אז ככה....לפני כחצי שנה העלם שיצאתי איתו כחצי שנה חתך. הייתה תקופה קשה שב"ה עברה.
בפרק זמן הזה הציעו לי כמה וכמה בחורים, לכולם מצאתי תירוץ למה לא לצאת..
אחד לא נראה דתי מדי, השני נראה דתי מ-ד-י, השלישי סתם לא מרגיש שייך, הרביעי לא נראה לי מתאים חיצונית, החמישי גר רחוק ממני (אני גרה בצפון ותכלס חשוב לי שזה לא יהיה מישהו שרחוק מדי וכל דייט זה קאדר שלם)
לפעמים, הרגשתי שההחלטה לא לצאת נכונה והייתי לי תחושת רווחה כשפסלתי. לפעמים הרגשתי שאני עדיין לא מסוגלת בכלל לצאת עדיין. וברור שאני עוד משווה את ההצעות לבחור שאיתו יצאתי אבל כן מנסה סך הכל לשמוע הצעות עם ראש פתוח.
אבל אני לא מצליחה בכלל לעבור את הקפיצה למים ולחזור לעסק מרוב שאני מרגישה שאני יודעת מה מתאים לי (בשכל - הבחור שיצאתי איתו וברגש יש קריטריונים אחרים שלא היו בבחור שיצאתי איתו..) אז קשה לי. כי התחלתי לפחד. אני לא שנים בעסק הזה כי התחלתי לצאת רק לפני שנה וחצי אבל הרבה חברות שלי כבר נשואות.. אני רק בת 24 אבל זה מרגיש מאוחר ומפחיד אותי להיות בררנית..מרגישה זקנה בזמן האחרון..במיוחד כשמציעים לי פתאום בחורים בני 28-29. או בחורים שעדיין בישיבה ואני מרגישה שעברתי בחיים שלב שהם עוד לא עברו..
באמת הרגשתי המון חודשים אחרי הפרידה שאני לא מסוגלת לצאת. ועכשיו אני מרגישה שאני סתם לא רוצה.. לא קורץ לי להכיר את X,Y,Z..
לפעמים מרגיש לי שבכלל לא יודעים מה אני מחפשת ומציעים לי "סתם", לפעמים מרגיש לי שמציעים לי את אותו סגנון בחורים..אותו טייפ קאסט שלא בהכרח מתאים לי..
וואלה, מרגישה שאני יודעת בול מה אני רוצה ומצד שני כלכך מבולבלת מכל האנשים שאומרים יאללה תנסי אין לדעת..או כשמספרים לך שחברה של חברה של חברה התחתנה עם מישהו שהיא בכלל לא רצתה לצאת איתו בהתתחלה\ דיברה איתו בטלפון והיה גרוע \ יצאו לדייט אחד שניים שלושה והיה גרוע והיי - הם נשואים היום באושר.
לא יודעת כבר מה לעשות, למי להקשיב, לא מצליחה להחליט מתי אני יודעת מה אני רוצה ומתי אני בררנית מדי.
מה כן חשוב? מה לא חשוב? מתי אני מגזימה ומתי זה לגיטמי ללכת אחרי תחושות בטן? אולי אני בעצם בכלל מפחדת ומסווה את זה בתירוצים? וואלה, לא יודעת כבר כלום..
סליחה על החפירה..הייתי חייבת לפרוק ולשמוע תובנות מאנשים ניטרליים וטובים..
נשמע כמו כשפים שייך יותר לפנטזי
)
