פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1068)

היו לה אגרופים חזקים  לא כמוך.... אבל שהיא הייתה מקבלת אגרוף בחזרה... אולי תלמדי ממנה

תאמיני לי. באחריות

בחור ספציפי? תקופה ספציפית?

ספציפי כשזה מגיע דרך אנשים שלא מכירים אותי בכלל..שזה בד"כ אנשים שמכירים את ההורים... (מה שגורם להורים לכעוס שאני פוסלת כשזה עובר דרכם..)

ותכלס סצפיפי גם לחודשים האחרונים שהיו נוראיים אחרי פרידה קשה..חזרתי לעצמי רק לפני כחודשיים..

בד"כ אין לך בעיה לצאת רק בשני מקרים  אם אנשים שלא מכירים אותך. ורק בחודשיים האחרונים אחרי פרידה?

לא יצאתי המון, אבל יצאתי כשחברות אמרו שזה שייך..

בחודשים האחרונים אני ממש תוהה איך אני אמורה לחזור לצאת.. יותר עסוקה בלא לחזור אחורה לגעגועים.

אבל שכלית אני יודעת שאני צריכה לצאת.אז בעיקרון אני אמורה להסכים לצאת אם זה נשמע באופן כללי טוב.. אבל זה מעצבן אותי שזה עובר דרכם ככה (אני בקשר מעולה עם ההורים של באופן כללי והם תמיד ידעו עם מי אני יוצאת)

לא יודעת כבר מה הביצה ומה התרנגולת..מבולבלת מהכל..

כי היו כמה וכמה אנשים שאנשים רחוקים הציעו 

או שקרובים הציעו אבל לא הייתי מסוגלת לשמוע

ופתאום זה לא כזה "רק"

ואת לא יודעת אם להמשיך להקשיב לאינטואציות שלך ולא לתת לאף אחד לשגע אותך 

או לשנות כיוון..כי וואלה, משהו לא עבד עד כה אז יאללה שחררי

וזה מרגיש לי ילדותי..כי מה זה משנה אם הציעה את זה דודה או חברה של אמא או שהציעה חברה שלי?

ומילא הייתי במריבות עם ההורים או לא סומכת על דעתם..אבל אני סומכת עליהם והם סומכים עליי

פשוט במקרה הספציפי הזה מרגיש לי שהם לא סומכים עליי ומנסים להבין שוב ושוב למה אני פוסלת, הרי להם זה נשמע מעולה!!

ואז אני אומרת לא. וזה כבר הופך ללא עצבני..

ואז את תוהה לעצמך בשלוש בבוקר אם הפכת לילדה בת 16 שאת רבה ככה עם ההורים..ומתחילה להתגעגע לקשר הקודם, כי אז מה אם הוא נגמר ברע - לפחות לא שיגעו לך את השכל ב-"זה רק כוס קפה. תחשבי שאם את אומרת לא את יכולה להפסיד את אהבת חייך"

בטח שזה קשור לקשר האחרון..(זה דיי טרף את כל הקלפים מבחינתי ושינה לי את התפיסה לגבי כל העסק הזה..) אבל זה לא קשור רק אליו כי החלטתי שאני רוצה לחזור ולצאת..

אני חושבת...

זה מסוג הפעמים שאתה פשוט לא יודע אם המניעים שלך טהורים..מבין?

כי הם צודקים.. וגם אתה צודק..

קשה לצאת כשכל היוזמה והרצון באים מהסביבה

צריך שיהיה גם רצון שלך!

כי אי אפשר להתחתן עם מישהו סתם

אפילו כשההורים ממש אבל ממש מתלהבים

הרצון הוא כ"כ חשוב בתהליך הזה

ולצאת כשמלכתחילה אין חשק ורצון להכיר

זה לא הכי מומלץ..

מניסיון

אז מה כן אפשר לעשות?

אם צריך הפסקה והתאווררות-

אז להרשות לעצמך

ובהמשך, לחפש את המקומות שבהם את יכולה ליזום

יוזמה גם עוזרת להגביר את הרצון

אם לא בא לך, אל תצאי.

את לא חייבת כלום לאף אחד. בטח לא בענייני נישואין.

מה זה, מתחתנים כדי לרצות מישהו? חלילה.

אם לא בא לך, אל תצאי עד שיבוא לך. את לא חייבת.

אני נגד לצאת לדייטים בגלל תכתיבים או לחץ חברתי.

תתחילי לצאת רק כשתרצי לצאת. ואם לא תרצי לעולם, אז גם אל תצאי לעולם.

זו רק דעתי.

אני פשוט חושב שזה עוול לצאת לדייטים/להתחתן רק כי ככה מצפים ממני ואני עושה את זה אפילו בלי חשק. זה מתכון לצרות צרורות. 

לדעתי, את צריכה להחליט עם עצמך,

למה לא בא לך לצאת?

אם זה ספציפית לאותו בחור, אז באמת אין טעם שתצאי בלי חשק ורק מלחץ -כי אולי זה הוא או אולי זה לא נכון להיות בררנים וכו'

ואם זה בכלל כל התקופה הזו, לא בא לך לצאת, אז לא חייב. אם את לא מרגישה שאת רוצה את זה אז לא בכח.

לגבי מה שההורים אומרים, עם כל הכבוד את גדולה ועצמאית.. קחי אחריות. תבהירי להם שאת  מסתדרת.

אבל. יש תמיד את האבל הזהההההה....

ניסיתי ו....פשוט זה לא מתקבל יפה

ותלוי כמה זמן אתם יוצאים.

אם זה רק פעם פעמיים.

יכול להיות הוא ביישן, קש לו וכ'ו.. 

אבל אם מעבר - לי אישית היה קשה. 

בפרט שנשים יותר קל להצחיק.. (: 

יש כאלה שעם כחברים הם זורמים והכל אבל בדייטים לא כלכך וצריך קצת סבלנות.

אם אני יודעת משהו ב20 ומשהו שנה שאני חיה בהם

זה -

לא להתחתן עם פרוייקט! - "אני אחזק אותו",או " אני אשחרר אותו כבר אחרי החתונה"

לא לא ושוב לא 

ובכללי בקשרים אדם עם הומור וזרימה הרבה יותר חברותי ובונה קשרים טוב יותר. 

ולגבי לשנות בן אדם- אין כזה דבר אדם ריך לשנות ולהשפיע על עצמו ואם הוא רוצה ללמד אחרים לעשות משהו אז זב צריך להיות מתוך דוגמה אישית

צריך להביא כאן את הצד השני, של הגישה השמרנית יותר,

שמתנגדת למוצע ע"י רבני צוהר.

אין לי מספיק כח (והאמת, גם ידע, כל עוד לא חזרתי על זה...) להסביר מה זה אומר.

יש הסדר של הרב מישלוב (נראה לי ש'דרך אמונה' אמצו אותו)

שמחייב להתגרש דרך גישור [ואם לא - יגרור אחריו קנס כספי],

שנשמע הרבה פחות פורץ גדרות ובמסגרות ההלכה המקובלת.

יש המון אנשים טובים שלא יהיו בעלך,

כמו שיש המון נשים נפלאות שלא יהיו אשתי,

והאמת - זה אפילו בסדר...

אם את מרגישה שאין חיבור,

שאת לא רוצה אותו כבן-זוג, כהורה וכאדם שתקומי לידו בבוקר -

אל תתחתנו. נקודה.

חבל להסתבך סתם.

את כמובן יכולה לתת עוד זמן, ולהרבות בפעילויות כיפיות יחד:

טיולים, התנדבויות יחד, להפריח בועות סבון, וכל השטויות העולות על רוחך...

בהצלחה רבה!!

אני לא נגד רגש, אך רגש זה חלק ממצב חיים שלם. אהבת אמת היא הרבה יותר מרגש.

התרבות המערבית הרגשית המפונטזת בנתה לנו מושגים שקריים, שמובילים ל40% גירושין ו40% בגידות וגירושין לא פורמליים.

הבאתי שבוע שעבר קישור לשיעור בעניין

מחפשת את האחד הזה לקום איתו בבוקר @תרחיב ליבי 

והרצון הזה - שמקורו בלב -ברגשות, איננו קיים.....

בתור נשוי טרי ממש,

יצאנו ארבעה חודשים, אבל ממש כל יום (שבע פעמים בשבוע).

רק אחרי שלושה חודשים הרגשנו "קליק".

שבועיים קודם, היא שאלה אותי כמה סיכויים אני נותן לזה, ואמרתי לה 60%...

אם הולך טוב ואין סיבה לפסול... פשוט תמשיכו. כל סוף פגישה תחשבי לעצמך "היה לי כיף?", "אני מרגישה יותר טובה ויותר נוחה לידו?" אם כן - להמשיך!

ועוד טיפ קטן,

מקובל לבחון אם יש משהו או לא, ע"י זה ששואלים את עצמך "האם אני מחכה לדייט הבאה או לא".

אז אני מחדד את זה.... כשאת בדרך לדייט, נגיד באוטובוס, את לוחשת לעצמך שהלוואי שהאוטובוס היה נוסע קצת יותר מההר כדי שכבר תגיעי, או שאת אומרת שהלוואי שהאוטובוס ימשיך ליסוע לנצח? 

זו נקודת הזמן הטובה ביותר לבחון את הקשר... עשר דקות לפני שנפגשים....

בהצלחה

ובא לי באמת לשאול כמה סיכויים הוא נותן לזה.. למרות שאני יודעת מה התשובה (הרבה אחוזים)

אבל מה זה קשור אליי בדיוק?

לי יש תחושות משלי ולפעמים באמת צד אחד לא רוצה והשני רוצה מאד

וכשזה קורה מבינים שלא זה הזיווג .

אבל,

אולי אכן זה הזיווג והבילבולים החלו לי ובגלל שזה כל כך חשוב אז מסתבר שלא הולך חלק.

אני מרגישה את העסק של הצפייה לפגישות, ומחכה שכבר אגיע לשם באוטובוס (ובתוך תוכי משלימה את המשפט ל- "שאגיע ושנגמור עם זה...)

אני לא בחורה פאסימית,  באמת

אולי קצת לחוצה בכללי, אולי גם קצת לחוצת חתונה  ה' יודע

זה הבדל שמיים וארץ, עם נפ"מ לקשר

תבואי להנות, תבואי להיפגש עם בחור נחמד,

תבואו לחוות את היחד שלכם, בלי שיפוט ובלי מבחן...

[זה לא סותר בכהוא זה דוסיות, יראת שמים, כפיפות להלכה וכו'.

אבל זה מה שעושים בפגישות, אחרי נקיטה בכללי הזהירות הנדרשים]

אח"כ בבית תבדקי איך זה הרגיש לך...

אם את אכן ככה ולא חלק בקשר, תעשי לו טובה ותפרשי , עד שתראי מה צריך להשתנות אצלך ולא אצלו

הכוונה שלי לא שזה מבחן

אלא הרצון הזה להצליח כל כך במבחן (בלי קשר לשאלות ולבדיקת הידע שלי),

שאני כבר רוצה לעבור אותו כדי שאני אוכל להרגע ולראות את הפירות.

הפגישות זה לא מבחן בעיני אני דווקא נהנת מאד

אבל מה שכן יש את התחושה הזאת שבטח אתם מכירים שהייתם רוצים להיות כבר "אחרי"

כמו אמא שרוצה להיות כבר אחרי החתונה של הבת שלה כי היא במתח אם הכל יהיה כשורה או שלא

מקווה שהבנתם אותי יותר טוב...

עוד דבר שעשוי לעזור לך זה לשאול את עצמך איך היית מרגישה אם הייתם נפרדים. וגם - האם היית מעדיפה להיפגש עם חברה או אתו.

אני נהנת מעצם זה שאני יוצאת לפגישה.

אולי זה נשמע רדוד אבל בתור אחת שלא הרבה זמן בכלל בשידוכים, אני עדיין נהנת מלהתיפייף ולהתלבש ולהרגיש שאני רצויה איתו.. ולכן אני מחכה לפגישות האלה

וכן, כי גם נוח לי בפגישה

זה אומר שיש בינינו חיבור? לאו דווקא.

אני אחת שמתחברת לכ-ו-ל-ם

עד כאן הבעיות הפסיכולוגיות שלי 

בד"כ הטיפוסים שאני מתחברת אליהם בתור חברות הן אלו הפחות בלאגניסטיות אבל הן גם כיפיות וגם רציניות נאמר בדת שלהם או חשוב להן להצליח בעבודה ולא סתם לבזבז את החיים ורק להנות

שאפשר לומר שהוא נכנס לקטגוריה הזאת

אולי בהילוך נמוך יותר, וגם הקטע של הצחוקים זה לא הצד החזק שלו

הרעיון הוא שחיבור לבן זוג אמור להיות כזה שתעדיפי לראות אותו מאשר חברה.

כשהיתה לי התלבטות דומה הבנתי שלמרות שבסה"כ נחמד להיפגש ולשוחח עם האדון, הייתי יותר שמחה לנצל את הזמן הפנוי המוגבל שלי כדי להיפגש עם חברה, וגם הבנתי שפרידה לא תכאיב לי. אלה לא הציפיות שלי עבור קשר שאמור להוביל לנישואין, ולכן נפרדנו. אני לא יודעת אם זה באמת מה שנכון לעשות.. 

כמה זמן אתם מכירים (\כמה פעמים נפגשתם)? סליחה אם כבר שאלו ופספסתי.

הזכרתי למעלה שיש מצב שצריך עוד פגישות - לפי דעתם של המייעצים השונים..

ו... אולי אני אוסיף, לגבי חברות

יש לי חברות קרובות אבל אלו חברות שבתור התחלה לא הייתי מעוניינת בהן ועם הזמן הגענו לקירבה חזקה יותר כמו שיש לנו עכשיו. כי אני חושבת שזה בא רק אחרי הקרבה, המון נתינה חום ורגשות.

מה שדבר כזה לא יכול להיווצר עם בחור שזר לי. גם מתוך צניעות וגם כי זה ממש קצת זמן בשביל ליצור את כ--ל זה.

אז ודאי שאני אעדיף להיפגש עם חברה! אני מתה עליה היא מכירה אותי כזה טוב ואני אותה

תמכנו אחת בשניה כל כך.......

מסתבר שאין פה השוואה (לבנתיים)

חח

תני לזה זמן. תבואי רגועה ועם פתיחות להכיר את האדם שמולך ולהכיר לו את עצמך. בהצלחה!

זה לא מבשר טובות. אפשר להתרגל גם לנכות. ולא אומר שזה מה שטוב בשבילי.

מסכן עכשיו השוואתי אותו לנכה.. 

אפילו רק להמשיך להיפגש אם תרגישי שזה לא מתאים לך. מה פירוש "אתרגל"? כרגע אתם כמעט לא מכירים. אם את מרגישה שזה לא בשבילך - אז לא. אם את מרגישה שאולי כן, אבל את לא בטוחה - זה הגיוני, וכדאי לדעתי להמשיך ולבדוק. לא בשביל לראות אם את "מתרגלת", אלא כדי להכיר יותר. יכול להיות שתיפתחו מעט יותר זה לזו, ותגלי שבעצם הוא מוצא חן בעינייך. (ויכול להיות שלא.)

זהו ש

אין לי מושג מה קורה איתי

כ 40 שנה של דייטים (אחרי חתונת חנוכת המשכן) + כ 400 שנים ב"קראוון"... (בגילגל, בנוב, משכן שילה...)

וזה ממש תלוי קשר וכימיה.

לא לכולם נוחה תקשורת דרך הודעות ומדיות כאלו ואחרות.

ולפותח השרשור-

כלל שיכול לעזור גם בהמשך - תביא את מה שמפריע בקשר אל הקשר. כך הוא נוצר.

דבר איתה על זה. נסה להבין את המקום שלה. תחשבו יחד איך מוצאים פתרון שיתאים לשניכם.

בהצלחה.

אם כל שעה הוא ישלח לה הודעה, וזה יבוא רק מצידו, זה כבר לא נעים ולא שייך...

פעם ב-- לשלוןח משהו, ובהמשך הקשר זה אמור גם לבוא ממנה... אבל אחרי שאתה תיזום את הסמסים הראשונים.

בהצלחה!!

השאלה אם היא באמת אוהבת את האישיות שלך ..

את זה אפשר לבדוק אחרי תקופה של חצי שנה בערך

לא אכפת לי שתאהב את התמונה ושתאהב מה שבא לה ..אבל צריך להיות טיפש בכדי לא להבין אם אחרי תקופה ארוכה

שאתם ביחד אם היא נמצאת איתך בגלל המראה או בגלל האופי + המראה.. זהו

חצי שנה.?..אולי רוצים להתרגל לאופי...אבל להכיר אופי ממש לא צריך כל כך הרבה זמן..אפשר גם לברר..

התכוונתי מהצד שלו , אם היא איתו סתם בגלל מראה הוא ירגיש וידע וצריך לתת לזה זמן

אולי הגזמתי מעט עם החצי שנה ..3 חודשים

אני לא מבין למה זו לא התגובה שאמורה להיות גם מהצד הנשי?

פנימיות צריך קצת יותר זמן אבל כבר אחרי שלוש או ארבע פגישות ארוכות אפשר להתרשם מהאופי.

יש כאלה שהרושם הראשוני קריטי בשבילם וזה חבל יכולים להפסיד....

אם זה קורה וכשזה קורה, כנראה זה בגלל שסוף סוף הבחורה ראתה מישהו שהצטלם ונראה בתמונה נורמלי ולא הבהיל אותה עם איזה סלפי מעוותP:

סך הכל אני מבין אותה... אני דיי חתיך 

בחייאת פעם משהי התחילה איתך?  

וזה דבר לגיטימי בימנו. 

שקרה לי לא מעט פעמים. 

ולבנות זה בווודאי קורה יותר... 

חוות דעתי - (אופן כללי. לא משנה בן / בת..) 

לצאת זה בסדר.

אבל שכל הקשר התבסס על היופי (כן כן, יש הרבה מקרים כאלו. בפרט אצל גברים, קטינות..)

זה הדבר הכי לא  בריא שקיים. וגרם להרבה מאוד גירושין..

שיהיה יופי , משיכה זה טבעי. וצריך את זה.  אבל זה לא אמור להיות הבסיס.. 

(: 

כתבתי איזה עשר פעמים ומחקתי כ"כ הרבה מלל...שורה תחתונה כן.

מהסיבה הפשוטה שזהו הנתון הכי נכון מכל הנתונים שאפשר לאסוף.(משפט לא ברור.פשוט העתקתי גמרות ואגדות אבל עדיף לכתוב פשוט- תחשבי על זה כמה זוגות את מכירה שלדעתך "לא מתאימים" והזוגיות שלהם מדהימה, אני מנסה להגיד שלפעמים אנחנו בדמיונות שהשכל יותר חזק מהרגש. לדעתי שניהם חלשים באותה מידה מכיוון ששניהם משתנים עם הזמן- שינויי בגיל בעבודה בסביבה- ולמרות שזה מרכז השאלה שלך זה פשוט דיון ארוך מדי,שכל ואופי, יופי ורגשות) באופן אישי כ"כ חשוב לי שאישתי (איפה שהיא לא מסתתרת...)לא תסתפק בבחור טוב אלא גם שתרגיש שיש לה בעל נאה\יפה אבל זה אישי (והנה אנשי "היופי הוא שטחי" קופצים עלי)

אבל לראות שיש איזשהו סיכוי..ולא סתם לבזבז איזה ערב..

ומה שמפתיע...קרה גם במציאות.. (אבל בסוף לא הלך)

באיזה שלב אתה צריך לספר, לשתף ולתאר על כמה אתה ענו וצנוע...

ולא, איך היא תדע שאתה כזה???

(עד כאן ציניות)

אתה אמור לזרום ולספר את החוויות שלך ואת הדברים שחשובים לך,

והיא כבר אמורה להבין בעצמה מי אתה..

ואם היא לא מבינה את זה באופן טבעי בעצמה,

אז כנראה שיש בעיה מובנית בכימיה ואתם לא מתאימים.

בקיצור, אתה לא אמור לגרום לה להבין כמה אתה כזה טוב, אלא היא אמורה להבין בעצמה.

אני לא רוצה לספר לה... כי זה גאווה אבל אני רוצה לספר לה את מה שעובר עלי ומה אני עושה בחיים.

אני ממש לא רוצה לספר לה שאני ענו כי אני לא מרגיש כזה וכי זה אמירה מטומטמת.

אדרבה- החישובים וחישובי חישובים עם האגודל מה "ייתפס כענווה אולי זה פסול ומה זה בכלל ענווה"... 
נו ...
הרי אתה לא הולך לתחרות מי יותר עניו, נכון?
אתה- תספר, תשתף, תבנה את הקשר בצורה טובה ובע"ה תהיה סיעתא דשמייא...
@סתם מישהו*, 
נקודת המוצא היא- אתה עצמך. ברגע שאתה מתייחס בשוויון נפש למעשה טוב כחלק מחוויות החיים שלך- ושמח בו, 
אין שום סיבה לא לשתף אחרים.

דוגמא- מישהיא מרפאה בעיסוק והצליחה לקדם ילד בצורה נפלאה- האם עצם הסיפור לבעלה בארוחת ערב על ההצלחה שלה נתפסת כגאווה? .

לענ"ד.

פשוט צריך לזרום בהתאם לאיך שהולך לך עם הבחורה,

ולא להתחיל לחשב יותר מדי חישובים.

יש בנות שתשמחנה לשמוע על זה בפגישה ראשונה,

ויש כאלה שזה יגרום להן לדחיה גם לאחר חצי שנה של פגישות.

אתה צריך שנושאי השיחה יהיו בהתאם לכימיה שלכם,

ולא לנסות לדחוף לה בכוח שאתה כזה וכזה,

או להיפך, להעלים ממנה שאתה כזה וכזה.

בקיצור תזרום....

זה ישמח אותה על הזכות שאתם נפגשים וזה לא רע

הכרה בכוחות ובכישורים וביכולות שניתנו לך תוך הפנמה שכל מה שאתה עושה זה לא מכוחך, אלא מתנה שהקב"ה נתן לך כדי למלא את התפקיד שלך בעולם. 

לענ"ד, ענווה מביאה למחשבה שמה שאני עושה זה חובה שלי, ולא משהו יוצא דופן שמישהו אחר שישנם לו את אותם הכוחות לא יעשה (ואם נתייחס לדוגמאות שהבאת אפשר לומר שאלו חובות שלנו...לימוד תורה וגמילות חסדים, ומניחה שגם שאר הדברים הטובים יכולים להכנס להגדרה של קיום מצוות), ותמיד שם שמיים שגור על פה ביחד עם הדיבור על "מה שאני עושה".

הכל מכוחו יתברך (ע"ע אגרת הרמב"ן).

העניין פה מתחיל באיך האדם מתבונן על עצמו, ולא באיך הסביבה מתסתכלת עליו. כשנרגיל את עצמנו להיות כך, זה יקרין החוצה.

וכמו שכבר אמרו פה, לספר על הדברים כעל דברים שהם חלק מהחיים ולא כעל דברים יוצאי דופן וחריגים.

ישנה ענווה פסולה

לדוגמא אדם שיודע לצייר יפה וכשאומרים לו איזה מוכשר הוא מבטל את זה

זו ענווה שהיא פסולה ולעיתים זה אף נובע מגאווה.

אדם צריך להכיר בכשרונות שה' תבע בו אבל להבין שזה מה' ולא בזכות יכולותיו הפנומנליות.

לדוג': אפשר לומר, ב"ה, אני עושה כך וכך וכו'  ושהמנגינה וטון הדיבור ישקפו ענווה, ואפשר לומר את אותם הדברים בצורה שתשתמע כסוג של גאווה..

יותר נכון, אל תחשוב. כאפליה מתקנת.

לענ"ד

אם אתה בן תורה, שים לב

א. אתה לא בהכרח "סתם מישהו". תזהר מאוד מענוה פסולה שהיא בעצמה גאוה!

ב. השאלה שלך היא תהליך בירור עם עצמך לטהרת המידה שאתה עוסק בה. אם אתה מרגיש גאוה מסיפור העניין, אולי אתה מייחס לזה אגו ("לא לשמה") ולכן לא נעים לך... לא מקיימים מצוות כי "זה עושה לי טוב"...

אז תתחבר בתוכך, ברוח נמוכה, יותר למקום של "לשמה", בענוה טהורה שזה לא "אני", וממילא לא שייכת גאוה.

"אם למדת תורה הרבה - אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת",

והוא הדין גם על מעשי חסד, תפילה בכוונה ושאר המצוות.

אנחנו בסה"כ שכירי יום שממלאים את חובתנו בעולמו, כולי האי ואולי...

ב"ה עכשיו אני כבר יותר טוב (עד הקריסה הבאה, שמקווה שבעז"ה לא תהיה...)

דיברתי עם חברה על נושא רגיש אצלי וזה הציף אצלי הכל בטירוף...

(וזה בטעות נכתב פה במקום בצמ"ע, למרות שזה קשור גם לפה.)

תודה ענקית ל @אורח כלשהו ו@את פניך אבקש שהתייחסו אליי בכלל. פשוט תודה שהתייחסתם לדברים ללא פשר שכתבתי, לכאורה. לא שפטתם ולא חשבתם שאני סתם בחורה סתומה שכותבת סתם..

​

• לא-מ
• מא-נ
• נא-ס
• סא-ע

• קיג-קיח
• קיט-קכא

​ הרבה טוב גדול! שבת שלום ומבורך בכל מכל כל! 

...........
נא-ס

סא-ע

קיג-קיח

קיט-קכא

אורה
שמחה
ששון
יקר
נחת
גאולה וישועה!

יש לך את אזור סירקין יש מקומות מאוד שקטים באזור הזה..

יצא לי לראות שם דייט ..

יש לך את הפארק ליד הקניון הגדול..

כן מקום סולידי שקט...אין איש במרחק קילומטר..מידי פעם מישהו ..עובר..

אחלה

להסתכל ולהגיד לעצמי "זה דייט ראשון"

מקומות פתוחים-פארק בילינסון

מקומות סגורים: קפה קפה ליד הקניון, מאפה נאמן