור. גם לי זה קורה הרבה..
ויכול להיות שבכללי אצל כולם זה ככה כיון שבוואצאפ אתה כותב ושולח בלי לראות אתזה שמולך..הרבה פעמים זה סתם תגובות קצרצרות של "חח.." וכאלה וגם הרבה פחות חושבים על מה שכותבים, אם היית רואה את הבנאדם מולך- מן הסתם שחלק מהדברים לא היית אומר לו בצורה ישירה..
אני ממש בעד לדבר, לדבר ולדבר..כמה שפחות דרך צורות ווירטואליות..

איזה חלום מתוק..

אם נמאס לכם תגידו

נחמד לי לשתף פה בהגיגי בצורה קצת שונה..

את כותבת יפה!

אילו כישרונות מתגלים פה!
שאפו

היה לי קשר שהזכיר חלק ממה שכתבת.
רק שאני הייתי 'הוא' (:

לא יודע איך לנסח את זה, אבל זה גאוני, ומזכיר לי דברים בי.

חחחח הייתי בטוח שאיפה שרשמת 3 נקודות זה המשך הסיפור !
 

תמשיכי...!!

הזכיר לי קשר מסוים

התחברתי ממש...

הלוואי שזה סיפור אמיתי... (מרגישה כמו ילדה קטנה- "זה היה באמת.? הם היו דתיים?" )

בס"ד

 

מהסיבה הפשוטה- שאני דיי דומה לדמות האיש שבחיבור היפה, והמלא אופטימיות שלך...

 

הבעיה היא, שבאמת לבנות קצת קשה למצוא את האמת והטוב שבדמות כזו... וזה דיי טבעי- מכיוון שהנטייה הטבעית שלהן (שלכן...), כך נראה, היא לדמות הנשית- הספונטאנית, האינטואטיבית, שחשה וחווה את החיים...

 

אני באמת מקווה שיש מן הדמות הנשית שתיארת- גם במציאות... אם יש- אשמח לשמוע עליה ...

הוא מורכב מחלקי אמיתות, אבל הצירוף הוא מדמיוני..

אבל למען האמת, יש הרבה סיפורים כאלה סביבנו.
זוגות שרואים איך השוני בניהם משכלל כל אחד, מוסיף עניין וצבע.
והרבה פעמים מה שאנו לא כ"כ אוהבים בעצמינו, יהיה מי שימצא בזה קסם. וההפך.

חלק לא מרגיש חוסר.
חלק לא עושים את כל ההשתדלות.
חלק לא מרגש מוכן.
חלק לא מאגיש צורך עז בבן זוג.
חלק לא מרגיש בשל.
חלק לא חווה יום יום את החוסר.
חלק לא רוצים להוסיף טוב.
חלק לא רוצים לקיים את השליחות שלהם (או לא רואים בזה השליחות שלהם).
חלק יש להם קומבחנציה מסויימת של חלק מהמניעות לעייל.
חלק יש להם מניעות שלא פורטו כאן.
והשאר זה כנראה עניין של זמן.

את שואלת למה אנחנו לא נשואים למרות שאנחנו כ"כ מנסים?

את צודקת,הגיוני שיהיו מלא זוגות.

אבל מספיק דבר אחד קטן שהשתבש בדרך,שהוא יתחרט או שהיא תסתפק בדבר מה.

ואנשים הם מורכבים.

ובאמת..זה מצחיק כי לכאורה יש כ"כ הרבה אפשרויות.

התשובה שלי היא שרק השם קובע.

לפעמים אתה מכיר מישהי בדרך הכי לא סבירה שיכולה להיות,וזאת יכולה להיות היא.כמו באגדות.

בעיניי?רק השם.

אם באמת מוכנים, הבחור וגם הבחורה- מוצאים בע"ה.
יכול להיות שהאחד מוכן ולא השני,
יכול להיות שלא טוב שיפגדו בטרם בנו קומות מספיק גבוהות באישיות שיאפשרו התאמה ובניין עדי עד..
ואפשר להוסיף עוד רשימה ארוכה של 'יכול להיות'...

אנחנו עוד לא נשואים
כי כך ה' החליט.

וה' רוצה הרי להיטיב איתנו?...

ובתכנית אלוקית .
גם זה.
אין מקום בעייניי לשאלה למה
אלא למה - ל שוואית.

כל אדם יכול להיטיב תמיד ובזה לדבוק בהנהגת הבורא
שטוב ומיטיב לכל

וההטבה לא חייבת שתהיה תוך נישואין.
יש בעולם הרבה דרכים להיטיב ולקדש ש"ש....



השאלות שאין להן תשובה
אולי עדיף להניח בצד
ולהתמקד בעשיה
שב"עה תקרב אותנו למעלה טובה יותר
שבה בדיוק
נקבל את המתנה של להתחתן.
המתנה היא ההודאה ממקום אחר
עמוק ומעריך יותר.



בינתיים
נתפלל

נשמת כל חי .....
עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך
ואל תטשנו
ה אלוקינו
לנצח.

ויכול להיות שזה לא זמני (רוב הסיכויים שזה זמני). 

 

ההשתדלות היא סבבה, וכמובן שהיא יכולה לקדם דברים, אבל בסופו של דבר רצון ה' הוא שיקבע. 

יכול להיות שלא הגעתי בגלגול הזה כדי להתחתן . . . 

 

מקווים שנראה את הטוב 

שאולי יש אנשים שאין להם אשה בגלגול הזה .
וזה יכול להסביר למה יש אנשים מבוגרים כבר שלא התחתנו..רק תוהה - אם אפשר היה לדעת את הפרט הזה כבר מראש , אז לפחות אדם כזה היה מבין שחבל לו לבזבז שנים מהחיים בחיפוש אחר בת זוג שלא תהיה לו.

אבל כשרואים אנשים ונשים שנשארים רווקים ורווקות הרבה מאד שנים ולפעמים זה גם מלווה אותם לקבר, הלב נכמר . והשאלה הקשה היא - למה?

בס"ד

 

שלום 'עליו'.

 

כמו הרבה דברים בחיים, ההצלחה גם בתחום הזה תלויה ב-3 דברים: רצון, מאמץ, וסיעתא דשמייא.

 

לפי מה שתיארת- אכן נראה שלהרבה אנשים יש את הרצון הבסיסי להתחתן... טוב, נודה על האמת, שזה דיי פשוט, טבעי ופרימיטיבי לרצות להתחתן...

לכאורה זה אמור להיות מספיק, למרות שגם בזה- יש מה להתקדם, ולפתח רצון קצת יותר עליון, אידיאליסטי, 'לשם שמיימ'י יותר. כמו: רצון להופיע את צלם הא-לוקים שבנו בשלימות, רצון להרבות בהשראת שכינה, רצון להוסיף נפשות טהורות לעם ישראל וכו וכו', כך הרצון נהיה יותר חזק וטהור- ומעורר מעשים יותר חזקים וטהורים.

 

מאמץ; לענ"ד, אצל רוב האנשים- זה נופל על זה. אנשים חושבים שעיקר המאמץ- זה החיפוש, הבירור, המפגשים עצמם וכו'... זה גם נכון, והרב נופל גם בגלל זה- אבל לענ"ד זה בהחלט לא העיקר. עיקר המאמץ לקראת נישואין- הוא המוכנות הנפשית לזה. למשל: עצמאות, אחריות, קבלה והכלה, ענווה, הקשבה, עין טובה וכו' וכו'... דברים שקל לומר- וקשה מאוד לחיות. ומי שאין לו את הדברים האלה- אז הסיכוי שלו להצליח להתחתן, ויותר מזה- להישאר נשוי, הם לכאורה קטנים... איך אמר פעם הג"ר שלמה אבינר שליט"א (ציטוט לא מדוייק...): יש אמנם מצווה להתחתן, אבל יותר מזה- יש מצווה להישאר נשואים. ונראה לי שזה בעיקר תלוי במוכנות הנפשית.

[אגב הרב אבינר; יש לו ספר בנושא הזה- שמומלץ בחום רב, נקרא "רעים אהובים", שהוא פשוט 'מסכת' שלמה בנושא הזה של לקראת נישואין. גם בקריאה מהירה- אפשר להשיג תובנת חשובות... מומלץ מאוד.]

 

וכמובן, "אם ד' לא ישמור עיר- שווא שקד שומר"; אם יש מניעה של ההשגחה לזה- אז כל המאמצים לא יעזרו. לכן, לפני הכל, ואחריי הכל- צריך תשובה, תפילה וצדקה כדיי לעורר סיעתא דשמייא... אגב, יש להעיר, שנקודת המוצא היא, שבוודאי שרבש"ע רוצה שכולנו נתחתן! הרי זו מצווה בתורה!, לכןנקודת המוצא היא- שוודאי רבש"ע לא יימנע מאיתנו את זה.

 

לכן, לענ"ד אם יש עיכוב בתהליך הזה, למי שבאמת מרגיש שיש לו רצון אמיתי להתחתן- אז יש 2 אפשרויות: 1- להשקיע יותר במאמץ הנכון. 2- להשקיע יותר בלעורר סיעתא דשמייא. ומכיוון שבאופן בסיסי רצון ד' הוא שנתחתן- זה מוביל לזה, שעיקר ההשתדלות צריכה להיות במאמץ הנכון...

 

מקווה שעזרתי... רגיל לכתוב ארוך ...

הכל מסתדר

עדין אני מאמינה בזה אבל זה יותר מזה

זה גם לגדול ולהיות מי שאנחנו באמת, להיות טובים יותר, מי שרוצים להיות

זה לא לפחד ולפעול ולהגשים חלומות

ובין היתר גם היכולת לבקש עזרה וללמוד איך עושים את זה. לבדוק מה האמונות המגבילות שלנו שאנחנו סוחבים איתנו וכו

זה נחשב מאוחר קצת אבל אני באמת פשוט לא מסוגלת!!! לא יכולה לחשוב על זה אפילו!

אני כן רוצה להתחתן אבל אני מרגישה שאני לא מוכנה לזה....

אם את עוד לא מרגישה בשלה לזה, אל תתחילי.
זה צריך לבוא מתחושה פנימית שלך שאת באמת רוצה למצוא את האיש שלך. לא כי לוחצים עלייך.
מאוד הגיוני לא להרגיש עדיין מוכנים בגיל 20..

נסי לדבר על זה בגילוי לב עם הורייך.
המטרה היא לא רק להתחתן אלא להיות נשואים בשמחה ובאהבה.

אם את מרגישה שאת באמת רוצה להתחתן אבל מפחדת מזה, צריך לדעתי ייעוץ פא"פ עם דמות מתאימה, בהתאם לחששות הספציפיים שלך, הרקע שלך וכו'.

נכון שצריך להתחיל לא מלחץ, אבל זאת שאחרי בהפרש של שנה וכן מוכנה להתחתן. אם אני אחליט שאני רוצה לחכות היא תעקוף, ואז יחשבו שיש בעיה איתי...

מתחתיה ואנחנו כולנו מחפשות.... למה לתקוע? לא מבינה למה זה יעשה אותך בעייתית. אשמח להבין ולעשות חושבים מחדש.

אולי אחת הבעיות שלי...

ואני יודעת שאת אחותי יקחו מהר, ואת אחותי שמתחתיה (גם הפרש של שנה) יקחו עוד יותר מהר, ואני עדיין לא רוצה, אז את מי שזה תוקע זה אותי בעצמי, כי יחשבו שמשהו לא בסדר איתי.

זה באמת לא מובן?

אולי זה רק אצלנו? לא יודעת...

והגיוני לגמרי.
כי באמת יש כאלה שחושבים שאם אחות קטנה התחתנה והגדולה לא, אז זו בעיה.
אבל תכניסי לעצמך שאת בסדר, וזה שאחותך תתחתן לפנייך לא מוריד מהערך שלך- בעיניי עצמך. ותראי שזה ישפיע...

תכלס אני מאמינה שהכל תלוי במה שאנחנו משדרים.
אם נשדר שאנחנו מסכנים ודפוקים- זה בדיוק מה שיחשבו עלינו.

אין לי כ"כ מה להגיד על זה.
רק הלוואי שתנשאי באמת כשמתאים לך (לך ולא להם). לטובתך ולטובת בעלך.

הכי חשוב שתחשבי על זה טוב עם עצמך- למה את כן רוצה ולמה את לא רוצה?מה מונע מימך? למה את לא מרגישה מוכנה, כי אין מספיק רצון לכל המחוייביות או בכלל להתחתן עם מישהו? על השאלות האלה תעני לעצמך בנחת ובכנות זה ממש יעזור לך..
אם קצת מלחיץ אותך האחיות שמתחתיך שזה ממש מובן, אבל תשתדלי עכשיו לחשוב באמת מה מתאים לך כי אם תיצאי לדייטים שאת לחוצה להתחתן לפניהן אז זה קצת יכול להרוס לך..צריך לבוא בנחת ונקיים מהמחשבות האלו עד כמה שאפשר אני מבינה שזה קשה!!
מבחינת הגיל זה סבבה לצאת בגיל הזה וגם אם תחליטי לצאת טיפה יותר מאוחר אני מאמינב שיהיה בסדר בעז'ה!
עצה קטנה- את יכולה להתחיל לצאת רק כדי לבדוק אם זה מתאים לך ומקסימום לעשות הפסקה קטנה.. ככה תראי מזה ותרגישי את זה. לפעמים זה באמת מלחיץ לפני אבל לאט לאט מבינים שזה הכיוון שלנו עכשיו, שאנחנו כן רוצים לצאת
ודרך אגב אני גם בגיל שלך ומלא חברות עדין לא יוצאות כל אחת ומה שמתאים לה בהצלחה!!

נכון, יש אנשים שכבר נשואים בגיל הזה, אבל לא לכולם זה מתאים.
אני לפני כמעט 22 לא הסכמתי לשמוע.. אני הבכורה ואח שלי הקטן התחתן לפני ולחצו כי מה יגידו שהקטן יתחתן קודם ולמה אני לא רוצה לצאת..
אבל זה לא התאים לי והרגשתי שאם אני אצא זה יהיה סתם לסמן ויי. זה שוחק ומיותר.
לדעתי חבל להיכנס לסטטוס דייטים כשלא רוצים.
זה מצריך השקעה, רצון ופניות נפשית. חבל שתתיאשי עוד לפני שתיהי מוכנה ולא פייר כלפי המדוייטים..
בעיני חשוב מאוד שתדברי עם ההורים ותסבירישאת עדיין קטנה וזה סתם מלחיץ אותך כי לא יוביל לשום דבר חיובי.
בהצלחה!!

או משפחתית

 

לרוב אנחנו מסוגלים למה שאנחנו לא מאמינים

אל התקופה הזו של שידוכים חתונה ומה שבינהם

כל החברות בגיל שלי לא מתכננות להתחיל עכשיו.

ובנות שכבר התחתנו או בשידוכים זה מין בגרות נפשית כזאת... שלי אין.

זה מה שאני שואלת, איך נהיים מוכנים לדבר כזה... ונראלי לשאול אתזה פה זה הכי מתאים שיש

כאן אפשר לקבל עצות כי לא מכירים אותך ובגל זה אובייקטיבים.

 

מצד שני צריך לאזן עם מישהו  שמכיר אבל לא קשור ברמה רגשית קרובה

צודק זה רעיון טוב. אני אחפש מישהי כזו

אני עוד מעט 21 ולא התחלתי... מה אומר ומה אגיד?

חוצמיזה תלוי במגזר שלך... אצלנו ב20 את כבר חייבת להתחיל...

גם מלא חברות שלי מתארסות...אבל אני פשוט לא מרגישה מוכנה...

אני חב"דניקית. ויש לי גם חברות שמתארסות, אבל הרוב לא מתחילות עכשיו כי הם עושות שליחות קודם. אבל אני לא עושה שליחות וגם לא לומדת משהו מסודר אז לכאורה לא אמור להיות משהו שמעכב אותי מלהתחיל... תאורטית...

הייתי במצב דומה לשלך.
גם מבחינת הלחץ מההורים. וגם מבחינת חוסר הרצון להתחתן. וגם מבחינת זה שיש אחות אחריי שיכולה להתחיל.

אז קודם כל, אל תלחיצי את עצמך. אם את עוד לא מרגידה מוכנה, אז עוד לא! לא ייצא לך כלום מלהתחתן כי לוחצים עלייך או כי הגיל שלך מתקדם ומה יגידו....
בעצם ייצא, אבל רוב הסיכויים שלא משהו טוב.

דבר שני, תטפלי בבעיה שלך מול הבנים.
אי אפשר להתחתן כשיש רתיעה מבנים!

ובקשר לאחות, אני במצב שלך מהבחינה הזאת.
אני הודעתי להורים שלי, לאחותי, ולמשפיעה שלה (אחד לא יודע על השני) שאין לי שום עניין שתחכה שאני אתחתן ושאם היא רוצה ומרגישה מוכנה, היא מוזמנת להיכנס לעולם הזה ושיהיה לה בהצלחה!
ואם מישהו יחשוב שזה בעיה שהסכמתי שאחותי תתחתן למרות שאני עוד לא- הוא ממש לא בשבילי....

אבל זה לא שאני לא רוצה להתחתן, אני פשוט מפחדת מכל מיני דברים. למשל, אני לא יודעת עדיין במה אני הולכת לעבוד, (כולם מהכיתה שלי לומדות הוראה ואני היחידה הכבשה השחורה שלא רוצה) אז ממה אני אתפרנס?

אני עוד לא מכירה את עצמי מספיק, אז עכשיו להכיר עוד יצור?

כל מיני כאלה...

והמשפיעה שלי בעצמה עוד לא התחתנה. והיא גדולה ממני בשנתיים... אז לא נעים לי לדבר איתה על זה

הצעד הראשון הוא להחליף למשפיעה נשואה....

מותר לשאול בת כמה את?

קחי אישה, לא בת.
אולי מורה מבית הספר?

אני בת 23

לא רק עכשיו. אלא בכל התהליך הזה של שידוכים כדאי לך מישהי בוגרת ונשואה להתייעץ איתה

בהצלחה!

אז אולי רבנית שעוסקת בתחום? אפילו מישהי שלא מכירה אותך אבל מבינה בענינים האלו

נשמע כאילו נדבקת לראשונה, יכול להיות גם שהיא הייתה הכי מתאימה או שהייתה לכם הכי הרבה כימיה.

יש סיכוי שגם עם השאר הייתה לך "השוואה" אליה תוך כדי.

מומלץ- להכניס לראש טוב- שזה נגמר וזהו זה וכל פעם שהמחשבה הזו חוזרת להגיד "לא! זה לא מתאים."

זה יעבור.

 

ובכ״ז אולי אפשר לנסות לראות דרך צד שלישי שוב אם השתנה משהו מבחינתה. ואם לא, אז באמת כמו שאמרו מעליי- לומר לעצמך שכנראה זה לא זה ובע״ה עם הזמן זה יעבור. ב״הצלחה!

אבל, כשאני תוך כדי קשר אחר (אפילו שהיו לי רק קצרים-שתים שלוש פגישות), במידה ואני בענין של הקשר, הבחורה שאני בקשר איתה נראת לי יותר מתאימה מהראשונה, אבל אחרי קצת זמן מאז שהבחורה שאני בקשר איתה חותכת, שוב אני חוזר לחשוב שהראשונה הכי מתאימה...

אבל כנראה שאצטרך לעבוד על עצמי יותר טוב...

איכשו לשחרר-איך? לויודעת..
תפילות.
אולי באמת זה עניין של קשר חדש..וכשתהיה בקשר עם אשתך לעתיד בעז"ה בקרוב, הראשונה תשאר רק זיכרון רחוק..
בהצלחה!
אתה לא לבד אם זה מעודד

יכול להיות שבגלל שעוד לא הספקת לראות את הפגמים שבה אז היא נראת לך מתאימה.

הייתי ממליץ על לשכנע את עצמך למה היא לא מתאימה אבל בקושי הספקתם להכיר...

שהיא נכנסה לך עמוק לתודעה, כי היא הראשונה שראית, והיא הראשונה שהצטיירה לך כ"אישה" במוח...
או שבנית עליה בתת מודע בגלל שהיא הראשונה.
הייתי אומרת שאולי יש בזה אפקט של "אהבה ראשונה" (שזו תופעה "פסיכולוגית" מוכרת וידועה) אבל לא נראה לי שאפשר לשייך את זה לסיפור שלך... אבל אולי יש בזה איזה אחוז מסויים?
זה יפה שאתה מנסה להיות מודע לעצמך. זה בריא

לדעתי תנסה להבין את הסיבה, ובכל מצב, בסופו של דבר אתה תבין שזה לא באמת משהו, זה כנראה תוצאה פסיכולוגית מסויימת.
והכל בראש שלך... (אתה אפילו לא מכיר אותה )
בהצלחה...

תדברי איתו על זה שהמאמצים שלו עולים יפה כדי שלא יתייאש..
אולי גם הדיבור הפתוח הזה יעזור לך להיפתח

לרמוז לו על זה בהודעה?
שיש רצון להיפתח

את ככ רוצה להפתח שאת לא נותנת מקום לתהליך הטבעי.
תרגעי עם עצמך תשחררי את הלחץ, זה יגיע מעצמו.
כשמגיע שוב שתיקה שלך אל תלחצי מזה תהני ממנה וזה ישתחרר.
בלי קשר תיידעי אותו שאת מעוניינת בקשר וזה תהליך שלך עם עצמך להפתח.

ש"כל כולי הרגשה שהוא שייך לי, שפניו הן פני אישי"... יכול להיות שזה קצת מלחיץ אותך. זה קורה די הרבה (גם בצד השני)

תחליטי שאת טבעית לידו, ואם הוא לא ירצה אותך כשאת טבעית, הוא לא שלך...
את לא מבינה איך הוא ממשיך? כנראה שיש לו סיבה טובה, אבל אל תתעסקי בזה, זה עניין שלו.

אל תלחיצי את עצמך,
כי ככה זה בטוח לא יקרה... אז חבל.
וגם אם לעולם לא יקרה, שום דבר לא קרה.
לאדם מערכי לב, ומה' מענה לשון...
את בידי ה'.
בהצלחה...