בכללי ממליצה על עומק הקשר
בטוחה שילכו לקראתך..

ישפה.
י.נ.ר
אולי גם במדרשת נשמת .
או בנין שלם.
בהצלחה"

ואולי עכשיו מה שהיה לא מתאים לך בעבר, כן יתאים לך עכשיו  - זה אל דבר רחוק ודבר שקורה הרבה (ותאמיני או לא - גם מתחתנים מהיכרויות כאלו. אישית מכיר  לפחות חבר אחד שהתחתן עם מישהי שיצא איתה, נפרד ממנה, ואחרי שנתיים יצאו שוב והתחתנו. נשואים באושר).

 

אז אין צורך לפסול את זה על הסף ולהחליט באופן מוחלט שאין שום סיכוי שזה יקרה עם מישהו, ובטח שאין לתמוה למה לעשות את זה בכלל - לעשות את זה כי כן יכול להיות פוטנציאל.

 

את לעצמך - מעולם לא חשבת על אף אחד שחתכת אותו/הוא חתך אותך - לאחר זמן מה (אפילו שנים) שאולי בסוף זה כ-ן יכול להתאים? לא קרה לך בכלל?

מבינה ..
לאלה שאולי חתכו אותם יהיה קצת יותר קשה להזדהות. לחתוך זה גם קשה במיוחד אם ההחלטה התקבלה אחרי לבטים לא קלים..וקשה שמחזירים אחורה אחרי התקדמות הלאה מתןך הבנה שלא שלא נכון ולא מתאים למרות הקושי.

חשבתי שיש איזה מוסכמה חברתית ( שאולי לא אומרים אותה בקול) שמי שצריך ליזום ניסיון חזרה זה הצד החותך ולא הנחתך..

למה שדווקא לצד החותך יהיה "מותר" לשיטתך, ליזום ניסיון חזרV? אחרי שהוא העליב ופגע בצד השני וחתך אותו, "Zרק" אותו - פתאום יהיה מותר לו ורק לו להחליט שבעצם הוא "נותן צ'אנס נוסף"? לפי הדרך חשיבה שדומה לשלך - אני הייתי אומר שבהחלט ם כבר אז בטח שאסור גם לו, ויותר מאשר לצד השני... מי שחתך - אין לו פריווילגיות יתר בגלל זה.

 

אם אפשר ליזום ניסיון לחזור - שני הצדדים יכולים לעשות את זה. ואם אי אפשר - אז לשני הצדדים אי אפשר.

 

ובהנחה שאני מבטל את האפשרות ש"אי אפשר" כי זה הזוי ולא נכון - הרי שלשני הצדדים זה "מותר". אין פריווילגיה מיוחדת לצד החותך, ואם הוא "כועס" על זה שנחתך שהוא "מעיז" להציע שוב - אז שבעצמו לא יעיז אף פעם להציע גם לכזה שהוא בעצמו חתך (או חתכה) לחזור - כי אז הוא מגלה בזה צביעות, כאילו לחותך יש פריווילגיה יותר מלנחתך לחשוב על אפשרות לחזור. ואין לו.

לצד החותך אין שום פריוולגיות יתר. ברור.
וזה שאדם חותך זה לא אומר שהוא הצד הפוגע. לא התאים, מה לעשות? להמשיך בכח?למה החותך מצטייר בתור הרע בסיפור?? לחותך יכול להיות מאוד מאוד קשה, הוא גם צריך להתמודד עם ספקות, לסטים, זכרונות..
מאוד מאוד הגיוני שדווקא הצד החותך ולא הנחתך יהיה זה שיזום חזרה כי הוא זה שהפסיק את הקשר, כי לחותך לא התאים ורק החותך יודע אם עכשיו כן יתאים או לא. זה כמובן לא אומר שהנחתך יסכים לחזור בהכרח.
אבל רק ככה יש סיכוי הגיוני וסביר שהקשר יוכל להתחדש ולהמשיך כי השינוי בקשר לעמדה כלפי הקשר צריך לבוא מצד החותך ולא הנחתך, כי הנחתך כן רצה את הקשר ..

אחרי הרבה זמן, כששני הצדדים כבר לא מה שהיו בדיוק בעבר - מותר לבדוק אופציות שפסלת/שפסלו אותך בעבר, ולבדוק עם עצמך האם לדעתך יש אפשרות שנייה.

 

להפסיד לא מפסידים מזה - את תמיד יכולה להגיד לו לא. להרוויח, כן אפשר.

 

ואם את בעצמך מכניסה לכאן את העניין של "זה לא הוגן, הוא גורם שוב למחשבות...אוףף.... - אז ייתכן שבעצם את כן מרגישה שאולי כן יש קצת אפשרות וזה מה שמעצבן אותך - ואז את צריכה לבדוק את עצמך למה זה מעצבן אותך, ולא להפיל את זה עליו.

 

הוא עשה דבר לגיטימי בכל קנה מידה. לך יש את כל הלגיטימציה להגיד לו שזה לא מתאים לך, וזהו. מעבר לכך אם יש לך קשיים משל עצמך - סבבה, אבל אל תפילי את זה עליו. (ואני לא מדבר כאן על מטרידן סדרתי שאת אומרת לא "לא" ואז כל יום הוא מתקשר ומנג'ס...אלא כמובן על משהו ראוי והגיוני...)

כתבת "שלהפסיד אין מה להפסיד.."
אז זהו, זה בדיוק ניסיון הפריקה שלי שאתה עכשיו בולם לי אותו..
אתה כאילו אומר שבגלל שאני הייתי במקרה הספציפי הזה החותכת אין לי מה להתבכיין?? ;(
אז זהו, זה גם יכול להיות מאוד קשה!

 

אני רק אומר ש(לדעתי, בסדר. בכל זאת מדובר כאן בפורום שאנשים עונים על פי דעתם..) אין היגיון בלטעון ש"אסור לו לעשות את זה" "למה הוא עושה את זה" - הוא עושה את זה בטח לא כי הוא שונא אותך (אלא אם כן הוא משוגע) אלא כי הוא אשכרה חשב שזה יכול להתאים. אז אפילו אם את לא חושבת שאתם מתאימים - זה אמור להחמיא לך שבנאדם אשכרה השקיע פעם שנייה מחשבה בכך שאולי את יכולה להתאים לו - ובהנחה שלא מדובר בפושע/כופר/חילוני אוכל טרפות וכו' - זה לא "Vכי נורא" שיש.

 

זה שזה כואב לך, עם כל הצער- את צריכה לבדוק בתוך עצמך למה זה כל כך מפריע לך. למה מפריע לך שאדם חושב שאת יכולה להתאים לו, ושאפשר לבדוק שנית. האם זה בגלל שהוא עצמו בחור נורא ומגעיל ואז את מזדעזעת מכך שהוא בכלל מעיז "להתחיל" איתך שוב, או שזה בגלל משהו אחר שלא בהכרח קשור בו...

 

"להפסיד אין מה להפסיד" - כן, אני עומד בדעתי זאת - את יכולה להגיד לו לא. את והוא לא תצאו שוב ושלום על ישראל. לא "הפסדת" כלום. לעומת זאת אם תחליטי לצאת איתו שוב, ונניח תיאורטית ששהייתם מתחתנים - היית מברכת את אלוקים ואותו על כך שלא הקשיב ל"מוסכמה החברתית" המטופשת שלטענתך קיימת לפיה "לנחתך אסור להציע שוב".

 

לך כחותכת (אם חתכת) מותר להציע לצאת שוב, ולא (כנחתך) מותר להציע לצאת שוב - ולשניכם מותר לסרב, ולהמשיך הלאה. ושלום על ישראל.

מוסכמה הכוונה יותר מקובל, הגיוני, מתקבל על הדעת שהיוזם יהיה החותך. מותר גם לנחתך ,אף אחד לא אסר.
לגבי ההפסד-
החיים בד"כ הם לא שחור או לבן, יש מצבי ביניים. הרוב הוא מצב ביניים. יכול להיות אחד/אחת שמתאימים קצת או קצת יותר או די הרבה ולא מספיק וכו' לכן הגיוני שכשמעוררים קשרים מהעבר שקבלת החלטה שהם לא מספיק מתאימים כדי להמשיך ויחד עם זאת תיאןרטית אפשר להתחתן עם הרבה בני זוג פוטנציאליים אם עושים עבודה נכונה מבחינת מידות וסבלנות.אז זה יכול להיות קשה וקצת מעצבן שמחזירים אותך אחורה ללבטים מהעבר למרות שהמסר היה ברור כדי שלא יהיה מקום לחוסר הבנה . קשה להבין את זה??זה אומר שהבעיה אצלי? נראה לי נורמאלי..

גם בעיה יכולה להיות דבר נורמאלי ולהיפך....

 

אבל לנסות להפיל את האשמה על הצד השני "למה עשית את זה.." - זה בהחלט לא נורמאלי, לדעתי. זה היטפלות סתם לאדם שלא בחר מרצון לעשות לך משהו רע, ומעולם (כנראה. כמובן אני לא מכיר אותך..) לא רצה להזיק לך. 
המסר היה ברור - נכון, היה ברור אבל יחסית לאותו זמן. אם עבר זמן, ויש מקום למחשבה שאולי משהו השתנה - אז כן הגיוני שהוא ישאל שוב, אולי, אם בכל זאת יש מקום... - ואם מבחינתך "אין מקום לחוסר הבנה" בפעם הראשונה - אז פשוט תגידי את זה שוב בפעם השנייה ושלום על ישראל.

 

לא קשה להבין את זה שקשה לך - קשה להבין את זה שבגלל שקשה לך את בוחרת להאשים את הצד השני בזה. הוא לא אשם בזה שקשה לך, במחילה... וסליחה שאני מכאיב אבל אני אומר את האמת שאני מאמין בה...

בזכותך גיליתי שיש לי בעיות שלא ידעתי על קיומן..מה, אתה רציני?
אז מי מעורר את לבטי העבר אם לא הוא?
אני לא האשמתי אותו. לא אמרתי לו "למה עשית..?". אולי הוא התלבט במשך זמן מה ועכשיו אחרי ששאל וקיבל תשןבה הוא נפטר מהלבטים שלו והעביר אלי. אז כן, זכותי להתעצבן קצת.
. להתעצבן בהרגשה, לא בהטחת האשמות. מותר, לא?

את הבחור הזה במה שקורה לך כשהוא מציע הצעה לגיטימית לגמרי. אין שום מקום "להאשים" זה כל מה שאמרתי. ואם לא התכוונת להאשים, ובכן, מההודעה שלך לא השתמע ככה. היה נראה שלפחות בהודעה את נופלת על הבחור חזק "למה הוא היעז לעשות את זה" כולל מה שאמרת על ה"מוסכמה" וכו'.

וסליחה שאני חריף.

היה לה קשה עם ההתעוררות מחדש של כל העניין, וזה הפריע לה. באופן טבעי, היא הרגישה כעס כלפי אותו אחד, שמכיוון שזה טבעי להרגיש כעס כלפי אדם שגורם לך להרגיש קושי...
זה לא אומר שתישאר לה קפידא עליו, אפילו. היא כעסה על זה שנגרם לה צער, והוא פשוט היה במוקד הצער...
וכמובן, היא טעתה לחשוב שיש מוסכמה כזו. אני מסכים שזה אכן לא נכון שיש מוכמה כזו, אבל זו טעות לגיטימית... ומתוך הטעות שלה, זה הפריע לה יותר.
לגיטימי שיפריע לה, לגיטימי שהוא יהיה במרכז הכעס. שום דבר לא אישי פה...
(לפותחת, תקני אותי אם אני טועה...)

ברור שאם הבחור היה מישהו שהייתי מעוניינת בחידוש הקשר איתו הייתי שמחה אם היה יוצר קשר בשנית . אני לא נגד יצירת קשר ובדיקה חוזרת אם יש רצון לבחון אפשרות התאמה .
יש שמצפים ומייחלים לזה,
יש שלא.
בס"כ תיארתי את מה שאני מרגישה וחושבת בקשר למקרה הספציפי הזה שלי שלווה קודם קבלת ההחלטה בלבטים וקושי.

חשבתי שתהיה יותר אמפטיה..לא נורא..

"תוקפת" את הבחור, ולא מבינה "למה הוא עשה לי את זה" (אם אני מתרגם את מה שכתבת להבנה שלי...)

 

ואז, באמת, זה לא עניין של אמפטיה, אלא התקוממתי על כך שלכאורה "נופלים" על הבחור המסכן.

 

אם את מבינה אותו ומבינה את זה שזה לגיטימי מבחינתו לעשות את זה, ואת רק קשה לך באופן אישי עם זה, אבל את לא מאשיהמה את הבחור - אז סבבה. הכל טוב... (כלומר, חוץ מזה...ובעזרת ה' הקושי יעבור. אפילו לפני שתצאי עם מישהו אחר, אבל מקסימום כשתמשיכי לצאת, זה מאליו יעבור)

הבנתי שתפסת את הצד של המציע . אני גם מבינה..
אם למשל הוא היה פותח שרשור שמתאר את האכזבה מכך שהציע ונדחה בסבירות גבוהה רוב התגובות היו תגובות של חיזוק והזדהות ואולי גם אמירות שהיא לא שווה את זה וכו...כנראה שגם אני הייתי מגיבה ברוח הדברים האלה .
רובנו נמצאים פעם בצד החותך ופעם בצד הנחתך.. זה לא נכון שהנחתך הוא בהכרח "המסכן" והחותך "הרע".
נראה לי שמי שחושב שככה זה בהכרח טוב שיבדוק את עצמו ( חלילה אני לא מפנה את זה אליך אישית, בכללי..)

וכדאי להיות ברורים מאוד, כשחותכים. זה עלול לחסוך דברים כאלה.
ק"ו אם מישהו ביקש לחזור ולא שייך, להיות ברורים. אחרת העניין עלול להמשיך להישאר בראש, "אולי לא הסכימה רק כי...", ו"אולי אחרי כך וכך ובתנאים כאלה וכאלה זה ישתנה...". אז יעזור להיות ברורים.

והכאב מובן... אם תנסי להבין את המקום שלו, שהוא מרגיש שעליו לפחות לנסות - אולי יקל יותר... רק ניסה.

אין מוסכמה שרק החותך יכול להציע שוב. וביחס למה שעלה פה, בוודאי שאין מקום למשחקי כבוד הפוכים, של "הוא חתך ופגע, אז למה שתהיינה לו פריווילגיות?"
זה לא עובד ככה. זה נישואין, זה רציני. אין מקום לאי-נעימויות או לשמחקי כבוד... צריך להגיע להחלטות הנכונות.
כל מי שנכנס לקשר יודע שזה לא בהכרח ייגמר בנישואין, ולא בהכרח מצידו. צריך להבין את זה, ולהשתדל שלא להיפגע. כמו כן, אם מגיעים למסקנה שיש צורך לסיים, אז עושים את זה. אין מקום לאי-נעימויות. זה ה"משחק" של היכרויות, וצריך לעבור אותו כדי להתחתן.
אז לפחות לעשות את זה בשמחה.

נכון שיש הסברים למה כן, אבל זה עדיין היה נראה לי מוזר...
ואיכשהו זה קרה לי עם 4 מתוך 5 שיצאתי איתם! ודווקא היחיד שהייתי מוכנה לחזור לנסות - לא...
והקטע היותר מצחיק, זה ששניים התקשרו אחרי שהתחתנתי...

אז אולי תביני למה זה בהחלט לגיטימי לשאול ולבקש את זה.

אנחנו לא בני אדם סטטיים אלא דינמיים, וכל מקרה הוא שונה, ככה שלקבוע שמעשה כזה הוא "לא יעשה" זה לא הכי ראוי...

ב. אמרתי שהוא יהיה היחיד שהייתי חושבת לחזור, הכוונה שיש איזשהו סיכוי קלוש... לא שרציתי לחזור! עם השאר אפילו זה לא היה.

בשל סיבות לא קונקרטיות או נסיבות משתנות שהשתנו. אם דחית על סיבות מהותיות שדורשות שינוי ממך או ממנו או משניכם וזה לא התחולל השינוי הנדרש-זה באמת לא כדאי.

ואז פגשתי איזה בן שאני מכירה מהקו, חילוני, שכתב לו הודעה חדה וחותכת, שלא יעיז להציק לי שוב.

לא באמת התעוררו לבטים. סתם ברגעים של בדידות, הצומי קסם לי ולא מיהרתי להבהיר שזה בכלל לא מתאים..

יושבים עם דף ועט וכותבים פרטים של חוסר התאמה בינכם...

רק אם היתה הבהרה (מיד, או אחרי כמה פעמים) שהוא מעיק עלייך ושאת דורשת ממנו בתוקף שלא ייצור קשר איתך יותר, מכאן והלאה אין לו רשות לנסות שוב. אמנם ההבהרה הזאת היא צעד מאוד מאוד לא נעים (וחשוב להיות מודעים לזה) אבל לפעמים היא באמת נצרכת.

הם רק רוצים בטובתך

 

 

סתם בכיינים..

[הדיבורים שלהם זה מן הסתם כמו קיטורים של מישהו עשיר על הצורך להתעסק בכסף... חלק מתחושת העשירות, שהוא יכול אפילו לקטר על זה. מרגיש בטוח בענין....  על הכסף לא היה מוכן לוותר]

בהתחלה אומרים "בקרוב אצליך" כי זה מה שמקובל.. ואז לאט לאט נופל האסימון שרווקות ממושכת היא ניסיון לא פשוט וכדי לנחם -אומרים " בעצם ,זה לא איי ייי.."

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10152588351417113&set=a.10151989002812113.1073741834.528667112&type=3&pnref=story

בוודאי שהם קשים הרבה יותר. גם מבחינה מנטאלית (עומס וכו')
אלא שיש יותר ישוב הדעת, יותר ביטחון ויותר סדר.
לדעתי הם בוודאי קשים יותר אבל גם הכוחות של ההתמודדות חזקעם יותר

(בהגדרה, לא מדברת על מקרים ספציפיים שכן)

 

כולנו רוצים להתחתן ולא רק בשביל לחיות חיי אמת, אלא בשביל למלא את תחושת החסר והבדידות

 

נישואים זה דבר טוב!!! זה דבר כיף ומהנה!!!

מאוד לא כדאי להתחתן מתוך מחשבה שאיזה בעסה עכשיו מתחילים חיי קושי והתמודדות..

 

בחיי נישואים יש עבודה והשקעה, יש אתגר (אפשר לקרוא לזה גם "קושי"..)

אבל זה בשביל אדם אהוב, שגם הוא משקיע בשבילי, ובשביל הכיף שבחיים האלה שווה לי להשקיע,

וזה גם מה שהופך את העבודה הזאת להרבה פחות קשה

בד"כ הקושי לא עולה על הכיף וההנאה ולא עולה על הקושי שבחיי רווקות

 

 

לעבוד אח"כ על המידות זה הקושי. 

 

בפרט שהאשה חופרת..  (: ... 

 

יש גם הרבה גברים שחופרים!!!!

הסטטיסטיקות מדברות .. (: .... 

בוכים בלילה

מה שמעניין שלא ראיתי נשים מקטרות על חיי הנישואין

פעם ראית דייג שמקטר על הדג שתפס

 

באנה בנות, באנה!!

עוד מעט יחשבו גם עליך שאת נשואה...

נשואה?

מתי הספקת להתחתן?

זה לא נראה כך משרשורים שפתחת לפני שלושה חודשים בערך....

 

(אני לא היחידה שזה לא היה ברור לה....|מרגיש פסיכי|)

כנראה שהוא...כזה באמת ;)

אבל עזבי

זה לא באמת משנה לי...

שמ"פ, את בסדר, את!

גרוע מזה, 

יש את כל האלה שמנחמים אותי 

זה לא נורא שלא התחתנת עד כה

חיי נשואין זה לא כזה כייף, 

שלא תחשבי שמתחתנים פתאום הכל נהיה סבבה

מה הם מתכוונים להגיד בזה? שרווקות זה פסגת האושר? לא ידוע לי על כך!

 

לפעמים בא לי לענות שבאמת זה הסיבה שאני לא מתחתנת. 

סתם. 

אבל ברצינות שהמילים האלה שאני שומעת אותן שנים ארוכות

מורידות מאוד את החשק והמוטיבציה

נישואים זה כמו שירותים. הרווקים מתים להיכנס והנשואים מתי לצאת ;)

וזה קורה רק בגלל שמשהו אצלם לא בסדר!

אני מתה להיכנס לשירותים 

מאחלת לך רק טוב ובקרוב ממש בע״ה.

אשמח להתייחס לדברים שכתבת מכמה היבטים:
ראשית, ברמה האישית, ריגשת אותי מאוד. הכתיבה הכנה, האומץ וגבורת הלב מפעימים.
זו לא פעם ראשונה שאני קוראת דברים שאת כותבת ומתמלאת בתחושת הערכה רבה וגדולה. את ממש מיוחדת. עם נפש עדינה ורגישה. ההתמודדות שלך נשמעת מורכבת ולא פשוטה. אך אופן ההתמודדות שלך מדהים. בעלך וילדייך יזכו בשפע של רגישות ואהבה מצידך. זיכרי שנקודות הקושי הן גם נקודות הזכות. זה משחק לשני הצדדים.
זה מדהים בעיניי ששיתפת את הצוות במוסד האקדמי אליו נרשמת. וגם כן את הבחור.
לכל אחד או אחת יש נקודת התמודדות מסויימת. וכל אחד רוצה להיות מוכל ואהוב על ידי בן הזוג. ואת אמיצה ששיתפת וסמכת עליו שיהיה מסוגל להכיל ולקבל.
לסיום אאחל לך את ברכת הדרך בהרבה אהבה. שתיזכי להרגיש נאהבת ומוכלת כמו שרק מגיע לך.
חיבוק גדול.

השם חנן אותי ביכולת להביע את עצמי באופן כנה ומרגש ואני שמחה לנצל יכולת זאת לתועלת הכלל.
ללא סיפורים מלאים גינונים ודמויות טראגיות, אלא בסיפור האישי והמציאותי שלי, ממנו ניתן ללמוד רבות.
כתבת דבר מקסים. אכן, הרגישות הרבה שלי היא "דובשי" כמו גם "עוקצי" ומסיטה את חיי מקצה אל קצה בסחרור מפעים. תודה לך על הערכת החולשה גם כיתרון, הסתכלותך מחזקת ומתובלת בעין טובה.

השיתוף אמנם דורש אומץ, אך גם מסייע לי לבחון את הדברים ולקבל את אהבתכם והערכתכם הטובים.
ותודה על הברכות, אמן ואמן בעיתו ובזמנו.

אתם גיבורים אמיתיים.
המון הצלחה!

שתתברכי הכל הישועות במהרה.
המון שלווה !

לנצל את סיפור חיי כדי לעזור לאחרים להסיק מסקנות על חייהם הפרטיים ולמצוא את עצמם בסיפור שלי.

אני ממש מעריכה אותך על האומץ ועל האכפתיות שתמצאי את הבעל הנכון לך בעז"ה! בהצלחה!

"לא, אני מפונה!!!"

יש המשך למשפט "גרוש בלי גרוש"

מאוד אסטניסטית בקטע הזה אז כן, אבל לך הייתי מציעה לבוא בגישה של 'תמיד אפשר לשנות אותו' בהצלחה!

גג לנסות לדבר על זה, אבל אף פעם לא לבוא בחיפוש אחר בן/בת זוג בגישה של "תמיד אפשר לשנות אותם". או שמקבלים את השני איך שהוא (שוב, גג להעלות את הנושא לתשומת הלב), או שלחתוך ולהמשיך הלאה.

ב"ה לא הייתי במקום הזה, אבל זה לא משו קריטי שנובע מעקרונות של הצד השני, בסהכ חוסר מודעות והשינוי יעשה רק טוב לשני הצדדים.

היא מתארת מצב שהכל טוב חוץ מזה (שניתן לשינוי..נראלי..)

או ללחוץ על האחר להשתנות.

טיפ בשבילך לגבי גברים. את רוצה שגבר ישתנה? תעלי את הנושא, ואם הוא ירצה להשתנות אז הוא ישתנה. אם הוא לא רוצה, אז אל תנסי לשנות אותו, כי אם כן תנסי לשנות אותו בניגוד לרצונו, אז אני מבטיח לך ש-99% שזה יתפוצץ לך בפנים, וככל שיקח יותר זמן עד שהפיצוץ הזה יקרה, ככה הוא גם יהיה יותר גדול.
אגב, אני נותן את אותו הטיפ לגברים ולנשים, כל אחד לגבי המין השני.

שתפסיקי להתעסק כל היום בניקיון.

בא לך?

נשים- מתחתנות ומקוות שהבעל ישתנה

גברים- מתחתנים ומקווים שהאישה לא תשתנה

 

לאף אחד מהצדדים זה לא מצליח

מעיקרון או אידיאל כלשהו, אולי זה סתם מחוסר מודעות או מחינוך כושל חחח

מה שבחינתך זה חוסר היגינה בשבילו זה אחלה שבעולם.
דוגמאות מחיי היום יום שנתקלתי.
מישהו שלא אוהב להתקלח אז הוא עושה רק פעם בשבוע.
מישהו ששונא ריחות חזקים אז הוא לא מסוגל שמישהו לידו שם בושם/דאודורנט.

מה תעשי להם? תכריחי אותם להתקלח?
הוא לא רוצה וזהו
כמו שאת לא רוצה שהוא יבקש ממך לא להתקלח ככה זה לא מתאים שאת תבקשי ממנו לבתקלח

שזה אומר לדבר על זה באופן כללי מולו כדי שיבין תרמז ואם זה יעזור אז אחלה , אם לא אז ברור שלחתוך

שבשבילי זה חוסר היגיינה ובשבילו זה סבבה לגמרי. יכול להיות שרוב האנשים בעולם לא היו נגעלים ממנו, זה רק אני כזאת.

אומרים שאני איסטניסטית, אני חושבת שאני דווקא די נורמלית..

אז אני רק מדגישה שיכול להיות שהבעיה אצלי והוא לא כזה מזעזע כמו שזה נשמע...

 

אבל אותי הוא קצת דוחה. אני מרגישה צורך לשמור על מרחק לא רק כי הוא גבר ואני אישה...

אז אני מתלבטת אם לתת לזה הזדמנות וזה עניין של זמן, או שבאמת בוא נסיים את זה פה וזהו.

זה הזמן להגיד שלום יפה.

אם כמו שאת מתארת 'נגעלת' ממנו, אז אין כאן מקום (לדעתי) להמשיך.

הוא לא הכי חשוב אבל אם אין את זה אין לאן להמשיך. לא אני המצאתי אלא הרב קוק
יש משו בסיסי ואמיתי שפשוט לא נותן לך לעשות את זה, וזה נכון! תקשיבי לעצמך. אם הייתי אומרת לא הכי לטעמי, סבבה. ראיתי יפים ממנו, סבבה. אבל מגעיל? לא.
את אמורה לקיים יחסים פיזית מאוד צפופים לשארית חייך עם הדבר ה׳מגעיל׳ הזה. את אמורה להיות שמחה...

אחד הדברים הבודדים הקריטיים במציאת בן זוג הוא מציאת חן

הכוונה במציאת חן היא לא שיהיו לבבות באוויר והתאהבות מטורפת, 

אלא שתרגישי שיש לך קשר אליו ורצון להתקרב יותר

אם את נגעלת ממישהו זה אומר שיש לך חוסר במציאת חן, ולכן הוא לא מתאים לך וכדאי להפסיק לפני שיהיה קשה לשני הצדדים

אגב, זו אחת הדרכים של הקב"ה לסנן מועמדים שלא מתאימים לנו באמת למרות שתיאורטית הם טובים ומתאימים לפי הספר

(יכול להיות אדם אחר שהקטע ההיגייני פחות מזיז לו ותתייחסי אליו בסלחנות, כי הוא זה שיתאים לך באמת)

למה את מתכוונת כשאת אומרת "הגייני"?

אם הכוונה טיפוח מינימלי אז נראה לי שהוא ישמח לדעת איך לטפח את עצמו ברמה סבירה.

אני בטוח שזה לא נובע ממניעים אידיאולוגיים אצלו. הוא פשוט לא מודע לנושא הזה מספיק.

אין פה מקום להשתמש במונח "לשנות אותו בכח". זה לא משהו שהוא מאמין בו באמונה שלמה. מי לא רוצה להראות טוב? מי לא רוצה למצוא חן בעיניי בת זוגתו? אם הוא רוצה אותך, אז להיות הגייני בשבילך יהיה אצלו מאמץ מזערי לפי דעתי.

עלי".

את כותבת שהוא מקסים והכל

 

עד כמה שאת מוכנה לקבל את זה

היית "נגעלת ממנו" ל"ע, אז לא משנה מה הסיבה, וגם שזה ממש לא יפה להיגעל ממישהו... איך אפשר להתחתן עם מישהו ש"נגעלים" ממנו?.. מה הוא אשם?

 

אבל לפי ההמשך, זה לא בדיוק כך. אם הוא "מקסים וטוב", זו גם הרגשה סובייקטיבית, שלך. לא אל כל אחד מרגישים "מקסים". "הקטע ההגייני פחות מזיז לו וזה קצת דוחה אותך", אפשר להבין. השאלה, אם זה משהו עצמי לו, חלק ממהותו, או שסתם במקרה אינו שם לב.  אפשר לשאול אותו, בנחת. להגיד לו: שמע, אתה נראה לי מקסים וטוב, אבל אצלי הצד הכאילו-הגייני, ממש חשוב, ואצלך אני מתרשמת שאתה לא כ"כ מחשיב את זה. זה נכון? זה דבר שניתן לשינוי קבוע? או שאם תצטרך לשים לב לדבר כזה, שאולי בעיניך הוא שטויות, אז זה יפריע לך, לא יתמיד, זה כבר לא תהיה "אתה"...

 

ותראי מה יענה.

 

כמובן, אם היו אומרים לבת דבר כזה, היתה נפגעת עד עומק נשמתה, ולכן אי אפשר לומר. אבל אצל בן ממוצע, דומני שזה לא כ"כ נורא. כי הוא לא רואה בכך איזו מעלה "עצמית"..  סתם דבר שצריך לבדוק אם ניתן לשינוי קבוע או לא.

לתעסוקה שלכם - אין קשר לענין....

 

השאלה הזו, היא נכונה גם לגבי אחרים שמרגישים כמותכם.

 

זה דבר שקורה.

 

שכאשר נפגשים מרגישים כך, ואח"כ יותר ספק.

 

אז כדאי לדעתי למקד את הנושא בענין הזה.

 

אם הכל בסדר, אז אין מניעה מצד שהוא בקבע ואת סטודנטית (לכל היותר - אולי ה"קבע" קצת מעצים את החשש, בגלל הנושא של מי שמשרת בקבע, שנמצא פחות וכד', אם הוא לא בבסיס עורפי. ואם זו הסיבה העיקרית לחשש, כדאי להבהיר).

 

 

קבע זה יותר דומה לעבודה מאשר לצבא

כשאנחנו ביחד- באמת שהכל מדהים וברור שמתחתנים וזה..
כשאנחנו בנפרד- הוא חוזר לשבועיים לצבא- האורות יורדים ואז נכנסות ספקות- להתחתן? עכשיו? אולי נחכה עוד קצת? אולי נכיר עוד קצת?... זה יעזור? זה לא יעזור?

וזה נהיה מפחיד... ברור לשנינו שזה זה ב"ה..
אבל ההרגשה הזאת שמגיעה אחרי שלא מתראים כמה ימים- מפחידה ומכניסה חששות...

אם זה ברמת השנה אז פשוט תחכו

ולא נראה לי שנכון לנו לחכות תקופה כזאת ארוכה...

תשימי לב, אם בפגישות זו "הסתנוורות" רגעית, או שזה נראה שייך וודאי, גם באופן מתון.

 

אם ברור שכן, לענ"ד לא צריך להרבות בפחדים. השאלה היא אם החשש שלך, כאשר אתם לא בפגישות, הוא שמא זה לא מתאים - או סתם מהתקופות שתהיינה של הפסקה כאשר הוא בצבא, שזה סה"כ דבר זמני.

דברי איתי בפרטי.

ותזכי את כולנו וכל מי שנמצא בסיטואציה דומה

קשה להתחייב..

המין הנשי שטף לנו את המוח עד שאין בנו יכולת לשאול את השאול הכל-כך בסיסיות הללו

אם את יוצאת עם מישהו מתישהו תצטרכי להיפתח אליו.
לי אישית יש בדיוק את אותה הבעיה. הכל אחלה עד שצריך להתחיל לדבר על עניינים שבלב...

יש לי כמה רעיונות שאולי יוכלו לעזור לך (לי אישית הם עזרו פעם או פעמיים).
תנסי להפוך את זה למשחק של שאלות. פעם את עונה ופעם הוא עונה.
תקריאי לו משהו שכתבת/ תראי לו ציור שלך ותסבירי למה התכוונת.
או הכי פשוט, תכתבי מכתב ופשוט תתני למי שאת רוצה להיפתח אליו.
אחרי שהשלב הראשון הולך ההמשך בדרך כלל יותר פשוט.

עם אותם רגשות, אותם חסרונות ואותן בעיות...
(לצערנו או שלא לצערנו...)

מבין בתורת הנפש, מטפל.
בהצלחה!

זה העולם שלך ובעה''י תמצאי מישהו שמתאים לזה

אבל לטעמי מה שכתבת גובל בחוסר הבנה מוחלטת של קשר-
מי שלא יכול להיפתח רגשית אל אדם אחר יצור אך ורק מצב אחד לבן זוגו- אכזבה מתמדת ושיברון לב.

קשר בנוי על דברים שבלב, על אינטימיות וזה נבנה רק מחשיפה של דברים פנימיים,

ללא זה- בקשר נשאר שטחי וחיצוני.

וזה לא נכון ש"את זו את" - יש הרבה מה לעבוד על המידות שלנו, ברור שהיא לא תהיה סופר פתוחה כמו

שמישהי אחרת יכולה להיות, אבל את האפשרות להיפתח לאחרים היא חייבת לרכוש, לטובתה, לטובת בן

הזוג שלה, ולטובת בריאות הנפש שלה.

התכוונתי שתמצא בעזה''י מישהו שמתאים לקושי הזה

מקושי לא מתעלמים לגמרי ולא מנסים לפתור 

עוברים אותו ביחד..ביחד עם בן הזוג שלך ואם קשה לך להיפתח

אז זה בסדר זה ייקח קצת זמן

אני חושבת שלא צריך לכפות על עצמינו התנהגות מסויימת

אלא להיות שלמים עם מי שאנחנו 

ואם קשה לי להיפתח אז לומר את זה לבן הזוג כן קשה לי 

ואני צריכה שתהיה סבלני ותעזור לי אוליי גם קצת או הרבה

לא צריך לפחד מזה 

זו את ותהיי שלמה עם זה 

לברר עם עצמך באמת מה הנקודה.

אני אשאל שאלה לא פשוטה, תחשבי עליה-

את אוהבת את עצמך?

 

ההתייחסות ממש חממה את ליבי

פשוט תגידי את זה...

תזרקי את השכל ואת כל הקליפות האלה לכל הרוחות!

פשוט תשבי עם הבחור שישר בעינייך, ותגידי את אשר על לבך!

זה קשה, כואב, סוחט כוחות נפש, עברתי את זה...

 

גם אני אדם סגור רגשית, שדואג לצרות שלו בעצמו

[ולמד מהניסיון שצריך להתיייעץ עם אנשים חכמים וגדולים,

כי כמה שאתה מוכשר - אתה כולך ילד חסר ניסיון וידע...]

זה קצת כמו 'להקיא' את זה, אבל בסוף זה נהיה יותר קל...

 

אם גם זה לא עובד - ייעוץ,

וגם זה לא הולך ומשתפר אחרי שכבר התחלת לפתוח, זה נורא לחיי נישואין...

 

שיהיה בהצלחה רבה!!

 

 

"

 

http://www.hidabroot.org/he/article/173956

 

 

עולם פנימי עשיר, וגם את מזהה בך את המחסום הנפשי ומתלבטת אם לזהות את זה בתור תופעה שלילית,
אז בטוח את צריכה לעבוד כאן על משהוא. קודם כל -אל תגדירי את הבעיה של הפתיחות בתור בעיה רק כי כולם באיזהו שלב נפתחים בקשר.יכול להיות שאצלך התכונות הם קצת שונות.ולאו דווקא שאת צריכה להפתח כמו שאחרים נפתחים.
לכן קודם כל תודאי שבצורה עמוקה את רוצה להפתח אליו כי באמת את רוצה שהקשר יתחיל להיות עמוק, כי אתם בשלב כזה בקשר ואז מרגישה מוכנה, ולא בגללה שצריך באיזהו שלב בנוהג של העולם להתחיל להפתח. כשהמניע יהיה באמת כי את מתחילה להרגיש אליו הרבה יותר קרבה ורצון להעמיק זה כבר פתיחה טובה שיהיה הרבה יותר קל... אבל צריך עוד...
הרעש והצלצולים הם בעצם חלק מהמחסומים שיש לך. דווקא בגלל שיש לך עומקים שאת לא מצליחה לגלות את שמה עליהפ הרבה חומות כדי שיהיה לך עם מה לייצג את עצמך כלפי אנשים, וכשאת עוברת את שלב הצלצולים זה עדיין לא פתר את הבעיה -שאת לא מסוגלת להפתח כמו שצריך.
את צריכה מההתחלה להיות פחות עם רעש, לשמור על יחס נכון, ולאט לאט להפתח. כשמה שמניע אותך זה בפשטות הרצון להכיר בן אדם, לא לשים מיד הכל על השולחן, ועם הזמן עם בנית הקשר והאמון לאט לאט לתת לרצון הטבעי להעמיק את הקשר, להתגלות.לא חייבים לגלות הכל בבת אחת, ןגם כשתגלי את העולם הפנימי שלך זה יהיה במדרגות ורבדים, וזה מתחיל מהפשטות עד העומק, לאט לאט. עולם פנימי זה דבר רגיש עדין ואינטימי ואי אפשר ברגע לגלות אותו.ולכן כששמים עליו ערמות של רעש וצלצולים רק מגביר את ההבנה שהוא צריך להשאר תחת מגדלים של כיסוי, ובבוא העת קשה לו להתגלות.
לאט לאט בונים קשר, עם המון אמון פשטות ושמחה, בלי הגזמה, צניעות, ועבודה משותפת של יצירת קשר שלאט לאט כמו פרח נפתח עולם פנימי אל השני, רובד אחרי רובד...לא צריך ללחוץ עליו להתגלות, תני לרצון הטבעי שלך לחשוף אותו בפני מי שראוי לשמוע אותו, בלי לחץ, תני לזה פשוט לקרות כשזה צריך , בלי לשים עליו את האצבע.
את תראי שכשבונים קשר בלי לחתור לנקודה שבה מתחילים לחשוף אז דווקא מהפשטות של הקשר
מגיעים לעומקים, בצורה טבעית, כשברקע מהדדפהד הרצון להפתח, בפשטות מופיע העומק...לאט לאט באמוו בעצמך ובאחר

ואני מזדהה משהו עם דברייך, משל ומליצה יקרה..

אולי באמת צריך צעד צעד.. לאט לאט..

 

מצטרפת לאמירה שהיתה באחת התגובות: להקיא את זה.

לפעמים לדבר על הבעיה משחרר המון מחסומים.

פשוט לשתף אותו בזה שקשה לך להפתח.

 

תנסי לשים לב בקשרים משמעותיים שיש לך (משפ', חברות..)

מה גורם לך להפתח ומה חוסם אותך. מילים מסויימות, טון דיבור, תנוחה, שעה ביממה..

וכך תוכלי בבוא העת בע"ה לעזור ולכוון את הבחורצ'יק שלך.

 

בהצלחה גדולה!! ועם הרבה הרבה תפילות שישלח אותו ושזה יהיה בפשטות כ"כ.

איתך לגמרי..

לא חייבים לשתף בדברים מאוד אישיים וכואבים

כמו שעם חברות אימון נבנה לא ב3 פגישות אז גם בזוגיות

אני זוכרת שבעלי היה הראשון שהרגשתי שיכולה באמת לשתף אותו ולהיות ממש פתוחה אתו ואז בשבילי זה היה אות שזה זה

 

בת'כלס, לא צריך להילחץ מזה. גם בנים לא תמיד טיפוסים של סחנ"שים. אינך צריכה להסתכל על דיבור בצורת פתיחת הלב, אלא בצורה יותר רגועה, ברמה שמדברים עם ידיד. הכי חשוב להיות רגועה, ולסמוך על ה' שיעזור.

לק"י

ביום ראשון הייתי בערב נשים כיפי אצלינו בשכונה.

ביום שלישי היה שיעור לנשים, ששמחתי שהלכתי, כי זה היה נושא שחשוב לי...

גמרנו את השבוע בשלום במסגרת העבודה.

עמיחי גדל ומתפתח ב"ה! וזה מתוק כל כך

שבוע קצת קשה.
יש אנשים טובים כאן!

הייתי בחתונה של שרה ואריאל! היה מרגש! אי אפשר לשכוח...

הי נועה!! מכיר את הסיטואציה מקרוב:/ דבר ראשון אני באמת מבין את ההורים זה ממש קשה להם כי הם אוהבים ודואגים לך לפעמים יותר מדי בקשר לתפילה- תפילה זה המקום הכי אינטימי שלך עם הקב"ה אם תתפללי על דברים שפחות מציקים לך מזה זו תפילה פחות כנה אני חושב... תפילה זה מקום המפגש שלך דווקא ורק אז הדברים הכללים יותר.. אממ מוזמנית לשלוח לי מייל אם באלך לפרט (: chanan1414@gmail.com

דווקא בגלל שהם כל כך אוהבים ולחוצים שנצליח... זה קצת יוצא משליטה.

יש להורים קצת פחד לנסות לרדת לראש שלנו ולהבין אותו, כי הם מפחדים שזה יתן לגיטימציה לבעיה.

לכן הם עוברים ישר לעצות והאשמות כדי לכאורה לא לתת לך את האפשרות להרגיש שזה נורמלי להמצא בבעיה כזאת.

(מה שכמובן מתברר כטעות... כי בנאדם צריך שיבינו אותו ורק אח"כ יתנו לו עצות)

 

לא אגיד לך שאני יודע איך להתמודד במאה אחוז... אבל מה שאני עושה זה..

קודם כל מזכיר לעצמי שזה רק מאהבה.. ומנסה בכל זאת לשמוע את ההאשמות והעצות..(שורה תחתונה יש סיכוי טוב שהם צודקים) ומנסה להרגיע אותם שאני כן מנסה למצוא... האחרון לא תמיד מצליח אבל מה נעשה 

לא הכל סתום.. שום דבר לא "סתום וסגור ואין לאן לברוח".... חלילה.

 

זה קשה. הרגשה מאד לא נעימה. ההורים שלך כנראה נלחצו, ואז כבר מאכילים אחד את השני בחששותיהם....

 

זה שבכלל איכפת לך ממה שהם אומרים - זה בגלל שיש לך קשר איתם. אם הייתם מנותקים מבפנים, לא היה כ"כ איכפת לך.

 

כדאי להבדיל בין התחומים: תגידי לעצמך - הם אבא ואמא שלי, יופי..

עד לתחום הזה.  זה שלך, אינם יודעים מה עובר עלייך.

 

הרי מעצם זה שהם אומרים, "בוודאי עושה משהו לא בסדר", כשאת יודעת שלא שייך בכלל... את יכולה לראות שהם פשוט לא קוראים אותך בתחום הזה נכון, בכלל. אז תחייכי לעצמך, כמו שהיית שומעת שמדברים על מישהי שאת מכירה ומישהו אומר עליה משהו מאה שמונים מעלות בכיוון ההפוך - ותחיי את חייך בשלוה.

 

כל אחד בקצב שלו. יש בנות מעולות, שהתחתנו יותר מבוגרות ממך. לא מזמינים - אבל קורה. התפקיד של הסביבה בעת כזו, הוא להסביר פנים. הבת מבינה בעצמה שיש ענין להתחתן....  תעזרו לה בקושי. תחייכו, תשבחו על העמידה כשברור שקשה, תעסקו בעניינים אחרים שממלאים את חייה. צאו מהלחץ. בלחץ לא בונים כלום.

 

גם את. יש לך ענין להתחתן? אז תדעי שההתעלמות מההורים בנושא הזה, זה חלק מהדרך. למה? כי כמה שיותר בלחץ, כך את פחות את, פחות מקרינה מה שאת. פחות שמחה לקראת הענין.

 

אם תביני שזה ממש חלק מהענין, זה "אקטיב" לא רק "פסיב".. כלומר: המצ"ר אינו משהו שרק נפעל אלא גם פועל - אז יקל עלייך להחליט להתעלם מהשטויות הללו. תגידי לעצמך, אני באמצע משימה, דווקא ע"י הנינוחות.  לא סותר השתדלויות נורמליות שבווודאי את עושה, כי את רוצה - לא בגלל מישהו אחר.

 

תתפללי על מה שאת חושבת שצריך, מלבד התפילות ה"קבועות". גם להתפלל זה לא בלחץ. ועל זה תתפללי כמיטב יכולתך. זה לא בדיוק "פינוק", אולי גם יעזור להתחדש בכמה עניינים אחרים שאת מתפללת עליהם..

 

ולא "העצבת וביאסת".. אם כי אכן מצער. אדרבה, בשביל מה המקום הזה קיים?... "איש את רעהו יעזורו".

 

הצלחה רבה. בשו"ט.

ההורים שלי לא רוצים ללחוץ, לא רוצים לשאול אם אני לא בוחר לשתף אותם. אבל את הלחץ מרגישים. אי אפשר להסתיר את הדאגה שלהם. כמה שהם ינסו לתת לי את המקום שלי.
אני משתדל לא להיות איתם לבד כדי שלא יהיה את השתיקה הרעה הזאת שמשדרת 'אם רק יכולנו לומר לך כמה אנחנו דואגים לך. מה יהיה איתך אתה כבר מתחיל להיות מבוגר'.

א. זה מגיע מהמקום הכי אוהב. אני לא יודע איך אני הייתי מגיב אם הייתי במקום שלהם.

ב. זה לא בעיה מיוחדת שלך. זה דבר שמלווה המון אנשים בשלב הזה של החיים. זה טבעי. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" אחד השלבים זה לעזוב את האבא והאמא. זה בסדר שיהיה את המתח הזה ולא צריך להילחץ ממנו.

ג. לפני שבוע תוך כדי הליכה עם אבא שלי הוא 'אזר אומץ' ושאל מה קורה איתי בתחום השידוכים.
בד"כ במצב כזה אני עונה תשובה של 'כן לא שחור לבן" הפעם החלטתי להיות כנה איתו.
אמרתי לו שבטח הוא שם לב שאני לא כל כך פתוח איתם, והייתי שמח לדבר איתו על זה. הסברתי לו שאני חווה התמודדויות שכרגע לא מתאים לי לשתף אותו בהם, אבל מה שאני כרגע הכי צריך זה לשחרר לחץ. אני ממש מבין את המקום ההורי הדואג הזה וזה הדבר הכי בריא ונכון. אבל כדי לעזור למהלך הכי טוב זה לשחרר. יש דברים שאני לא יכול לשתף אותך כי הבלבול שלי ייצור אצלך לחץ. ואני בעצמי צריך להפסיק להילחץ ממנו. אני לא יכול לקחת איתי גם את הלחץ שלך. אי אפשר להתחתן מתוך לחץ.
הוא לגמרי הבין.
עכשיו אחרי שדיברנו על זה אני כבר לא מרגיש מה שהרגשתי קודם. אנחנו נותנים אחד לשני את המקום שלו.

בהצלחה!

אני מאוד מבינה אותך, אבל אצלי למשל זה לחץ של ההורים מכיוון אחר (אני נשואה אך טרם יש ילדים).

גם כשהייתי רווקה, היה לחץ מאוד גדול מצד ההורים להתחתן.

 

כמובן שזה נובע מתוך דאגה, אך אני כן חושבת שאת צריכה להגיד להם מה את מרגישה. שזה לא נעים לך להרגיש את הלחץ שלהם, שזה מכאיב, ואת גם ככה בעצמך רוצה להתחתן (ובעז"ה זה יבוא), ומבקשת את המרחב.

 

ובכל מקרה, גם אם תחליטי שאת לא רוצה לשתף אותם, או שזה לא יעזור, תדעי בעצמך שבעז"ה הכול יסתדר. תפילות כן מאוד עוזרות, וזה ממש ממש לא פינוק להתפלל על זה. 

 

בחג החנוכה הקרוב כדאי להתפלל מול נרות החנוכה, וכך בכל יום ותבקשי מה' שיגשים את כל משאלותייך.

 

הרב אליהו היה אומר גם שסגולה גדולה למציאת זיווג היא להגיד בכל יום: "אנא ה', קרב אליי את הטוב, הרחק ממני את הרע, ועשה כטוב בעינייך".

 

ובכל מקרה, דברי עם ה' במילותייך שלך. אין תפילה שלא מתקבלת בשמיים. 

 

והכי חשוב, אל תתייאשי אפילו לא לרגע אחד. תהיי חזקה, תמשיכי לעשות טוב, וה' יביא לך גם את הטוב בעז"ה!!

 

ההורים שלנו מרוב דאגה, לפעמים פשוט מוחצים אותנו בלי לשים לב. הם כבר מתחילים להתייאש, חושבים שאנחנו לא שומעים כלום ולא מבינים כמה כואב לנו מהם. צריך לדבר עם ה', להדק את הקשרים עם החברות הכי טובות, לעשות מאמצים ולהאמין שיהיה הכי טוב שיש. שולחת לך מלא חיבוקים מרחוק ואם את רוצה לשפוך את הלב בפרטי... אני כאן.

1. הלחץ אף פעם לא מוביל למקום טוב.

2. את ילדה טובה? זה נראה לי עיקר הבעיה

3. מה זה עניינך איזה דבר יותר חשוב להתפלל עליו. את חושבת שאת צריכה להתפלל על משהו? שיישרף כל העולם, תתפללי על מה שאת צריכה  

4. נראה לך שהכל סתום וסגור ואין לאן לברוח? זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך

הלוואי שזה היה פשוט יותר. זו פשוט תקופה רעה וכרגע מתקשה לראות את האור בקצה המנהרה..
מה יותר דחוף לי? למשל אחי הצעיר ולא רק. לצערי הוא נפל לשימוש בסמים רעים ואני רואה אותו הולך ושוקע..ההורים שלי לא יודעים לגשת אליו בצורה נכונה, הם מבקרים אותו וכועסים כי הם חסרי אונים,ומיותר לציין שזה לא עוזר . אני מנסה לגרום לו להסכים לקבל עזרה אבל התחושה היא שעל כל צעד קדימה הוא נסןג אח"כ שני צעדים אחורה .אני עסוקה בזה רוב הזמן, וזה פשוט גומר אותי.אז ההורים שלי רואים אותו ורואים אותי- כנראה מרגישים שכשלו. ברור לי שהרצון שלהם טוב. הכוונה טובה. הם כואבים כנראה הרבה יותר ממני. הלוואי שיכולתי לתת הכל ,כולל הכל ובלבד שאחי יהיה בסדר. התייעצתי עם אנשי מקצוע ומנסה לפעול לפי הסברים והנחיות שקיבלתי מהם.
אין סיכוי כמעט שאדבר עם הורי בצורה גלויה על הכל, כרגע עסוקה בלנסות לצנן את הביקורת והכעס כלפי אחי. ההורים שלי לא מלומדים מי יודע מה וגם די מבוגרים.וזה מקשה על כל העסק.

אז תראי כמה את נותנת. אשרייך.

 

בוודאי שאין מקום להתרשמות יתר מהביקורת. "תתרגמי" אותה לדאגה, לך - חייכי עצמך על רצונם הטוב - ותמשיכי בשלך.

 

ואל תפסיקי לחפש/לשמוע הצעות במקביל לעזרה לאחיך.

 

תסבירי גם לו, שהביקורת שלהם היא מדאגה - והכי חשוב כעת זה לא להתייחס לענין הזה בכעס, אלא לנסות לצאת מההרעלה הזו כמה שאפשר מהר, לטובת עתידו. את לא צריכה להתרכז ב"הסברה" להם; מספיק שפעם אחת-פעמיים תאמרי שאת מנסה גם לעזור לו ושלא נראה שכעס יעשה את זה, וגמרנו. תפעלי כמו שצריך.

 

תצליחי בעזרה לו, תצליחי בעזרה לעצמך, גם הורייך ישמחו בסוף. את נשמעת מעולה.

עם זאת ברור לי שלא אצליח לפתח חסינות .אני לא יודעת איך.מקסימום להעמיד פנים.

שהם יודעים לקחת לימונים ולעשות מהם לימונדה..
כנל גם כאן.. החכמה זה לקחת את מה שיש גם אם זה קטן צהוב וחמוץ ולעשות מזה משהו גדול וחשוב העל ערך...


לכל אחד יש צדדים טובים הצדדים פחות טובים.. החכמה זה להסתכל על הצד החיובי... (מצד שני לא להתכחש על הדברים השליליים אבל בהחלט ליחס להם פחות חשיבות)



והמשפט הכי הכי כואב שכתבת:
'סליחה שאני מעציבה ומבאסת בבוקר של שבוע חדש'
בשיחת פרידה שלי מהצפקד שלי בצבא, הוא נתן לי חתיכת נזיפה על זה שכל הזמן הייתי בגישה כמו שלך.. בגישה של 'יש לי בעיה מסויימת ואני בבאסה אס אני אשתוק כדאי לא לבאס אחרים' אחרים (הפורום, חברות אולי אפילו ההורים) רוצי, מאוד רוצים שתבאסי אותם ותגיגי להם את הצרות שלך..ככה הם יתבאסו אבל יוכלו לנסות לעזור לך ואז גם את תצאי שמחה וגם הם ...

ב"הצלחה...

ראשית כל שאפו על הפתיחות והפריקה

שנית הייתי מציע לך לכתוב ולכתוב ולכתוב לעצמך ואם יתאפשר לך לנסח משהו להורים במכתב ולתת להם זה יהיה מצויין.

שלישית בהערכה גסה אני מעריך שיש לך משהו שמונע ומעכב אותך מלהתחתן [תקני אותי אם אני תועה] איני רוצה לפרט כי אין לי בסיס מוצק לעניין.

אם זה אכן נכון הייתי מציע לך לפנות לעזרה בעניין

חוויתי אובדן של משפחה ממעל ראשון. אולי זה? כי זה השפיע ושינה אןתי לא מעט מבחורה "רגילה" שרוב עולמה זה החברות וחיי חברה והייתי אומרת אפילו מרוכזת בעצמה למצב שהמשפחה תפסה תפסה בצורה ברורה את המקום הראשון. גרם לי להיות רגישה הרבה יותר לטוב ולרע.
זה לא שאין לי עם מי לדבר (אף פעם לא הייתה פתיחות עם ההורים, האחים כן) אבל אני פחות מחצינה . צריך עזרה בגלל זה?

אני נמצא באותו מצב

אולי יעזור ויהיה טוב לפתוח את זה,

אבל לא בהכרח שזה מעכב.

להקים בית [בגילך] זהו דבר שצריך לעבוד על כך שלא יפריע.

 

מעבר לכך, עם כל הקושי שבמצבך אין לי ספק שאת צריכה לעשות שיחה רצינית עם איש חכם שהוא או רב או מטפל ולבחון יחד איתו את הברירות שעומדות בפנייך.

לדעתי את צריכה לדאוג לעצמך, להקים בית ולהתבסס בכיוון הזה. דבר זה ייטיב איתך מכל בחינה.

המצב הנוכחי יכול להמשיך לשאוב אותך עד בלי די, ולכן לדעתי צריך להפריד בין ענינייך הפרטיים לבין משפחתך.

"מתחת לאדמה"..

 

את לא מרגישה שיש משהו מעכב - אז מן הסתם שאין.

 

בחורות, שאומרים להן שאולי יש משהו ש"מעכב", עלולות לחפש משהו כזה, כולל להמציא יש מאין ולסבך את עצמן..

 

המשפחה תופסת אצלך מקום ראשון, את רגישה יותר - יופי. תנצלי את זה לרצון חזק להקים משפחה משלך, ולהיות רגישה אל הנפשות שבה.. 

 

[אם היית חשה באיזה מקום, בגלל האובדן, חשש מלהתחתן שמא תחווי ח"ו אובדן, היה מקום לעזור. וגם אז היית יכולה לעזור לעצמך, ע"י הגברת ערך הענין, שמחה וביטחון ורצון לבנין.  אבל במה שאת כותבת, את נראית לגמרי לענין, עם איכפתיות מסביבתך הקרובה - תכונות מצויינות לנישואין]

 

ולא "לברוח" אל עניינים דחופים יותר, כמו שכתבת על התפילה. אם את תינשאי, בוודאי זה יוסיף טוב גם לעצמך, וגם למשפחה, כולל אחיך, שיהיה לו עוד בית תומך..

את כבר לא ילדה קטנה ואת לא צריכה את הזמזמת של ההורים אצלך בתוך הראש.

תמצאי שותפות , תמצאי עבודה, לכי לגור במקום מגניב , תתחילי את הבוקר ב"קפה מסריק" ותראי שהעולם יכול לחייך גם אלייך.

וזה יהיה טוב גם לך, להורים שלך ולמשפחה שלך

הכאב שלך כ"כ נוגע לי ואני כ"כ מכירה אותו.

חשוב לי לומר לך שדווקא הנושא הזה של לבנות בית בהחלט עומד בראש סדר העדיפויות

וצריך לקבל קדימות הכי גבוהה בתפילותייך ובתפילות אוהבייך ומבקשי טובתך!

 

כל בית נאמן שקם הוא לבנה, ממש לבנה של אותו בית מקדש שלישי ונצחי שלו אנו מייחלים.

 

קחי את הדמעות כשהן פורצות ותמנפי אותן לתפילה על זה, דבר עם הקב"ה במילים שלך , שתפי אותו בכאב ותבקשי

בתחינה להיגאל (כן גאולה פרטית זה מותר וחובה!)

 

לגבי הכאב של הורייך - הייתי ממליצה (כמובן רק אם זה מתאים) לשתף אותם ולהרגיע אותם שאצלך הכל בסדר והעיכובים

הם מהקב"ה שמעריך את כוחותייך לעמוד בניסיון הזה ואנא הורים יקרים תאזרו בסבלנות , תתפללו והכל יגיע בזמן המדויק והנכון.

 

עלי מעלה, מעלה כי כוח עז בך!

מברכת אותך שתמריאי עם כנפי הרוח שנתן לך ה' במתנה ותשתפי אותנו במהירה בשמחותייך.

אל יאוש! זה יבוא!

אז תחליקי - אבא שלי בל"ח בשבילי מאז שאני בן 18. מתרגלים (למרות שעכשו אחי התחתן - וכל שיחה עם מישהו שמכיר אותו ולא נגמרת ב׳בקרוב אצלך׳ ממש גורמת לי שמחה

תביני לבד, גיל 27 הוא ממש אבל ממש לא מאוחר. אנשים מצפים ממך להתחתן בגלל תכתיב חברתי ולא בגלל אהבה.

לא שווה להתחתן בגיל 21 ולהיות כל החיים "על אוטומט", לא מאמין בזה. תתחתני אך ורק מתי ש*את* רוצה ומרגישה מאוהבת.

מספיק עם השטויות האלה של לשדך בכח. קחי את הזמן, את בסדר גמור.

אני ממש מבינה את הכאב שלך!

האמת שמה שעזר לי בעניין הזה היה יעוץ-קואוצ'ינג. עשיתי עבודה רצינית על הקשר עם ההורים שלי וזה ממש ממש עוזר. אני למדתי לשים את הדברים במקום הנכון שלהם. להורים שלנו אכפת מאיתנו ודואגים לנו. הדבר היחיד שרואים לנגד עיניהם זה הרצון לראות אותנו מאושרים, אבל--לא תמיד מצליחים להעביר את המסר מבלי להכאיב לנו בנקודה שגם ככה רגישה אצלנו. 

התהליך שהתחלתי בכלל לא היה מהמקום הזה, פשוט הפיצוצים והדילמות הובילו לנקודה הזאת.

תמיד יש על מה לעבוד ולאן להתקדם, אבל אני יכולה לומר לך בוודאות שהמצב היום הרבה יותר טוב מאשר לפני שנתיים כשהחלתי את התהליך.

בקיצר, אני ממש ממליצה על קואוצינג, גם בשביל זה וגם שאת תרגישי יותר טוב עם כל מה שאת עוברת!

אם את רוצה יש לי מישהי מעולה!תפני אלי בפרטי, אתן לך בשמחה את הפרטים.

בהצלחה רבה !!

 

אשמח לשוחח איתך באישי..

כדאי לך באמת לחשוב על עצמך ועל זה שהגיע זמן להקים בית

אני לא מכירה את אחיך ומאחלת לו רק טוב אבל תהליך שלו יכול לקחת שנים ועוד שנים ואת תישארי לבד, לא מגיע לך ולא מגיע להורים שלך שגם בן שלהם יסבול וגם בת, יכול להיות שבעוד כמה שנים את תרגישי כעס כלפיך וכלפיו שלא הקמת בית וחבל

כבר בגיל שלך קשה מאוד למצוא, יש לי כמה וכמה חברות רווקות אבל לבעלי אין אפילו חבר רווק אחד

גם בעבודה שלו - כל הגברים תפוסים ויש כמה וכמה רווקות מאוחרות

 

את נשמעת מקסימה ובע"ה, גם את תמצאי את שלך, בבהירות הלב והדעת, בשמחה וטוב לבב!!

אם מצבך הכלכלי מאפשר זאת עלייך לעזוב את הבית ולגור לבד או עם חברות במצב דומה לשלך. מקום המגורים צריך להיות במרחק של כחצי שעה הליכה מההורים, כך שבשבתות תוכלי להגיע לארוחות בלי להשאר לישון אצלם, אבל מצד שני לא יהיו קפיצות יומיומיות שלך אל הורים או יותר גרועי מכך להפך.

הנתק מההורים יצמצם את הלחץ שלהם עלייך ואולי גם יוריד קצת את הלחץ הפנימי שהם חשים בכל פעם שהם רואים אותך.

גם נתק חלקי מהאח הצעיר יקל עלייך נפשית ויאפשר לך ליצור קשר טוב יותר עם הבחורים שאת נפגשת איתם. הצלתו של אחיך איננה משימה אישית שלך, זה אומנם תפקידם של ההורים ולא שלך אך אם הם לא מסוגלים לעשות זאת, תעזרי ביתר האחים שלך (גם אם הם נשואים ועסוקים בבעיות היוםיום). אם את רואה שהלחץ על אחיך לא משפיע, תרדי ממנו. כמו שהלחץ של ההורים עלייך להתחתן לא עושה לך טוב, כך הלחץ שלך על אחיך לצאת מהסמים לא עושה לו טוב.

לאחר תעברי לגור בנפרד, תזמיני אותו אלייך מדי פעם לארוחות , אבל תשתדלי לא להרבות בשיחות בנושא הסמים אלא על  עניינים אחרים שחשובים לכם.

נ.ב הרבה פעמים בעיית סמים לא ניתנת לפתרון בגלל שזו הסביבה החברתית שלו. אם זה המצב, חשוב להרחיק אותו מהחברים הללו ולעזור לו למצוא חברים אחרים שלא משתמשים.

יקרה.

גם אחרי מעל 30 שנה, אני חשה את הכאב שלך.

הגעתי לגילך וב"ה זכיתי להקים בית ברוך ילדים באושר רב.

ובתובנות לאחור, מבינה ויודעת שאם בתקופה ההיא היתה יותר פתיחות לנושא, היה מקל עלי ועל הורי בודאי.

לכן, כל כך מציעה לך להחיל את הוריך כפי שהם להבין שהכל ממקום של אהבה ודאגה כנה, גם אם לא בדרך הטובה לך.

ובמקביל חשוב מאד להתיעץ על המצב עם בעל מקצוע מבין, שיוכל לייעץ לך ולכוון אותך בנפתולי המצב המשפחתי והאישי שלך.

ובע"ה יקל עליך התהליך ותזכי לקול ששון וקול שמחה!

אל יאוש! הקב"ה משלם בכפלים!

                                        אמא, סבתא ובחורה בעבר.

שאת לא היחידה   צרת רבים נחמת טיפשים שבת שלום