פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1089)

יצא לך לצאת?

לפעמים אנשים עם חששות להתחיל ולחצים שנרגעים אחרי שיוצאים קצת

אפשר ליצור את הסיטואציה. 

אין עליך!!

ומה את ערה בשעות כאלו??

יש מורכבות גדולה ביחס בין הדרך לתוצאה, בין טעם העץ לטעם הפרי.

רוב האנשים כ"כ מרוכזים בתוצאה, בפרי, עד כדי שכחת הדרך.

אחרי החתונה יש הבאת ילדים, חינוך ילדים, מתבגרים, לחתן אותם, נכדים וכו'...

הקב"ה רוצה מאיתנו דבקות בדרך את התוצאה, בתוצאה, ובדרך ממנה הלאה.

מה שמחזיק אותי: אם אני פה, כנראה הקב"ה רואה את זה כדבר הכי טוב בשבילי.

מכל המצבים, מכל הסיטואציות האפשריות הקב"ה בחר בשבילי את מצבי הנוכחי, כטוב ביותר עבורי!

קשה, מייסר, סוחט כוחות בקטע אחר, אבל כך הקב"ה רואה את טובתי, והוא ית' יודע הכי טוב..!!

דרכים טובות ותוצאות טובות לכולנ"ו!!

חנוכה שמח!!!!

נר איש וביתו בע"ה!!

שלא בוכה ולא מתלונן אלא בא לחזק אותנו. שתמצאי אותו בעזי"ה!

יש כבר כמה שעומדות בתור.. ;) 

מאמין שלא מעודכן..עדין שאלתי..

נו מתי את מתחתנת

לא משנה טוב נראה את הקטע ..

לקרוא לו 'נשמה' זו כבר התחלה טובה לקשר חזק ויציב..

שרמזתי עליו..

שיש לי חשש שהדמיון שלך על "שלב שסתם חברים וכיף ביחד", אינו מדוייק. אין ענין ב"שלב" כזה - חברים וכיף ביחד, זה כשמתחתנים.. אלא שצריך שתהיה וודאות סבירה בהחלטה ובתחושת הקשר.

ואם מצידך "שיציע מחר", ואת רואה שזו לא רק "התרגשות" שמסמאת עיניים - אז ממש יופי.

אולי יש מקום לשוחח ביניכם, בנחת ועדינות, בפגישה קרובה, על התחושות של כל אחד מהקשר (אולי גם הוא בעצם אומר לעצמו, "מצידי להציע מחר"?....)?

הצלחה רבה.

בשביל מה למרוח זה סתם מורט את העצבים

אם אפשר לסגור, סוגרים

הפיתרון לרווקות מאוחרת הוא בדיוק אותו פיתרון כמו לרווקות מוקדמת - למצוא אישה ולהתחתן. את האישה מוצאים באותה דרך בדיוק בשני הפעמים - יש מגוון אפשרויות ובוחרים את האפשרויות שמתאימות לך באופן אישי.

על כן אם הגעת לרווקות מאוחרת אתה יכול לשבת עם עצמך ולראות אם אתה יכול להיפתח לאופציות חיפוש נוספות, אתה יכול לבדוק עם עצמך האם יש בך איזה משהו שגורם ל"מעצור" בקשרים, וכו' וכו'... אתה יכול ללכת ליועץ /פסיכולוג וכו'. אתה יכול לעשות המון דברים. וכמובן כמו שכתבו, להתפלל.

אבל בבסיס אתה פשוט צריך למצוא אישה. בכל גיל שהוא שממנו אתה מוכן לחתונה. ב"הצלחה

באופן כללי יש בזה כמה מישורים:

1. חינוך. חתונה ולידת ילדים היא ערך עליון וקדוש שקודם להרבה ערכים אחרים, לכן צריך קודם כל לחנך לכך ולהתייחס לחיי המשפחה כחובה ולא כהנאה. שחיי המין הם דבר קדוש ולא דבר שמנסים לדכא אותו. ושלידת ילדים היא חובה בסיסית לפני שאר התיקונים בעולם (כמובן באיזון)

2. מעשית. מתוך החינוך לאיזון בריא בין הערכים צריך לאפשר לצעירים להתחתן בראש כמה שיותר שקט ובריא - לבטל את השירות הלאומי המיותר והמבזבז. לקצר את שנת ההסדר האחרונה כדי לאפשר לבחורים להתחיל ללמוד מוקדם יותר (אילו יכולנו להפוך את הצבא לצבא מקצועי מה טוב, אבל זה שלב יותר מאוחר מאשר השלב הבסיסי שהוא ביטול השירות הלאומי)

3. שדכנות. השדכנות צריכה להתמסד ולהפוך לנורמה, לא רק של ביינישים ורווקים מתבגרים אלא של כווולם, בכל קהילה צריך להיות לפחות שדכן אחד ולא לתת לבחורים/ות להתמודד עם הצורך למצוא בני זוג לבדם, פעמים רבות אין הצעות והשעון הביולוגי מתקתק..

זה מה שעולה לי עכשיו.. ודאי שיש עוד הרבה

ולא כולם רוצים את הדבר הזה.

שירות לאומי עבור חלק מהבנות יכול להיות מיותר. עבור בנות אחרות הוא דבר שבונה אותן, מצמיח אותן ואפילו לפעמים מחתן אותן...

חוצמזה, המצב הנתון הוא המציאות שקיימת עכשיו. ובתוך המציאות הזו שכולנו פחות או יותר חלק ממנה- צריך למצוא פתרונות מעשיים לעובדה שרבים ורבות מתקשים ומתקשות במציאת בן או בת הזוג שלהם.

שדכנות כנורמה- שהצעת- זה פתרון מעולה לדעתי. וזה מה ש"ישפה" מנסים לעשות, אני לא יודעת עד כמה הם מצליחים.

אבל אני ממש לא חושבת ככה...

יש שדכנים, יש אתרי שידוכים. צריך לבחון מה המעכב. לבודד משתנים ולעשות את המקסימום האפשרי כדי לטפל בזה. אם כל ההצעות נראות לא רלוונטיות - יש לבחון מה הסיבה. האם המשדכים לא מכירים אותך מספיק? האם זה בכלל לא מתאים או שיש התאמה אבליש תכונות מתאימות סה"כ ואת מבררת יותר מדיי ומצפה לשלימות? אולי באמת את יודעת מה את רוצה ואחרים פשוט לא יודעים? לא לוותר. לא להתייאש. אם את יודעת ושלימה עם מה שאת מחפש וחושבת שהוא גם קיים בנמצא - עופי על זה. תעשי את הכל כדי שיבוא. כמובן להתפלל ולבטוח ברבש"ע ולדעת שכל התהליכים הם לנו ובשבילנו. אחרי שעשית את ההשתדלות - תשמחי. עשית את שלך. השאר בידי שמים(אפשר אולי בנוסף לשוב בתשובה..). בהצלחה!

אין ברירה אבל זו הדרך! יש לי שדכניות שכל חג אני מסמסת להן חג שמח וזו רמז דק שמצד אחד מוקיר תודה על המאמצים שלהן ומצד שני מבהיר שאני עדיין רווקה וזקוקה להן. לתמוך ברווקות אחרות ולהיות כתף תומכת, להתפלל לה'. במלחמה צריך להשתמש בכל האריטלריה הרוחנית והגשמית ובאמונה בה' יתברך ולא לוותר.

לא צריך יותר מענווה כדי להתחתן.

"עקב ענווה יראת ה', עושר וכבוד וחיים".

זה באמת השורש לכל הנטיה לפסול שידוכים (או שיפסלו אותך, כי משמים רוצים שתלמד).

ומשמים לא יתנו לך את הזיווג שלך בתקופה שאתה לא מוכן לקבל אותו/ה, כדי שלא תפסול ותהרוס.

רווק מזדקן זה לא גיל. זה אופי

כי לא בשמים היא.

בדוק ומנוסה

אם לא עובד- לעבור לשיטת הזוג או פרט.

ואם גם זה לא עובד, צריך לנקוט בגישת ה"אבן נייר ומספריים" שפותרת כמעט הכל..

אוףאוףאוףאוףאוף

את לא יכולה ככה פתאום להתפרץ לתוך ה'אוף' שלה! ;)

הפרצוף הקודם שלך היה כזה-  

;)

(ואיך זה?)

הכי שיפור שיש!

רק שלא ירד לך מהפנים..

(רק עם קצת הפסקות מדי פעם כדי לנשום..)

(היי, את. אפשר לומר שזה קצת באשמתך P-: )

כל שני וחמישי משהי אחרת אומרת לי חמוד.. 

מה זה עושה לי? 

כלום.. 

(: 

אם מוקדם מדיי - יכול להלחיץ.

שהיא באה עם המילים "אני לא חברה'שך" "אל תתעסק איתי" וכד'

אני רוצה למחוק את המילה רגשית מהמחשב כדי שלא כל אדם שמתחבר לפורום מהמחשב הזה ידע מי אני. איך עושים?

אז תלחצי על התנתק

אחרי זה בריבוע הקטן למטה בצד שמאל תעשה דווח

ותדווח על עצמך  (: חחח

שמעתי שטיגון סופגניות\לביבות בשמן בחנוכה זאת סגולה לעשירות ופרנסה טובה..

...

אז אני הולכת בעז"ה להתעשר בקרוב

קפה קפה שנמצא ליד בריכה כזאת?

הייתי שם פעם והוא ביקש שאני אשב עם הפנים לכוון הבריכה

כן, אני מבינה..לא הכי נעים

וואי האמת שאין לי רעיונות כ"כ

חוץ מזה שתהרגו אותי אם אני מבין מי הולך לבריכה בקור הזה אם זאת לא בריכה סגורה ומחוממת היטב...

ולפעמים הם כ"כ מביכים שהיה ראוי להם שלא היו נאמרים משנאמרו (וביניהם האהוב עליי ביותר-העדפתי ללכת ברגל!! חבל שזה לקח חצי שעה)

זה קורה שתמיד הכל נגדי. דווקא ביום של לימודים כל הניסים והנפלאות (אגב חנוכה) הולכים נגדי. ביום של דייט יש את כל הפקקים. כל העולם מתאחד נגדי כדי שאני יאחר. הבנתי שאין לי מה להילחם נגד זה ולמדתי להנות מזה

לא סותר את העבודה שכל אחד עושה ותומך ומסייע לשני.

עבודה זוגית.

ואני יכול להישבע שאני לא מאחר בכוונה תחילה. אני עושה הכל כדי לא לאחר ובכל זאת אני מאחר.

אחרי שקולטים שגישה שלילית נותנת רק עצבים ולחץ מנסים גישה אחרת, חיובית יותר

אם יש סיפור שעומד מאחורי האיחור אני מספר אותו.

ולא חושב שיש צורך להתנצל בלי סוף, זה לא היה בכוונה ולא צריך לעשות סיפור מכל פאשלה. יש לי את הפאקים שלי כמו לכל אחד אחר וזהו

קובעים שעה, כשמראש אתה יודע שבעצם הפגישה היא חצי שעה אחרי. זהו.

אולי יש לה בעיה של התארגנות או של משהו אחר, אבל חבל שיווצר מתח סביב דבר כזה.

גם אחרי החתונה- אם אתה רוצה לצאת ב8 אז תגיד 7 וחצי, והסיכון הכי גדול הוא שתצאו כמה דקות מוקדם.

באמת שזה לא משהו שאי אפשר להסתדר איתו.

מגיעים עוד לפני הבוס לעבודה בדר"כ, כי הם מפחדים. אז למה לזלזל בבן זוג לעתיד? אפשר לשבת ולהעלות את העניין בשלב מתקדם בדייט.

אולי בשלב הדייטים אפשר להעלות את זה. צודקת.

אבל בתור נשואה שח"ו לא מזלזלת בבעלה היקר והחביב, אני יודעת שזמן אצלו הוא לפעמים דבר נזיל, ואם מאוד מאוד חשוב לי לצאת בזמן מסוים אז אני אומרת לו שאני רוצה שנצא רבע שעה לפני...

או, לחילופין, פשוט מתאזרת בסבלנות ומזכירה שנחת בשלום בית זה יותר חשוב מכל דבר אחר בעולם.

אני פשוט לא בטוחה שלדבר על זה זה תמיד מועיל. לפעמים החיים והמחויבויות שלהם עושים הרבה יותר מאשר דיבורים.

בס"ד

א- יש דבר כזה בעיה בתפיסה של הזמן.

אין שום קשר לזלזול, פשוט בהרגשה שלי הדברים לוקחים הרבה פחות זמן ממה שזה באמת.

נניח מישהי התקשרה אליי בבוקר לפני שהתפללתי,

בקשתי שתחזור אליי בעוד רבע שעה, כי חשבתי ששחרית לוקחת לי רבע שעה.

בסוף אני חזרתי אליה אחרי שעה.

לא האמנתי שאני מתפללת כל כך הרבה זמן!! בתחושה שלי זה קצת זמן.

אותו דבר בהליכה ממקום למקום,

בתחושה אני בטוחה שלעשות קניות זה סיפור של שעה וחצי מהרגע שיצאתי עד שחוזרת,

בפועל זה הרבה יותר.

ולהפך. פעם חשבתש הוריד לתלות ולקפל כביסה לוקח לפחות שעה,

ואז כאשר כחלק מהטיפול בעניין התחלתי למדוד כמה זמן לוקחת לי כל פעולה- הייתי בשוק,

כי באמת זה היה רק רבע שעה!

אצלי יש גם בעיה בתפיסת המרחב למשל, חוש כיוון גרוע ביותר,

יכולה ללכת איבוד בעיר הקטנה בה אני גרה,
למרות שאני חיה בה מגיל 6!!

בפועל ב"ה אני לא מאחרת הרבה,

כי ה' פשוט עושה לי ניסים,

בדרך כלל איך שאני מגיעה לתחנת אוטובוס למשל האוטובוס מגיע,
והרבה פעמים בדיוק שאני מסיימת קניות פתאום חברה רואה אותי ומקפיצה אותי לבית,

ועוד ניסים ונפלאות לטובה ב"ה.
אבל זה התחיל רק אחרי שהפסקתי לשנוא את עצמי על האיחורים האלו,

ולדעת שאם אני בכל הכנות עשיתי מה שתלוי בי כדי להגיע בזמן- כולל התחשבות בטבע המיוחד שלי לאחר,

ובכל זאת איחרתי, אז בהשגחה פרטית הזמן שהגעתי זה הזמן שהייתי צריכה להגיע.

זו באמת יכולה להיות נקודה מאד רגישה,

וצריך לטפל בנקודה הזו מתוך קבלה עצמית, הבנה שהקושי הזה- כמו כל קושי אחר במידות,

ניתן משמיים, וזה שאני עובדת על זה ומנסה בכל זאת- זה חלק מעבודת ה' שלי.

ואגב זה גם לא תמיד קשור לנחת,

כי בתקופת האיחורים שלי- זה היה מאד מלחיץ אותי.
הייתי קמה מאד מוקדם בבוקר, 
מכינה את הבגדים מראש,

ועוד ועוד,

ובכל זאת מאחרת, וכל הזמן הלחץ הזה עשה לי ממש רע ומצפון וכ'.

ב"ה כאמור היום אני יותר מסונכרנת, למדתי כל מיני כלים כאמור,

כמו להשתמש בשעון, למדוד כמה זמן לוקחים לי דברים,

וכ' וכ', ועדיין מה שמציל אותי זה ניסים ונפלאות של הקב"ה...

(בשילוב גם השתדלויות שלי)

בקיצור-

לא מכירה את המדוברת,

ולא את כל המאחרים הכרוניים,

אבל לא הייתי ממליצה לשפוט ככה.

זה קושי אובייקטיבי,

כמו כל קושי אחר, ולוקח זמן ונסיון עד שלומדים להתמודד איתו נכון.

מוכר גם לי יש- אבל אפשר לעבוד על זה אם זה עניין או טיים שממש חשוב לה וספציפי אבל זה לא שורד לאורך זמן

אתה יודע כמה זמן לוקח להתקלח, לסדר את השיער [ויש עוד בנות שחושבות שמחליק זה יפה ואז עוד זמן], לבחור מה ללבוש, להתאפר, לבחור בושם, וכו'?

וכל פעם אנחנו בטוחות שרק עוד שנייה וסיימנו...

תגיע מראש גם חצי שעה אחרי הזמן...

או שתגיע אחרי שעה, תתן לה לחכות, שתרגיש איך זה....

אבל מזה שונאת? או שתתייבש ותחכה לה חצי שעה או שתאחר גם....

אבל דירבלאק, בלי מכות.