פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1088)

ועכשיו שנכנסת- "נשים דעתן כלה" מכירה?
לגיטימי הרצון שלך להתחתן ועוד יותר מובנת הרתיעה מלהתחתן לפני שסיימת בית ספר.
תחשבי על מה הרצונות שלך, לעשות שירות אמרת? לסיים לימודים?
מה נכון לעשות בשלב הזה והאם זה יפריע לך או יקדם?

אבל אולי זה סתם הרגשה וזה בעצם כן נכון להתחיל לצאת עכשיו..?

לא. תסיימי לפחות בית ספר לפני

גם תמיד נראה לנו כלפי עצמינו שהינה אנחנו בוגרים ומבינים וכבר יודעים הכל, ושום דבר חדש עוד לא יגלו לי ולכן כבר אנחנו בנויים בנפש ומרגישים לכאורה מוכנים.
אך כל שנה שאת תעברי את תסתכלי על עצמך אחורה ותגידי- וואי, השתנתי. אפילו קצת. כי את עכשיו בשנים קריטיות בהן את מתחילה לעצב לעצמך את הדעות שלך, את האישיות שלך.
עוד אמרת שאת רוצה לעשות שירות, ושירות זה חלק משמעותי. אין ספק שאחרי השירות יוצאים אחרת ממה שנכנסנו. את מגלה בעצם את העולם, כי דיי כל התיכון/ אולפנא זה סוג של חממה.

זאת דעתי האישית, מקווה שעזרתי/ כיוונתי.
אם עוד משהו שאוכל לעזור, את מוזמנת בשמחה

צריך להתחתן מאוחר כדי לגבש את האישיות והדעות של עצמי? לא יודעת..

כשתסיימי שנת שירות ראשונה תהיי בערך בת 19 ( הערכה בלבד), זה לא כ"כ מאוחר להתחתן בגיל 19. וזה כבר יתן לך פרספקטיבה כלשהי על החיים שלך. אז גם תוכלי להחליט אם את רוצה להמשיך לשנת שירות שניה/מדרשה/חתונה או לימודים וכו'

יש בזה משהו. אבל עדיין- הלב אומר שאולי כן עכשיו והשכל אומר לא...

זאת דעתי בכל אופן, יש שיחלקו עליי

או שהוא התחלק על השכל..

ולא מתחתנים בשביל "להראות לכולם"...

 

חכי קצת, תתיישבי בדעתך. כל דבר בזמנו.

ולדעתי האישית (גם אני נורא רציתי להתחתן יחסית מיד אחרי התיכון, עבר לי סיימתי שירות ועוד לא התחתנתי ) תעשי שירות.
אני מבטיחה לך שלא תתחרטי על השנה הזאת. את רוב התהליכים הכי משמעותיים שלי בחיים עברתי בשנה המדהימה (והקשה) הזאת!
אחרי שירות יוצאים במבט הרבה יותר בוגר על החיים...

את יודעת שאת לא ככ בשלה לזה עדיין, כדאי לך לסיים לימודים ולעשות שירות כמו שאת רוצה- מאשר לפספס את הרצונות שלך בגלל משהו שאולי יבוא, שאת גם לא ככ מוכנה אליו... אם את רוצה להתחתן בשביל להוכיח משהו לסביבה/ כי זה קורץ לך ונראה כייף, אז כדאי לך להמשיך בחייך- ובהמשך תלכי על ההצעות- והאמיתי יגיע בעז"ה

תודה לכולם!

חבל לחתור לפני סוף תיכון אם את יודעת שאת לא מוכנה.. גם לי יש התלבטות כזאת שתכלס באלי כבר וא י בן 19 אבל אני יודע לחכות שאני אצא מהצבא וזה.. אז בנחת שיהיה לך!(:

יש משהו שגרם לך להתאהב בו?

היה לכם קשר מסוים?

או היא שלך?

האמת שאני לא התכוונתי שעל גיל אי אפשר להסתדר.. פשוט עניין אותי לשמוע מה זה מה שהיא רשמה שהוא לא בגיל.

ההדלקות עליו, נובעת מחיצוניות / שגם עשה משהו שמאוד הערכת אצלו? 

ואם כן מהו? (: 

לא בגיל זה שהוא לא יצא בשנה הקרובה, סביר מאוד להניח.
רמה דתית- הוא באמת פחות דוס ממני, אולי אפשר לגשר, אבל למה להתחיל מלכתחילה אם יודעים שזה יהעה בעייתי קצת?
ולמה אני דלוקה עליו? (אופ המילה הזאת מעצבנת ביותר! מישהו רוצה להכניס ללקסיקון משו חדש?
כמו שאמרתי זה כבר המון זמן, עוד משהייתי בתחילת התיכון אם אני לא טועה, ואז הוא היה יותר דוס, ואני אוהבת אנשים מסוגו.. ואנשים סביבי העלו את הרעיון, בצחוק כמובן, אבל לקחתי את זה קצת ברצינות. ובאמת חשבתי שזה ממש יכול להתאים!
אבל כשהוא נהיה פחות דוס חשבתי שזה יעבור לי כי אני רציונלית למדי, אז למה לא לשחרר?! אבל זה פשוט לא עבד!!

בקיצורצור שאפשר לדלג לפה כי סתם חפרתי:
פעם זה היה נראה מאוד מתאים, למרות שעכשיו זה כבר לא ממש, אני עדיין חושבת עליו יותר מהרצוי.

חשבתי פעם שגם אני מעניינת אותו, עכשיו אני כבר לא בטוחה שזה לא היה סתם דמיונות שווא

בנימוקים שכליים.. למה את נשמעת יותר מידי שאת יודעת ששכלית זה לא ילך...

יכול להיות שזה מתאים ומה שאת חושבת שהוא הוא לא באמת נכון.. אבל אי אפשר לדעת.. לכן הייתי ממליץ:
לעשות משו בעניין..
או 'לחתור למגע' ולברר צד שלישי וכו'
או לתת למח לשלוט, ולהתקדם הלאה..

אתה חושב שכדאי לחתור למגע?
כי כמו שאמרתי, נשמע כאילו הכי הגיוני זה לשחרר,
ולמרות רציונליותי הרבה, אני חוששת שאני לא מצליחה לגמרי באשמתי כי אני לא מספיק רוצה.
אפילו התייעצתי אם מישהי שמכירה והיא אמרה (שוב, ברציונליות רבה) שנראה לה הכי הגיוני שאני אשחרר..
אז אם אני אנסה בכ''ז קצת יצאתי חומוס...

אם על הדרך למדת להכיר את עצמך ולדעת לפעם באה, איזה הצעה שייכת ואיזה לא..


רק 2 הסתיגויות..
תיגע לעצמך גבולות כדי שרון בכל זאת זה יזרום, אז תגידי לו את הגבולות שלך ואם יסכים, מה טוב..
ומצד שני, אם לא יצליח ולא יצא מזה כלום אז תשחררי ממנו לגמרי (בלי להגיד לעצמך, אולי בעתיד הוא יהיה טוב יותר וכו)..


וכמובן אל תשכחי להתפלל על זה..
בהצלחה!

אם יש לך גם א(ע)מבא לתוספת?

 

לענ''ד זה יעבור כאשר יהיה לך מישהו שתדלקי עליו יותר, ואז ההוא כבר לא יעניין.

אני מסכימה עם יזהר, שאת צריכה פשוט להכניס לעצמך לראש ולשנן שוב ושוב כמה ולמה הוא לא מתאים לך.

זה חייב להיכנס בסוף.

 

 

נ.ב. תענוג לקרוא אותך. את כותבת בצורה משעשעת.

 

אלא על משהו שהוא היה פעם, אבל היום הוא כבר לא. כי הרי ברור לך שהוא כבר לא דוס ולא באמת מתאים לך. אז את רק צריכה לשנן את האמת הפשוטה הזאת הרבה, עד שהיא תיקלט היטב ותופנם.

ולדמיין סיטואציה משפחתית / זוגית של עוד 5 שנים.

ממש עם המון פרטים.
לדוג'- יוצאים לטיול בצפון לשלושה ימים. ממש לדמיין משפטים שיאמרו, אוכל שתאכלו....

למה כל "הפנטזיה" הזאת?
כדי להזכיר לעצמך מה שאת כבר יודעת- מה את מחפשת בבעלך.


בהצלחה!

וזה די בולט גם בלי לדמיין סיטואציות.
ואמבא-
א- העידודים שלך אהובים עליי במיוחד
ב- הבדיקה הזאת כוללת לחכות שהוא יהיה מוכן לצאת, ואם זה לא זה אז אני מתעכבת בערך שנה ככה סתם וללא סיבה
(שזה חומוס בלי ללמוד כלום)

את לא חייבת

אז להזכיר לעצמך למה הוא לא מתאים ובעיקר, למה מה שאת מחפשת *כן* מתאים.

בהצלחה

אני סתם מבחבשת אתכם לחינם!
ברור שהכי הגיוני שאני אשכח מעלם החמודות הזה.
זה לא עובד, באסה לי. אין מה לעשות.
כנראה קיוויתי שתגידו שכדאי לחכות לו, מאותה הסיבה שאני לא מצליחה לשכוח ממנו- אני עדיין מקווה כנראה. דבילי.
אפילו פעם אחת חשבתי שהצלחתי להניח לעניין ואז ..ראיתי אותו (אהבההה יש באוויייר)
אזז.. נראה לי אין מה לעשות..
תודה על הנכונות לעזור.
הבנתי שהתייאשתי.

קודם כל, כל הכבוד על המודעות העצמית הגבוהה. ועל היכולת להודות ככה מול כולם בדברים שלא תמיד נעים להודות בהם. לא מובן מאליו בכלל.
ולמרות זאת, אני מניח שההודעה שלך נבעה מרגע של ייאוש, כי הרגשת שהשרשור לא תורם לך כלום. וכעסת על עצמך על זה שאת עדיין ממשיכה לחפש אחריו, גם אם זה ע"י השרשור הזה.
לכעוס על עצמך ודאי לא יעזור. ואל תתייאשי. אם את חושבת שהוא לא מי שמתאים לך, אז את תצאי מזה בסוף, בע"ה.
היו פה הרבה אנשים שפירסמו מקרים, שבהם הבחור/ה חתך/ה אותם, אבל הם חשבו שזה מתאים. וממש היה קשה להשתחרר, אז מן הסתם הם היו "דלוקים" עליהם. ב2 הבדלים עיקריים מהמקרה שלך:
1. היה להם קשר עם הבחור/ה שחתך/ה אותם. זה פי כמה קשה להשתחרר מתחושות שבאות אחרי קשר.
2. הם דווקא חשבו גם בשכל שיכול להתאים, ולא רק נדלקו ברגש.
ולא-אחת היה פה את מי שהעיד עפ"י ניסיונם של רבים, שתמיד משתחררים בסוף. תמיד מסתכלים אחורה, ואומרים: וואו, טוב שזה לא היה זה. כי מי שיש לי עכשיו הרבה יותר מתאים לי. אני חושב שאת יכולה גם להסתכל ישר ולומר את זה, שמישהו אחר יותר יתאים לך... כך זה נראה, לפחות.
לפי מה שאת אומרת, הבחור לא בשבילך. לא מתאים לך... זה לא הולך להיות קל, אבל את צריכה לנסות לשכוח ממנו. לנסות להבהיר לעצמך, שכל מה שהיה בו שהתאים לך, עזב אותו. כך את מתארת. אז גם הקשר שלך אליו, צריך לעזוב אותו.
זה לא יהיה קל, וזה לא בלחיצת כפתור. לדעתי, נסי להכיר אחרים. בע"ה ייתכן שתיפתחי קצת, ותכירי אפשרויות אחרות... לאט-לאט זה ישקע.
וודאי לא שווה להשאיר את עצמך באוויר בשביל מישהו שלדעתך לא יתאים. הכריחי את עצמך, וה' יעזור לך שזה כבר יבוא ממך בשמחה

באמת תגובה יפה..
אני כנראה אעשה את זה, אני רק מאטד מתקשה לקבל את הרעיון של לצאת עם מישהו אחר...
יותר מדי זמן חשבתי שזה יהיה הוא.
אז עכשיו אני בשלב הזה שאני יודעת שאני כנראה אצטרך לצאת עם מישהו אחר, גם כדי לבדוק אם זה עוזר לי לעבור הלאה,
אבל לא עושה את זה, כי... שאלה טובה.
פשוט לתת זמן שאני ארגיש שאני מסוגלת?
זה כאילו מגוחך, מצד אחד אני רוצה לצאת כדי לשכוח ממנו,
מצד שני אני לא רוצה לצאת כי לא שכחתי ממנו וזה סופר קשה לי רק המחשבה...

ו.. באמת תודה! פשוט מרגיש לי שזה חוזר על עצמו.. ולכן מייאש. אבל אולי זה מביא לבירור יותר מעמיק

שזה הצעד הנכון לעשות (לקבל הצעה אחרת) ,
אז אני עדיין מחכה עם זה.
על אף שכנראה זו הדרך הנכונה!
אז אני צריכה לחשוב על זה (כלומר, להבין כמה זה מטומטם שאני עדיין מורחת את זה ולומר: ''אז למה את לא עושה את זה?'' ולענות:''כי חשבתי שזה הוא! לא בא לי לצאת עם מישהו אחר ולפסול אותו באופן סופי ומוחלט!''),
ובעז''ה לאזור כוחותP-:
אולי אני עוד אציק לך אחרי שאגמור לחשוב מחשבות כה עמוקות.
הלוואי שהיה לי יותר כוח ואומץ

אם ה' שם אותך במצב הזה סימן שהוא נתן לך כוחות להתמודד ולהתגבר עליו..
(מה שכן זה לא עושה את זה למשימה קלה..)


מניסיון אישי, לשים את הלב בבית כלא ולתת למוח להחליט לבד זה לא יחזיק לנצח.. אז תנסי גם לתת ללב ולרגשות להתפרץ ולהתפרק עם חברה טובה שלך.. ואז תרגישי חופשיה להתחיל ולפתוח דף חדש..

אם יש לך אח או משהוא כזה שיכול לבדוק בשבילך ואני חושב שהכי טוב שתגשי אליו ישירות עם כל הפדיחות שיש בדבר ופשוט להפתח איתו זה יקל עלייך הכי הרבה. יכול להיות שהוא גם מחכה לך והוא חשב בדיוק אותו דבר עלייך שאת לא רוצה או משהו כזה ודרך אגב אם את אומרת שהוא היה דוס הוא תמיד יכול לחזור להיות דוס .דוס זה תכונה באדם גם אם הוא עכשיו לא דוס יכול להיות שזה קרה מהצבא או משהו כזה אבל בתוך תוכו הוא רוצה להיות דוס.אני חושב שאל תוותרי תגשי אליו וככה תפתרי את כל הרגשות שיש לך כלפיו.את אומרת שהיו תקופות שחשבת שהוא דלוק עלייך יכול שהוא עדיין אבל הוא מפנים את זה בשביל לא להתפוצץ כי הרבה זמן של תיכון זה הרבה זמן

כשיש הדלקות שמבוססת על דמיון זה מאוד חזק. אבל ברגע שמתפוגג הדמיון מתפוגגת לה גם ההידלקות. אל תוותרי על השכל. תשבי עם עצמך ותחשבי מדוע את רוצה את הבחור הזה. יכול להיות שיש בו תכונות נדירות שאת מאוד אוהבת? יכול להיות שיש משהו באישיות שלו שעושה לך את זה? האם את באמת רוצה אותו ורואה שיכול להיות לך טוב איתו לטווח הרחוק?

אם את חושבת בשכל שזה לא מתאים ואין מספיק ביסוס גם להתאהבות הקצרה הזו - לדעתי תוותרי. תשכנעי את עצמך בשכל שזה לא שווה לטווח הרחוק ותעזבי. אם לחילופין את מגיעה למסקנה שזה דבר שווה ויש כאן סיבות טובות למה את רוצה את הבחור הזה אלא שיש רק כמה קשיים ופערים ממוקדים(ובכל אופן את מרגישה שזה שווה את זה) - אז אל תפחדי מהם ותנסי ליזום דרך אדם שלישי.

זו דעתי על פניו במה שנשמע מדברייך. אבל כמובן שאני לא מכיר את הסיפור המלא וייתכן וישנם פרטים נוספים. אשמח לעזור ולשמוע קצת יותר בפרטי.

בהצלחה!

שבת ממש כיפית!

לק"י

יונתן פולארד השתחרר!

היתה שבת כיפית עם אורחים (ותודה שבאתם אלינו) ואוכל טעים (ונשאר אוכל להמשך השבוע!).

אין השתלמות/ ישיבה השבוע....

שיהיו של ‏kitan ‎‏ (;

מנסיון

מכירה המון המון שהתחילו לצאת במקביל.

כמובן שלא משכו קשר עם 2 במקביל,כן?

אבל קיבלו 2 ואפילו 3 הצעות במקביל,

התחילו לצאת ואז לאט לאט סיננו בהתאם למה שמתאים ונראה להם...

וגועל נפש בלי שום קשר.

 

 

ה' יצלנו

שיגיע התחום האפור נראה...

אחרי תקופת יובש בד"כ זה קורה שפתאום מגיעה מתקפת הצעות, אז נראה...

כשיש לך 5 הצעות במקביל כל פעם כשאתה מסיים קשר,

ובערך 2 מהם לוחצים שתברר - זה פשוט קורה...

 

זה באמת מבלבל ומעצבן, וגורם לא לברר לגופן של הצעות,

אלא כהשוואה לדמיון אחר שעלה לך מההצעה האחרת...

לא דיברתי על לצאת במקביל. דיברתי על לשמוע הצעות במקביל

לא לשמוע או מקסימום 2????

ואפשר הגדרה של "לשמוע"

ברור שלצאת רק עם אחת!!

אבל לשמוע, לראות מה יותר נראה לך, אין בעיה

לפסול?
תשמע על אחת. אם יש לה נתוני בסיס מתאימים אז שוט..
לשמוע על עוד אחת עם נתוני פתיחה מתאימים יכול לפסול את הראשונה, מה שיוצר מצב שה'שיווק' של השניה הרס לך,ייתכן, קשר מתאים יותר.

רק אחד. וגם אז לא לשמוע הצעות במקביל.

 

אני מאריך על זה בספרי החדש שיצא לאור בע"ה בקרוב

מבחורה שמכירה את שניכם שאתם לא מתאימים כלל. זה המצב שאני נמצא בו, ונראה מצד הדין מותר לי לשמוע הצעות אחרות, אבל מצד מידת הנקיות, אני לא שומע.

אולי לא הבנתי נכון. הציעו לך מישהי לפני שבוע ומאז לא קיבלת שום תשובה. אז עד שהוד מעלתה לא תחזיר לך תשובה אתה מסונדל?

 

לא שווה כלום.

[וכל מאמץ - מצמיח כחות חדשים באדם. "אין מעמידים אדם בנסיון אא"כ יכול לעמוד בו" - ולגדול מתוכו.  הצלחה רבה.]

שם הפורום הוא "זוגיות"

וחלק מזוגיות זה גם הריון.

יש עוד פורומים בערוץ:
/Forum/Forum.aspx/f58
/Forum/Forum.aspx/f76
/Forum/Forum.aspx/f20

לא סתם הפרידו ביניהם

שייכת רק למילה "נישואין"

תהי בטוחה שהקב"ה דואג לך והוא יביא לך את מה שאת רוצה בזמן המתאים.

ואני אומרת את זה גם לעצמי ...

 

 

 

(סוף סוף יש פה שאלות מעניינות)

תראי איפה את ואיפה אנחנו....
תשמחי!
חלילה אני לא שוללת את לגיטימיות נקושי.רוב שמחות!

לנו!ושום דבר לא ברור מאליו, כלום!
טבע האדם לשאוף לעוד ועוד. כמה קל לשכוח את כל הטוב שישנו בדרך להשיג את המטרה הבאה.. הרווחנו מהטעות שלך ...
התודה מושכת ישועות..

נראה לי שציפית לתגובות מעט שונות..

יצא לי לאחרונה לגלות שהפלות, לצערי, הן תופעה נפוצה משחשבתי :'

אני חושבת שזה בטח ממש קשה גם לבד, לחוות את הכאב הזה.

בטח כשיש סביבה שהרבה כבר 'עוקפים' אותי ומצליחים היכן שאני לא.

אני חושבת, שאנשים לא קנאים מטבעם.

הם פשוט כואבים. וכשהם רואים את חוסר ההצלחה שלהם - אז זה נדלק.

 

אחת הדרכים שלי להתמודד עם חוסר הצלחה בתחום מסוים: היא לפתוח תחומי עניין נוספים.

"מהבוקר הייתי שקועה ב- א"ב. עכשיו יש לי זמן למשהו אחר. תמיד רציתי פ' וחשבתי שלא אגיע לזה. אז עכשיו פ'!"

או למשל "אחרי מפגש חברות בגינה, אני מרשה לעצמי..."

 

עוד עצה שעוזרת: להתנדב.

היכן אני יכולה לעזור. גם לחברים סביבי. לפעמים הם צריכים ממני את הדברים שבדיוק אני האדם לתת להם.

כמובן, דברים שאני שמחה לעשות.

 

שבת שלום ומבורכת!

נכון, יותר קל להגיד מאשר לעשות (לא סתם ההגדרה היא "קושי") אני לא חושב שיש לך במה לקנות במישהי אחרת גם לך יש הרבה דברים טובים. אי אפשר אף פעם לדעת מה ולמה דבר כזה קורה לי עכשיו, בפרספקטיבה של זמן את יכולה לראות שדווקא מתוך כל הקושי שלך צמחת לא מהדברים שבאו לך בקלות.

זה לא אומר שזאת המטרה בחתונה. 

יש הרבה מטרות בחתונה

וכל אחד והמטרה שקרובה לליבו

ודאי אדם מקים חורבה מחורבות ירושלים, ביוצרו חיים חדשים.

אבל דוגרי - אדם שמח כי לא טוב היותו לבדו, וטוב להיות יחד.

חורבות ירושלים הנבנות הן תוצאה, ופחות מניע אצל רוב העולם.

אבל אולי זאת רק העין הרעה שלי, שקלטתי חוסר כנות..

הוא מתחתן בשבילו אבל רוצה גם לכוון על עם ישראל
למה צביעות? להיפך, הוא יודע כמה זה יקר ואפילו שהוא בעיקר מרגיש שהחתונה היא בשבילו הוא מחליט בצורה שכלית לכוון גם כלפי שמיא

אני אוהב את הבחור (שבינתיים אברך חשוב +, ב"ה...), ומאוד מעריך אותו.

 

לי זה צרם, אולי כי אני לא אוהב שמחצינים דברים כאלה...

לטעמי, שאיפות ורגשי הקודש של האדם צריכים להישאר בינו לבין קונו,

כשאשתו כגופו ודאי שותפה ומעורבת בהם. אבל זהו.

 

אם הם ממלאים את הדברים של האדם כשהוא מעביר שיעור וכו' זה סיפור אחר,

אבל לא לחלל אותם ולומר אותם במפורש, זה פוגע באינטימיות והכנות שלהם.

 

קשה לי עם הניסוח 'בואו להשתתף בשמחתנו בבניין אחת מחורבות ירושלים'.

תכוון על זה, תחשוב על זה, אל תחצין את זה.

אשרי מי שכוונתו לשמיים גם כשזה יוצא, וכיודעו ומכירו ייתכן שזה המצב.

לי זה צרם. זה היה נשמע לי איבוד של טבעיות בריאה.

זהו.

 

ולגבי כוונות:

יש כוונה שכלית, ויש כוונה מעומק הלב.

אדם יכול לכוון בשכל 'קבל והבן, עם ישראל / יעקב / הקב"ה, אדון הכל היה הוה ויהיה, תקיף ובעל היכולת וכו'...'

השאלה היא האם הוא קיבל עול מלכות שמיים או רק חשב לעצמו מחשבות נכונות...

אז בשבילך כל הבעה של רצון לבניית המקדש או רצון להשתייך לעם ישראל(זה סוג של הבעת שייכות
וההזמנה אומרת שבעצם זה לא רק שמחה פרטית שלנו וזה לא רק בנייה פרטית שלנו זה חלק קטן ממשהו הרבה יותר גדול, חלק מבנייה ושמחה של העם כולו)
אבל אם זה מה שאתה חושב אז בכיף
ומה שכתבת בסוף מעצבן אותי, כי אתה לא יכול לדעת מה עבר לו בראש או בלב או אם אלוקים צריך לקבל את זה או לא או אם זה ראוי להתקבל אצל הקב"ה
אנחנו רואים לעיניים וה' רואה ללב
זאת דוגמה קלאסית של 'אל תדון את חברך'

כשאני אומר תיקון חצות [שזה אבל על המקדש] - אף אחד לא רואה את זה,

ואם מישהו נמצא בחדר - אני יושב על המיטה [ולא על הרצפה] ויעני קורא קר"ש על המיטה.

יש רגשות שהם אינטימיים, וגם אם הם אמיתיים - לא שייך להוציא אותם החוצה

 

לא באתי לדון האם אדם צבוע או לא.

סתם הפריע לי ששינו מנוסח מקובל באופן שמחצין כוונה פנימית.

 

הגמ' שם אגב מדברת על המשמח חתן וכלה ולא על הזוג עצמו...

והיא אגב אומרת 'כאילו הקריב תודה' ו'זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות'.

משום מה את זה אף אחד לא חושב לכתוב בהזמנה...

 

ובסיפא לגבי קריאת שמע, התכונתי להוסיף שלרוב יש פער בין השכל לבין הלב.

נכון שבחתונה אפשר ללמוד הרבה קודם, ולכוון בשכל על חורבות ירושלים וכו'.

אני גם מאמין גדול שזה מה שקורה בבניין בית בישראל, וזה חיבור לנצח, וייחוד קוב"ה ושכינתיה, כפשוטו, ממש.

אבל אני לא יודע מה אני באמת ארגיש כשבע"ה יזכנו הקב"ה לרגע הנכסף הזה,

שהוא כ"כ גדול ולא ברור איך מסרו אותו לילדים כ"כ קטנים (הרב'ה מקוצק)

מה שכן, הרגשות שלי יישארו ביני לבין אשתי שתחי', ולא יוחצנו...

 

ועוד נקודה:

זה תלוי חברה.

יש חילוק בין דברים שחורגים מהנורמה לבין דברים שנורמליים בחברה.

הרצון שלא יהיו הרוגים בפיגועים הוא כלל ישראלי, אבל מאוד נורמלי.

לכן לטעמי אין בעיה בהחצנתו [ואין לי כרגע את ההגדרות המדוייקות למה].

בגדול, זה טבעי, פשוט, נורמלי, ולא בעל גוון חריג וייחודי.

 

בלי שום קשר, יש לי הרבה עבודה על העין הטובה...

או קראון הייטס...

אין מה להתבייש, את צריכה להתחתן

יש לך הסבר מוצדק לסיבה שבגללה סרבת מקודם, אז אין לך ממה להתבייש.

לפנות יפה, אולי אפילו במסרון לא מעיק שאומר-התבגרתי, והגעתי לגיל שאפשר להתחיל.

ולזכור את מה שרבינו הקדוש, רבי נחמן אומר שאין יאוש בעולם כלל!!!

מגלגלים זכות ע"י זכאי..
בהצלחה!

תמיד המציעים מגיבים בהבנה ושמחים לעזור. הם מציעים לך כדי לעזור לך. בהצלחה!

ולפעול לטובת העניין, תודה לכל המגיבים! עזרתם!

תמיד יש צד ג לפדיחות וכ'ו. אבל אני במקומך הייתי מחכה עד סיום הפסיכו.. ;)

היא השפילה מבט מהחוקר אל כוס המים שעמדה על השולחן. היא נשמה עמוק ואז התחילה.
"הכל התחיל כשגלשתי בפורומים של ערוץ 7 ונתקלתי בהצעה מעניינת..."

לגברים בכלל יש פחד ממחויבות לנשים יש פחדים מג'וקים ולכל אחד יש את הפחדים שלו. את יכולה להירגע- זה נורמלי לחלוטין, אל תפחדי- תחפשי בחור טוב, תמצאי ותעשי צעד-צעד. החתונה היא סה"כ ערב אחד וחבל בשביל ערב אחד להרוס חיים שלמים וטובים

תעשי סיבוב בריקוד עם מישהי ואז תקחי אותה לברכה ארוכה-ארוכה עד שמישהי אחרת תתפוס את מקומה

 

ולגבי מי שיבוא לרקוד- 

יש פה בפורום הרבה שישמחו לבוא לשמח!

אבל אפחד בארץ לא מעסיק כאלה, כי יש מתנדבים בד"כ.

אפשר הרחבה ל'חברות כמעט ואין לי'?

סתם 

 

אני פשוט לא סוג של בן אדם שיודע ליצור קשרים עם אנשים.

אז אין הרבה לי חברות, לצערי הרב 

ב"ה נשואה באושר 9 שנים....
אני ביישנית ולא אוהבת שכולם סביבי אז ביקשתי מאחיות שלי וחברה טובה שישימו לב שאין ריקודים שאני באמצע וכולם סביבי. ממש פחדתי מזה.

בסוף נהנתי ממש ודיסק אפשר לראות שכן היו כמה פעמים שהייתי באמצע אבל כנראה שעם כל השמחה לא הרגשתי בזה.


שיהיה במזל טוב(:

או רק חופה נחמדה בבית כנסת..


האמת יותר נחמד מחתונות מפוצצות עם ריקודים....

חתונה שיש בה יותר דיבורים ופחות ריקודים, חתונה שיש בה כמה נאומים משמעותיים, חתונה שיש בה... 

משו שיהיה בתבנית שישמח אותך ויתאים לאופי שלך ויעשה לך טוב

 

 

רק לא חתונה עם קומזיץ ופייקה

זה יהיה קשה מידי לדודים והסבים... 

החתונה היא בשבילך !!! קודם כל !! ובן זוגך גם כמובן

אחכ ההורים והמשפחה, שגם שמחים בשבילך. וכמובן שהאורחים והמשתתפים שם בשבילך.

את ממש לא צריכה לעשות 'כמו כולם'

את צריכה לעשות מה שטוב ומתאים לך

זו כנראה הנקודה המרכזית שאת צריכה לעבוד עליה בחתונה הזו- לא לעשות בשביל אחרים ובשביל להראות כמו אחרים , אלא להתחשב ברצונות ובצרכים וברגשות שלך !

את צריכה קודם כל לדדבר על זה עם הסובבים אותך, ולהוציא החוצה בדיבור את המחשבות האלה.

התחלה יפה מאוד שהעלית את זה פה בפורום, ההמשך- בפני אנשים. לדבר לדבר ולעסוק בזה

כל הזמן לבחון איך את עם הרגשות (לפעמים אחרי שמוציאים בדיבור מרגישים פתאום שזה דוקא לא כל כך כמו שהרגשנו לפני שהוצאנו ולפעמים להיפך- ההרגשה רק מתחזקת)

נקודה נוספת- אצל סתיים הרבה פעמים פחות מקודל להיות שונה ולהתנהג לפי מה מתאים לי אלא שומרים על הסטנדרט הסביבתי.. זה כמובן בא על חשבון האנשים ששונים מהכלל בדבר הספציפי הזה וכך הם נפגעים . זו טעות חמורה לדעתי..

 

בהצלחה רבה,

ותזכרי תמיד שאין שום בעיה ברגשות שלך ! את ככה וכך ה' ברא ורצה אותך ..

 

תבדקי עם החברות, בנחת, מי באה..

 

אם את רואה שזה יוצא מעט מידי - תגידי בשקט למישהי מכאן.. הרי את "ניק פעיל", אז מן הסתם כולן ממש תשמחנה לשמח אותך, זה לא סתם "לצאת ידי חובה"..  והן תבואנה רק לריקודים, אולי ישתו משהו - כך שלא מעמיס על ההוצאות...

 

[ותיצרי בשקט קשר עם מישהי מהן, תגידי לה שאת לא אוהבת לרקוד, ואם היא יכולה לארגן ריקודים כאלה שלא ממש יסחבו אותך.. שירקדו סביבך. ואם תיסחפי מהשמחה להצטרף - הרי אף פעם לא היית בחתונה של  עצמך - אז מעולה]

 

העיקר, לא לפחד כלל.... ממש יופי שאת מתחתנת. זה לתמיד..

 

[כעת - מקריאה שניה, לא הייתי בטוח אם זו שאלה מעשית, או רק "תיאורטית", כשתתחתני..  אז אם מעשית - יופי. אם לא - אז כשיגיע תוכלי לנהוג כך. אלא אם כן עד אז תגלי שבעצם יש לך לא מעט שבאות ואפשר לפתור את זה איתן..]

 

גם אני שונאת לרקוד, ובחתונות ובאירועים אף פעם לא רוקדת - או רק קצת, כדי לצאת ידי חובה.

ובחתונה שלי - כאילו ריחפתי מעצמי. אמנם רקדתי פחות מכלות אחרות, אבל עדיין הצלחתי להיות במרכז (פחד נוסף שהיה לי), ולרקוד.

מקווה שעזרתי.

בשורות טובות!

מישהי לימדה אותי שחתן וכלה הם צינור לתפילות בין עמ"י לקב"ה, ושהנושא הוא בכלל לא החתן והכלה אלא בשיתוף שלהם את הציבור בכוונה לשם שמיים (ושכל אחד ימצא את הלשם שמיים שלו..).

בקיצור- כשעמדתי בחופה התרכזתי בזה שלא כולם נושאים אלי עיניים אלא לקב"ה.. זה עזר לעניין הביישנות והמבוכה..

ולגבי הריקודים- ממש לא חייבים. אפשר מוסיקת רקע ותכנית אמנותית אחרת..

בס"ד

 

לגבי הפחד שלא יהיה מי שירקוד:

יש את צוות משמחים של ההנהגה הצעירה. אני יכול להגיד לך מ"בפנים"  שאת יכולה לבקש משמחים וגם משמחות מהארגון ולבקש שהמשמחים והמשמחות ישמרו על דיסקרטיות/יגידו שהם חברים של החתן והכלה.....

מדובר בבנים ובנות מהציבור הדתי לאומי שירקדו וישמחו מכל הלב וכולם יחשבו שהם חברות שלך וחברים של החתן והחתונה שלך תהיה שמחה ברמות על!. היו כבר הרבה חתונות שביקשו משמחים/ומשמחות וביקשו לשמור על הדבר בסוד.

את יכולה לבקש כמה משמחות ומשמחים שבא לך- ב"ה הצוות מונה מאות בנים ובנות.

 

ולגבי הפחד לרקוד:

גם אני עד גיל מאוחר לא רקדתי בהרבה חתונות בחיים שלי.אני ביישן מטיבעי. מה יחשבו עלי? ומה יחשבו עלי אם אני ארקוד באופן מפדח/אעשה תנועות מצחיקות? איזה תנועות לעשות בכלל? איך בכלל רוקדים? מה יחשבו עלי- אצא מטומטם לגמרי........................................................

אז זהו שזה היה בעיקר עד לא מזמן - לפני שהצטרפתי לצוות המשמחים.

אז החששות/הביישנות לא נעלמו לגמרי אבל אני במצב אחר לגמרי!

חתונה ראשונה הלכתי עם משהו שהוא כמו אח בשבילי(ככה הרבה פחות התביישתי) וביחד שימחנו בשמחה וחדווה רבים!

בסוף החתונה (סמוך ל7 ברכות שעשו שוב בסוף החתונה אחרי הריקודים והאוכל) הלכנו הביתה מאושרים ונהננו מאוד.

ביציאה מהאולם מיהרו לבוא אלינו 2 אנשים (אח ואחות החתן/הכלה נראה לי או בעלי קשר אחר אליהם) והודו לנו מעומק הלב(גם שנפרדנו מהחתן לפני כן הוא הודה לנו בעיניים דומעות לפי מה שזכור לי).

סיבה אחת מן הסיבות שהצטרפתי לצוות היא בשביל שאדע איך לשמח/לרקוד בחתונה משפחתית אם אצטרך…

אז את מוזמנת להצטרף למשמחות הרבות בצוות ועדיף שלחתונות הראשונות תגיעי לשמח עם חברה טובה וככה תעבדי על עניין הביישנות לרקוד ותלמדי איך לרקוד ועל הדרך תעשי מצווה עצומה של לשמח חתן וכלה:

mesamhim.wordpress.com/הצטרפות-למשמחים-ולמשמחות/

 

האתר של הצוות

הפייסבוק של משמחים ההנהגה הצעירה

שאם אתה מתחתן מעל גיל מסוים ולא בשנות ה20 המוקדמות מאוד- אף אחד לא יאמין שהם חברים שלך...

בס"ד

 

בהשערה שאת מתכוונת לגילאי ה30+:

זה נכון שהרוב סביבות שנות העשרים אבל יש גם בנים/בנות יותר מבוגרים.... אפשר לבקש מהם וגם מהגילאים של 23+....

כמובן שלא מבטיח כלום.

 

לרוב אלה שיש להם פחות קשרים חברתיים הם דווקא היותר מבוגרים, זה לא כמו מי שרק סיימה אולפנה ויש לה 100 חברות מהשכבה להזמין....

 

אז כנראה שאם עברת את גיל 22 [25 אם ארצה להיות נחמדה אתכם..] והזמנת משמחים, יחשובו אולי שאחיך הקטן נסחף במוזמנים.....

בס"ד

 

 

מנסיון של דיבור עם כלות וחתנים, הפחד שלהם הוא שלא יהיה שמח בארוע. הם רוצים שיהיה שמח, שתיהיה אוירה יהודית בחתונה שלהם.
יש חלק שמעדיפים שנגיד שהמשמחים חברים של הזוג, אבל יש גם חלק שמפרסמים אתזה שהגיעו משמחים לחתונה שלהם.

התפקיד של המשמחים הוא לשמח, והם בהחלט ממלאים את תפקידם נאמנה.
ישנם זוגות שמבקשים שהמשמחים יהיו יחסית בוגרים כדי שיראו חברים של בני הזוג, ואכן מגיעים חבר'ה בוגרים שעושים שמח לזוגות.

תפקידם הוא לשמח. הם לא שם כדי לגרום לאנשים לחשוב שהם חברים של החתן/כלה.

 

בס"ד

 

לא מזמן הייתי בחתונה, והמשמחות פשוט הרסו את הערב!!

הם לא נתנו לאף אחת להתקרב לכלה ולרקוד איתה,

אם הכלה מנסה לרקוד עם ביתה, אחרי שתי שניות המשמחות מעיפות אותה ולוקחות את הכלה למעגל שלהן,
כנ"ל אחות הכלה, וחברות טובות שלה שבאו מרחוק.

 

אני אישית ממש לא מבינה את הצורך בהרבה רוקדות.
מעדיפה שיהיו עשרים נשים, אבל כאלו שאני אוהבת, וכייף לי שהן כאן,

ולרקוד ולשמוח איתן,

מאשר שיהיו הרבה רוקדות ואני לא מכירה את הרוקדות בחתונה של עצמי...

 

הייתי בחתונה אחרת של חברה טובה, והיא התחתנה בגיל 35,

ואין לה הרבה משפחה כי לשני ההורים שלה אין אחים ואחיות,

וגם לסבים ולסבתות- ז"א אין בני דודים ואין משפחה.
החתן עולה חדש, וגם לא הייתה כמעט אף אחת מהצד שלו.

בכל זאת היא לא הזמינה את כל הקהילה,

למרות שכולם היו באים,

אלא הזמינה רק חברות ממש קרובות. 
כשהכלה נכנסה אז כולן קמו ורקדו איתה,

אבל לאחר שהסבתות והנשים המבוגרות התיישבו היינו אולי עשר רוקדות,

היינו אולי עשר רוקדות, אבל רקדנו מכל הלב, ושמחנו איתה, והיא הייתה מאוןשרת.
לא יישבנו לרגע, כי אחת הרגישה את המשמעות האמתית.

לא כחלק מתפאורה סתמית, אלא חברות קרובות שעברנו איתה ביחד הרבה במסלול הזה...

(למדנו ביחד מהיסודי)

וזו הייתה החתונה הכי שמחה שהייתי בה.

כי היו רק כאלו שבאמת באמת מאד שימח אותם המאורע,

כאלו שהשמחה הזו נגעה הכי עמוק בנפש.

והשמחה הזו התפרצה ונשפכה על רחבת הריקודים באופן שמעלה אותך טפח מעל הקרקע.

 

חתונה לא צריכה להיות מדד למצב החברתי שלך,וכ',

אלא היום בו את שמחה עם כל מי שמח בשמחתך, על בניית בית נאמן בישראל.

אני ממש לא מבינה מה אנשים זרים (משמחים?) אמורים לעשות שם.

 

וכך שורפים 100,000 שח בכמה שעות

100,000 קלוריות...

חתונה היא משהו משמעותי כל כך ועמוק, כך שלא צריך להוסיף לה פחדים מיותרים.

 

גם אני לא אוהבת לרקוד.

1- בזמן החתונה שלך את חושבת אחרת.  כך שאת לא מתמקדת בזה שאת אוהבת או לא לרקוד.

2- אני לא אוהבת לרקוד אז לא הגזמתי, עשיתי סיבובים במעגל (אבל בלי להזיע), יושבים קצת, מדברים קצת, יוצאים קצת מהמעגל. וממש לא מרגישים.

3- דעי לך שגם נשים מבוגרות אוהבות לרקוד ולשמח, ובמיוחד חברי משפחה טובים. כך שהמעגל לא חייב להיות מורכב מבני עשרים. וגם מהם לא צריך עשרות. עשר יכולות בהחלט לעשות שמח.

4- לא לבחור אולם גדול אם החתונה קטנה אלא מקום נעים ולא גדול, כך בודאי לא יהיה ריק.

5- התזמורת תעשה את ההבדל, תבחרי אחת שמתאימה למוסיקה שאת אוהבת, ותזמורת שמחה.

 

דבר נוסף, אולי קצת משונה, לפעמים שמתחתנים זה זמן להחזיר קשרים ישנים שניתקו.  חברה טובה מאוד שמשום מה ניתק הקשר, והיית מאוד רוצה לראות אותה ולחדש הקשר, וזו סיבה למסיבה. ומוסיפים חברה למעגל.

 

בהצלחה

 

אם טרם מצאת את המיועד תמשיכי לחפש ורק אחרי שתמצאי תגיעי לשלב הבא של ארגון החתונה והחתונה עצמה, עד אז אין מה לדאוג.

אם כבר מצא אותו והרגע הגדול מתקרב, אז מה שחשוב זה לא מה יגידו האורחים בחתונה, אלא ההרגשה שלכם כבני זוג ובמידה מסוימת גם ההורים והאחים שלכם.

שני בני הזוג צריכים להגיע להסכמה ביניהם האם הם רוצים חתונה גדולה או צנועה, באולם מפואר, בבית כנסת או אפילו בחיק הטבע.

האם לבן זוגך, משפחה גדולה או הרבה חברים, אם כך זה פותר את הבעיה של אולם ריק.

כפי שהציעו לך ישנם פתרונות להגדלת מספר המגיעים והמשמחים חתונה , ומנגד אפשר ללכת לחתונה צנועה בבית כנסת או בחיק הטבע (בתאום עם הרשויות הרלבנטיות) , אם אתם מתביישים מקהל המוזמנים אפשר להודיע בחופה, שבחרתם בחתונה צנועה כי החלטתם שבמקום לבזבז את כספי הוריכם על חתונה ראוותנית החלטתם לתרום סכום מכובד לארגון....

אם את ממש ממש לא רוצה לרקוד בחתונתך ובן זוגך תומך בכך, יש פתרונות רבים שיעזרו לך למלא את הערב בפעילות אחרת. דוגמאות - להצטלם עם האורחים היושבים ליד השולחנות, לברך את האורחים, ל"החטף" למעגל ריקודי הגברים ולשבת במרכז ליד בעלך.

תתכננו את הארוע, כך שאת ובעלך תשמחו בו והוא יתאים לאופי והרצונות שלכם ותתעלמו מכל הדברים הרגילים והמקובלים בחתונות אחרות. חוץ מטקס החופה עצמו (שגם אותו ניתן לעצב בתאום עם עורך הקידושים) ושבע ברכות בסיום הערב שום דבר אינו חובה.

לגבי הריקודים

א. לעשות תשובה, לא רוקדים כי זה נעים אלא כי זו הדרך של בני אדם לשבח להשם ולשמוח יחד. מכיר אנשים שרוקדים רק בחתונות ומצוות דומות (קידוש לבנה).

 

ב. במציאות בפועל זה ממש לא קשה בחתונה של עצמך לרקוד קצת. מקסימום תתנחלי אצל הגברים יותר זמן ותראי איך אחרים טורחים על זה.

שבחתונה שלי אני יעשה ערב שירה בציבור

כל הרעיון של 'המשמחים' שהוזכרפה הרבה - לא ממש מדבר אליי, זה נשמע לי יותר מידי אומלל. כאילו מציב אותי בסטטוס ממש נמוך שאני לא נמצאת בו (ב"ה).

 

אבל ממש עודדתם אותי בכיוונים אחרים - לא חשבתי על זה שבצד החתן גם יגיעו כנראה אנשים, למשל. או על הרעיון של חתונה בפורמט שונה.

 

אז תודה רבה

זוכר שפעם נסענו לבסיס. אני נהג וקצינה
סופה ממוגנת

טני והנהג ירדנו
והקצינה נשארה בסופה להתבשל כי אסור לבנות להסתובב בבסיסים שלהם

כמובן, עדיף למצוא פתרונות הולמים יותר, אבל עמידה בנהלים זה בסיס חשוב.

יש קבוצה של דתיים לאומיים תורניים בכל מחזור גיוס. אין בנות. בכל תקופת ההכשרה מניינים. תיקח בחשבון שאתה הולך לשרת עם הרבה שבאבניקים שהם פחות 'תורניים' לדעתי זה שליחות חשובה. הם חבר'ה נפלאים שהקטע הדתי נתפס אצלם בעיקר בקשר של מריבות עם ההורים.

אבל לא הייתי מעריך את הבחור לפי זה בגלל שיכול להיות שסתם הוא התגייס לשם כי זה הסתדר לו להתגייס במסלול של נצח במקום לעשות 3 שנים או להתחייב להסדר.

בעקרון החרדים של נצח הן שב"בניקים, והדת'לים הם תורנים לאומים..

אבל שוב זה רק סטיגמות..
יכול להיות שנים משם וכל אחד קיצוניות אחרת..

תלוי מה הרקע

אם הוא חרדי או שסניק אז הוא לא הכי חזק על גבול החילוני

אם הוא דתי לאומי אז הרוב דוסים

תבררי לכמה זמן הוא התגייס ואיזה מסלול ואיפה הוא למד לפני

את יכולה גם שאלות באישי אני יעזור לך לברר

שכן שלי משרת בנצח. בחור חרדי, תורני ורחוק מלהיות שבבניק.

תודה רבה לכם!

בהצלחה.

יש דוסים פחות ויש יותר... אבל מבחינת צבא כמסגרת הוא הכי שומר על החיילים מבחינת צניעות, שילוב בין בנים ובנות ושבתות ובכלל...

‏?

מכון המקדש וכו'...

סתם, אבל באמת ברצינות, אפשר להיות במלחה בלי לקנות כלום, בלי להיות בבית קפה או מסעדה, סתם לשבת במקום קצת צדדי ולדבר.

או בת"מ ירושלים אבל שם סכנת הדתיים שלובים גוברת פי כמה וכמה...

זה מקום סגור - שמתאים לחורף. מקום לא מחייב - לא בית קפה/מסעדה וכו', ולא מטרחן - כמו מוזיאון או משהו. 

 

החיסרון היחיד שאולי ישנו זה ריבוי אנשים - אבל על זה כתבתי, למצוא מקום צדדי ושקט. זה אפשרי...

 

 

עכשיו תגיד שגם ברחוב יש.
נכון, אבל בקניון יותר.

ואני יגיד שגם ברחוב יש ולדעתי אותו דבר. בחורף את צודקת, ברחוב יש פחות...

האנשים שיש שם שלא לבושים בצניעות?

 

זה שהרבה אנשים רואים אתכם?

 

זה שיש שם חנויות אולי עם תמונות לא צנועות?

 

תמקדי על מה דיברת כי אני בהחלט לא מבין מה באופן מיוחד "לא צנוע" בקניון...

תמונות בעיקר. פרסומות בכל קיר לאן שלא מסתכלים.
וגם הנשים שמרבות לבלות שם.. אבל על זה פחות חשבתי.

בקניון אפשר לבחור פינה צדדית שלא רואים בה את כל ה"תמונות" האלו. והסתכלתי על הרבה קירות בקניונים שאין בהם שום בעייה..

 

במחילה נראה לי שזה קצת הקצנה. זכותך כמובן, אני רק אומר את דעתי שלדעתי מוגם כבר לחשוש מזה... אחרת לא נגמור לעולם עם החששות.

אני ואישתי היינו עושים את זה לפעמים.

אבל לרוב, קשר בצבא זה לא קשר באזרחות.. לא רק בגלל שלא נפגשיםכל יוםאלאכי הראש שלך מונח במקום אחר, חודש אחרי השחרור וחודש לפני השחרור זה שני אנשים שונים..מניסיון שלי ושל הרבה חברים..

למה לפתח איזשהי תלות רגשית שלא תמיד נכונה?

כשאתם נפגשים- מעולה. זה הזמן לדבר 

לדבר בטלפון אפשר, אבל לא כל יום.

בכ"א- כללים אפשר לכתוב בשפע, ובטח כל אחד יכתוב משהו אחר.

הרעיון הכללי הוא לא לפתח תלות רגשית שלא תמיד מסתמכת על התאמה אמיתית ונכונה

ואז להתאכזב

וזה נכון גם לגבי מי שמשרת וגם לגבי מי שלא..

דבר ראשון.. כל הכבוד ויישר כוח על זה שאתה נותן מעצמייך ומשרת בצבא הגנה ליהודים בנוגע לשאלתך - השאלה היא כמה אתה בעניין שלה , האם אתה רוצה לבנות את הקשר באמת. והכי חשוב. כמה אתה חזק בדת , כי הרי לא משנה מה נגיד כאן כולנו אם אתה לא עד כדי כך דוס אז.. זה לא אמור לגעת בך , אבל- אני חושב שזה בסדר לדבר איתה בווצאפ לשאול לשלומה כל יום ,במיוחד אם אם זה הולך להתפתח למשהו רציני. תשקיע גם בשיחות . אל תתן לה להתקשר אליך. תמיד תקדים אותה אבל בגבול הטעם הטוב , ו הכי חשוב , אל תכניס אותה סתם לאשליות........ ערב טוב 

נפגשתי עם מישהו שהיה בצבא, ואלו קצת תובנות שלי..

 

1. קודם כל לדעתי חשוב מאד שמההתחלה הבחור ייתן לבחורה הרגשה שהוא בקשר, שאפילו שמצא רחוק מאד, הוא לא שכח אותה ונזכר להתקשר פעם בשבוע. אלא משדר שהיא חשובה לו. בתחילה זה טלפון כל יומיים ככה, לאט לאט כשזה נהיה רציני (בעז"ה) כדאי לשלוח בין לבין הודעות, ליזום התכתבויות, גם כשאתה לא יכול לדבר, זה מראה שאתה חושב על הקשר ורוצה לקדם אותו. 

 

אני מכירה חברה שחתכה כי הרגישה שהבחור כולו מרוכז בצבא ושכח ממנה.. סתם דוגמא, למשל אתה יוצא לשבוע מלחמה, ותיהיה שבוע בלי פלאפון, אז זה ברור שרגע לפני שאתה מכבה את הפל', אתה שולח לה הודעה או מתקשר.. וברגע שחוזר הפל' אתה יוצר איתה קשר. הדבר הזה נותן לה כוח ומוכנות לחכות את השבוע הזה, כי היא יודעת שאתה איתה..

 

2. צריך ללמוד לדבר רציני ולעומק, כמתקדמים קצת, א"א שהטלפונים יהיו סתמיים, כי הזמן הארוך בין פגישה לפגישה לפעמים מורט את העצבים.. צריך להרגיש שהטלפון הוא סוג של פגישה, שמרגישים שנפגשים וייצא משהו מהשיחה, משהו התקדם בהיכרות. לוקח זמן ללמוד לעשות זאת אבל אם הקשר חשוב לשתי הצדדים, נלחמים על זה וזה מצליח..

 

3. לנצל טוב מאד את סוף שבוע, שישי, מוצא"ש, וגם לעשות שבתות ביחד שכבר יותר זורם..

 

4. הבחורה צריכה גם להשקיע, לבורא לבסיס ביום שישי כשלא יוצא שבת, כדי להיפגש..

 

5. הוכחות מהשח!! קשר יכול להיווצר  בצבא! אם רק שני בני הזוג מראים ומשדרים שיש להם את כל המסירות והנכונות לכך..

 

6 כמה שזה קשה, זה קשר אדיר, מלא בציפייה וגעגועים כל הזמן..

 

בהצלחה!!!!!!!

הכי חשוב להראות נכונות, במיוחד מהצד של הגבר, דווקא בגלל שהוא פחות נמצא.

וגם- לי זה היה טוב שהוא לא היה בקשר צמוד יומיומי, זה נתן לי מרווח לנשום..

שהשיחות טלפון יהיו משמעותיות?

אשמח לקבל עוד עצות בנושא! נמצאת בצד השני, שהבחור משרת בצבא עכשיו...

כי איך לומר-

כשהוא נמצא במערכת צבאית, הוא נתון ברוב היום אליה..

וכך צריך להיות.

ולכן כשהם מדברים, ובעלי נכונות לקשר אמיתי ועמוק, זה ממש לא מובן מאליו..

ברגע שהיא מסתכלת על הדברים כך

כל שיחה הופכת להיות בעלת משמעות.

 

 

אם הוא יידע לצאת שנייה ולו רק בשיחות טלפון מכל השגרת יום הקשה ולהקשיב ולהבין ולהכיל אותה ומה שכבר עליה..

והיא לא תחפור יותר מידי כי הזמן שלו יקר, ובמקום זה תידע להעריך ולעודד אותו ולהכיל את מה שעבר עליו היום (וכמובן גם קצת לחפור במידה הנכונה...)

אז הם כן יכולים לחיות במערכת יחסים בצבא..

(שוב, לטעמי כדאי לחכות קצת אחרי השחרור ולנהל מערכת יחסים תקינה אבן זה לא הנושא.. )

שאוי לנו אם כולם היו יכולים "לצאת לשנייה"..

זה לא כזה פשוט עבורו להתנתק מתי שהוא רוצה משגרת היום. מה גם שלפעמים הוא פשוט לא יכול.

ההכלה צריכה להיות יותר מן הצד שלה..

שתבין שהמציאות הזו היא לא פשוטה, ולכן כל צעד שהוא עושה לקראתה, זה ממש לא מובן מאליו

 

-כמובן שלא לכולם זה מתאים.

 

 

שלום וברכה!!!

אני מאחלת לך ס"ד מרובה בצעדים הנכונים.

כדי לעשות הכל בצניעות,(וזה לא מאד קשור לדרגה רוחנית(רב סמל/ אלוף/וכו..) אלא לרצון להקים בית על יסודות איתנים). אם לפי רוב הערכים החשובים לך ברמה ראשונה היא עומדת, ויש כימייה, אז כדי להיפגש, ולקדם את זה. לדבר  ברצינות(שיכולה להיות מתובלת בהומור) על החיים לפני ואחרי.. על הרצונות, המשפחות ומה שחשוב לכם..כדי שלא תגלו את זה שכבר יהיה קשה..

מה שחשוב בקשר אמיתי-להראות אכפתיות, להקשיב!! ולפני שכועסים -לדבר.

בהצלחה

 

דיברנו וניסיתי שהשיחה תהיה קצת יותר מ- איך עבר עלייך היום ואיך בצבא,
והוא לא זרם כלכך להכנס לשיחה ״משמעותית״.
הבנתי שעצם זה שאנחנו מדברים זה משמעותי כי הזמן שלו חשוב. אבל מה עם התוכן עצמו של השיחה?
זה קשה לדבר בטלפון וליצור ככה קירבה או אינטימיות כזאתי של זוג.
נראה לי שזה יותר מרחיק ממקרב.....
לא יודעת מה לעשות 😞

לפעמים גם קשה לנו, הבנים, להבין איזו משמעות יש לשיחות טלפון בעיניכן.
הסבירי לו מה החשיבות של זה בעינייך, מה היית רוצה שיהיה בשיחות...

אז תנסי שבשיחה הבאה תדברי קצץ על עצמך ולא רק עליו..
וכמו שאמר זה מעלי, לא תמיד בנים מבינים את המשמעות לעשות טלפון..

וכן מצידך תנסי להיכנס לראש דגלו טסה שהוא משתתף אותך במה שהיה לו היום ולא רק ב'היה בסדר' זה כבר משהו..

צודקת

יש משהו בקשר עם בחור כשהוא משרת בצבא,שמלמד את הזוג שכל פגישה תיהיה באמת עניינית,לומדים לדבר על הדברים החשובים(כמובן שיש גם כיף וכו')כמו שבנות אמרו כאן זה תלוי החייל ותלוי הבת.הבת שצריכה להבין כיצד המערכת הצבאית עובדת(פתאום החמישי מודיעים לחייל שהוא סוגר שבת..ואז הפגישה נדחית בעוד שבוע)לדעת שאם הוא לא עונה יש סיבה.והבחור מצידו צריך לדעת שהבחורה מחכה לשמוע שיחה/ אסמס .כשנפגשים(אני יוצאת מנק' הנחה שהחייל לא יוצא יומיות)אולי נוא קצת עייף,אז לנסות לבוא עירני.בקיצוק יש משהו מיוחד בזה.! זה גורם גם בהמשך הקשר לגעגוע(במובן הטוב) בהצלחה!

פשוט תנסה להרגיש את בת שאתה יוצא איתה, החיים זורמים זה לא נוסחה

אבל בהתחלה לא מומלץ לפתח יותר מדיי רגש להימנע משיחות טלפון מרובות.בהצלחה

אבל היא מוחלת לו כדי שהוא יעשה אותם, אז זה פחות בעיה.

יש לזה נזק בכל מקרה, קשה מאוד ולא בריא כל-כך.

השמשמעות הרגשית היא החשובה וזה משאיר המון משקעים זוגיים.

 

מן הסתם היא מוחלת.

או מלחמת מצווה או לכל הפחות פיקוח נפש (בביטחון שוטף)

או ביחידה שדורשת הארחת שירות, אז שיחדה את החתונה לאחרי השחרור, או שידחה את השירות בשנה, או שישרת כג'ובניק במקום עם יציאות בתדירות גבוהה.

מי שמשרת בקרבי ומוכן לעזוב את אשתו בשנה הראשונה לתקופות ארוכות - טיפש לדעתי. תמיד ימצאו לאחד כזה מחליף. תאמין לי. גם לרמטכ"ל יש מחליף. וחושב שמדובר בדרגות נמוכות יותר.

זה שהוא הולך מאישתו לשנה אינו מבחירה.. הלוואי שהיה אפשר אך זה לא פיתרון מציאותי שישחררו חייל לשנה מהצבא כי הוא התחתן. (למרות שאני ממש בעד;) )

אלא אם כן הבחור הוא קצין או משרת ביחידה מובחרת או ג'ובניק עם יציאות טובות, שיחכה עד השחרור כדי להתחתן. שיצא לדייטים, שיתארס אבל שיחכה עם החתונה עד לשחרור.

אם הבחור לפני צבא, אז שיחכה עד לשחרור או שיתחתן לפני, אבל שידחה את השירות בלפחות שנה, או שלפחות ישרת בג'וב עם יציאות בתדירות גבוהה. ושיחכו עם הבאת ילדים עד לאחרי השחרור, אלא אם כן הוא בג'וב עם יציאות טובות.

זו דעתי בעניין, עקב הכרות מאד קרובה עם הנושא בקרב אנשים שאני מכיר ועוד מספיק סיפורים ששמעתי. הרבה חושבים שהם יהיו אדיאליסטים גיבורים ושהם יעמדו בזה, אבל בפועל לגבר זה קשה ולאשה אף יותר. ולהרבה זוגות כאלה, יש אחר כך תקופת שיקום ארוכה של הקשר שבדרך כלל לוקחת שנים, במיוחד אם נולד/ו להם ילדים לפני או תוך כדי הגיוס.

ולרוב הבנות שחושבות שתוכלו לעמוד בזה בגבורה, אל תשלו את עצמכן. במקרה הזה תשתמשו בשכל ואל תלכו עם הרגש, כי רובכן סתם "תירו לעצמכן ברגל" ותצטערו על כל העניין.

ולכל אלה שאומרים מלחמת מצווה. מדובר על מצב של מלחמת מצווה ממש, כך שאם היא פרצה מלחמה בזמן החתונה, אז החתן חייב לצאת מחופתו וללכת להילחם, מדובר על מצב שאין בו ברירה. אבל עכשיו אנחנו לא בדיוק במצב של מלחמה ממש, אלא במצב ביניים שלפני מלחמת מצווה ממש, ככה שבהחלט יש לנו ברירה ואפשרויות לבחור מתוכן. ככה שאדם יכול להשתמש בשכל שלו במקרה שהוא הולך לקרבי, ולהתחתן אחרי השירות או לדחות את הגיוס בשנה.

לכן יהיה אסור לו להמשיך בצבא, אלא אם כן הוא נמצא ביחידה מובחרת או מקום חשוב במודיעין שבו מתעסקים בלוחמה חיונית, ופיקוח נפש ממש.

שיחכה עם החתונה לשחרור או שידחה את השירות בשנה.

כל האמירה של יציאת החתן מחופתו להילחם, זו דוגמה, שבאה להגיד שאם פרצה מלחמת מצווה בזמן החתונה, אז הוא חייב מיד ללכת להילחם, גם אם זה באמצע החופה. המסר הוא, שלא משנה מה אתה עושה באותו הרגע, אתה חייב מיד להפסיק וללכת להילחם.
אבל העדיפות היא, שאם יש לחתן אפשרות להישאר עם אשתו בבית בשנה הראשונה לנישואיהם, אז שישאר בבית. וכיום בהחלט יש את האפשרות הזאת, לבחור יש את האפשרות לדחות את החתונה לאחרי השירות או, לדחות את השירות בשנה, או לשרת בתפקיד אם יציאות תדירות.
(למעט אלה שישרתו או משרתים ביחידות מובחרות, קצינים, אנשי קבע, או ג'ובניקים ביחידות מסויימות שלא מאפשרות יציאות בתדירות גבוהה, ואין באפשרותם לדחות את הגיוס).

זה לא נעים - אבל יש להם כנראה עוד הרבה. ואת צריכה, בצדק, לדאוג לעצמך..

 

הצלחה רבה, בקרוב ממש.

לעשות השתדלות עצמית ולא להתייאש