להזכירך:"נשאת ונתת באמונה" 

מה גם שהאפשרות השניה היא

שיסתיר את העניין מבת הזוג.

לא היית רוצה להתחתן ולאחר כמה שנים לגלות

שבעלך לא סיפר לך שמאז ומעולם יש לו 

עוד קשר.

כל עוד זה באמת לא נוגע אליה - יש מצבים עדינים שזה יכול להיות.

אבל בגדול את צודקת.

עם על כל התמודדות בנים ובנות ידברו אחד עם השני לא יהיו חתונות.

שימו לב מה קורה בעידן של ה'שקיפות' השקרית הזו. הכל מתפרק תחת הידים - מוסד הזוגיות והכל.

הרי לפי מה שהוא תיאר, מדובר במשהו "קל" יחסית. לא חד-משמעי לגמרי.

לא נראה שיש לו "איסור יחוד". וגם לא חייב שזה "חלק משמעותי באישיותו". תלוי במה מדובר.

ולכאורה הסברא אומרת שאדרבה, מישהו כפי שתואר, אם יתחתן - אז יתחזק הצד ה"נורמלי" שבו.

לא יתחתנו איתו.

ולא כזה בטוח שיש לו התמודדות כל כך יותר קשה מכל גבר אחר עלי אדמות.

וממש אין לו איסור ייחוד עם כל העולם.

הוא יימשך אליה והם יחיו חיים כולל חיי אישות תקינים.

שוב זה גם תלוי באיזו רמה והאם הוא ניסה לטפל בזה. 

והתגובה שלה רק מוכיחה את הטענה שלי, כל הנושא הזה של יצר לא אמור להפתח לדיון עם נשים. פשוט.. כי אתן לא מבינות בזה.

לומר שהוא נמשך אלייך כמו שהוא שנמשך לחברותא שלו או לשכן.

זה ממש לא משיכה כזו. אם כן אז צריך ללכת לטיפול.

כי גם אישה שתגיד לי שהיא נמשכת אליי כמו אל גברים אחרים זה מאוד יציק לי.

אבל אם היא תגיד לי שיש לה משיכה לגברים.ואפילו אם תגיד לי שגם נשים מושכות בעיניה (אני לא חושב שזה ענייני)

אם זה לא ברמה שזה מפריע לקשר שלנו, היא יכולה להסתיר זאת ממני.

יכול להיות שזה ברמה שהגבר ממש לא מייחס לה חשיבות בחיים שלו כמעט. וחי עם זה ומתמודד עם זה.

אמון זה הדבר הכי חשוב בקשר זה נכון. אבל עובדה שחז"ל ועד היום דנו במקח טעות ולא כל דבר היה ברור מאליו שנחשב במקח טעות.

אם הנטייה הזו הייתה בעבר, והוא טיפל בה, ועכשיו הוא רגיל לגמרי,

גם אז זה מקח טעות אם הוא לא מספר לך?

לא בטוח שזה כזה נכון לשתף כל דבר.

כמו שכבר אמרתי,

במצב אוטופי כביכול שאת מתארת. הגיוני שהמון המון המון המון זוגות שחיים היום באושר ויחיו באושר עד 120 לא היו היום חיים יחד באושר.

דבר ראשון ממליץ להתייעץ עם רב. דבר שני יש על זה דיונים נרחבים אני חושב שגם במכון פועה כל מה נחשב למקח טעות ומה חייבים לספר (מהפן הרפואי ועד לפן הנפשי)

היה לי דיון על זה עם הרב שלי (לא בקטע שקשור אליי אלא על מישהו אחר),

שיש לו דבר כזה והוא גם נפל (לא באיסור דאורייתא אלא בדברים אחרים).

רציתי לדעת האם יש חובה לספר למי שיוצאים איתה והאם יש לי חובה לספר וכולי.

התשובה הייתה ארוכה.

בגדול, לא כל דבר האישה צריכה לדעת. יש דברים שלא מדברים עליהם. ולא, זה לא ייחשב כמקח טעות.

ז"א אפילו אם הוא נפל לא תמיד יש צורך לספר על הנפילה - ברור שמדובר על משהו שלא משפיע כיום.

אם מדובר במשהו שלא אמור להשפיע על האישה- אין חובה ולפעמים לא תמיד טוב לספר. (אולי לאחר כמה שנות נישואין שבהם זה יבוא ממקום יותר אמיתי).

אבל אם זה דבר שמשפיע עכשיו על האישה ישירות חייבים לספר - ויותר מיזה, לא לצאת, לנסות לטפל.

היום המחקרים אומרים שכל גבר נולד עם משיכה לשני המינים ברמה כזו או אחרת על הסקלה - יש כאלו שזה בא לידי ביטוי ברמה גבוהה ויש כאלו שלא.

ודבר אחרון שאולי ימחיש הכי טוב את מה שאני אומר,

נניח וגבר שיש לו נפילות באינטרנט (דבר שאישה לעולם, אבל לעולם לא תבין). ירגיש שהוא חייב לספר (שוב תלוי עד כמה זה ישפיע עליו) מרגיש לו שהוא שקרן וכולי.

הרב אמר לו בפשטות - קח בחשבון שכנראה שלא תתחתן עם האישה הזו, וגם  במצב כזה קח בחשבון שלא יהיו חתונות בעולם.

זה מחקרים מדעיים.

ולא בקטע שכל גבר חייב להרגיש משיכה לגבר אחר.

יכול להיות גברים שנגעלים מעצם המחשבה,

ויכול להיות גברים שזה ברמה נמוכה.

ולכן גם יש המון השפעה למה שעבר עליו בתור ילד (בייחוד לדמות האב שהוא ראה) וללגיטימציה שנותנים לזה.

בס"ד

או מרובה מהמשיכה לבנים

אני לא רואה טעם לספר הרבה מראש

היית אומרת רק בשלב מתקדם של הקשר

(כי אישה צריכה לדעת לאיזו התמודדות היא נכנסת
וכי קשר טוב מחייב שיתוף גם בפרטים הפחות נעימים)

(אם נמשך בעיקר לבנים זה שונה מאוד בעיני וצריך לחשוב הרבה אם הוגן מצידו לצאת לדייטים)

ז"א. נראה לי שזה חולני שלגבר או לאישה יש מחשבה לקיום קשר לא משנה עם זה עם בני המין השני או אותו המין. זה לא הגיוני ולא מובן לי איך אפשר להתחתן כשיש ברקע מחשבה של בגידה.

אני לא חושב שצריך לחשוש שזה יתגבר. 

באותה מידה יש לו משיכה גם לנשים

אז אולי נחשוש שהוא יתעסק ח"ו עם נשים אחרות אחרי החתונה?

ואולי נחשוש גם בגבר רגיל שהמשיכות שלו יתהפכו?

אני לא חושב שצריך לחשוש לדברים שיתרחשו אחרי החתונה

אם המצב הנוכחי הוא כמו שהוא תיאר אז אין סיבה שישתף אותה, כי כאמור, זה לא נוגע לחיים שלהם ביחד. 

אלא אני אומר שלא צריך לחשוש. שהיא לא צריכה לחשוש. 

כי אין הבדל בין לחשוש לזה, לבין לחשוש לעוד המון דברים אחרים

כמו למשל שהנטיות יתהפכו

או שהוא יבגוד ח"ו עם אשה אחרת

ועוד ועוד

אין סוף לחששות שאפשר לחשוש. 

ולא, אין הבדל מהבחינה הזאת בינו לבין כל אחד אחר,

למה את חושבת שעלולים להתפתח "תסריטים לא צפויים" לאדם כזה? זה לא נכון. 

השאלה אם יש חשש שלא תמשך לאשתך.

אם יש חשש סביר כזה את זו בעיה רצינית שאסור להסתיר מהאשה

זה גם יכול להיות בגבר רגיל, שלא יודע שהוא לא נמשך לאשתו!

גבר שיודע שיש לו משיכה לנשים (גם אם יש לו משיכה גם לגברים) לעולם לא ידע ב100% שהוא נמשך.

והוא יוכל לדעת לפני החתונה כשיוצאים אבל לא לגמרי.

אותו חשש יהיה גם לגבר שנמשך רק לנשים.

שהוא לא ימשך לאשתו אז את צודקת שאסור לו להסתיר את זה. 

אני לא התרשמתי שיש חשש סביר כזה. 

אבל אני רואה שאנחנו מסכימים על העקרון

רק חלוקים על הבנת דבריו של פותח השירשור. 

תסכים שאין צורך לגלות את זה לאשתך. 

כי היא כתבה שרק כשיש חשש סביר צריך לגלות. 

אם באמת לדעתך אין חשש סביר אז תתעלם מזה

האמת היא שעצם הטיפול בבעיה דומה 

להתמודדות עם הירהורי עברה

פשוט להסיח את הדעת לדברים אחרים, להתעלם מהמשיכה הזאת

ולא לתת לה חשיבות או במה. 

אם הוא יספר לה, 

ומשום כך ייעשה לו עוול. 

וזה שהוא לא יודע כלום, זה לא נכון, 

זה לא נכון שהוא יכול רק לשער,

אם לא נסמוך על ההבנה שלו את עצמו, אז על מה כן נסמוך?!

כל אדם מציג את עצמו כמו שהוא מבין את עצמו 

ועל זה אנחנו תמיד נשענים. 

וגם מצד האמת נטיות כאלה לא נוטות להתחזק אם לא מחזקים אותם

אולי כאשר אני אדווח על כל דבר שיוצא לי מהגוף?!

ממש לא.

גם ההלכה מבינה שלא צריך לספר כל דבר, וגם דברים הקשורים במחלות. כל עוד זה לא משפיע. לכן אם הוא נמשך אליה ויכול לחיות איתה חיים נפלאים למה להרוס את זה עם משהו שלא מפריע?

זה יותר פשוט לגלות עליהן כי זה לא 'התמודדות' אני רק אומר שאין חובה, לפחות לא הלכתית

פנה "לעצת נפש" הם יכולים לענות לך על השאלות.  http://www.atzat-nefesh.org/

לא שיש לי ניסיון בתחום (חס ושלום) 

אבל אם הוא נמשך גם לגברים וגם לנשים... אני רואה את זה בדיוק כמו שהוא נמשך לנשים אחרות ברחוב. 

למה שמישהו יספר לאישתו שהוא נמשך לשכנה ממול? שיתגבר על זה וזהו...

ולגבי הטענה שזה עלול להתחזק... כבר אמרו חכמים "מרעיבו שבע" 

מניסיון, לפעמים צרה יכולה לצאת מפרופורציה דווקא בגלל שגילית למישהו אחר

שאמנם דואג לך, אבל לא מבין כל כך את הבעיה כמוך ועושה מזה הרבה יותר בלאגן

הרי שומעים על מקרים כאלו חדשות לבקרים, שאחרי כמה וכמה שנות נישואין האישה פתאום מגלה שבעלה יוצא מהארון.  

הפנטזיה ש'נשים' הן X וגברים הם Y היא דעה קדומה ומטופשת. יש נשים שתרגשנה - והן מוזמנות להיפרד מגבר שהן חושדות בו שהוא כזה. יש גם נשים שתרגשנה זאת על גבר שאיננו כזה, אגב... ויש נשים שיהיה להן טוב מאד עם בחור כזה (אם הוא יצליח שלא לפגוע בהן באמצעות 'גילויים מרעישים'), מבלי לדעת בכלל שיש או שהיתה איזושהי בעיה. 

מדוייק.

זה לא שהיא לא תבין,
היא תבין את זה בצורה לא נכונה.
תיקשורת והכלה זה חשוב,
אבל לפעמים היא לא פותרת את הבעיה.

ובכל מקרה, בנידון של השירשור כמו שכתבתי, זה בכלל לא קשור אליה.

היא בכל מקרה לא תהיה במציאות הזאת כי המציאות הזאת לא תיכנס לתוך החיים שלה. היא לעולם לא תדע ממנה, ולא תושפע ממנה. 

דיי חפרתם

סתאם חח

זה שבת עלולה להבין את הסיטואציה לא נכון ומשום כך לחתוך 

זה עוד סיבה למה לא לשתף, לא סיבה לגלות. 

זה אפילו לא סוד, אלא עניין אישי של הגבר, וכן, לא תהיה לו שום השפעה. ואם את חושבת שתהיה לו השפעה זה רק מראה שאת לא מבינה מצב כזה. 

את זכות הבחירה בגלל שהוא יגרום לה להבין את המציאות בצורה מעוותת. 

עצם השיתוף שלו יובן לא נכון על ידה והיא תטעה בפירוש המציאות. 

אבל זה לא העניין, 

זכותו של הבן שלא לשתף בחוויות אישיות מסויימות שלו, שלא קשורות לקשר בניהם. 

יהיה בלאגן ..

אם תעשי טעות

בואי אני נגדך ונגד אחיין שלך זה שניים נגד אחד

ובורא עולם איתי אז זה שניים נגד שניים שיהיה כוחות

לענייננו..

זה לא עניין של מותר או אסור...

ככה ההגיון אומר לי שלא כדאי לספר. וזה הרבה יוצר טוב לשני הצדדים.

אדרבא אם אני אגלה שמשהו עלול לפגוע בצד השני ברור שאני אשנה את דעתי.

אני חס וחלילה לא מזלזל באף אישה ובטח שאני לא אזלזל באישתי  

אבל חשבתי לעצמי מצד אחד יש אותה מצד אחד את עדן ..

עכשיו קשה להחליט אתה מבין אחי?

מה אתה אומר?

לך על עדן... 

אנונימית רוצה לדעת על הגבר יותר מידי 

חוץ מזה...היא גם קצת אלימה 

אנונימית... הכל באהבה כן?!  

זו אולי אמירה קיצונית, אבל נראה לי ש"אסור" לך לא לצאת במצב כזה. ובצורה יותר מעודנת: אם יש לך משיכה גם לנשים - עדיף שתצא עם בחורות, וזה ימקד אותך בכיוון הזה. ככל שתוכל להעביר את מישור ההרהורים לאזורים הנורמטיביים יותר - כן ייטב. ובעז"ה יהיה בסדר. ככל שאנשים מתבגרים ונהיים נואשים יותר - כך גם ה"מורי היתרא" שלהם יורד, ולכן גם אם כרגע האופציה לעשות משהו בנושא המשיכה לגברים לא נראית לך אפשרית בכלל, עדיף שלא להעמיד את עצמך במבחן יותר מדי זמן. 

לגבי חשיפת המצב לבחורה - התלבטתי ממש הרבה, ואני חושב שלא ניתן לתת תשובה כללית בנושא הזה. אני חושב שכדאי לערוך בירורים ואולי למצוא זוג שנשוי במצב הזה (וישנם כאלו, יש אפילו אפשרות למצוא אותם בדיסקרטיות דרך עמותות כמו 'כמוך' וכדו'. לטעמי זו הקבוצה המועדפת לדבר איתה בנושא, כיוון שרואים באתר שלהם שהם יותר רגישים לאורתודוכסיה ולרעיון הנישואין הנורמטיביים מאשר עמותות אחרות), ולגשת לדבר איתם באופן פרטי על הנושא. בפורום אתה עלול לשמוע אמירות מרפות-ידיים, וחבל. 

המון בהצלחה!

ובכל מקרה - דע שהאומץ והכנות שבפניה בגוף ראשון בנושא כזה מעוררים הערכה. אני מקווה שתמצא גם את הבחורה שתרגיש כך. 

http://www.atzat-nefesh.org/

ימים ב', ד', ה', בן השעות 20:00-23:00

קו הסיוע של עצת נפש: 072-2160688 או 02-6541899

בקצרה (ולא הייתי כותבת אם לא היה לי מספיק ידע בנושא הספציפי) -

לא הייתי מכריזה עליך כבעל "נטיות הפוכות", מה שאתה מתאר (בעיקר בהמשך השרשור) הוא נפוץ,

וכנראה שגם יעבור במידה רבה כאשר תהיה בקשר עמוק עם אישה.

אבל אני לא מכירה אותך, ולכן כדאי להרים טלפון ולהתייעץ עם אנשים שמומחים בנושא ובעלי הרבה מאוד ניסיון.

לגבי השאלה האם כדאי לספר,

באמת שאלה גדולה. ואין לי תשובה. 

(אני מניחה שזה מאוד תלוי באופי שלך, של הבחורה הספציפית, ובקשר שלכם. 

יש שמספרים, וזה עוזר להם להישמר או לפתח את הקשר ביניהם כפי שהם רוצים שהוא יהיה,

ויש שלא, וגם זה לגיטימי לדעתי - תלוי מי הבחורה ועד כמה הציפייה שלה מהקשר והיכולת שלה להכיל ולתת אמון ולשכוח מזה בכלל...)

אל תפנה לעמותת "כמוך" שרואה את הנטיות כלגיטימיות. במקרה שלך זה ממש עוול, לשים עליך תוית "אתה כזה" כשאתה כנראה לא.

מכיר באופן אישי כמה חברים עם נטיות הפוכות, חלקם ברמות קשות בהרבה מהמתואר כאן, שניסו להיעזר ב"עצת נפש" ונכוו (אני מכיר אחד שגם התגרש לאחרונה, לאחר תקופה ארוכה של נישואין וכמה ילדים, בעקבות הבעייה שלא באמת נפתרה).

אני מציע למי שפונה לעצת נפש לבקש לדבר עם אנשים שנעזרו בארגון שמעידים שהדבר עזר להם באופן משמעותי בטווח משמעותי (5-10 שנים לפחות).

אני אישית טופלתי ב"עצת נפש" במשך כשנתיים לגבי בעייה אחרת, שהוגדרה על ידם "כאובססיה מינית". שילמתי כסף רב למטפל, ובאופן אישי קיבלתי אמנם כמה תובנות וכלים חשובים מאוד, אך לא נשארתי "נקי" יותר מכמה חודשים.

לאחר כמה וכמה שנים נוספות של סבל, הגעתי לפורום "שמור עיניך" שם שמעתי על תכנית 12 הצעדים. מאז אני נקי למעלה משנתיים.

בקבוצות 12 הצעדים יצא לי לפגוש מספר חברים עם נטיות הפוכות, שלאחר עבודה רוחנית של כמה שנים נהיו יותר "סטרייטים" - נוצרה או התחזקה אצלם המשיכה לנשים. חלקם גם נישאו או נפגשים עם בנות למטרת נישואין.

דבריי לא היו מכוונים רק אליך. מכיוון שזהו פורום ציבורי גדול הנחתי שתהיה בדברים תועלת לחברים נוספים. כאשר מישהו סובל מעניין מסוים, יש לו נטייה טבעית להימשך לקריאת שרשורים העוסקים באותו נושא.

אגב, בנוגע לעניינך שמעתי שיש קשת רחבה מנטיות הפוכות ועד סטרייט מוחלט. אנשים רבים נמצאים איפה שהוא באמצע, כך שגם בן המין שלהם עשוי לגרום להם להרגיש משהו בכיוון, אך פעמים רבות הם מתכחשים לכך כי זה לא נעים...

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !