פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1062)

וכתבת יפה 

רגוע - בראשית עולם של שלומי שבת.

קצבי - לא עולה לי כרגע.

(אה, ואם זה קרובי משפחה - השיר "אחותינו" של משפחת ואך יכול להתאים מאוד... אבל אין שם יותר מידי מילים. שני פסוקים בלבד.. לבחירתך. )

בס"ד

וכפי שידוע גדרי הצניעות הגדרתן היא "טפח באשה ערווה" שמקום שנהוג להיות אמור להיות מכוסה והוא מגולה הוא כערווה.

והערווה פשוט שאסור.{למרות שאני לא יודע על מקור בתורה לא שמעתי שיש דין תורה אצל הגווים בזה.}

האם זה חיובי, באופן כללי נראה לי שכן.

תכל'ס מבחינת בנים שמרית העיניים בוודאי כולל גם לא להסתכל על גוויות אז אם הם לבושת בצניעות זה עוזר.

{ועל שאלת כיסוי הראש של עדן, סביר להניח שמעצמי לא הייתי חושב על כיסוי ראש וממילא לא מחייב, אבל למדתי כמה סיבות מדוע התורה ביקשה כיסוי ראש והם מאד נכונים גם בשכל לדעתי, רק שבשכל אנושי לא הייתי מגיע אליהם.}

ראשית, בנוגע לכיסוי ראש, בנוסף לההיא דעירובין שהבאת, עיין ברש"י סנהדרין (נח: ) שכתב:

שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע. ע"כ.

ונראה ששורש דיני הצניעות אצל הגויים אינו מחמת ציווי אלא מחמת שקיבלו על עצמם מדורי דורות

בעקבות תקלות או פורעניות שהתרגשו עליהם. לרוב, הקבלות שלהם מעוגנות גם בשכל הישר.

וכעין זה אמרו חז"ל בבראשית רבה (פרשה ע סי יא): דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּכָה (יעקב, אחרי שנישק את רחל)?,

שֶׁרָאָה הָאֲנָשִׁים  מְלַחֲשִׁים אֵלּוּ לְאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשָׁקָהּ - "מַה בָּא זֶה לְחַדֵּשׁ לָנוּ דְּבַר עֶרְוָה?". שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם

בְּדוֹר הַמַּבּוּל,  עָמְדוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְגָדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, הֲדָא אָמְרָת שֶׁאַנְשֵׁי מִזְרָח גְּדוּרִים מִן הָעֶרְוָה.

וכה"ג איתא בב"ר (פ"פ סי' ז).

למותר לציין שהם עברו ועוברים על קבלתם פעם אחר פעם, והסתכלות ההלכה עליהם היא כחלשי אופי לעניין

הזה ולכן ישנן הרבה אזהרות לגבי חיכוך של ישראל עם גויים בהקשר הזה, שנובעות מההכרה של חלישות אופיים

בזה.

מעניינת העובדה שמצאנו בכמה מקומות שחלק מהגויים הקפידו גם על הרחקות מסויימות מנדה כמו שמוכח בתענית (כב.)

שמחמת כן פרשו ממנה הגויים, וכן בע"ז (יח.) שידעה שזוהי עילה להרחיק מעליה את מי שהתחזה לגוי, וע"ע בע"ז (כד: )

ובשו"ת הריב"ש (סי' תכה).

אמנם נראה שההקפדה שלהם על זה לא הייתה ממניעים של צניעות אלא מטעמי הגיינה או בגלל אמונות מסויימות

שקשורות למצבה של האשה והשפעתה. ועיין בדברי הרמב"ן על התורה על הפסוק "כי דרך נשים לי" (בראשית לא, לה)

וכן בדבריו בויקרא (יב, ד). ואכמ"ל.

בס"ד

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים"

מאמר שמצאתי באינטרנט בנושא (וכמובן שאת לשוח בשדה אפשר ללמוד גם לתפילה בשדה ולא רק לתפילת מנחה):

"
מאמר: מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו מגולל הכתוב כיצד, בסייעתא דשמיא- מצא יצחק את זיווגו משמים.
החל מהוראות אברהם לאליעזר בנוגע לתנאים המבוקשים-
למציאת האישה המתאימה,תפילתו של עבד אברהם להצלחתו,הופעת רבקה ליד הבאר,יחסה לעבד ולגמלים ונטישת בית הוריה לטובת הקמת ביתה החדש.
וכך התורה מתארת את שעת בין הערביים- בה יצחק זוכה לראות את רבקה:
"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ויישא עיניו וירא והנה גמלים באים
ותישא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל: ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו? ויאמר העבד: הוא אדוני ותיקח הצעיף ותתכס"[בראשית כ"ד,ס"ג-ס"ו]
השאלות הן:
א] מדוע יצא יצחק לשוח בשדה דווקא בין הערביים-ומה משמעות שיחה זו?
ב] מהי נפילתה של רבקה מהגמל?
ג] כיצד ידע יצחק כי רבקה היא אכן האישה המיועדת לו משמים?
התשובה לשאלה א]
רבינו בחיי מביא שני פירושים:
1] "ויצא יצחק לשוח בשדה"-הכוונה שהיה מהלך בין השיחים ומטייל בין האילנות להנאתו.
2] לפי המדרש- לשוח בשדה-זוהי תפילה שנאמר:"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"[תהלים, ק"ב]
מכאן לומדים רבותינו ז"ל:כי יצחק תיקן תפילת מנחה.
גם רש"י אומר: כי שיחה- היא תפילה.
הכלי יקר מביא שני פירושים מעניינים במיוחד:
1] בתחילת דבריו גם הוא מביא את דעת חז"ל בדומה ליתר הפרשנים,כי הכוונה לתיקון תפילת מנחה על ידי יצחק-
סמוך לשקיעת החמה,מכאן שיש להסתמך על מה שאמרו חז"ל:"לעולם יזהר אדם בתפילת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפילת המנחה"
ולמרות שאברהם תיקן תפילת שחרית ויעקב תיקן תפילת ערבית,לא מצאנו כי הם נענו מיד בתפילותיהם.
לעומת זאת, יצחק-בתפילת מנחה נענה מיד,שהרי התפלל על זיווג בעוד אליעזר-עבד אברהם היה בדרך,כמו שנאמר:"כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא"-זו אישה[ברכות כ"ו,ע"ב]
ולמה הלך דווקא בשדה לתקן תפילתו?
יצחק הגיע למסקנה: כי השדה שנתן לו ה' הביא יבול רב ובכך הייתה ברכה רבה.כמו שכתוב:"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' "[שם כ"ו,י"ב]
מכאן למד קל וחומר, שה' ייתן לו אישה שהיא קרקע העולם אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני הקב"ה.
ומיד כאשר יצחק התפלל על כך, תכף הכתוב מציין:"ויישא עיניו וירא והנה גמלים באים".כי בזמן התפילה הוא התבונן למטה לשדה ומיד בתום תפילתו נשא את עיניו כלפי מעלה- ושם לב כי ה' נענה לתפילתו ולנגד עיניו שיירת גמלים הנושאים את זוגתו.
מכאן למדו רבותינו:כי דווקא בתפילת מנחה האדם נענה לבקשתו והסיבה לכך היא:לפי שמידת הדין מקטרגת דווקא בלילה והרי תפילת ערבית סמוכה ללילה,וגם תפילת שחרית סמוכה ללילה שחלף,אבל תפילת מנחה רחוקה משני הלילות,לכן לא קיים בה קטרוג.
2]: יצחק תיקן תפילה דווקא לפנות ערב?
לפי שעד שלא שקעה השמש של שרה זרחה השמש של רבקה.
כלומר הכתוב בא להודיע לנו:היה רצף בין השמש של רבקה לשמש של שרה,
"כדי שלא יחסר העולם מן נשים צדקניות אלו שהן לעולם כגלגל חמה" ותהיה המשכיות לכל הדברים שהיו בימי שרה והם :נר דלוק בתוך האוהל,
ענן השכינה קשור לאוהל,ברכת העיסה,
התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י : רבקה השמיטה את עצמה מעל הגמל,אך לא נפלה לארץ,אלא הטתה את גופה לצד- בדומה למה שעשתה לכד- כאשר נתנה לאליעזר וגמליו מים,שנאמר:"הטי נא כדך"[שם כ"ד,י"ד]
לפי ספורנו:אין הכוונה שרבקה נפלה ממש,אלא הכניעה את ראשה בעודה יושבת על הגמל לכבוד יצחק.
הרמב"ן מוסיף:כי רבקה ראתה את יצחק שהוא כזה הדור,נתביישה ממנו ובמיוחד שידעה שהוא בא לקראתה,הרכינה את ראשה,כיסתה את פניה בצעיף מתוך צניעות.יצחק ידע בוודאות כי רבקה אכן היא האישה המיועדת לו.
לפי רבינו בחיי:
א] כי כל התנאים שהיו קיימים בזמן שאימו חיה,הם נמשכו עם בואה של רבקה לאוהל :
-בהתאם לדברי המדרש: הנר הדולק,הברכה בעיסה וענן השכינה.
ב] כל עוד שלא הגיעה רבקה,יצחק לא התנחם במות אימו שרה,אך מיד שרבקה נכנסת לחייו של יצחק - מיד התנחם בה.
לסיכום,ניתן לראות מה כוחה של תפילה ובמיוחד- תפילת מנחה, כנראה יש בה כוח מיוחד להגשים משאלת זיווג טוב-בדומה למה שקרה ליצחק -שנענה מיד בסוף תפילתו וראה את רבקה מגיעה עם שיירת הגמלים .

יהי רצון שנרבה בתפילות והקב"ה ימלא את משאלות הכלל והפרט לטובה,אמן ואמן.

"

הרבה הרבה הרבה כוח,

כתבת יפה ובכנות

ולכל אורך הקריאה הדהד לי "אין שלם מלב שבור".

אלוקים אדירים.

(ויש מצב שזיהיתי אותך?

אם אתה זה בעצם את אז הזכרת לי מישהו שכותב ממש דומה לך )

שבעזרת ה' תזכה בקרוב להיות שלם!

הכי מסודרת אי פעם בהיסטוריה! כל התגובות פלס!

ממש התאפקתי לא להרוס.

• בושם
• ספל עם תמונה משותפת
• קנווס עם תמונה של שניכם
• פסק זמן בפגישה האחרונה לפני החתונה
• אולי מטפחות / אקססוריז לכיסוי ראש
• דגש על שבת - מכתב, אולי נפה לחלות, אולי משהו שקשור להדלקת נרות וכו'

ועוד טיפ - הרבה מתנות קטנות לא פחות חשובות ממתנה אחת גדולה,

ויש אומרים - הרבה יותר שווה ממתנה אחת גדולה...

והעיקר הגדול - ההגשה! הפתק! תשומת הלב!

בית נאמן בישראל בע"ה!!

ובאמת הכי הכי חשוב זה המכתבים..הגעגועים משגעים בשבוע הזה..

תחשוב מה היא אוהבת, אותי נגיד מאד שימח גרביים חמימות וספרים

מזל טוב!!

לחשוב עליה כך.. זה בטוח ישמח אותה.

העיקר זה המכתב.

רעיונות:

שוקולד

פרחים

משהו שאתה יודע שהיא אוהבת

משהו שאת היודע שהיא רצתה לקנות ולא קנתה

סידור עם הקדשה

תמונה שלכם ביחד

אתה מכיר אותה יותר טוב מאיתנו כנראה.. תחשוב מה היא תאהב..

מזל טוב ובניין עדי עד בע"ה!

בינתיים חשבתי על מחזיק מפתחות עם תמונה שלנו בצורת לב ואולי בושם..

אשמח לעוד רעיונות

טוב, להלן הרעיונות עד כה:

1. מחזיק מפתחות עם תמונה שלנו

2. ספר של הפרשת חלה עם הסברים, ברכות ומתכונים לחלות

3. ספר בישול הודי

4. ברכת נרות שבת

צריך עוד רעיונות, יש לה כבר פיג'מה,סידור, נעלי בית..

תקנה לה מראה, ותכתוב לה - "כשתסתכלי על המתנה שקיבלת, תראי את המתנה שאני קיבלתי"

@אנונימית1111 

ולא רק אני חושב ככה גם @עדןעדן  @הייזל  @dora  חושבות כמוני

בס"ד

אבל ככה מהרגע להרגע?

מתי נתאפר?

תתבייש לך, איך לא חשבת על זה??

לא יודע בקשר לקרואסונים..אני יביא בלו לשנינו

מי מצטרף? 

היו לה אגרופים חזקים  לא כמוך.... אבל שהיא הייתה מקבלת אגרוף בחזרה... אולי תלמדי ממנה

תאמיני לי. באחריות

בחור ספציפי? תקופה ספציפית?

ספציפי כשזה מגיע דרך אנשים שלא מכירים אותי בכלל..שזה בד"כ אנשים שמכירים את ההורים... (מה שגורם להורים לכעוס שאני פוסלת כשזה עובר דרכם..)

ותכלס סצפיפי גם לחודשים האחרונים שהיו נוראיים אחרי פרידה קשה..חזרתי לעצמי רק לפני כחודשיים..

בד"כ אין לך בעיה לצאת רק בשני מקרים  אם אנשים שלא מכירים אותך. ורק בחודשיים האחרונים אחרי פרידה?

לא יצאתי המון, אבל יצאתי כשחברות אמרו שזה שייך..

בחודשים האחרונים אני ממש תוהה איך אני אמורה לחזור לצאת.. יותר עסוקה בלא לחזור אחורה לגעגועים.

אבל שכלית אני יודעת שאני צריכה לצאת.אז בעיקרון אני אמורה להסכים לצאת אם זה נשמע באופן כללי טוב.. אבל זה מעצבן אותי שזה עובר דרכם ככה (אני בקשר מעולה עם ההורים של באופן כללי והם תמיד ידעו עם מי אני יוצאת)

לא יודעת כבר מה הביצה ומה התרנגולת..מבולבלת מהכל..

כי היו כמה וכמה אנשים שאנשים רחוקים הציעו 

או שקרובים הציעו אבל לא הייתי מסוגלת לשמוע

ופתאום זה לא כזה "רק"

ואת לא יודעת אם להמשיך להקשיב לאינטואציות שלך ולא לתת לאף אחד לשגע אותך 

או לשנות כיוון..כי וואלה, משהו לא עבד עד כה אז יאללה שחררי

וזה מרגיש לי ילדותי..כי מה זה משנה אם הציעה את זה דודה או חברה של אמא או שהציעה חברה שלי?

ומילא הייתי במריבות עם ההורים או לא סומכת על דעתם..אבל אני סומכת עליהם והם סומכים עליי

פשוט במקרה הספציפי הזה מרגיש לי שהם לא סומכים עליי ומנסים להבין שוב ושוב למה אני פוסלת, הרי להם זה נשמע מעולה!!

ואז אני אומרת לא. וזה כבר הופך ללא עצבני..

ואז את תוהה לעצמך בשלוש בבוקר אם הפכת לילדה בת 16 שאת רבה ככה עם ההורים..ומתחילה להתגעגע לקשר הקודם, כי אז מה אם הוא נגמר ברע - לפחות לא שיגעו לך את השכל ב-"זה רק כוס קפה. תחשבי שאם את אומרת לא את יכולה להפסיד את אהבת חייך"

בטח שזה קשור לקשר האחרון..(זה דיי טרף את כל הקלפים מבחינתי ושינה לי את התפיסה לגבי כל העסק הזה..) אבל זה לא קשור רק אליו כי החלטתי שאני רוצה לחזור ולצאת..

אני חושבת...

זה מסוג הפעמים שאתה פשוט לא יודע אם המניעים שלך טהורים..מבין?

כי הם צודקים.. וגם אתה צודק..

קשה לצאת כשכל היוזמה והרצון באים מהסביבה

צריך שיהיה גם רצון שלך!

כי אי אפשר להתחתן עם מישהו סתם

אפילו כשההורים ממש אבל ממש מתלהבים

הרצון הוא כ"כ חשוב בתהליך הזה

ולצאת כשמלכתחילה אין חשק ורצון להכיר

זה לא הכי מומלץ..

מניסיון

אז מה כן אפשר לעשות?

אם צריך הפסקה והתאווררות-

אז להרשות לעצמך

ובהמשך, לחפש את המקומות שבהם את יכולה ליזום

יוזמה גם עוזרת להגביר את הרצון

אם לא בא לך, אל תצאי.

את לא חייבת כלום לאף אחד. בטח לא בענייני נישואין.

מה זה, מתחתנים כדי לרצות מישהו? חלילה.

אם לא בא לך, אל תצאי עד שיבוא לך. את לא חייבת.

אני נגד לצאת לדייטים בגלל תכתיבים או לחץ חברתי.

תתחילי לצאת רק כשתרצי לצאת. ואם לא תרצי לעולם, אז גם אל תצאי לעולם.

זו רק דעתי.

אני פשוט חושב שזה עוול לצאת לדייטים/להתחתן רק כי ככה מצפים ממני ואני עושה את זה אפילו בלי חשק. זה מתכון לצרות צרורות. 

לדעתי, את צריכה להחליט עם עצמך,

למה לא בא לך לצאת?

אם זה ספציפית לאותו בחור, אז באמת אין טעם שתצאי בלי חשק ורק מלחץ -כי אולי זה הוא או אולי זה לא נכון להיות בררנים וכו'

ואם זה בכלל כל התקופה הזו, לא בא לך לצאת, אז לא חייב. אם את לא מרגישה שאת רוצה את זה אז לא בכח.

לגבי מה שההורים אומרים, עם כל הכבוד את גדולה ועצמאית.. קחי אחריות. תבהירי להם שאת  מסתדרת.

אבל. יש תמיד את האבל הזהההההה....

ניסיתי ו....פשוט זה לא מתקבל יפה

ותלוי כמה זמן אתם יוצאים.

אם זה רק פעם פעמיים.

יכול להיות הוא ביישן, קש לו וכ'ו.. 

אבל אם מעבר - לי אישית היה קשה. 

בפרט שנשים יותר קל להצחיק.. (: 

יש כאלה שעם כחברים הם זורמים והכל אבל בדייטים לא כלכך וצריך קצת סבלנות.

אם אני יודעת משהו ב20 ומשהו שנה שאני חיה בהם

זה -

לא להתחתן עם פרוייקט! - "אני אחזק אותו",או " אני אשחרר אותו כבר אחרי החתונה"

לא לא ושוב לא 

ובכללי בקשרים אדם עם הומור וזרימה הרבה יותר חברותי ובונה קשרים טוב יותר. 

ולגבי לשנות בן אדם- אין כזה דבר אדם ריך לשנות ולהשפיע על עצמו ואם הוא רוצה ללמד אחרים לעשות משהו אז זב צריך להיות מתוך דוגמה אישית

צריך להביא כאן את הצד השני, של הגישה השמרנית יותר,

שמתנגדת למוצע ע"י רבני צוהר.

אין לי מספיק כח (והאמת, גם ידע, כל עוד לא חזרתי על זה...) להסביר מה זה אומר.

יש הסדר של הרב מישלוב (נראה לי ש'דרך אמונה' אמצו אותו)

שמחייב להתגרש דרך גישור [ואם לא - יגרור אחריו קנס כספי],

שנשמע הרבה פחות פורץ גדרות ובמסגרות ההלכה המקובלת.

יש המון אנשים טובים שלא יהיו בעלך,

כמו שיש המון נשים נפלאות שלא יהיו אשתי,

והאמת - זה אפילו בסדר...

אם את מרגישה שאין חיבור,

שאת לא רוצה אותו כבן-זוג, כהורה וכאדם שתקומי לידו בבוקר -

אל תתחתנו. נקודה.

חבל להסתבך סתם.

את כמובן יכולה לתת עוד זמן, ולהרבות בפעילויות כיפיות יחד:

טיולים, התנדבויות יחד, להפריח בועות סבון, וכל השטויות העולות על רוחך...

בהצלחה רבה!!

אני לא נגד רגש, אך רגש זה חלק ממצב חיים שלם. אהבת אמת היא הרבה יותר מרגש.

התרבות המערבית הרגשית המפונטזת בנתה לנו מושגים שקריים, שמובילים ל40% גירושין ו40% בגידות וגירושין לא פורמליים.

הבאתי שבוע שעבר קישור לשיעור בעניין

מחפשת את האחד הזה לקום איתו בבוקר @תרחיב ליבי 

והרצון הזה - שמקורו בלב -ברגשות, איננו קיים.....

בתור נשוי טרי ממש,

יצאנו ארבעה חודשים, אבל ממש כל יום (שבע פעמים בשבוע).

רק אחרי שלושה חודשים הרגשנו "קליק".

שבועיים קודם, היא שאלה אותי כמה סיכויים אני נותן לזה, ואמרתי לה 60%...

אם הולך טוב ואין סיבה לפסול... פשוט תמשיכו. כל סוף פגישה תחשבי לעצמך "היה לי כיף?", "אני מרגישה יותר טובה ויותר נוחה לידו?" אם כן - להמשיך!

ועוד טיפ קטן,

מקובל לבחון אם יש משהו או לא, ע"י זה ששואלים את עצמך "האם אני מחכה לדייט הבאה או לא".

אז אני מחדד את זה.... כשאת בדרך לדייט, נגיד באוטובוס, את לוחשת לעצמך שהלוואי שהאוטובוס היה נוסע קצת יותר מההר כדי שכבר תגיעי, או שאת אומרת שהלוואי שהאוטובוס ימשיך ליסוע לנצח? 

זו נקודת הזמן הטובה ביותר לבחון את הקשר... עשר דקות לפני שנפגשים....

בהצלחה

ובא לי באמת לשאול כמה סיכויים הוא נותן לזה.. למרות שאני יודעת מה התשובה (הרבה אחוזים)

אבל מה זה קשור אליי בדיוק?

לי יש תחושות משלי ולפעמים באמת צד אחד לא רוצה והשני רוצה מאד

וכשזה קורה מבינים שלא זה הזיווג .

אבל,

אולי אכן זה הזיווג והבילבולים החלו לי ובגלל שזה כל כך חשוב אז מסתבר שלא הולך חלק.

אני מרגישה את העסק של הצפייה לפגישות, ומחכה שכבר אגיע לשם באוטובוס (ובתוך תוכי משלימה את המשפט ל- "שאגיע ושנגמור עם זה...)

אני לא בחורה פאסימית,  באמת

אולי קצת לחוצה בכללי, אולי גם קצת לחוצת חתונה  ה' יודע

זה הבדל שמיים וארץ, עם נפ"מ לקשר

תבואי להנות, תבואי להיפגש עם בחור נחמד,

תבואו לחוות את היחד שלכם, בלי שיפוט ובלי מבחן...

[זה לא סותר בכהוא זה דוסיות, יראת שמים, כפיפות להלכה וכו'.

אבל זה מה שעושים בפגישות, אחרי נקיטה בכללי הזהירות הנדרשים]

אח"כ בבית תבדקי איך זה הרגיש לך...

אם את אכן ככה ולא חלק בקשר, תעשי לו טובה ותפרשי , עד שתראי מה צריך להשתנות אצלך ולא אצלו

הכוונה שלי לא שזה מבחן

אלא הרצון הזה להצליח כל כך במבחן (בלי קשר לשאלות ולבדיקת הידע שלי),

שאני כבר רוצה לעבור אותו כדי שאני אוכל להרגע ולראות את הפירות.

הפגישות זה לא מבחן בעיני אני דווקא נהנת מאד

אבל מה שכן יש את התחושה הזאת שבטח אתם מכירים שהייתם רוצים להיות כבר "אחרי"

כמו אמא שרוצה להיות כבר אחרי החתונה של הבת שלה כי היא במתח אם הכל יהיה כשורה או שלא

מקווה שהבנתם אותי יותר טוב...

עוד דבר שעשוי לעזור לך זה לשאול את עצמך איך היית מרגישה אם הייתם נפרדים. וגם - האם היית מעדיפה להיפגש עם חברה או אתו.

אני נהנת מעצם זה שאני יוצאת לפגישה.

אולי זה נשמע רדוד אבל בתור אחת שלא הרבה זמן בכלל בשידוכים, אני עדיין נהנת מלהתיפייף ולהתלבש ולהרגיש שאני רצויה איתו.. ולכן אני מחכה לפגישות האלה

וכן, כי גם נוח לי בפגישה

זה אומר שיש בינינו חיבור? לאו דווקא.

אני אחת שמתחברת לכ-ו-ל-ם

עד כאן הבעיות הפסיכולוגיות שלי 

בד"כ הטיפוסים שאני מתחברת אליהם בתור חברות הן אלו הפחות בלאגניסטיות אבל הן גם כיפיות וגם רציניות נאמר בדת שלהם או חשוב להן להצליח בעבודה ולא סתם לבזבז את החיים ורק להנות

שאפשר לומר שהוא נכנס לקטגוריה הזאת

אולי בהילוך נמוך יותר, וגם הקטע של הצחוקים זה לא הצד החזק שלו

הרעיון הוא שחיבור לבן זוג אמור להיות כזה שתעדיפי לראות אותו מאשר חברה.

כשהיתה לי התלבטות דומה הבנתי שלמרות שבסה"כ נחמד להיפגש ולשוחח עם האדון, הייתי יותר שמחה לנצל את הזמן הפנוי המוגבל שלי כדי להיפגש עם חברה, וגם הבנתי שפרידה לא תכאיב לי. אלה לא הציפיות שלי עבור קשר שאמור להוביל לנישואין, ולכן נפרדנו. אני לא יודעת אם זה באמת מה שנכון לעשות.. 

כמה זמן אתם מכירים (\כמה פעמים נפגשתם)? סליחה אם כבר שאלו ופספסתי.

הזכרתי למעלה שיש מצב שצריך עוד פגישות - לפי דעתם של המייעצים השונים..

ו... אולי אני אוסיף, לגבי חברות

יש לי חברות קרובות אבל אלו חברות שבתור התחלה לא הייתי מעוניינת בהן ועם הזמן הגענו לקירבה חזקה יותר כמו שיש לנו עכשיו. כי אני חושבת שזה בא רק אחרי הקרבה, המון נתינה חום ורגשות.

מה שדבר כזה לא יכול להיווצר עם בחור שזר לי. גם מתוך צניעות וגם כי זה ממש קצת זמן בשביל ליצור את כ--ל זה.

אז ודאי שאני אעדיף להיפגש עם חברה! אני מתה עליה היא מכירה אותי כזה טוב ואני אותה

תמכנו אחת בשניה כל כך.......

מסתבר שאין פה השוואה (לבנתיים)

חח

תני לזה זמן. תבואי רגועה ועם פתיחות להכיר את האדם שמולך ולהכיר לו את עצמך. בהצלחה!

זה לא מבשר טובות. אפשר להתרגל גם לנכות. ולא אומר שזה מה שטוב בשבילי.

מסכן עכשיו השוואתי אותו לנכה.. 

אפילו רק להמשיך להיפגש אם תרגישי שזה לא מתאים לך. מה פירוש "אתרגל"? כרגע אתם כמעט לא מכירים. אם את מרגישה שזה לא בשבילך - אז לא. אם את מרגישה שאולי כן, אבל את לא בטוחה - זה הגיוני, וכדאי לדעתי להמשיך ולבדוק. לא בשביל לראות אם את "מתרגלת", אלא כדי להכיר יותר. יכול להיות שתיפתחו מעט יותר זה לזו, ותגלי שבעצם הוא מוצא חן בעינייך. (ויכול להיות שלא.)

זהו ש

אין לי מושג מה קורה איתי