פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1143)

@בת-שבע77

תכננתי לפתוח שרשור מזל טוב

בת-שבע77 היקרה, מזל טוב! שפע ברכות, אהבה ואחווה ושלום ורעות

הכנות נעימות ושלוות, הצלחה ואושר רב בדרככם המשותפת.

לפחות אפצה אותך    

אשלח לך זר תנחומים

תודה! 

זה היה כמובן ברוח טובה, ונראה לי שללבי יש זכויות יתרות עליי בנידון.

שוב מזל טוב!

במקרה נכנסתי ואיזה כיף לשמוע

בת-שבע77 יקרה!!

המון מזל טוב! שפע ברכה והצלחה

מזל טוב!!!

איזה גל של מתחתנים ב"ה!

מה שהכי עזר לי זה השילוב בין תפילה להשתדלות

ברגע שרק עשיתי צעד קטן, ה' הקפיץ אותי עוד 100 צעדים למעלה

איזה יופי!! ממש משמח!!

שיהיה הכל בנחת ובשמחה!!!

פתאום מישהו למטרה כזאת רצינית, שתיקות של מבוכה.

לי נגיד אין בעיה לדבר.. אבל יש לי מבוכה בדייט ראשון.. לא הרבה שתיקות.

אבל מביך ומלחיץ קצת..

על מה מדברים בדייט? - לקראת נישואין וזוגיות

אפשר לעשות קצת חיפוש בפורום..

בהצלחה!

אפשר להכין נושאים מראש. וגם שאלות..

לפעמים לא נעים לבן אדם לומר את מה שהוא מרגיש באופן ישיר, הוא פשוט בוחר דרכים עקיפות על מנת לנסות להסביר את הרגשתו והוא מצפה שהשומע שמולו יעשה אחד ועוד אחד ופשוט יבין מה עומד מאוחרי זה. 

הייתי אומרת שרגשות של בן אדם זו כמו התנהגות של ילד קטן, תינוק בוכה ואמא שלו מבינה שהוא צריך לאכול, הילד עצוב ואמא מבינה שהוא רוצה התייחסות/חיבוק.... אחרי הכל בתוך תוכנו כולנו ילדים קטנים שקשה להם לבטא את מה שבאמת מרגישים ולכן אנחנו מנסים להסביר את זה לעצמנו בכל מיני דוגמאות וסיטואציות שונות שיותר קל לנו איתן ומרגיש לנו יותר נעים להיות בהן.

אולי אצל בנות הבעיה הזו יותר נפוצה אבל בפועל היא קיימת אצל כולם-בנים ובנות כאחד...

אבל כן, יש הרבה מה לשפר ולדעתי בשביל להבין טוב יותר את האדם שמולך (ולא משנה מאיזה מין) אנחנו פשוט צריכים לשאול שאלות מכוונות שיגעו בשורש הבעיה, כמו מה אתה מרגיש במקרה הזה? מה היית רוצה במצב הזה? ופשוט לדבר ולדבר ולדבר עד שמבינים...

אין סיבה אחרת לתופעה.

כי היא בת ולבנות יש צורה אחרת של תקשורת והעברת מסרים.

בד"כ אנחנו מעדיפות להעביר מסרים בצורה עקיפה. זה יותר עדין ופחות בוטה. פחות ישיר.

ואם באמת הבנ"א לא קולט את הנושא- אז מעבירים בצורה יותר ישירה ויותר ויותר וכו' עד שהבנ"א יבין את הנושא.

בנות נחנו באינטלגנציה ורמת רגישות גבוה (לפחות משל הבנים... עם כל הכבוד...) ולכן- כל הערה/הארה בין בת לבת תבוא מתוך הגישה של: חברה שלי מספיק חכמה להבין שאם אני אומרת כך וכך סימן שלא הייתי מרוצה מההתנהגות שלה.

אז, בשביל בת-

להיות ישר ולעניין ולספר על מה שמציק לה בצורה גלויה ובוטה על ההתחלה- זה מתפרש אצל בנות כבוטה וחסר טקט וחסר רגישות בסיסית.

(למשל: אם מישהי תרצה להעיר לחברתה שהיא מאחרת כרונית בכל הנוגע ליציאות שלהן- היא לעולם לא תגיד :" מה הבעיה? למה את מאחרת כל הזמן?". אלא תלך סחור סחור- קודם תשאל מה קרה ומה עיקב אותה וכו'... ולאחר בערך 5-10 דק' של שיחה, אם החברה עדין לא תקלוט. היא תזכיר בעדינות ש"קבענו בשעה הזו והזו ואחרת וזה קצת קוטע וקצת מפריע. קצת." אם היא תפנה לחברתה על ההתחלה ותתלונן על האיחור- זה ישמע כבלתי מתחשב מצידה. כאילו, צריך לדון לכף זכות ויש עיקובים ושתפסיק לקטר וכו'. 

אז הולכים סחור סחור סביב הבעיה עד שנופלים על הקרקע מבולבלים.

אבל בסוף מגיעים לבעיה ואפשר לפתור אותה.

מפריע לך אישית הנושא הזה בקשר?

ספר לה שזה מפריע, שאתה מעוניין שתהיו ישרים וכנים אחד עם השני בלי ללכת בסיבובים סביב הבעיה.

אתה צריך ל ס פ ר לה שזה לא יפריע לך ושדווקא להפך- אתה מעדיף את זה על פני הרגישות יתר.

סה"כ בנות נפגעות (זה לא סוד וזה לא דבר רע, זה עובדה) והן לא רוצות לפגוע בזולתן. הן מעדיפות לפעמים להיות סופר-רגישות מאשר לפגוע. כי בתכלס זה גם יכול לחזור כבומרנג ולפגוע בהן.

אז שתף אותה בנושא. דברו על זה ביחד. 

תקשורת טובה ונכונה- בונה זוגיות.

על ההפך- אני לא רוצה לחשוב...

נראה לי שרוב הבנים יעדיפו עקיפה.. דיבור ישיר לא תמיד עושה טוב.

אבל לי נראה שעדיף שיישאר ככה..

אני מבינה שמתסכל.

אבל הבנות הביאו לך פה יופי של מילון.

ואני, בתור אחת די דוגרית,

קוראת לכל הבנות להשתדל להקל מעל הבנים,

לתקשר איתם ברור יותר לפי שפתם,

(ולא לצפות מהם רק ללמוד ולהבין אותנו)

והתחלתי לחשוב: "מה, באמת הצעירים האלו בנוג"ה מתקשרים ככה?".

ואז פתחתי את התוכן של ההודעה והבנתי שזה לא נוג"ה

כי בסוף זה עלול למצבים קשים שפוגעים מאוד בבן על שנאשם על לא עוול בכפו שהיא מנסה המון זמן לשדר לו משהו מסויים ןהוא פשוט לא קולט.. תבינו, זה לא שיש לנו בעיות של חוסר רגישות ואפתיות, באמת. המון פעמים בנים יכולים להיות שיא החמודים רגישים וכל מה שבת רוצה(אולי) והוא פשוט לא מתנהג ככה מסיבות שונות ומשונות, לפעמים הוא חושב שזה לא ראוי עדיין להפגין חיבה יתירה(והיא אומרת לעצמה-הוא לא כל כך מתלהב ממני) בנים יכולים ממש לרצות לשלוח לה כל בוקר בוקר טוב וכו' ולא עושים כי לא יודעים אם זה מתאים לה, ילחיץ/מטריד אותה, ורוצים מאוד להתעניין ולשול בשלומה אבל לא יודעים אם זה טוב או אולי יציק לה (והיא טוענת שהוא לא מתעניין בה ורק מדבר על הישיבה/צבא שלו..)

אני אישית נפגעתי מזה מאוד שנפגשתי עם אחת שמאוד מאוד חיבבתי ויותר מזה... והיה לשנינו פצצה בהמון נקודות, באמת. והעסק התפוצץ בלי שידעתי למה. אחרי כמה ימים שהייתי חייב להבין על מה ולמה נפל כל העסק הזה, היא סיפרה שהיא מחפשת מישהו שיותר יתעניין בה וישאל לשלומה וכו'... והיא צודקת באמת לא עשיתי זאת מספיק.. אבל גם זה היה בגלל שחשבתי שזה לא מתאים וכמו שכתבתי לעיל, והגיוני שאני טיפש ולא יודע איך זה אמור להיות, אבל ברגע שהיא אמרה את זה הייתי בהלם מוחלט, כי אני חושב שאני ממש לא כזה! אבל זה היה מאוחר מידי, היא בשלה הייתה החלטית בזה וזהו....

לדבר זה הפיתרון! אל תתביישו, הכנות הזו היא הדבר הכי נפלא, ואפילו אם בטעות נפלט איזה משהו שבמחשבה שנייה לא בטוח שהייתם אומרים-אם זה בא מתוך כנות אמיתי - בסוף זה רק לטובה, תאמינו לי!! מניסיון.

[ככלל, אני טוען שלבנים יש רגשות מפותחים לפחות כמו לבנות! לא יעזור לכל הבנות שחושבות אחרת, אני באמת חושב ככה. רק שהם לא נותנים לרגשות שלהם לנדנד אותם כמו מטוטלת יום אסל ויום בסל.. הם יותר יציבים. ומתגברים יותר מהר, אבל אל תחשבו לרגע שבן לא יכול להיות חמוד ונחמד רגיש ומרגיש וכו' וכו' ]

ומה שכתב ''נבנה המקדש'' : ''אם הבחור אטום וסתום'' -אז אני חושבת שהוא לא צודק.

זה שבחור לא מבין, זה לא אומר שהוא אטום וסתום טוטאלית.

באמת בנות לא מנסות להבין שגם בנים רגישים ופשוט הם לא יודעים איך לעשות את זה...לדוגמא בן בקלות יכול לסלוח לבת...אבל בת יותק קשה עד שהיא סולחת...ולי אישית זה קרה ובאמת בנות כדי שיהיה לכן יותר קל תנסו יותר להבין את מי שאיתכן ככה הוא יותר יאהב אותכן מבטיח!!

אם למשל קורא לך איזה קטע לא טוב עם בחורה שאתה יוצא איתה ואתה מנסה להסביר לה היא לא מוכנה לשמוע היא נשארת על העמדה שלה אפילו שיש משהוא בדברייך היא לא מוכנה לקבל היא לא מתחשבת ברגשות של הבחור ונותנת לך רמזים כול פעם וזה מאוד קשה ופוגע

אבל בחור עם זה קורא לו עם בחורה הוא אומר לא מסובב וגם יותר קל לו להבין אם זה אי הבנה משאין כן בחורה היא לא מוכנה להקשיב לו ולדבר על זה ואולי להבין אותו

לפעמים אני לא יודעת עם אני מגזימה ואני צריכה להתחיל לדבר בצורה עקיפה...

בס"ד

נראה לי זה קצת עצוב שמתביישים ללכת עם מישהו ברחוב...

ותנסי לברר בבעצמך ממה את מתביישת? מעצם הסיטואציה או שמשהו בבחור גורם לך לחוש התנצלות על כך שאת לידו?

לא בקטע רע....

סתם כי מביך אותי הסיטואציה גם ככה.

אז כשיש עוד צופים וסמסים בוקר אח"כ מחברות מופתעות. כן. זה מביך. 

"בושה רעה", להרגיש כך כשרואים אותך הולכת עם בחור..

בא מהרגל יפה של צניעות. יש להניח שכאשר תמצאי וידעו שהאתרסתם, קל-וחומר אחרי נישואין - זה כבר לא יהיה כך..

העיקר לא להימנע מלהיפגש בגלל זה..

אני בד"כ שותה את דברייך בצמא יחסית פה איני מסכים איתך לא צניעות אני שומע פה אלא חוסר סיפוק של הגברת הזו מהסחורה שהביאו לה...אם זה כך ומביא לבושה שתגמור עם זה

ראה את תגובתי מטה

שזה קרה לה עם כאלו שלא הרגישה שהם לא נראים יפה.

לכן התייחסתי בתור תגובה אל מישהי שמרגישה מבוכה שרואים אותה הולכת עם בן.. על אף שזה למטרה טובה כזו. שזה מה שהבנתי מדבריה - ולזה התייחסתי חיובית.

אם "הבנַת המציאות" שלי נכונה, או שא מה שכתבת - שלזה כמובן תגובתי כלל אינה רלוונטית, את זה צריך לשאול את הנערה..

אם הבנתי אותה לא נכון - אז "נא לקחת את דברי רק למקרים הנכונים"......

[בעיקרון, כמובן אפשר לחשוב שאני טועה - כמו כל אחד. אבל דווקא פה נדמה לי שזו רק שאלה של "הבנת המציאות" של מה שכתבה..]

רדידות אמיתית מצידי, אבל זה קורה לי בעיקר כשהבחור נראה גרוע או לבוש מוזררררררר

ובעיקר כשאני עוד לא בטוחה מה אני חושבת עליו. 

מדוייט אחד שיצאתי איתו הגדיל לעשות וגם התחבק ,דיבר ונתן צ'אפחות (וזה היה לכמה אנשים...)

הסיטואציה היא פשוט לא נעימה כי זה כאילו המכר שנכנס באמצע הוא כעין " פולש לפרטיות". ככה אני רואה את זה לפחות...

איתו

עם אחד שהיה נראה ממש ממש מוזנח (לעניות דעתי...) ועוד אחד שקצת הרתיע אותי באיך שהוא התנהג אז לא היה לי כיף בכלל להסתובב איתו....

אבל אם זה מישהו סבבה זה דווקא נחמד...

זה קרה לי כאשר יצאתי עם בנות שלא התאימו לאישיות שלי, ולא הייתי שלם עם עצמי בהכרת הצד השני...

בד"כ זה לא קורה לי...[זה מצב מאוד נדיר...]

אם את חשה בבושה במדויט תגמרי עם הסיפור הזה מייד אין שום טעם להתבייש בבעלך את צריכה להיות גאה בו מהרגע הראשון עד 120 כ20

יכולה להיות אי נעימות מעצם זה שראו אותך בסיטואציה של פגישה. את זה אני מבינה.

אבל להתבייש באדם עצמו? מוזר לי מאד. 

''כל אדם יהיה גדול ממך בעינך'' - בכל אדם שאפגוש יש תכונה, מידה או כישרון שאעריך אותו בגללה, 

וזה מבטל כל רגש של בושה מזה שראו אותנו ביחד.

בס"ד

פעם נפגשתי עם מישהו שיחד עם הכובע היה נמוך ממני, וברוחב היה בערך חצי ממני, 
למרבה המזל רוב הזמן ישבנו בקפה, ורק כשהוא ליווה אותי לאוטובוס זה הורגש חזק,
ולא שהתביישתי בו עצמו- כי הוא לכשעצמו נראה בסדר לגמרי,
אבל הרגשתי שיחד נראינו כמו ילד בתת תזונה עם אימא שאוכלת את כל האוכל שלו (ולכן הוא בתת תזונה..)

ולעצם העניין כדאי להשתדל לעבוד על המידות שלנו, כך שבן הזוג עצמו לא יהיה "השג" שהשגנו.

אם חלק מהערכה העצמת שלנו זה עד כמה בן הזוג נחשב למוצלח בחברה ,
אז טבעי שנתבייש אם הוא לא מספיק יפה, חכם, מסודר, לבוש לא מספיק בטעם,
בעל פגש קושי פיזי כזה או אחר, וכ'.
כי במקום לראות את האדם ולבחון האם קיים כאן פוטנציאל לקשר,
אנו מסתכלים על האדם וחושבים האם בזכותו יעריכו אוי יותר או פחות?
חברה שלי מאד רצתה חתן יפה כי הרגישה מכוערת,
ובשיחות עלינו על זה שהייתה לה תובנה שאם תתחתן עם גבר נאה זה יוכיח שהיא לא מכוערת,
כי עובדה שגבר נאה בחר בה. (כמובן שברגע שזה עלה למודעות היא השתחררה מזה כי זה שקרי)
 

ועל הדרך עוד דבר שקשה לי לשמוע שאומרים "מגיע לי משהו יותר טוב"
קודם כל זה מישהו ולא משהו, אבל מה זה יותר טוב? אין יותר טוב, יש יותר מתאים.
כשמסתכלים על האדם שמולך כעל השג, שדרכו אנו נמדדים,
אז גם עולה שאלה האם זה המקסימום שאני יכולה להשיג או שיש לי פוטנציאל טוב יותר...

אבל כשאנו מבינות שמי שנמצא מולי זה אדם, יהודי, בעל נפש אלוקית,
וכרגע יש לנו הזדמנות להכיר זה את זו ולבחון הם נוכל ביחד להקים בית- שיהיה בע"ה בית ששכינה שורה בו,
קשר שבע"ה שכינה תשרה בו, אהבת אמת הדדית, וכ' וכ', אז מרוכזים יותר בלהכיר זה את זו, ופחות באנשים זרים ברחוב שרואים אותנו.

תודה על החיזוקים והעצות!

רק תפס אותי ה 56 קילו - עדיין שמנה 

תביא את הבת של מלך הזו אני ארביץ לה קצת

המטרה שכול אחד צריך לראות מה מילה קטנה טובה יכולה לעשות ועוד אני לא בת..

חחחחח מה עשתה לךךך

עשתה לי ש56 זה לא שמנה ושתרגיע את עצמה דחוף. זה מה שעשתה לי 

ובכן אם זו מטרת הטקסט הנ"ל - למצוא מילה טובה אז אני רק אגיד שלמרות שהיא ממש קטנה (מדברת על המורות שלה ) ושיש לה גוגל פלוס - אז היא ממש חמודה 

לגובה כמו שלי למשל 56 הוא מעל המשקל הרצוי..

בס"ד

והייתי מאוד רוצה לשלוח את זה למישהו לו יכולתי.

תודה לך.

וזה כתוב יפהפה.

במיחוד שזה תגובה כזו.

אשמח שתשלחי למי שאת חושבת שזה יעזור לו.

בס"ד

אולי ביום מן הימים כשכן אוכל...

אבל אשמור את זה.

ממש תודה.

אם הצלחתי לרדת לעומק העניין.

שאתה צריך ללמוד לאהוב את עצמך ולהבין שאתה איש טוב שיכול להשפיע טוב על אשתך לעתיד.

היא תמצא אותך, ותרצה ותאהב את מה שיש, וזה לא יפגע בה.

כי אתה טוב, ועובד על להיות יותר טוב.

חזק ואמץ.

אבל זה לא אומר שזה טוב.

יש גמרא שמספרת על חסיד וחסידה שהיו נשואים והתגרשו כי במשך הרבה שנים לא היה להם ילדים...החסיד נשא רשעה ונהיה רשע...והחסידה נשאה רשע ונהיה חסיד...הכול הולך אחר האשה לא יודע אם פה זה יקרה ככה...אבל אי אפשר לדעת

אבל לדעתי אני לא היתי ממליץ לה להתחתן איתו לא חסר דתיים ובחורים טובים

כ  "וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדיי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך:  מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא.  וזה הוא דרך כל בנות ישראל ובני ישראל הקדושים, הטהורים בזיווגן; ובדרכים אלו, יהיה יישובן נאה ומשובח."

(משנה תורה ספר נשים הלכות אישות פרק ט"ו)

הלוואי ואני אהיה כזאת אישה לבעלי.

[חולם]

[הולך לעבוד על זה]

התכוונתי לדבר אחר

לנסות לשכנע אותה בנעימות עד כמה שאפשר... (שהדבר החשוב ביותר זה יר''ש והקמת בית לפי דרך התורה)

ולהתפלל בשבילה.

זה יכול להיות מושפע מהרבה דברים.אם תרצו נסו לדבר על דברים עמוקים או משמעותיים בשבלכם ולראות אם זה מחבר.

סתם עם הזמן מתפתח הקשר ומרגישים. אין זמן מוגדר מתי זה צריך להופיע.

בהצלחה!

שאתה לא מצליח להכיל כאב של אחרים,

אבל להקשיב להם, אתה כן?

(פשוט לא הבנתי עד הסוף את הבעיה..)

שלא תחפש בך חסרונות....

זו דרך של התמודדות עם כאב שמבצבץ.

גם אם מישהו בא לומר:

אני מבין שיש פה כאב ואני לא בטוח שאני ערוך

לתת לזה מענה הגון ומספק -

זה לגיטימי בעיני...

נראה לי שהמונח "מופנם" יותר מתאים כאן.

וכל אחד מה שמתאים לו, לדעתי לא מדובר על תכונה רעה.

ונראה לי דווקא נורמלי לא להיכנס לכל מיני צרות ודברים כואבים וגם לא להתעמק בהם יותר מידי ..זה רק מזיק לגוף.

קיצר- אתה רק תרוויח מזה..

אם לא עזרתי, לפחות הקפצתי...

בס"ד

אבל מכיוון שלא דיברתי איתו כבר מלא זמן, וודאי שאני לא הולך לשאול אותו שאלה כזאת.

אז אני אאחל לכם בהצלחה.

ואם זה ילך אולי שנינו נהיה בחתונה הזאת...

יכול להיות שהתוצאות היו שונות אם הסקר היה נערך בערוץ 7?

נראה לי שהאוכלוסיה פה הרבה יותר שמרתנית ותורנית מאוכלוסיית הסקר.

במילים פשוטות - יותר דוסים ....

שסקר בלי הבהרה על אופי המדגם שלו הוא לא סקר

(לא קיבלתי שום מושג מי היה צריך לענות עליו)

אולי נערוך פה בינינו סקר על "האם אתה גולש בערוץ 7"

ונכריז על זה כסקר "בני הציונות הדתית"?

יותר משעשע אותי הרעיון של השאלות...

בס"ד

כוונתי ובקשתי עד חצי המלכות אם ינתן לי..
שתעירו על גוף הדברים. כגון- "רכב?? למי 'כפת". שכחו לציין שחשוב שהוא יאהב ... וכו'.. ואכמ"ל ודו"ק

אלא ל |

איזה יופי!

אני זורמת?

(בינתיים אני מנצחת!)

ולא להרגיש במשחק, או העמדת פנים,

אם אתה כל הזמן בעמדה של להיות מרצה את הצד השני 

לא תוכל לבנות קשר.

ככל שתרגיש יותר בנוח לשתף ותהנה יותר להקשיב ולשמוע מהצד השני,

כך הקשר עמוק  וחזק יותר.

בהצלחה.

שלא לפחד מיצירת התרשמות שלילית בצד השני.
שלא להעביר את כל מה שאתה מוציא במסנני ביקורת יתרים.

בס"ד

ולא להיות במקום בוחן-

זה מה שאני רוצה?
איך אני נראית לידו? 
איך אנחנו נראים ביחד?
זה יהיה בעלי?
אבא של הילדים שלי?
סבא של הנכדים שלי?
שכן של השכנים שלי?
וכד' וכ' וכ'...

לצאת מהמקום הבוחן, ופשוט לבוא במטרה להכיר בן אדם.
ולכל השאלות הבוחנות והחשובות, יהיה מקום אחרי הפגישה.
כי יש את שלב היצירה ויש את שלב הניתוח.
בזמן שיוצרים את הקשר- טוב להיות נוכחים במקום, בזמן, בתקשורת, 
לאחר מכן בין הפגישות ניתן לנתח את מה שנוצר ולראות אם זה מתאים.
החל מאם השיחה הייתה נעימה, ועד לאם אני רוצה שזה יהיה האבא של הילדים שלי...
ככה גם כלפי הצד השני וגם כלפי עצמך, לא לבחון כל הזמן
כייף לא? לא כייף לי? אני מרגישה? לא מרגישה? מה מרגישה? 
איך אני נראית? איך אני נשמעת? וכ'... 

ואני קוראת לזה להיות נוכחים בפגישה, כי ניתוח תוך כדי זה כמו הסתכלות מלמעלה,
ולא להיות באמת בתוך החוויה.

במחשבה שנייה לא יודעת אם זה נקרא לזרום,
אבל זה בהחלט כדאי לבוא מהמקום הזה.
מקום פתוח ללא בקורת, שבא להכיר.
אחרי ההכרות ניתן יהיה לבקר,
אך אם מתחילים לנתח לפני שיש מה לנתח- הורגים את זה.

בהצלחה

כמו שאת מתנהגת עם חברות טובות.. בבית.. 

זה נקרא להיות משוחררת

בס"ד

אני מאד משוחררת עם חברות שלי,
ועם הילדחם שלי,
ועם אחי,
ועם אחותי.

אבל עם כל אחד מהם אני מתנהגת שונה, כי מרקם היחסים שונה.

גם בין החברות עצמן יש הרבה שוני.

עם פלונית נכנס לשיחות פילוסופיות, ועם אלמונית זה יהיה על עיצוב פאות...

אם בפגישה אנסה להיות כמו עם אחי, או עם חברה זה לא יהיה אמתי,
כי זו לא הסיטואציה,

לא אלו הרגשות, ולא זה האדם שניצב מולי.

בפגישות, ובקשרים בכלל כמו שלומדים להכיר את הצד השני,
לומדים להכיר גם חלקים חדשים באישיות שלי...

לענ"ד השחרור הוא בגישה, אני כאן בלי ביקורת,
במקום פתוח להכיר.

נ"ב
שירה אני משערת שלא התכוונת באמת כמו עם חברות בבית,
שלפעמים אפשר לשבת בפיג'מה, עם רגליים על הספה, ולאכול גלידה משפחתית מקופסה, 
אלא להרגשה הפנימית שחל השחרור, ובכל אופן הרשיתי לעצמי לדייק על סמך דברייך  

ברור שאתה לא אותו בנאדם בדיוק עם כל אחד.. אתה סוגשל מתאים את עצמך..

אבל בכללי בגישה כמו שאמרת.

לא להתבייש..

לא אחת זה מזיק לתהליך...

לתקשר בטבעיות עם ביטחון עצמי

להיות מי שאתה, בלי פחד...

​

אתה יודע כמה דמי שדכנות הוא מרוויח מכביש 6? 

בשבת ראיתי בעיתון את האחוזה שלו - פשייאה...לראות ולא להאמין

אבל הוא היה הכלכלן המוביל בהקמת הפרוייקט ועד לא מזמן...

באיזה עיתון? הבנייה כבר הסתיימה?

נראה לי שלא הסתיימה, אם אני לא טועה (האחוזה החדשה שהוא בונה). זה הופיע במוסף ממון של ידיעות אחרונות. 

כאשר יש כמה ימים חג, אתה מוצא את עצמך מגיע לכתבות שלא חשבת שתגיע אליהן אי פעם

בס"ד

מבין ממש את הקושי, למרות שלא חוויתי זאת.
מזל טוב על אירוסי אחיך.
בכל עבודה נפשית, זקוקים לשני כלים (לפחות) שכל ולב. 
בשכל זה תורה. אז אני מציע ללמוד על מידת שמחה בשמחת חברי. זה עבודה קשה ביותר אך שכרה בצידה. עין טובה זה דבר חשוב מאוד בעבודת ה'. אפשר גם להעמיק בשמחה בייסורים, "ועמו אנכי בצרה". יש על זה ספרים בשפה פשואה שנקראים "חי באמונה". אותי זה חיזק. יש גם ספרי העמקה בנושא.
בלב, זו תפילה. להתפלל על הכל בשפה שלך .להתפלל על השמחה בשמחת האח. להתפלל להנצל מקנאה, להתפלל לזכות לחופה. להתפלל על כל הדקויות הכי דקות שבנפש ושבעולם. 
(ר' נחמן היה משבח את נכדו שבשעה שנפתחו לו השרוכים הרים פניו כלפי שמיא וצעק "אבא תעזור לי לקשור את שרוכי").
הרבה הרבה תפילה. צאי להתבודד באיזה יער, שדה הר או חוף ים. ושפכי כמים לבך. זה מנקה ומטהר ומחזק לעבודת הבורא.
ה' יחזק אותך לרקוד בכל עוז בחתונת אחיך ובעזרת ה' גם בחתונתך בקרוב.

 

[לגבי ההצעה ל"התבודדות". בלי להתייחס לעצם הענין - מציע לבנות מאד להיזהר מ"לצאת להתבודד באיזה יער" וכד'. עדיף בבית]

צריך לדעת שכל אחד עם הסיפור שלו. את צריכה משהו אחד, הוא משהו אחר. זה לא בגלל שאת "שווה" פחות. פשוט עוד לא מצאת.

המשהו שלו נמצא יותר מהר, שלך יותר לאט.

אין קשר בין האחד לשני. זה התהליך שלך. אולי מי שאת מחפשת כרגע עוד לא פנוי, ואם היית "מוצאת" - היית מפסידה אותו?.. ובינתיים הולך ומתברר לך מי בעצם את צריכה, ובסוף תראי שאכן זה מי שכרגע עוד לא היה פנוי?...

לכן שימי לך את זה בראש בשני "חדרים". תחשבי על אחיך - תשמחי בשבילו. אח שלך - כמה משמח.

וזה לא עשה כלום לחיפושייך. לא האט אותם ולא האיץ אותם. תמשיכי בשלוה בדרכך. לא הכל מבינים מראש למה. בסוף יתברר שכך היה מתאים וטוב. 

מזל טוב.

עצות מנסיוני..אשמח להרחיב באישי! את מוזמנת.. 

(אצלי זאת היתה אחות)

אין לי עצות כי אני לא מכירה אותך,

אצלי זה גם הגיע בתקופה ממש לא טובה בחיים וההתמודדות עם זה היתה ממש ממש קשה!

(למרות שבכלל לא יצאתי באותה תקופה)

אחד הדברים שעזרו לי (לא נעים לי לומר) זה שהיו בסביבה שלי כמה חברות

שגם אותן עקפו... אז לפחות הלהיות לבד בקטע הזה לא היה..

גם היתה לי חברה, לא אחת שאני בקשר מטורף איתה, אבל עם הרבה הערכה וכנות,

היא ישר שאלה אותי "ואיך את מרגישה עם זה"?

ועניתי לה ישר איך אני מרגישה. זה מאוד הקל עלי שיש אנשים שמבינים את זה.

נראה לי שפשוט תני לכאב המעורב בשמחה הזו להתקיים, אל תזרקי אותו הצידה,

חווי אותו ותני לו את זמן העיבוד שאת זקוקה לו.

בחתונה עצמה התמקדתי בעצמי ובמשחק השמח שאשחק, 

וזה עזר לי. ה' עזר לי ואחת האורחות בחתונה, אישה בגיל של הורי שהתחתנה מאוחר

שמה לב למשחק הזה ודיברה איתי בהבנה גמורה והזדהות- זה היה ממש חסד.

היה לי ממש ממש לא קל להתייחס יפה לכל העניין (אבל זה בעיקר בגלל התקופה הקשה

שעברתי ממילא, אם לא היה את כל המסביב, זה לא היה עד כדי כך קשה לי)

ולהתייחס יפה לגיסתי...

ברוך ה' כיום אנחנו בקשר הדדי מצויין ואני ממש אוהבת אותה.

אין לי אלא לאחל לך המון הצלחה ורגעים גדולים של שמחה בתקופה הלא קלה הזו.

אם לא מפריע לך לספר - נראה לי שגם עדיף לספר מוקדם, בד"כ ההורים ישמחו שמשתפים אותם.

אם מפריע לך לספר - צריך לקחת טווח מסויים לפני אירוסין, [לא יודע כמה בדיוק, אני מניח שזה תלוי גם באופי של ההורים ובקשר שלך איתם], ולספר אז כדי שלא יפגעו.

[או במקרה הפחות טוב, בשלב שבו ההורים כבר לחוצים שהבן יתחיל לצאת, כדאי לעדכן אותם שהוא יוצא].

בערך על כמה זמן מדובר?

אתה רוצה לספר? לא רוצה לספר, ורק רוצה לא לפגוע?

אין כללים.

מתי לשתף את ההורים?

את מי נכון לשתף בקשר ואת מי לא?

וכל כמה זמן סמס לבחורה?....

לגבי השאלה הספיציפית- תלוי בקשר שלך עם ההורים, ברמת המעורבות שלהם בחיים שלך (או ברצון שלהם להיות מעורבים בחיים שלך), למה שיתוף כזה יגרום, במידה שזה ייתן לך תחושה טובה וכו..

זו הזדמנות טובה לפתח קשב לעצמך, ולעשות מה שנראה מתאים לך והגיוני.

כי מה שנכון לכולם לא בהכרח נכון לך, לכן אנחנו לא יכולים להגיד לך מה לעשות או לא לעשות.

נסה לייעץ לעצמך מה לעשות, זה כנראה יהיה התשובה הכי טובה שתקבל.